קרית חנה דוד חלק א· רבי דוד כהן־סקלי
הקדמת המחבר · תורה ותעודה
וכהניה והלביש ישע וחסידיה רנן ירננו: שם אצמיח קרן לדוד וגו'.
דע כי כל הכתוב לחיים בקונטריסי כולו זרע אמת מאשר כוננו ידי בגלילות אצבעותי ולא סמכתי על אחר להיות מפי יקרא והוא כותב ואנכי מסדר, וגם בדבר כי הוא ערוך מאתמול ומסודר במקומו כאשר נתהוה בתחילה ורוצה אני לקבוע כיוון בספר חקה דבזה גם אם יהיה נעתק ע"י אחרים בספר אין חשש לשום טעות מ"מ לא נפתה לבי ולא עלה לרצון לפני שיצא עתק עתה בספר ע"י אחרים מכמה טעמי דתריצי, חדא כי כאשר אני המשביר והמוליד הוא המעתיק יש לי רשות לגרוע ולהוסיף כאשר יעלה ברצוני כי בשלו הוא רשאי ופעמים שהתוספת מרובה על העיקר כפי השעה הרצויה, ועוד כאשר הבעל דברים נגש להעתיק הוא בעצמו לא זולתו אזי חיים בלוע"ו הדברים אשר יכתבון יצאו מן הלב המולידן והממציאן, וסגולה יש בהם שנאצל מן הרוח אשר היה על המחבר בעת שנתחדשו וניתן עליהם על האותיות ועל התיבות יתלבשו גם הם מהאור אשר היה חופף עליו ויהיו חיים כי חיות הנה שיצאו מלב חי מרגיש, ומאירין ומזהירין כזוהר הרקיע וכאשר ילמוד בהם הקורא יתמלא עיניו ולבו אורה מהנעלם אשר בהם ובפנימיותם ותנח עליו הרוח מהמה בכתובים והאותיות יגידו לו את אשר היה עם לב המחבר וכוונתו וזה נראה כונת ישעיה סימן מ"ד זה יאמר לה' אני וגו' וזה יכתוב ידו לה' וגו' ומי כמוני יקרא ויגידיה ויערכה לי משומי עד עולם ואותיות ואשר תבאנה יגידו למו, ור"ל מי כמוני אני המחבר יקרא ויגידה ויערכה לי אין אדם אחר יכול להעתיקה ולהעריכה ולהגידה כאשר יאות להגידה ולהעריכה כמוני אני המחבר משומי עד עולם מאשר שמתי בה אנכי הרוח אשר עלי עד עולם והטעם ואותיות ואשר תבאנה שהם התיבות יגידו למו דברי המחבר שנתלבשו גם הם ונאצל עליהם מן הרוח אשר עליו וכאשר הוא יכתוב ידו תנח עליהם הרוח והמה בכתיבים והאותיות יגידו למו כל מה שיש בלב המחבר ובדעתו ומוציאן לאור, מה שאין סגולה זו אם יכתבון ע"י אחרים יעתיק האותיות והתיבות כאשר המה בלי חיות כפגר מת גופות בלי נשמה נשמת כל חי שאינו יכול להמשך עליהם החיות ברצוא ושוב מפני שהוא מעתיק גשם הדבר מה שנראה בעליל דהיינו גולם האותיות ולא מנעלם שבתוכם והיינו דאמרו חכמים אותיות מחכימות שהם עטופים אור כשלמה, ולכן לא רציתי שיכתבון מלי ע"י אחרים וע"י זה יש עלי טרחא בכפלים בזה כאשר יעיד עלי קוני כי איני אוכל משל אחרים אלא מיגיע כפי כדכתיב יגיע כפיך כי תאכל וכבר אמרו חכמים ע"ז גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים וכמו שפירשתי לעיל, וסיים קרא ואשר תבאנה יגידו למו נ"ל דיש לפרש הכי דהנה כמה פעמים כשאדם קורא או לומד בספרי דבי רב במושכל ראשון אינו יודע מהו כוונת המחבר אבל מאשר יבא לפניו עוד יבין כוונתו על מתכונתה וזהו כוונת הכתוב ואשר תבאנה דהיינו מדברים הנמשכין עוד לפניו יגידו למו כוונת המחבר, על כן אל תבהל ברוחך ואל תהי נמהר, ועפ"ז יש לפרש מאמר חז"ל ראש דברך אמת והקשו ראש דברך אמת ולא סוף דברך אלא מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת והוא מבואר כדאמרן כפשטיה והוא פשט נכון, ועפ"ז יש לפרש ג"כ פסוק וחכם באחור ישבחנה והוא ג"כ כמבואר, וכן קרא דכתיב טוב אחרית דבר מראשיתו שמאחרית דבר יתאמת לך הכל, ונראה לי שזה ג"כ כוונת הכתיב מגיד מראשית אחרית ור"ל מי מגיד מראשית האחרית דבר הוא שמגיד עליו, ועל פי זה יש לפרש הכתוב שבישעיה סימן מ"ב מי בכם יאזין זאת יקשיב וישמע לאחור ור"ל מי בכם רוצה להבין התורה שנקראת זאת התורה יקשיב וישמע לאחור ומשם יבין מה שקודם לזה שיהיה מתון בלימודו ויהיו עיניו משוטטות לפנים ולאחור ובזה יתלבש מאור הרוחני אשר היה חופף על המחבר בעל הדברים יגש אליו, והטעם ג"כ כי שפתותיו של המחבר דובבות באותה שעה כמו שאמרו חז"ל ועושה לו נחת רוח בזה ועל כן באה רוחו ונשמתו של בעל דברים ומתעברת בו ויהיה פי שנים ואז תגדל ההשכלה וההשפעה וישראל עושה חיל ונפתחו מעינות תהום רבה, ויאמר דברים אמתיים שלא חשב עליהם תחלה ולא שת לבו להם כי נמצאו, כמ"ש ומשחרי ימצאונני כמ"ש לעיל, ונ"ל שהיינו טעמא שיש פעם ושעה שיהיה בה עת רצון והתורה משחקת בתב"ל ארש"ו וכשעיניו הם משוטטות באותו עסק לימוד של תורה אז נחה עליו רוח ה' ויביע אומר דברים אמתיים פלאי פלאים ופעם יש שעה הגם כי ישגיב בכוחו בענין ותיקע עצמו לאותו דבר הלכה וילן בעומקה של הלכה לא יעלה בידו מאומה ונסתם המעין טמונין פלשתאי וימלאום עפר והוא אטום כאטום בריאה עד שיעבור בו רוח אלקים המרחפת על פני שכלי של האדם כדין האטים שבריאה, והוא עת רצין יהיה כשמתעברין בו נשמות הצדיקים בעלי תורה ויהיו פי שנים אז תגדל ותרבה ההשכלה וההשפעה ויתרחב לבי ויאירו עיניו וייטב לבו וצפנת פענח עקב היתה רוח אחרת עמו מהרוח הנאצל עליו מהרוח אשר על המחבר אשר שם במישרים באותיותיו ותיבותיו טובים השנים מן האחד: