קרית חנה דוד חלק א· רבי דוד כהן־סקלי
אורח חיים · הלכות ציצית
סימן א
בש"ע סי' ט"ו מותר להתיר ציציות מבגד וכו' כשמואל כדאיתא במנחות מ"א: שבת כ"ב. ע"ש ומכאן תשובה להנזהרים שלא להתיר כריכת הציציות משום שאנחנו מכוונים בכריכתן למספר שם הויה ברוך הוא וחוששין משום מחיקת וסתירת ה' שהרי גמרא ערוכה והלכתא דמתירין מבגד לבגד עי' בשאלות ותשובות בית יהודה למהר"י עייאש ועי' להרב שערי תשובה בסי' זה ס"ק א' ואפשר לומר שאין ראי' מכאן דשאני בזמן הש"ס שלא היו עושין כריכות בחשבון לשם הויה אבל אנן דנהגינן בהכי אפשר שראוי לחוש שלא להתיר ובהכי אתי שפיר נמי הא דפסק מרן בש"ע סי' כ"א סעי' ד' שלא יגרור ציציותיו ומש"ס דברכות י"ח ע"א משמע שאין לחוש שהרי קאמר התם דר' חייא אמר לר' יונתן דלייה כדי שלא יאמרו למחר באים אצלינו וכו' והיינו משום לועג לרש דמשמע בעלמא מותר, דלפי האמור אתי שפיר דלא כתב מרן שלא לגרור ציציותיו אלא בזמנינו שנוהגין לעשות כריכות לחשבון הויה ב"ה אבל לא בזמנם ודברי הש"ע הא דסי' כ"א עם הא דסי' כ"ג בלאו הכי לא קשה כמ"ש האחרונים עי' מגן אברהם והט"ז ועי' באר היטב סי' כ"א סעיף קטן ה' ע"ש ודו"ק:
סימן ב
בענין ברכת ציצית שתקנו רז"ל לברך להתעטף בציצית שלכאורה נראה שהעטוף הוא בבגד דהיינו הטלית שתלוים בו הציציות על כנף הבגד וא"כ כיון דהברכה היא על העטוף של בגד התלוים בו הציציות הוה להם לרז"ל לתקן בנוסח הברכה להתעטף בטלית מצוייצת לא להתעטף בציצית שאין העטוף בציציות שאין שייך בציציות עטוף אלא בבגד שהוא הטלית הוא דשייך עטוף:
ואשר אנכי אחזה לי הוא מפני שמצות ציצית אינה חיוב כשאר מצות כמו תפילין וכתיבת ס"ת וכיוצא בזה דחיוב על הישראלי להשתדל ולקנות תפילין או לכתוב לו ס"ת ואינו רשאי ליפטר ממנה שהם עליו חובה, שמצות ציצית היא אם רוצה ללבוש בגד בעל ארבע כנפות חיוב עליו לעשות בו ציצית ואז יכול ללבוש בגד זה אבל אם ירצה ללבוש כמה בגדים שאין להם ארבע כנפות אינו חייב בציצית, ומשום הכי ראו חז"ל מתקני הברכות שלא לתקן נוסח הברכה להתעטף בטלית מצוייצת דא"כ היה נראה שחייבים להשתדל לקנות טלית מצוייצת כמו תפילין, משום הכי שינו את תפקידם ולא הזכירו הטלית רק הציצית וכאילו בא האדם לומר אני שיש בידי הטלית בן ארבע כנפות ורוצה ללובשו ולהתעטף בו לצורך גופי ציונו להתעטף בציצית ור"ל שאין אני יכול להתעטף בו כמות שהוא עד שנעשה בו ציצית שנאמר ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם וגו':
סימן ג
שאלה חוטי ציצית שנפסקו אם יכול לקשרם אחד באחד ידובקו ע"י קשירה וכן אם הם קצרים אם יכול להוסיף עליהם לקשור עמהם חוט אחר להאריכם ואי לא סגי אם יכול עוד להוסיף ולקשור, זאת ועוד אחרת אי נימא דאיכא בזה חסרון כבוד לצורך מצוה לספק חוט בקשירה משום הקריבהו לפחתך שאינו כבוד להשתמש בזה לפני מלך בשר ודם:
תשובה הנה הרב ט"ז בא"ח סי' י"ב ס"ק ג' העלה להתיר ונראה ראיה לזה מהא דאמרו בש"ס מנחות שרצועה שנפסקה שאסור למקטרה משום שנאמר וקשרתם שתהא קשירה תמה וא"כ משמע טעמא דכתב וקשרתם הא לאו הכי מותר ועי' בסי' ל"ג סעי' ה' אלא דאפשר לומר שזה תליא בפלוגתא דר"ת והתוספות אי ילפינן שאר מצות מתפילין דכל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה או דוקא בתפילין עי' בתשובת מהר"ם מלובלין סי' ס"ח דף כ"ט בפסקת גם מה שהפוסלים וכו' וכן הוא דעת הרב מ"א בסי' ט"ו ס"ק א' עי' באר היטב כאן סי' י"ב ס"ק ג' אלא שהם ז"ל דברו מסתם קשר אבל לא גילו לנו אזן בחוט שצריך לקשרו שני פעמים מזה ומזה אם דינם שוה למש"כ ז"ל או לא. ונראה להביא ראיה לזה מהא דאיתא בשבת ע"ד ע"ב קשירה במשכן היכא הואי וכו' וכי תימא דאי מיתרמי ליה תרי חוטי קיטרי בהדי הדדי שרי חד וקטר חד השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה עושין. ופירש רש"י בהדי הדדי בשני חוטין זה אצל זה, שרי חד, לאחר אריגתן מתיר האחד מפני שבולטין ונראין, השתא וכו' וכי מיתרמו להו תרי קיטרי קושרין האחד ונותקין החוט השני מלמטה למעלה ומספקן בחוט ארוך וקושרין למעלה ולמטה ואין כאן שנים קשרים סמוכים ע"כ, הרי מוכח בהדיא מכאן מדשרי חד דבשני קשרים איכא גנאי קמי שמיא אלא דמוכח מלשון הגמ' ומלשון רש"י דוקא כהאי גוונא ששני קשרים סמוכים זל"ז הוא דאיכא גנאי אבל אי רחוקים ליכא גנאי וא"כ נקטינן מהכא דאי מיתרמו שני קשרים בחוט המקיף שבו כורכים סמוכים להדדי אין לעשות כן משום דגנאי איכא בדבר אבל אם הם רחוקים זמ"ז אין חשש:
וראיתי להתוספות בדף ע"ג שם ע"א בסוף ד"ה הקושר והמתיר שכתבו דרך אחרת בזה משם ר"ח ז"ל וז"ל אבל ר"ח פירש וכן משמע מירושלמי כשנפסק חוט בשני מקומות ונקשר מתירין ב' הקשרים ומשליכין לחוץ האמצעי וחוזרין וקושרין שתי הראשים זה בזה ואין בו אלא קשר אחד ע"ש דהסכימו לפירוש ר"ח מלישנא דגמרא דידן ומהירושלמי דמוכחי כוותיה ולפי פירוש דר"ח ז"ל משמע דבנפסק חוט אחד בשני מקומות אף קודם האריגה אם הם קרובים קורבה הנראית לעין שני קשרים בחוט אחד מיקרי תרי קיטרי בהדי הדדי כיון שהם בחוט אחד שאין סברא לומר גם כשיהיו רחוקים כל כך כיון דבחוט אחד הם מיקרי קיטרי בהדי הדדי לדעת ר"ח וא"כ לפירושו ז"ל אף דלא מיתרמו תרי קיטרי בהדי הדדי בשעת כריכתן איכא גנאי בדבר כיון שנראין לעין וא"כ בענף של פתיל נמי אין לקשור החוט שני קשרים קשר מכאן וקשר מכאן:
