אור ברסלב
קרית חנה דוד חלק ב אבן העזר › הלכות יבום

קרית חנה דוד חלק ב· רבי דוד כהן־סקלי

אבן העזר · הלכות יבום

הלכות גיטין

סימן כט

שאלה ראובן נלב"ע בלא זרע רח"ל ויש לו שני אחים האח הגדול בעל אשה ובנים והקטן פנוי בלא אשה ובלא בנים, עוד בה הגדול מחיייב בתנאי כתובת אשתו שלא ישא אשה אחרת בחייה, עוד בה שהוא נשבע ש"ח בשעת החופה שלא ישא אשה אחרת עליה בחייה כמנהג בני מערבא שמקבל עליו בשבועה כל תנאי כתובה, ועוד כי אנו רואים שהגדול אם יכניסנה לא ישאר עמה ואחר חדש או יותר מזה יגרשנה ויוציאנה מביתו מפני אשתו, אבל הקטן שאין לו אשה רוצה בקיומה כי היא אשתו ודבק באשתו והיא גם כן רוצה בקטן וזה רוצה ליבם וזה רוצה ליבם, אי אמרינן בזה גם כן מצוה בגדול לייבם או נימא כל כהאי גוונא נדחה הגדול מפני הקטן והנדון שלפנינו הם מאנשי ע"ת האפלילאת יע"א שהולכים בכל דבריהם על מנהגי ותקנות של רבני המערב בע"ת פאס יע"א:

תשובה הנה הרמב"ם והרי"ף ז"ל פסקו כחכמים דאבא שאול דסברי שמצות יבום קודם לחליצה כדת של תורה גם בזמן הזה כמו שפסק בפ"א מהל' יבום וחליצה הלכה ב' ובפ"ב הלכה ז' ע"ש, ופסקו מרן ז"ל בשה"ט אה"ע סימן קס"ה סעיף א' בסתם ואח"כ מחלוקת שכתב וי"א שמצות חליצה קודמת ע"ש שלפי הכלל המסור בידינו הלכה כסתם:

אלא דבנשוי אשה מצינו להריב"ש ז"ל בתשובותיו סי' ש"ב שכתב בתוך תשובתו וזה לשונו הצריך לענינינו גם מה שאמרת דהא קיימא לן דמצות יבום קודמת לחליצה וכו' אבל מ"מ אומר לך דאפילו לדברי הגאונים ז"ל שפסקו שמצות יבום קודמת למצות חליצה, בנדון דידן שהיבם הוא נשוי לכ"ע מצות חליצה קודם דהא קיימא לן שנותנים לו עצה ההוגנת לו שאם היא ילדה והוא זקן או הוא ילד והיא זקנה אומרים לו מה לך אצל ילדה מה לך אצל זקנה כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה בתוך ביתך ובידאי שבכגון זה מצות חליצה קודמת, שאם היתה בכגון זה מצית יבום קודמת, איך ישיאו לו עצה לבטל מצות יבום הקודמת ומינה לנ"ד שיש לנו לומר בו דמצות חליצה קודמת לכ"ע שאין לך מכניס קטטה לתוך ביתו כמו נושא אשה על אשתו ואם תאמר יגרש אשתו הראשונה וייבם את זו הרי קשין גרושין כמו שמצינו בסנהדרין פרק כהן גדול בא וראה כמה קשים גרושין שהרי התירו ליסד ולא לגרש מכל שכן אשתו ראשונה וכו' ע"ש מה שסיים ותשובת הריב"ש הנז' רמזה בספרו ב"י סי' קס"ה ע"ש ובטור שם כתב בשם ספר המצות שהוא הסמ"ק של הרב הר"י מקורבי"ל ז"ל שאם יש לו אשה אחרת שכופין אותו וכו' עד שיחלוץ, וכן כתב שם הרב דרכי משה ס"ק ג' בשם המרדכי ז"ל שכתב דהמנהג פשוט לחלוץ היכא דיש לו אשה ע"ש, ודברי הריב"ש הנז' הביאם לראיה ולהלכה מרן ז"ל בתשובותיו בדיני יבום וחליצה בסימן ב' ע"ש שהסכים עם רבני אשכנז ז"ל וכתב וז"ל דאיברא דבגלילותנו אנו תופסים להלכה דמצות יבום קודמת כהרמב"ם שהוא מאריה דאתרא מ"מ בנדון זה שהיבם נשוי אשה אפי' להרי"ף והרמב"ם וההולכים בשיטתם הכא מצות חליצה קודמת וכמו שכתב הריב"ש ז"ל וכו' ע"ש בדברי קדשו, גם הרב דרכי נעם בתשובה סימן מ"א דן וזיכה את הדין מדברי הריב"ש הנז' והביא ג"כ לראיה דברי מרן ז"ל אשר זכרנו בתשובותיו ע"ש שהאריך והרחיב הדיבור בזה, גם מהר"י הלוי בתשובותיו כלל ב' סימן ט' נשא ונתן בזה ושנה ולימד דעת את העם וכך הסכימה דעתו דעת עליון וע"ש שהביא לנו בתשובתו שגם מהר"י מינץ ז"ל ומהר"ש דמודינא ז"ל ומהר"י בן לב כך הסכימה דעתם ככל אשר הורנו הוא ז"ל בתשובתו הרמתה עיין עליו ותרוה צמאונך, גם מהר"י אדרבי ז"ל בספרו דברי ריבות סימן י"ג השכיל על דבר ימצא טוב בזה ועלתה הסכמתו ככל הרבנים הנזכרים עיין שם באורך:

באופן שדבר זה מוסכם מרוב פוסקים ראשונים ואחרונים דגם למאי דקי"ל מצות יבום קודמת למצות חליצה אם הוא נשוי אשה לכ"ע מצות חליצה קודם אלא דאיכא פלוגתא בין הפוסקים אי כייפינן ליה לחלוץ או לא כייפינן אלא אמרינן ליה דמצות חליצה עדיף אבל לא כייפינן ליה ועיין בזה להרב מהר"י אדרבי בתשובה הנזכרת לעיל דסימן י"ג, עוד איכא פלוגתא דרבוותא באם נשבע לאשתו שלא ישא אשה אחרת עליה בחייה כמנהגנו אנן בני מערבא אי חלה שבועה גם על מצות יבום או לא חלה שבועה על זה, או אי אמרינן דלא נכלל בתנאו ובשבועתו דבר זה כלל דלא נשבע אלא על אשה שלוקח מרצונו ומדעתו שהוא אומר לה שלא ישא אחרת עליה דהיינו הוא ברצונו ולדעתו אבל היבמה הקנו לו מן השמים ואגידא ביה על כרחו וקדושי אחיו הפילו לו זאת האשה לא קדושיו ועל זה לא נשבע, וכל אחד מהרבנים הנז' גילה דעתו בזה הרב דרכי נועם והרב מהר"י הלוי ז"ל עיין שם בתשובותיהם הנז' לעיל, ודעת מרן ז"ל בתשו' שם בדיני יבום וחליצה שאלה ד' שהשבועה חלה ואינו יכול ליבם כ"א לחלוץ עש"ב, איך שיהיה אם היה היבם נשוי אשה אחרת וכ"ש אם הוא מושבע אליבא דכ"ע מצות חליצה קודמת למצות יבום אפי' לדעת הרי"ף והרמב"ם דסוברים דגם בזמן הזה מצות יבום קודמת למצות חליצה היכא דנשוי אשה מודו שמצות חליצה קודמת, וא"כ בנ"ד שהגדול נשוי אשה שדינו בחליצה כמו שכתבנו ולא ביבום גם שרוצה ליבם מ"מ דינו הראוי לו הוא החליצה, ואחיו הקטן הפנוי בלא אשה ובלא בנים ורוצה ליבם כדת של תורה והיבמה ג"כ רוצה בו מפני שהוא פנוי ותמצא מנוח ומרגוע לנפשה כי שם ביתה, א"כ הוה ליה ביאת קטן וחליצת גדול שהיא פלוגתא דאמוראי ביבמות ט"ל ע"א וע"ב וקימ"ל דביאת קטן קודמת כאיכא דאמרי בתרא דסברי דבביאה כ"ע לא פליגי דביאת קטן עדיפא ע"ש, וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק ב' מהלכות יבום הלכה י"ג ע"ש ופסקה מרן ז"ל בש"ע סימן קס"א סעיף ו' וז"ל לא רצה הגדול ליבם אלא לחלוץ והקטן ממנו רוצה ליבם, ביאת קטן עדיפא וכו' ע"ש, והכא נמי כיון שהגדול שהוא נשוי אשה אפי' רוצה ליבם אמרינן ליה חליצתו קודמת ליבום א"כ דינו בחליצה ויבום אחיו הקטן עדיפא לן, עוד יש להביא ראיה לזה ממה שכתב רבינו ב"י בסימן זה סי' קס"א בשם הריטב"א וז"ל ומה שאמרת שיש לו אשה ובנים מ"מ אינו מאותם שכופין אותם להוציא אלא דכל שיש יבם אחר שאין לו אשה בו המצוה יותר ובו משיאין עצה ומבקשים אע"פ שאינו גדול לדעת מורי הרא"ה וכו' ע"ש, הרי לך בהדיא דברי הרב ודברי תלמיד למו שומעין שכתבו כיון שיש להגדול אשה ובנים והקטן הוא פנוי פונים אליו ועליו המצוה שהוא ברי בחיובא הגם שקימ"ל מצוה בגדול ליבם והיא משנה ערוכה ביבמות ט"ל ע"א ופסקה מרן ז"ל בסימן קס"א סעיף ד' מ"מ זה הגדול שהוא נשוי אשה פקע מיניה מצוה זו כיון שיש לו אח פנוי והוטלה על אחיו שאין לו אשה וכדאמרן, וכ"ש בנ"ד שהוא והיא רוצים זה בזה ולא רצתה נפשה בגדול, הקטן יהיה לאלף ויכוננו יחדיו בשבת אחים גם יחד איש ואשה שזכו:

אלא שמצאנו ראינו להרב הגדול החסיד העניו מהר"י בן ואליד ז"ל בספרו הבהיר ויאמר יצחק בחלק אה"ע סימן פק"ד שכתב וז"ל תשובה הנה על מה שיש ליבם אשה ובנים ונשבע לאשתו שלא ישא אחרת עליה אפ"ה יכול ליבם לדידן דקימ"ל מצות יבום קודמת כמ"ש וכו' והגם שהריב"ש וכו' בנ"ד שהיבם נשוי אשה והעתיק לשון הריב"ש במושלם וגם העתיק דברי מרן ז"ל דפסק שאם היה נשוי אשה חליצה קודמת ודברי מרן דסימן ד' לענין שבועה דחיילא ואינו יכול ליבם הגם שהוא באחד ואח אין לו אסור ליבם ע"ש, ואחר זה כתב הרב וז"ל מ"מ הרי מצינו לרבותינו בעלי התקנות שתקנו בשנת גש"ן וז"ל עוד תיקנו החכמים י"ץ שמכאן והלאה כל שיש לו אשה ונפלה לי אשת אחיו ליבום אפי' בתוך עשרה שנים ואפי' היה לו זרע מאשתו דיכול ליבם אשת אחיו דאשה הקנו לו מן השמים, ואין צריך ליתן לאשתו לא גט ולא כתובה וכו' ואחר כך העתיק התקנה דשנת שכ"ם שאף ע"פ שקבל עליו בשבועה שלא ישא אשה אחרת אנו מפקיעין התנאי ההוא מעכשיו הפקעה גמורה ע"כ וכתב הרב ז"ל דכיון דקבלנו עלינו תקנות רבני פ'אס יע"א ונתפשטה תקנה זו בערי המערב מינה לא נזוע שמי שהוא נשוי אשה ונפלה לו יבמה יכול ליבם וכו' וכשנשבע לה שלא ישא וכו' חוץ מהיבמה שהקנו לו מן השמים וכו' וסיים הרב וז"ל אלא דעדין יש לחלק ולומר דע"כ לא תקנו שהנשוי יכול ליבם אלא דוקא היכא דיכול למיקם בסיפוקיהו אבל אי לא יכיל למיקם בסיפוקיהו אמרינן דמעולם לא תקנו בזה וא"כ הדרינן לדין תורה דכיון דלא יכול למיקם בסיפוקיהו אף לדברי הרמב"ם דמצות יבום קודמת הכא יודו דמצות חליצה קודמת והן לא יהיה אלא ספק וכו' ע"ש, וא"כ לכאורה נראה הגם שמן הדין מי שהיה נשוי אשה מצות חליצה קודם כמ"ש מ"מ מצד התקנה כמו שהביא לנו הרב חזרנו לדין תורה וחזר הדין לסיני שמצות יבום קודמת למצות חליצה והגם שהוא נשוי אשה וכן הוא באמת משמעות דברי הרב שהוצרך לחלק ולומר דהיכא דלא יכול למיקם בסיפוקיהו לא תקנו ולכן יחלוץ גם לפי התקנה ולא כתב שיחלוץ לפי שהוא נשוי אשה והרי היבמה מעכבת עליו שלא רצתה להתיבם מפני שהוא נשוי אשה אלא ודאי משמע דהרב סובר דהיבמה אינה יכולה לעכב אלא באם אינו יכול למיקם בסיפוקיהו וכדאמרן אבל אי יכול למיקם בסיפוקיהו הגם שהוא נשוי אשה אין היבמה יכולה לעכב שהרי בשאלה כתוב לאמר והאלמנה אינה רוצה כ"א לחלוץ ובאה בטענה דכיון שהיבם הנז' לא אמיד בנכסי ולא יכול למיקם בסיפוקיהו כידוע אינה רוצה להתיבם וכו' אם נאמר שיש לה דין מורדת כיון דקימ"ל דמצות יבום קודמת וכו' עש"ב ז"ל לא האשה שהיא אשתו היא שמעכבת וטוענת עליו דלא יכול למיקם בסיפוקיהו וא"כ למה צריך לומר מטעם דלא יכול בסיפוקיהו הא אפי' יכול יכולה לעכב היבמה עליו משום שהוא נשוי אשה אלא ודאי משמע ליה להרב ז"ל שזה לפי התקנה אינה יכולה לעכב עליו כדאמרן:

אמנם כד דייקת שפיר נראה שלא יתכן לומר דבר זה כלל ואין מכאן סתירה למה שכת' שכיון שהוא נשוי אשה החליצה קודמת וכיון שכן הוא כיון שיש לו אח פנוי שרוצה ליבם יבום קודם לחליצת הגדול, חדא דגם במונח זה שאינו כפי האמת אין לסתור את הדין שכתבנו מצד התקנה שלא תקנו שהיבמה אינה יכולה לעכב אלא כשאין כאן אלא אח אחד והוא באחד ומי ישיבנו ואין כאן מצות יבום אם היבמה יכולה לעכב עליו אבל בנ"ד שיש לנו אח קטן שרוצה ליבם והיבמה ג"כ רוצה בו ומצות יבום מתקיימת ע"י הקטן שפיר בזה נימא דלא תקנו לגרוע כח היבמה והיא סברא נכונה וישרה ואמתית, ועוד דגם בתקנה כתוב יכול ליבם ובזה לא סתרו את הדין שקימ"ל מצות חליצה קודמת ליבום אם הוא נשוי אשה דאין הכי נמי עדיין הדין הזה כדקאי קאי שקודמת חליצה ליבום ובית דין נותנים לו עצה ההוגנת לו על זה שחליצה קודמת ועדיפא ליה ואם ירצה שלא לחלוץ אלא ליבם ודאי שיכול ליבם כמו מצות התורה גם כן שאמרה יבום קודם ואפ"ה אם ירצה לחלוץ יכול לחלוץ הכי נמי בהפך הגם שמצוה לחלוץ ביש לו אשה אם ירצה ליבם יכול ליבם ואינו עושה שום איסור אבל מ"מ המצוה המעולה היא החליצה וא"כ האח הקטן שרוצה ביבום והוא פנוי בלא אשה הוא הקודם כמש"כ לעיל, ועוד שבאמת יש להוכיח מלשון התקנה שלא דברו חכמי התקנה אלא כנגד אשתו הנשואה לו מכבר ממה שגזרו אומר ואף היא בלשונה נאמרה שאפי' בתוך עשרה שנים וכו' ואי דבריהם הם נגד האלמנה והיבמה מה שיאטייהו דעשר שנים לענין יבמה וכן מאי שאיטייהו דזרע ביבמה, בנים הוה להם למנקט לומר הגם שיש לו בנים שמתקוטטין עמה, ועוד מאי האי שאמרו דיכול ליבם אשת אחיו וכו' הא גם בלא תקנה ודאי יכול ליבם אשת אחיו להריב"ש ולרוב המפרשים שאין יכולין לכופו לחלוץ אלא אמרינן ליה שמצות חליצה קודמת למצות יבום ואם אינו רוצה לחלוץ ודאי יכול ליבם שאין הדין מעכבו על זה וכמו מצות התורה שאמרה שמצות יבום קודם ואפ"ה אמרה תורה שאם לא ירצה הרי הוא ברשות עצמו ויחלוץ וגם כאן נימא הכי דהגם דאמרינן שמצות חליצה קודמת משום קטטה שמכניס לתוך ביתו מ"מ אם לא ירצה לחלוץ יכול ליבם ואין איסור בדבר וא"כ כך היה להם לומר שאם ירצה היבם ליבם יכול לכוף את היבמה להתייבם אם הם המדברים לנגד האלמנה היבמה, ועוד מהו זה שנתנו טעם לשבח בדבריהם שאשה הקנו לו מן השמים ומי לא ידע בכל אלה שאשה הקנו לו מן השמים, ועוד אם הם מדברים נגד היבמה מה זה שאמרו ואין צריך ליתן לא גט ולא כתובה דמה ענין זה ליבמה ואי קאי איבמה הוה להו לומר ואין צריך לגרש את אשתו הראשונה אלא און עליך לומר דבר זה אלא הדברים פשוטים שלא באו בתקנתם לגרוע כח האלמנה היבמה כלל אלא כל עצמם לא באו וכל מטרתם היא לנגד אשתו אשר עמו שהוא מעוכב מלעשות מצות יבום מצדה שהתנית עמו בשעת החופה שלא ישא אשה אחרת עליה וקבל על עצמו התנאי בשבועה כמו שנוהגין אנן בני מערבא בכל הכתובות וראו הרבנים בחכמתם שבזה התנאי והשבועה בטלה אצלנו מצוה הכתובה בתורה יבמה יבא עליה אם האחים כולם נשואים ועוד דאיכא עגמת נפש למת ולקרוביו שתדחה אשת המת החוצה ותנשא לאחרים, ולכן עמדו רבותינו ז"ל בעלי התקנות ואמרו שהיבם יכול ליבם אשת אחיו ואין עומד בפניו לא תנאי ולא שבועה ואין אשתו יכולה לעכב עליו שזו היבמה אינה בכלל התנאי והשבועה שאשה הקנו לו מן השמים ואין צריך לפטור אשתו בגט ולשלם לה סכום כתובתה כתנאי שהתנה עמה שאם ירצה לישא אשה אחרת אזי חייב את עצמו שישלם לה כל מה שקבל ע"ע ולפטור אותה בגט כשר מיד ולאלתר ועל זה גזרו אומר הרבנים שהיבמה אינה בכלל התנאי והשבועה ואין צריך ליתן לאשתו לא גט ולא כתובה, שבזה הועילה התקנה תקנת רבותינו זיע"א אבל בעיקר דין היבמה לא נכנסו בתגרה כלל וכאשר היתה באומנה הדין תורה שאם הוא נשוי אשה שמצות חליצה קודמת ליבום במקומו עומד ולא זז ממקומו ולא יזוז וכדקאי קאי והדין דין אמת ונכון וקיים הדבר הזה עלינו לעולם ועד שאם היבם נשוי אשה שבזה יכניס קטטה לביתו אמרינן ליה שמצות חליצה קודמת כמאז ועד עתה. ואם לא ישמע לדברינו וירצה ליבם, לדעת הריב"ש ודעמיה לא כייפינן ליה ואם ירצה ליבם הרשות בידו וכ"ש אם היבמה רוצה להתיבם עמו אין כאן דבר, וגם האשה אשת חיקו אינה יכולה לעכב מכח התקנה, וא"כ חזרנו לדין הלמד מענינו שכיון שמן הדין היבם הגדול אין עליו לעשות אלא מצות חליצה, והאח הקטן רוצה ליבם והיבמה ג"כ רוצה בו, הקטן קודם לגדול כמו שכתבנו:

ומה שהוצרך הרב ויאמר יצחק לזכות את האלמנה היבמה משום דאינו יכול למיקם בסיפוקיהו ולא מטעם שהוא נשוי אשה צריכין לומר דמשום דהיבמה לא באה בטענת נשוי אשה לכך אינה רוצה ביבם אלא באה בטענה משום דלא יכול למיקם בסיפוקיהו ולכך קאמר הרב דטענתה טענה, אבל באמת גם ביכול למיקם בסיפוקיהו אם היבמה טוענת שאינה יכולה להתיבם עמו משום שהוא נשוי אשה ואינה יכולה לעמוד עם הצרה, טענתה טענה, ואין דנין בה דין מורדת:

ובחופשי מצאתי בספרי דבי רב בס' כרם חמר למהר"א אנקאווא ז"ל בח"ב שהוא ס' התקנות הדבר מפורש יוצא כמ"ש אנן בענ"ד והוא שם בסי' מ"א וז"ל בענין התקנה החדשה אשר התקינו בה שאם נפלה לו אשת אחיו שיכול ליבם וכו' כתב מורינו ה"ה הדיין המצויין כמוהר"ר יעקב אבן צור ז"ל בענין היבמה שנפלה לפני יבם ואין היבמה רוצה להתיבם מכמה אמתלאות וכו' וגם הוא נשוי אשה והכריח שם שכיון שהוא נשוי אשה מצות חליצה קודמת וכו' וכתב ואע"פ שבספר תקנות קדמוננו נמצאת תקנה שתיקנו בשנת גש"ן לקיים מצות יבום אפי' בנשוי ואפי' תוך עשרה שנים וכו' לא באו לחלוק על הריב"ש ולומר בכגון דא מצות יבום קודם דכל עצמם לא באו לתקן אלא על מה שנוגע ליבם עם אשתו הראשונה שקודם התקנה היתה יכולה לעכב עליו שלא ליבם על דברת שבועת אלקים אשר נשבע לה בעת נשואיה שלא ישא אשה אחרת עליה וכמו שמבואר בפוסקים ז"ל דחיילא שבועה איבמה בכולל ולפיכך תקנו דמשם והלאה יבררו בשבועה שלא ישא אלא ע"פ התקנה שבזה לא תחול שבועה כלל איבמה ולא תוכל אשתו ראשונה לעכב עליו בשום אופן אבל הדין אשר בין היבמה עצמה והיבם כדקאי קאי ולא דברו בו חכמי התקנה כלל וזה מוכרח בלשון התקנה וכו' וע"כ לומר דלא מיירי חכמי התקנה אלא כשהיבם והיבמה שניהם חפצים ביבום, אבל כשהאחד מהם מעכב ישאר הדבר למה שיתן הדין וכבר נתבאר דהריב"ש ומרן רבינו ב"י ז"ל כתבו להדיא דבנדון כזה אפי' להרי"ף והרמב"ם מצות חליצה קודם וכו' ע"ש מה שסיים בכי טוב וברוך ה' שהנחני בדרך אמת שפת אמת תכון לעד:

זאת התורה לעול'ה בהא סלקינן ובהא נחתינן שאם היבם הגדול יש לו אשה, והקטן ממנו הוא פנוי ורוצה ליבם הוא קודם לגדול כאשר נתבאר בטוב טעם ודעת שהיא באמת תורה נצחית לעד ולעולמי עולמים לא נשתנית ולא תשתנה כמאז ועד עתה ועד עולם וצור ישראל יצילנו משגיאות ויורנו מתורתו נפלאות אמן, בחדש אדר שנת ישראל אשר בך אתפא"ר לפ"ק פה אורן יע"א:

הלא כה דברי זעיר שם דוד הוא הקטן דוד הכהן סקלי י"ץ

סימן ל

כתב הטור אה"ע סי' קע"ג וז"ל היתה היבמה באיסור ערוה על הבעל כגון שעבר או טעה ונשא בתו או חמותו ומת, ונפלה לפני אחיו, אין זו אשתו, שאין קדושין תופסין לו בה, ולא שייך בה לא חליצה ולא יבום ואם היה לה צרה חולצת או מתייבמת, וזו שהיתה לבעל באיסור ערוה היא ליבם כמו אשה נכרית ומותר בה עכ"ל:

משמע מפשט דברי הטור עליונים למעלה ראש דנקט כגון שנשא בתו, וטעים לה משום דלא תפסי בה קדושין, והא בלא טעם זה, אין כאן דין חליצה ויבום, שהרי הניח בתו שהיא אשתו דשמו לא ימחה כיון דיש לו בת, אלא משמע מדבריו דבעינן זרע שהוא חוץ מאשתו ולכך אי הוו תפסי בה קדושין נעשית אשתו, ובעינן זרע אחר חוץ מאשתו. ודבר זה הוא קשה כמטיל ברזל ליכנס בדעתו של אדם, ועוד קשה לן בדברי הטור מאי קא מסיים ואם היה לה צרה חולצת או מתייבמת, הא כבר כתב שאין קדושין תופסין בבתו ולא הוי כאשתו וא"כ כיון שהניח בת הרי זרעו קיים וא"כ אמאי צרתה חולצת ומתייבמת הא הוי אשת אחיו שאסורה לו מן התורה כיון שיש לו זרע ואם תפרש דמיירי באם מתה הבת קשה חדא והרי סיים בה הטור וזו שהיתה לבעל באיסור ערוה היא ליבם כמו אשה נכרית ומותר בה, הרי דעדין קיימת, ואי תימא דלצדדין קאמר דריש דבריו באם מתה הבת, וסוף דבריו באם היא קיימת קאמר דמותר בה אבל אסור בצרתה משום דעדיין הבת קיימת והרי זרע אחיו עדין בעולם, חדא עי' להרב פרישה ס"ק ה' שדבריו מוכיחים היפך מזה ע"ש, ועוד אי מיירי ברישא במיתה הבת, פרנס לי באיזה זמן מתה, אי קודם שמת אביה שהוא הבעל א"כ אפילו אי הוי דינא דתפסי בה קדושין צרתה חולצת ומתיבמת כיון דבשעת מיתת הבעל שהיא שעת נפילה כבר מתה, דינא הוא דחולצת ומתיבמת ואיך תלי תניא בדלא תניא, ואי מתה אחר מיתת האב הרי בשעת נפילה שהיתה הבת קיימת אין אני קורא בה בצרתה יבמה יבא עליה ואסורה כאשת אח שיש לה בנים:

לכך נראה שודאי גם רבינו הטור סובר דגם אי הוו תפסי קדושין מ"מ הרי היא בתו והרי יש לו בנים וזרע ואין כאן במקום זה לא חליצה ולא יבום אלא דעיקר דבריו דאתא לאשמועינן דמשום דלא תפסי בה קדושין לכך היבם שהוא אחי אביה מותר בה כאילו עדין לא נשאת והיינו טעמא משום דלא תפסי בה קדושין אבל אי תפסי בה קדושין הויא אשת אחיו שיש לו בנים כיון שהיא בת אחיו וזרע אחיו קיים והטור דבריו לצדדין קאמר דפתח בשתים דהיינו שנשא בתו או חמותו וקאמר עלייהו שאין קידושין תפסי בשום אחת מהם ולא שייך בהו לא חליצה ולא יבום והאי כדאיתיה והאי כדאיתיה דהיינו על הבת משום תרתי, חדא דלא תפסי בה קדושין, ועוד הרי זרעו קיים ועל חמותו משום חדא דלא תפסי בה קדושין, וכן מה שאמר וזו שהיתה לבעל באיסור ערוה היא ליבם כמו אשה נכרית ג"כ קאי אתרווייהו דהיינו על הבת היא מותרת לו ולא צרתה דהא יש לו בנים, ובחמותו מותרות לו בשתים היא וצרתה משום דחמות אחיו הויא ליה כנכרית שמותרת לו וצרתה צריכה יבום או חליצה ולא מיחזי כבונה שתי בתים כדפרשי הרב פרישה ס"ק ה' ע"ש, אלא דכל זה באמת אינו נוח לי שרבינו הטור יעמיס בלשונו כל כהאי גוונא, ולכן נראה לומר שהטור לדוגמא נקט בתו לענין שהיא ערוה עליו ונשאה באיסור דלא תפסי בה קדושין והיינו לעלמא שמותרת לאחיו וכן מותרת לעלמא אפילו בלא גט משום דלא תפסי בה קדושין והויא פנויה אבל הדינים המסתעפים דנקט הטור לענין חליצה ויבום וכל הסעיף כולו לא קאי אלא אחמותו, ואגב דנקט בריש הסימן בתו או חמותו של יבם, נקט נמי הכא בתו או חמותו של בעל, וכדי נסבה באגב דוקא שהרי הרמב"ם ז"ל מריה דהאי דינא לא נקט אלא אחותו מאביו שהוא ערוה על שניהם ע"ש, ולא יכולתי לומר שהיא ט"ס וצ"ל אחותו מאמו או חמותו וכו' והוה אתי שפיר הכל, משום שראיתי בכל הנוסחאות כתוב כן וכן בנוסחת רב"י כתוב כן וכן היא נוסחת הלבוש ע"ש, על כן לא יכולתי לשלוח ידי להסכים שהוא טעות סופר והנלע"ד כתבתי:

דוד הכהן סקלי י"ץ

סימן לא

נשאלתי על אשה נשואה שהיתה חולנית ואמרו שהרופאים נטלו ממנה האם באופן שלפי דבריהם אינה בת לידה שאינה ראויה לילד ומת בעלה בלא זרע ויש לו אחים אם פטורה מיבום וחליצה או לא:

תשובה הנה מרן ז"ל בש"ע סימן קע"ב ס"א פסק דאילונית אינה בת חליצה ויבום ע"ש, ושם בסעיף ט"ז כתב וז"ל אשת קטן ואשת שוטה פטורות מן החליצה ומן היבום אבל אשת החרש והזקנה והעקרה הרי הם כשאר כל הנשים וחולצות או מתיבמות עכ"ל, ובספרו הגדול בית יוסף הביא לנו שני טעמים בזקנה והעקרה טעם הרמב"ם ז"ל משום דזקנה ועקרה היתה להן שעת הכושר מה שאין כן באילונית שלא היתה לה שעת הכושר, וטעם הנמוקי יוסף משום דמצינו דכמה עקרות וזקנות נפקדו להכי ראויות הם להקים זרע מה שאין כן באילונית:

ולפ"ז לפי טעם הרמב"ם דמשום שהיתה להן שעת הכושר ה"ה בנדון דידן שנטלה לה האם הרי היתה לה ג"כ שעת הכושר קודם שתנטל לה האם ולהכי בת יבום וחליצה היא ולטעם הנמוקי יוסף דמשום שמצינו כמה עקרות וזקנות שנפקדו בנ"ד לא שייך בו האי טעמא והויא כאילונית ופטורה:

אלא דנראה לי דכל זה דוקא אם יש לנו ידעה ודאית דאמת הדבר שנטלה האם שלה אבל אם יש לנו ספק אם אמת אלו הדברים או לא אליבא דכ"ע חולצת ולא מתיבמת כדין אילונית ספק דפסק מרן ז"ל בסימן הנז' סעיף ב' וז"ל ספק אילונית חולצת ולא מתייבמת, ולכן נראה לדין בנ"ד שאומרים שהרופאים נטלו לה האם ואחר שדרשתי וחקרתי לא מצאתי בירור לדברים אלו דאמירן בעלמא הם ולא יש לנו בירור שהדברים האלו יצאו מפי רופאים מומחים שנאמר בהם דנאמנים הם משום דלא מרעי אומנותייהו כ"ש בזמן הזה דחשידי בכך כמי שראינו בעינינו בכמה מעשים שבאו לידינו שאין אמון בהם לכן צריכה חליצה מספק, וכ"ש דלטעם הרמב"ם ז"ל ודאי בעיא חליצה שהרי היתה לה שעת הכושר וכדין עקרה וזקנה ולהכי לית דין זה צריך בושש ולזה אמרינן וקרינן עליה מדוע בושש רכבו לבא ומדוע אחרו פעמי מרכבותיו לקרא לו בית חלוץ הנעל וחלצה נעלי מעל רגלו, יום ט"ז לחדש טבת שנת כ"י אמרת"ך חייתני לפ"ק פה אורן יע"א:

דוד הכהן סקלי י"ץ

סימן לב

השמטה לאה"ע סי' ל"ז ס"א.

הבת ברשות אביה משנולדה עד שתבגר לאו דוקא אלא שתביא שתי שערות שאז נקראת נערה וכשהיא בת י"ב שנים ויום אחד שאם העני יכול למוכרה (עי' כתובות מ' ע"ב ושם כ"ט ע"א) ועי' הרמב"ם הלכות עבדים הלכה א' וזכאי בקידושיה ובמצואתה ובמעשיה ידיה כדאיתא שם (כתובות מ"ו ע"ב) וא"כ הוא ודאי שרשאי ובידו להשכירה לשכירות חדשים ושנים עד שתבגר, והשכירות דידיה היא שהתורה זכתה לו הכל, ויכול לכפותה על זה כיון דהכל שלו וברשותו, ודיקא הבת אבל לא הבן דקרא כתיב וכי ימכור איש את בתו וכו' ולא בנו עי' תוספת על התורה בפסוק זה ע"ש, ועי' בספר מצות השם מצוה מ"ד (י"ז):

נשלם חלק אבן העזר, בעזרת מלך סומך ועוזר. קרית חנה דוד

חלק ב'

תוכן העניינים

קרית חנה דוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה