קרית חנה דוד חלק ב· רבי דוד כהן־סקלי
אבן העזר
הלכות פריה ורביה
סימן א
בענין שנמצא תינוק בעיר ולא ידענו מה טיבו אם נכרי לענין יוחסין עי' בש"ע אה"ע סימן ד' סעיף ל"ג ועי' הרמב"ם פרק ט"ו מהלכות איסורי ביאה עיין שם, והנה הא דנמצא תינוק בעיר נ"ל דמיקרי פירש כמו בבשר שנמצא דקימ"ל דבנמצא הלך אחר הרוב דכל דפריש מרובא פריש ואם הרוב נכרים גם זה נכרי ואם הרוב ישראל ישראל כדאיתא בכתובות ט"ו ע"ב ואע"ג שאדם הוא שנטלו ממקום קביעותו והשליכו כאן מ"מ כיון שלא נטלו בפנינו ולא ידעינן מי נטלו והניחו כאן הוה ליה כתשעה צבורים של מצה ואחת של חמץ ובא עכבר ונטל שלא בפנינו דהגם שידעינן שנטלו ממקום קביעותו מ"מ כיון שנטלו שלא בפנינו אמרינן מרובא פריש עי' בש"ע א"ח סימן טל"ת ובי"ד סימן ק"י סעיף ג' במור"ם בהגה ע"ש, וכן כתב הרב המגיד בפרק ט"ו מהלכות איסורי ביאה הלכה כ"ו על הא דתינוק שנמצא בעיר דכתב שם שנראה מדברי הרמב"ם ז"ל שאין מפקחים ברוב נכרים וכתב שם ד"ה שכבר נשאל הרמב"ם ע"ז והשיב דאדברי רבי יוחנן סמיך דאמר תשעה נכרים וישראל אחד באותה חצר מפקחין ובחצר אחרת אין מפקחין עי' ביומא פ"ד ע"ב ואוקימנא בשפירשו כולם ר"ל נעקרו כולם ממקום קביעותן הראשון ואחר כך פירש אחד מהן לחצר אחרת בזה הוא דאין מפקחין משום שכבר נתבטל קביעות הראשון, אבל אם עדין קביעות הראשון נשאר אלא שפירשו מקצתן והלך אחד מהן לחצר אחרת מפקחין עליו עי' בש"ע או"ח סימן שכ"ט סעיף ב' דלא אמרינן בזה דכל דפריש מרובא פריש כיון דעדין נשאר קביעותן, ובפירשו כולם בזה אמרינן דכל דפריש מרובא פריש, וכתב הרמב"ם בתשובה דה"ה לזה (לתינוק שנמצא בעיר שרובה עכו"ם שאין מפקחין עליו עכ"ל ע"ש בתשובה המוזכרת בספרו פאר הדור סימן ל"ג ע"ש, ואי קשיא לך דהרי זה דומה לעדין נשאר קביעות הראשון במקומו שהרי אנשי העיר הדרים נשארים במקום ישובן בחצריהם ובטירותם כבר כתב הרב מגן אברהם בסימן שכ"ט דתינוק שנמצא בעיר שרובה נכרים כיון דבכל יום ויום ניידי כולם ממקום קביעותם אזלינן בתר הרוב כדעלמא ע"ש ועי' באר היטב שם ס"ק ב' ולהכי אין מפקחין עליו, אלא דלענין קידושין שהוא דבר נוגע לנישואין וליוחסין כתב רבינו הרמב"ם ז"ל בפרק ט"ו הלכה כ"ה שתינוק זה שנמצא בעיר בין ברובה נכרים בין ברובה ישראל הרי זה ספק נכרי לענין אם קידש שצריכה גט מספק דלענין קידושין דהיינו יוחסין ברוב נכרים חיישינן למיעוטא של ישראל והוי ספק קידושין וכן ברוב ישראל חיישינן למיעוטא דנכרים דאי לא חיישת למיעוטא א"כ הוו קידושין גמורים ונמצא ברוב אחד מתירין אותו לישא בת ישראל דמאיזה טעם אתה בא לאוסרו בבת ישראל כיון דקרית להו קידושין גמורין ולא חיישת לשמא נכרי שהוא ספק איסור דאורייתא דספק נכרי איסורו מדאורי' דבתך לא תתן לבנו, משום הכי אמרו דלא הוי אלא קידושי ספק, ונ"ל לומר דכדי שלא תחלק אמרו נמי ברוב נכרים דהוו קדושי ספק שבאמת מן הדין הוה לן לומר דלא הוו קידושין כלל דהוי כשאר איסורים דעלמא כגון בשר שנמצא בעיר דאזלינן בתר רובא ואפי' לקולא הכי נמי הכא אי אמרינן דאזלינן אחר רוב נכרים לא הוו קידושי כלל וליכא הכא מעלת יוחסין אלא באמת דטעמא הוא משום שלא תחלק אמרינן כן, וכן אם הטבילוהו ב"ד לשם גרות כתב הרמב"ם ז"ל בהלכה כ"ו דהרי הוא כשאר אסופים הנמצאים בערי ישראל ע"כ, ויש להוכיח מדבריו אלה דסובר דאף להכשר הולד לבא בקהל משום ספק ממזרות שהוא איסור מדרבנן אפילו הכי הצריכו תרי רובי, והוא שהרי הרמב"ם ז"ל בהלכה כ"ו קאי אהלכה כ"ה שכתב האסופי שנמצא בעיר שיש בה עכו"ם בין שיהיה רוב נכרים וכו' ועלה קאי הטבילוהו וכו' הרי הוא כשאר אסופים הנמצאים בערי ישראל שאם אין לנו הוכחה שלא הושלך לשם מיתה הרי הוא ספק ממזר, ואם יש הוכחה אין בו משום אסופי וכשר לבא בקהל, וא"כ בשלמא ברוב ישראל כיון דזה מיקרי פירש כמו שהוכחנו לעיל, א"כ מרובא פירש ורובא ישראל נינהו והרי הוא ישראל גמור אלא שאנחנו דנים עליו משום ממזרות משום שהושלך אי ליכא הוכחה אז אנו דנין על המשליכין ואמרינן איכא מיעוט ארוסות ומיעוט שהלך בעליהן למדינת הים, וכנגדם איכא פנויות ואיכא נמי דמחמת רעבון הוו פלגא ופלגא כדאיתא בקידושין ע"ג ע"א והוה ליה ספק ממזר ואסור מדרבנן משום מעלה עשו ביוחסין כדאיתא שם, ואי איכא הוכחה מותר לבא בקהל אבל אי איכא רוב נכרים דהם משליכים ג"כ ולית בהו חשש ממזרות א"כ הרי מסייע לפלגא דפנויה ודמחמת רעבון הנכרים המשליכין והרי רובא דהיתרא, ואי לא בעינן תרי רובי להכשר הולד לבא בקהל למה אסר הכא הרמב"ם בדליכא הוכחה לבא בקהל, ואין לומר דכאן נמי לכהונה איירי זה ליתא דאי לכהונה מיירי כי איכא הוכחה מאי הוי, הא הוכחה לא מהני אלא לסלק חשש ממזרות ועדין יש לחוש לשמא נכרית ונתגיירה דאסורה לכהן, ודוחק לומר דבולד זה דוקא מיירי, ועוד דולד זכר אין בו יחוס כהונה אלא ודאי בנקבה מיירי ובנקבה אפילו איכא הוכחה עדין יש איסור משום גרות אלא ודאי ליוחסי ישראל איירי ואפילו איכא רובא חדא אסר עד דאיכא תרי רובי יזה הוכחה רבה ויקירא לדעת הרב בית שמואל בסימן ד' ס"ק ט"ל דכתב דלהכשר הולד לדעת הרמב"ם אף בדאיכא רוב אחד בעינן בדיקת האם ולא סגי ברוב אחד ע"ש:
ודע אחי קורא נעים בשובה ונחת, דעדיין יד הדוחה נטויה שיכול לדחות דהנה יש לפרש בדברי רבינו הרמב"ם ז"ל הכי, שבמה שכתב בתחילה בהלכה כ"ה בין שהיה רוב העיר עכו"ם בין רוב העיר ישראל ואחר כך כתב הרי זה ספק עכו"ם אם קדש אשה וכו' ר"ל לנו בזה במה שהקדים בין בין בצד אחד דהיינו ברוב נכרים אם קדש הרי זה ספק נכרי וצריכה גט מספק, ובצד השני שרוב העיר ישראל אם הטבילוהו הרי הוא כאסופי הנמצא בערי ישראל כיון דרוב ישראל בעיר א"כ דיינינן ליה כפלגא ופלגא ככל סתם אסופי ואסור לבא בקהל דאין כאן אפילו רוב אחד, הא איכא רוב אחד לית בו דין אסופי לענין להכשירו לבא בקהל כיון שפירש ואם לא הטבילוהו שעדין יש לחוש שמא נכרי הוא כיון דהוא ספק תורה ברוב אחד אין להתירו לישא ולינשא לבת ישראל אבל בהטבילוהו שנסתלק ממנו חשש נכריות ואין כאן אלא ספק ממזרות בפלגא ופלגא אסור הא יש כאן רוב אחד יש להתירו לבא בקהל, ובהלכה י"ב דמיירי אפילו רוב כשרים אצלה שאני התם דלא ידעינן שפירש אצלה דשמא היא אזלא לגביה, ועל פי פירוש זה אתי שפיר מש"כ הרמב"ם ז"ל הרי זה ספק וצריכה גט מספק דבאמת קשה אי קאי ארוב ישראל נמי הא מדאוריית' אזלינן אחר הרוב וזה שנמצא בעיר דיינינן ליה פריש מרובא פריש, וכמו שהשיב הרמב"ם לשואלו שהשיב לו דאנן אדברי רבי יוחנן סמכינן דאי פירשו כולם אזלינן בתר הרוב ואין מפקחים עליו וסיים וה"ה לזה (ר"ל שנמצא בעיר) שפירש מעיר שרובה עכו"ם וא"כ צריכה גט מתורת ודאי ולא מתורת ספק [ולזה יש לומר דכונת חכמים בזה להחמיר שאם קדשה אדם אחר מקודשת מספק וצריכה גט מזה ומזה וכן להחמיר בדינה בדיני נפשות שאם אחד בא עליה אין לחייבו מיתה] ועי' מש"כ לעיל אבל לפי פירושנו זה שכתבנו דלא קאי הרמב"ם אלא אחלוקה דעיר שרובה נכרים אתי שפיר, אלא דמדברי הרב המגיד שם ד"ה האסופי וכו' שכתב ומפורש שם אפילו ברוב ישראל וכו' ובודאי שאם קדש אשה שהיא מקודשת מספק וכו' משמע דדברי הרמב"ם ז"ל בכאן קאי נמי ארוב ישראל בעיר ואפ"ה לא הוי אלא קדושי ספק דוקא ומה שכתב המגיד שם והטעם משום דאיכא מקצת עכו"ם או ישראל קבועים בעיר וכל קבוע וכו' באמת דבריו צ"ע רב וכמ"ש הב"ח עליו בטור אה"ע סי' ד' עיין עליו ומ"ש הרב ב"ח שם ליישב דסב"ל להרמב"ם ז"ל מדינא ודאי קבוע יש לו מפני שנמצא בעיר אלא וכו', הרואה יראה שדבריו קשים להולמם דאי מדינא קבוע יש לו א"כ ברוב נכרים נמי אמאי אין מצווים להחיותו ולהחזיר לו אבדתי ואמאי מאכילין אותו נבלות שלשון זה דנקטו להאכילו ולא נקטו שמותר לאכול נבלות מורה באצבע שמותר להאכילו בידים, והרב בעל דרישה נמי נדחק ליישב פירוש הרמב"ם לפי מה שהשיב לשואלו דבר בתשובה הנזכרת בפאר הדור סי' ל"ג דנמצא תינוק בעיר הוי כאילו פירשו כולם ע"ש דפירש דברי שמואל דקאי ארב דקאמר לא שנו אלא להחיותו אבל ליוחסין לא וכונת רב לגרוע כחו ועל זה בא שמואל לפלוגי עליה וליפות כחו הוא בא, ובא לומר דלא שנו אלא להחיותו הוא דבעינן רוב ישראל, אבל לפקח עליו את הגל אפילו ברוב נכרים ומשום הכי פריך דשמואל אדשמואל אהדדי דהכא קאמרת לשמים דאם פירשו כולם סבירא ליה כר' יוחנן ואין מפקחין והא הכא אמר שמואל דאפילו ברוב נכרים מפקחין ואפילו פירשו כולם דנמצא תינוק כפירשו כולם דמי ותריץ לו בש"ס דשמואל לא קאי אדרבי אלא ארישא לחודה ופליג שמואל אדרבי יוחנן ע"ש שפירושו אחר נשיקת ולחיכת כפות רגליו רגלי קודש הכהנים הנושאים ארון הקדש, רחוק מאוד מאוד כאשר יראה הרואה בחלישות דברים אלו ועוד דלמה צריך לומר דשמואל ארישא קאי ועיקר התירוץ דשמואל פליג חסר והול"ל אלא שמואל פליג אר' יוחנן ותול"מ:
על כן נראה לי לפרש דהכי פריך בש"ס על מה שתירץ בש"ס דשמואל קאי אפירשו מקצתייהו ונשאר הקביעות במקומו ואפילו ברוב נכרים מפקחין פריך ומי אמר שמואל הכי והא אמר שמואל וכו' וקא סלקא דעתיה דהמקשה דשמואל בהאי מימרא שנית קאי ארוב ישראל ואמחצה ע"מ דקתני בברייתא הנמצא שם ישראל וקאמר הא דאמרן ישראל הוא לאו להחיותו דוק' וכמו שאמר רב אלא אף לפקח עליו את הגל בשבת דאיכא בזה חילול שבת אפ"ה מפקחין וכונת קושייתו הכי היא ומי אמר שמואל הכי דהיינו אפילו ברוב נכרים אם פירשו דוקא מקצתם מפקחין והא אמר שמואל ואי הכי למה ליה לשמואל לומר תו מימרא זו שאם רוב ישראל או מחצה על מחצה שהן שקולין דמפקחין הא תו למה לי השתא ברוב נכרים ופירשו מקצתם דאיכא למימר דכל דפריש מרובא פריש כדאמרן בעלמא בשאר איסורין אפ"ה קאמ' שמואל דמפקחין ולא אזלינן בתר הרוב ברוב ישראל או מחצה ע"מ לא כ"ש, ומשני אלא שמואל ארישא קאי ארוב נכרים וכיון דחדית לן דשמואל קאי ארוב נכרים הרי בהדיא פליג ארבי יוחנן ולא כדהוה סלקא דעתיה מעיקרא, ולפ"ז מימרות דשמואל יתפרשו הכי דשמואל דקאמר ארישא דברייתא דלפקח עליו את הגל אינו כן והוציא הברייתא מפשטה דהבריית' סתמא קתני אם רוב נכרים נכרי דמשמע לכל מילי ושמואל הוציאה מפשטה וקאמר דהברייתא לאו דוקא לכל ענין קתני שהוא נכרי אלא דלפקח עליו את הגל שהוא ספק נפשות לא אמרינן שהוא נכרי שמואל לטעמיה דסבר בעלמא דאין הולכין בנפשות אחר הרוב, ועי' להרב המגיד בהל' שבת פ"ב הלכה כ' כ"א ועי' להרב כ"מ שם, נחזור למש"כ הרב המגיד דבעיר הוה ליה קבוע עיין להרב לחם משנה שם בהלכות שבת שנדחק ליישב דברי המגיד ודברי הרמב"ם ז"ל, וראיתי להרב הגדול רבינו משה בן חביב בחידושיו ליומא בתוספת יוה"כ בש"ס פ"ד שהביא דברי המגיד ותמה עליהם ועיין שם שיישב הרב דקושטא דמילתא דבני העיר חשיבי כקבועים לדעת הרמב"ם ולהכי צריכה גט מספק אלא דבענין לפקח עליו את הגל מחמירינן שלא לחלל שבת דלא חשיב בא מן הקבוע דדילמא סיעה של נכרים עברה שם והשליכתו ע"ש, והוא קרוב למה שתירץ הרב לחם משנה ז"ל שכתב אע"פ שהוא קבוע מ"מ בקבוע גרוע כזה לא סבירא ליה לר"י דמפקחין ע"ש, איך שיהיה לפי דברי הרב המגיד הרמב"ם קאי אשתי חלוקות, וכן משמע ג"כ מדברי הרב ב"י בסימן ד' ד"ה ומ"ש קדש אשה שכתב בא"ד וז"ל בא ליתן טעם למה כתב הרמב"ם דאף ברוב גוים וכו' ע"ש, וכן באמת מורה ובא לשון הרמב"ם ז"ל מהוכחתנו אשר הוכחנו לעיל הוכחה רבה ויקירא דסובר הרמב"ם דאף להכשר הולד לבא בקהל בעינן תרי רובי ודוק, וא"כ הא דש"ס כתובות ט"ו דקאמר פירש אחד מציפורי ובעל הולד שתוקי הוא כפשטא דשתוקי כסתם שתוקי האמור בדברי חז"ל שהוא אסור לבא בקהל ה', אלא דעדין יש לבעל דין לחלוק ולומר דלא החמיר הרמב"ם ז"ל בנמצא תינוק וכן הא דציפורי דפירש אחד ובעל דוקא באם פירש מתוך הקבוע ונשאר שם הקביעות כי הא דציפורי וכהא דנמצא תינוק בעיר דקושטא דמילתא דבני העיר חשיבי כקבועים כמ"ש מהר"מ בן חביב ז"ל והרב לחם משנה ולהכי כיון שנשאר קביעות במקומה דנין להחמיר כאילו אירע דבר זה בקבוע גמור אבל אי איכא רובא דרוב סיעה שאין שם קביעות ופירש אחד מהן דלא אתי מקביעות ברובא חדא סגי לענין יחוסי ישראל ואם כן בעיר גדולה שנכנסין לעיר בכל יום תמיד סיעות סיעות מארחי ופרחי סגי ברוב אחד להכשיר הולד לבא בקהל, זה אינו דהרי הגם דאיכא נכנסים ויוצאין מ"מ כיון דכל אחד לן בביתו קבוע איקרי, וראיה לזה ממה שאמרו ביומא פ"ד תשעה נכרים וישראל אחד שנכנסו לחצר ופירש אחד מהם לחצר אחרת דמיקרי מה שהיו בחצר יחד קבועים אפילו לא נכנסו אלא לפי שעה, וא"כ כאן נמי דכל אחד נכנס ולן בביתו הו"ל קבועים כאנשי העיר ובעינן תרי רובי, ולדעת מרן ז"ל דפסק כהרמב"ם ז"ל לא מהני תרי רובי דעיר וכמו שפסק בש"ע אה"ע סימן ו' סעיף י"ו ע"ש:
ומעתה נתנה ראש ונשובה ונראה להרב שדי חמד הוא רב פעלים מקבצאל שאסף וקבץ באסיפת דינים במערכת אישות סימן א' אות כ"ט מפיו יצא עת"ק דברי אדוני הארץ מוהרד"ח בספר נדיב לב אה"ע סימן ג' וז"ל הצ"ל ואילו רמיזת החרשת לא מהני במקום טענה וכו' היינו דוקא להכשירו לכהונה דמעלה עשו אבל להכשר הולד אזלינן בתר רובא ברוב כשרים אצלה ולא בעינן בדיקת וכו' דלא כמ"ש הבית שמואל בסימן ד' ס"ק ט"ל דלהכשר הולד בעינן בדיקת האם וכו' ע"ש, דהנה לפי מה שכתבנו והוכחנו נראה שדברי הרב בית שמואל מוכרחים חיים וקיימים ונאמנים בצביונם ובקומתן נאמן שמואל כמש"ל ואין ספר הרב נדיב לב מצוי בידי לראות מהרה בתפארת עזו ולחזות בנועם דברי פה קדוש ז"ל:
ודע דמדברי הרב המגיד פרק י"ח מהלכות איסורי ביאה הלכה י"ג והר"ן ז"ל דכתבו דבפנויה שאמרה לכשר נבעלתי מכשירין העובר כדין תורה אפי' ברוב פסולים אצלה שלא החמירו בבתה כלל לפי שאם היו מחמירין לא היתה לה תקנה לבא בקהל והרי הולד כדין האשה שנשאת בדיעבד [פירוש לכהן שקימ"ל שאם נשאת לא תצא עי' אה"ע סימן ו' סעיף י"ז] אבל היא עצמה לכתחילה לא תנשא אלא בתרי רובי דיש לה תקנה שתנשא לישראל ע"ש, דמשמע מדברים אלו דבאינה טוענת שהצריכו תרי רובי [עי' אה"ע סי' הנז' סעיף ח"י] גם בבתה, הוא אפילו ליוחסי ישראל לבא בקהל דאי נימא שלא אמרו והצריכו תרי רובי אלא ליוחסי כהונה אבל ליוחסי ישראל ברוב אחד סגי שנתנו אפילו בבת הבדל וחילוק בין יחוסי כהונה ליחוסי ישראל א"כ גם בטוענת ג"כ הו"ל להצריך ליוחסי כהונה לפחות רוב אחד אע"פ דליוחסי ישראל העמידוה על דין תורה אפילו ברוב פסולים אצלה משום שאין לה תקנה, לכהונה לא יתירוה בלא כלום כ"א בטענה אל"ו דסברי מרנן שאין חילוק בבת ובכל מקום הצריכו תרי רובי היכא שאין אמה באה בטענה וא"כ יש להוכיח ג"כ מדבריהם דלא כהרב נדיב לב, אין מזה סתירה דיש לומר דאינהו נמי לא קאמרי אלא דליחוסי ישראל אבל ליוחסי כהונה לא מיירי אלא שאם אמרו דכלפי אמה שאסורה לכהן משום זונה שהוא איסור דאורייתא שהצריכו תרי רובי אפילו בטוענת משום שיש לה תקנה שתנשא לישראל קאמרי דלענין הבת במקום שאין לה תקנה לא הצריכו אפילו רוב אחד בטוענת והיינו ליוחסי ישראל אבל ליוחסי כהונה אפשר לומר שהצריכו לפחות רוב אחד ודוק, איך שיהיה דברי הרב נדיב לב בזה צריכים לי עיון כעת במה שכתב דלהכשר הולד לא בעי תרי רובי לבא בקהל כ"א ליוחסי כהונה, וצריך לראות בספרו מה הכרח יש לו בזה, ה' יאיר עינינו בתורתו ויאר פניו אלינו להטות לבבינו אליו לשמור חקיו ומשפטיו אמן, ויקויים בנו מקרא שכתוב רפאות תהי לשרך ושיקוי לעצמותיך אמן, דברי דוד החותם פה אורן יע"א בשנת תרס"ט לפ"ק:
דוד הכהן סקלי י"ץ
סימן ב
שאלה מומר לחלל שבת בפרהסיא ואוכל נבלות וטריפות אשר הוא רשע למות והוא מומר לתיאבון אלא שלא יצא מן הכלל לגמרי ועדיין אומר יהודי אני ואין אני יוצא מכלל היהודים אלא שזדון לבו השיאו לדבר אחר לעשות את המעשים האלה אשר יזם לעשות, ועתה רוצה הוא להתחתן בבת ישראל כשר אם מותר להתחתן עמו וכן ישראל כשר שרוצה להתחתן עמו ולקחת בתו של זה המומר או נימא שדינו כנכרי לגמרי ואסור להתחתן עמו:
תשובה הנה מצאנו ראינו לרבותינו ז"ל אשר חכמים יגידו בכמה דברים דנו אותו כדין נכרי בענין שחיטה אסרו שחיטתו כשחיטת נכרי כדאיתא בחולין ה' ע"א שהשוה מחלל שבת בפרהסיא למנסך לע"ז דכולם אין מקבלין מהן קרבן ומזה הוכיח ששחיט' מומר לע"ז אסורה באכילה דלא כרב ענן אמר שמואל ע"ש, וכן פסק הטור והש"ע יו"ד סימן ב' סעיף ה' וז"ל הטור הצ"ל חוץ מע"ז וחילול שבת בפרהסיא, אבל מומר לאחד מאלו הוי כגוי גמור ע"כ, וכדאיתא בש"ס דמומר לכל התורה, ולשון הריב"ש ז"ל סימן ד' דינו כגוי לכל דבר, וכן הוא לשון הרמב"ם ז"ל בהלכות גירושין פרק ג' הרי הוא כגוי לכל דבר ע"ש, ובענין אי מהני ישראל עומד ע"ג אי לא, פלוגתא דרבוותא היא דמצינו להרב שלטי גבורים שסביב הרי"ף בתחילת חולין שכתב וז"ל ישראל המומר לכל התורה כולה אינו כנכרי לפי שזה מצווה הוא על כל המצות כישראל גמור אלא שהוא פושע לפיכך אם היה ישראל כשר עע"ג וראהו ששחט יפה בהכשר שחיטתו כשירה כמבואר וכו' לשון הריא"ז ע"כ ע"ש, אבל ראיתי להרשב"א ז"ל בחי' לחולין שכתב אפילו בישראל כשר עע"ג אסור ע"ש, וכן הוא דעת הר"ן ז"ל בפירושו על הרי"ף לחולין וז"ל וכן מומר לע"ז הרי הם כנכרים גמורים שאינם בשחיטה כלל ואפילו ישראל עוע"ג מתחילה וע"ס שחיטתן פסולה שאין שחיטה אלא בישראל כדתנן לקמן שחיטת נכרי נבילה וכן הדין למומר לחלל שבתות בפרהסיא והכי איתא בגמרא עכ"ל, וכן הרא"ש ז"ל בפסקיו בריש חולין כתב בשם ר"י דאפילו ישראל עוע"ג עיין עליו בסימן ז' ומרן ז"ל בש"ע יו"ד סימן ב' כתב דינו כעכו"ם ומשמע שאפילו ישראל כשר עומד ע"ג אסור, נמצא דלדעת הריא"ז מומר לכל התורה כולה לא הוי דינו כנכרי ולהכי שחיטתו מותרת אם ידענו בו ששחט כראוי ולא הוי כשחיטת נכרי שהיא נבילה ואפילו בישראל עומד ע"ג, ולדעת הרמב"ם והרשב"א והרא"ש והר"ן והטור ומרן ז"ל דינו כנכרי לכל דבר, ונראה לי שכן יש להוכיח מן הש"ס שם בחולין ה' דגם בישראל עוע"ג אסור, דאי לא מאי מוכיח שמואל מדמצינו ביהושפט מלך יהודה שנהנה מסעודתו של אחאב נימא שנהנה משום שהיה ישראל כשר עע"ג מגבריה דיהושפט וכמו שפריך הש"ס בכיוצא בזה אלא ודאי מוכח מן הש"ס שאינו מועיל בזה ישראל עע"ג משום דהוי כשחיטת נכרי דלא מהני ישראל עע"ג, הרי דלענין שחיטה עשאוהו כנכרי גמור וכמו כן מצינו שהשוו אותו לנכרי גמור לענין כתיבת גט דקימ"ל דנכרי אפילו ישראל עע"ג פסול דה"ה מומר לחלל שבת בפרהסייא כמו שפסק הטור והש"ע באה"ע סימן קכ"ג סעיף ב' ע"ש, ואפילו בישראל עע"ג כמ"ש המגיד משנה הלכות גירושין פ"ג הלכה ט"ו ע"ש, וכן דנו אותו הדנים לפני חכמים לענין ביטול רשות שדינו כנכרי כדפסק מרן בשלחנו הטהור א"ח סימן שפ"ה סעיף ג' וז"ל ישראל מומר לחלל שבתות בפרהסיא אפילו אינו מחללו אלא באיסור דרבנן הרי הוא כעובד ע"א וכו' ואינו מבטל רשות כדין נכרי ע"כ ע"ש, ומשמע מש"ס דחולין דף ו' ע"א דמי שהדין שלו שאין מבטל רשות הרי הוא כעכו"ם גמור ע"ש, וכן לענין אכילת הפסח כתיב כל בן נכר לא יאכל בו ות"א כל בר ישראל דאשתמד לא ייכול ביה, וכן לענין אבידתו דנוהו כנכרי שאסור להחזיר לו וטעמו מפני שהוא מחזיק יד רשעי עולם כדפסק הרמב"ם ז"ל בפרק י"א מהלכות גזילה הלכה ב' וכדמשמע במסכת ע"א כ"ו דפריך ולישני ליה כאן במומר לתיאבון כאן להכעיס ע"ש, ולפ"ז לכאורה נראה כיון שדנו אותו לדברים האלו כנכרי גמור ה"ה והיא הטעם שדינו כנכרי גם לענין תיקון דמאי שנא, וכן מדוקדק מלשונם דכתבו הרי הוא כנכרי לכל דבר משמע שגם לענין זה דינו כנכרי דמאן פלג לן, אלא שלעומת זה מצינו שלכמה דברים לשון חכמים מרפא במימר קדישין עשאוהו כישראל גמור, האחת שנויה ביבמות ט"ז ע"ב אמר רב יהודה אמר רב אסי נכרי שקידש בזה"ז חוששין לקידושיו שמא מעשרת השבטים הוא ע"ש, הרי אע"פ שהם משומדים לגמרי ומעשיהן מעשה נכרים אפילו הכי אמרו קידושיהן קידושין הגם דאסיק בש"ס התם דלא חיישינן לקידושי נכרי הייני מטעמא אחרינא משום דבנך הבא מן הנכרית אינו קרוי בנך וכבר נשאו נכריות ובנות שנשבו ונשאום נכרים והולידו מהם שהן קרויין בנך כבר אמרו בש"ס התם ביבמות דבנתה דההוא דרא אצטרויי אצטרי ור"ל נבקע רחמן מלקלוט זרע ונעשו עקרות, ועוד דאמרו בש"ם משם שמואל דלא זזו משם עד שעשאום נכרים גמורים ע"ש כי בנים זרים ילדו כדאיתא התם, אבל משומדים דעלמא קידושי' קידושין וכן איתא בפרק החולץ מ"ז ע"ב טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו, למאי הלכתא דאי הדר ביה ומקדש בת ישראל ישראל מומר קרינא ביה וקידושיו קידושין וכן פסק הטור והש"ע אה"ע סימן מ"ד ס"ט ע"ש בטור וב"י וב"ח שם מה שכתבו בזה, וטעמא הוי משום אע"פ שחטא ישראל הוא כדאיתא בסנהדרין מ"ד ע"א חטא ישראל (יהושע ז' י"א) אמר ר' אבא בר זבדא אע"פ שחטא ישראל הוא ופירש רש"י שם דעדין קדושתם עליהם ע"ש, וכן לענין טומאת מת עשאום כישראל כמ"ש הרשב"א ז"ל הביא דבריו הרב דעת קדושים במערכת מ"ם וכן כתב רמ"א ביו"ד סי' שט"ב בשם הרשב"א ז"ל והרמב"ם ע"ש, ומצאתי בתשב"ץ חלק ג' בסיף התשובה שכתב וז"ל והרב ר' פרץ הכהן היה נזהר מפני המשומדים וכו' ע"ש, וכן לענין שליחות הגט שוויינהו רבנן כישראל שכן פסק מרן ז"ל בש"ע אה"ע סימן ק"ס סעיף י"א ומור"ם ז"ל בסימן קמ"א סעיף נ"ט דכתבו שהמשומד יכול לעשות שליח הולכה להוליך הגט לאשתו ע"ש, וגם לדעת מהרי"ו ז"ל דסב"ל שאין יכול לעשות שליח הולכה, היינו טעמא דחיישינן לשמא יבטלנו ואף אם יקבל עליו בחו"ש שלא לבטלו לא מהני דשמא יעבור על שבועתו כמ"ש מור"ם שם ע"ש, וא"כ אי דינו כנכרי לכל דבר איך יכול לעשות שליח הא קימ"ל שאין שליחות לגוי אלא מוכח שדנוהו כישראל ועי' להרב תרומת הדשן סימן רל"ז מה שהאריך שם לעשות תיקונים ואופנים שלא יבא לידי מכשול אבל לענין שליחות מפשט פשיטא להו דשליחותייהו שליחות לכל הרבנים הגדולים שאסף וקבץ רב פעלים מקבצאל באותה תשובה ע"ש, וכן לענין שיעשו אותו שליח שלוח הוא בעצמו מתבאר מדברי הראב"ד בעל ההשגות בפרק ששי מגירושין הלכה ו' וז' שמומר לחלל שבת נעשה שליח לגיטין וז"ל כתב הראב"ד ז"ל וכו' אבל מי שחילל שבת וכו' למה יהיה פסול להביא את הגט והלא הוא ישראל גמור לכל דבריו עכ"ל, הרי בהדיא קרי בחיל וכן אמר שקורא אותו ישראל גמור לכל דבריו אף שמחלל שבת ומדפסיק ותני הכי משמע אף במחלל שבת בפרהסיא מיירי שהוא מומר לכל התורה כולה, וראיה לזה ממה שמצאתי להרב שלטי הגבורים בעל מגן האלף על הש"ע א"ח סימן קפ"ט שהעתיק מה שכתב הראב"ד בהשגות הנז' לחזק ולקיים ולאמץ דבריו ז"ל דסובר שהמומר נקרא בן ברית ובר שליחות הוא מהשגת הראב"ד הנזכר וכתב על דברי הראב"ד הרי דמכשיר מחלל שבת להביא גט אף דהוא מומר לכל התורה כולה ע"ש, הבט נא בעיניך וראה שהגאונים ז"ל סוברים ומפשט פשיטא להו שדברי הראב"ד אמורים במחלל שבת בפרהסיא מדכתבו אף דהוא מומר לכל התורה כולה ע"ש ובאמת זה מוכרח מדברי הראב"ד גופיה ודוק, ואפ"ה קירא אותו הראב"ד ישראל גמור לענין שליחות ע"ש, עוד מצינו לרבותינו ז"ל שהסכימה דעתן דעת עליון שעושה ממזרות כדין ישראל גמור כאשר כתוב לאמר בתשובת הרא"ש ח"א סימן מ"ז בשם רב סעדיא גאון והביאו הרב כנה"ג אה"ע סימן ד' הגהת הטור אות י"ז וז"ל משומד שהורתו ולידתו בקדושה אע"פ שמחלל שבת בפרהסיא אם בא על אחת מחייבי כריתות הולד ממזר ע"ש ועיין עוד למר"ן ביו"ד סימן רס"ח סוס"ב בדין הגר שמל וטבל ע"ש, וכן יצא משפטו לענין יבום וחליצה כישראל וכמו שפסק הרמב"ם הלכות יבום וחליצה פרק ראשון הלכה ו' ע"ש, ועיין מגיד משנה שם שכתב שכן הוא דעת הרשב"א ז"ל וסיים וז"ל וכ"ש שאשתו הנשואה לו בקדושה שאם המיר לאחר מכאן זיקת האח הכשר לא נסתלקה ממנה ע"ש ועי' כ"ז בהג' מרדכי פ' החולץ שהאריך בדין זה ע"ש, וכ"כ נמוק"י בפירושו על הרי"ף בפ' החולץ דמשומד זוקק וזוקקין לו ע"ש, וכן פסק מרן בש"ע אה"ע סימן קנ"ז סעיף א' ד' ועי' להרב נחלת צבי בסימן זה ס"ק ב' ד' ע"ש, וכן מוכיחין דברי התוספות בסנהדרין ע"ב ע"ב ד"ה ישראל הוא בן ברית הוה שכתבו וז"ל ישראל כותי בן ברית ולא מומר דמומרין מורידין ולא מעלין ע"ז דף כ"ו עכ"ל, הרי מוכח מדבריהם להדיא דמומר עדיין נקרא ישראל סתם ולא אמעיט אלא כותי, ודבריהם כתובים ומסורין במומר להכעיס שהוא מומר לכל התורה כדפסק מרן כש"ע יו"ד סימן ב' סעיף ה' מדכתבו מומרין מורידין וכו' דלתיאבון אין מורידין כדמוכח מש"ס ע"א כ"ו אמר לו אני שונה לכל אבדת אחיך לרבות את המומר ואת אמרת וכו' ע"ש, ובענין ירושה נמי עשאוהו כישראל שיורש ומוריש כדפסק מרן בחומ"ש סימן רפ"ג סעיף ב' ועי' הרמב"ם הלכות נחלות פרק ו' הרי מצאנו ראינו שלכמה דברים משפטו משפט אחד לכל ישראל, וכיון דלכל הני מילי שוויוהו רבנן כישראל צריכין אנו לתת טעם לשד וסברא להני מילי אחריני דשיויוהו רבנן כנכרי כגון הני דאמרן לעיל שחיטה וכתיבת הגט וכיוצא שאפילו ישראל עוע"ג, ונ"ל דטעמא רבה אית בהו דשחיטה כמ"ש התוספות בחולין ג' ד"ה קסבר כותים גרי אריות וז"ל ושחיטתם פסולה כמו נכרים מוזבחת מה שאתה זובח אתה אוכל כלומר אותו שהיא בר זביחה לאפוקי נכרי ואוכל נבלות להכעיס ע"כ ע"ש, וכן כתב הרא"ש בפסקיו לשם סימן ה' ע"ש, ויש להתבונן בדבריהם ז"ל דבשלמא כותי לאו בר זביחה אלא ישראל אוכל נבלות להכעיס איהו נמי בר זביחה הוא דמצווה ועומד הוא וישראל איקרי כאשר הוכחנו מכל הנז' לעיל ומדברי התוס' דסנהדרין:
וראיתי להרב תבואות שור סימן ב' סעיף י"ג בספרו שמלה חדשה ס"ק כ"א שכתב וז"ל הצ"ל וא"כ מימר נמי לאו בר זביחה הוא וראיה דבהשולח גבי הא דדרשינן וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה דממעטינן מומר מדאורייתא וז"ל הרמב"ם פרק ראשון מהלכות תפלין כל שמוזהר על הקשירה ומאמין בה אוכל משחיטתו ועי' ב"ח ביו"ד סימן ב' ד"ה ומומר וא"כ גם כאן בזביחה נימא הכי כל שמוזהר על הזביחה ומאמין בה אוכל משחיטתו, ומענין כתיבת גט נמי דכתבו שאפילו ישראל עוע"ג פסול היינו טעמא משום דבעינן כתיבה לשמה וכתב לה לשמה, וגוי ומומר לדעתיה עביד ואינו כותב לשמה כדאיתא במס' גיטין כ"ג דנכרי אפילו ישראל עוע"ג פסול דנכרי אדעת' דנפשיה קעביד עי' תוספות שם בהמביא ד"ה נכרי לדעתיה דנפשיה קעביד ע"ש, והכא נמי נימא במומר שאינו כותב לשמה וכמ"ש הרב בית שמואל באה"ע סימן קכ"ג ס"ק ה' ע"ש, וכמ"ש המגיד משנה הל' גרושין פ"ג הלכה ט"ו בסוף ד"ה הכל כשרים לכתוב את הגט ועי' כ"מ שם, וביטול רשות נמי לא פסיק טעמא בגוויהו דנכרי ומומר דא ודא אחת היא דמידי הוא טעמא בנכרי שאינו מבטל רשותו וצריך שכירות משום שלא ילמד ממעשיו הכא נמי במומר לא שנא כדי שלא ילמד ממעשיו ויתרחק ממנו דאוי לרשע אוי לשכנו ולכך אינו מבטל רשותו, ואבידתו נמי תשובתה בצדה כמ"ש הרמב"ם מפני שהוא מחזיק ידי עוברי עבירה כמש"ל:
ואחזה אנכי אשית לבי אל מש"כ הטור בי"ד סימן רס"ח בדין הגר שאפילו חזר לסורו וחזר ועבד ע"ז הרי הוא כישראל מומר שקידושיו קידושין, וכן הוא לשון הרמב"ם הלכות איסורי ביאה פי"ג הלכה י"ז וכן הוא לשון מרן בשלחנו הטהור יו"ד סימן רס"ח סעיף י"ב וכתב ע"ז הרב ט"ז ס"ק ט"ז וז"ל בטור כתוב בשם בה"ג דאם חזר לסורו יינו יין וכו' נראה לי דקמשמע לן דדוקא להני מילי שהם לחומרא דינו כגוי אבל לא לקולא ע"כ, וא"כ לפי דברי הט"ז כ"ש בישראל מעיקרו ונשתמד דלא הוי כנכרי אלא לחומרא ולא לקולא וסיים הטור כאן דהא דאמרינן דדינו כעכו"ם אינו אלא להרחיקו קאמר, וכדברים האלה כתב הרב ב"י בשם נמוקי יוסף וז"ל כתב נמק"י בשם הריטב"א מסתברא דבדיני ממונות בהקנאות וחיובים כולם כישראל הוא נדון ע"ש, הנה לפי דברי הט"ז מצינו מענה לשון דלענין שחיטה וכתיבת הגט וביטול רשות שדנוהו כנכרי התם לחומרא הוא אבל באמת דינו כישראל לכל מילי:
והא דמצינו לענין שליחות שיכול לעשות שליח הולכה אע"ג דהוי לקולא ולא אמרינן דליהוי כגוי לחומרא ואין שליחות לגוי להחמיר ועוד דלמה הקלת על אשתו והתרת אותה לעלמא ע"י גט כריתות שלו ולא דנת את דינו כנכרי שאין שייך בו גט ולא נשואין, נ"ל לתת טעם לשבח חדא משני פנים או משום דממה נפשך מותרת לעלמא ע"י גט זה שאם נחשביה כגוי לגמרי אינה צריכה גט ממנו דאדעתא דהכי לא נתקדשה לו ואי חשבת ליה ישראל הוי גט מעליא, או משום עיגונא דאיתתא התירוה בגט זה כזה וכיון דחשבת ליה גט מידו לה אם כן חשבת ליה ישראל ולהכי יכול לעשות שליח הולכה כי היכי דלא ליהוי תרתי דסתרי, ומהאי טעמא נמי יכול ליעשות שליח להביא את הגט לאשה מיד בעלה לדעת הראב"ד כדכתבנו בסמוך משום כיון דמשומד יכול לעשות שליח יכול נמי ליעשות שליח, ועוד טעם אחר יש כאן דכיון דקידושיו קידושין וחשבת ליה ישראל גטו נמי גט ושליחותיה שליחות דאיתקש הויה ליציאה לכל מילי כדאיתא בפרק קמא דקידושין ועי' להרב רבינו לוי בן חביב בתשובתיו סימן נ' ולהרב יכין ובועז ח"ב סימן ל"א:
יצא לנו מזה דמומר לע"ז ולחלל שבת בפרהסיא דינו כישראל לכל דבר אלא דלהחמיר אמרינן דדינו כנכרי, ומהאי טעמא דדינו כישראל כתב הנמק"י משם הריטב"א הביאו הרב ב"י סימן רס"ח דישראל שחטא ועשה תשובה אין צריך טבילה ועוד כתב דרבינו בסימן רס"ז כתב בשם גאון ישראל מומר אין צריך טבילה ומדסתם משמע אף מומר להכעיס שאמרו עליו שהוא כגוי וכתב בב"ה בשם הר"ש בן הרשב"ץ דאפילו הנכרי הבא על המומרת זרע הבן הוי כישראל אפילו ע"ס העולם וכששבים אין צריך להודיעם קצת מצות קלות וחמורות לפי שהם מחוייבים במצות כמונו והם מושבעים ועומדים מהר סיני ואין צריך טבילה וטעמא משום דלא יצאו בשמדותם מכלל ישראל והרי הם כישראלים גמורים אלא דלהחמיר עשאום כנכרים לדברים הנזכרים וכן משמע בהדיא מדברי הרמ"ך הביא דבריו הרב יכין ובועז בח"ב סימן ל"א שאחר שכתב דברי הרמב"ם ז"ל בהלכות גירושין בפרק ג' שכתב דהרי הוא כגוי לכל דבריו על זה כתב הרב וכבר הגיה הר"מ הכהן ז"ל וז"ל נראה מדבריו שאמר הרי הוא כגוי לכל דבריו שישראל שנשתמד אין גירושיו גירושין וכל הגאוני' פוסקים דישראל מומר לע"ז קידושיו קידושין ולא הוו להו כנכרים כ"א לדברים המנויים בתלמוד דקימ"ל אע"פ שחטא ישראל הוא, וכתב הרב יכין ובועז משם אביו ז"ל שפירש בדברי הרמב"ם ז"ל שגם הוא מסכים הולך לדעת זאת שגירושיו גירושין ע"ש, ולא כתב שהוא כגוי אלא לענין כתיבת הגט שאינו כותב לשמה שלדעת עצמו הוא כותב ע"ש, וכן ראיתי להרב מגיד משנה בפרק ג' מהלכות גירושין שפירש כן בדברי הרמב"ם ז"ל וז"ל ואף כאן לא נתכוון רבינו אלא לומר שהוא פסול לכתוב הגט וכו' ופשוט הוא שכיון שקידושיו קידושין אף גטו גט עכ"ל ע"ש, מפורש יוצא מדבריהם דלא אמרו שהוא כגוי כ"א למה שבא מפורש בדבריהם ז"ל אבל לא לדברים אחרים ומשום הכי דנו את הדין וחייבה דעתם דעת עליון שגירושין שלא באו בפירוש בדברי רז"ל דיינינן להו כישראל:
ומעתה בנ"ד נמי נימא הכי דכיון דלא באו דבריהם מפורשים לאסור חיתון שלהם כנכרים דיינינן להו כישראל ויכול לישא בת ישראל כשר עוד יש להביא ראיה לזה מהא ששרטט וכתב הרב הנז' באותה תשובה דברי רבינו יונה דיסמאשתר"י ז"ל וז"ל וכתב רבינו יונה וכו' על אלו האנוסים שאפילו נדונם כמומרים לע"ז או לחלל שבת בפרהסיא כשרים הם לשליחות ואיתנהו בתורת גיטין וקידושין ואפילו על ידי שליח אע"ג דאין שליחות לגוי הני איתנהו בתורת שליחות ואע"ג דגבי שחיטה דינו כנכרי לא נלמוד שליחות משחיטה והביא כמה ראיות לדבריו ע"כ עיי"ש, מדברי כולם נלמד ה"ה הגבורים אנשי השם הנמק"י משם הריטב"א והטור בשם גאון והר"ש בהרשב"ץ והרב יכין ובועז משם הרמ"ך שכתב בשם הגאונים דלא חשיבי כנכרים כ"א לדברים המנויים בתלמוד וה"ר יונה דיסמאשתר"י ז"ל דכתב אע"ג דגבי שחיטה דינו כנכרי אין ללמוד שליחות משחיטה כנז"ל כולם עונים ואומרים דישראל גמור הוא לכל דבריו ואינו כגוי אלא לדבר המפורש בתלמוד שדינו כגוי, וא"כ אנן בדידן נמי נימא הכי דיכול לישא בת ישראל כשר דלא נלמוד משחיטה כיון שאין איסור זה מפורש יוצא מדבריהם וכן ליקח מבנותיו דינו כישראל כך היה נראה לפום השתא, אלא דעדיין לא איפרק מחולשא מהא דכתבנו לעיל דעת רבינו הט"ז ז"ל שכתב דלא אמרו שדינו כנכרי אלא למילי שהם לחומרא א"כ הכא נמי בנ"ד לחומרא מרחיקין אותו שלא ישא בת ישראל כשר ונדון אותו כגוי ושאני גירושין משום שקידושיו קידושין כמ"ש לעיל מילתא בטעמא ולפי דרך זה אין לנו היתר להתחתן עמו, וכלפי לייא משמע מאותה תשובה הנז' של הרב יכין ובועז שכתב וז"ל ומאחר שהמומרים יש להם אחוה וכו' ומש"כ הרשב"א ז"ל בשם מר רב יהודאי גאון וכו' וכתב עוד משמו שאם הבעל היה מומר וישבה תחתיו באונס ומת בשמדותו בלא בנים וכו' ע"ש, מדכתב וישבה תחתיו באונס משמע דאסורה לישב עמו אי ליכא אונס, וכן מצאתי כתוב בספר הכלבו בסוף הספר שהעתיק שאלות ותשובות של הגאונים ובכללם תשובת רב יהודאי גאון הנז' ע"ש, גם התשב"ץ בתשובותיו חלק ג' סימן מ"ז העתיק לשון זה של הגאון אות באות והוסיף מדידיה בתשובה הנז' וז"ל ואי איכא למימר דליכא זיקה אלא כשהיה משומד בשעת נישואין וכו' בין שהבעל היה משומד ונשאה באונס או שהיתה משומדת כמוהו וכו' ע"ש, הרי דלא מצאו הרבנים הנז' אופן שתהיה ישראלית כשרה להיות תחתיו אלא אם יהיה אופן בתוך אופן דישבה תחתיו באונס הא בלאו אונס אסורה לעמוד תחת הבהרת, ואין לדחות ולומר דהא דהוצרכו לומר באונס לא מפני ששורת הדין כך אלא משום דמסתמא בנות ישראל הצנועות לא תסכים דעתם לינשא או לישב תחת החוח המשומד אם לא יהיה באונס ולזה כתבו באונס ישבה תחתיו זה אינו שהרי מדברי הרב שלטי הגבורים שסביב המרדכי בהג' המרדכי פרק החולץ דף ה' מדפים של דפוס שלנו המצויים בידינו קטני הכמות בס"ק ב' משמע שאסורה מצד הדין לישב תחתיו תחת הסרפד וז"ל על איש ואשה שקבלו חרם מן הקהלות [ר"ל שקבלו עליהם חרם שלא יפרדו זה מזה ולהנשא זע"ז לאחר שיגיע העת שקבעו ומי שמעכב והעביר המועד כו"כ וכו' וכן מצאתי כתוב שכך ענין קבלת החרם בתשובת מהר"י אדרבי סימן קל"ח ע"ש, וכן הוא בהגהת מרדכי לשבועות סי' תשפ"א דף קי"א מתלמודים של דפוס השכיח גבן הקטנים ברב אלפס ע"ש] והמיר האיש את דתו ועתה שב בתשובה אם צריך להתיר לה החרם [ר"ל עתה לא רצתה האשה לינשא עם האיש הזה] וכתב משם מהר"ם שאין צריך להתיר לה חרם לאחר ששב דהא אילו אתיא קמן לאינסובי למומר לא הוה שריא לאינסובי שאין זה דעת המקום והקהלות לאינסובי למומר והטהור יחדיו וכו' ע"ש, מדכתב לא הוה שריא לאינסובי משמע דאף אם תסכים דעתה להכי לא שבקינן לה להנשא למומר, אלא משום דהוה סלקא דעתן משום חומר החרם צריכה לינשא לו לכך כתב דאין זה דעת המקום והקהלות וכו' ועי' למור"ם בהגה ביו"ד סימן רכ"ח סעיף מ"ג ועיין שם בפ"ת וכן מתבאר מדברי מרן הקדוש בספרו ב"י אה"ע סימן קנ"ז וז"ל ומ"ש רבינו דלא ידע מה חילוק יש בין אם היה יבם מומר כשנשאת וכו' נתבאר בהגהת מרדכי פרק החולץ [דף י"ח מדפים הקטנים שלנו] דטעמא משום דסב"ל דנישואין מפילין וכיון דבשעת נישואי אחיו היה מומר היה אסור לה באותה שעה ושוב אינה נופלת לפניו וכו' ע"ש, הראת לדעת שגם מרן מלכא סבר דמן הדין אסורה בת ישראל למומר מדכתב היה אסור לה באותה שעה ויאיר נתיב להרב בית מאיר באה"ע סימן קכ"ט סעיף ה' יצא עתק מפיו לשון הרמב"ם ז"ל בפרק ד' מהלכות אישות שכתב וז"ל ישראל מומר שקידש אע"פ שעובד ע"ז ברצונו הרי אלו קידושין גמורין וצריכה גט ממנו ע"כ וכן הוא לשון הטור בסימן מ"ד וכתב הרב בית מאיר וז"ל ולהכי לענ"ד נראה הברור בכוונתם דכתבו הרי אלו קידושין גמורים היינו בלי ספק ומה שכתבו וצריכה גט ממנו [משום דקשיא דא"כ שקידושי ודאי מאי מסיימי וצריכה גט ממנו פשיטא] ר"ל דהנישואין אסורים לה וצריכה גט דוקא וכן הוא בתשובת הרשב"א אלף קס"ב שכתב ובאמת כל שהאשה יכולה לברוח ממנו ושלא תתייחד עמו פן תוליד בן פריץ מחוייבת לברוח ממנו כברוח מן הנחש ובת ישראל אסורה בחיתינו וכו' ומיהו כשקידש קידושיו קידושין עכ"ל בסימן קכ"ט וחזר ושנאו בסימן קנ"ד סעיף א' בהגה ע"ש, מפורש יוצא מהנז' מדברי הרשב"א ז"ל ומדברי הרב בית מאיר ז"ל דקיימי בשיטת רב יהודאי גאון שכתב הרשב"א משמיה דמר כמ"ש יכין ובועז בשמו דאוסר לבת ישראל לשבת תחת המשומד ובשיטת התשב"ץ והר"מ מרוטנבורק שהביא השלטי גבורים והרב ב"י ז"ל שהביא לנו דברי הגהות מרדכי ז"ל ששה משמותם על אבן אחת שבעה עינים כולם עונים כאחד שבת ישראל כשר אסורה להנשא למשומד כאשר ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו, ואי קשיא לך דברי מהר"מ אלו שכתב משמו הרב שלטי הגבורים דבת ישראל לא שריא לאינסובי למשומד אדברי מהר"מ ז"ל שהובאו בהגהת מרדכי פרק החולץ וז"ל ונראה למהר"מ להביא ראיה לדברי הגאונים מדפריך פרק הגוזל וכו' א"כ לגבי מומר דליכא למימר הכי דאנן סהדי דלא ניחא לה להתייבם לו כי יעבירנה על דת לבא עליה בגיות וכל זמן שהיא נדה ודאי אנן סהדי דלא ניחא לה וכו' ע"ש מדכתב דלא ניחא לה להתייבם לו משמע דתליא ברצונה משום דלא ניחא לה ולא משום דאסור מן הדין, אין כאן אפילו ריח קושיא דדברי מהר"מ בהגמרא קאי בשכבר נתקדשה לאחיו ואי אמרינן דניחא לה אף דהוי באיסורא תפסי קידושין של אחיו בה ונישואין מפילין וזקוקה לו מחמת קידושי אחיו מידי דהוי אחייבי עשה וחייבי לאוין הגם דהוה באיסור תפסי קידושין והכא נמי דכוותה לכך הוצרך לומר דלא ניחא לה כי יעבירנה על דת לבא עליה בגיות וכו' ואילולי ידעה שתפול לפני יבם כזה לא קדשה עצמה לזה וק"ל, וצריך לשום שכל לדעת האי איסורא דאית בזה אי איסורא דאורייתא או מדרבנן דשמא יעבירנה על דת ויאכילנה דבר איסור ודברים אחרים דאית בזה עי' מור"ם בהגה אה"ע סימן קנ"ד סעיף א' ע"ש, והנראה הוא שאיסור זה מדאורייתא ומנא אמינא לה מדברי הגהת מרדכי שהביא רבינו ב"י סימן קנ"ז שאם היה יבם מומר כשנשאת אינה נופלת לפני מומר זה וטעמא טעים לה דכיון דבשעת נישואי אחיו היה משומד היה אסור לה באותה שעה ושוב אינה נופלת לפניו ע"כ ואי אין איסור בזה אלא מדרבנן אבל מן התורה אין איסור בדבר א"כ מאי נתינת טעם הוא זה דקאמר משום דקימ"ל נישואין מפילין ובאותה שעה היא אסורה עליו ולהכי לא תפסי בה קידושין של אחיו הא כיון דמדאורייתא שריא ליה קידושי אחיו תפסי בה ונישואין מפילין מדאורייתא אלא ודאי מוכח דסבר לה מר דאיסורא דאורייתא:
אלא דבאמת קשה לי על האי טעמא דהגהת מרדכי הא אפילו אי באמת יש בה איסור דאורייתא לא פקע מינה זיקתיה וצריכה חליצה מידי דהוי אגרושה וחלוצה דאית בה איסור לאו לכהן הגם דהתם נמי היא אסורה עליו בשעת נישואין אפילו הכי צריכה חליצה דנישואין מפילין גם לאיסורי לאוין כדאיתא ביבמות כ' ע"א איסור מצוה ואיסור קדושה אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט חולצת ולא מתייבמת וי"ל דמשומד חשיב ליה כגוי והוה ליה כשאר אומות דקיימא לן כרשב"י דאמר כי יסיר לרבות כל המסירות וכל המסירים כדאיתא בע"א ל"ו ע"ב ופסקה הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות איסורי ביאה הלכה א' ועי' בש"ע אה"ע סימן ט"ז סעיף א' וא"כ כיון דחשבינן ליה כנכרי איסוריה מכי יסיר ולהכי לא תפסי ביה קידושין דאתיין מחמת אחיו מש"ה לא צריכה מניה חליצה אבל קידושי דידיה אלימי טפי ולהכי גבי דידיה קידושיו קידושין כן נראה לי ליישב בדוחק כי באמת לא מצאתי מענה רך ישיב חמה לדבר זה:
וכל זה לדעת הגאונים דסברי שאינה צריכה לחלוץ אבל לפסק הלכה דקיימא לן דצריכה לחלוץ נימא בפשיטות דאיסורא דאית ביה הוא משום דשמא יעבירנה על דת ולאכול דבר איסור ומדרבנן ודע ידידי דנכנסנו במשעול הזה ולחצנו עצמנו כל כך בדרך זו שאינה כבושה לרבים אלא אי אמרינן דקידושי מומר שאמרו קידושיו קידושין הוו קידושין גמורים מתורת ודאי ולא מתורת ספק וכמ"ש הרב בית מאיר בסימן קכ"ט שכבר כתבנו לעיל לשונו אבל אי נימא שמה שאמרו קידושיו קידושין אינו אלא מתורת ספק דשמא חזר בתשובה באותה שעה וכמש"כ טעם זה בהגהות מרדכי פרק החולץ דף י"ח אבל לענין יבום לא שייך טעם זה וכמ"ש בהגהות אתי שפיר, ולפי הנראה דטעם זה אינו מוכשר ואינו טעם מושבח שהרי מהש"ס מוכח שאין זה כלום ממה שאמרו בש"ס וכמו שהעתקתי לשון הש"ס לעיל נכרי שקידש בזה"ז חוששין לקידושיו שמא מעשרת השבטים הוא הרי בש"ס אמרו נכרי שקידש שהוא עומד בחזקת גוי ולא ידע יחוסו דנימא דשמא הרהר בתשובה בלבו שהרי לא ידע מי הוא ואפ"ה קאמר שקידושיו קידושין ועיין ב"י אה"ע סימן מ"ד מ"ש משם בעהע"ט ע"ש, אלא אחר ההתבוננות נראה שאין זו הוכחה לדחות טעם זה דיש לומר כיון שקידש מעשיו מוכיחין עליו שרוצה בדת היהדות דאם לא כן קידושין מאי בעו גביה אלא ודאי שבו ויאתיון, ותבט עיני בשורי למרן מלכא בתשובותיו סימן י"ד שיצא עת'ק מפיו תשובת שאלה להר' מנחם בבלי וז"ל הצ"ל ונראה לענ"ד לתרץ דברי רש"י ז"ל דלא דמו להדדי דבשלמא במשומד שמתחילה היה מפציר שלא לתת גט וכו' וזכות הוא לה שאם יבא עליה קנאים פוגעים בו ומדרשאי הקנאי להורגם הוי כמו ערוה שחייבים עליה מיתת ב"ד ובעילתה בעילת זנות וזכין לאדם שלא בפניו וכו' הרי עוד דברי הרב מנחם מונחים לפניך שגם היא פירש שיחותיו שישראלית אסירה למשומד ברבו יתירה שקנאים פוגעים בו ובה והגם שמצינו שמרן מלכא דחה דבריו ז"ל להאי מילתא מ"מ גברא רבא קאמר מילתא ולאו קטיל קני באגמא הוא, והרי מצאנו ראינו להגהות מרדכי דף י"ח שכתוב לאמר כטעם לשד משם הרב הגדול רבינו אברהם מרגנשפורק וז"ל על יבמה שנפלה לפני מומר דאיכא דברים בגו אי בעי אפילו חליצה דבמקום ערוה הוא קנאים פוגעים דגם הנבעלת לארמאה קנאין פוגעים בו עכ"ל, וראה ראינו להרב מהר"י קולון ז"ל בשורש קע"ה שהביא סברא זו משמיה דהרב אברהם הנזכר ולא העיר עליו ואדרבא נסתייע מסברא זו לנדונו ע"ש, משמע דהכי סבר לה מר ניהו רבה:
ואני אמרתי בחופש"י בספרי דבי רב שגם הרדב"ז ז"ל הכי סבר לה עי' להרדב"ז סימן צ"א, גם הרב פרח מטה אהרן בחלק ב' סימן ס"ג הביא גם הוא דברי הרב אברהם הגדול הנז' ז"ל והעתיק לשונו מתוך דברי הרב תרומת הדשן דסימן רכ"ג ושקיל וטרי בתשו' הנז' בדברי ר' אברהם ז"ל וכתב דאע"פ דקנאים פוגעים בו מ"מ אין דינו כדין הגוי הבא על בת ישראל שמחללה בביאתו דמשומד שאני דכיון דיש קידושין בו יש בו אלמנות וגירושין ובש"ס לא ממעיט שעושה חילולין אלא למי שאין לו אלמנות וגירושין כנכרי ומשום הכי וכו' דבהיבם משומד כיון דקנאים פוגעים בו א"כ אסור לבא עליה אבל כשנשתמד הבעל אחר הנישואין כיון שאין מתחללת בביאתו לכך צריכה להתייבם או לחלוץ אף אם היבם הוא כהן והויא כנדה שאע"פ שאסור לבא עליה מ"מ אינו עושה חלולין ע"ש, וכן ראיתי להרב ברכ"י אה"ע סימן ד' אות י"ד שהביא שהרא"ם ומהריק"ש כתבוה להא דהרב הגדול רבינו אברהם מרגנשפורק, הרי לך דדברי הרב אברהם הגדול כתובים ומסורים בספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים, והרב פרח מטה אהרן ז"ל לא זכר את שם קדשו של מהר"י קארו ז"ל בתשובתו ולא עלתה על דל שפתיו כלל במה שדחה מהר"י קארו דברי מי שאמר כן ואפשר שלא ראה הרב דברי מהר"י קארו בתשובותיו שלא נדפסו בימיו:
המורם מכל מה שכתבנו דישראלית אסורה לינשא למומר וא"כ ה"ה והוא הטעם דישראל אסור במשומדת וזה פשוט דלא עדיף מעוברת על דת יהודית שצריך להוציא וכ"ש שלא לינשא לישראל כשר, ולפי האמור חל עלינו חובת הביאו"ר למה שראיתי כתוב לאמר בספר חפץ ה' להרב עיר וקדיש חד מן קאמייא מוהר"ח בן עטאר זצוק"ל בחידושיו לחולין דף ע"ב על הא דפריך הש"ס מאי שנא שתיה דאמרינן מומר לע"ז לא הוי מומר לכל התורה כולה אכילה נמי וכו' והקשה הרב ז"ל דמאי פריך נימא דלעולם מומר לע"ז הוי מומר לכל התורה ואפ"ה שתיה מותרת דלא אסרו יינם של עכו"ם אלא משום בנותיהן ואם כן לא נאסרו אלא בנות הגוים ולא בנות מימרי ישראל אף שהן מומרים לכל התורה כולה והראיה ממה שהוצרכו רבנן לגזור שאר אומות אף שאסר הכתיב בנות עע"ז מטעם כי יסיר אפילו הכי עדין הייתי אומר דלא אסרה תורה אלא ז' עממים האדוקים ביותר אבל שאר עממין דלא אדיקי כ"כ כוותייהו אימא דשרי ולהכי הוצרכו למגזר רבנן אף שאר האומות כדאיתא בע"ז ל"ו ע"ב וא"כ דוקא אומות העולם עע"ז ולא בנות מומרים אף שעע"ז ועושין כמעשיהן דודאי לא אדיקי כוותייהו וכיון דבנותיהן מותרות מכ"ש יינם שרי דאין לומר דסובר כיון דמומר לכל התורה הוי דינו כגוי לכל דבריו דא"כ לדידיה הוה ליה לאתויי ראיה מויתחתן לאחאב ואיתא בס"ע דתרי חתונות הוו ליה ברתיה דעמרי השיאה אסא ליהושפט בנו דבזה נצח עמרי את תבני, ועמרי עע"ז הוה ואסא צדיק גמור הוה, ובת אחאב בן עמרי השיאה יהושפט ליורם בנו, ואם כן לדידיה הוה ליה לאתויי ראיה מזה דמומר לע"ז לא הוי מומר לכל התורה כולה ע"ש דמזה הכרח דבנות מומרי ישראל אף שעע"ז בנותיהם מותרות (ועי' רד"ק בפירושו לדה"י ב' י"ח א' על פסוק ויתחתן לאחאב ועי' במצודות דוד שם ועי' עוד רש"י בפירושו למלכים א' ט"ז פסוק כ"א אז יחלק העם וגו' וימת תבני ועיין שם ברד"ק שהביאו כולם הא דש"ס) ועוד הוסיף בחכמתו ברוח בינתו ולבסוף כתב וז"ל וא"כ נקטינן מכל מה דכתיבנא לענין דינא דמה שגזרו רבנן בשאר גוים במומרי ישראל לא שייך למגזר ע"ש מה שמיישב דברי הש"ס כדרכו בקדש דבר דבור על אופניו זיע"א:
גם הריב"ש ז"ל בסימן שצ"ד כתב כן וז"ל אע"פ שאין במומר משום בנותיהן מ"מ טעמא דמילתא דכיון דקצת יינו אסור דהיינו שנתנסך ודאי לע"ז, גם סתם יינו אסור כיון שהוא כמומר לכל התור' כולה והשוו בו חכמים מדותיהן ע"ש, וזה כמו שסלקא דעתיה לומר מוהר"ח בן עטר שכתב דאין לומר דסובר כיון דמומר לכל התורה כולה הוי דינו כגוי כדכתבינן בסמוך לשונו, וצריכין אנו להבין דברי קדשו של הרב מוהר"ח בן עטר במה שטרח להתיר לנו בנות המומרין היכי דמי אי באוחזין מעשה אבותיהן בידיהן בנים משחיתים המה א"כ גם הבנות מומרות הנה היו במורד"י אור ואיך יתיר הרב דבר זה הרי הוכחנו מכמה פוסקים חבל נביאים שהן אסורות, ועוד כמו שהוכחנו לעיל מעוברת על דת שאסור לישב עמה ולהניחה בביתו כ"ש שנתיר לו לישא אותה, ואין לומר דכונת הרב לומר אף דהיא אסורה מ"מ אינה חמורה כ"כ כנכרית משום שאינה אדוקה כ"כ בע"ז ולכך אין לגזור יינם משום אלו הבנות כמו שאמרו וגזרו בעכו"ם, זה אינו דאם כן מאי קא קשיא ליה אחר כך דלמה לא הביא ראיה מויתחתן לאחאב נימא דבנות אחאב ועמרי לא היו אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם והאמהות יוכיחו דהיו בנות רשע ואחיות רשע ולא למדו ממעשיהם, ואי באינם אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם פשיטא דמותרות שהרי שגם אבית שאכלו בוסר אם שבו מדרכם הרעה מקבלין אותם שהרי הן בכלל ישראל כמש"ל ושבו בנים לגבולם ודתם ובמקום שבעלי תשובה עומדים הם, ויש לומר דלעולם מיירי הרב באין אוחזין מעשה אבותיהם והולכות בדרך ישרה אל מות, אלא משום שנולדו להם בהמרות"ם תל"ן נפש"ם ומצינו שיש מי שסובר שמומר לע"ז ולחלל שבת בפרהסיא אין קידושיו קידושין שדינו כגוי גמור כמ"ש הטור אה"ע סימן מ"ד ע"ש, ועוד הרי מצינו בהגהת מרדכי שיש מי שסובר שמה שאמרו קידושיו קידושין היא חומרא בעלמא והוא משום דחיישינן שמא הרהר תשובה ההיא שעתא דהכי נמי אמרינן האומר על מנת שאני צדיק גמור וכו' דמקידשת מהאי טעמא וכמו שכבר כתבתי לעיל מזה לשוני ועיין באר היטב אה"ע סימן מ"ד ס"ק ז' ומצינו נמי שיש מי שסובר שצריכין גרות וטבילה כמ"ש ביו"ד סי' רס"ח ע"ש, ולפי דעתם של אלו הסוברים כן, נראה שבנותיהם שנולדו להם בהמרותם הרי הם כבנות הגוים ואסורות עד שיתגיירו והכהן אסור לקחתם אפילו אחר גרות על כן הסכימה דעתו דעת עליון שאינם כגוים גמורים ובנותיהם אם שבו ושיחרו אל הרי הם כישראליות גמורות ואין צריכין לא גרות ולא טבילה ויהושפט נמי לא הצריכן טבילה דמסתמא לא היה מפליגן כל כך כדאיתא טעם זה בהדיא בחולין ה' עיין שם, ועוד דבנות מלכים הם וכדי בזיון אם מצריכן גרות וטבילה כנכרים ומסתמא לקחן בלא גרות וטבילה, והנה היה נראה לכאורה להביא ראיה לזה שאפילו נולדו בשמדותן הרי הן כישראליות אם פירשו לדרכי ישראל מהא דאיתא בפרק בנות כותים דף ל"ג במתני' דקתני בנות צדוקים בזמן שפירשו ללכת בדרכי ישראל הרי הן כישראליות וכו' ע"ש, ונראה פשוט דבלא גרות וטבילה מיירי דאי בגרות וטבילה פשיטא דמאי הוה סלקא דעתין ומדלענין נדות שוויינהו כישראליות ה"ה לכל מילי דמאי שנא, ואיתא בהוריות דף י"א פליגי רב אחא ורבינא במומר להכעיס אי הוי צדוקי וכ"ע אזלי ומודו במומר לע"ז דהוי כצדוקי ע"ש כל זה א"כ משמע מדקרי ליה למומר לעע"ז צדוקי משמע דצדוקי הוא עע"ז ועיין תוספות חולין ה' ד"ה מומר לע"ז מותר לאכול משחיט' ע"ש, ואפ"ה קתני במתני' שאם פירשו הרי הם כישראליות גמורות:
ואחר ההתבוננות מעט נראה שאין זה כלום שהרי בפרק הדר דף ס"א ע"ב ועי' ש"ע א"ח סימן שפ"ה איתא דצדוקי מבטל רשות כישראל, ואי סתם צדוקי עע"ז א"כ הוי דינו כנכרי שאינו מבטל רשות דלא עדיף מישראל עע"ז שאינו מבטל רשות כמש"ל בריש התשובה אלא ודאי סתם צדוקי אינו עע"ז ועי' בפירוש המשניות להרמב"ם בפרק הנחנקים דף פ"ח ע"ב משנת חומר בדברי סופרים וכו' עיין שם והתם בהוריות דקרי לעע"ז צדוקי כלומר מין וכן מוכח מש"ס ע"ז כ"ו ע"ב שהרי התם נקט מין במקום דנקט בהוריות צדוקי, ומין ר"ל כומר לע"ז שהוא אדוק הרבה עי' פירש"י ועי' תוס' חולין ד"ה מומר לע"ז וכו' ועיין פירש"י בגיטין דף מ"ה, ועי' להרב יפה ללב א"ח סימן ל"ב סעיף ד' בס"ק ו' עש"ב:
איך שיהיה בהא סלקינן ובהא נחתינן שאם לא שבו מדרכם קשה לזווגם יחד בין זכרים בין נקבות דהיינו מומר עם בת ישראל כשר וכן מומרת עם בר ישראל כשר כמ"ש לעיל מדברי הפוסקים הנ"ל הלא המה אנשי אמת הרב יהודאי גאון והר"מ מרוטנבורק והרשב"א והתשב"ץ והרב יכין ובועז ובעל הגהות מרדכי והב"י והרה"ג רבינו אברהם הגדול מרגנשפורק והרב מנחם בבלי והרב בית מאיר זיע"א כולם עונים כאחד שהמומר אסור בבת ישראל כשר, ודע דלענין מומר לע"ז או לחלל שבת בפרהסיא אין חילוק בין להכעיס בין לתיאבון וזה פשוט וכמ"ש בהדיא הרב ב"י ביורה דעה סימן רס"ח ע"ש:
עלה בקב'ץ שהמומר המשומד אסור לישראלית הכשרה להזדווג אליו וכן ישראל כשר אסור במומרת כיון שדינם כגוים דשמא יעבירנה על דת כאשר הוכחנו לעיל מכל הני מילי מעלייתא דמתאמרן מפי ספרים דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות כאשר הערכנו לך קורא נעים ערך לחם הפנים ועיניך לנוכח יביטו דבר דבור על אופניו בסייעתא דשמיא:
ועדין אנחנו צריכים למודעי כי מכל הני מילי שכתבנו לעיל הוא לראיה מפורשת על הפושעים המשומדים והיו דראון לכל בשר היוצאים מן הדת מכל וכל כסתם המשומדים היוצאים מכלל אומה ישראלית ונדבקים באימה אחרת ויוצאים לחרף ולגדף ואינם מודים בייחוסם וביהדותם ומרחקים ומתעבים את דתם וקורין להם שם בנקבו שם גם קוב יקבנו אשר לא בשם ישראל יכנה וקראו להם גבול רשעה המורדים והפושעים עוכרי ישראל בזה שאסרו לבת ישראל להיות עמו במחיצתו וכל שכן שלא תנשא לו מתחילה שהרי הוא כנכרי ועוד דחיישינן לשמא יעבירנה על דת וישמש עמה בנדתה וכיוצא באלה צרות רבות ורעות היוצאים מהם ומהמהם כיון שהוא שונא ומתעב דתו, עושה עמה מעשים אשר לא יעשו ואף גם זו שמצינו חבל נביאים שאוסרים בבת ישראל כמש"ל מ"מ נ"ל שדבר זה אינו מוסכם אליבא דכ"ע שהרי פשט לשון הרמ"ך שכ' בשם הגאונים דלא חשבינן להו כנכרים כ"א לדברים המנויים בתלמוד שאמרו בהם בפירוש שהם כגוים ולהכי בגירושין שאינם מפורשים כתב שדינו כישראל וא"כ הא נמי אינה מפורשת בתלמוד ולהכי חשבינן ליה כישראל ויכול לישא בת ישראל כשר וכן הוא משמעות הר' יונה דיסמאשתר"י שכתבנו לעיל לשונו וכן משמע מדברי מור"ם בהגה אה"ע סימן קנ"ד דכתב דיש אומרים שאין כופין אלא עובר על דת לגבי דידה ולא לגבי דידיה משמע דמותרת לישב עמו להיות עמו במחיצתו מדקרי ליה עובר על דת לגבי דידיה ולא לגבי דידה וכ"ש לסברת הריא"ז ז"ל שכתבנו לעיל לשונו בתחילת התשובה משם שלטי הגבורים שסביב הרי"ף דסובר אפילו בענין שחיטה שדבר זה בא דינו מפורש יוצא בתלמוד שדינו כגוי אפ"ה סובר הוא ז"ל דלאו כגוי לגמרי שוויוהו ולהכי סבר לה מר דאי ישראל עומד ע"ג כשירה שאינו כנכרי לגמרי שזה מצווה הוא על כל המצות כישראל אלא שהוא פושע ע"ש, ואם כן כל שכן בדבר זה שלא פירשו בו שהוא כנכרי, דיינינן ליה כישראל ועי' עוד בשאלת יעבץ חלק ראשון סימן כ"ח ע"ש וא"כ הוי פלוגתא דדינא אי לענין זה דיינינן ליה כישראל או כנכרי, אבל באלו שהן בעון מחללי שבת בפרהסיא (בזמננו זה אוי נא לנו כי חטאנו שכך עלה בימינו ועינינו רואות וכלות כמה וכמה מבני עמנו אשר גדלו על חיק האומה הנוצרית אשר לא ידעו ואינם רוצים לידע לא תפלה ולא תפלין ולא ברכה וכמה אוכלי נבלות וטרפות עוד הוסיפו סרה ויסעו מהר השם שזה קרוב אשר יצא חוק מהמלכות שיהיו הכל נחים ביום ראשון בשבת הפועלים והעוסקים בסחורה ובזה מארצו יצאו ומצאו להם עילה בני בליעל גם בני בלי שם לשמש בקדש כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת יעשה ה' עמנו אות לטובה למען שם קדשו) אלא שעדין המה מודים ביהדות ובאסיפת ישראל נאספים ובשם ישראל יכונו וזריזים הם במצות מילה ומחנכים בניהם לציצית ותפלין שיהיה להם תפלין בביתם ובחומוהם ליקרא על שמם ויש מהם שבאים ביום השבת להתפלל בבית הכנסת ויש מהם מבאי מועד ויש מהם שבאים להתפלל מיום הכפורים ליוה"כ, ויש שמצפים לעת זקנתם או לעת שיגמרו זמן הקצוב להם מעבודת המלכות ואז ינוחו יגיעי כח מעבודתם ואז ישובו ובאו לעבודת ה' וכמו שראינו בעינינו ובאזננו שמענו שכמה אנשים היו בעבודת הצבא שרים ונכבדים והיו תוצאותיהם ודרכיהם ומנהגיהם כגוים, ואחר שהשלימו את חקם המוגבל להם חזרו בהם חזרה גמורה ושלימה לקדושתם כיאודה ועוד לקרא קוראים ולומדים ועושים מעשים טובים ורודפים אחר הצדק והאמונה בכל מילי דמיטב דטבא להו עבדי טובים השנים בזה ובבא איך שיהיה בני אדם אלו הם סוגות סוגות לא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהם אין שוטר ומושל ברוחם להטותם הדרך, החפשיות עשתה כל זאת האנשים האלה שלימים הם אתנו עם האומה הישראלית ובפה מלא אומרים שהם ישראלים ומודים ביחוסייהו שהם יהודים בני אברהם יצחק ויעקב, ומכבדים ומיקרים לאיש בעל מעשים ומתפארים בו שזהו כבודם אלא שזדון לבם השיאם וחמדת הממון והכבוד השיאם לדבר אחר, והגם שמעשיהם כמעשה נכרים ונקראו מומרים בלשון חכמינו ז"ל מפני שמחללין את השבת בפרהסיא, מ"מ מדה אחרת יש בהם שעושים מקצת מצות הנוהגות בישראל ואף באינם עושים מ"מ מודים הם ביהדות שהם יהודים אלא שיצרם ארלבישייהו, והיום או מחר ישובו יושבי בצלו, מומרים כאלו לא מצינו ידינו ורגלנו בבית המדרש בראיה מפורשת לאסור איסר עליהם להדבק בזרע ישראל כשר כדי שנעמוד ונדחם באמת הבנין מעלינו ולהפיץ ולהדיח אותם וילכו לזנות אל בנות נכרים וליקח מבנותם ויטמעו הם ובניהם ותולדותי' בנכרים שאז בניהם ובנותיהם נכרים גמורים שבנה אינו קרוי בנך ונפיק מיניה חורבה שמולידים בנים זרים עם בנות נכרים ועל כן כיון שלא בא הדבר בהם מפורש להחמיר לא נוכל לאסור לישראלית הריצה לינשא לאלו שאינם כנכרים מכל וכל לענין זה ובאלו מסתמא לא חיישינן לשמא יעבירנה על דת כיון דלא יצאו לגמרי דאפשר שאם יראתה חזקה תמשוך איתו אחריה ואחר עצתה ותיישרהו בדרך טובה לעבודת ה' כמעשה של אותו חסיד שגירש את אשתו שהיתה מנשים צדקניות ויראת השם והלכה והיתה לאיש אחר במעשיו רשע היה בתכלית הרשע והחזירתו בתשובה עד שעלה למדרגת חסיד כמובא בספר חסידים והובא בבראשית רבה פרשה י"ז ע"ש, ומעשה דינה יוכיח כדרז"ל מפני שמנעה יעקב מעשיו אחיו שאילו נתנה לו דינה היתה מחזירתו למוטב:
ועוד בעוה"ר בזמננו זה רבו הזוחלים על הנוטפים כמה וכמה מחללי שבתות ובפרט בעיר הזאת כי רובם ככולם מחללים השבת בפרהסיא וקרובים אלו לדברי אלו ואי אפשר להרחיקם ולהפרישם ואין אדם יכול להפרש מהם כי בימים האלה רבים הם וקשה להבדילם ולהרבות מחלוקות, מחלוקת בישראל וכתות כתות לא ראי זה כראי זה וכל אחד בונה במה לעצמו וראיה נמי ממ"ש רז"ל בחגיגה כ"ב ע"א אמר רב פפא כמאן מקבלנן האידנא סהדותא מע"ה כמאן כרבי יוסי דתניא אמר רבי יוסי הכל נאמנין על טהרת וכו' כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמו ושורף פרה לעצמו וכו' ע"ש, כאשר חכמים הגידו לנו בזמן שקודם רבן גמליאל שרבי היוצאים מישראל והרחיקו אותם גדולי הדור רבני מאוותא שהיו באותו הדור ונעשו ישראל כתות והעולם היה שמם ובצער על שלא יכלו לקרבם אחר כך, ומה יעשו אוזובי קיר כמונו היום שרבה העזובה בקרב הארץ שבעוה"ר תופשי התורה בשפל כל השפלים, בשפל קול התחנ"ה מדבר משחי"ו וקולם לא ישמע אחיכם מנדיכם משוקצים ומתועבים כנדה דבכגון זה וכיוצא בזה אמרו יפה שתיקה לחכמים עד ישקוף ה' וירא מן השמים ולמען שמו יכבד ה' ולמען תורתו תורת אמת השומר אמת ישמור הבטחתו אלינו אמן, וכל שכן שכבר כתבנו שאין לנו ראיה חותכת ומפורשת להפריש את אלו שלא יצאו לגמרי מכלל ישראל שמצינו להם תקנה תקנת השבים, וכמו שמצינו להרב חתם סופר בליקוטיו סימן נ"ו שלחלק יצא לנדונו בענין זה וכן כתב בדב"ק וז"ל ועוד נ"ל דהמרדכי שהביא משם הגאונים דמומר אינו זוקק לאשתו ליבום לא נאמר זה אלא במי שהמיר ונדבק לאומה אחרת משאר האומות ויצא מכלל יהדות לגמרי ע"ז אמרו שאינו בהקמת שם אבל לא אמרו זה במומר לע"ז או לחלל שבת ומקיים כל התורה כולה כמו אחאב כמ"ש רש"י בחולין דנהי דגרע משאר מומר לדבר אחר דזה דינו כמומר לכל התירה כולה, מ"מ אשתו זקוקה ליבם ועי' לו עוד להרב ז"ל שם בסי' פ"ג וז"ל והפוסקים מיירי ממומרים שבזמננו שמתטמעים בין הגוים והם ודאי עוברים על כל התורה אבל מי שהוא בין ישראל ונוהג כמנהגיהם רק מומר לע"ז או לחלל שבת נהי שהוא מומר לכל התורה, מ"מ אינו חשוד וכו' ע"ש בדברי קדשו. וא"כ אנן נמי נימא הכי דלא אמרו הכת הסוברים שישראלית חסירה למשומד אלא במי שהמיר ונדבק באומה אחרת ויצא מן הכלל ואינו מודה ביהדות כלל, אבל באלו המודים ביהדות כנ"ל לא אסרום בישראלית כמו שהוא בזמננו זה וכמדובר. וכעין זה מצאתי ראיתי חמותי אור בתשובות מהרש"ל סי' מ"א שיצא עתק מפיו יקרא מה שכתוב בהגהות מיימוניות סוף הלכות אישות וז"ל כתוב בהגהות מיימו' בשם מהר"ם דלא מנו חכמים רשע בכלל אלו שמנו שכופין אותם לגרש ולהוציא וכו' ואף שפסק בא"ח שכופין המשומד להוציא ע"י גוים שיאמרו לו עשה מה שאומרים לך ישראל [והרב ב"י הביא כל זה בסי' קל"ד ע"ש גם מור"ם ז"ל הביא כל זה בהגה סי' קנ"ד סעי' א' ע"ש] מ"מ נראה דלא פליגי אדברי מהר"מ דדוקא משומד שיצא מן הכלל דאי אפשר שיכול לקיים שארה כסותה ועונתה כראוי כדת יהודים כה"ג הוא שנהגו לכוף ע"י גוים כדפרישית, אבל כל זמן שלא נטמעו ביניהם אפילו משומד לכל התורה כולה אין כופין אותו מאחר שיכול לקיים שארה כסותה ועונתה כראוי וגם אולי ע"י יתחרט ויחזור למוטב ובזה יתיישבו דברי מהר"ם שכתב אין כופין כלל אפילו משומד ע"כ:
הראת לדעת כי גם הרב הגדול מהרש"ל ז"ל נתן הבדל והפריש בין המשומד הנטמע באומה מן האומות, ובין המימר שעדין הוא בין ישראל ונקרא שמו בישראל ולא יצא מן הכלל הוי אומר בראויה ליבעל הכתוב מדבר וכמש"ל. והנה מש"כ ובזה יתיישבו דברי מהר"מ שכתב שאין כופין וכו' ע"ש נ"ל דנתכוון לתרץ קושית הרב בית מאיר שהקשה על סברא זו דכיון דאסורה להבעל לו כמ"ש הרשב"א ז"ל למה אין כופין אותו לגרש הא עובר על דת לגבי דידה הוא כמו המדיר אשתו מתשמיש המטה ולמה לא יהיה דינו כאינו יכול דסי' קנ"ד סעי' ז' ע"ש לזה כתב לתרץ דבזה שכתבנו שמהר"מ מיירי ביכול לקיים שארה וכו' כיון דלא נטמע ביניהם יתיישבו דברי מהר"ם ועי' להרב שאלת יעבץ חלק ראשון סי' כ"ח שכתב שלא ידע מאי איסור בדבר ע"ש. ודע שעתה שזכינו וראינו דברי רבינו שלמה עליונים למעלה ישקוט ינוח לנו מקושי אחד כי הוא זה כי לכאורה דברי מהר"מ סתראי נינהו שכבר כתבנו לעיל דברי הש"ג שסביב הולך ע"ד המרדכי בהגמ' פרק החולץ בשם מהר"מ דמומר לא שריא לאנסובי לי' בת ישראל כשר והכא כתבו הגהמ"י בשם מהר"ם דאפי' אין כופין אותו להוציא, ואי אסיר להיות אצלה בעונתה למה אין כופין אלא משמע שאין איסור בדבר, ועיין למוהריט"ץ בתשובותיו סימן פ"ג דפי' הגהמ"י דכתבי דאין כופין היינו דוקא כשאין דבר ראוי לכופו מן הדין אלא מפני שהמיר דתו וכו' ע"ש, ואי אסורה להיות עמו הוי נמי מן הדין כיון דאסור לה להיות עמו ועיין לעיל מ"ש והוכחנו שאיסורא מדאורייתא אבל לפי מש"כ רבינו הגדול מהרש"ל בדברי הגהות מרדכי אתי שפיר דההגהות מיירי כשלא יצא מן הכלל דבזה שריא לאינסובי ליה והכל יבא על נכון:
זאת עולה מן המדב"ר שכיון שמצינו דהמשומדים היוצאים מן הכלל פלוגתא דרבוותא היא אם בת ישראל אסורה להמשומד או לא ובאלו שלא יצאו מן כלל היהדות לא מצינו דבר מפורש לאסור ואדרבה מצינו סברת רבינו מהרש"ל ז"ל שכתב בפירוש שאלי שלא יצאו מכלל יהדות אין איסור בדבר להיות עמו מפתו תאכל ובחיקו תשכב וכן מצינו ג"כ להרב ח"ס ז"ל לחלק יצא בין היוצא מן הכלל ללא יצא כדאמרן, לכן נר' להורות היתרא בזה אחר שמטילין עליו בחי"ש ובתנאי גמור קידם למעשה שלא יעבירנה על דת ותתנהג כמדתה בביתה כדת של תורה:
אחר כך מצאתי און לי בשאלת יעב"ץ ח"א סימן ל' וז"ל הצ"ל אבל אין הדברים אמורים אלא בידוע לעע"ז במוחלט כמ"ש שם בס"ד משא"כ היכא דליכא למיקם עלה דמילתא בבירור בסתמא אמרינן דלבו לשמים כדמוכח בי"ד ובדוכתי טובא והארכתי בתשובה הנדפסת בס"ד בחלק שאילת יעב"ץ סימן ג' יע"ש, ובפרט האידנא דאפי' גוים שבחו"ל לאו עע"ז נינהו אלא מנהג אבותיהם בידיהם כ"ש ישראל שהמיר (דתו) שאינו בחזקת מין גמור עד שיוחזק לאדוק בע"ז הא לא"ה ודאי תלינן דלטעמא דאיסורא בלחוד קעבד כמו שהוא מדרכן של עוברי עבירה הללו רובן אינן עושין אלא להשביע יצרן בעבירה או בחימוד ממון וכה"ג ומומר כזה פשיטא דאסור להורידו מחיים שאולה אדרבה מצווים להחיותו ולהחזיר אבדת גופו ונשמתו כל כמה דלא עקר להכעיס ואביק מיבק בע"ז והארכנו בתשובה הנ"ל הנדפסת כעת וכ"ש היכא דאיכא נמי ידים מוכיחות דלבו לשמים ואוהב קרוביו וכו' ש"מ דיהדות תקועה בלבו ואינו עושה אלא לפנים ביחוד אם הוא כאשר שמעתי שנשכר לחיילות ובא לידי מדה זו מחמת חמוד ממון וחסרון כיס לא מחמת כונתו לע"ז כלל דכל כהאי אפשר דאפי' יין נסך אינו עושה וכו' ע"ש, הרי מבואר בדבריו ז"ל כאשר דברנו וענינו ואמרנו כמש"ל:
והן היום ראיתי בספר מאסף רבני הבאר בכרך שלישי שנה שמינית בסי' נ"ג שנשאל אם מותר לצרף מומר לחלל שבת בפרהסיא בארצות הרחוקות למנין במקום שיש מנין מצומצם ואם כדאי הוא להניח אותו לעבור לפני התיבה ואם יש לענות אמן אחר ברכותיו, והשיב וז"ל הנה בענין צרוף למנין הרי שאין לומר דבר שבקדושה אלא בעשרה הלא הילכתא בסנהדרין ע"ד ע"ב היא מהבדלו מתוך העדה ומהעדה הרעה הזאת דבעינן ישראל, אבל לא בעינן ישראל עדיפי משם והלא התורה עצמה קוראה אותם שם עדה רעה ובעדת קרח נתחייבו מיתה שכפרו בנבואת משה ואפילו הכי בעדה כזו שפיר שייך קדושה, א"כ גם במחללי שבת כן וכו' עש"ב (הגם דלדידי אין משם ראיה דלא ילפינן משם אלא שעשרה נקראים עדה ותל"מ) עוד כתב דרבים סוברים דמומר לתיאבון אינו בכלל זה ומחללי שבת אלה ע"פ הרוב הם לתיאבון משום פרנסתם ולא להכעיס וכו' עוד כתב שם וז"ל ועוד כתבו האחרונים ז"ל דבזה"ז שהדור פרוץ אין להרחיקם ולדחותם בשתי ידים שלא יפרקו ויפקרו יותר וכו' עש"ב זהו מה שנ"ל אשר הורוני מן השמים, וה' אלקים אמת ידריכנו בדרך אמת ובמעגלי יושר ואל יצל מפי דבר אמת ושפת אמת תכון לעד אמן:
י"ז למרחשון שנת התרצ"ד לפ"ג אורן יע"א
דוד הכהן סקלי י"ץ
סימן ג
תשובה לידי"ן חתני עסיס רמוני החכם הנלבב המורה צדק בעי"ת חילילייא יע"א כקש"ת הרב דוד שלמה הכהן י"ץ למכתבו היקר שזמנו ט' אדר ותשובתו היתה טו"ב לאדר ש' תר"ץ על מי שבא מארץ רחוקה ואמר ישראל אני והוא מהול אי מהימן על פיו לישא אשה ישראלית או לא?
הנה מצינו בטור אה"ע סי' ב' שכתב משם הרמ"ה וז"ל הא דאמרו כל המשפחות בחזקת כשרות, היינו מאן דאית ליה חזקת כשרות אין צריך לבדוק אחריו אבל מאן דלית ליה חזקת כשרות כגון שאין משפחתו ידועה צריך ראיה ליוחסין וכו' אבל פסולי קהל, אם בא לישא ישראלית לא שבקינן ליה עד דאייתי ראיה, שמא עבד הוא ול"נ דלישנא דכל המשפחות בחזקת כשרות אינו משמע כדבריו עכ"ל, הרי דמצינו שהיא פלוגתא דרבוותא ובש"ע סעי' ב' קא פסיק ותני וז"ל כל המשפחות בחזקת כשרות ומותר לישא מהם לכתחילה ע"ש ומדלא חילק בהא כלל משמע דסבר לה מר כדעת הטור, וכן משמעותו בספרו הגדול בבית יוסף שמסיק וז"ל ומ"מ כתב שאחרים סוברים כדברי רבינו דלרבנן דקימ"ל כוותייהו אפילו בחללות אין צריך לבדוק אם לא קרא ערער וכך הם דברי הרמב"ם בפירוש המשנה ובפ"ב מא"ב וכו' ע"ש ומדאסיק במילתיה כך משמע דהכי סבירא ליה ז"ל. אלא שראיתי להרב ב"ש בסי' זה ס"ק ג' שכתב וז"ל בחזקת כשרות בטור כתב בשם הרמ"ה מי שאין משפחתו ידועה לנו לא אמרינן שהוא בחזקת כשרות כי חיישינן שמא ממזר או עבד וכו' ותוספות והרא"ש והר"ן סבירא להו אפילו מי שאין משפחתו ידועה לנו לא חיישינן שמא ממזר הוא וכו' ובסימן שאחר זה מבואר דהמחבר נמי ס"ל מי שאין משפחתו ידוע לנו חיישינן שמא ממזר היא לכן יש להחמיר דמי שאינו ידוע לנו יש לחוש שמא ממזר וכו' (ובאמת לא ידעתי מהיכן משמע ליה להרב שכן הוא דעת המחבר) וכן הוא דעת הרב בית הלל שכתב מי שבא מארץ אחרת הן איש הן אשה בחור או בתולה אלמון או אלמנה צריך ראיה שהוא ישראל ואף שמתנהגים כדת ישראל ומדברים כלשונם ויודעים בכל טיב היהודים אעפ"כ צריכין ראיה וכן היא תקנות מדינות ליט"א שאין לסדר שום קידושין אלא אם כן שיש ראיה שהוא ישראל ומאיזה משפחה וכו' ע"ש, ונ"ל שגם לדעת התוספות והרא"ש והר"ן והטור דסברי שאין חוששין לו מיהו דכל זה שידענו בו שמתנהג כדת משה וישראל בכל ענייניו אלא שלא ידענו מה טיבו מאין הוא זה אבל אם לא ידענו זה בהנהגתו אי מתנהג כדת משה וכדת יהודית או לא וכש"כ אם ידענו בו שאינו מתנהג כדת של תורה ומחלל שבת ועושה כל אשר עולה על רוחו אליבא דכ"ע חיישינן ליה דהא אפילו ידענו שהוא מזרע ישראל אבל מעשיו אינם כישראל כגון מומר לתיאבון אסור בישראלית כאשר הארכתי בתשובה לעיל סימן ב' תראנו והוא קרוב, וראיתי להרב פת"ש בסק"ב שכתב משם שער המלך פרק כ' מהלכות איסורי ביאה דין ה' שהוכיח שדעת המחבר כדעת הטור ומסיק בשער המלך וז"ל ולענין הלכה הנה לענין פיסולי הקהל דעת כל הפוסקים דאפילו מי שאין לו חזקת משפחה כגון שבא מארץ רחוקה אמרינן כל המשפחות בחזקת כשרות זולת הרמ"ה שכתב הטור ולחד תירוץ שכתב ה"ה בדעת הרמב"ם ודלא כהרב בית שמואל ובס' בה"י שיחסו סברא זו לדעת מרן ז"ל וכו':
וחזי הוית להרב בית מאיר בסימן זה סעיף ב' שכתב וז"ל בחזקת כשרות כתב הב"ש בשם הרמ"ה וכו' כי חיישינן שמא ממזר או עבד הוא בהטור לא נזכר כ"א החשש דעבד ואפשר שסובר דלממזר ליכא למיחש דמכירים ישראל ממזרים שביניהם מה שאין כן לעבד וכו' ולכן מוכרח להביא ראיה שאמו ישראלית שבזה יוצא מחשש עבד וגוי ועל אביו באמת אין צריך ראיה כי לא חיישינן לממזרות וניחא בזה הא דיבמות מ"ה דאמר ליה זיל גלי כי לא יבדקו כ"א על אמו כדאיתא בתוספות שם מ"ז ד"ה במוחזק וא"כ יש ללמד זכות על מנהגנו שאין בודקין כלל היינו על פי דברי רש"י יבמות מ"ז ע"א ד"ה צריך להביא ראיה שמא גבעוני מהול הוא משמע הא אי לאו הכי היה המילה סימן גרות וידוע האידנא גבעונים אינם מצויים וישמעאלים אינם פרועים ועבדים מהולים נמי אינם מצויים כדכתב הרב חלקת מחוקק ס"ק הנ"ל עכ"ל ע"ש, אלא נראה דכל זה שראינו אותו מהול ומתנהג כדת יהודית כדכתבנו בסמוך וכמ"ש הרב בית הלל, ועי' בטור יורה דעה סימן רס"ח שכתב וז"ל ומה שצריך עדות דוקא שידענו שהוא נכרי ובא ואמר נתגיירתי אבל אם לא הכרנוהו שהיה נכרי ובא ואמר נתגיירתי בב"ד פלוני נאמן וכתב על זה רבינו ב"י שם דכן כתבו התוספות והרא"ש שאם לא הכרנוהו שהיה נכרי נאמן במגו דאי בעי אמר ישראל אני דנאמן כדמשמע בריש פסחים ג' ע"ב גבי ההוא נכרי דהוה סליק ואכיל פסחים בירושלים, וכתבו הרב המגיד בפרק י"ג מהלכות איסורי ביאה בשם הרמב"ן והרשב"א ורוב המפרשים וכן פסק הרמב"ם שם אלא דכתב במה דברים אמורים בארץ ישראל ובאותם הימים שחזקת הכל שם בחזקת ישראל אבל בחו"ל צריך להביא ראיה ואחר כך ישא ישראלית ואני אומר מעלה עשו ביוחסין וכתב הרב המגיד וכו', אבל הסמ"ג כתב דאם אין אנו מכירים בו שהוא נכרי נאמן במגו שהיה יכול לומר ישראל אני והיה נאמן כמו שהיו חכמים אומרים בפרק החולץ מ"ה ע"א לבני אדם שהוי פגומים שיגלו ומעשים בכל יום שאורחים באים ואין אנו בודקים אחריהם ושותין אנו עמהם ואוכלים משחיטתם עכ"ל ע"ש ומדברי הרב"י הנ"ל משמע שדברי הסמ"ג פליגי אדברי הרמב"ם ז"ל דכתב שבחו"ל אינם נאמנים, אבל הרב ב"ח העתיק דבריו הרב באר היטב שם בסי' רס"ח ס"ק י"ד וז"ל וכתב הב"ח מיהו נוהגים להקל להשיאו אשה ישראלית ואפשר דגם הרמב"ם מודה באורחים שבאים והם בחזקת ישראלים שנאמנים אף עכשיו שרובן עכו"ם אף להשיאו ישראלית שכל המשפחות בחזקת כשרות כמ"ש באה"ע סימן ב' ולא אמר הרמב"ם אלא במי שלא הכרנוהו בנכרי ובא ואמר נתגיירתי בב"ד פ' דנאמן מדין מגו דכיון שאינו נאמן אלא מדין מגו התם הוא דקאמר הרמב"ם דאפי' הכי מעלה עשו ביוחסין ואין משיאון אותו ישראלית מדין מגו עד שיביא ראיה וכתב דהכי נקטינן, איך שיהיה הכל מודים שבעינן שאנו רואים אותם הולכים בנימוסי ישראל דוקא ודברי הרמב"ם דלעיל פסקם מרן מלכא ז"ל בש"ע סימן רס"ח סעיף י' ע"ש ומש"כ ידידי י"ץ ששאלתם לאותו האיש והשיב שנולד בארץ ישראל בירושת"ו ושם הניחוהו אביו ואמו כשהיה קטן והנם היום בעיר קוב"א וכו' ידידי זה האיש ודאי נתגדל עם בני גילו נשאלהו על בני גילו מי הם וכשיאמרו מי הם יכתבו להם שיעידו עליו אם הוא יהודי ודאי נתגדל עם בני גילו יהודים ועוד יודיענו מה שם בני הבית שנתגדל שם ומה שם רבו המורה שלו כי לא נתגדל יחידי כי לא אדם הוא אלא בן אדם וע"י חקירה ודרישה יתודע הדבר ויתברר האמת לאמתו כי קרובה ישועתו לבא מירושת"ו וצדקתי להגלות, וצו"י יצילנו משגיאות ויורנו מתורתו נפלאות אמן, כ"ח כסלו שנת מל"א ברר"ת ה' לפ"ק פה אורן יע"א:
הצעיר דוד הכהן סקלי י"ץ
סימן ד
מצינו איש שאסור לבוא בקהל ואוכל וחולק בתרומה אם כהן הוא ובקדושתו קאי שאינו מטמא למתים ונושא כפיו ועולה לס"ת ראשון וכל חומר מצות כהונה אית ביה:
תשובה כהן פצוע דכא וכרות שפכה הן ועבדיהן יאכלו בתרומה, יבמות פרק הערל ועי' להרב בית שמואל אה"ע סי' ה' ס"ק א' ועי' להרב חלקת מחוקק ס"ק א' ובב"י הביא פלוגתא דרבוותא בזה שיש שסוברין דלאו בקדושתיה קאי כמו שפסק בשו"ע סי' ה' סעיף א' ואפילו הכי אסור כדין ישראל בממזרת ודאית ויש שסוברים שעדין בקדושתו עומד ואסור בגיורת ע"ש, מ"מ נראה דגם למאן דסובר לאו בקדושתיה קאי היינו לענין זיווג דחייס עליה רחמנא שלא יהיה מובדל יחידי בלא אשה ולכך התיר לו במקצת אבל בענין אחר בקדושתיה קאי שדוקא בענין זיווג ששייך ונוגע לאברי הזרע אשר נפסדו ממנו דשקלינן וטרינן בש"ס אי בקדושתיה קאי אי לא אבל בענין אחר שאינו מענין איברי הזרע ואינו נוגע לאברי הזרע כדקאי קאי וכדרבייה קרא ויקרא כ"א י"ח כי כל איש אשר בו מום לא יקרב וכו' או מרוח אשך כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב את אשי ה' וגו' לחם אלקיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל, וכדתנן ביבמות פרק הערל דהן ועבדיהן יאכלו בתרומה וקו"ח מקדשי קדשים המוזכרים בפסוק כנז' א"כ מוכח מכאן שלענין קדושה שאינה תלויה באיברי הזרע כדקאי קאי, ולכן נראה שלענין שאינו מטמא למתים ונשיאות כפים ולענין ס"ת בענינים כאלו הכל כאשר לכל כדקאי קאי:
ולכאורה נראה דה"ה כהן ממזר דכתיב ביה לא יבא בקהל ה' כדכתיב בפצוע דכא הגם שאסור לבא בקהל, אוכל בתרומה ועדין חומר הכהונה עליו דמאי שנא וצ"ע בזה, והנה היה נראה לומר דכיון שאין ממזר אלא מאיסורי עריות א"כ כיון שבא על הערוה הרי נעשית זונה וכיון שנעשית זונה שהוא איסור כולל כל הכהנים ואם הוא כהן ובא עליה ביאה שניה נעשית חללה ובניה חללים כמ"ש בש"ע סימן ז' סעיף י"ב דאפשר שגם בביאה א' נעשית זונה וחללה שבאים כאחד בבת אחת ובניה ממזרים וחללים
אחר כך מצאתי בקידושין ע"ז ע"ח שנזכר דבר זה והכי איתא התם אמר רב אשי הילכך כהן הבא על אחותו זונה משוי לה חללה לא משוי לה חזר ובא עליה הוא או כהן אחר עשאה חללה ע"כ, הרי מיהא דבביאה שניה נעשית חללה כמו הבא על הזונה והרי היא חללה וזונה וכהן הבא על הזונה בניה חללים ואם היא אחותו חללים וממזרים ופסקה מרן בש"ע אה"ע סימן ז' סעיף י"ד וז"ל כהן הבא על אחותו או על אחת מעריות ונתעברה מביאה ראשונה אין הולד חלל אבל עשאה זונה (ר"ל דהולד ממזר דוקא) ואם חזר ובא עליה הוא או אחר הולד חלל ע"כ, וא"כ יוצא לנו שהולד מביאה ראשונה הגם שהוא ממזר אינו חלל ואם הוא כהן עדין בקדושתו עומד דאם לא כן מאי נפקא מינה אם אינו חלל הא הרי הוא ממזר דחמור מחלל אלא ודאי מוכח שהגם שהוא ממזר אם הוא כהן עדין בקדושתו עומד ועדין עליו כל חומרי כהונה, וחזיתיה להרב ט"ז בסימן הנז' ס"ק י"ד שכתב וז"ל אין הולד חלל, קשה דהא עכ"פ ממזר הוא, ויש לומר דנפקא מינה לענין אכילת תרומה ולענין טומאת מת יש ספק בממזר כהן וצ"ע בס"פ נושאין על האנוסה עכ"ל, הרי דהרב ז"ל ניחא ליה במש"כ אנן אלא דאיהו ז"ל כתב שהוא ספק, אבל הרב חלקת מחוקק שם סק"כ והרב ב"ש שם ס"ק ל"ו כתבו משם האחרונים שאין נפקותא לדידן דמאחר דהולד ממזר מכל העריות הוי גרע מחלל רק לענין התראה ומלקות יש נפקותא מינה ע"ש, ולי נראה שלדעת מרן ז"ל שאין דרכו דרך הקודש להעתיק דיני התראה ומלקות דלא שייכי בזמן הזה נראה שהוא סובר ז"ל כדעת הט"ז שממזר כהן יש להטיל עליו חומרי כהונה ודוק, ולא כמשמעות הרב חלקת מחוקק והרב ב"ש דמשמע מדבריהם שממזר כהן אינו אוכל בתרומה ואינו מוזהר על הטומאה שהרי לא מצאו שום נפקותא בולד זכר הבא מהעריות והוא כהן אלא לענין התראה ומלקות שאם סוברים ז"ל שהדין בממזר כהן שאוכל בתרומה ואינו מטמא למתים הרי יש נפקותא נמי לדידן שאם אתה אומר ממזר ולא חלל מוזהר שלא יטמא למתים אלא ודאי משמע מדבריהם ז"ל דממזר נפסל מקדושתו אם היה כהן וגרע מחלל דיש לו שם בפ"ע ממזר מום זר שאינו נכנס בקהל ישראל, ובאמת יש לנו ללמוד בו שלא ישאר בו קדושת כהן מק"ו מה כהן הבא על הגרושה שהיא מחייבי לאוין דוקא מתחלל זרעו מקדושת כהנים הבא על חייבי כריתות לא כ"ש שמתחלל זרעו מקדושתו ולא נשאר בו קדושת כהונה ודוק, ולהכי אין ללמוד דינו מפצוע דכא כהן שזה בלא יבא וזה בלא יבא כדאמרינן לעיל דשאני ממזר שבא מטיפת איסור ולהכי חמיר ולכן נימא שלא נשאר בו קדושה מקדושת כהן, ויש להביא ראיה לזה מש"ס דגיטין נ"ט ע"ב דקאמר התם לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם הגם שמוחזק לן באבוה דהוא לוי מ"מ אמרינן ממזרת או נתינה נסיב ואחליה לזרעיה מקדושת לויה והוא ישראל פסול ובמקום ישראל קירא ע"ש כמו שפירש שם רש"י ע"ש, הרי לך בהדיא שאם לוי בא על הממזרת או נתינה הולד נתחלל מקדושת לויה הכא נמי נימא אם הכהן בא על הממזרת או על הערוה הולד קרוי ממזר ונתחלל מקדושת כהן וגרע טפי מחלל ולא נשאר לו קדושה כלל ופצוע דכא שאני חדא כמ"ש שבא מטיפה קדושה ועוד שהוא מבעלי מומין ובפי' ריבתה תו' לקדושה דהיינו לקדושת כהנים כדדרשו בתורת כהנים פרשת אמור בני אהרן אף בעלי מומין במשמע וכן לכל דבר שבקדושה אלא שלא יקרבו לכהן ולשמש בקדש וגם פצוע דכא בכלל זה שהרי לא הוציאו הכתוב אלא מעבודה אבל לענין אכילת קדשים עדין בקדושתו ואוכל מן הקדשים כדכתבנו לעיל מדכתיב לחם אלקיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל, אלא דלענין דבר הנוגע לאיברי הזרע שנתקלקלו עד שפקע קדושתיה מניה שאינו ראוי לבא בקהל קדושים משום דפקע קדושתיה מניה עד שאינו ראוי להזדווג עם בת ישראל גם בכהן והוא פצוע פקע קדושתיה מניה לענין זיווג ויכול להזדווג עם גיורת ומשוחררת שהם ספק זונה וכן אפילו אם נתגיירה בפחות משלש שנים דליכא ספיקא בזונה מ"מ כיון דלית בה כ"א איסור עשה מזרע בית ישראל דהוא עשה מקבלה התירו להם חכמים כיון דלא אפשר ליה לישא אשה בת ישראל ליבטל אי אפשר ולכן התירו לו הספיקות אבל ודאי ממזרת שהיא ודאי איסור דאורייתא ואפשר לו בספקות והטעם בגרושה שאסורה משום דכתיב לא יבא בקהל ה' אבל בספיקות או באיסור עשה או באיסור דרבנן דכולם שקולין יבאו כולם כאחד וכיון דכהן דהוא חמיר קדושתיה הקילו לו בזה משום האי טעמא גם פצוע דכא דישראל שאפשר לו בגיורת ומשוחררת ובזונה דלא נאסרו אלו לו לעולם גם בכשרותיה, מ"מ דלכהן התירו לו הספיקות ונתינות משום דלא אפשר ליבטל גם לישראל פצ"ד מותר כנ"ל אבל לכל מילי הרי הוא בקדושת כהן אוכל בתרומה ובקדשים ואינו מטמא למתים ואינו נושא גרושה ונושא את כפיו ועולה לס"ת הכל כאשר לכל כהן גמור בקדושתו עומד לדעת הש"ע וק"ל, ועיין להרב עיר וקדיש מוהר"ח בן עטר בספרי אור החיים על התורה בפרשת אמור בפסוק כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו וגו' שהביא לשון תורת כהנים וכתב וז"ל והקשו חכמי לוני"ל לעולם לא יאמר הכתוב לאביו ואנו למדין מק"ו מאמו מה תאמר הרי אביו זה אינו ידוע כאמו יטמא ממה נפשך אם זה אביו מטמא ואם אינו אביו א"כ ממזר הוא ואין לו כהונה ע"כ, מדפסקי ואמרו הכי משמע דממזר הגם דאביו דהיינו המזנה מכהנים אפ"ה אין להבן דין כהונה וק"ל ועי' מ"ש בספרי ל"ך דו"ד על התורה ע"ז ע"ש בפרשת אמור, אח"ז ראיתי להרב בעל עמק המלך להרב מנחם עזריה מאיר קאסטלנוב"ו בשאלה סימן ע"ח שנשא ונתן בזה וזו הלכה העלה דכהן הבא על הערוה שהולד ממזר פקע מיניה כל קדושת כהן עש"ב, והוא ממש כדברינו ברוך השם שבראנו לכבודו, אחר כך מצאתי הדבר מפורש בהרב דבר משה סימן ט"ו ובהרב בית דוד הלכות שבת סי' ק"ה שמפשט פשיט להו שאסור לעלות לס"ת בתורת כהונה ע"ש ועי' להרב אשל אברהם בא"ח סימן רפ"ב סק"כ ע"ש: