קרית חנה דוד חלק ב· רבי דוד כהן־סקלי
יורה דעה · הלכות טרפיות
סימן ד
בעצם היום הזה בא לפני החה"ש כמה"ר יעקב הלוי י"ץ ששלחו לו מהתם להכא מק"ק ע"ת באטנ"א יע"א שני עצמות של עוף של עצם הקולית המחובר לגוף שנמצאו שבורין אחר שנתבשל העוף אז נודע להם שבירתן אלא שחזרו ונתרפאו שבר על שבר שוכבין זה על זה ולא היי משולבים עצם אל אחיו ידובקו כתחילתן והקהל הקדוש הנז' כתבו להחכם הנז' שיביא משפטם לפנינו להראות להם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון:
וזאת תשובתי ק"ק ע"ת באטנ"א וכו' ובראשם אנשי הועד הקונסיסטוור הע"י שאלת דברי קודשם באה אלי בענין השני עצמות של עוף, הנני בא להשיב שולחי דבר הנה הטור ומרן בש"ע יו"ד סי' נ"ה סעיף א' כתבו וז"ל עצם המחובר לגוף הנקרא קולית בכל מקום שיחתך טריפה, ובסעיף ה' כתב וז"ל כל מקום שאם יחתך שם הרגל היא טריפה אפילו לא נחתך אלא נשבר ויצא לחוץ אם אין עור ובשר וכו' וביאר בב"י וז"ל בד"ה וביאור דברי רבינו שכתב כל מקום שיחתך וכו' דאילו להרי"ף והרמב"ם בעצם הקולית שהוא העצם השלישי הסמוך לגוף בכל מקום שנשבר ואין עור ובשר חופין את רובי טריפה כאילו נחתך ע"ש וזה לכ"ע כאשר יראה המעיין שם, ועל פי זה הטור והמחבר לקמן סעיף י"ב כתבו וז"ל נשבר העצם במקום שעושה אותה טריפה וחזר ונקשר וכו' אבל אם לא חזר למקומו הראשון אלא שני שברי העצם שוכבים זה על זה, זה נמשך למעלה וזה נמשך למטה טריפה ע"כ, והוא מתורתו של רבינו מהר"י קולון שורש ל"ח ענף ג' ע"ש, אלא שמצינו להרדב"ז בחדשות סימן שצ"ג שהביא דברי מהר"י קילון עליונים למעלה וכתב הוא ז"ל וז"ל מסתברא לי שאין הדברים אמורים אלא בזמן שהבשר משונה קצת מבחוץ או מבפנים דרגלים לדבר שלא נתרפא יפה יפה אבל אם הבשר לא נשתנה מראיתו כלל לא מבחוץ ולא מבפנים אע"פ שהעצם מורכב קצתו על קצתו כשרה דודאי נתרפא יפה דאי לא תימא הכי הרי הוא מכחיש את המוחש שהרי אנחנו רואים דבר זה לעין כמה בהמות ועופות ובני אדם יארע להם דבר זה וכזה וכזה ויחיו שנים ארוכים ואנן קי"ל טריפה אינה חיה י"ב חדש, אלא ודאי לא אמרה הרב אלא היכא שעדיין יש שינוי מראית הבשר, ואם תאמר לגמרי אמרה לא צייתינן ליה לאבד ממונם של ישראל בכדי וכו' ע"ש, וכה דיבר הרב חכם צבי שאלה ח"ן שכתב וז"ל הגם שדברי מהר"י קולון נראה פשוטן אף באין ריעותא בעור ובשר מ"מ יש להעמיס בדבריו דבאיכא ריעותא הוא דאמר הכי ע"ש, והכי מסיק מר וז"ל אמנם דרך כלל נלע"ד דיש מקום טוב ושיטה מורווחת להקל במקום שאין ריעותא בעור ובשר כלל והם שלמים ובריאים מכל צד וכדברי המקילין האחרונים ז"ל עכ"ל והוא כמ"ש הרדב"ז ז"ל, וא"כ הכא בנ"ד אילולי היה לפנינו העוף חי בלא בישול וראינו בו שאין שם שינוי בבשר כלל אפשר שהיינו יכולים לסמוך אדברי המתירים אבל כיון שאין יכולים לברר דבר זה מפני שהוא מבושל פשיטא דיש להטריף ולאסור הכל, וכן כתב הרב זבחים שלמים אות כ"ב ע"ש בדף ע', ועי' במנהגים אות תקס"ח ובמש"כ אני הד"ך שם ע"ז ובהערותי לדיני מנהגי שחיטה אות ל"ז ועי' בהרב מחזיק ברכה בסימן נ"ה אות ט"ו ואות כ"ו ע"ש, ונ"ל דמש"כ באות ט' משום ס"ס מיירי שיש לספק שמא נעשה אחר שחיטה, אבל לענין כלים נ"ל שכיון שכבר עבר מעת לעת דאז אין איסורייהו אלא מדרבנן יש להתיר בפשיטות כיון שאין האיסור אלא משום ספק דרבנן וכן ראיתי להרב פתחי תשובה שכתב כן בס"ק ט"ז סימן הנז':
אחר כך הובא לידי ספר שער המים וראיתי לו להרב שהאריך והרחיב הדיבור בזה וזה אשר העלה להלכה איש שר הבירה וז"ל אסיקנא בעצם הנשבר ולא נקשר יפה שאם הבשר והעור שלם ואין שינוי לא בעור ולא בבשר כשרה, ואם יש שינוי יבדוק במחט אם עוברת משבר אל שבר כשרה ואם לאו טריפה, ובמבושל גם כן אין לסמוך אלא אמחט, ולענין לאסור התערובות לפק"ד בשבת וי"ט ובהפסד מרובה יש לסמוך על מ"ש הב"ח בתשובה להתיר כשעור ובשר חופין אלא דאין ניכר ריעותא מחמת בישול, אמנם אם ניכר ריעותא כגון שהוא ממוסמס וכיוצא או אם יש נקב אין להקל כלל עד כאן לשונו ע"ש:
סימן ה
ראיתי להרב הגדול בעל תפארת ישראל בפירושו למשניות בפרק ה' דעדיות משנה ראשונה אות ט' שכתב וז"ל אבל ולד של בהמה טריפה אסור וכו' ע"ש, שמשמעות דבריו ז"ל שלא אמרו ולד הנולד מן הטריפה מותר (עי' שו"ע יו"ד סי' ע"ט ס"ג, או בן ט' חי שנמצא במעי טריפה שניתר בשחיטתו עי' ש"ע שם סי' י"ג ס"ג) היינו דוקא בנתעברה בו ונגמרו חדשיו ואח"כ נטרפה ומיד שנטרפה ילדה ואם כן לא נתגדל באיסור ולהכי מותר ע"ש:
ודבריו תמוהים לכל הרואה דלפי דבריו דין ולד בהמה טריפה כדין ביצת טריפה שזאת נתגדלה באיסור וזה נתגדל באיסור וא"כ אמאי בביצת טריפה אסרו גם בלא נתגדלה באיסור כגון שנטרפה ומיד נשחטה או ילדה שאסרו חז"ל משום אטו מעורה בגידין כמ"ש הוא ז"ל באותו סימן ולמה בבן טריפה שנולד מיד אחר שנטרפה לא גזרו, ועוד דלשון מרן הש"ע סימן ע"ט ודסימן י"ג דקא פסיק ותני מותר משמע דבכל גוונא, דאי לא משכחת לה אלא בהכי דמיד שנטרפה נשחטה הו"ל לאשמועינן דהכי הוא ולא לשתוקי מזה, ועוד דהרב ש"ך בסימן ע"ט סק"ח פירש דבכל גוונא מיירי ע"ש, וז"ל פי' שנתעברה קודם שנטרפה דאל"כ טריפה אינה יולדת, א"נ מיירי בודאי טריפה וכו' ע"ש, הרי דס"ל דבודאי טריפה גם בנתעברה אחר שנטרפה ואחר נולד לה בן שנתהוה ונתגדל באיסור מותר משום דהטרפות בחיות תלוי והרי זה חי ע"ש, וטעמא כדאיתא בתמורה דף ל"א ע"א דקאמר בש"ס דלמ"ד טריפה יולדת משכחת לה ולד טריפה כגון שנטרפה ולבסוף עיברה ולמ"ד טריפה אינה יולדת כגון שעיברה ולבסוף נטרפה וכתבו שם התוספות ד"ה למ"ד טריפה אינה יולדת הטעם הגם דקימ"ל בכל מקום עובר ירך אמו וכגופה דמי מ"מ לענין טרפות דתלוי בחיות ובבריאות הבהמה כיון שאנו רואים הולד חי ובריא אין לנו לתלות ולומר שנטרף הולד כשנטרפה אמו ואין לנו לפוסלו בשביל פיסול טרפות האם וכן כתבו ג"כ בבבא קמא מ"ז ע"א ד"ה מ"ט גופה היא וז"ל ואומר ר"י דבכל מקום עובר ירך אמו הוא לבד לענין טריפה דכיון שיש לו חיות בפני עצמו ליכא למימר שנטרף עם אמו ע"ש, וכן כתבו עוד בחולין פרק אלו טריפות דף ח"ן ע"א ד"ה והלכתא בזכר כל י"ב חדש ע"ש בסוף הדיבור ולא דמי לביצת טריפה שהיא אסורה כדאמרינן בעדיות פרק חמישי משנה א' ומודים בביצת טריפה שהיא אסורה מפני שגדילה באיסור ועי' ביו"ד סימן פ"ו דשאני ביצה שאין לה חיות בפ"ע, וכן בנטרפה ולבסוף עיברה למ"ד טריפה יולדת וכן לדידן דקימ"ל דטריפה אינה יולדת משכחת לה בודאי טריפה כמ"ש הש"ך כנזכר לעיל לא אסרינן הולד של בהמה משום שנתגדל באיסור כמו ביצת טריפה דשאני בולד בהמה דמאוירא קא רביא ואינו אדוק בגופה אלא תלוי באויר ומעצמו הוא נוצר וגדל והולך אבל ביצה כל זמן שאינה נגמרת אדוקה באשכול וגדילה ונגמרה מגוף התרנגולת כדמשני לה הש"ס הכי בתמורה שם וכמו שפירש רש"י שם ד"ה ולד במעי בהמה ע"ש, וכן הוא משמעות הרשב"א ז"ל בספרו תורת הבית דף נ"ב נ"ג דכתב וז"ל שלשה מינין פורשין מן הנבלה ומן הטריפה שנים מהם לאיסור ואחד להיתר ואלו הן ביצת טריפה או של נבלה אסורה, וכן חלב טריפה אסור, ואחד להיתר עגל שנולד מן הטריפה וכו' ע"ש, ומדהשמיענו כל צדדי האיסור וההיתר ולא השמיענו כזאת שים צד בעגל לאיסור משמע דלא משכחת לה איסור בעגל שנולד מן הטריפה ובאמת שכן הוא בש"ס דתמורה כמ"ש, וכן כתב הרב ב"ח ביו"ד סוף סימן ע"ט וז"ל והנולד מן הטריפה ולא דמי לביצת טריפה דאסור' דהתם שאני שגדלה באיסור כלומר שנגמרה באיסורא כשהיתה מעורה בגידין משא"כ נולד מן הטריפה שלא היה מעורה בגידין כלל ע"ש, ולכן דברי הרב תפארת ישראל צריכין עיון, ועי' ביצה דף ו' דקאמר הש"ס ומה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה בי"ט דמותר לשוחטו ביום טוב ע"ש:
ובחפשי בספרי דבי רב מצאתי ראיתי להרב ספר בית הילל בפירושו על הש"ע שכתב ביו"ד סימן נ"ז סק"ד וז"ל אבל אחר העיון נראה פשוט דדין זה בכאן כשנתעברה ואחר כך נטרפה אז אמרינן הנולד מן הטריפה מיתר אבל אם נטרפה ודאי כגון יתרת אבר וכיוצא אף שנתעברה אחר כך בדרך נס, עדין היא באיסור טריפה כמ"ש הרשב"א ז"ל ולכן גם בנה אסור דהגם דיש לו חיות בפ"ע ע"ש, ורצינו לומר כיון דגם טרפותה אינה תלויה בחיות דהא רואים אותה שחיה יותר מי"ב חדש ואפ"ה אסורה כמ"ש הרשב"א וגם קימ"ל דודאי טריפה אינה יולדת וגם אם ילדה בדרך נס הוא, ולכן עדין באיסורה קיימא הגם שילדה וחיתה יותר מי"ב חדש וא"כ הטרפות שיש בזה אינה תלויה בחיות ולהכי יצא לידון בדבר חדש דגם בנה של זו אסור, הגם דיש לו חיות בפני עצמו אסור כדין אמו ולא עדיף מדאתי מחמתיה והבא מכחו, הגם דבעלמא יפה כח הבן מכח האם, הכא שוין הם ושניהם אסורים כך הוא דעתו ז"ל, ולי הד"ך אין נראה שהרי למ"ד (חולין נ"ז ע"ב) טריפה יולדת ומשבחת ודאי חיה נמי כיון שמשבחת, וכמ"ד טריפה חיה בחולין מ"ב ע"א והיא סברת רבא תמורה י"א ע"ב ע"ש, ואפילו הכי קאמר בש"ס דתמורה שזכרנו לעיל דלמ"ד טריפה יולדת משכחת לה ולד טריפה כגון שנטרפה ואחר כך עיברה וכו' הרי דגם שילדה ועדין היא באיסורה מ"מ הבן מותר וטעמא כדקאמר התם משום דמאוירא קא רביא וכן יש להוכיח נמי מדברי רב הונא דקאמר התם מודים חכמים לרבי אליעזר באפרוח ביצת טריפה שאסור הגם דסברי ולד טריפה מותר ע"ש, הרי שאפרוח יש לו חיות בפני עצמו וחי יותר מי"ב חדש אפילו הכי אסור והולד בהמה מותר וטעמא טעים לה בש"ס משום דולד בהמה מאוירא רביא משא"כ אפרוח מהביצה נולד שהוא גוף התרנגולת הרי דלא תליא בחיות דוקא וא"כ הכא נמי דכוותה דהגם שבהמה שהיא טריפה ראינו שהיא חיה ואפ"ה עדין באיסור עומדת מ"מ בנה דמאוירא קא רבי כיון שיש לו חיות בפ"ע מותר ודוק, ונ"ל לתת טעם לזה ולומר דשאני התם הטריפה דאסורה הגם שהיא חיה וראינו אותה שהיא עומדת להחיות היינו טעמא כדי שלא נחלק בטרפיות בין זו לזו דכולהו מיני טרפיות שהם בודאי טריפה אסרום ולא חילקו בין זה לזה מה שאין כן בבנה לא שייך זה דאדרבה אי נימא בו שלא לחלק יש להתירו הגם שאמו היא חיה ואסורה ודוק, אחר כך ראיתי למור"ם ביו"ד סימן ס' סעיף א' שכ' וז"ל בהמה שנתפטמה כל ימיה רק בדברים אסורים אסורה ע"ש, ועי' בסימן קמ"ב בש"ע סעיף י"א ובבאר היטב בסימן ס' סק"ג ובפתחי תשובה שם סק"ב ובבית יעקב סימן א' ע"ש שהאריך הרחיב ע"ש, ועי' בתוספות תמורה ד"ה שינקה חלב רותח ועי' בש"ס שם במ"ש דמשכחת לה כגון שנטרפה ולבסוף עיברה וכו', יום ה' עשרים לאב הרחמן שנת התרפ"ז:
דוד הכהן סקלי י"ץ