קרית חנה דוד חלק א· רבי דוד כהן־סקלי
השמטות ולקוטים · סימן לא
טעם למה שנוהגין אור ישראל במושבותם לומר כל אחד לחבירו בפקודתו בשבת שבת שלום לא כן במועדים פוקד כל אחד לחבירו במאמרו מועד טוב מבורך ומאי שנא דבשבת דפוקדו במאמר שבת שלום כלומר אין שטן ואין פגע רע, ואין לומר דטעמו כטעם חתימתו שאין חותמין בשבת בברכה שניה שלאחר קריאת שמע שומר את עמו ישראל לעד מפני שאמרו במדרש שבשבת אין צריכין שמירה שהשבת שומר ולפיכך חותמין בשבת הפורס סוכת שלום עלינו וכו' וכמ"ש הרב רד"א בספרו אבודרהם בסדר מעריב של שבת ופירושה דף כ"ג ע"א ע"ש, זה אינו דא"כ הוא אף ביו"ט דחותמין הפורש סוכת שלום הוה לן לומר יו"ט שלום שאות של יו"ט שומר כמו בשבת, ונ"ל לתת טעם לשבח בהקדים מה שאמרו רז"ל במדרש והביאו הרב שבח פסח בפירושו על ההגדה, דמתחילה כשברא הקב"ה את עולמו בששת הימים היה כל יום ולילו ארוך שמונה ועשרים שעות ולאחר שהשלים עולמו רצה לעשות מנוחה ותענוג ולקדש יום אחד כמו אדם שבונה לו בית ולאחר שהשלימו ושדללו עושה חינוך הבית וסעודת מצוה לשמוח ולהתענג במה שנתן לו ה' וזיכהו לכך והיו כל הימים מתקנאים בו ואומרים מה יום מכל הימים? מה עשה הקב"ה הגם שעלה במחשבתו לעשות כן כדי שלא להטיל קנאה בין כל הימים נטל ארבעה שעות מכל ששת הימים ועשה יום שביעי נמצא כולם יש להם חלק ביום השבת ובזה נעשה שלום ביניהם שכולם בשוה ולהכי אמרינן יום אחד בשבת יום שני בשבת וכן עזה"ד בכל הימים בכל יום שמזכירין היום מזכירין עמו שבת כיון דכל אחד נתן חלקו ליום הז' שהוא שבת ע"ש, והרי הוא כמבואר דמשום הכי אומרים בשבת שבת שלום משום דעיקרו לא ניתן השבת ביום השביעי אלא להטיל שלום בין הימים ואמת ויציב ונכון הוא כטעם לשד השמן, עוד יש לומר טעם אחר דהנה בברכת כהנים בפסוק ישא ה' יש שבעה תיבות כנגד שבעת הימים ומלת שלום כנגד יום השבת שהוא השביעי לכך נקרא שבת שלום ונכון, עוד מצאתי כתוב בספרו של הרב הגדול ר' אברהם זוסמאן זיע"א כי ידוע התענוג והאכילה הוא צער לנפש ולנשמה והחומר שהוא הגוף מתהנה ומתענג בזה ולהיפך התענית והטרחא של מצוה הוא תענוג נפשיי וצער לגוף שהוא עמל וטורח ואין לו הנאה מזה א"כ באחד מכל אלה מה שיערב לזה יצר לזה ואין שלום ביניהם אבל בשבת שנצטוינו על תענוג גופניי כמ"ש והתענג על ה' אם כן הוי סעודה של מצוה ויפה לנפש ולגוף וכולם נהנים מזה ודבר השוה לכל נפש הוא והכל שלום לכך אומרים בשבת שבת שלום ח"י. שבט שנת תרנ"ז מגנייא יע"א. עוד לאלוה מלין בהקדים מ"ש בזוהר פרשת קרח דף קע"ו ע"ב וז"ל תא חזי לית עלמא קאים אלא על שלום כד ברא קב"ה עלמא לא יכיל לאתקיימא עד דאתא ושרא עלייהו שלום ומאי הוא שבת דאיהו שלמא דעלאי ותתאי וכדין אתקיים עלמא וכו' ע"ש, והרי הוא כמבואר, וכן הוא בזוהר חדש דף ס"ו ע"ב והביאו הרב חמדת ימים חלק ראשון פרק ט"ו דף צ"ג ע"ב ע"ש, פה מתא אוראן יע"א. כ"ד לחדש סיון שנת עטר"ת: