קרית חנה דוד חלק א· רבי דוד כהן־סקלי
הקדמת המחבר
ב"ה
הקדמה לספר קרית חנה דוד מהמחבר בשפת חן הוא מדבר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור. ותעלומה יוציא אור. לדוד ה' והורי וישעי.
שויתי ה' לנגדי תמיד וכו'.
ברוך אלקינו שבראנו לכבודו ונתן לנו תורת אמת תורת ה' תמימה משיבת נפש היא מאירת עינים עיני השכל לאור באור החיים חיים וחסד עשית עמדי אשר זכיתני לבא עד הלום ונתת חלקי מיושבי בית המדרש לעמוד ולשרת לפניך ללמוד תורתך באהבה ובדביקות רב ועריבות עריבים עלי דברי דו"ד ובחשק נמרץ מה נמלצו אמרי יושר משובצים זהב יהיו במלואותם מלאים זיו ומפיקים נוגה בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם כאשר יכתבון בספר ויוחקו בספר נכתבים סגולתם כסגולת מאורות השמים אשר הם מאירים לכל כדור הארץ ונאה זיום בכל העולם כן סגולת התורה הקדושה הגם שאדם מתעסק בתורה במקום אחד מן כדור הארץ ואינו יכול להשמיע קולו כי אם בביתו ובחומותיו מ"מ סגולת עסק התורה שיכול להשמיע דבריו בכל העולם מסוף העולם ועד סופו והיינו כאשר חידושיו המה בכתובים יתנבאו ולא יספו בורא ניב שפתים לרחוק ולקרוב הרחוקים נעשו קרובים בכל כדור הארץ והיינו כונת הכתוב אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם ור"ל הגם שמקום הרחוק מארבע אמותיו ולהלאה אין בו אומר ואין בו דברים בלי נשמע קולם של המתעסקים בתורה במקום אשר אין עומדים שם ואפילו הכי בכל הארץ יצא קום הוא מעשה קולמוסן ובקצה תבל מליהם דומה לשמש שם אוהל אהלים של תורה ומתעסק בהם וכו' וקאמר תורת ה' תמימה ור"ל דתורת ה' הא מאירה יותר מהם שהיא תמימה ואין בה מום שנמצא בהם שהם אינם מאירים בלילה ואפילו ביום במקום שאין שולט אורם אבל אור התורה שולט בכל מקום ובכל זמן והגית בו יומם ולילה ועוד קאמר הכתוב כי התורה משיבת נפש כי נפש החוטאת היא תמות ותורה מצילתו מן החטא דמגנא ומצלא כמו שאמרו רז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וסמא דחיי למיימינים בה כי היא חייך ואורך ימיך עץ חיים היא למחזיקים בה וא"כ הרי היא משיבת נפש ועוד מחכימת פתי דכתיב אני חכמה שכנתי ערמה, ועוד פקודי ה' ישרים משמחי לב ונסו יגון ואנחה ומצות ה' ברה מאירת עינים אשר כל שלימות הללו אינם במאור השמש כי השמש כאשר יתמיד אורו וחומו מזיק לעולם שנשרף הכל מחום השמש וצריך העולם לששה זמנים קור וחום קיץ וחורף וכו' ומי שמסתכל בה יחשכו עיניו מראות באופן שתורת ה' היא התמימה בכל מכל כל אשרי רודף אחריה ואם תדרשנה תדרש לך וכדכתיב אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאונני כי הנה באמת כמה פעמים שאדם מתקשה בדבר אחד בדברי תורה ומעיין בה עד שיהיה קרוב להתייאש שלא ימצא מנוח אשר ייטב לו באותו דבר ועודנו מביט ומשתאה לדעת ההצליח ה' דרכו והנה חילוק אמיתי עומד לנגדו ברעיונו נרשם מאליו אשר לא עמל בו ולא גדלו שבאמת לא הביט כלל לאותו צד ועלה בידו כמציאה שהיא בהיסח הדעת שה' אינה לידו בחמלת ה' עליו והיינו דקאמר ומשחרי ימצאונני וכדאמרן, ונ"ל שזה הוא שהמליצו לנו רבותינו ז"ל בדברים המצודקים שאמרו יגעת ומצאת האמן דהיה להם לומר יגעת והגעת האמן מאי ומצאת ולפי האמור אתי שפיר, א"נ במה דאיתא בתיקונים תקון שבעים דקל"ו ע"ב לכל ינוקא אחזיין ליה כפום דרגיה אחזיין ליה מאתר דאיהו נשמתיה במעי אמיה דאי ישתדל באורייתא ובפקודין דינהיר ההוא אתר וכו' ואולפין ליה כל אורייתא ואי אשתדל בה אדכיר ליה כל מה דהוו אולפין ליה במעי אמיה וכו' ע"ש, והוא כמבואר ועי' בספר אוצר ישראל מערכת ג' דף רס"ג, א"נ אפשר לומר כי באמת היה הדבר הזה בידו כי מה שהיה הוא שיהיה כי כבר קבלה נשמתו דבר זה כשעמדו על הר סיני כדכתיב כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר איננו עומד היום שכל נשמותיהן של ישראל קבלו מה ששייך לנשמותיהם אלא ששכחום ואבדה מהם וע"י עסקם בתורה ובשקדנותם בתורה חזרו ויסדום וא"כ אין חדש תחת השמש אלא שנאבד ממנו ועתה שבקש אחר אבידתו מצאה, ועי' בנצוצי אורות פ' שמיני דף ל"ו שכתב שהוא במגילת חסידים, עי' רש"י פרשת עקב על פסוק והיה אם שמוע תשמעו, ועי' כלי יקר פרשת בהעלותך על פסוק ויסעו מהר ה', ונ"ל דהענין הוא כמו שאמר אם תעזבני יום יומים אעזבך, ופירשו בזה הדמיון הוא ד"מ שני בני אדם שהיו במקום אחד ונפרדו זה מזה זה פנה והלך למזרח וזה פנה והלך למערב והלכו יום אחד נמצא מרחק ביניהם ביום אחד שני ימים, וכן נמי אם היה מרחק ביניהם שני ימים ורוצים להתראות זה עם זה ביום אחד יתקרבו ויהיו בשבת אחים אחד יחד וכן הענין בתורה שאם תדרשנה תדרש לך וא"כ אתה דורש אותה ומתקרב אליה והיא ג"כ דורשת אותך ומתקרבת אליך ומיד ומצאת כי תדרשנה והרי רחוק נעשה קרוב שהבא ליטהר מסייעין אותו וממציאין לו מה שצריך ללימודו בעתו ודבר בעתו מה טיב ונ"ל לפרש דזה כונת הכתוב והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי כפל השמיעה בא להורות וללמד לנו שמה ששמעתם מקודם וקבלה נשמתכם בהר סיני במעמד הקדוש והנורא עתה תשמעו אותו כי מן השמים יריקו טלם עליכם טל תורה ישפיעו עליכם ותשמעו אותו וכמו שדרשו רז"ל אם תשמע בישן תשמע בחדש ר"ל אם רצית לשמוע בישן במה שקבלה נשמתכם שמע בחדש תתעסק בתורה בשמחה ובחשק רב כמ"ש רז"ל אין והיה אלא לשון שמחה עתה מחדש אז תשמע הישן כל מה שיש בכח נשמתך עכשיו יצא לפועל והיינו דאמר קרא וישן מפני חדש תוציאו ור"ל מה שיש בכח נשמתכם אשר היה לעולמים והוא ישן עכשיו מפני חדש אשר אתם מחדשים ומייגעים עצמכם בתורה תוציאו לאור ולפועל היש אשר היה מימי קדם, ובא להזהירנו הכתוב ואספת דגנך וכו' דר"ל דצריך להשתדל בתורה ולאסוף כל מה שיש לו בכח נשמתו שקבל בהר סיני כל חידושיו, ואספתו אל תוך ביתיך דהיינו אל תוך הספר יוחק בספר שמא תאבד פעם אחרת אחר שמצאתו וקשה להשיב, על כן הזהירנו ואספת דגנך וכו' ונ"ל שזהו כונת הכתוב רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך לשוני עט סופר מהיר יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלקים לעולם חגור חרבך על ירך גבור וגו' ורוצה לומר כשרחש לבי דבר טוב שהיא התורה ונתיישב בדעתי אזי אומר אני מעשי למלך שהוא ת"ח ואבחננו לפניו ואם ישר בעיניו אז לשוני עט סופר מהיר אכתבנו על הספר בעט ברזל ועופרת במהרה שלא ישתכח ממני, וקאמר איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה דהיינו הדרך אשר דרך בה בתלמודו למוד זה ינעם לו ועוד תפארת לו מן האדם והיינו דקאמר יפיפית מבני אדם והוצק חן בשפתותיך אזי אענדנו עטרות לי על ספר חקה וסיים הכתוב על כן ברכך אלקים לעולם במעשי ידיך החקוקים בספר למען יעמדו ימים רבים בזה ובבא דשפתותיו דובבות בקבר ותמיד הת"ח הזה חי וקיים והיינו כונת הכתוב אשר התחלנו ומשחרי ימצאונני בשני נונין בעולם הזה ובעולם הבא והקיצות היא תשיחך בעולם הבא כמו שדרשו רבותינו על פסוק זובח תודה יכבדני מכבד להקב"ה בעולם הזה ובעולם הבא ודרשו זה מדכתב בשני נונין עי' פירש"י שם, עוד אפשר לפרש בהקדים מ"ש בזוהר פרשת בלק דף קפ"ה ע"ב וז"ל בגין דכל אינון דמשתדלי באורייתא ומחדשי בה חידושין מיד אכתיב לגבי בני מתיבתא אינון מילין כדין כל אינון בני מתיבתא אתאן למחמי ליה וכו' ע"ש, וזה כוונת הכתוב כשרחש לבי דבר טוב שהוא חידושי תורה שהם לקח טוב אומר אני מעשי למלך שמגיעים דברי עד למתיבתא דרקיעא לפני מלכו של עולם ומיד לשוני עט סופר מהיר דמיד אכתיב לגבי בני מתיבתא אינון מלין כדאמר בזוהר וכל זה הוא כשיפיפית מבני אדם ואינון מלין כדין והוצק חן בשפתותיך ועל כן ברכך אלקים לעולם מעטרין לה כל בני אלקים שהם בני מתיבתא, ונראה שזה כוונת רבותינו ז"ל בברכות ח' א' גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים דאילו גבי ירא שמים כתיב אשרי איש ירא את ה' ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא ואילו גבי ירא שמים וטוב לך לא כתיב ע"ש, והקושי מבואר בזה דבודאי זה הנהנה מיגיעו יש בו יראת שמים שאם אין לו אינו שוה כלום וא"כ פשיטא דמאן דאית ביה תרתי עדיף מחד, אבל נראה לי שמדבר בשני סוגי ת"ח אחד כל מה שמחדש בעיונו חוזר וטורח וכותב כל חידושיו, וחד אינו רוצה בזה שאינו רוצה להתבטל מלימודו בזמן שהוא כותב מה שלמד כבר וירא לנפשו ומוסיף והולך בתלמודו, והוה סלקא דעתין שזה דלא פסיק גירסא מפומיה הוא עדיף מסוג האחר ולזה בא ר' חייא בר אמי משמיה דעולא להשמיענו דאינו כן אלא שזה הנהנה מיגיע כפיו וכותב בכפיו ובגלילי אצבעותיו הוא עדיף מסוג שאינו כותב שזה שכותב יאכל מפרי פיו כי ברוב הימים ימצאנו, אבל הסוג האחר הרה עמל וילד שקר נשאר מעל אשר תדפנו רוח השכחה, ואינו נהנה ממה שיגע בו דחלף חלף לו אבל מי שכותב יאכל פריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא כיון שהניח ברכה אחריו וכתוב בספר בכל עת שילמדו דבריו בבית המדרש שפתותיו דובבות בעולם הבא ותמיד נקרא חי וקיים, חי ה' וברוך צורי אשר עזרני ועד כה הביאני בחרתי הסתופף בבית אלקי ויגעתי בעשר אצבעותי ימים ולילות מנו לי להעמיד קריה נאמנה קריה עליזה להיות לי מבצר עוז ומגדל להבצר ולהשגב בתוכה קרית ספר קרית חנה דוד זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה, אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, ימי חיי בעולם הזה כל ימי חיי בעולם הבא בנועם ה' זה שמו המיוחד בה' דעל זה נאמר נעימות בימינך נצח שויתי ה' לנגדי תמיד, ולבקר בהיכלו זה שם אדנות שהוא הנקרא ולא נכתב ששם הוי"ה ברוך הוא רואים וחוזים אותו כתוב לפנינו ולכך נקט בו הכתוב לחזות אבל שם אדנות שהוא גי' היכ"ל מבקרין אותו בפה ובמחשבה דוקא ובקריה אשר בניתי לי יצפנני בסוכה ביום רעה יסתירני בסתר אהלו בצור ירוממני, ימלא פי תהלתך כל היום תפארתך על החסד אשר עשית את עבדך, כי מי אנכי אדני אלקים ומי ביתי כי הבאתני עד הלום לבנות קרית ספר קריה עליזה, קרית חנה דוד אשר חנן אלקים את עבדך האל המאזרני חיל כי הכל משלו, יודע אני חולשת דעתי וחולשת גופי, האי גופא קשיא, היום קשיא רישא, ולמחר כריסא כי ה' הוכיחני בשבט אנשים ובנגעי בני אדם כהתעות שכור בקיאו, יתר כל אשר בלבבי לולא ה' עזרתה לי יסור יסרני יה ולמות לא נתנני ותמיד לבי חי כמו לב הארי לעבודת קוני ולתורתו ולעשות מלאכתו מלאכת הקדש, אודה ה' בכל לבב אשר שלח דברו וירפאני כי ימים אלו טובים היו מימי קדם ה' יגמור בעדי חי חי הוא יודוך כמוני היום, קדש הלולים לה' להללו ולשבחו אשירה לה' כי גמל עלי תורת חסד על לשוני פה ה' דבר בי ומלתו על לשוני, ומה יוסיף דוד עוד לדבר אליך ואתה ה' ידעת את עבדך כי כבד פה וכבד לשון אנכי והוא המדבר בי כדכתיב ומה' מענה לשון, ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם מפלא העליון מופלא ומכוסה אשר לא שזפתו עין איה שהוא מקור הברכות אשר נעלמה מעיני כל חי משם יצוה ה' את הברכה חיים עד העולם מאור החיים תאיר פניך על עבדך אמן:
תורה ותעודה
וכהניה והלביש ישע וחסידיה רנן ירננו: שם אצמיח קרן לדוד וגו'.
דע כי כל הכתוב לחיים בקונטריסי כולו זרע אמת מאשר כוננו ידי בגלילות אצבעותי ולא סמכתי על אחר להיות מפי יקרא והוא כותב ואנכי מסדר, וגם בדבר כי הוא ערוך מאתמול ומסודר במקומו כאשר נתהוה בתחילה ורוצה אני לקבוע כיוון בספר חקה דבזה גם אם יהיה נעתק ע"י אחרים בספר אין חשש לשום טעות מ"מ לא נפתה לבי ולא עלה לרצון לפני שיצא עתק עתה בספר ע"י אחרים מכמה טעמי דתריצי, חדא כי כאשר אני המשביר והמוליד הוא המעתיק יש לי רשות לגרוע ולהוסיף כאשר יעלה ברצוני כי בשלו הוא רשאי ופעמים שהתוספת מרובה על העיקר כפי השעה הרצויה, ועוד כאשר הבעל דברים נגש להעתיק הוא בעצמו לא זולתו אזי חיים בלוע"ו הדברים אשר יכתבון יצאו מן הלב המולידן והממציאן, וסגולה יש בהם שנאצל מן הרוח אשר היה על המחבר בעת שנתחדשו וניתן עליהם על האותיות ועל התיבות יתלבשו גם הם מהאור אשר היה חופף עליו ויהיו חיים כי חיות הנה שיצאו מלב חי מרגיש, ומאירין ומזהירין כזוהר הרקיע וכאשר ילמוד בהם הקורא יתמלא עיניו ולבו אורה מהנעלם אשר בהם ובפנימיותם ותנח עליו הרוח מהמה בכתובים והאותיות יגידו לו את אשר היה עם לב המחבר וכוונתו וזה נראה כונת ישעיה סימן מ"ד זה יאמר לה' אני וגו' וזה יכתוב ידו לה' וגו' ומי כמוני יקרא ויגידיה ויערכה לי משומי עד עולם ואותיות ואשר תבאנה יגידו למו, ור"ל מי כמוני אני המחבר יקרא ויגידה ויערכה לי אין אדם אחר יכול להעתיקה ולהעריכה ולהגידה כאשר יאות להגידה ולהעריכה כמוני אני המחבר משומי עד עולם מאשר שמתי בה אנכי הרוח אשר עלי עד עולם והטעם ואותיות ואשר תבאנה שהם התיבות יגידו למו דברי המחבר שנתלבשו גם הם ונאצל עליהם מן הרוח אשר עליו וכאשר הוא יכתוב ידו תנח עליהם הרוח והמה בכתיבים והאותיות יגידו למו כל מה שיש בלב המחבר ובדעתו ומוציאן לאור, מה שאין סגולה זו אם יכתבון ע"י אחרים יעתיק האותיות והתיבות כאשר המה בלי חיות כפגר מת גופות בלי נשמה נשמת כל חי שאינו יכול להמשך עליהם החיות ברצוא ושוב מפני שהוא מעתיק גשם הדבר מה שנראה בעליל דהיינו גולם האותיות ולא מנעלם שבתוכם והיינו דאמרו חכמים אותיות מחכימות שהם עטופים אור כשלמה, ולכן לא רציתי שיכתבון מלי ע"י אחרים וע"י זה יש עלי טרחא בכפלים בזה כאשר יעיד עלי קוני כי איני אוכל משל אחרים אלא מיגיע כפי כדכתיב יגיע כפיך כי תאכל וכבר אמרו חכמים ע"ז גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים וכמו שפירשתי לעיל, וסיים קרא ואשר תבאנה יגידו למו נ"ל דיש לפרש הכי דהנה כמה פעמים כשאדם קורא או לומד בספרי דבי רב במושכל ראשון אינו יודע מהו כוונת המחבר אבל מאשר יבא לפניו עוד יבין כוונתו על מתכונתה וזהו כוונת הכתוב ואשר תבאנה דהיינו מדברים הנמשכין עוד לפניו יגידו למו כוונת המחבר, על כן אל תבהל ברוחך ואל תהי נמהר, ועפ"ז יש לפרש מאמר חז"ל ראש דברך אמת והקשו ראש דברך אמת ולא סוף דברך אלא מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת והוא מבואר כדאמרן כפשטיה והוא פשט נכון, ועפ"ז יש לפרש ג"כ פסוק וחכם באחור ישבחנה והוא ג"כ כמבואר, וכן קרא דכתיב טוב אחרית דבר מראשיתו שמאחרית דבר יתאמת לך הכל, ונראה לי שזה ג"כ כוונת הכתיב מגיד מראשית אחרית ור"ל מי מגיד מראשית האחרית דבר הוא שמגיד עליו, ועל פי זה יש לפרש הכתוב שבישעיה סימן מ"ב מי בכם יאזין זאת יקשיב וישמע לאחור ור"ל מי בכם רוצה להבין התורה שנקראת זאת התורה יקשיב וישמע לאחור ומשם יבין מה שקודם לזה שיהיה מתון בלימודו ויהיו עיניו משוטטות לפנים ולאחור ובזה יתלבש מאור הרוחני אשר היה חופף על המחבר בעל הדברים יגש אליו, והטעם ג"כ כי שפתותיו של המחבר דובבות באותה שעה כמו שאמרו חז"ל ועושה לו נחת רוח בזה ועל כן באה רוחו ונשמתו של בעל דברים ומתעברת בו ויהיה פי שנים ואז תגדל ההשכלה וההשפעה וישראל עושה חיל ונפתחו מעינות תהום רבה, ויאמר דברים אמתיים שלא חשב עליהם תחלה ולא שת לבו להם כי נמצאו, כמ"ש ומשחרי ימצאונני כמ"ש לעיל, ונ"ל שהיינו טעמא שיש פעם ושעה שיהיה בה עת רצון והתורה משחקת בתב"ל ארש"ו וכשעיניו הם משוטטות באותו עסק לימוד של תורה אז נחה עליו רוח ה' ויביע אומר דברים אמתיים פלאי פלאים ופעם יש שעה הגם כי ישגיב בכוחו בענין ותיקע עצמו לאותו דבר הלכה וילן בעומקה של הלכה לא יעלה בידו מאומה ונסתם המעין טמונין פלשתאי וימלאום עפר והוא אטום כאטום בריאה עד שיעבור בו רוח אלקים המרחפת על פני שכלי של האדם כדין האטים שבריאה, והוא עת רצין יהיה כשמתעברין בו נשמות הצדיקים בעלי תורה ויהיו פי שנים אז תגדל ותרבה ההשכלה וההשפעה ויתרחב לבי ויאירו עיניו וייטב לבו וצפנת פענח עקב היתה רוח אחרת עמו מהרוח הנאצל עליו מהרוח אשר על המחבר אשר שם במישרים באותיותיו ותיבותיו טובים השנים מן האחד:
דברים ככתבן
עיני לשמיא נטלית יהא רעוא דילך לסדרא מלין בפימאי לקיימא בי האי קרא ואנכי אהיה עם פיך והורתיך את אשר תדבר ולא איעול בכסופא קודמך, לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון יהי רצון מלפניך השם שתרצה את מעשינו ויעלה לפניך לרצון ולריח ניחוח ושיח שפתותינו זה יהא חשיב ומרוצה לפניך כאילו הקרבנו קרבנות הצריכין להקרב כאשר אמרו חכמים בקבלתם זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם וכו', איני צריך לא עולה ולא חטאת וכו', וכן אמרו ג"כ על הכותב חידוש בתורה הוא כמקריב קרבן, עוד אמרו רז"ל כתבו (נאמר לענין הכותב ספר תורה) מעלה עליו הכתוב כאילו קבלו מהר סיני עיין עליהם, ונראה דה"ה אם כותב ספר מחדושיו כיון שחידושיו אלה הם ממה שקבלה נשמתו מסיני ועתה הוציאם לאור מהכח אל הפועל מעלה עליו הכתוב כאילו קבלם אז מסיני שכיון שכתבם עומדים נצחיים לנצח נצחים כמו התורה הנצחית, וכמו שהביא הרב חיד"א ז"ל בספרוהקדוש כסא רחמים בפירושו למסכת אבות דרבי נתן בפרק רביעי שמעון הצדיק היה משיירי כנה"ג שכתב שם וז"ל שאמרו רז"ל דהכותב חידוש בתורה הוא כמקריב קרבן וכתב כי ע"פ זה פירש הרב לב אריה פסוק מזמור מ' זבח ומנחה לא חפצת וגו' עולה וחטאה לא שאלת אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי ע"ש, והרי הוא כמבואר, ול הסביר הענין ולנאותו שהכותב כמקריב נ"ל לומר שדעת קדושים היא כי הנה אמרו רז"ל סוף אדם וכו' וסוף בהמה לשחיטה ור"ל סוף תכלית בהמה ובריאתה שבראה השם אינו אלא לתכלית השחיטה שזהו תיקון תכלית הבריאה ותיקון נפש הבהמה שתעלה נפשה לשם וא"כ הבהמה הנעשית קרבן לה' באה אל תכליתה לאפוקי בהמה שלא נעשית לה' אבדה תקותה ועדין לא נתקנה נפשה שהוא ניצוץ הקדושה, וגם כן הכותב חידוש של תורה גם כן בא אל תכליתו שמתחילה היה נעלם מעין כל רואה והגם שהוציאו בעליו לחוץ ונשמע פתגם המלך מ"מ היום או מחר תקחנו שכחה המצויה ואין לו זכרון ויקחהו אופל שהיא הסט"א אבל אם יכתוב זאת זכרון בספר ויוחקו אינו נשכח לזכר עולם יהיה צדיק ובא עד קצו וה'ן עוזר לו ולמען יעמדו ימים רבים מדור דור ועד דור ודור אמונתו והרי בא אל תכליתו תורת ה' תמימה משיבת נפש כמו נפש הבהמה העולה היא למעלה ובאה אל תכליתה כן זאת התורה לעולה לרצון לפני השם ונעשית סמא דחיי חיים עד העולם כי חיים הם למוצאיהם למוציא אותם לפניו ערוכים וכתובים בספר ואז יתקיים בו שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב וזהו שסיים דוד לעשות רצונך אלקי חפצתי ותורתך היא בתוך מעי ולא תשכח ועוד שהוא בעליל לעיני הכל וז"ש בשרתי צדק בקהל רב וגו' ומקרא שכתוב אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאונני בזה ובבא כמ"ש לעיל ע"ש:
ונראה לי לפרש ע"פ האמור דהאי ומשחרי לשון שחרות כמו שאמרו רז"ל אש שחורה ע"ג אש לבנה ומשחרי שהוא לשון שחרות שחורה אני ונאוה שכותב בשחור שהוא הדיו על גבי הלבן הוא הנייר והיינו ומשחרי שכותבין אותי בשחור על הלבן ומסמנין אותי על הנייר ימצאונני בכל עת לכל חפץ מצויה לפניהם כשלחן הערוך ומוכן לפניהם שכל הרוצה ליטול יבא ויטול שהכל נהנים ממנו, ועל פי זה יש לפרש פסוק הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד שתמיד נהנים מצדקתו ומתורתו לעד ולעולמי עולמים וכמו שדרשו רז"ל זה הכותב תורה ומשאילה לאחרים ה"נ יש לדרוש זה הכותב חידושיו של תורה ושולח מים מימיו על פני חוצות מימיו נאמנים הון ועושר בביתו ואע"פ כן צדקתו עומדת לעד, אי נמי יש לפרש באופן אחר דהנה צריך להתבונן בהאי קרא דמתחילה לא ייחס ההון והעושר לו דלא קאמר הונו ועושרו בביתו כאשר סיים קרא דקאמר וצדקתו ולא אמר וצדקה עומדת לעד, ונראה בזה לומר דה"ק קרא הון ועושר בביתו ואינו מתייחס אליו דיכול להיות שאוספו לאחרים אבל מה שעושה ממנו צדקה זה באמת מתייחס אליו ונקרא צדקתו שהוא שלו עומדת לו לעד בזה ובבא כדכתיב והלך לפניך צדקך ולפי מה שכתבנו שאם כותב חידושיו בספר אז מתייחס אליו אותו חידוש שהוא שלו ולא יקחהו אופל השכחה אתי שפיר דקאמר הון ועושר בביתו אבל עדין אינו מתייחס אליו דשמא למחר בא ואיננו אבל אימתי יקרא צדקתו שמתייחס אליו והוא שלו בזמן שעומדת לעד דהיינו שכותבה על הספר אזי תקרא צדקתו שהיא שלו יתנו עדיהן ויצדקו חקוקה וחרושה על ספר חקה, מפיהן ומפי כתבן, ונראה לי דזה כוונת הכתוב בתהלים א' כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה דיש להבין דלמה קראה תורת ה' ולבסוף קראה תורתו דכתב ובתורתו, והגם דלפי הפשט אין זו קושיא דכינוי תורתו קאי אתורת ה' שהזכיר קודם מ"מ עדין קשה שאם כונת הכתוב כן לא הו"ל לומר ובתורתו אלא ובה יהגה יומם ולילה, על כן נראה לומר דכוונת הכתוב דכתב ובתורתו קאי אהאיש דכתב לעיל אשרי האיש אשר לאהלך וגו' וקראה בסוף תורתו על מי שכותב חידושיו והמה בכתובים אז נקראת תורתו שהיא באמת שלו מתייחסת אליו וקאמר עלה ובתורתו יהגה יומם ולילה כיון שהיא כתובה לפניו אז כשיבא לידו דבר שהוא ענין לו יחרזהו עליו וילבישהו כשריין קבוצותי'ו תלתלים עוטה אור כשלמה שהכל מתהלך במישרים אל מקום אחד אשר יהיה שמה הרוח ללכת שמה ילכו האופנים, ואם יראה כסותר לו יעיר עליו אזן והבאר"ה לחלק יצאת יומם ולילה סובב הולך על חומותיה ולהכי קאמר ובתורתו יהגה יומם ולילה כי בטובו מחדש בכל יום תמיד וקובץ על יד ירבה מדבר הלמד מענינו ועל כן צריך לזה שני קונטריסים אחד לכתוב בו מה שיעלה על רוח מבינתו רוח השם אשר דבר בו ומלתו אשר על לשונו משכיל על דבר בסב'ר פני'ם יפות מיד ימהר יחישה מעשהו בקן קולמוסו לקולטם בדיו על הנייר בק"ן ספו"ר בעצם היום הזה בעצומו של יום כתוב לך את הדברים בעצם היום הזה פן ישכח ויקחהו אופל כדכתיב השמר לך פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וגו' ויש לדייק דהול"ל אשר שמעו אזנך דבקולות הוא דכתיב ראיה לא בדברים, ולפי האמור ניחא דהאי אשר ראו עיניך רוצה לומר עיני שכלך שעדין לא יצאו לאור העולם והם נרשמים בעיני השכל מזהירנו הכתוב שלא נשכח את הדברים האלה, ועל כן ישכיל ויכתוב מיד על ספר, וקונטרס השני בו יערוך ויסדר דבריו דבר דבור על אפניו בספר חקה, וזה נ"ל כוונת איוב י"ט שאמר מי יתן אפוא ויכתבון מלי מי יתן בספר ויוחקו, שנראה לכאורה שכפל דבריו במלות שונות, ועוד הו"ל לומר מי יתן ויכתבון מלי ומאי אפוא דקאמר וע"פ האמור יבא על נכון שמתחילה אמר מי יתן אפוא רוצה לומר עתה בשעה שאני מדבר באותה שעה ובאותו מצב, מי יתן פה עתה ויכתבון משי על קונטריס אחד שלא ישכח מהם מאומה כל דבור ודבור יכתב מיד, ואחר כך אמר עוד ומי יתן שאחר כך יוחקו בספר בסדור נכון כדרך כל הדברים שיוחקו בספר שיהיו קיימים לעולמי עד שיערכום ויסדרום סדור נכון, ונראה לי דזה כונת הכתוב בתהלים שם ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ שתול על פלגי מים וגו' דקדק לכתוב כעץ שתול ולא נטוע להודיענו שבח השתול אחר נטיעתו במקום אחר כי יש הבדל בין הנטוע והנשתל הנטוע הוא הנטוע במקומו והנשתל הוא הצמח שנעקר ממקומו ונשתל במקום אחר להשביחו ולתקנו עי' בפירוש המלבי"ם בתהלים סימן א' ע"ש, והיינו כמ"ש שחידושי תורה מתחילה יהיו נטעים במקום אחד בשעה שמולידן ואחר כך יהיו נשתלים במקום אחר בספר מיוחד ערוכה בכל ושמורה בסדור נכון כדי להשביחם ולתקנם ולהאיר אורם ולכך קאמר קרא והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר בשתילתו מושבח ועומד הוא ולא כעץ נטוע שלא הגיע זמנו עדין ליתן פריו ולהצליח ולכך סיים קרא וכל אשר יעשה יצליח, יצליח במאמר פיו וז"ל הזוהר פרשת בראשית ל"ז ע"א תא חזי כלהון נטיעין הוו סתימין רשימין דקיקין באתרא חד לבתר עקרן קוב"ה ואשתיל לון באתר אחרא ואתקיימו וכו' עיין שם:
ועל פי הדברים האלה הנראים בעליל אבן בוחן יסוד מוסד שזו יסודה של תורה חקוקה וחרושה בכתב יושר אמת קרן היסוד לעולם עומדת קרן קיימת לו לעולם בזה ובבא אפשר לפרש מאמר ר' יהודה הנשיא באבות פרק שני במאמרו הנעים יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון וכו' ע"ש, שהנה לכאורה שמאמרו וכל תורה שאין עמה מלאכה הוא נתינת טעם למה שאמר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ דהיינו מלאכה וא"כ הול"ל שכל תורה שאין עמה מלאכה שביאורו יפה שהוא נותן טעם לשבח, ועוד קשה מאמרו תורה שאין עמה מאי עמה דנקט הוה ליה לומר וכל תורה בלא מלאכה וכו' ועוד קשה שינוי לשון תוך כדי דיבור מתחילה קראה דרך ארץ וכשבא ליתן טעם שינה את טעמו מדרך ארץ למלאכה וכמו שהקשה הרב החסיד רבינו יוסף יעבץ בפירושו היקר והנכבד על פרקי אבות עיין עליו מה שכתב בזה משם הרב ישראל ז"ל עש"ב, האמנם כפי תכונת דברינו הנז' אפשר שבא לרמוז לנו רבינו הקדוש בחן שפתיו שלא די לו לאדם ביגיעתו בתורה הלימוד דוקא ובטובו בכל יום מחדש תמיד חידושי תורה אלא צריך תורה עם הכתיבה במה שהוא מחדש כדי שיהיה קרן קיים לעולם קרנו תרום בכבוד ושני דברים השמיענו אחד יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ כפשטה והשנית השמיענו במאמרו השני וכל תורה שאין עמה מלאכה דהיינו שהוא יגע בתורה אלא שאין עמה שאין עם התורה שמחדש מלאכת הכתיבה והיינו שדקדק ואמר עמה דעם התורה שלומד אינו עושה עמה מלאכה בלימודו שאינו כותבה גזר אומר סופה בטלה שישכח כל מה שלמד וחידש וגוררת עון שעבר על מה שהזהיר הכתוב השמר לך וגו' פן תשכח את הדברים וגו' שהוא עון גדול שבנה וסתר אבל אם יכתבון מליו בספר ויוחקו אין השכחה שולטת בהן דהנה לפי פירושנו יתורצו כל הדקדוקים הנז':
ועל פי זה יש לפרש מקרא שכתוב בתהלים קמ"ד לדוד ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה דהיינו שדוד המלך ע"ה משבח ומברך לה' שלימד ידיו לקרב ואצבעותיו שאוחז ותופס בהם הקולמוס לכתוב פסקי תורה לישא וליתן לבנות ולסתור במלחמתה של תורה יתנו עידיהם ויצדקו בראיותיהן הכתובים במעשה ידיהם של צדיקים וכל רואיהם יכירום שהם אמת ודבריהם אמת, ועפ"ז י"ל שם קי"ט נפשי בכפי תמיד ותורתך לא שכחתי דר"ל נפשי שהיא התורה כי חיים לנפשך והם חידושי תורה שאני מחדש בכל יום תמיד קאמר דוד נפשי בכפי תמיד דהיינו בידי אני כותב תמיד על ספר חיקה כל מה שאני מחדש דבזה ותורתך לא שכחתי חקוקה על לוח לבי וסיים על זה נחלתי עדותיך לעולם כי ששון לבי המה דר"ל דבזה ד"ת הם לי לנחלה והיינו דקאמר נחלתי עדותיך לעולם וקאמר כי ששון לבי המה על דרך שמחה לאיש במענה פיו וגו' כיון בהם חקוקים על לוח לבי, וכן עד"ז י"ל פסוק בתהלים י"ח ל"ה מלמד ידי למלחמה וניחתה קשת נחושה זרועותי דהיינו דהמע"ה נותן הודאה לה' שלימד ידיו למלחמתה של תורה במה שניחתה קשת נחושה דהיינו קסת הסופר (הגם שכתוב בשי"ן י"ל כמו בשי"ן שמאלית) ניחתה תמיד על שלחנו סמוך לזרועותיו שהיא נוחה לטבול בה קולמוסו כדי שימצא מבוקשו בכל שעה ולא ישתכח ממנו מה שנתגלה לו וקאמר קס"ת נחושה שנחושתה עבה שהיא כבידה ואינה קלה להתגלגל ותהפך על פיה אלא יש לה בסיס שנחושתה עבה שעומדת עליו עמידה שיש לה סמיכה סמכא ובר סמכא סמיכת זקנים בארעא סמיכתא ארעא דרבנן:
כלל גדול בעבודת הבורא הוא שימשוך עצמו מהיסח הדעת ותמיד עיניו יבחנו במה שהוא עוסק קריאה או לימוד או בקשה ותפילה כי עיקר שליטת היצר היא היסח הדעת כי בזה ימצא כל מבוקשו שיעשה לו שישכח עצמו במה שהוא עושה כמו שמצינו ביעקב אבינו שנאמר בו וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו בגיד הנשה נשה לשון כי נשני אלקים את וגו' כמ"ש בזוהר פ' בא מ"א ע"ב ע"ש:
כתיב ושם דרך אראנו בישע אלקים זה השם אורחותיו ומעגלותיו מפלס בשכלו ובשכל אחרים כמו שאמרו בפרקי אבות (רפ"ב) איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם דהיינו שיבחן הוא שהוא טוב ויבחין דבריו בדעת אחרים, וזה נ"ל כוונת הכתוב (תהלים מ"ה ב') רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך לשוני עט סופר מהיר יפיפית מבני אדם הוצק חן וגו' דהיינו אם ת"ח חשב דבר בלבו בחידושי תורה והרי הוא טוב בעיניו הדבר אפ"ה צריך עוד שיבחננו עם זולתו ויערוך דבריו לפני חבירו ואז אם יפה גם בעיני חבירו יכתבהו על ספר חקה למען יעמדו ימים רבים, וזהו כונת הכתוב כאן רחש לבי דבר טוב אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי וגו' כשרחש לבי דבר טוב בדברי תורה ונראה בעיני שהוא טוב מקיים אני בעצמי ואל בינתך אל תשען אלא אומר אני מעשי למלך לת"ח שהוא הגון כמלך כדכתיב בי מלכים ימלוכו ואם יישר בעיניו אז לשוני עט סופר מהיר אכתוב בספר אותו דבר חידוש של תורה בעטי תיכף ומיד במהירות ובנחיצה שלא אשכח את הדברים אשר ראו עיני שכלי והטעם שעל ספר יוחק מפני שכבר יפיפית מבני אדם אדם המעלה והוטב בעיניו ואמר יפה אמר חנן והוצק חן בשפתותיך ועל כן ברכך אלקים לעולם במעשה ידיך לעולם שיעמדו על ספר ימים רבים:
ז"ל הסמ"ק מ"ע להורות את בני ישראל להשיב לשואל דבר הלכה והוראה, הבי"ד בספר מצות השם דף פ"א ע"ב אות ט' ע"ש, ולכן צריך לזה זמן זמנם זמניהם כדי שיחוקק צדק וכמו שפירשו על פסוק כי אקח מועד אני מישרים אשפוט ולזה צריך רעיון גבוה של חונן הדעת במחשבה עמוקה בעומק ההוראה וההלכה, כי הספר והסיף כרוכה, כי חרב בין ירכותיו הושלכה, וגהינם מתחתיו הוערכה, עוברי בעמק הבכה, ולכן יורה וידין כהלכה, לסדר הספיקות שדעתו בהם נבוכה, כי לא ידע מה בחשוכא, אם להימין אם להשמאיל דעתו מוסבכה, יפיץ ענן אורו בתורה שמורה וערוכה, בית יעקב לכו ונלכה, כי שם צוה ה' את הברכה, יד כותבת הגסה ידע אנוש ערכה, כי היא מקיר הברכה, והיא התורה שעמה מלאכה, יוצאת בהינומא וראשה פרוע אשרי העם שככה, מערכה מול מערכה, והיה לאות על ידכה, ארוממך אלקי המלך ואברכה, קומי צאי מתוך ההפכה, ומה ראו על ככה, אשלג כדי לכבס בהם דבר בסבכה, עד שיוצא לאור אמתתה של הלכה, מראש מקדם נסיכה, יפה אמר חנן מהכא, עולם שם לו ערוכה, והנזהר תדבק בו ברכה, אשרי אדם שזכה, ואשרי העם שככה:
דע את אלקי אביך ועבדהו.
דרך אנשים מהוגנים להיות נזהרים על דל שפתם מדבר מגנות אדם וזהו כבודם כבוד ה' וכבוד עצמו ונפשו כמ"ש הרמב"ם באגרותיו בכתבו לתלמידו ר' יוסף עקנין זיע"א וז"ל ואני לא אנצח לעצמי כי כבוד נפשי ומעלת מדותי אצלי יותר כבוד משאנצח הכסילים בלשוני ובדבורי והאי צורבא מרבנן קוב"ה תבע ביקריה, אבל הבן ה' יחייהו הדין עמי שיתקנא בזה שאני אביו ורבו ואינו יכול לסבול העלבון עכ"ל לשון הזהב עי' להרב תעלומות לב בחיו"ד ח"א סימן ג' ע"ש, השם יעזרנו על דבר כבוד שמו ונגד זקניו כבוד כבוד לאיש שבת מריב, וז"ל הזוהר חקת קפ"ג ע"ב ותלבש אסתר מלכות דאתלבשת במלכות עלאה קדישא ודאי לבשה רוח הקדש מ"ט זכתה להאי אתר בגין דנטרת פומה דלא לחוואה מידי הה"ד אין אסתר מגדת מולדתה ואוליפנא כל מאן דנטר פומיה ולישניה זכי לאתלבשא ברוחא דקודשא וכל מאן דסטי פומיה למלה בישא הא ודאי ההיא מלה בישא שליט עלוי ואי תימא וכו' ע"ש, והיינו דאמר קרא מות וחיים ביד לשון ולשין חכמים מרפא:
עוד כתוב בתקוני הזוהר תקונא שבעין דף קל"ג ע"א על פסיק (ישעיה מ"ג) ואתן אדם תחתך, אדם בליעל איש און, ולאומים תחת נפשך דכד בר נש איהו שליט על יצריה הכי איהו שליט על כל שנאיי ואם יצריה שליט עליה שנאוי שליטין עליה ע"ש, ידידי קורא נעים בחון ושקיל באלו הדברים והסתכל בהם הדק היטב היטב הדק ותמיד יהיו בין עיניך כותבם על לוח לבך ויהיו ענקים לגרגרותיך ויהיו עיניך ולבך שם כל הימים לרבית השעות ויהיו חיים לנפשך עורה למה תישן:
עוד שם כתוב לאמר ק"ל ע"ב מלא כל הארץ כבידו בכל אתר דקרי ליה בר נש עני ליה, אלא אי ההוא אתר דההוא אבר איהו פגום בחובי דעביד בר נש, קוב"ה לא שריא בההוא אבר דעליה אתמר כל אשר בו מום לא יקרב ע"ש, דמהכא משמע דמאן דבעי שתפלתו תהיה נשמעת ותעלה לרצון לפניו לא יפגום לישניה בלישנא בישא משים כל אשר בו מים לא יקרב וע"כ צריך ששפתיתיו נוטפות מור ונופת דבש וחלב תחת לשונך:
ומצד אחר כבר הזהירנו דהמע"ה א) אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי וכתיב ב) נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה וכתיב ג) לשין חכמים תטיב דעת וכתיב ד) מענה רך ישיב חמה וכתיב ה) מרפא לשין עץ חיים, חמשה פסוקים אלו כנגד חמשה מוצאות הפה שיזהר בהם לדבר טוב:
אלה דברי דוד האחרונים י"א לאלול בש' הנה שמענוה באפרת"ה (תפר"ח) לפ"ק פה אורן יע"א הצעיר המחבר דוד הכהן סקלי י"ץ מילדי העברים אשר במתא דובד"ו יע"א שנתיישבו שם מגירוש סיבילייא ונתיישבתי פה אוראן יע"א משנת אתה סת'ר לי לפ"ק:
קרית חנה דוד
חלק א'