אור ברסלב
קרית חנה דוד חלק א הקדמת המחבר › דברים ככתבן

קרית חנה דוד חלק א· רבי דוד כהן־סקלי

הקדמת המחבר · דברים ככתבן

תורה ותעודה

עיני לשמיא נטלית יהא רעוא דילך לסדרא מלין בפימאי לקיימא בי האי קרא ואנכי אהיה עם פיך והורתיך את אשר תדבר ולא איעול בכסופא קודמך, לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון יהי רצון מלפניך השם שתרצה את מעשינו ויעלה לפניך לרצון ולריח ניחוח ושיח שפתותינו זה יהא חשיב ומרוצה לפניך כאילו הקרבנו קרבנות הצריכין להקרב כאשר אמרו חכמים בקבלתם זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם וכו', איני צריך לא עולה ולא חטאת וכו', וכן אמרו ג"כ על הכותב חידוש בתורה הוא כמקריב קרבן, עוד אמרו רז"ל כתבו (נאמר לענין הכותב ספר תורה) מעלה עליו הכתוב כאילו קבלו מהר סיני עיין עליהם, ונראה דה"ה אם כותב ספר מחדושיו כיון שחידושיו אלה הם ממה שקבלה נשמתו מסיני ועתה הוציאם לאור מהכח אל הפועל מעלה עליו הכתוב כאילו קבלם אז מסיני שכיון שכתבם עומדים נצחיים לנצח נצחים כמו התורה הנצחית, וכמו שהביא הרב חיד"א ז"ל בספרוהקדוש כסא רחמים בפירושו למסכת אבות דרבי נתן בפרק רביעי שמעון הצדיק היה משיירי כנה"ג שכתב שם וז"ל שאמרו רז"ל דהכותב חידוש בתורה הוא כמקריב קרבן וכתב כי ע"פ זה פירש הרב לב אריה פסוק מזמור מ' זבח ומנחה לא חפצת וגו' עולה וחטאה לא שאלת אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי ע"ש, והרי הוא כמבואר, ול הסביר הענין ולנאותו שהכותב כמקריב נ"ל לומר שדעת קדושים היא כי הנה אמרו רז"ל סוף אדם וכו' וסוף בהמה לשחיטה ור"ל סוף תכלית בהמה ובריאתה שבראה השם אינו אלא לתכלית השחיטה שזהו תיקון תכלית הבריאה ותיקון נפש הבהמה שתעלה נפשה לשם וא"כ הבהמה הנעשית קרבן לה' באה אל תכליתה לאפוקי בהמה שלא נעשית לה' אבדה תקותה ועדין לא נתקנה נפשה שהוא ניצוץ הקדושה, וגם כן הכותב חידוש של תורה גם כן בא אל תכליתו שמתחילה היה נעלם מעין כל רואה והגם שהוציאו בעליו לחוץ ונשמע פתגם המלך מ"מ היום או מחר תקחנו שכחה המצויה ואין לו זכרון ויקחהו אופל שהיא הסט"א אבל אם יכתוב זאת זכרון בספר ויוחקו אינו נשכח לזכר עולם יהיה צדיק ובא עד קצו וה'ן עוזר לו ולמען יעמדו ימים רבים מדור דור ועד דור ודור אמונתו והרי בא אל תכליתו תורת ה' תמימה משיבת נפש כמו נפש הבהמה העולה היא למעלה ובאה אל תכליתה כן זאת התורה לעולה לרצון לפני השם ונעשית סמא דחיי חיים עד העולם כי חיים הם למוצאיהם למוציא אותם לפניו ערוכים וכתובים בספר ואז יתקיים בו שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב וזהו שסיים דוד לעשות רצונך אלקי חפצתי ותורתך היא בתוך מעי ולא תשכח ועוד שהוא בעליל לעיני הכל וז"ש בשרתי צדק בקהל רב וגו' ומקרא שכתוב אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאונני בזה ובבא כמ"ש לעיל ע"ש:

ונראה לי לפרש ע"פ האמור דהאי ומשחרי לשון שחרות כמו שאמרו רז"ל אש שחורה ע"ג אש לבנה ומשחרי שהוא לשון שחרות שחורה אני ונאוה שכותב בשחור שהוא הדיו על גבי הלבן הוא הנייר והיינו ומשחרי שכותבין אותי בשחור על הלבן ומסמנין אותי על הנייר ימצאונני בכל עת לכל חפץ מצויה לפניהם כשלחן הערוך ומוכן לפניהם שכל הרוצה ליטול יבא ויטול שהכל נהנים ממנו, ועל פי זה יש לפרש פסוק הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד שתמיד נהנים מצדקתו ומתורתו לעד ולעולמי עולמים וכמו שדרשו רז"ל זה הכותב תורה ומשאילה לאחרים ה"נ יש לדרוש זה הכותב חידושיו של תורה ושולח מים מימיו על פני חוצות מימיו נאמנים הון ועושר בביתו ואע"פ כן צדקתו עומדת לעד, אי נמי יש לפרש באופן אחר דהנה צריך להתבונן בהאי קרא דמתחילה לא ייחס ההון והעושר לו דלא קאמר הונו ועושרו בביתו כאשר סיים קרא דקאמר וצדקתו ולא אמר וצדקה עומדת לעד, ונראה בזה לומר דה"ק קרא הון ועושר בביתו ואינו מתייחס אליו דיכול להיות שאוספו לאחרים אבל מה שעושה ממנו צדקה זה באמת מתייחס אליו ונקרא צדקתו שהוא שלו עומדת לו לעד בזה ובבא כדכתיב והלך לפניך צדקך ולפי מה שכתבנו שאם כותב חידושיו בספר אז מתייחס אליו אותו חידוש שהוא שלו ולא יקחהו אופל השכחה אתי שפיר דקאמר הון ועושר בביתו אבל עדין אינו מתייחס אליו דשמא למחר בא ואיננו אבל אימתי יקרא צדקתו שמתייחס אליו והוא שלו בזמן שעומדת לעד דהיינו שכותבה על הספר אזי תקרא צדקתו שהיא שלו יתנו עדיהן ויצדקו חקוקה וחרושה על ספר חקה, מפיהן ומפי כתבן, ונראה לי דזה כוונת הכתוב בתהלים א' כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה דיש להבין דלמה קראה תורת ה' ולבסוף קראה תורתו דכתב ובתורתו, והגם דלפי הפשט אין זו קושיא דכינוי תורתו קאי אתורת ה' שהזכיר קודם מ"מ עדין קשה שאם כונת הכתוב כן לא הו"ל לומר ובתורתו אלא ובה יהגה יומם ולילה, על כן נראה לומר דכוונת הכתוב דכתב ובתורתו קאי אהאיש דכתב לעיל אשרי האיש אשר לאהלך וגו' וקראה בסוף תורתו על מי שכותב חידושיו והמה בכתובים אז נקראת תורתו שהיא באמת שלו מתייחסת אליו וקאמר עלה ובתורתו יהגה יומם ולילה כיון שהיא כתובה לפניו אז כשיבא לידו דבר שהוא ענין לו יחרזהו עליו וילבישהו כשריין קבוצותי'ו תלתלים עוטה אור כשלמה שהכל מתהלך במישרים אל מקום אחד אשר יהיה שמה הרוח ללכת שמה ילכו האופנים, ואם יראה כסותר לו יעיר עליו אזן והבאר"ה לחלק יצאת יומם ולילה סובב הולך על חומותיה ולהכי קאמר ובתורתו יהגה יומם ולילה כי בטובו מחדש בכל יום תמיד וקובץ על יד ירבה מדבר הלמד מענינו ועל כן צריך לזה שני קונטריסים אחד לכתוב בו מה שיעלה על רוח מבינתו רוח השם אשר דבר בו ומלתו אשר על לשונו משכיל על דבר בסב'ר פני'ם יפות מיד ימהר יחישה מעשהו בקן קולמוסו לקולטם בדיו על הנייר בק"ן ספו"ר בעצם היום הזה בעצומו של יום כתוב לך את הדברים בעצם היום הזה פן ישכח ויקחהו אופל כדכתיב השמר לך פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וגו' ויש לדייק דהול"ל אשר שמעו אזנך דבקולות הוא דכתיב ראיה לא בדברים, ולפי האמור ניחא דהאי אשר ראו עיניך רוצה לומר עיני שכלך שעדין לא יצאו לאור העולם והם נרשמים בעיני השכל מזהירנו הכתוב שלא נשכח את הדברים האלה, ועל כן ישכיל ויכתוב מיד על ספר, וקונטרס השני בו יערוך ויסדר דבריו דבר דבור על אפניו בספר חקה, וזה נ"ל כוונת איוב י"ט שאמר מי יתן אפוא ויכתבון מלי מי יתן בספר ויוחקו, שנראה לכאורה שכפל דבריו במלות שונות, ועוד הו"ל לומר מי יתן ויכתבון מלי ומאי אפוא דקאמר וע"פ האמור יבא על נכון שמתחילה אמר מי יתן אפוא רוצה לומר עתה בשעה שאני מדבר באותה שעה ובאותו מצב, מי יתן פה עתה ויכתבון משי על קונטריס אחד שלא ישכח מהם מאומה כל דבור ודבור יכתב מיד, ואחר כך אמר עוד ומי יתן שאחר כך יוחקו בספר בסדור נכון כדרך כל הדברים שיוחקו בספר שיהיו קיימים לעולמי עד שיערכום ויסדרום סדור נכון, ונראה לי דזה כונת הכתוב בתהלים שם ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ שתול על פלגי מים וגו' דקדק לכתוב כעץ שתול ולא נטוע להודיענו שבח השתול אחר נטיעתו במקום אחר כי יש הבדל בין הנטוע והנשתל הנטוע הוא הנטוע במקומו והנשתל הוא הצמח שנעקר ממקומו ונשתל במקום אחר להשביחו ולתקנו עי' בפירוש המלבי"ם בתהלים סימן א' ע"ש, והיינו כמ"ש שחידושי תורה מתחילה יהיו נטעים במקום אחד בשעה שמולידן ואחר כך יהיו נשתלים במקום אחר בספר מיוחד ערוכה בכל ושמורה בסדור נכון כדי להשביחם ולתקנם ולהאיר אורם ולכך קאמר קרא והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר בשתילתו מושבח ועומד הוא ולא כעץ נטוע שלא הגיע זמנו עדין ליתן פריו ולהצליח ולכך סיים קרא וכל אשר יעשה יצליח, יצליח במאמר פיו וז"ל הזוהר פרשת בראשית ל"ז ע"א תא חזי כלהון נטיעין הוו סתימין רשימין דקיקין באתרא חד לבתר עקרן קוב"ה ואשתיל לון באתר אחרא ואתקיימו וכו' עיין שם:

ועל פי הדברים האלה הנראים בעליל אבן בוחן יסוד מוסד שזו יסודה של תורה חקוקה וחרושה בכתב יושר אמת קרן היסוד לעולם עומדת קרן קיימת לו לעולם בזה ובבא אפשר לפרש מאמר ר' יהודה הנשיא באבות פרק שני במאמרו הנעים יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון וכו' ע"ש, שהנה לכאורה שמאמרו וכל תורה שאין עמה מלאכה הוא נתינת טעם למה שאמר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ דהיינו מלאכה וא"כ הול"ל שכל תורה שאין עמה מלאכה שביאורו יפה שהוא נותן טעם לשבח, ועוד קשה מאמרו תורה שאין עמה מאי עמה דנקט הוה ליה לומר וכל תורה בלא מלאכה וכו' ועוד קשה שינוי לשון תוך כדי דיבור מתחילה קראה דרך ארץ וכשבא ליתן טעם שינה את טעמו מדרך ארץ למלאכה וכמו שהקשה הרב החסיד רבינו יוסף יעבץ בפירושו היקר והנכבד על פרקי אבות עיין עליו מה שכתב בזה משם הרב ישראל ז"ל עש"ב, האמנם כפי תכונת דברינו הנז' אפשר שבא לרמוז לנו רבינו הקדוש בחן שפתיו שלא די לו לאדם ביגיעתו בתורה הלימוד דוקא ובטובו בכל יום מחדש תמיד חידושי תורה אלא צריך תורה עם הכתיבה במה שהוא מחדש כדי שיהיה קרן קיים לעולם קרנו תרום בכבוד ושני דברים השמיענו אחד יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ כפשטה והשנית השמיענו במאמרו השני וכל תורה שאין עמה מלאכה דהיינו שהוא יגע בתורה אלא שאין עמה שאין עם התורה שמחדש מלאכת הכתיבה והיינו שדקדק ואמר עמה דעם התורה שלומד אינו עושה עמה מלאכה בלימודו שאינו כותבה גזר אומר סופה בטלה שישכח כל מה שלמד וחידש וגוררת עון שעבר על מה שהזהיר הכתוב השמר לך וגו' פן תשכח את הדברים וגו' שהוא עון גדול שבנה וסתר אבל אם יכתבון מליו בספר ויוחקו אין השכחה שולטת בהן דהנה לפי פירושנו יתורצו כל הדקדוקים הנז':

ועל פי זה יש לפרש מקרא שכתוב בתהלים קמ"ד לדוד ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה דהיינו שדוד המלך ע"ה משבח ומברך לה' שלימד ידיו לקרב ואצבעותיו שאוחז ותופס בהם הקולמוס לכתוב פסקי תורה לישא וליתן לבנות ולסתור במלחמתה של תורה יתנו עידיהם ויצדקו בראיותיהן הכתובים במעשה ידיהם של צדיקים וכל רואיהם יכירום שהם אמת ודבריהם אמת, ועפ"ז י"ל שם קי"ט נפשי בכפי תמיד ותורתך לא שכחתי דר"ל נפשי שהיא התורה כי חיים לנפשך והם חידושי תורה שאני מחדש בכל יום תמיד קאמר דוד נפשי בכפי תמיד דהיינו בידי אני כותב תמיד על ספר חיקה כל מה שאני מחדש דבזה ותורתך לא שכחתי חקוקה על לוח לבי וסיים על זה נחלתי עדותיך לעולם כי ששון לבי המה דר"ל דבזה ד"ת הם לי לנחלה והיינו דקאמר נחלתי עדותיך לעולם וקאמר כי ששון לבי המה על דרך שמחה לאיש במענה פיו וגו' כיון בהם חקוקים על לוח לבי, וכן עד"ז י"ל פסוק בתהלים י"ח ל"ה מלמד ידי למלחמה וניחתה קשת נחושה זרועותי דהיינו דהמע"ה נותן הודאה לה' שלימד ידיו למלחמתה של תורה במה שניחתה קשת נחושה דהיינו קסת הסופר (הגם שכתוב בשי"ן י"ל כמו בשי"ן שמאלית) ניחתה תמיד על שלחנו סמוך לזרועותיו שהיא נוחה לטבול בה קולמוסו כדי שימצא מבוקשו בכל שעה ולא ישתכח ממנו מה שנתגלה לו וקאמר קס"ת נחושה שנחושתה עבה שהיא כבידה ואינה קלה להתגלגל ותהפך על פיה אלא יש לה בסיס שנחושתה עבה שעומדת עליו עמידה שיש לה סמיכה סמכא ובר סמכא סמיכת זקנים בארעא סמיכתא ארעא דרבנן:

כלל גדול בעבודת הבורא הוא שימשוך עצמו מהיסח הדעת ותמיד עיניו יבחנו במה שהוא עוסק קריאה או לימוד או בקשה ותפילה כי עיקר שליטת היצר היא היסח הדעת כי בזה ימצא כל מבוקשו שיעשה לו שישכח עצמו במה שהוא עושה כמו שמצינו ביעקב אבינו שנאמר בו וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו בגיד הנשה נשה לשון כי נשני אלקים את וגו' כמ"ש בזוהר פ' בא מ"א ע"ב ע"ש:

כתיב ושם דרך אראנו בישע אלקים זה השם אורחותיו ומעגלותיו מפלס בשכלו ובשכל אחרים כמו שאמרו בפרקי אבות (רפ"ב) איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם דהיינו שיבחן הוא שהוא טוב ויבחין דבריו בדעת אחרים, וזה נ"ל כוונת הכתוב (תהלים מ"ה ב') רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך לשוני עט סופר מהיר יפיפית מבני אדם הוצק חן וגו' דהיינו אם ת"ח חשב דבר בלבו בחידושי תורה והרי הוא טוב בעיניו הדבר אפ"ה צריך עוד שיבחננו עם זולתו ויערוך דבריו לפני חבירו ואז אם יפה גם בעיני חבירו יכתבהו על ספר חקה למען יעמדו ימים רבים, וזהו כונת הכתוב כאן רחש לבי דבר טוב אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי וגו' כשרחש לבי דבר טוב בדברי תורה ונראה בעיני שהוא טוב מקיים אני בעצמי ואל בינתך אל תשען אלא אומר אני מעשי למלך לת"ח שהוא הגון כמלך כדכתיב בי מלכים ימלוכו ואם יישר בעיניו אז לשוני עט סופר מהיר אכתוב בספר אותו דבר חידוש של תורה בעטי תיכף ומיד במהירות ובנחיצה שלא אשכח את הדברים אשר ראו עיני שכלי והטעם שעל ספר יוחק מפני שכבר יפיפית מבני אדם אדם המעלה והוטב בעיניו ואמר יפה אמר חנן והוצק חן בשפתותיך ועל כן ברכך אלקים לעולם במעשה ידיך לעולם שיעמדו על ספר ימים רבים:

ז"ל הסמ"ק מ"ע להורות את בני ישראל להשיב לשואל דבר הלכה והוראה, הבי"ד בספר מצות השם דף פ"א ע"ב אות ט' ע"ש, ולכן צריך לזה זמן זמנם זמניהם כדי שיחוקק צדק וכמו שפירשו על פסוק כי אקח מועד אני מישרים אשפוט ולזה צריך רעיון גבוה של חונן הדעת במחשבה עמוקה בעומק ההוראה וההלכה, כי הספר והסיף כרוכה, כי חרב בין ירכותיו הושלכה, וגהינם מתחתיו הוערכה, עוברי בעמק הבכה, ולכן יורה וידין כהלכה, לסדר הספיקות שדעתו בהם נבוכה, כי לא ידע מה בחשוכא, אם להימין אם להשמאיל דעתו מוסבכה, יפיץ ענן אורו בתורה שמורה וערוכה, בית יעקב לכו ונלכה, כי שם צוה ה' את הברכה, יד כותבת הגסה ידע אנוש ערכה, כי היא מקיר הברכה, והיא התורה שעמה מלאכה, יוצאת בהינומא וראשה פרוע אשרי העם שככה, מערכה מול מערכה, והיה לאות על ידכה, ארוממך אלקי המלך ואברכה, קומי צאי מתוך ההפכה, ומה ראו על ככה, אשלג כדי לכבס בהם דבר בסבכה, עד שיוצא לאור אמתתה של הלכה, מראש מקדם נסיכה, יפה אמר חנן מהכא, עולם שם לו ערוכה, והנזהר תדבק בו ברכה, אשרי אדם שזכה, ואשרי העם שככה:

תוכן העניינים

קרית חנה דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה