אור ברסלב
קרית חנה דוד חלק א אורח חיים › הלכות תפילין

קרית חנה דוד חלק א· רבי דוד כהן־סקלי

אורח חיים · הלכות תפילין

הלכות ציצית

סימן ו

כתב הטור וב"י והש"ע בא"ח סי' ל"ב אם עשה רי"ש כעין דל"ת שאינו יכול לגרור ולתקנו דהוי חק תוכות ובש"ע העתיק ז"ל אין תקנה למחוק התג' לתקן האות ועי' לו בבית יוסף שמתחילה נטה דעתו לומר שאין צריך לגרור אלא הירך לבד או הגג לבד כיון שביטל צורתה סגי בכך ואחר מסיק שצריך לגרור כולה וכתב וכן נראה מתשובת הרשב"א וכו' וכתב דהכי נקיטינן דצריך לגרור כולה ע"ש. וקשה לי הא הרשב"א בחידושיו לשבת דף ק"ד ע"ב כתב וז"ל מהא דאמרינן הכא במאי עסיקינן כגון שנטל לגגו של חי"ת ועשאו שני זייני"ן שמעינן דבכה"ג לא מיקרי חק תוכות שאינו אלא כמפריד בין שתי אותיות דבוקות (נ"ל דרוצה לומר כיון שחק תוכות פיסולן הוא משום שהאות נעשה ממילא שעל ידי נטילת דבר מה נעשה האות ולהכי בשבת אין לחייבו משום האות או האותיות שהרי הם נעשו מאליהם אם הוי חק תוכות אלא ודאי לא הוי חק תוכות ולהכי מחייב שפיר בשבת וא"כ הוי איסור שבת תליא בזה אי הוי חק תוכות או לא ועי' בהר"ן ז"ל מה שהשיג על הרשב"א בזה) וכן שנטלו לגגו של דלי"ת ועשאו רי"ש אינו אלא כדיו שנפל על גבי האות ומעבירו עכ"ל. הרי בהדיא כתב הרשב"א דסגי בנטילת גגו של דלי"ת ואין צריך לגרור כולה ויש לומר שהרשב"א בחידושיו מיירי בכגון שנתכוון לעשות שני זייני"ן ועשה זאת לעצמה וזאת לעצמה ואתר כך טעה וחיברן לאות אחת שהיא חי"ת או שנתרבה הדיו על ראשן עד שנתחברו ונעשו אות אחת בזה הוא דקאמר שאין בהפרדתם חק תוכות הגם שהכא לא דמי למפריד אותיות שנדבקו זב"ז דשאני התם שלא היה שם כי אם דיבוק בעלמא ולא נשתנו בדיבוקם לצורת אות אחרת ותמונה אחרת אבל הכא על ידי דיבוקם דיבוק נאה אינם נראים שתי אותיות דבוקות אלא שהרואה אותם רואה שהם אות אחת ועל זה בא הרשב"א ז"ל לומר דגם זה לך בן דכיון שמתחילה עשאם שתי אותיות אלא שאחר כך נדבקו הו"ל כמפריד בין שני אותיות דבוקות וכן הא דקאמר וכן שנטלו לגגו של דלי"ת ועשאו רי"ש נ"ל נמי דבכה"ג מיירי שעשה מתחילה רי"ש אלא שטעה אחר כך ועשה לה קוץ או נתרבה עליו דיו ונעשה ד' והיינו שסיים בדבריו וכתב אינו אלא כדיו שנפל על גבי האות ומעבירו ור"ל דגם הכא שעשאו בידים יכול להעבירו ואין בו משום חק תוכות וכן מוכיח הדבר מצד עצמו דאי מיירי שמתחילה עשה חי"ת וכן מתחילה עשה דלי"ת ואחר כך נמלך לשנותה ועשה ממנה אותיות אחרות או אות אחרת במה שנטל גגה באמת אין לך חק תוכות גדול מזה כיון שעל ידי נטילת מקצת דיו ממנה נעשית בתמונת האות שהוא רוצה בה עתה ולא על ידי כתיבה להכי נראה באמת כמו שכתבתי:

ועיין להר"ן ז"ל בסוף פרק הבונה בפירושו על הרי"ף ז"ל שהביא מה שכתב הרשב"א בחדושיו הנז' וכתב עליו וז"ל ולי נראה דאין מכאן ראיה דלגבי שבת ליכא קפידא בין חק תוכות לחק יריכות. דכל היכא דהוי מלאכת מחשבת מחייב שהרי אפילו מוחק על מנת לכתוב חייב אבל במידי דבעינן כתיבה או דלחזי כתיבה כי האי גוונא אין לנו עכ"ל ולפי מה שכתבנו אנן לעיל במוסגר טעם הרשב"א ז"ל אתי שפיר ודו"ק. וע' לקמן בה' ס"ת שנמצא טעות במקום לו כתוב לנו.

סימן ז

שאלה אם כתב בסתו"מ שי"ן בת ד' ראשים אם פסול הס"ת לקרות בו עד שיתקננו או נימא דכשר ואין צריך להוציא אחר דכיון שקורין לה שי"ן ויש לה צורת ודמות שי"ן אלא שהיא משונה קצת ועוד דהא מצינו בבית של תפילין ש"ר שי"ן בת ד' ונקראת שי"ן ולכך אין ראוי לפסול ס"ת בזה:

תשובה הנה מצאנו ראינו למהריק"ש ז"ל באה"ע סי' קכ"ה והביא דבריו הרב באה"ט בא"ח סי' ל"ב ס"ק כ"ו שכתב וז"ל דאם עשה תיבה חלוקה שנראה כב' תיבות והיה בצד החלקים שי"ן של שלשה ראשין ועשאה ד' ראשים והאריכה בכך למלאות החלל שבאמצע חלקי התיבה ואחר כך גרר מראשי השי"ן האמצעים ונשאר שי"ן של ג' ראשין עשויה מאליה כשר ולא נראה חק תוכות. ומהר"ם בן חביב והפר"ח חלקו עליו ודחו דבריו וכתבו דבכה"ג מיקרי חק תוכות ע"כ ע"ש בבאר היטב. ונראה דלפי סברת מהר"ם בן חביב והפר"ח פסול אם נעשה שי"ן של ד' ראשין דאי לאו הכי למה מיקרי חק תוכות הא מתחילה כשהיתה בת ד' היה כשר וא"כ אחר כך כשגרר ראש הד' למה מיקרי ח"ת ופסול מאיזה טעם יפסל אלא ודאי מוכרחים אנו לומר כשהיתה השי"ן בת ד' היה פסול וע"י גרירה הוא מכשירו ומשום הכי הוי ח"ת. אבל לסברת מהריק"ש דס"ל דלא מיקרי ח"ת לא ידענו טעמו ואין ספר מהריק"ש מצוי בידי לראות בשורשן של דברים לכן אנו מסתפקים בדב"ק אי מה שהכשיר לגרור מראשי השי"ן האמצעים ואין בזה חק"ת הוא משום דאין לפסול שי"ן בת ד' משום דשי"ן מיקריא אלא משום דלכתחילה ודאי אין לעשות שי"ן בת ד' להכי צריך לגרור ראש אחד או נימא דלעולם סבר הרב שי"ן בת ד' פסול אלא דלהכי לא מיקרי חק"ת כיון דמתחילה היתה בת שלש ונכתבה בכשרות. אף שהוסיף אחר כך ראש ד' ופסלה מ"מ הרי זה דומה למש"כ הלבוש והרב לח"מ והביא דבריהם הרב באר היטב סי' ל"ב ס"ק ל' וז"ל הצ"ל ואם כתב מתחילה רי"ש ואח"כ טעה ועשה בו תג כעין דל"ת סגי ליה כשיגרור התג או הירך עם התג ויחזור ויכתבנו כעין רי"ש ע"ש. הרי מצינו אף דנפסלה הרי"ש כשחזר ועשה לה התג אפילו הכי אם יחזור שנית ויגרור התג לא מיקרי חק"ת כיון שנכתבה מתחילה בכשרות הגם כשהוסיף לו התג נפסלה, אם יטול מה שהוסיף חזרה לכשרותה ה"נ בשי"ן שנכתבה בכשרות אף כשהוסיף ראש אחד נפסלה מפני שנעשית בת ד' מ"מ כשיחזור ויטול אחד מארבעה ראשין תחזור להיתירה הראשון ולא הוי חק"ת ואע"פ שאין הנדון דומה לראיה דהכא בנ"ד אינו נוטל מה שהוסיף אלא נוטל ראש אחד מהראשונים שנכתבו מתחילה מ"מ אפשר שסובר הרב ז"ל דכיון דהוסיף ראש אחד הרי אחד מארבעה הוא נוסף וכשיטול אחד נמצא שאין כאן הוספה ולכך לא מיקרי חק"ת. וא"כ לפ"ז גם מהריק"ש יסבו"ר ול"א אד"ע ששי"ן בת ד' פוסלת הס"ת וצריך להוציא ס"ת אחרת, ואין לומר כיון דיכול לגרור ולא הוי חק"ת לדעתו, א"כ אין צריך להוציא אחרת וכמו שכתב ב"י בשם הרשב"א ז"ל והביא דבריו הט"ז בסי' הנז' ס"ק ח"י וז"ל כתב ב"י בשם הרשב"א אפילו אינו גוררה כל שהוא יכול לגרור כשר דאמרינן כל הראוי לבילה וכו' ואפילו בשבת דאינו יכול לגרור מ"מ א"צ להוציא אחרת וכו' ע"ש. זה אינו דהתם קאי באם נדבקה האות לאות שהאות בעצמה היתה כתובה כתקנה וכמו שכתב בש"ע שם ואין שם אלא דיבוק בעלמא ע"כ בזה הוא דאמר הרשב"א דאם יכול לגרור כשר, אבל בנ"ד שהאות בעצמה אינה כתובה כתיקונה דלפום השתא פסולה מצד עצמה שאינה אות כלל לפי צד השני שכתבנו בדברי מהריק"ש ז"ל בזה לא התיר הרשב"א אם לא שיגרור ויתקננו כנ"ל:

אחר כך נזדמן לי ספר הפר"ח לאה"ע וראיתי לו בסי' קכ"ה שהביא לשון מהריק"ש וז"ל כתב הריק"ש עשה תיבה חלוקה שנראית כשתים וכו' כמו שכבר כתבנו בראש התשובה עי"ל נ"ל דכשר ולא נקרא חק"ת לסיבת שאין צריך לכתוב כלום אחר המחיקה משום דמעיקרא נמי שי"ן של ארבע ראשים היתה ושי"ן מיקריא ולא נעשה אות מחדש במחיקה וכו' וכתב על דבריו הפר"ח ז"ל נ"ל דלא מיקריא שי"ן אלא שי"ן של ג' ראשים וכיון שאם היה מניחה כך בארבעה ראשים היה נפסל נמצא שע"י מחיקה נעשית כתיקנה והו"ל חק"ת וכו' ע"ש. הנה מוכח מדברי מהריק"ש עליונים למעלה דטעם הכשרו הוא משום דמעיקרא נמי שי"ן מיקריא ולא מיפסל בכך ומשו"ה לא הוי חק"ת כצד א' שכ':

נמצא לפ"ז שדבר זה במחלוקת שנויה דלדעת מהריק"ש ז"ל שי"ן בת ארבע אינה פוסלת ולדעת הפר"ח ומהר"ם בן חביב ז"ל שי"ן בת ד' פוסלת. ולכן נראה כיון שדברי מהריק"ש ז"ל דחו בשתי ידים הפר"ח ומהר"ם בן חביב ז"ל א"כ בנ"ד צריך להוציא אחרת. זאת ועוד אחרת יש לומר דאף השתא שזכינו וראינו טעם מהריק"ש מ"מ עדיין יכולים לומר שעיקר טעמו דלא הוי חק"ת הוא משום דהגם כשהיתה בת ד' ראשים פסולה היתה מ"מ כיון שמעיקרא שם שי"ן עליה אלא שיש לה שם שי"ן בת ד' אבל לא נשתנה שמה כמו הכפי"ן עם הביתי"ן או הרי"ש עם הדל"ת שקונים שם לעצמן ובחקיקה קונים שם חדש מה שלא היתה נקרא שמם מעיקרא קודם החקיקה לא כן בשי"ן כשמה קודם החקיקה כן שמה אחר החקיקה אלא שמתחילה היה יתר שמפסלא אבל מ"מ שמה עליה ולא נעשית אות מחדש במחיקה ומשו"ה לא הוי כח"ת אבל לעולם גם הרב יסבור שפסולה כדעת הפר"ח ומהר"ם בן חביב ז"ל. ואי תיקשי לך לדעת מהריק"ש לפירושנו זה מדין מ"ם פתוחה שנדבק פתיחתה ונסתמה שאין מועיל לגרור הדבק ולפותחה אע"פ ששם ג"ך לא נעשה אות מחדש דמעיקרא נמי מ"ם סתומה היתה ומ"ם מיקריא, יש לומר דשאני מ"ם שיש לנו באותיות שני תמונות ומצרך צריכי במנין האותיות וכיון שנסתמה יצתה מכלל פתוחה ונעשית מ"ם סתומה וא"כ הרי נשתנית שמה אבל השי"ן אין לנו במנין האותיות כי אם שם אחד וא"כ בין בת ד' בין בת ג' כולם שם אחד להם. ועוד דשאני מ"ם שנדבק פתיחתה נשתנית לגמרי ולא נקראת שם מ"ם עליה דהא משונה היא ממ"ם סתומה שהיא משונה מלמעלה בתחילת התחלת החרטום שאינה גוף אחד עם שטח הגג והצד של מעלה וא"כ נשתנית ואינה ניכרת מה היא אלא באמת שכל זה אינו שוה לי שאין כן פשט דברי מהריק"ש, ועוד דאם סברת מהריק"ש ששי"ן בת ד' פסולה א"כ מאיזה טעם לומר כיון שלא נתחדש לה שם בחקיקה לא מיקרי חק"ת הא כיון שמתחילה פסולה היתה ולא נכשרה כ"א בחקיקה א"כ היינו חק"ת, ועוד דמלשון הפר"ח נמי מוכיח שהבין בדברי מהריק"ש שסבר ששי"ן בת ארבע כשירה מדהוצרך לאורוכי כולי האי בסתירת דבריו ולומר נראה דלא מיקריא שי"ן אלא שי"ן של ג' ראשין, ועוד הוסיף וכיון שאם היה מניחה כך בארבעה ראשים היה נפסל וכו' שאם הבין במהריק"ש שגם הוא סבר ששי"ן בת ד' פסולה אלא שעיקר טעמו הוא שמכשיר משום מיקריא א"כ כשבא לסתור דבריו לא הול"ל אלא כך ונ"ל דלא מיקרי שי"ן אלא שי"ן של שלשה ראשים וכיון שעל ידי מחיקת הראש הרביעי נעשית כתיקנה הוה ליה חק"ת ותל"מ ודי בזה לסתירת דבריו כיון שהריק"ש נמי מודה שאם מניחה כך פסולה, אלא ודאי הא בהא תליא דלדעת מהריק"ש דסבר דשי"ן מיקריא לא מפסלה ומשום הכי לא הוי כחק"ת ולדעת הפר"ח דס"ל דשי"ן בת ארבע לא מיקריא שי"ן אם כן כשהיתה בת ד' היתה פסולה ובחקיקה נתקנה ולהכי הוי חק"ת, איך שיהיה במחלוקת שנויה וכיון שדעת מהריק"ש נדחה קראו לה הפר"ח ומהר"ם ב"ח ומסתבר טעמייהו, ועוד דלא יהיה אלא ספק שקול מחמירינן וצריכין אנו להוציא ס"ת אחר משום חשש ברכה לבטלה דשמא נפסל בכך להכי צריך להוציא אחר כנ"ל. והנה יש להביא ראיה משי"ן בת ד' של תפילין לפסול בנ"ד דהא לפי מש"כ ב"י באו"ח בסי' ל"ב דטעם שי"ן בת ד' הוא ככתב הלוחות שהיה הכתב חקוק בלוחות והשי"ן כשהיא חקוקה יש לה ד' דפנות כדי שתהא בת שלש אוירים שהם שלש ראשי השי"ן וצורתה א"כ לעולם השי"ן אינה נקראת אלא בת שלש או בולטים או שוקעים או בכתב דיו ולא נמצא בכל מקום שי"ן בת ארבע ראשין שנקראת שי"ן ולהכי שי"ן בת ארבע אינה אות כלל מאותיות שניתנו לנו אלא היא על תכונה אחרת ומכאן לכאורה יש להקשות על דעת מהריק"ש ז"ל אלא דלפי מה שראיתי להרב מג"א בסי' ל"ב ס"ק נ"ט שכתב וז"ל ובזוהר פינחס עלה תק"ף נמצאו טעמים אחרים שיהיו ד' ראשים וא"כ כי היכי דבשל ג' ראשים צריך היו"ד ליגע במושב ה"ה בשל ד' ראשים צריכים שניהם ליגע למטה ע"ש וכן כתב הברכ"י וכן כתב מהר"י עייאש ע"ש, דלפי זה אפשר דזה הוא דעת מהריק"ש דמצינו דמיקריא שי"ן בת ד' ראשים בתפילין ומשום הכי אע"פ שמה שעושין בבית של תפילין שי"ן בת ד' הוא ע"פ סודן של דברים כמ"ש בשער הכונות דרושי תפילין דרוש ד' אבל במקום אחר אין עושין כך דאין סודן שייך במקום אחר מ"מ שי"ן מיקריא ולא הוי אות שאינה בנמצא ומשום הכי אינה פוסלת ועי' בחלק שני מספר זה בסי' קס"ח מש"כ שם:

ואחר ההתבוננות ושיקול הדעת נ"ל שעיקר הפירוש בדברי מהריק"ש הוא כמו שרצינו לפרש דלכ"ע שי"ן בת ד' פסולה אלא שדעת מהריק"ש הוא דאע"ג דלא דמי לרי"ש שעשה לה תג כמ"ש מ"מ כיון דמעיקרא שי"ן היתה ושי"ן מיקריא ולא נשתנית לאות אחרת בשינוי השם כמו מי שטעה וכתב דל"ת במקום רי"ש דאין מועיל גרירת התג, דהתם לפום השתא נקראת דל"ת ובגרירה קונה שם לעצמה שנעשית רי"ש ומשום הכי פסולה משום חק"ת, אבל הכא דמעיקרא שי"ן מיקריא ולא נתחדש לה שם בגרירה, אע"פ שהיה להם שם פסול מתחילה מ"מ הפסול כה"ג אינו גורם שתהיה כחק"ת כדמצינו ברי"ש שעשה לה תג שהשתא היא פסולה וכשיסיר לה התג נכשרת א"כ לא כל הפסולין שוין, והכא נמי יסיר ראש הנוסף ותחזור להיתירה הראשון כיון שלא נשתנית שמה, אבל הפר"ח ומהר"ם בן חביב סוברים דמעיקרא לא נקראת שי"ן ומשום הכי כיון שהיתה פסולה פיסול גמור שלא היה שם אות עליה ובגרירה נעשית שי"ן משום הכי הוי חק"ת. וכאן נמצא וכאן היה הרב השד"ר הוא הרב המפורסם ונודע בשערים שמו בחבוריו היקרים ספר הלכה רווחת וספר כסאות למשפט בנגלה ובנסתר איש אלקי"ם קדוש הוא כמוהר"ר בן ציון אלקלעי יצ"ו [ז"ל] והרצתי לפניו כל הכתוב לחיים והוטבו לפניו דברים אחרונים ואמר שאין לזוז מפירוש זה שהוא אמת ויציב ונכון והטעים דבריו להדיין י"ץ:

ובשנת התרפ"ז ט"ו לחדש זיו כאן נמצא וכאן היה הרב הגדול כמוהר"ר שלמה אבן דנאן מעיר ואם בישראל פ'אס יע"א ושאל לי על דין זה ואמר לי שהוא נשאל על זה זה ששה שנים מעי"ת ג' בלטאר יע"א ועדיין לא נתברר לו מה להשיב והראיתי לו כל הכתוב לחיים הנז' והיה לו קורת רוח בזה ומיד אמר לסופר שלו שיכתוב בפנקסו דברי מהריק"ש והפר"ח באיזה מקומן ובסימנם שכבר יצתה הוראה מידי"ן וכו' ט"ו ימים לחדש כסליו ש' למע"ן תחיון פה והראן יע"א וצוי"מ וימ"ן, כ"ד הצעיר דוד הכהן סקלי ס"ט

סימן ח

כתב הטור והש"ע א"ח סי' ל"ו סעיף ג' אם לא תייג אפילו שעטנ"ז ג"ץ לא פסל ובב"י כתב שכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל והכי נקיטינן היכא דאין נמצא שידע לעשות תגין עכ"ל ע"ש. ולכאורה הוא תמוה שנראה שזה היפך מן ש"ס ערוך בשבת ק"ד ע"א דאיתא התם תנא נתכוון לכתוב אות אחת ועלה בידו שתים חייב והא תנן פטור לא קשיא הא דבעי זיוני הא דלא בעי זיוני ופירש רש"י דבעי זיוני שעדיין צריכות ראשי הזיונים לזיינם בתגין שלהם שהזיונין צריכות ג' זיונין וכו' ע"ש הרי לך דלא מיקרי אות אם צריכה זיון עד שמזיינה ואז נקראת אות ולהכי כיון דבעיא זיון כי לא זיינא לא מיקרי אות ולהכי פטור בשבת עליה, וא"כ כל זמן שלא תייג לאותיות שצריכין זיון פסול הס"ת וכן כתבו התוס' שם ד"ה נתכוון לכתוב ח' וכתב שני זיינין ע"ש. ואע"פ שמצינו שם בש"ס משמעות אחריתי שהוא נראה היפך מזה דקאמר התם תנא הגיה אות אחת חייב ופריך השתא כתב אות אחת פטור הגיה אות אחת חייב. ופריק לה רב ששת הב"ע כגון שנטל גגו של חי"ת ועשאו שני זינין דמשמע דבנטילת גגו של ח' לבד נעשים שני זיינין ואע"פ ששני זינין הם מאותיות שצריכים זיון ואפילו הכי חייב מצינו למימר דהאי דקאמר ועשאו שני זיינין היינו שעשה להם זיונין אבל באמת בלא זייונין לא מיקרי אות כלל כדמוכח מהש"ס שכתבנו לעיל מזה. ונראה לי לישב על פי מ"ש הרב ב"י ז"ל שם בסי' ל"ו וז"ל ויתיישב עוד במ"ש בהגהות בשם רא"ם וכן במרדכי דזיונין של שעטנ"ז ג"ץ לא בתגין אלא פירושו שלא יעשה ראשיהם עגול אלא משוך ואחר סמוך עוד הביא דברי רא"ם אלו וכתב וכן נראה מדברי הרמב"ם דלא מיפסלי בחסרון תגין וכו' ע"ש וא"כ עיקר הפיסול הוא הזיון הזה שהוא בגופם של אותיות אלו שאם עשה עגול ולא משוך פסול, ולפי"ז אתי שפיר כפשוטו הא דרב ששת דקאמר שנטל לגגו של חי"ת ועשאו שני זינין דמשמע דבנטילתו לגג לחוד עשאו שני זיינין דהיינו שבנטילתו עשה לראשי זיינין משוכים לא עגולים. אחר כך ראיתי להרשב"א ז"ל בחידושיו לשבת שם שפירש דהא שנתכוון לכתוב חי"ת ועלו בידו שני זיינין דפטור מיירי כשהיה בדעתו שאם יעלה בידו דרך מקרה האותיות שצריכות זיון כגון שני זיינין היה בדעתו שיזיינם והיינו דקאמר הש"ס הא דבעי זיוני ר"ל דהוא בעי הכי רצונו ודעתו לזיוני הא דלא בעי הוא לזיוני ולהכי אם בעי לזיוני ועדין לא זיין פטור דהא לא נשלמו ואי לא בעי הוא לזיוני חייב שהרי נשלמו ואין כאן דבר עוד. וא"כ דלפי פירושו ז"ל לא קשה לשיטת הרמב"ם ודעמיה מש"ס הנז' שבאמת אף באותיות שצריכין זיון אם אין דעתו לזיינם חייב שכבר נשלמו אפילו בלא זיון ואותיות מיקרו לכל דבר. ובחופשי בספרי דבי רב מצאתי ראיתי להרב שלטי הגבורים שסביב הרי"ף ז"ל שנשא ונתן בזה והאריך בחכמתו ע"ש בדבריו ז"ל בסוף פרק הבונה ע"ש ויאירו עיניך וינעם לנפשך נפש חיה כנפש דוד:

תוכן העניינים

קרית חנה דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה