אור ברסלב
קרן אורה על ברכות ק"ש דאורייתא או דרבנן › יד

קרן אורה על ברכות· רבי יצחק מינקובסקי

ק"ש דאורייתא או דרבנן · יד

יג

עוד רגע אדבר במה שאמרו בירושלמי על מימרא דשמואל שכבר נפטר באהבה רבה והוא ששנה על אתר והאריכו התוס' אי קאי דווקא על אהבה רבה או אכל ברכת התורה ולכאורה קשה אדברי הירושלמי הא שמואל ס"ל בסוכה דלא מפסקי לילות מימים אינו מברך אלא יום ראשון בלבד וכרבנן גבי תפילין, וא"כ ע"כ הא דאמרינן והוא ששנה על אתר היינו דוקא באה"ר אבל ברה"ת אין שום הפסק מועיל בה אליבא דשמואל כמו גבי סוכה אבל באמת נראה דלשיטת הירושלמי אין לחלק בין אה"ר לברה"ת כמו שאבאר לקמן דלשיטת הירושלמי הוא דעיקר ק"ש משום ת"ת היא באה וחכמים קבעו הזמן. וכבר כתבתי לעיל אות יו"ד דברכת אה"ר נקראת בלשון הירושלמי ברכת התורה ולפ"ז הדק"ל א"כ אמאי בעינן והוא ששנה על אתר. תשובה לזה מצאתי להדיא בירושלמי פרק מי שמתו אמשנה דנשים כו' פטורים מק"ש דפריך שם מה בין סוכה ללולב דסוכה אינה טעונה ברכה אלא לילה הראשונה בלבד ולולב טעונה ברכה כל שבעה ומשני משום דסוכה לא מפסקי לילות מימים ופריך והרי ת"ת ומשני דשאני סוכה מת"ת סוכה אפשר לה לבטל בתמיה והלא הוא צריך לאכול בה כל שעה שהוא רוצה וכן חייב לישן בסוכה וא"כ אין שום הפסק בסוכה כל ז' אבל ת"ת אפשר לו שלא לבטל בתמיה והלא הוא צריך לישן וא"כ כבר יש לה הפסק. וא"כ שפיר קאמר התם והוא ששנה על אתר אבל לא על אתר לא משום הפסק דשאני סוכה דאין הפסק מועיל בה כיון דבאמת אין שום הפסק יש דכחד יומא אריכתא דמי וע"כ צ"ל כן דת"ת עדיף מסוכה דאל"כ לא יצטרך לברך על ת"ת אלא פ"א אכל ימיו אלא ע"כ דוקא גבי סוכה דיש לה זמן א"כ כוליה שבעה חדא מצוה היא אבל ת"ת דהחיוב הוא כל ימי חייו צריך לברך בכל פעם ואפשר לומר סברא זו בדברי הירושלמי סוכה אפשר לה להבטל היינו שיעבור זמנה:

ובזה יש ליישב קושיא גדולה לכאורה דרב יהודא אדרב יהודא דבסוכה דף מ"ו אמר רב יהודה אמר שמואל סוכה יום ראשון לבד ומסיק שם הש"ס דאתיא כרבנן דאמרי תפילין אינו מברך עליהם אלא שחרית לבד ולא חיישי להפסקה בדברי הרשות ובמנחות דף מ"ג איתא רב יהודא רמי תכלתא לפרזומא דאינשי ביתי' אלמא קסבר לילה זמן ציצית א"כ אמאי מברך כל צפרא וצפרא ומשני כרבי דאמר תפילין כ"ז שמניחין הרי דרב יהודה ס"ל כרבי גבי תפילין ולא ראיתי כעת מי שהעיר בזה ולמש"כ ניחא דהא דאמרינן במנחות כרבי היינו כרבי ולא מטעמיה דרבי ס"ל הכי דהיסח הדעת הוי הפסקה אפילו במצוה זמנית כמו תפילין למ"ד לילה לאו זמן תפילין או סוכה דזמנה שבעה ימים ורב יהודה ס"ל דבמצוה זמנית מברך פ"א בתחילה ויוצא בה כל זמן המצוה דכולא יומא אריכתא היא לענין זה אבל מצוה בלתי זמנית כמו ת"ת ותפילין למ"ד לילה ושבת זמן תפילין וציצית למ"ד לילה זמן ציצית ודאי היסח הדעת הוי בהו הפסקה וזה נכון למאוד לכאורה אלא שצ"ע בדברי הפוסקים. מ"מ מדברי הירושלמי נראה דת"ת חמור מסוכה לענין ברכה והתוס' כתבו לעיל לחלק בין סוכה לת"ת דבסוכה צריך לברך בכל סעודה משום דיש קבע לסעודה ומסח דעתיה אבל ת"ת חובה כל היום. וזה אינו מובן א"כ תפילין אמאי אמר רבי דמהני בהו היסח הדעת הא חיובן ג"כ כל היום ע"י תה"ר. ויש עוד להעיר בזה למ"ד דפ"א שחרית ובפ"א ערבית יוצא מצות ת"ת א"כ משמע דחיוב יום לחוד ולילה לחוד א"כ הי' צריך לברך ביום ובלילה והדברים ארוכים בזה ודי בהערה זו ועיין בביאורי הגאון ז"ל סי' מ"ז ובפני יהושע שם בהלכה זו:

תוכן העניינים

קרן אורה על ברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה