אור ברסלב
קרית חנה דוד חלק ב יורה דעה › הלכות גרים

קרית חנה דוד חלק ב· רבי דוד כהן־סקלי

יורה דעה · הלכות גרים

הלכות מילה

סימן טז

כתב מרן בש"ע יו"ד סי' רס"ח סעי' וא"ו עבודת כוכבים שנתגיירה והיא מעוברת בנה אין צריך טבילה עכ"ל והטעם איתא בש"ס דיבמות ע"ח ע"ב או משום דעובר ירך אמו וכיון דאמו טבלה מהניא ליה נמי או אפילו למ"ד עובר לאו ירך אמו מהניא ליה טבילת אמו ולא הויא אמו חציצה משום אף דקימ"ל רובו שאין מקפיד עליו אינו חוצץ אבל כולו חוצץ שאני עובר דהיינו רביתיה ולאו חציצה היא. ונ"ל דכשם דטבילת אמו מהניא ליה והו"ל כאילו טבל כך מהניא ליה גרות אמו ולא מבעיא למ"ד עובר ירך אמו דהו"ל כאחד מאבריה וכיון שנתגיירה גם הוא נתגייר אלא אפילו למ"ד עובר לאו ירך אמו מ"מ כיון שבאה אמו להתגייר והיא מעוברת בו הוי דינו כהא דפסק מרן ז"ל בסי' הנז' סעי' ז' עכו"ם קטן אם יש לו אב וכו' ואם אין לו אב ובא להתגייר או אמו מביאתו להתגייר בית דין מגיירין אותו שזכות הוא לו וכו' ע"ש, והכא נמי שבאה אמו להתגייר ולטבול לפני ב"ד הרי הביאתו לפני ב"ד ומגיירין אותו ואותה ולכך מהניא ליה נמי גירות אמו אליבא דכ"ע אלא דעדין יש לומ' דנהי דהו"ל כהביאתו אמו והוא קטן לפני ב"ד שמגיירין אותו היינו ע"י מילה וטבילה דקימ"ל דלא נקרא גר עד שימול ויטבול והכא דנהי דטבילת אמו מהניא ליה דהיינו רביתיה אבל אם הוא זכר צריך שימול אזי נקרא גר דבשלמא למ"ד עובר ירך אמו כיון שהוא כירך אמו כאחד מאבריה אם כן כיון שאמו נתגיירה כל אבריה נתגיירו עמה ואחר כך אם נולד זכר צריך למולו כדין ישראל וכדין גיורת שהרתה וילדה בקדושה כיון שהוא כגופה ואין צריך למולו לשם גרות אבל למ"ד אין עובר ירך אמו א"כ הו"ל כאילו נתגיירה האם לעצמה והבן לעצמו וכיון שהוא בעל ברית צריך שימול ויטבול ונהי דטבילת אמו מהניא ליה מ"מ צריך שימול לשם גרות כדין כל בן זכר ואז נקרא גר וכמו דאיתא בש"ס יבמות ע"ח דלמ"ד עובר לאו ירך אמו בהפריש חטאת מעוברת הו"ל כמפריש שתי חטאות זו לעצמה וזו לעצמה וא"כ הכא נמי דכוותה ולא מהניא ליה גרות אמו כיון שהוא זכר צריך שימול ויטבול לשם גרות אלא בכאן מהניא ליה טבילת אמו משום דהיינו רביתיה ונ"ל דלא מיבעיא לדעת הרמב"ן ז"ל שהביא לנו מור"ם ז"ל בסימן רס"ח סעיף א' שכתב וז"ל טבל קודם שמל מועיל דבדיעבד הוי טבילה ע"ש, והכא נמי דכוותה אלא אפילו לדעת י"א שכתב מור"ם שם דסברי דלא הוי טבילה כיון שטבל קודם המילה והוא דעת הרא"ה עי' ב"י הכא שאני משום דאותה שעה לא היה ראוי למול קידם טבילה שהיה בבטן אמו:

ואחר ההתבוננות נראה דזה תליא בפלוגתא שבין הרמב"ן והרא"ה שהביא הרב נמוקי יוסף בסוף פרק החולץ דף מ"ז וז"ל קבל מלין אותו מיד מ"ט דשהוי מצוה לא משהינן, וא"ת למה משהין אותו למולו בתחילה ולהמתין עד שיתרפא, יטבילוהו בתחילה, וי"ל דכשהוא ערל אין טבילה מועלת דהו"ל כטובל ושרץ בידו ואפילו בדיעבד מעכב וכו' דטומאת ערלות טומאה גמורה היא אבל הרמב"ן כתב דבדיעבד אם טבל קידם מילה עלתה לו טבילה והביא ראיה מדאמרינן בפרק הערל דף ע"ח גיורת מעוברת שטבלה בנה אין צריך טבילה ואמרינן עלה התם אפילו למ"ד דעיבר לאו ירך אמו הוא וכן כתבו קצת מן המפרשים ז"ל אבל הרא"ה ז"ל דחה ראיה זו דשאני התם דכשהוא במעי אמו אינו בר מילה והרי הוא כנקבה דסגי לה בטבילה וכשנולד ומלין אותו אינו אלא כמו שמלין ישראל שהוא ערל דבלאו הכי ישראל הוא הא כל שצריך מילה בשעת גרותו אם קדמה למילה חוזר וטובל עכ"ל, והנראה דבהא פליגי שהרא"ה סובר כיון שבאותה שעה לא היה בר מילה הו"ל כנקבה ומאותה שעה נקרא גר גמור וכשנולד ומלין אותו הוא כמו שמלין ישראל שהוא ערל דבלאו הכי נמי ישראל הוא אבל דעת הרמב"ן ז"ל נהי דאינו צריך טבילה דטבילת אמו מהניא ליה מ"מ צריך אחר הלידה למול לשם גרות כדקימ"ל עד שימול ויטבול וא"כ לא הוי גר אלא אחר המילה לשם גרות ודברי התוס' דף מ"ז ע"ב ד"ה מטבילין אותו מיד בתירוצם נראה דאזלי בשיטת הרא"ה ע"ש, ודע שכל מה שכתבו הרמב"ן והרא"ה הוא למ"ד עובר לאו ירך אמו וכמו שהביא הרמב"ן דבדיעבד מהני טבילה קידם מהא דאמרי' גיורת מעוברת שטבלה בנה אין צריך טבילה והוסיף וכ' ואמרינן עלה התם אפילו למ"ד עובר לאו ירך אמו וכו' משמע דעיקר ראיתו הוא מאותו מ"ד עובר לאו ירך אמו ואפילו הכי מהניא ליה טבילת אמו יאחר כך מלין אותו לשם גרות הרי חזינן דבדיעבד מהני טבילה דקודם מילה אבל למ"ד עיבר ירך אמו גם הוא מודה שהבן הוא כאחד מאברי אמו ומשנתגיירה אמו נתגייר עמה ואינו צריך עוד למולו לשם גרות כדאמרינן אנן בענ"ד לעיל סמוך מזה דלכ"ע הוי גר מאותה שעה שנתגיירה אמו וטבלה ולא בעי עוד כלום וכשמלין אותו מלין אותו כדין מי שהורתו ולידתו בקדושה שהרי כבר נתגייר:

וא"כ אנן דקיימא לן כמ"ד עובר ירך אמו כדרבא בפרק שור שנגח את הפרה דף מ"ז דאמר רבא פרה שהזיקה גובה מוולדה מאי טעמא גופה היא ע"ש ופסקה הרמב"ם פרק ע' מהלכות נזקי ממון הלכה א' וטור וש"ע חומ"ש סי' שצ"ט סעי' א' ע"ש וכדאיתא נמי בפרק כל האיסורין תמורה ל' ע"ב ע"ש וכמו שכתבו התוספות בפרק הערל ע"ח ד"ה אלא הא דאמר רבא נכרית מעוברת וכו' עש"ב, א"כ נכרית שנתגיירה והיא מעוברת כשם שבנה אינו צריך טבילה משום שעובר ירך אמו כך אין צריך למול אותו ע"י ב"ד לשם גרות משום דנקרא גר גמור מאותה שעה שנתגיירה אמו וכדאמרן, ולרווחא דמילתא יש להביא ראיה לזה מהא דפסק מרן ז"ל ביו"ד סימן רס"ט ס"ד וז"ל שני אחים תאומים שהיתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה חייבים משום אשת אח מן האם וכדאיתא ביבמות צ"ז ע"ב ופירש רש"י חייבים כרת משום אשת אח מן האם שהרי היא כישראלית שילדה בנים עכ"ל, וא"כ אי אמרת בשלמא מאותה שעה שנתגיירה אמם נגמר גם להם גירותם אתי שפיר שחייבים משום אשת אח אלא אי אמרת שאין גרותם נגמרת אלא במילת כל אחד ואז נקראים גרים כדקי"ל עד שימול ויטבול בעינן תרתי מילה וטבילה או טבילה ומילה וקודם לכן נקראים עכו"ם כיון שהורתם שלא בקדושה א"כ כשימולו ונגמר גרותם הוה ליה כקטן שנולד דמי ואין להם שום קורבה ומותר באמו ובאחותו ובאשת אחיו וכדפסק שם מרן בסעיף א' וז"ל דין תורה שמותר לגר שישא אמו או אחותו מאמו שנתגיירו וכו' וא"כ ליכא להו קורבה מן התורה וליכא חיוב כרת אלא מוכח מהכא להדיא דמאותה שעה שנתגיירה אמם נגמרה גרותם גס אינהו והרי לידתם בקדושה להכי איכא חיוב כרת לגבייהו שאין לומר בהם כקטן שנולד דמי וכן ראיתי לרש"י ז"ל בפרק נושאין על האנוסה יבמות צ"ח ע"א שכתב כן להדיא ד"ה הא דאמור רבנן אין אב למצרי וז"ל ואפילו היכא דליכא למימר כקטן שנולד דמי כגון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה דיש לו שאר מן האם כשאר ישראל וכו' ע"ש, ונ"ל לומר שהגם שהוכחנו דבטבילת אמו סגי ליה כיון שאינו ראוי למילה באותה שעה והוי גר גמור מאותה שעה ואין צריך למולו לשם גרות אלא כדין ישראל ערל דצריך למול גם גר זה צריך למול את בשר ערלתו דמשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר וגו' מ"מ לענין ברכת המילה לא הוי דינו כדין ישראל שמברכין על המילה ואשר קדש ידיד מבטן וכו' אלא האי כדיניה והאי כדיניה דהאי מברכין על מילתו למול את הגרים שהרי גר הוא ולא ישראל והוא נקרא קהל גרים ולא קהל ישראל ומותר בממזרת כמו שפסק מרן בש"ע אה"ע סימן ד' סעיף כ"ב וז"ל גר ועבד משוחרר מותרים בממזרת וכו' משום דקהל גרים לא אקרי קהל ואפילו היתה הירתו ולידתו בקדושה כגון שהיה אביו גר ונשא גיורת אפילו הכי מותר בממזרת ודוקא עד עשרה דורות אבל מכאן ואילך אסור (מדרבנן) נשכבר נשתקע ממנו שם גרות ויבואו לומר ישראל נושא ממזרת ולהרמב"ם מותר בממזרת וכן בן בן עד שישתקע שם גרותו ממני עש"ב, וכמו שאמרו בסנהדרין צ"ד דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפיה וכן פסק שם באה"ע סימן ז' סעיף כ"א דאפילו בת בתה לא תנשא לכהן משום דאיקרי קהל גרים ולא קהל ישראל ואין כאן מזרע בית ישראל וכדאיתא בפרק ד' דקידושין משנה ז' ר' אליעזר ב"י וכו' ע"ש, ולכן נראה כשמלין אותו מברכין למול את הגרים וכן בנו ובן בני וכיוצא בו אלא אם כן נשא בת ישראל או ישראל שנשא גיורת כדפסק בש"ע אה"ע שם סעיף כ"ג ע"ש, ועי' להרמב"ם בהל' מלכים הלכה ד' שכתב וז"ל אין מעמידין מלך מקהל גרים אפילו אחר כמה דורות עד שתהא אמו מישראל וכו' עש"ב, וכן כתב בפרק ט"ו מהלכות איסורי ביאה הלכה ה' ע"ש שכתב עד שישתקע שם גרותו ממנו ע"ש, וכן משמעות הברייתא בשבת קל"ז ע"ב דקתני המל את הגרים אומר וכו' דמשמע שהם נקראים גרים כבר דהיינו הגרים קהל גרים וכן הוא לשון מרן ביו"ד סי' רס"ח סעיף ה' המל את הגרים דהיינו לקהל גרים ובא למול אותם יברך למול את הגרים דאל"כ אלא שבא עכשיו לקבל עליו גרות במילה וטבילה הול"ל למתגיירים מאי המל את הגרים אלא ודאי ר"ל המל את קהל גרים ולכך מברך למול את הגרים כיון שאין נקראים קהל ישראל שאינם ישראלים גמורים הגם שקבלו דת ישראל מ"מ גרועים הם מזרע ישראל לכמה דברים וכההיא נמי דאיתא בכתובות פרק רביעי משנה ג' הגיורת שנתגיירה בתה וכו' היתה הורתה שלא בקדו' ולידתה בקדו' ה"ז בסקילה אין לה פתח בית האב ולא מאה סלע וקאמר בש"ס משום דלמיתה נתרבית דכתיב וסקלוה באבנים ומתה שאין צ"ל ומתה אלא לרבות הוראתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה ומיהו לקנס לא מרבינן לה דלמיתה נתרבית ולא לקנס משים דכתיב כי עשתה נבלה בישראל וזאת אינה קרויה בת ישראל ע"ש, ועיין להר"ם במז"ל הלכות א"ב פרק ג' וז"ל ואינו חייב אלא על בתולת ישראל וכו', הרי לך בהדיא שאם היתה הורתה שלא בקדושה הגם שלידתה בקדושה לא נקראת ישראלית וכן לענין דין אינו נקרא ישראל ואינו יכול לדון דיני ממונות עד שתהא אמו מישראל כדפסק מרן בי"וד סי' רס"ט סעיף י"א ע"ש שאינו נקרא אחיך אלא א"כ אמו מישראל אבל זה הוא מקהל גרים ולכן ברכת המילה למול את הגרים כן נראה ברור:

ובדרך אגב יש לי להעיר והוא דבנתגיירה מעוברת אמרינן דלמיתה נתרבית ולקנס לא מרבינן לה משום דכתיב כי עשתה נבלה בישראל וזאת אינה קרויה בת ישראל ולהכי לית בה קנס ולמה בענין בכורה אם נתגיירה מעוברת וילדה זכר הוי בכור לכהן הגם דכתיב בה פטר רחם בבני ישראל ונימא גם שם וזה אינו קרוי בן ישראל כדאמרינן בפסוק כי עשתה נבלה בישראל וזאת אינה קרויה ישראל ובמתניתין בפ' יש בכור מ"ו ע"א נתגיירה מעוברת וכו' בכור לכהן וכן פסק מרן ז"ל ביו"ד סימן ש"ה סעיף כ' השפחה שנשתחררה ונכרית שנתגיירה מעוברת וכו' ע"ש, וכעת צל"ע בזה ועי' בתשו' הרב שאל האיש בחיו"ד סי' ח':

ולפי מה שנתבאר דהגם דמשעה שנתגיירה נקרא גר גמור ואפילו הכי ברכת מילתי למול את הגרים, ומלין אותו אפי' בשבת מ"מ לענין ברכה למול את הגרים כמו יליד בית שנימול לשמונה ודחי שבת וברכת מילתו למול את העבדים עי' סימן רס"ז, לפי זה גם אם בא ישראל עליה בגיותה ולאחר הורתה שלא בקדושה נתגיירה ולקחה הוא בעצמו בקידושין ואחר כך ילדה נקרא הבן גר ואינו בנו כלל דמשעה שנתגיירה אמו כקטן שנולד דמי הוא ואמו ונקרא בנה ולא בנו והם שניהם גרים וברכת מילתו למול ג"כ, וארווחא דמילתא שאינו נקרא בנו יש להביא ראיה מדברי התוספות בפרק קמא דקידושין דף כ"ב ע"א ד"ה שלא ילחצנה במלחמה דכתבו באו"ד וז"ל דבשלמא אם נפרש דיפת תואר מותרת מיד שפיר מאי דקאמרה תמר כי לא ימנעני ממך לפי שהיתה מותרת לו דאיכא למימר נתעברה אמה במלחמה שעדין היתה נכרית וזו אינה תשובה בבתו של דוד דבן הבא מן הנכרית אינו קרוי בנך אלא בנה דהולד כמותה עכ"ל הרי לך מבואר שאמרו שנתעברה במלחמה דמשמע שדוקא עיבור ולא לידה אלא לידתה בקדושה וכן מוכח ג"כ מהמעשה ואפילו הכי אינו קרוי בנו אלא גר ולהכי ברכתו היא למול את הגרים כן נראה לי, וראיה מברכת מילה דעבדים בסימן רס"ז דקימ"ל בין שקנה עבד והטבילו לשם עבדות ובין שהיתה לו שפחה ונולד לו בן ממנה כשבא למול אותם יברך למול את העבדים כמ"ש בסימן רס"ז ע"ש, וע"ש בבאר היטב סק"ב ע"ש, השם יצילנו משגיאות ויורנו מתורתו נפלאות אמן, ט"ו חשון שנת מל"א ברכ"ת ה' לפ"ק פה אורן יע"א:

דוד הכהן סקלי י"ץ

סימן יז

בענין המעשה הרע אשר לא יעשה אשר כמה בני אדם המה עושים בזמן הזה שמניחין בנות ישראל והולכים ומתחתנים עם נשים נכריות בגיותם אשר לא כדת ושוהים עמם בגיותם ולאחר זמן כשעבר ממנו בולמוס התאוה והתבונן כי לא טוב עשה בעמיו כי ראה כי יבא יומו וימות ואבד שמו ועוד כי רואה בעצמו כי הוא חרפה ובושה וקלסה בעיני כל רואיו אוהביו וקרוביו בני משפחתו מנגד נגעו יעמודו וקרוביו מרחוק עמדו ולכן הוא עומד ומפתה אותה שתאמר לפני ב"ד שרוצה להתגייר שהיא רוצה בדת ישראל אם יכולים ב"ד לגיירה ואחר כך להשיאה לזה שהוא עומד עמה במחיצתה או לא?

הנה מרן ז"ל בש"ע יו"ד סימן רס"ח סעיף י"ב כתב וז"ל כשיבא הגר להתגייר בודקים אחריו שמא בגלל ממון וכו' ואם איש הוא בודקים אחריו שמא נתן עיניו באשה יהודית ואם אשה היא בודקים אחריה שמא נתנה עיניה בבחורי ישראל וכו' ואם לא בדקו אחריו וכו' ומל וטבל בפני שלשה הדיוטות הרי זה גר אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר הואיל ומל וטבל יצא מכלל העכו"ם וחוששים לו עד שתתברר צדקתו וכו' ע"ש, הרי לך בהדיא שאם נודע לנו שבשביל שנתנו עיניהם באחר אין לקבלם שהרי כתב מרן בסעיף הנ"ל וז"ל ואם לא נמצאת להם עילה מודיעים אותם וכו' משמע ראם נמצאת להם עילה אין מקבלין אותם וכמו שכתב הרב ב"י ז"ל בכאן בשם המרדכי וז"ל וכן כתב המרדכי בהגהות בפרק החולץ נ"ל דמי שבא להתגייר וידוע לנו שבשביל תועלת דבר מה הם עושים אין לקבלם והביא כמה ראיות לדבר עכ"ל, ובנדון דידן הרי נודע לכל משים תועלת ונ"ל דהכא בנדון דידן הגם אם בדיעבד מל וטבל לא הוי גר ולא דמי למה שסיים מרן בסעיף הנז' שאם לא בדקו אחריו ומל וטבל הרי זה גר אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר הואיל ומל וטבל יצא מכלל נכרים דשאני בנ"ד שהוא נודע לנו משום תועלת קודם שימול ויטבול שאמרו בו חז"ל שאין מקבלין אותו והואיל ונדחה נדחה, ועוד הרי סיים מרן בלשונו וחוששים לו עד שתתברר צדקתו ובנדון. שלפנינו אנחנו רואים שהדבר ברור באחת שאינה רוצה להתגייר אלא משום שרוצה להתדבק עמו כספחת בעור ואין דעתה להתגייר אלא בדאמירן בעלמא מפני שמוכרחת במעשיה מפני שרואה שאינו רוצה בה אם תשאר בגיותה כי כבר התבונן בעצמו כי לא טוב עשה כי אוהביו וקרוביו הקיפוהו יחד ונצבו כמו נד על דבר זה ולכן הוא עומד ומפתה אותה שתאמר לפני בית דין שרוצה להתגייר ונודרת בפיה ומבטלת בלבה כאשר חוש הראות מגיד על זה שכן הוא מגיד דבריו ליעקב וכל המכחיש בזה כמכחיש באור השמש שאינו מאיר לעולם וכמפסיק בינו לבין השמש במחיצה של זכוכית לבנה שאינו כלום ובודאי שאין כונתם בזה שאומרים בפיהם שרוצים להתגייר ולקבל הדת אלא על דבר שיעלה בידם, ולמחר יהיה האות הזה שאם לא ירצה בה למחר או היא לא תרצה בו ויתפרדו איש מעל אחיו מיד היא תחזור לעפרה ותשוב ערפה אל עמה ואל אלקיה בעליל, כי גם בעודה עמו לא היתה משמרת הדת אלא למראית העין ולאחוזת עינים שישמע קול לעולם כי היא יושבת עמו בגירותה ועוד כי בנ"ד כאמה כן בתה כי אפילו הוא אינו משמר דתו והוא מומר לתיאבון ועובר בשאט בנפש בכל אשר תאוה נפשו נפש לא מטוהרה לעשות באין מפריע ולא תהיה פונדקית ככהנת ולא עדיף מדאתי מחמתיה ולכן אין לקבלה ואין לגיירה ואם הטבילה שום אדם לשם גרות אין במעשיה כלום שעדיין הם נכרים והמתחתן בהם הרי הוא עובר על מש"כ לא תתחתן בם כי אדרבה היא תמשכנו לדעתה ולא ישאר בו שום מעשה טוב כעדות הכתוב כי יסיר את בנך וגו' ובניהם אשר יולדו להם מנשים נכריות אלו אשר לא מבנ"י המה ולדה כמוה כי בני זנונים המה בנים לא אמון בם בנים פריצי הדור והם שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו וכמ"ש רז"ל (פס' כ"ח) מדויל ידיה משתלים והם הגורמים גלות לישראל הם השונאים הגדולים לישראל לעצם ולבשר זרע מרעים בנים משחיתים כי מערב רב קא אתו רבו כמו רבו ולכן צריכים אנו להרחיקם מעלינו ולדוחפם כדחיפת העזאזל כמ"ש הכתוב מהרסיך ומחרביך ממך יצאו ולעולם לא יצא מהם דבר טוב וכענין שאמרו ביפת תואר אחר כל המעשים האלו האמורים בפרשה ואחר הגרות, הבנים יהיו סוררים ומורים וכמ"ש רש"י ז"ל בפירושו על התורה בפרשת כי תצא וז"ל ולקחת לך לאשה לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר אם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור אבל אם נשאה סופו להיות שונאה וכו' וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה לכך נסמכו פרשיות הללו עכ"ל ע"ש:

וכן יש להביא ראיה לזה כל חמיר"א דאיתיה בזה גם כן מן הנביאים מלאכי ב' פסוק י"א י"ב בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב וגו' ופירש רש"י שם על זה בעל בת אל נכר שנשאו נשים נכריות, וחוץ ממה שפירשו בו חז"ל סנהדרין פ"ב ע"ב ע"ש פשט הכתוב הוא מורה שר"ל לא יהיה לו בן ונכד כמו שפירש רבי אברהם אבן עזרא וכן תרגם יונתן בן עוזיאל או כמו שפירש המלבי"ם בפירושו גי חזיון וז"ל יכרת השם לאיש ער ועונה ר"ל שלא ימצא בביתו מי שהוא ער מן השינה כי כולם ישנו שינת עולם ואף אם המצא המתנמנם קצת עד שיוכל לענות אם יקראו לו ויעוררו אותו משנתו וכמו שאמרו רז"ל היכי דמי מתנמנם נים ולא נים תיר ולא תיר דקרו ליה ועני וכו' ויכוין בזה על שינת המות וכו' וכן פירש רד"ק:

וכן יש להביא ראיה מן הכתובים עזרא ט' וככלות אלה נגשו אלי השרים לאמר לא נבדלו העם ישראל וגו' כי נשאו מבנותיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקדש בעמי הארצות וגו' ע"ש, וכמה נצטער אותו צדיק על זה וכמה נתמרמר והדאיב לבו על דבר זה כדכתוב שם וכשומעי את הדבר הזה קרעתי את בגדי ומעילי ואמרטה משער ראשי וזקני ואשבה משומם ואלי יאספו כל חרד בדברי אלקים ישראל על מעל הגולה ואני יושב משומם עד למנחת הערב ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי ואכרעה על ברכי ואפרשה כפי אל ה' אלקי ואומרה אלקי בושתי ונכלמתי להרים אלקי פני אליך כי עונותינו רבו למעלה ראש וגו' ובעונותינו נתנו אנחנו מלכינו כהנינו ביד מלכי הארצות בחרב בשבי ובבזה וגו' ועתה בנותיכם אל תתנו לבניהם וגו' וכהתפלל עזרא וכהתודותו בוכה ומתנפל וגו' כי בכו העם הרבה בכה ויען שכניה בן יחיאל וגו' ועתה נכרות ברית לאלקינו להוציא כל נשים והנולד מהם וגו' קום כי עליך הדבר ואנחנו עמך חזק ועשה ויקם עזרא וישבע את שרי הכהנים הלוים וכל ישראל לעשות כדבר הזה וישבעו וגו' ויעשו כן בני הגולה ויבדלו וגו' ע"ש הרי לך כמה היה לו לעזרא ע"ה הכאב על זה אשר שקול היה כנגד משה רבינו ע"ה כמו שאמרו חז"ל על פסוק עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה ואמרו ראוי היה עזרא שיביאם כביאת משה באותות ומופתים כמו עם משה אלא שלא היה הדור ראוי לכך הרי לך כמה טרח ויגע עזרא בצום ובכי ובתפלה ובמוסר מלכים פתח מעדנות לבם עד שהיה למים עד שהרחיקו נשותיהם נשים נכריות והנולד מהם והוציאום מביתם לעשות רצון קוניהם ואם יש תקנה בגרות למה לא נמצא אחד שגייר ביתו והנולד מהם וישארו עמו במחיצתו ולא מצינו שנזכר שם מזה כלל אפילו רושם דבר אלא ודאי אין תקנה בגרות מאחר שמתחילה נשאום בגיותם והולידו מהן באיסור כי לא שייך לומר בהם שיתגיירו לשם שמים כי תחילתם הוכיח על סופם ועוד כי בנים זרים ילדו ולא יצא מהם שום תועלת כאשר הוכחנו מיפת תואר שסמך לה פרשת בן סורר ומורה ומאבשלום בן דוד המלך הגם שנשאה אחר שנתגיירה, גם בנחמיה מצינו כענין זה (נחמיה י"ג פסוק כ"ג) גם בימים ההם ראיתי את היהודים הושיבו נשים אשדודיות ובניהם חצי מדבר אשדודית וגו' ואריב עמם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלקים אם תתנו בנותיכם לבניהם ואם תשאו מבנותיהם לבניכם ולכם וגו':

הרי שלך לפניך חומר האיסור בזה מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים שאיסור גדול הוא ומגדיל אשמה עד לשמים שומו שמים על זאת ובעונות הרבים אנו רואים שפשטו ידיהם בשבת וכחול שויוהו ועוד מוסיפים נבלה כזאת שרבו כמו רבו שלוקחים להם נשים נכריות באיסור תורה בלא גרות ומולידים עמהם ויש מן הנולדים שנשארים ערלים והולכים אחר אמם ויש שמחמת קרוביהם שמריבים עמהם ע"ז ואינם רוצים לקרב אליהם משום פיסול משפחה עי' מור"ם באה"ע סימן ב' סעיף א' וז"ל מי שרוצה לישא אשה פסולה בני משפחתו יכולים למחות בידו ואם אינו רוצה להשגיח בהם יעשו איזה דבר לסימן שלא יתערב זרעו בזרעם ע"ש, ומשום פיסול משפחה אז באים בעל כרחם למול את הנולד להם ולאחר ששבעו נדודים בביאות אסורות ובמאכלות אסורות אז יכריחו את אם הילד לקבל עליה להתגייר באותה שעה דברי חברות בשעת טבילה כמצות אנשים מלומדה בדאמירן בעלמא ואין פיה ולבה שוים מדברת בפיה ומבטלת בלבה וכל מעשים אלו אינם אלא כסות עינים כדי שיצא עליה שם גרות אבל מעשיה הם כמאז כן עתה ואין כאן שינוי מעשה לא בשמירת נדות ויולדות ולא בשמירת שבת ולא במאכלות אסורות הכל כאשר לכל כערלים כי הבעל כבר פרק מעליו עול יראת שמים ורוצה בחפשיות בלא עול תורה לא מועד ולא שבת וכל עבודתו ומלאכתו עם הערלים כל הימים וא"כ מאין יבא להם הנהגת היהדות ורובם ככולם הכי הוא ויש לאחר שעברו עליהם מים הזדונים בכמה שנים יותר מעשרים שנה והמה עברו ברית זה עם זה אזי אחר שנחלש גופם ויאכלו מפרי דרכם וממועצותיהם ישבעו וקרוב לכלות כחם אזי מביאים אותם להתגייר כדי כשימותו יקברו בקברי ישראל הגם שכל ימיהם בעבירה וכל ימיהם ברעה יתמוגגו וטמא טמא יקראו בנחלתן חולי הגוף וחולי הנפש נפש לא מטוהרה ותם לריק כחם ובהבלי הבל יהבלו הוזים שוכבים שלות כסילים תאבדם יעלו בתוהו ויאבדו וז"ל הזוהר פר' בראשית מ"ז ע"א ישראל בגין דאיהו בני דקב"ה ונשמתיהון קדישין מניה אתיין, נפשן דשאר עמין עע"ז מאן אתר הוא אמ' ר' אלעזר מאינון סטרי שמאלא דמסאבי לון אית לון נשמתין ובגין כך כולהו מסאבין ומסאבין למאן דקרב בהדייהו ע"ש ראה כמה חומרייהו וכמה הרחיקינו חכמינו ז"ל מהם ומהמונם ואסרו לנו יינם משום בנותיהם כדי להרחיקנו מהם ולהבדל מהם כי קרבתן כנגע צרעת ממארת וגם אלה שאומרים בפיהם שרוצים להתגייר ולקבל עליהם תורת יהדות אין להאמין להם כאשר כתבנו בסמוך כי מוקצה מן הדעת לומ' שנתנוססה בהם רוח טהרה מפחד ה' ואהבת הדת כי רק בשרירות לבם הולכין ועיניה נתנה באחר שהרי כבר נתקשרו באהבה זה עם זה והיה במחשך מעשיהם ועתה יבקשו אוכל למי אכלה ומחתה פיה בפומבי ובלי מעצור לו ולה שכבר נשמע קולם שיצא עליהם שם גרות ונחה שקטה עליהם מי מריבה ולעז ויהיו מוכשלים כל ימיהם בעבירה בביאות אסורות וכל המכשולים באין מונע כאשר יזמו לעשות הבעל כאשתו כי רובם ככולם לא באו לידי מדה זו אלא פריצי הדור דניחא להו בהפקירא ולכך הם מתדבקים בנשים נכריות לעשות עמהם כרצונם שלא כרצון יריאיו אבל כל מי שיש בלבו מזער יהדות אינו פונה אל רהבים ושטי כזב ואינו פונה לשם ולא יעלה על דעתו דבר זה וכל זה בדורות שלפנינו אבל בדורות אלו אפילו מי שיש בידו מעט מזער אמונת היהדות נוטה לבו לזה מפני שנעשה להם כהיתר שהם רואים מעשים בכל יום שמתחתנים עם הנכרים באין אומר להם מה תעשו ואין מפריע להם ממחשבתם ומה שיעלה על לבם וסומכין שלאחר כך יקבלו עליהם גרות וחושבים שאין בזה איסור כלל שאדרבא אחר כך מכניסין גרים תחת כנפי השכינה וילכו אל החכם המגיירן כלאחר יד באין מונע, ה' הטוב יכפר ואילולי היו רואים שאיסר עליהם הגרות היו נרתעים לאחוריהם ומונעים עצמם מלהתקרב אליהן ולא יבואו לידי מדה זו שייראו לעצמם שמרה תהיה באחרונה שמרחיקין אותם ולא ימולו את בניהם ולא יקברו בקבורתם וכו' וכו' ובודאי חוזרים בהם ולא יבאו לידי מדה זו להניח לבנות ישראל הקדושים ולילך להתדבק בבנות ערלים ובזה ירבו פרצות בישראל מתרי צדדי קשיא מצד הבנים זרים האלה שעוברין על מה שכתוב בתורה לא תתחתן בם וגו' ומצד הבנות אם הם חשובות וצנועות יתעגנו ולא ימצאו מי שמבקש אותם וילכו בלא כח לפני רודף היצה"ר ובלי מי שירדוף אותם ומה יעשו שלא יחטאו כי יצר לב האדם רע מנעוריו ויותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא עד מפני זה אנו רואים שנשתנו עליהם סדרי בראשית שהרי אמרו במסכת נדה ל"א ע"ב מפני מה איש מחזר אחר האשה ואין האשה מחזרת אחר האיש משל לאדם שאבדה לו אבידה מי מחזר על מי וכו' ע"ש, ואילו בימים האלה אנו רואים כמה נשים בתולות מחזרות אחר האיש והיינו טעמא משום שמתעגנו' לרוב הימים ואין להם דורש ואין מבקש ועל זה יש להמליץ במקום שאין אנשים השתדל להיות איש שמדבר על לב האשה ואומר לה במקום שאין אנשים מבקשים אותך השתדל להיות כאיש שתהא היא המחזרת אחר האיש והיינו שמצינו שתמה הנביא ע"ה באומרו נקבה תסובב גבר מפני שבאותו הזמן נבזה וחדל אישים ואין איש מבקש על אבידתו. ועל כן כל המקרבן בעת הזאת ובמצב הזה הוא נותן יד לפושעים ואת פושעים נמנה ועם שבר פושעים וחטאים יחדיו הוא נחשב ומסייע ידי עוברי עבירה שמראה להם הדרך דרך גבר בעלמה והוא הנותן אצבע בין שיניהם והוא המכשילם לעתיד לבא שפותח להם פתח ופורץ גדרם בפרוץ מרובה על העומד וימצאו פתח פתוח ליכנס בו בלא רשות כי אין שומר לפתח החצר ורגל מועדת בדרך הלוכה ואדם מועד לעולם וכ"ש בזמן הזה שניתן חופשיות לכל אדם שיעשה מה שלבו חפץ נגד ה' באין מעכב על ידו ורגליהם לרע ירוצו וכל באיה לא ישיבון ולא ישיגו אורחות דרכם נעו מעגלותיה כי תדע ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה וכל אחד יש לו שגל כל היום התאוה תאוה עד שנעשה להם כהיתר וגייסי אהדדי ודשו בזה מימים ימימה ותמיד קשורה בו ככלב מה אומר מה אדבר עת תבא יום קפדה יום פחד ורעדה ורעשה בזה ובבא וכמו שכתוב בעזרא שביום הקהל היו הכל נגד אויר השמים והכל רועשים ורועדים מהפחד והמורא הגדול שהיו דואגים בלבם בוכים ומבכים ברעש גדול ותגעש ותרעש הארץ וכל העם נסו לקולם קול ענות אתם שומעים וכל זה בא להם מתערובת חמץ שיש ביניהם מקטנותם שנתגדלו בבית הספר שלהם בערוב פרשיות ובמסכת ערובין וראי זה כראי זה בשבתות וימים טובים הכל כותבין הכל חותמין הצד השוה שבהן בהפקירא ניחא להו שיהיו חופשים מן המצות לא עול מלכות שמים ולא עול מצות מי יאמר להם מה תעשו ומי יאמר להם מה תעפלו כל אשר יזמו לעשות עושין באין מפריע ואין מכריח כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דת לא עול תורה ולו' עול דרך אר'ס ארסו של נחש הקדמוני שמתדבקין בזוהמתן זוהמת נחש עקלתון המעקל עלינו הדרך, על כן כל מי שיש לו לב בשר ידאג על זה מה יהיה בסופה מה תהא אחריתנו בזה שהכל כעיסה בלוסה והיכן עדות הכתוב שהעיד על ישראל ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ שאינם מתערבים עם שום אומה והם יחידים בזה וזהו שבחם שדומים לקונם שה' אחד ושמו אחד והם ג"כ גוי אחד:

וזה לשון הזוהר שמות דף ג' עא"ב תלתא אינון דדחיין שכינתא מעלמא וכו' ובני נשא צווחין ולא אשתמע קליהון וכו' מאן דשכיב בבת אל נכר דאעיל ברית קדש ואת קיימא ברשו אחרא דכתיב ובעל בת אל נכר ותנינן לית קנאה קמי קב"ה בר קנאה דברית קדישא דאיהו קיימא דשמא קדישא ורזא דמהימנותא מה כתיב ויחל העם לזנות את בנות מואב מיד ויחר אף ה' בישראל רישי עמא דידעי ולא מחו בהו אתענשו בקדמיתא דכתיב קח את כל ראשי העם והוקע איתם לה' נגד השמש וגו' ומאן דנטיר ליה לית נזקא בעלמא דיכיל למקרב בהדיה ודא הוא נגד השמש רישי עמא יתפסון בכל דרא ודרא בחובא דא אי ידעין ולא מקנאין ליה בגין דחובא דא עלייהו לקנאה ליה לקב"ה בהאי ברית וכו' מאן דמשקר בברית קדישא דחתים בבשריה דב"נ כאילו משקר בשמא דקב"ה וכו' לית ליה חולקא באלהא דישראל אי לא בחילא דתיובתא תדיר ע"ש, הלא תראה זמרי שבא על כזבי בת צור בא פינחס ודקר אותם ובעון זה מתו ארבעה ועשרים אלף מישראל ומכל השבטים העמידו מלך או שופט וזמרי גרם רעה לעצמו ולכל שבטו דמשבט שמעון לא קם אפילו שופט משום דלא מיחו בידו, ואשר מטמא עצמו בנכרית באותה שעה עולה על לבו להיות ערל למצא חן ונמצא הורג את בניו ונמצא עובד ע"ז וג"ע וש"ד ומטמא כל גופו ומערב קדש בחול וגורם להמשיך הגלות ועל ידי זה בית המקדש חרב ובטלה העבודה כמו שכתוב כל זה ביוסף לחק, ואלו מטמאים את עצמם בשאט בנפש ונעשה להם כהיתר משום שרואים ויודעים כשיבואו לפני החכם המגייר אותם יתן להם פנים שוחקות ואינו גוער בהם בנזיפה ואינו מוכיחם על מה עשו ככה כל אלה שיבושי ויכלמו עדי עד ויחפרו ויכלמו מעונותיהם אשר עשו לנפשם בעליל ובפרהסיא לפני הכל כי זדון לבם השיאם לדבר אחר ויאמרו לאל סור ממנו ודרכיו לא יחפצון באין מעכב, ראה מה יצא לנו מההפסד הגדול שקבלנו מתחילה את הגרים כי לא היה רוצה בהם לקבלם הקב"ה שהם ערב רב כי אילולי הם לא היה לא מיתה ולא גלות כמ"ש רז"ל חרות על הלוחות א"ת חרות אלא חירות חירות ממלאך המות חירות משעבוד מלכיות ומרע"ה קבלם בחושבו כי טוב הוא לקבלם ולהכניסם בקדושה תחת כנפי השכינה ובפרט שהיו נוגעים לו קצת כמ"ש העם אשר אנכי בקרבו וכתיב כל העם אשר ברגליך ולזה רצה לתקנם ולתקן נשמתם, ואדרבה קלקלו לישראל וזה הוא שאמר הכתוב לך רד כי שחת עמך נשחת לא נאמר אלא שחת פירושו שחת לישראל ונעשה כל מה שנעשה, ועדיין אנחנו בגלות המר הזה כי הם גרמא בנזיקין בכל מה שנעשה ואשר יעשה כי מיעוטא דמיעוטא הם שבים ללכת בדרכי יושר וכ"ש באלו שבזמן הזה שאינם רוצים למול ולהתגייר אלא לתועלת עצמן לפי שעה נראין כאוהבין בשעת הנאתן ואינם עומדים ביהדותם בשעת דוחקם והם כספחת בעור בישראל שגרמו להם כמה רעות ועד עתה הם הגורמין אריכות הגלות וקושי השעבוד, וז"ל הזוהר בפרשת בראשית דף כ"ה ע"א ומשה בגין דבעא לאעלא גיורין תחת גדפוי דשכינתא וחשיב דהוו מאלין דאתבריאו בה' והב בהון ה' דאברהם גרמו ליה ירידה כד"א לך רד כו שחת עמך בגין דלא קבילו לאת ה' בדחילו דיו"ד וברחימו דה' וכו' ע"ש, וז"ל הזוהר פרשת לך לך דף צ"ה ע"א ואם מזבח אבנים תעשה לי רמז לגיורא כד אתגייר דאיהו מעם קשי קדל וקשי לבא האי אקרי מזבח אבנים לא תבנה אתהן גזית מאי הוא, דבעי לאעלא ליה בפולחנא דקב"ה ולא יגזר יתיה עד דינשי פולחנא אחרא דעבד עד הכא ויעדי מניה ההוא קשיו דלבא ואי אתגזר ולא אעדי מניה קשיו דלבא למיעל בפילחנא קדישא דקב"ה הרי הוא כהאי פסילא דאבנא דגזרי ליה מהאי גיסא ומהאי גיסא ואשתאר אבנא כדבקדמיתא בגין כך לא תבנה אתהן גזית דאי אשתאר בקשיותיה כי חרבך הנפת עליה ותחלליה כלומר ההוא גזירו דאתגזר לא מהניא ליה וכו' ע"ש:

וכבר הזהירונו רבותינו בש"ס דיבמות על זה כדאי' התם דף ק"ט ע"ב ואמר רבי יצחק מאי דכתיב רע ירוע כי ערב זר רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים וכו' כדרבי חלבי דאמר רבי חלבו קשים גרים לישראל כספחת בעור, הרי אפילו באים מעצמם בלא תועלת עצמם אם לא מתאמצים כל כך אין לקבלם, וכ"ש אם איכא תועלת בזה אין לקבלם וכדכת' לעיל בשם המרדכי בפרק החולץ עי' תוספות יבמות כ"ד ע"ב ד"ה לא בימי דוד דכתבו משום שהיו בוטחים בהם דסופו לעשות לשם שמים:

אלא שעדיין יש לומר שכל זה לא נאמר אלא בעכו"ם שהיו עובדי ע"ז בזה הוא שנאמר לא תתתתן בם ואיסורן איסור חמור אבל בנכרים בזמן הזה שאינן עובדי ע"ז הגם שחשודין על כל העבירות מ"מ כיון דנכרתה מפיהם שם ע"ז לא חמירי כל כך ומנא לן לאסור חתנות עמהם והרי אמרו בפירוש ובנותיהם משום דבר אחר והיינו משום ע"ז כדאיתא בפרק אין מעמידין דף ל"ו וא"כ האידנא שאינם עובדי ע"ז יכולנו לומר לא חיישינן לכל זה והגם דבגיותה לא שייך בה קידושין משום דלאו בני קידושין נינהו והולד כמותה ואינו מקיים עם הנכרית פו"ר מ"מ לא חמירא כולי האי כיון דאין בה איסור דלא תתחתן, אין זה כלום שכבר מצינו שהתורה החמירה בהם ואמרו שהלכה מסיני הוא דאמר מר הבא על הנכרית קנאים פוגעים בו כדאיתא בע"ז ל"ו ע"ב הנז' וה"מ בפרהסיא ואתו בית דינו של חשמונאי וגזרו אפילו בצנעה וחייבו משום נשג"ז וכל נכרית במשמע מדקאמר הבא על הנכרית סתם ואפילו בבת גר תושב שקבל עליו שבע מצות ומצווים עליו להחיותו כדכתיב גר ותושב וחי עמך ומצווין ליתן לו נבילה כדכתיב לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה מ"מ נכרי הוא ואין קידושיו תופסים בנכרית ובבתו נמי קרינן הבועל נכרית קנאים פוגעים בו וחייב משום נשג"ז הבא עליה בצנעה וגם הוא בכלל איסור חיתון וכמו שכתב הרשב"א ז"ל העתיק דבריו הרב כסף משנה בהלכות מאכלות אסורות פרק י"א הלכה ז' וז"ל הצ"ל גר תושב והוא שקבל עליו שבע מצות כמו שביארנו וכו' וכתב הרב כסף משנה שם וז"ל הצ"ל אלמא כל שידעניהו שאינו עובד עכו"ם אינו בכלל גזירות הללו (דהיינו לאסור יינו בהנאה) ולא הצריכו לקבל בפני שלשה חברים אלא להחיותו בלבד ומ"מ כל שאסרו משום חתנות (דהיינו שאסרו יינם בשתיה משום בנותיהם) אף הוא אסור בו שהרי הוא בכלל איסור חתנות ולפיכך יינו אסור בשתיה כשמנו עכ"ל ע"ש, הרי לך בהדיא דגם גר תושב שקבל עליו שבע מצות ואינו עובד ע"ז אסרו יינו בתחילה בשתיה משום חתנות ולכן הבא על בתו בפרהסיא קנאין פוגעין בו ואם לא פגעו בו קנאין כבר כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות אישות פרק י"ב הלכה ו' וז"ל לא פגעו בו קנאין ולא הלקו אותו ב"ד הרי עונשו מפורש בדברי קבלה שהוא בכרת שנאמר כי חלל יהודה קדש וגו' ובעל בת אל נכר וגו' וא"כ אף בזמן הזה שנכרתה מפיהם ע"ז מ"מ הוי דינן כדין גר תושב דשייך ביה איסור חתנות:

לכן אנשי לבב שמעו לי הנה יצאתי לקראתכם לשחר פניכם פניאל פנו אלי והקשיבו לאמרתי אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו בואו אחי בואו רעי לגדור פרצת חומת העזרה עזרת נשים מקודשת, ולבנות ולהגביה חימות וחיל בעד עמנו שאל יבא זר וערל לרמוס את חצר המטרה, ולשמור ולעשות את כל התורה הזאת, ועתה בנים (א"ת בניך אלא בוניך) שמעו לי והקשיבו לאמרי פי אל ישט אל דרכיה לבך ואל תתע בנתיבותיה כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה כי אמת יהגה חכי ותועבת שפתי רשע, בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת קחי מוסרי ואל כסף ודעת מחרוץ נבחר, וז"ל הרב צידה לדרך אבל הבוטח בו יתברך לא יפחד לדבר ולא ידאג לדבר חוץ מדבר ה' וכו' ולא יחניף ליצור כמותו ולא יסכים עם בני אדם בלתי עבודת הבורא ולא יפחידהו פחדם ולא יבהלוהו בהלותם ולא יירא ממחלקותם ואם יוכיחם לא יירא מחרפת אנוש ומגדופיהם ואם יכלימוהו לא יבוש מהם ולא ייפה להם השקר, והבוטח השלם יביאהו בטחונו לפנות לבו מהבלי העולם וייחד את לבו לתורה ולעבודה. הכ"ד החפץ בהרמת קרן התורה וקרן ישראל י"ד לטבת בשנת וכבוד והדר תעטרה"ו ונשלם סדורו כ"ד לחשון שנת מל"א ברכ"ת ה' והיא שנת התרצ"ג פה אורן יע"א:

דוד הכהן סקלי ס"ט

סימן יח

לענין נישואין אם יכולין ב"ד לגיירה לו לאחר שכבר היה עמה בדרך אישות בגיותה ואח"כ להשיאה לו כדת משה וישראל, כבר כתבנו לעיל שאין יכולים לגיירה כיון דמשום תועלת רוצה להתגייר כאשר הארכנו לעיל, אלא שאם עברו שלשה הדיוטות וגיירוה אדעתא דהכי כדי להנשא לזה נ"ל שאינם יכולין מן הדין להשיאה לזה הגם שאמרו ביבמות כ"ד אמר ר' יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב הלכה כדברי האומר אפילו מי שנתגייר לשום אשה וכן אשה שנתגיירה לשום איש כולם גרים הם, וכן פסק מרן מלכא ביו"ד סימן רס"ח סעיף י"ב ואמרו בש"ס דאי הכי אפילו לכתחילה נמי יכול להכניסה מי שנטען עליה בגיותה אלא משום לזות שפתים הרחק ממך ופירש רש"י משום דאתו לאחזוקי קלא קמא ע"ש דמשמע מדבריו שדוקא משום הכי אמרו א"כ בנ"ד שהוא היה נשוי עמה בפרהסיא שהוא מוחזק ועומד יכול לכונסה כדאמר בש"ס אפילו לכתחילה יכול לכונסה אפילו נתגיירה לשום איש כדעת האומר כולם גרים הם, הא לאו ראיה היא והוא דהאי טעמא דהאומר כולם גרים אפילו נודע לנו דמשום אשה נתגייר הגם דלכתחילה לא נקבלהו כדכתבנו לעיל מ"מ אם בדיעבד קבלוהו אמרינן דהוי גר משום דנימא דבההיא הנאה דמטיא ליה גמר ומשעבד נפשיה לגרות להיות מגרי אמת (וכ"כ בנ"י וז"ל דכיון שנתגיירו וקבלו עליהם חזקה הוא דאגב אונסייהו גמרו וקבלו דגמרא גמירי לה וכו' ע"ש) שהרי יידע שאם לא יתגייר לא מטייא ליה ההיא הנאה מינה שהוא יודע שהיא לא תרצה להיות עמו בדרך אישות להיות עמו בגיותו בכל אופן שבעולם שכך דרכם של בנות ישראל שלא ירצו להנשא לנכרים דרך אישות ולכך בההיא הנאה דנתרצית להנשא עמו משעבד נפשו להיות גר צדק וכן היא נמי נימא הכי שאינו רוצה לישא אותה דרך אישות אלא א"כ נתגיירה ובההיא הנאה דנתרצה לה להנשא לה גמרה ומשעבדת נפשה להיות מגרי אמת ולכך אם היה עמה מתחילה בדרך זנות בפרהסיא עכשיו שרוצה להיות עמה בדרך אישות אפילו לכתחילה יכול לכנוס כדמשמע מפירוש רש"י ז"ל, אבל בנדון דידן שמתחילה היתה עמו בדרך אישות והרי גילה תחילתו על סופו שמתחילה ובראשון היה עמה בגיותה ברצון נפשו בדרך נישואין והניח דתו ונתדבק עמה בגיותה והוא בלא זה הוא רשע למות והא קא חזיא שמטיא לה הנאה מניה והיא בגיותה זה כמה עמו בדרך אישות ואין שום טינא עלתה על לבו בזה והוא עדין ברשעו עומד בכל אשר ימצא לו לו משפט הבכורה בכל אשר יתאוה תאוה ומה שמפתה היום לקבל עליה גרות אינו אלא דברים דאמירן בעלמא לצאת ידי חובת קרוביו המריבים עמו על ככה וכדאמרן שנודרת בפיה ומבטלת ומפרת בלבה שאין זה אלא למראית העין וכדי שיצא הקול שנתגיירה וקול דברים אתם שומעים ותמונה אינם רואים זולתי קול קול שאין לו עיקר שהרי עודנו עומד ברשעו והוי קול ושוברו עמו וכל מה שעשה אינו אלא להשקיט עליו מי מריבה אשר רבו עליו בני משפחתו ולדחות עליו הנוגשים האצים עליו לאמר כלה מלאכתך אותה קח לך לפני ב"ד לאמר שרוצה להתגייר ותכנס לבית הטבילה שהרי לא חסרה דבר בזה ולמה תעכב בדבר זה של מה בכך ודעתו ודעתה שוים בזה שאין כוונתם בזה לגרי צדק כדאמרן והגם שמצינו במתני' שאמרו חכמים הנטען על הנכרית ונתגיירה אם כנס אין מוציאין מידו כדאיתא ביבמות כ"ד שאני התם שבא עליה דרך זנות אבל בנ"ד שהיה עמה בדרך אישות בפרהסיא לא וכדכתבינן, ועוד אם ככה את עושה הרי אתה מרגילן ומכשילן לעתיד לבא כי הרי אנו רואים בעינינו כי נצמדים בכל יום לנכריות וסומכין כי למחר אם יצטרכו לגיירם יגיירום כלאחר יד בגרות כזה על כן הדרך הישר שלא לקבלם ולא לעשות להם שום תקנה כי תקנתם זו היא קלקלתם, וכ"ש לדעת הרשב"א שהעתיק דבריו ז"ל הרב ב"י באה"ע סימן י"א וז"ל תשובה טעמא דלא יכנוס לכתחילה אינו אלא משום לזות שפתים שלא יאמרו בשביל זה נתגיירה דהיינו שלא נתגיירה אלא משום זנות דמטיא לה הנאה מניה ולא מיקרי גרות, וזה הפירוש הנכון אע"פ שרש"י לא פירש כן וכו' ע"ש א"כ כ"ש בנ"ד דאיכא טפי לזות שפתים וכן נמי משמע מדברי הנימוקי יוסף שהעתיק דבריו הרב ב"י שם וז"ל וכתב בנימוקי יוסף פרק ב' דיבמות אהא דתנן ואם כנס לא יוציא דברננה לא יוציא ולאו דוקא רננה אלא אפילו בא על השפחה ועל הכותית בודאי וכו' ע"ש ואי סבר כפירוש רש"י דהחשש הוא דאתו לאחזוקי קלא א"כ הכא דבודאי נודע שבא עליה מאי איכא למיחש אלא ודאי סובר הוא גם כדעת הרשב"א ז"ל ולכך נקט אפילו:

ואע"פ שמצינו לרבותינו שאמרו בענין יפת תואר לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות וסיים בה במסכת שמחות נבילות בודאי כדאיתא בקידושין כ"א ע"ב והענין הוא נ"ל דלפי מה שאמרו המפרשים ז"ל שלא התירה תורה ואחר כך תבא אליה ובעלתה אע"פ שלא נתגיירה אלא בעל כרחה אפילו הכי התירתה לו מטעם מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות וכו' ור"ל מוטב שישאנה בגרותה בעל כרחה ואל ישאנה בגיותה וא"כ הכא נמי בנ"ד נימא הכי נ"ל דלא שמה מתיא שלא אמרו היתר זה אלא במלחמה כדכתיב כי תצא למלחמה וגו' ובמלחמה כתיב ונשמרת מכל דבר רע מלמד שהשטן מקטרג בשעת הסכנה ולכן התירו לו בדבר שידעה התורה שלא יכול להעמיד עצמו נגד יצרו ודבר זה סכנה עצומה לרבים בעלי המלחמה וכמו שציוותה התורה למשוח מלחמה להעביר קול במחנה לאמר מי האיש הירא מעבירות שבידו וכו להכי אמרו בזה בטל הרע במיעוטו משום סכנה אבל בעלמא לא התירו כזה דא"כ בואו ונתיר לכל מי שרואה נכרית יפה וחושק בה, כהאי גוונא והס כי לא להזכיר עי' פירש"י בקידושין כ"א ע"ב ד"ה יפת תואר משמע מתוך שמתגרה וכו' ועי' מסכת שמחות פרק ז' ועי' להרב נחלת יעקב בפירושו שם שציין לפירש"י וז"ל יפת תואר משמע מתוך שמתגרה בה יצרו מחמת יפיה התירה לו ובקושי אלא דמוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות בשר מסוכנת שחוטה ואע"פ שהיא מאוסה כדכתיב ביחזקאל ולא בא בפי בשר פגול עי' חולין ל"ז ע"ב ולא יאכלו בשר תמותות לאחר שימותו ויהיו נבילות עיין שם ונ"ל דלפי מה שהבינו התוספות שם בקידושין ד"ה שלא ילחצנה וכן מסקי במסקנתם שהביאו הירושלמי דרבי יוחנן שלח לרבנין בבל ואמר לום אתון אמרין דרב אמר דלא התיר הכתוב אלא ביאה ראשונה ואני אומר לא ביאה ראשונה ולא ביאה שניה ולא הותרה אלא לאחר כל המעשים האלו כדכתיב ואחר כן תבא אליה ובעלתה עכ"ל א"כ הכי פירושו דכמו דבבשר מסוכנת היא מאוסה ואמרו מוטב שיאכלו בשר שחוטה אע"פ שהיא מסוכנת ומאוסה הכא נמי אמרה תורה לאחר שגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה ובכתה ירח ימים שמתנוולת ונמאסת אז יבא אליה במאיסותה ועי' הרא"ם ז"ל מה שתירץ לקושית התוספות על רש"י (שכתב לא דברה תורה) עי' עליו בפרשת כי תצא וז"ל מהרש"א בחידושיו על התורה על פירוש רש"י (לקמן בפסוק כי תצא מחנה על אויבך) לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר אמר המלקט וזה עולה עם מה שכתב רש"י לקמן בפסוק כי תצא מחנה על אויבך ונשמרת מכל דבר רע מכאן שהשטן מקטרג בשעת הסכנה וזהו שנקט כאן לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר שלא ימצא מקום לקטרג בשעת הסכנה עכ"ל והיינו כמ"ש אנן בענ"ד, וגם לפי פירוש התוספות דפירשו דביאה ראשונה במלחמה וכן קרוב לזה פירש הרמב"ן דביאה ראשונה אחר ביאתה לביתו אלא שהיא קודם כל המעשים האלו, יש לפרש שפיר מה שאמרו לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר מוטב שיאכלו בשר תמותות שחוטות וכו' דר"ל כיון שראה הקב"ה שיצריה תקיף עליה ואינו יכול להעמיד עצמו בזה נתן לו רשות לבא עליה ביאה ראשונה הגם שהיא נגד רצון ה' מ"מ נתן לו רשות לעשות רצון בנו המתגעגע עליו שמוטב שיבא עליה ברשות ביאה ראשונה וישביע את תאות יצרו ואל יבא עליה שלא ברשות ביאות רבות:

איך שיהיה אין למדין מיפת תואר לעלמא וכמ"ש דשאני יפ"ת שהיה זה במלחמה דאיכא סכנה עצומה דשטן מקטרג בשעת הסכנה ועוד יש לומר דלא התירה תורה אלא ביפת תואר במלחמה שהוא דבר דלא שכיח בכל יום ויום דבשבייה הקילו דלאו בכל יומא אתעביד ולא גזרה בה התורה והוי כהא שאמרו בכל מקים דבר דלא שכיח לא גזרו רבנן מה שאין כן בעלמא דהא עם שאין למדין מיפ"ת ככל דיניה שהרי יפ"ת מגיירין אותה בעל כרחה ובעלמא אין מגיירין עד שידעינן דברצון מתגיירין מחמת שחשקה נפשם בדת ישראל אלא ודאי אין למידין משם לעלמא ועוד דשאני יפ"ת שכיון שהיא תחת ידו שלקחה מן השביה היא ברשותי ואין לה מי שימנענה מידו ומפני זה תקיף יצרו לעשות בה כרצונו להכי התירו והקילו בה מה שאין כן בעלמא ודוק:

וכ"ש בנ"ד שרוצים לכתחילה לגיירה כדי להשיאה לזה שכבר הוא עמה בדרך אישות דתרתי עבדי דמגיירים אותה לכתחילה הגם שנודע לנו מפני מה מתגיירת ועוד שרוצים להשיאה לזה לכתחילה מכניסין אותה לו בקידושין וכתובה ואע"פ שהם אדוקים זה עם זה ואי אפשר להפריד ערובתם זה מזה מ"מ אנן בי דינא לא עבדינן תקנתא במקצת משום הרואים והטועים שיאמרו שבי דינא התירוה לינשא לו וכל אחד כמוהו יעשה זאת ומשום הכי בזה אמרינן הלעיטהו לרשע וימות וראיה מדברי הרדב"ז בספרו דברי דוד בהלכות אישות סי' י"א וז"ל שאלת ממני אודיעך דעתי על ראובן שגירש ע"מ שלא תנשא לשמעון לפי שנטען עליה ומחמתו הוציאה והלך שמעון ונשאה בערכאותיהם ועתה רוצה ללכת למקום שאין מכירין אותו וישא אותה ע"י חופה וקידושין ונמצא שהגט בטל ובניה ממזרים, ושאלת אם נאמר לראובן שיגרש אותה בלא תנאי שלא להרבות ממזרים, תשו' דבר ידוע שהנטען על האשה אסור לישא אותה הילכך אסרוה על שמעון ולא נתיר לו אנחנו איסור הקל כדי שלא יעביר על איסור חמור ואדרבה הלעיטהו לרשע וימות וכו' ע"ש, הרי לך בהדיא הגם שאם לא נתיר לו אנחנו איסור קל עביד איסור חמור אפי"ה לא נשתדל אנחנו למלאות נפשו וכו' ואין לומר בזה שאם לא תתיר לו דבר שאין איסורו אלא מדברי סופרים יבא לעבור על איסור תורה כי הא דפסק הרמב"ם בהלכות שבת פרק ששי הלכה כ"ב שכתב וז"ל שאם לא תתיר זה וכו' יבא להביאו בידו ועובר על מלאכה דאורייתא וכו' דשאני התם דלא פשע מתחילה אבל בנדון דידן פשע מתחילה שלקחה והיא נכרית ועוד הא כבר כתבנו דלא עבדינן מידי בזה שמגיירין אותה באמירת דברים ועדין היא בגיותה כמש"ל. אחר כך ראיתי להרב ויאמר יצחק בחלק אה"ע סי' נק"ה שנשאל כנדון דידן על ראובן שהיתה לו נכרית מיוחדת ונתגיירה ורוצה ראובן לעשות עמה נשואין גמורין כדת משה וישראל ושקיל וטרי בזה ולבסוף העלה וז"ל העולה מן המקובץ דהכא בנ"ד אשה זו שנתגיירה הגם שהיא גיורת גמורה ומותרת לבא בקהל מ"מ היא אסורה לראובן זה שנכשל עמה בגיותה ואפילו לדור עמו במבוי כמ"ש מרן בסי' י"א ס"ח וז"ל אותם שאמרו לא יכנוס אפילו באותו מבוי לא תדור וכ"ש שלא תשמשנו עכ"ל ע"ש ונ"ל שכל מה שכתב הרב בסתם ישראל כשר שנמצא בו פגם זה בזה הוא דאמרינן הגם שידעינן שלא נתגיירה אלא בשבילו שהיה עמה בגיותה מ"מ אמרינן דעתה שב בתשובה מאותו החטא ולא ירצה עוד להיות עמה במחיצתה בגיותה ולכן הוא המוציא הוא המביא שדבר על לבה במועצות ודעת להביאה ליכנס תחת כנפי השכינה שייפה לה בין עיניה עיקרי הדת כמו הדברים שכתב מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' רס"ח סעי' ב' שיאמר לה שבעשיית מצות אלי תזכה לעולם הבא ומדרגתה בעולם במדרגה עליונה וכיוצא מדברים כאלו עד שקבלה להתגייר משום חביבות הדת אבל באלו שאנו רואים בזמננו זה שהבעל הוא רשע למות הנה אלה רשעים ומוסיפין ברשעתם ולא שב בתשובה ואין לו שום מעשה טוב וכל מעשיו כמעשה נכרים א"כ מאין יבא עזרה וכמו שכתבינן לעיל כאמה כן בתה ואין כאן שום גרות אלא כמצות אנשים מלומדה ועוד שעיקר צרתינו צרת רבים ודאגתנו היא שירדנו בזה עד מדרגה התחתונה שכל אדם חזו בו אנוש יביט מרחוק שעל ידי זה ימשך חרבן גדול לעתיד לבא שכיון שרואין אלו שקבלנו אותם והם עדין אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם כמאז כן עתה ולא באו בברית אלא בטבילה ולא בשינוי מעשה כמו שאנו רואים בעינינו שהרי גם הבעלים הבאים אלו ברשותם אין מעלין ואין מורידין בדת של תורה וכולהו בהפקירא ניחא להו ואשה עולה עמו ואינה יורדת לטבילה אלא כחוכא ואטלולא דלא עבדא מידי ושוב יעשה להם כהיתר בחיתון עם נשים נכריות בפומבי באין מפריע כלל ובנותינו יקחו להם לנשים ובנותיהם יקחו היהודים לנשים וא"כ תופר תורה ומה תהא אחריתנו ועל זה ידוו הדווים כי גדל הכאב מאד כי לא מצינו תרופה לזה עד ישקיף וירא השם משמים לרפאת את שברינו ואת שבר בת עמו ואנחנו לא נדע מה נעשה כי עליך עינינו וכמו שהארכנו לעיל בתשובה יהי רצון שיכנסו דברינו אלה באזני כל השומעם וההוגה בהם ויעשו פרי תבואה אמן ישמעני אלהי כה דברי הצעיר המדבר מקירות לבו לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי אמן:

אור יום שלישי בשבת קודש יום ראש חודש כסליו של שנת מל"א ברכ"ת ה' לפ"ק אורן יע"א:

דוד הכהן סקלי י"ץ

סימן יט

ראיתי להרב נושא האפוד שכתב בסימן כ"ד וז"ל מעשה היה בגויה שבאה להתגייר בעודה מעוברת והיא לא רצתה להגיד למי הרה והטבלנוה כדת ושוב אחר כך נודע שמישראל היא הרה והוא כהן והיא היתה יושבת עמו יחד בבית אחד והאיש הזה היה בדעתו לקחתה לו לאשה ובא ושאל לפנינו ואמרנו לו שהיא אסורה לו כמשפט הכתוב באה"ע סימן ו' סעיף ח' (איזוהי זונה כל שאינה בת ישראל) ועתה ילדה בן זכר ורוצה האיש למולו באומרו שהוא בנו ונסתפקנו מה לעשות דאם נאמינהו שהוא בנו יוחזק לחלל הוא וזרעו כדין הכהן הבא על הנכרית ואם לא נאמינהו ונאמר שאינו ממנו דכשם שזינתה עם זה זינתה עם אחר ינקה מהיותו חלל וכו' אך יבא להטמא למתים ושמא הוא ממנו שהוא כהן וכו', ונשא ונתן בהלכה ולבסוף העלה דמצינו שכתב הרא"ש דלדעת הרמב"ם דכתב דחיישינן דכשם שזינתה עם זה זינתה עם אחר הכא בנדון דידן שהיתה מיוחדת לו בביתו גם הרמב"ם יודה דהולד ממנו הוא, וכתב ולפ"ז הילד הוא ודאי חלל הוא וכל זרעו וכן אמרתי לכתוב כן בפנקס הקהל ע"ש:

ותם אני לא אדע מאי דתני ופשיט ליה להרב ז"ל שכתב שאם נאמינהו שהוא בנו יוחזק לחלל הוא וכל זרעו כדין כהן הבא על הגויה וכו' וחזר ושנאה בסוף דינא וכתב ולפ"ז הילד ודאי חלל הוא וכל זרעו וכו', ופליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה דהיכן מצינו זה שכהן הבא על הנכרית שבניה הם חללים אם נתגיירו שנקראו חללים הם וכל זרעם אחריהם והרי שנינו בקידושין דף ס"ו וכל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קידושין הולד כמוה ואיזה זה ולד שפחה ונכרית שהולד כמותן בין שנתעברה מכשר בין שנתעברה מפסול ע"ש, וכן פסק מרן באה"ע בסימן ד' סעיף ה' וז"ל ישראל שבא על אחת מאלו הולד כמותה יעו"ש, ומהאי טעמא קימ"ל דממזר הבא על הגויה הולד גוי ואם נתגייר הרי הוא כישראל וכמו שפסק מרן שם בסימן ד' סעיף כ' ע"ש, וכיון שהולד כמוה ונקראו בניה ולא בניו ולאו זרעו מיקרי ואינם מתיחסים אליו כלל ולא נקרא בנו ולא אחיו בין להקל בין להחמיר וכמו שפסק מרן שם בסימן קנ"ו סעיף ב' וז"ל זה שנאמר בתורה יכו' אבל בנו משפחה ונכרית אינו פוטר אפילו נתגייר וכו' וכן פסק בסימן קנ"ז סעיף א' מי שיש לו אח מאביו וכו' וכן אם היה משפחה או מהנכרית אינו זוקק לאשתו אע"פ שהיתה לידתו בקדושה וכו', והטעם משום דנקראו הבנים על שמה ולא על שמו וא"כ איך יתחלל הזרע הזה כיון שאינו מתיחס אחריו, הן אמת אם הכהן בא על הנכרית אחר שנתגיירה שהיא אסורה לכהן משום זונה ודאי הבנים ממנה חללים כמו כל הבאים מפסולי כהונה שהבנים מתחללים אבל אם בא עליה בגיותה דלא תפסי בה קידושין קימ"ל שהולד כמוה וגוי מיקרי ואיך יתחלל בנה, והגם שמצינו שכתב מרן שם בסימן ו' סעיף ח' איזוהי זונה כל שאינה בת ישראל וכו' על כרחך מיירי בשנתגיירה וכמו שרשם על זה הרב באר הגולה אות ש' דכתב וכרבנן דבמשנה דיבמות ואפילו נתגיירה בפחות מבת שלש שנים הואיל ואינה בת ישראל הרי היא כזונה ואסורה לכהן, וראיה ג"כ ממה שפסק שם סימן ז' סעיף י"ב וז"ל איזוהי חללה זו הנולדה מאיסורי כהונה כגון כהן הדיוט הבא על הזונה וכו' ע"ש, הרי לך דלא מיקרי חללה אלא הבא מאיסורי כהונה וכדאיתא בקידושין דף ע"ז ע"ב אמר רבא מנא הא מילתא דאמור רבנן אין חללה אלא מאיסור כהונה דתניא לא יאמר גרושה בכ"ג וכו' חללה למה נאמרה אין חללה אלא מאיסורי כהונה ופירש"י שם ד"ה חללה למה נאמרה הרי אסורה לכהן הדיוט לומר לך אין חללה אלא מאיסורי כהונה מקרא יתירא דרשינן דהאי דהדר כתבה להכי כתבה לומר שתלמוד מסדר האמור חללה אחר אלמנה וגרושה שאין איסורן נוהג אלא בכהנים ולא כתב אחר זונה שמצינו שם זנות פוסל בישראל לומר לך שאין נקראת חללה אלא מביאת פסול כהונה לבדה ולא מביאת איסור הנוהג אף בישראל עכ"ל ע"ש, וא"כ לפ"ז ביאת הנכרית שהוא איסור הנוהג אף בישראל אף אם יבא הכהן עליה אין בה חללות דאין חללה אלא הבאה מאיסורי כהונה, ונ"ל דמשום הכי סיים מרן שם בסעיף י"ד אבל כהן הבא על הגיורת וכו' אפילו נתעברה מביאה ראשונה הולד חלל ולא נקט הבא על הנכרית הולד חלל אם נתגייר אלא משמע שאין זה חלל:

ונראה לי ליישב כל זה על פי מאי דאיתא שם בקידושין ע"ז ע"ח אמר רב אשי הילכך כהן הבא על אחותו, זונה משוי לה, חללה לא משוי לה, חזר ובא עליה עשאה חללה ופסקה מרן בסימן ז' סעיף י"ד ופירש רש"י ז"ל הילכך הואיל ואין חללה אלא מאיסו' כהונה, כהן הדיוט או כהן גדול הבא על אחותו פנויה, זונה משוי לה ללקות כהן הבא עליה עוד משום זונה שהרי נבעלה בעילת זנות מאסור לה, חללה לא משוי לה ואין כהן שני הבא עליה חייב משום חללה, חזר ובא עליה הוא או כהן אחר עשאה חללה שהרי אסורה לו משום זונה שאינו נוהג אלא בכהונה עכ"ל ע"ש, הרי מצינו אפילו לאחיה שהיא אסורה לו משום ערוה שהוא איסור השוה בכל כיון שבא עליה ביאה ראשונה עשאה זונה ואם בא עליה פעם שניה הגם שהיא אחותו ואיסורה שוה בכל מ"מ כיון שכבר נעשית נמי זונה בביאתו ראשונ' אם בא עליה פ"ב הגם שהיא אחותו ואיסורה שוה בכל מ"מ כיון שיש בה צד זנות נמי א"כ מצד זנות אינו נוהג אלא בכהנים ולהכי נעשית חללה בביאתו השנית, א"כ הכי נמי נימא הכא בנכרית שיש בה איסור נכרית שהוא שוה בכל ויש בה איסור זונה שאינו שייך אלא בכהנים א"כ אם בא עליה כהן כיון שיש בה נמי איסור זונה שאינו שייך אלא בכהנים נעשית חללה בביאתו ורביע עלה תרתי נכרית וזונה ולהכי הגם שבאמת הולד כמותה והוא גוי גמור כדקיימא לן הבא על הנכרית הולד כמוה ואינו מתיחס אחר אביו לכל מילי מ"מ כיון שהיא חללה בניה נמי חללים איקרו וא"כ דברי הרב נושא האפוד חיים וקיימים בזה שכיון דאפי' בגיותה אית בה איסור זונה דקיימא לן כרבא דסבירא ליה דכהן הבא עליה בגיותה לוקה עליה משום זונה כדאיתא בתמורה כ"ט ע"ב דהכי איתא התם אמר אביי זונה כותית אתננה אסור וכו' וכהן הבא עליה אינו לוקה עליה משום זונה מ"ט דאמר קרא לא יחלל זרעו מי שזרעו מיוחס אחריו (בזה אני מזהירך זונה לא יקח) יצא הבא על הכותית דאין זרעו מיוחס אחריו ופירש רש"י דלא מיקרי זרעו אלא בנה, כדאמרינן ביבמות כ"ג ע"א בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הכותית קרוי בנך אלא בנה עכ"ל, ורבא אמר אחד זה ואחד זה וכו' וכהן הבא עליה לוקה משום זונה מ"ט ילפי מהדדי מה זונה ישראלית בלאו, אף זונה כותית בלאו (משום דנקראת זונה) הרי לך דכותית נקראת זונה בגיותה לרבא דקימ"ל כוותיה דרבא לגבי אביי ועי' בש"ע אה"ע סימן ז' סעיף י"ב:

והנה ראיתי להתוספות ביבמות דף ס"א ע"א ד"ה אין זונה אלא גיורת דכתבו וז"ל וי"ל דרבא לא פליג אדאביי אלא היכא דזינתה דיליף לה מזונה ישראלית כדאמר רבא אבל אם לא זינתה מודה דלא מיתסרא משום זונה כדאמר אביי דכתיב לא יחלל וגו' ע"ש, אלא שראיתי להרב בית שמואל בסימן ו' סקט"ו דכתב דלהר"ם במז"ל עכו"ם שלא זינתה היא זונה וכהן הבא עליה לוקה ע"ש, והיינו טעמא משום שבאה מהשטופים בזמה, איך שיהיה דברי הרב נושא האפוד נתיישבו בזה משום שכיון שקימ"ל דכהן הבא על הנכרית לוקה משום זונה כרבא וכמו שפסק מרן באה"ע סימן ט"ז סעיף ראשון וז"ל ואם היה כהן אפילו בא עליה דרך מקרה לוקה מן התורה משום זונה עש"ב וא"כ בביאתו עליה שבא על הזונה נעשית חללה כמו שפסק מרן ז"ל בסי' ז' סעיף י"ב וז"ל איזוהי חללה וכו' כגון כהן הדיוט שבא על הזונה וכו' והיא עצמה נתחללה בביאתו וכו' עש"ב, והכא נמי הנכרית שבא עליה כהן הדיוט כיון שהיא זונה נתחללה בביאתו וכיון שהיא נכרית וזונה בניה כמותה שכיון שהיא נכרית וחללה גם בניה נכרים וחללים דהולד כמותה וכן אם בא ישראל עליה בעודנה נכרית כיון שהיא חללה הולד כמותה חלל מצדה ולא מצד הבועל, ולכאורה נראה דגם בחלל הבא על הנכרית דינו כדין ממזר הבא על הנכרית שבניו טהורים מן הממזרות גם החלל כן שבניו נטהרו מן החילול, אלא שבזה לא תקון זה להתיר לו לכתחילה ליקח נכרית כדי לטהר בניו מן החללות כיון דבלאו הכי מותר לבא בקהל ישראל אלא שאסור בקהל כהונה ולהכי לא התירו בזה לכתחילה אבל בדיעבד לקח לו נכרית או שפחה בניה מותרים ואין בהם שום חילול אבל כד דייקת שפיר נראה דחלל הבא על הנכרית כיון שהוא חלל עשאה חללה בביאתו כדקימ"ל דחלל הבא על בת ישראל עשאה חללה כדפסק מרן ז"ל בסימן ב' סעיף ה' דכתב דשמא זו אלמנתו של חלל וכו' הרי לך דאלמנת חלל אסורה לכהן ואם ילדה ולדה כמותה דנקרא חלל להכי בחלל לית תקנתא כמו שעשו תקנתא בממזר ודוק:

אך במה שכתב ואם לא נאמינהו ונאמר שאינו ממנו דכשם שזינתה עם זה זינתה עם אחר ינקה מהיותו חלל וכו' (אך יבא להטמא למתים ושמא הוא ממנו שהוא כהן) וז"ל הרב בתשובה הנז' ינקה מהיותו חלל וגם זרעו יהיו נקיים אך ברח מן הפחד ונפל אל הפחת דאם על האמת הוא כהן יבא להטמא למתים וכו' ע"ש, לא ידעתי מאי קאמר דתנא היכא קאי דקאמר הכי דאם על האמת הוא כהן, דמנין באה לו הכהונה שאם ממנו שהוא כהן הרי קאמר נקרא חלל ואינו מוזהר על הטומאה ואם מאחר שאינו כהן גם הבן אינו כהן ועוד כיון שהירתו שלא בקדושה נקרא בנה ואינו מתייחס אחר הבועל וא"כ מנין באה לו הכהונה ועוד סיים בסוף תשובתו וז"ל ולענין למולו אני צויתי שימולו אותו ואם רוצה הבועל לברך יברך אך דוקא ברכת להכניסו בבריתו לא ברכת שהחיינו כי מי יודע אם הוא אביו ודאי וספק ברכות להקל עכ"ל, ובאמת קשה לי על דבריו דמאי קאמר כי מי יודע אם הוא אביו ודאי הא אפילו ידוע הוא שממנו נתעברה ולא מאחר מ"מ כיון שהורתו שלא בקדושה אפילו לידתו בקדושה אינו נקרא בנו אלא בנה וכמו שהעתקנו לעיל בתחילת התשובה דברי מרן הש"ע בסימן קנ"ז סעיף א' והיאך יברך שהחיינו ועוד מש"כ דהבועל יברך להכניסו בבריתו וכו' זה הוא היפך ממה שכתבנו לעיל סימן ט"ז דס"ז ע"א דברכת מילתו למול את הגרים ע"ש, אבל למ"ש לקמן דמיירי במי שהורתו ולידתו בקדושה אתי שפיר הכל, ואם נאמר שמה שאמר בשאלתו ועתה ילדה בן זכר ורוצה האיש למולו באומרו שהוא בנו לא מיירי מעיבור ראשון כשבאה לפנינו להתגייר והיא מעוברת כאשר היה בתחילה אלא דמיירי בעיבור שני שאחר שנתגיירה נתעברה עוד וילדה בן ולבן הזה הוא שרוצה למולו באומרו שהוא בנו, ונימא שמה שכתב בשאלה ונסתפקנו וכו' יוחזק לחלל הוא וזרעו כדין הבא על הגויה וכו' דלאו דוקא על הגויה אלא ר"ל על הגיורת וקראה גויה על מה שהיתה מתחילה ואתי שפיר השתא מה שאמר ואם נאמינהו שהוא בנו יוחזק לחלל כיון שבאמת דהשתא שנתגיירה לא נשאר בה איסור אלא לכהן משום שהיא זונה ולפ"ז נשקט הריב שהיה לנו עמו מתחילה כמריבי כהן ואתי שפיר גם כן ברכת שהחיינו דנקט דבאמת נקרא בנו כיון שהורתו בקדושה ולידתו בקדושה והכל יבא על נכון, אך הקושיא שהקשינו על דבריו ז"ל דמנין תבא לו הכהונה דחושש הרב דשמא הוא כהן כמש"ל היא באמת קושיא אלימתא ונ"ל שמה שכתוב בשאלה אך ברח מן הפחד וכו' עד יבא להטמא למתים הוא טעות סופר ושיבוש הוא וצריך למוחקו ודוק, וה' יזכנו להקים דגל התורה על כנו מכון לשבתך עולמים ולשמור חוקיו ומשפטיו ומצותיו ולעשות רצונו בלבב שלם במחשבה זכה וטהורה לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי אמן, כ"ג לחדש כסליו ש' מל"א ברכ"ת ה' לפ"ק אורן יע"א:

דוד הכהן סקלי י"ץ

תוכן העניינים

קרית חנה דוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה