קרית חנה דוד חלק ב· רבי דוד כהן־סקלי
יורה דעה · הלכות עבודה זרה
סימן י
ראיתי והנה מנורה מוצקת עומדת בבית הכנסת החדש הקטן הסמוך לבית הכנסת הגדול בת שבעה קנים אבל היא של פרקים ושלשה קנים תחובים בצדה האחד ושלשה קנים אחרים תחובים בצדה השני ואחד באמצע הוא גוף המנורה וממעל על ראשי הקנים יש כעין כוס, גביע ופיו עגול כפמוט חלול שיש להם בית קבול בסב"ת עשויה לקבל בתוכו נרות של שעוה דוקא, וראשי הקנים עולין ויורדין, השני יורד מהראשון, ושלישי מהשני, וכל אחד נכוה מחופתו של חבירו ויורד ומחטא, ושאלתי מה טיבה? ואמרו לי שקנו אותה כך עשויה מבית האומן שדרכו לעשותם למכור, ולכן יש להסתפק בזה אם יש להתיר להשהותה בבית הכנסת כיון דכבר היא שם ועוד שאינה בת דומה בדיניה ובמעשיה למנורת בית המקדש שהיתה בהיכל כדת של תורה ולכן יש להתיר או לא?
תשובה איתא במנחות דף כ"ח ע"א שבעה קני מנורה מעכבין זא"ז שבעה נרותיה מעכבין זא"ז ופירש רש"י שבעה נרותיה בראש כל קנה וקנה היה נר אחד כעין בזך ושם נותנים השמן והפתילות ע"ש, ודע דבזך הוא כמין כף דתרגום כף בזך שהוא רחב בתחילתו והולך ומתקצר לאורכו עד לפיו ובמקום פיו שהוא משוך וקצר ודק כמין חוטם העוף שם נותנים הפתילה וכתיב ושבעה נרותיה עליה לנרות אשר על ראשה הרי מוכח שהנרות הם חוץ מן הקנים ועומדים על ראשן לקבל השמן והפתילה ופיו משוך והפתילה שוכבת עליו, ואם כן נראה דבנ"ד שמקום קבול הנרות של שעוה הוא עגול כעין פמוט שלא נעשה לקבל שמן ופתילה כעין מנורה ונרותיה של היכל אלא הוא עגול ואינו ראוי כי אם לקבל נר של שעוה לא הוי כעין עבודת פנים והוי כאין לה נרות דמעכבין וכיון ששנינו דשבעה נרות מעכבין זא"ז כ"ש הוא אם אין עליה נרות כנ"ד כיון דלא חשיבי נרות שהוא דבר המעכב בו כדיליף בש"ס שם דקאמר מ"ט הויה כתיב בהו דכתיב כפתוריהם וקנותם ממנה יהיו ע"ש, וצריכין לומר שבכלל וקנותם דקרא נכללו גם הנרות שעל ראשם וכולהו קאמר עלייהו קרא יהיו ולהכי קתני דנרות מעכבין זא"ז והגם דקימ"ל דגביעים ופרחים וכפתירים בשאר מינים חוץ מזהב לא מעכבי, שאני התם דרבויינהו קרא כדאמר בש"ס באה מן הזהב באה גביעים כפתורים ופרחים, אינה מן הזהב אינה באה גביעים ופרחים ע"ש, אבל הקנים והנרות מעכבים גם בשאר מינים ועי' תוספות שם ד"ה שבעה קני מנורה וכו' ע"ש, וכן מדויק ממתניתין דמנחות ספ"ג דקתני ז' קני מנורה וכו' שבעה נרותיה מעכבין זא"ז ומדפסיק ותני הכי משמע דבכל גוונא מיירי אפילו בשאר מיני מתכות דברים אלו מעכבין וכן פסק הרמב"ם בהלכות בית הבחירה בפרק ג' הלכה ז' וז"ל שבעה קני מנורה וכו' ושבעה נרותיה מעכבין זא"ז בין שהיתה של זהב בין היתה של שאר מתכות וכו' ע"ש, וכן הוא משמעות פשט דברי מרן בש"ע יו"ד סימן קמ"א סעיף ח' ע"ש, ואם כן למדני מכאן דמנורה דנ"ד שהגביעים שעל גבי הקנים אינם עשויים לקבל שמן ופתילה כעין פנים הוי כאין לה נרות ומותר להשתמש בה בכהאי גוונא לתחוב בגביעיה נר של שעוה וכדאמרן:
אבל אין להתיר בנ"ד משום דאינה מקשה אחת כעין של תורה והרי היא אברים אברים של פרקים שאין זה מעכב אלא אם היא של זהב הוא דבעינן מקשה אבל לא בשאר מיני מתכות וכדאיתא במנחות שם ת"ר מנורה היתה באה מן העשת ומן הזהב עשאה מן הגרוטות פסולה, משאר מיני מתכות כשרה וכו' ע"ש, ופירש רש"י גרוטות זהב שבור וכן פירש בערוך ערך גרט מסמרות שבורין וכו' ע"ש, וקאמר בש"ס שם מאי שנא מן הגרוטות פסולה דכתיב מקשה והויה ע"ש, ועוד קאמר בש"ס שם וזה מעשה המנורה מקשה זהב באה זהב באה מקשה אינה באה זהב אינה באה מקשה ע"ש, הרי דבשאר מינים אינה באה מקשה ואפילו מן הגרוטות ואם כן הוא הדין נמי דאמרינן באה זהב באה מקשה ולא פרקים אינה באה זהב באה גרוטות ופרקים דמאי שנא דממקום דרבית גרוטות משם מרבינן ג"כ של פרקים כיון דלא בעינן מקשה בשאר מינים גם של פרקים כשרה, וכן משמע להדיא מדברי רש"י ז"ל שם מנחות דף כ"ח ע"ב דפירש על הא דקאמר בש"ס התם אמר רב הונא וכו' נר שבמקדש של פרקים הוה קסבר כי כתיב ככר ומקשה אמנורה ונרותיה כתיב וכו' ע"ש, ופירש רש"י ד"ה של פרקים וז"ל לא של חוליות ממש שהיה יכול ליטלם אלא מן המנורה עצמה היו הנרות כדכתיב מקשה אלא היינו של פרקים שהיו קנים שבהם הנרות קבועים דקים הרבה והיה יכול לכופפן וכו' ע"ש, הרי דמיעט של פרקים ממלת מקשה זהב וא"כ כיון דשאר מינים לא בעינן מקשה גם של פרקים כשרה ודוק, ואיתא התם בש"ס דפלוגתא דתנאי היא איכא למ"ד שמנורה עם נרותיה באה מן הככר ואיכא מאן דאמר דמנורה מן הככר ואין נרותיה מן הככר ע"ש, והרמב"ם ז"ל בפרק שלישי מהלכות בית הבחירה הלכה ד' פסק שהנרות קבועים במנורה והם מכלל הככר ובעינן הכל מקשה אחת זהב ולא פרקים ולכן אי משום הא שהיא של פרקים אין לה היתר בזה כיון שלמנורת בית המקדש כשרה מן הדין:
ודע דגם אם נעשית ממין הנקרא מיט"ל כשרה למקדש משום דקי"ל כרבי יוסי בר יהודה דפליג על רבי דפוסל כדאמר בש"ס התם ע"ב תני ר"פ בריה דרב חנן קמיה דרב יוסף עשאה של כסף כשרה של בעץ ושל אבר ושל גיסטרון רבי פוסל ורבי יוסי בר יהודה מכשיר וכו' ע"ש, ופירש"י בעץ בדיל דמתרגמינן אבצא, גסטרון לייטו"ן, ל"א מיט"ל עכ"ל, ופסק הרמב"ם בפרק ראשון מהלכות בית הבחירה הלכה י"ח כרבי יוסי בר יהודה דמכשיר ע"ש, וא"כ הכא דנדון דידן הגם אם נחשוב דזה המין שנעשית האי מנורה ממנו הוא מין מיט"ל אסור כיון דכשר במנורה של ביהמ"ק, וכן הא דקניה אינם שוים בסד"ר עליון והם זה למטה מזה נ"ל שאין זה מעכב במנורה הגם דבש"ס שם כ"ח ע"ב קאמר שכל הקנים יהיו נמשכין ועולין כנגד גובהה של מנורה כאשר עיניך תחזנה משרים שם שר"ל שיהיו כל הקנים שוין בגובהה וכמו שפירש"י ז"ל בחומש בפר' תרומה (כ"ה ל"ב) וז"ל שהתחתון יהיה ארוך ושל מעלה יהיה קצר הימנו וכו' לפי שהיה גובה ראשיהן שוין לגובה קנה האמצעי וכו' ע"ש, וכן נמי מוכח מדברי רש"י בפ' בהעלותך (ח' ב') שפי' אל מול פני המנורה נר האמצעי וכו' יאירו שבעת הנרות ששה שעל ששת הקנים ג' המזרחיים פונים למול האמצעי הפתילות שבהם וכו' ע"ש, מ"מ נראה דכל זה למצוה ולא לעכובא דהא במתני' לא קתני דמעכבי אלא מנין הקנים והנרות וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ג' מהלכות בית הבחירה הל' ח' והלכה י' ע"ש:
וכיון שלמדנו מכל מה שכתבנו שמנין הקנים וכן מנין הנרות וכ"ש כשאין שם נרות אלא קנים חלולים בגובהן שמעכבין במנורה א"כ נראה שמותר לעשות מנורה להשתמש בה ההדיוט בת ששה קנים או בת שמונה קנים ונרותיה עליה או בת שבע ואין נרותיה עליה או חסרה ממנין נרותיה שאין לה שבעה הגם שיש לה שבעה קנים וכדאיתא במנחות שם כ"ח ע"ב ומייתי לה בר"ה כ"ד עא"ב ובמסכת ע"ז דף מ"ג ע"א והכי איתא לא יעשה אדם בית תבנית היכל אכסדרא כנגד אולם וכו' מנורה כנגד מנורה אבל עושה הוא של חמשה ושל ששה ושל שמונה, ושל שבעה לא יעשה, ואפילו משאר מיני מתכות וכו' ופירש רש"י ז"ל במנחות וז"ל אבל עושה הוא של חמשה קנים או של שמינה דאינו דומה למנורת מקדש ששם היו שבעה ושל שבעה קנים לא יעשה ואפילו של שאר מיני מתכות שאינו זהב משום דדומה לשל מקדש שאף הוא כשר בשאר מיני מתכות ע"ש, אבל במסכת ר"ה כ"ד פירש האי חמשה וששה דקתני בברייתא קאי אנרות ע"ש ונ"ל דכונתו בפירושיו לומר דדא ודא אחת היא בין בחסרון או ביתרון הקנים או בחסרון הנרות או ביתרונם כשרות להדיוט, הרי לך בהדיא דמנין הקנים ומנין הנרות דמעכבות במנורת המקדש גורם להיתרא דהדיוט, ולית בהו משום לא תעשון אתי כדמות שמשי וכ"ש הוא ביש לה קנים ואין עליה נרות שמותר לעשותה, ונראה לי לומר דהא דנקט בברייתא אבל הוא עושה של חמשה וששה ושמונה נ"ל דכל חדא לריבותא, נקט חמשה לומר הגם שהיא בת דומה לשבעה שאין לה זוג מותר וששה דנקט לומר הגם שנראית כמו של שבעה שאין חסר אלא אחד אפילו הכי מותר ולא גזרינן אטו של שבעה וכן שמונה דנקט לריבותא הגם דשבעה בכלל שמונה והרי יש שבעה אפילו הכי מותר, אלא דעדיין צ"ע דלמה נקט תו ושל שבעה לא יעשה הא היינו רישא דקתני רישא לא יעשה מנורה כנגד מנורה, ולא הוה ליה לומר אלא כך ושל שמונה ואפילו משאר מיני מתכות דקאי אכל מה שנאמר בברייתא ברישא ובסיפא, ואפשר שבא לדיוקא שדוקא של שבעה לא יעשה דהיינו שדעתו מתחילה וע"ס לעשותה משבעה קנים הוא דלא יעשה ואיסורא אית ביה אבל אם דעתו לעשותה בת שמונה הגם שבתחילה עושה בה מנין ז' קנים ושבעה נרות מותר כיון שבדעתו להוסיף בה קנה ונר שמיני והוסיפו אחר כך אין לחוש והיינו דהוצרך לומר ושל שמונה לומר דהגם דלא נעשית בת שמונה עד שנעשית בת שבע מותר דאין לומר שאין מותר בת שמונה אלא בעשאה בדפוס שנעשו כולם כאחד להכי אשמועינן שאינו כן וזה דרך ישר, איך שיהיה מנורה דנדון דידן שאין נרותיה עליה לקבל שמן כעין פנים נראה דהוי כאילו אין לה נרות דמעכב במנורה דבית המקדש ודבר המעכב במנורת בית המקדש הוא המכשיר במנורת הדיוט כדאמרן, וראיה לדברינו אלה מדברי מהר"י קולון ז"ל סימן ע"א שנשאל על מנורה בת שבעה אלא שאינה דומה בגובה לשל מקדש והשיב דכיון דמתניתין דמנחות לא קתני דמעכב אלא מנין קנים ומנין נרות ולא קתני מנין הגובה שהוא י"ח טפחים מעכב נמי כמו דאשמועינן בקנים ובנרות משמע דהגובה אינו מעכב וכיון שאינו מעכב במנורה של מקדש פוסל ואוסר במנורה של חול ע"ש, הרי לך דתלי הכל בדבר המעכב במנורת בית המקדש וא"כ לפ"ז יוצא לנו דנרות המעכבות במקדש הם המכשירות במנורה של הדיוט, ומדברי הרב ז"ל דכתב דלא מעכב אלא מידי שמוזכר במתניתין דהיינו מנין הקנים וכן מנין הנרות אבל מנין שיעור הגובה שלא הוזכר דמעכב במתניתין ודאי לא מעכב א"כ נלמוד מדבריו ז"ל ג"כ השויית הקנים בעליונה כנגד גובהה של מנורה שלא הוזכר דמעכב במתניתין שמעינן שאינו מעכב במנורת בית המקדש ולהכי אוסר ופוסל במנורה של חול:
איך שיהיה מנורה דנדון דידן שאין לה נרות לקבל השמן הוי כיש לה קנים ואין לה נרות דמותרת להדיוט וכן מצאתי כדברי בהרב חכם צבי סימן ס' שנשאל על מנורה בת שבעה קנים ועליה שמונה נרות ונשא ונתן בדבר ואחר כך כתב וז"ל ואיך שיהיה גם מהרי"ק ז"ל מודה שאם שינה בנרות כיון שהן מעכבות כדתנן במשנתינו שבעה נרות מעכבות זו את זו דשפיר דמי לעשות בת שמונה נרות על שבעה קנים וכו' ע"ש, וא"כ השינוי בנרות דידן דלא עבידי לשמן אלא לשעוה הוי שינוי גמור כלית לה נרות שהוא מעכב במנורת מקדש שהוא גורם להתיר בהדיוט:
אלא דעדיין יש לי ספק גדול בזה דשמא הא דבעינן דצורת הנר יהיה בבזך לא לעיכובא אלא למצוה דאפשר דהגם שיהיה פיו עגול ככוס וכפמוט אינו מעכב דהא חזי למלאותו שמן וגודל הפתילה קשה שיכולה לעמוד בתוך בית הקבול של פמוט ויטה ראש הפתילה למול ראש נר אמצעי שהוא פני המנורה וא"כ הרי קנים יש כאן ונרות יש כאן ודמיא לנרות המנורה של קדש ולהכי ראוי לאסור או נימא דבעינן שיהיה עליהם צורת הנרות כדאמרן מעיקרא:
וראיתי להרב פתחי תשובה ביו"ד סימן קמ"א ס"ק י"ד שהעתיק דברי הרב ספר משנת חכמים וז"ל ועי' בספר משנת חכמים וכו' שדעתו נוטה להתיר בכהאי גוונא שעושין הקנים בעיגול וכן במנורות שנעשין על נרות ולא על שמן ע"ש שאין דבריו מוכרחים ויש להחמיר מאחר שהוא איסור תורה וכו' ע"ש, הרי הרב משנת חכמים סובר כיון דמנורות אלו נעשין על נרות של שעוה ולא על של שמן וכך היא עשייתן מתחילה מותרים הם והם כעין תנורה דנדון דידן ונ"ל דטעמי של דבר הוא דכיון שאין אדם עושה אותם להדליק בהם בשמן ופתילה אלא בית קיבול שלהם אינו עשוי אלא לנרות של שעוה דבר שאין ראוי להדליק במקדש להכי פסולה למקדש ומותרת להדיוט ודברי טעם הם, והגם שהרב פתחי תשובה סיימוה קמיה שדבריו של הרב משנת חכמים אינם מוכרחים אפשר דלא כתב כן אלא על דין הראשון של מנורה שעמידת קניה בעיגול שכבר העתיק דברי הרב תבואות שור לעיל מזה שאסר מנורה כזו להדיוט ועל זה הביא לנו דברי ספר משנת חכמים שהתיר אם נעשית בעיגול ולא בשירה היפך מדברי הרב תבואות שור, ועל זה אמר הרב פתחי תשובה שדברי הרב משנת חכמים אינם מוכרחים ולא קאי אמנורות שנעשו על נרות של שעוה ולא על שמן שהתיר בזה הרב משנת חכמים, ולכן נראה לי להקל במנורה דנדון דידן שנעשית על נרות של שעוה ואם יטול ממנה נר אחד דהיינו גביע אחד תע"ב דהא תנן דמנין נרות מעכבין ואם עשה חמשה או ששה נרות מותר וכמו שפירש רש"י במסכת ראש השנה כאשר כתבנו לעיל, וראיתי להרב בכור שור בחידושיו למסכת ר"ה דף כ"ד שצידד לומר שאין להתיר במנורת הדיוט אלא בדבר המעכב אפילו בשאר מיני מתכות כגון קנים ונרות במניינם ובמספרם שהם מעכבות בכל מינים אבל כפתורים ופרחים או משקל ככר או מקשה ולא גרוטית דאינם מעכבים בשאר מיני מתכות הגם דמעכבין בזהב איני יכול לעשות מנורת הדיוט מזהב הגם דחסרים ממנה כפתורים ופרחים או אחד מכל אלו הנזכרים לפסול במנורת המקדש ע"ש ולא כמשמעות השפתי כהן בס"ק ל"ו עיין שם:
עוד נראה לומר דמנורה כנגד מנורה דאסרה תורה אינו אלא בעושה שאסר עליו הכתוב עשייתה כדכתיב לא תעשון אתי וגו' אבל אם אחרים עשאום והוא קנאה מהם אין איסור אלא מדרבנן ומשום חשדא וכמו שפסק מרן ביו"ד סימן קמ"א סעיף ד' וז"ל וכן צורת אדם לבדו כל אלו אסורים לעשות אפילו לנוי ואם הנכרי עשאם לו אסור להשהותם וכו' ע"ש עי' באר היטב שם ס"ק י"ז, הרי לך בהדיא דאם הנכרי עשאם לו אין איסור אלא משום חשדא ומשמע מדברי הרב ב"י דעל הכל קאי גם על המנורה שאם עשאה הנכרי אין אסור להשהיתה אלא משום חשדא כדכתב בד"ה והשתא וז"ל והשתא מה שכתב רבינו דכולם אסור לעשותן לא שנא אותם שבמדור שכינה עד אבל שבעה לא יעשה אפילו משאר מיני מתכות פשוט בגמ' וכתב הר"ן על פי פירוש הר"מ מרוטנבורק ז"ל דכל הני אסור לקיימן אפילו כשאחרים עשו לו חוץ מחמה ולבנה וכוכבים ומזלות דשרי כשאחרים עשו לו כל היכא דליכא למיחש לחשדא כמו שיתבאר בסמוך אבל מדברי רבינו לקמן בסמוך נראה שאינו מחלק ביניהם דבכולהו נמי שרי כשאחרים עשו לו כל היכא דליכא למיחש לחשדא עכ"ל, הראת לדעת דבהדיא רבינו ב"י כלל הכל גם מעשה המנורה אבל שבעה לא יעשה דכתב הטור וכתב על זה דלהר"מ מרוטנבורק כל זה אסור לקיימן אפילו באחרים עשו לו ואפילו בדליכא למיחש לחשדא, אבל לרבינו הטור אינו מחלק ביניהם ובכולהו שרי כשאחרים עשו לו כל היכא דליכא למיחש לחשדא, דמשמע להדיא דגם במנורה נמי אי ליכא למיחש לחשדא כשאחרים עשו לו כנדון דידן שרי לדעת הטור וזהו שפסק מרן בש"ע בסעיף ד' וז"ל ואם הגוי עשאם לו אסור להשהותם והוא כלשון הטור ממש שכתב עליו הרב ב"י שם וז"ל ומ"ש וכן אם גוי עשאם לו אסור להשהותם בד"א בבולטת וכו' כדתניא טבעת שחותמה בולט וכו' זה פשוט מדאמרינן והא רב יהודה דאחרים עשו לו ואמר לו שמואל סמי עיניה דדין התם בחותמו בולט ומשום חשדא דתניא וכו' ע"ש, ועי' הרב באר הגולה במה שציין בציון ג', וז"ל הלבוש ואם הגוי עשאם לו אסיר לישראל להשהותם וכן אם מוצא אותם אע"ג דמותרים בהנאה לא ישהם משום חשד שיאמרו שהוא עשאם וכל היכא דאיכא למיחש משום חשד אינה אסורה אלא ביחיד אבל בשל רבים מותרים שאין חשדא לרבים עכ"ל הרי דמרן פסק כהרא"ש והטור ולא כהר"מ מרוטנבורק, וא"כ אם עשאם הנכרי לעצמו וקנאם ישראל דאין איסורם אלא משום חשדא שמא יאמרו שישראל עשאם כמו בצורת אדם בולטת שאין בה איסור כשעשאה נכרי אלא משום חשדא גם במנורה כן דמאי שנא וקימ"ל דבשל רבים כגון בבהכ"נ מותר דליכא חשדא כדמוכח בכנישתא דשף ויתיב כדאיתא בפרק הצלמים דף מ"ג דפריך הש"ס ומי חיישינן לחשדא והא בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא דאוקומי ביה אנדרטא והוו עיילי ביה רב ושמואל וכו' ולא חיישי לחשדא ותירץ הש"ס רבים שאני ע"ש, הרי לך בהדיא דבבית הכנסת ליכא משום חשדא, וא"כ לא מיבעיא לדעת הרא"ש ודעמיה דסברי לה דכל הנך אוקמתות דאוקים הש"ס לא אדחו להו וחד מינייהו הא דקאמר בש"ס רבים שאני אלא אפילו למאי דמשמע מדברי הרי"ף והרמב"ם מדלא העתיקום שנדחו אוקמתות ראשונות היינו ר"ל דלא צריכינן להו לפריכת הש"ס דפריך על הא דתנן דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל בעלייתו וכו' דפריך עלה הש"ס ומי שרי והכתיב לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני ותירץ אביי וכו' עד ואיבעית אימא להתלמד שאני דתניא לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות ע"ש, דלפי תירוץ זה לא צריכינן לכל אוקמתות דלעיל לתרץ בעד רבן גמליאל אבל מ"מ מוכרחים אנו לומר מצד אחר דברבים ליכא חשדא כי קשיא לן דברי שמואל דאמר לרב יאודה סמי עיניה דדין והיינו משום חשדא כדאיתא בש"ס ותיקשי לן עם הא דאבוה דשמואל ולוי דהוו עיילי לבי כנישתא ויתבי ולא חיישי לחשדא ועל כרחין לומר דרבים שאני דליכא חשדא, אלא מלשון הטור שכתב בסי' קמ"א ורב אלפס אינו מתיר אלא כשהוא להתלמד וכו' אפילו של פרקים אסור ע"ש לא משמע הכי וצ"ע, ואם כן גם במנורה נמי בקנאה מן הנכרי ומניחה בבית הכנסת דליכא חשדא כיון שהיא בבית הכנסת דשכיחי רבים שם מותר כיון דאין איסורא אלא משום חשדא משום שנעשית על ידי אחרים ולא על ידי עצמם ולכן יש להתיר בנדון דידן:
עוד נראה לי לצדד ולהתיר בנ"ד משום דעשייתה חוליות חוליות אברים אברים כל אבר ופרק בפני עצמו ואחר כך מעמידין אותה ומדבקין אותה אבר עם אבר ופרק עם פרק עד שתהיה כמו גוף אחד וכשרוצים לנקותה ולשפשפה ולצחצחה מפרקין אותה לחזור אברים ופרקים לשפשף כל אבר בפ"ע וחוזרים ומדבקים אותה וכיון שהיא של פרקים ואינו גוש אחד אין לאוסרה משום לא תעשון אתי כדמות שמשי שאינה בת דומה למנורת בית המקדש שהיתה גוף אחד הגם שכבר כתבנו לשון הש"ס דמנחות שאם היא משאר מיני מתכות מותר לעשותה מן הגרוטות היינו לומר שהגם שמתחילתם הם גרוטות מ"מ אחר כך דבקו אותם שברים עד שנעשו גוף אחד זה עם זה ולא נשארו פרקים פרקים בזה הוא דאיתרבו שאר מיני מתכות אבל אם עדיין הם פרקים ומהדקים אותם דוקא וחוזרים ומפרקים אותם כשירצו אין איסור בדבר מיהא לדעת הרא"ש שהביא בפסקיו השלשה תירוצים שבש"ס על מה שפריך במסכת ע"ז בפרק כל הצלמים דף מ"ג ע"ב על הא דתנן במסכת ר"ה דף כ"ד דמות צורות לבנות היו לו לר"ג בעלייתו בטבלא בכותל וכו' ופריך ומי שרי והא תניא לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום כגון חמה ולבנה וכו' ומשני שאני ר"ג דאחרים עשו לו והא רב יהודה דאחרים עשו לו ואמר ליה שמואל לרב יהודה סמי עיניה דדין וכו' והא בי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא דאוקומי בה אנדרטא והוו עיילי ביה אבוה דשמואל ולוי ומצלו בגויה ולא חיישי לחשדא רבים שאני וכו' ואיבעית אימא דפרקים הואי ואיבעית אימא להתלמד שאני דתניא לא תלמד לעשות אבל אתה למד להבין ולהורות עכ"ל, ופירש רש"י דפרקים של חוליות ולא היה מחברה אלא בשעת בדיקת עדים וכל יומא לא חזו לה וליכא חשדא ע"כ ע"ש, ומשמע מדבריו דקאמר ולא היה מחברה אלא בשעת בדיקת וכו' וליכא חשדא משמע שאם היא מחוברת תמיד הגם שהיא של פרקים איכא חשדא אבל מדברי הרא"ש ז"ל בפסקיו בפרק כל הצלמים סי' ה' שכתב ז"ל ואיבעית אימא של פרקים הוה ואין איסור אלא דמות שלם ע"כ משמע דעיקר היתר אם היא של פרקים הוא משום דכיון שהיא של פרקים לא מיקרי דמות שלם הגם שהיא מחוברת מפני שחריציה במקום חבור פרקים ניכרים שכל אבר ואבר בפני עצמו ולא הוי דמות שלם ולכן אין איסור בעשייתה וגם אין בה חשד דכיון שהיא ניכרת שהיא של פרקים ואינה דמות שלימה אין חשובה לאינשי ואין דרך לעובדה ואינו מודה לפירוש רש"י דאי סבר לה כפירוש רש"י למה לא הביא לנו טעמא דרש"י דכתב משום שאינו מחברה אלא בשעת בדיקת העדים וכל יומא לא חזו לה דלפי זה גם אם בשעת חיבורה מיקרי גוף שלם ודמות שלם מותר כיון דכל יומא לא חזו לה אלא ודאי מדהוצרך לומר הטעם משום דלא הוי דמות שלם היינו לומר אף אם היא מחוברת תמיד מותר וכתב הטור בסימן קמ"א וז"ל ואף בבולטת נמי לא אסרינן אלא ליחיד דטעמא משום חשדא וכו' הילכך בשל רבים וכו' או אפילו של יחיד והיא עשויה פרקים או עשאה להתלמד בה שרי וכו' ורב אלפס אינו מתיר אלא כשהוא להתלמד וכו' וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה ע"כ, הרי לדעת הרא"ש מיהא אם היא של פרקים מותר בדמות לבנה שנאסרה מהכתוב דלא תעשון אתי ואם כן גם המנורה שנאסרה משום האי קרא דלא תעשון אתי אם היא של פרקים מותר דמאי שנא, ואפילו לשטת מהר"מ מרוטנבורק דסובר בדאפשר לעשות כמותן אסור אפילו ע"י אחרים מ"מ אם היא של פרקים אין בה איסור עשיה, ולכן נראה לי במנורה דנדון דידן שזה כמה שנים והשתי מנורות עומדות על התיבה אחת מימין ואחת משמאל כיון שכבר עשו מה שעשו ראוי הוא רבינו הרא"ש לסמוך עליו בדיעבד בעשויה על ידי אחרים שאין כאן איסור אלא מדרבנן כיון שהאומן עשאו לעצמו למכור ועוד כיון שהיא עומדת במקום רבים ושל רבים היא כדמוכח מהא דבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא דאין חשד בשל רבים ועוד שכיון שאין לה נרות עשויות לקבל השמן והפתילה ואין הגביעים שלה עשויים אלא לקבל נרות של שעוה כדאמרן לעיל, מכל סניפין אלו נראה לי להקל בזה וכבר צויתי לשמש בית הכנסת להסיר מעל גבי הקנים נר אחד ואם כן הוי חסר נר אחד ואין כאן כ"א ששה נרות דקיימא לן דנרותיה מעכבות וכבר הסיר נר אחד מכל מנורה ותע"ב:
אחר כך ראיתי להרב חיד"א בשיורי ברכה ביו"ד סימן קמ"א אית ח' דין ח' שכתב וז"ל הרב דב"מ רצה להליץ לקיים מנורה שהיתה בבהכנ"ס בת שבעה קנים שערערו מדין זה, ודבריו חלושים הם ובסוף דבריו הסכים בפרק שלוח הק"ן וכו' ע"ש, וספר הרב דב"מ אין מצוי בידי לראות באיזה אופן היה ענייני המנורה אשר נשא ונתן בה וכיצד היתה עשייתה והנראה לענ"ד כתבתי בצורת מנורה דנדון דידן, וראיתי אחר כך בספר האשכול חלק שלישי פרק כל הצלמים צד קל"ג שהביא לנו שגם הרב בעל הלכות ס"ל כהרא"ש וז"ל אבל בהלכות כתב ומה שאסור להניח משום חשדא אם היא של רבים לא שייך חשדא דהא בי כנישתא דשף ויתיב וכו' ואב"א דר"ג של פרקים הוה וכו' ע"ש, ואם כן הרי שני עמודי הוראה יכין ובועז ראוי לסמוך עליהם בדיעבד שכבר נשתמשו בהם זה כמה שנים ואף לדעת רש"י דחייש לחשדא אם היו מחוברים תמיד הרי רש"י סובר דהחשד הוא שמא יאמרו הוא עובדה וכן הוכיחו התוספות שם בפרק הצלמים דאין לחוש לחשדא דעשיה כלל ד"ה והא דרב יהודה דאחרים עשו לו ע"ש וכן הוכיח בפירוש הרב בעל פרישה בסימן קמ"א אות כ"ה ע"ש, וא"כ במנורה דליכא חשדא של אליל בעשו אותה אחרים כהאי נדון דידן והיא של פרקים לית בה שום איסור לדעת אלו המורים בעל ההלכות והרא"ש, והגם שלעיל הוכחנו מדברי רש"י במנחות פ"ח דאם היא של פרקים בשאר מיני מתכות כשרה למנורה של היכל היינו לדברי רש"י דאזיל לשיטתיה דהכא דפירש דשל פרקים ליכא חשדא משום שאינה מחוברת כל היום דמשמע שאם היא מחוברת כל היום אסור הגם שהיא של פרקים אבל להרא"ש דסובר דשל פרקים אין בה איסור משום שאין לה דמות שלם א"כ צריכין לומר כדכתב רש"י דלאו דוקא פרקים דא"כ אפילו בשאר מיני מתכות פסולה אלא כמ"ש רש"י שם שהיו קנים דקים ונכפפים וס"ל כוותיה דרש"י ולא מטעמיה, ועוד דגם לפירוש רש"י דפסל של פרקים שם משום דכתיב מקשה דמשמע דבשאר מינים דלא בעינן מקשה גם דפרקים כשרה היינו בנרות של מנורה גם שלא יהיו מגופה של מנורה אלא הם של פרקים כשירה אבל גופה של מנורה דהיינו שבעה קנים וגוף המנורה לכ"ע צריך דמות שלם ולא של פרקים ומשום הכי מנורה של פמוט אם היא של פרקים מותר דאין זה תבנית מנורה של היכל:
ואחר ההתבוננות נראה לי דהרא"ש ורש"י ז"ל אזלי בחדא שיטה, חדא מדמצינו בהפוס' ובמפרשי הש"ע הביאו פירוש רש"י ז"ל וטעמו לשד דלא חיישינן לחשדא משום דלא היה מחברה אלא בשעת בדיקת העדים ושום אחד לא העיר ולא נדנד כנף מדברי הרא"ש ז"ל לומר שהרא"ש לא פירש כן עי' ב"י וב"ח והפרישה, ועוד קשה שאם סובר רש"י שאפילו היא של פרקים אסור הוא לעשותה משום לא תעשון אתי אם כן עדין קשה הא כשהיה מחברה בשעת בדיקת העדים הרי עובר משום לא תעשון אתי שהרי עיקר עשייתה הוא אותה שעה שהוא מעמידה ומדבק אבריה עד שנעשית גוף אחד שאין סברא לומר שעיקר האיסור הוא בשהיה עושה אבריה אברים אברים נפרדים כיון שעדין לא נתחברו אבריה וא"כ צריכין לומר שהיה מחברה ע"י אחרים ועדין קשה ממה שכתבו התוספות שם בפרק כל הצלמים דף מ"ג ד"ה שאני ר"ג דאחרים עשו לו והא אמירה לנכרי שבות ע"ש מה שתירצו, על כן נראה לומר דגם רש"י סובר שאם היא של פרקים אין איסור בעשייתה מן התורה כיון שאין כאן גוף שלם כדכתב הרא"ש והשתא אין אנו צריכין לתירוץ שאני ר"ג שאחרים עשו לו, אלא משום דקשה ליה לרש"י שעדיין יש לחוש לחשדא דאלילים כמ"ש והוכחנו לעיל דהחשד שמא יאמרו לאלילים לכן כתב כיון שלא היה מחברה אלא בשעת בדיקת העדים וכל יומא לא חזו לה ליכא חשדא, וגם סמך הרא"ש על מש"כ רש"י דלא היה מחברה דמסתמא כן הוא דלא צריך לה אלא אותה שעה או דס"ל דלצורך מצוה לא חיישינן לחשדא כמו שתירצו התוספות על קושיתם והא אמירה לגוי שבות ודוק, ולפי זה בין לרש"י בין להרא"ש סוברים שאין איסור עשיה בעשויה פרקים אלא משום חשדא דאלילים אם היא מחוברת תמיד, ויוצא לנו דבענין עשיית המנורה אם היא של פרקים שגם אם היא מחוברת תמיד מותר משום דאין האיסור אלא משום חשדא ובמנורה לא שייך חשדא דאליל ולהכי מותר להעמידה ולחברה ודוק:
ודע שאל תטעה ממה שכתוב בגליון הש"ס בפרק כל הצלמים מ"ג ע"ב שציין על מאי דאיתא בש"ס ואיבעית אימא דפרקים הואי ציין על זה טוש"ע שם ס"ז ובש"ע איתא וז"ל יש מי שאומר וכו' דוקא בצורה שלימה בכל אבריה אבל צורת ראש או גוף בלא ראש אין בה שום איסור וכו' ולא בעושה ע"ש, וא"כ תפרש דפרקים דקאמר הש"ס היינו ר"ל דבר שאינו שלם ואין כאן אלא פרקים ולא בשלימות אלא חסר ממנה דבר מה זהו שהתיר הש"ס אבל אם מחברה בכל פרקיה הגם שהיא של פרקים אסור לעשותה, זה אינו חדא דהא כתב הב"י ז"ל דהרי"ף והרמב"ם לא העתיקו האי ואיבעית אימא של פרקים וס"ל שאין היתר אלא דוקא להתלמד אבל הא דפרקים ודרבים נדחו ומרן פסק כוותייהו ועוד באמת דלשון פרקים לא משמע הכי אלא דלשון פרקים משמע שכל פרקיה אית לה ושלם בפרקיה אלא היא בנויה מפרקים ולפעמים מפרקים אותה ולפעמים מעמידין אותה על פרקיה וכמו מטה של פרקים שהוזכר בשבת דף מ"ז דקאמר מטה של טרסיים וכו' ע"ש, וכן כוס של פרקים עי' בא"ח סימן שי"ג סעיף ו' שהם שלמים בכללותם אלא הם של פרקים, ועוד שהרי דין זה דצורה שלמה בכל אבריה וכו' הוא מדברי הרא"ש בפסקיו ומדברי הר' רבינו יעקב בנו בסימן קמ"א ושניהם אמרו שני דברים שהרא"ש ז"ל בתחילת דבריו כתב וז"ל והא דאסרינן צורת אדם ודרקון דוקא בגולם שלם אבל צורת הראש בלא גוף שלם מותר דלא תעשון אותי דרשינן וגם חשדא ליכא אם אין כל הדמות שלם ע"כ, ואחר כך העתיק לשון הש"ס דקאמר ומי חיישינן לחשדא וכו' ואיבעית אימא דפרקים הוה ואין איסור אלא דמות שלם וכו' ע"ש, דמשמע להדיא שהם שני הלכות והדין השני הוא הגם שכל הגוף והדמות שלם בפרקיו מ"מ כיון דעשוי פרקים פרקים לא מיקרי דמות שלם כיון דעשוי להתפרק ולא מיקרי דמות שלם אלא אם הוא גוף אחד וכן משמע מלשון הטור ג"כ וז"ל הילכך בשל רבים דליכא חשדא או אפילו של יחיד והיא עשויה פרקים וכו' שרי, ואח"כ בסוף הסימן כתב וז"ל והא דאסרינן אדם ודרקון דוקא בצורה שלימה בכל אבריה אבל צורת ראש או גוף בלא ראש וכו' ע"ש, משמע דהם שני דינים ולא ראי זה כראי זה, ועוד דהרי הרא"ש דהתיר צורת הראש לחוד לא הזכיר כלל לראיה מהאי שינויא דקאמר בש"ס ואיבעית אימא דפרקים הואי לענין דינו אלא ודאי אינו ענין לו ודוק, על כן נראה דמנורה דנ"ד יש לה סמוכות סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר סמיכת זקנים אשר מימיהם אנו שותים ומבארם אנו דולים ומשקים באר חפרוה שרים במחוקק במשענותם, זאת תורת העולה היא המנורה על מוקדה שכבר גילתה הועלתה על התיבה וקבעוה כיוון א' מימין הגולה וא' על שמאלה כיון שעלתה לא תרד מהני טעמי דתריצי הנאמרין בכל לשון שלשה המה מטיבי סעד, והשם יצילנו משגיאות ויורנו מתורתו נפלאות אמן, כה דברי הצעיר זעיר שם הנקרא ישר והפוך רישיה סיפיה וסיפיה רישיה והוא כלאחר יד י"ד כותבת בעשרים טבת ונמשך סדורו עד לשבעה ימים לתמוז של שנת התרפ"ה ליצירה והיא שנת ברכה לברכת החמה ברוך השם שזיכנו וברכנו אותה כתקנה המוזכר ומסודר בהרב שדי חמד זיע"א זצ"ל באסיפת קהל גדול על גג בית הכנסת החדשה פה אורן יע"א, השם יזכנו לברכה עוד רבית בשנים בתוככי ירושלים תובב"א אנחנו וזרענו וזרע זרענו אמן בשמחה ברנה ובצהלה בואי כלה מלכתא מלכותא דרקיעא שם ה' שלם וכסאו שלם ותחזור העטרה ליושנה ציון במשפט תפדה פדות שלח לעמו ישראל לסגולתו:
דוד הכהן סקלי י"ץ