אלא דצריך להתבונן בדבר דלפי פירוש ר"ח ז"ל איך מתיישב קושית הגמ' השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן שהרי הש"ס לעיל מזה הוכיח שאורגי יריעות של משכן אם נפסקה להם נימא קושרים אותה, ולא אתמר עלה השתא לפני מלך וכו' ומשתק שתיק ליה דמשמע דבקשר אחד אין כאן גנאי וא"כ מאי מתמה הכא שהרי לפירוש ר"ח מתירין ב' קשרים כדי לעשות דוקא קשר אחד ומאי מתמה על זה הש"ס:
ונ"ל לומ' דלפי פירושו הכי מתמה משום דקאמר דשרי חד ולפירושו ר"ל שרי חד היינו חוט הקצר שבין שני הקשרים שרי ליה משני צדדי ומתיר השני קשרים אשר משני צדדיו ואחר כך קטר חד קטרא דוקא ועל זה מתמה דלמה צריך לטרוח כל כך להתיר משני צדדים כדי לחוס על ראשי החוט ולא יחתוך הקשר שמכאן ומכאן במספרים וישליכם ויחזור ויקשרם יחד השתא אם עושה בגד של מלך בשר ודם לפניו אין עושה כן לפי שמראה לפניו שהוא חס על ממונו בדבר כזה לפני הקב"ה וכו', ועי' להרב מהר"ם מלובלין בחידושיו לשבת לשם שפירש בענין אחר שתמיהת הש"ס היינו לומר דהשתא ומה לפני מלך בשר וכו' כשרואים שהחוט אינו חזק ונפסק ב' פעמים זה אחר זה בשעה שמסדרין השתי אין קושרין אותו עוד כלל אלא משליכין אותו כולו מתוך השתי ולוקחין חוט אחר במקומו ע"ש, נמצא לפי פירוש ר"ח בין לפירושינו בין לפירוש המהר"ם דעיקר הקפידה והתמיהא של הש"ס אינה משום גנאי של הקשרים אלא או משום דכיון דהגיע רקבון בזה החוט עד שיפסק ב' פעמים בזה אחר זה גנאי הוא לאורגו בבגד או דגנאי הוא משום דחס כל כך על דבר מועט כזה שטורח ומתירו ואינו מחתך הקשר ומשליכו אבל משום אקשרים ב' ליכא גנאי:
וכד דייקת שפיר תמצא ידך להוכיח גם לפירוש רבינו חננאל ז"ל ששני קשרים בחוט אחד נראים כקרובים איכא משום גנאי דאם לא כן למה צריך מתחילה להתירם דקאמר הש"ס דשרי חד וקטר חד אלא ודאי משום דגנאי הוא להניח תרי קיטרי בחד חוטא וכדאמרן מעיקרא וק"ל:
אמנם עדיין יש לבעל דין לחלוק ולומר דאפשר דלא אמרו זה דשני קיטרי הוי גנאי אלא במשכן ה' ומשום כבוד השכינה שהוא משכן העדות אבל בבגד אחר או במקום אחר לא חיישי להכי ודרך קבוע ודרך הרבים היא ולא חייש לעוקרם שאין כאן גנאי, הא לאו דחייה היא חדא דלישנא דגמ' לא משמע הכי דקאמר דכי מיתרמו להו תרי קיטרי שרי חד וקטר חד משמע דבעלמא קאי ועוד ראיה לזה דבעלמא קאמר הש"ס מהא דתנן פרק כ"ז דכלים משנה י"ב דקתני שלש על שלש שנמהה ממנו חוט אחד או שנמצא בו קשר או שני חוטין מתאימין טהורה ופירש הר"ש ז"ל וז"ל מתאימים אקשר נמי קאי דאם שני קשרים זה אצל זה אין דרך להניחם, כדאמרינן פרק כלל גדול ע"ד ע"ב דאי מיתרמי תרי קיטרי בהדי הדדי שרי חד וקטר חד וכו' ע"ש הרי שהרב הוכיח מהא דשבת לבגד דעלמא וכתב שאין דרך להניחם דהיינו שני קיטרי גם בעלמא וכן רבינו עובדיא מברטנורא הביא בפירושו שם למשנה הנזכרת משם רבותיו ז"ל דכתב אהאי מתני' פירשו רבותי דמתאימין קאי נמי אקשר והכי קתני ע"ש וכן פירש הרב האחרון נכבד תפארת ישראל בפירושו למשנה הנז' אות נ"ד וז"ל אקשרים נמי קאי שיש שני קשרים באריג סמוכים (זה לדעת רש"י ז"ל) או שהשליך הארוג שני חוטין של ערב סמוכין כי האי גוונא וכו' (כפירוש ר"ח ע"ש) הרי דשני קשרים אין רוח חכמים נוחה הימנם וכל חד כדאית ליה לפירוש רש"י ולפירוש רבינו חננאל ז"ל כדכתבינן לעיל פירושם ז"ל:
הצעיר דוד הכהן סקלי ס"ט
סימן ד
כ"א לחדש אדר שנת העת"ר
בענין טלית קטן כמה שיעורו להתחייב בציצית, הנה מרן ז"ל בא"ח סי' ט"ז העתיק לשון הרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכות ציצית שכתב דהשיעור הוא שיתכסה בה באורך וברוחב ראשו ורובו של קטן (נ"ל דר"ל דבעינן בין באורך לבד בין ברוחב לבד זה השיעור דהיינו באורך צריך שיהי' בה כדי שיתכסה בה ראשו ורובו וכן ברוחב נמי צריך זה השיעור) המתהלך לבדו בשוק ואינו צריך אחר לשומרו ע"כ, ועי' ברכ"י מש"כ משם מהריק"ש ז"ל, ובשיעור קטן זה רבינו הטור כתב שהוא בן ט' שנים וכתב ב"י דהטור כך מפרש בדברי הרמב"ם שאין צריך לשומרו שלא יאבד הטלית והיינו בן ט' שנים והרדב"ז הביאו הרב ברכ"י פירש בדברי הרמב"ם המתהלך לבדו בשוק היינו בן חמש שנים ועי' פרישה בסי' זה ועי' ב"ח ועי' מ"א ס"ק א' דכתבו דט' שנים זהו שיעור החינוך וא"כ גם הסמ"ק ז"ל דנקט בלשונו שהגיע לחינוך סובר כדעת הטור דהיינו בן ט' שנים עי' מחצ"ה ועי' להרב יפה ללב בסי' זה, ועי' להרב באר היטב כאן ס"ק א' ועדיין לא ידענו כמה היא מדתו של שיעור הנז':
וראיתי בזוהר פרשת פנחס ברעיא מהימנא דף רכ"ח ע"ב וז"ל ושיעור ארכה דציצית ורחבה דתקינו אורך כל הציצית תרין עשר אצבען בגודל מצות תכלת שליש גדיל ושני שלישי ענף, ובין קשר לקשר כמלא גודל וכל חוליא וחוליא תהיה משולשת וכו' ע"ש ומדקאמר ורחבה משמע דקאי אטלית הגם דקרי לה ציצית הרי דס"ל דשיעורה חצי אמה, וראיתי להרב פרי הארץ סי' א' העלה דשיעורו אמה על אמה וכן כתב הרב בני חיי בהגהת ב"י סי' ט"ז אות ב' ע"ש דמפשט פשיטא ליה שכך הוא הדין שהרי קרא ושנה בדבריו ז"ל מתחילה ועד סוף שאמה על אמה חייב בציצית ע"ש וכן העלה ארוכה הרב בית דוד הלכות ציצית סי' ח' ע"ש:
וראיתי להרב מחצ"ה בתחילת סי' ט"ז שהביא משם ספר צאן קדשים דבמחלוקת שנויה דלדעת רש"י הוי שיעור טלית קטן אמה על אמה ולדעת הנמקי יוסף אמה על אמה אין בו שיעור שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו ועוד הוסיף וכתב ואמה של הש"ס בת ששה טפחים הוא שלשה רבעי אמה מעררי"ש וא"כ אם אורך הטלית קטן ג' רבעי אמה מעררי"ש וגם רוחב ג' רבעי אמה מעררי"ש יש מקום לסמוך על שיטת רש"י לפי דעת ס' צאן קדשים הנ"ל וחזר הרב מחצ"ה וכתב דלפי מש"כ המ"א בסי' ט"ז ס"ק גימ"ל משמע גם לרש"י אמה על אמה אין בו שיעור טלית ע"ש ולפי דברי המחצית השקל עדיין לא ידענו כמה הוא מדת טלית קטן ונפל פיתא בבירא:
שבתי וראיתי להרב פרי הארץ שם באותה תשובה הנ"ל שכתב משם הרב דרך חכמה וז"ל גם צריך להיות הטלית קטן, גדול כ"כ שהקטן ההולך בשוק לבדו יוכל לכסות בו ראשו ורובו והוא עכ"פ שלשה רבעי אמה באורך וחצי אמה ברוחב, ושיעור טלית גדול הוא שיכסה בו ראשו ורובו בעטופא ויגיע עד החזה עכ"ל וכתב עליו הרב פרי הארץ לא ידענא מי גילה לו דין זה לשום הפרש בין טלית קטן לטלית גדול וכו' ועוד במ"ש ג' רבעי אמה אורך וכו' לא ידענא מנא ליה והמעיין בספר סולת בלולה סי' ט"ז ס"ק א' יראה שכתב וז"ל ושמעתי בשם גאוני ארץ שיעור ד' כנפות חצי אמה ברוחב ושלשה רביעי אמה באורך ע"ש, דלפום מה דכתיבנא נראה דשיעורו אמה על אמה, כלל הדברים שהרב הנז' הביא סברא זו ולא גילה לנו את מקור מוצא הדין מנין לו דבר זה ע"כ ע"ש, ולי הד"ך נראה דמש"כ הרב דרך חכמה ג' רבעי אמה הוא כמ"ש המחצ"ה דאמה בת ששה טפחים הוא שלשה רבעי אמה מעררי"ש שאמה אחת היה להם שהיתה גדולה כל כך ומ"ש ושיעור טלית גדול וכו' הוא כמ"ש מהר"י צמח הביא דבריו הברכ"י בסי' ט"ז וז"ל ומהר"י צמח וכו' שיעור הטלית צריך שיקיף הראש וכל הגוף של אדם עד החזה פנים ואחור ומדסתם וכתב הראש וכל גוף האדם משמע דבדידיה משערינן לא בקטן וע"כ לומר דבטלית גדול מיירי דלא פליג אש"ס:
והרב יד אהרן הביא דבריו הרב פקודת אלעזר בסי' ט"ז כתב שצריך אמה על אמה בת ששה טפחים והטפח ארבעה גודלים מדודים ברוחב הגודל בפרק ראשון שבגודל נמצא האמה כ"ד גודלין עכ"ל ע"ש, נמצא ששלשה דעות יש בדבר שיש אומרים פחות מאמה חייב בציצית ויש אומרים דוקא אמה ויש אומרים שצריך יותר מאמה ולכן לצאת אליבא דכ"ע צריך לעשות בו לפחות אמה ורביע או פחות מזה קצת דהיינו למ"ד גודלים:
ונ"ל דשיעור זה לא נאמר אלא להלובשים אותו על גביהן ושני קצותיו על כתפיהן אבל להלובשין אותו חציו מלפניהם וחציו לאחריהם ועושים בו בית הצואר להכניסו וללובשו כמו חלוק צריך שיהא כפלים מזה שיהיה בו שיעור לפניו ושיעור מלאחריו כי בודאי לא יעלה על הדעת שלמ"ד פחות מאמה שסגי בשיעור זה מלפניו ומלאחריו יעשה רצועה מכאן ורצועה מכאן וסגי בהכי זה אין הדעת סובלת ולכן נ"ל כמו שכתבתי:
ואל תסתור זה ממה שהביא הרב מ"א משם הרב מט"מ שכתב בשם מהרי"ל דיש לעשות הכתפים רחבים דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ויבטל ליה ותידוק לומר דאי צריך שיעור אחד מלפניו ושיעור אחד מלאחריו, מאי מבטל איכא אני אומר אין נסתר מחמת"ו דה"ק דיבטל ליה והוי זה בפני עצמו וזה בפני עצמו ונמצא מה שלאחריו אין לו ציצית אלא מחד גיסא ושלפניו נמי אין לו ציציות אלא מחד גיסא ודו"ק.
ויש להביא ראיה לזה מהא דפרק כ"ז דכלים משנה ה' ומשנה ו' דקתני חלוק של קטן ר' אליעזר אומ' כל שהוא וחכמים אומרים עד שיהא בו כשיעור (ר"ל כל אחד כפי שיעורו כגון הבגד בשלשה על שלשה ושק ארבעה על ד' ועור חע"ח ומפץ ששה על ששה וסימנך בשע"ם) ונמדד כפול ופירש הר"ש ז"ל בד"ה ונמדד כפול שצריך שיעור לפניו ולאחריו וכשפושטו נמצא ששה אורך ברוחב שלשה ע"כ ע"ש, הרי כאן דבגד שיעורו לקבל טומאת מדרס שלשה על שלשה דוקא ואפילו הכי היכא שדרכו ללובשו חציו לפניו וחציו לאחריו צריך שיעור לכל אחד בפני עצמו מלפניו ומלאחריו ואין לדחות ולומר דשאני התם דאיירי בחלוק שהוא תפור משני צדדיו והוי מה שלפניו ומה שלאחריו גולם אחד מה שאין כן טלית קטן שאין מה שלפניו דבוק עם מה שלאחריו, זה אינו שהרי מדקדוק לשונו של הר"ש ז"ל שכתב וכשפושטו נמצא ששה אורך וכו' משמע דאיירי בחלוק שאינו תפור משני צדדיו שהרי כתב וכשפושטו נמצא ששה וכו' ואי איירי בתפור מצדדיו גם כשפושטו עדיין אינו אלא שלשה על שלשה והרי הוא כמות שהוא כשהיה לובשו וכך היה לו לומר וכשפושטו ומתירו נמצא ששה אורך וכו' אלא ודאי כדאמרן. וא"כ הכא נמי נימא הכי דשיעור זה שנתנו בו חכמים צריך מכל צד מלפניו ומלאחריו:
נמצא לפי מש"כ דצריך להיות בו אמתים וחצי אורכו או אמתים ורביע אורכו ואמה ורביע רוחבו וסימנך ששים גודלי"ם סביב לה סביב ליראיו ויחלצם או לפחות מיהא אמתים ורביע אמה אורכו ואמה ושמינית אמה רוחבו ודו"ק ועי' להרב שערי תשובה סי' ט"ז ס"ק א' ע"ש, ודע דהצצתי בספרי דבי רב דהיינו ספר מוהריק"ש וספר פרי הארץ וספר ברכי יוסף בסי' ט"ז וראיתי שלא הזכירו דברי רעיא מהימנא דפרשת פנחס דדף רכ"ח דכתב דשיעורה באורך וברוחב שנים עשר גודלים כמ"ש לשונו לעיל דאפשר שאם ראוהו היו מסכימין לדעתו דכתיב עליו בכל ביתי נאמן הוא אם לא שלח אדם ידו במלאכת רעהו:
ובשנת תרפ"ח י"א שבט בא לידי ספר קטן הכמות ורב האיכות ושמו שערי תפלה להרב הגדול רבינו יעקב רקח שנדפס בשנת תר"ל וראיתי לו בדיני טלית וציצית אות ה' שכתב וז"ל ועיין להרב בית עובד ז"ל בדיני ט"ק אות ג' דמצא בסדור תפלה להגאון כמהר"ר שניאור זלמן אשכנזי שכתב ורוחב הט"ק וכו' ואחריו באורך מבית הצואר ולמטה צריך ג"כ אמה של תורה שהוא רוחב וכו' ע"ש הרי דגם הרב הצריך דגם מלאחריו מבית הצואר ולמטה אמה של תורה ואנכי לא מצאתי בספר הרב בית עובד מהנז' כלל עיין עליו:
ובשנת תרצ"ב ז' לאדר ראיתי בספר מסגרת השלחן ביאור על קיצור שלחן ערוך סימן ט' באות א' שכתב וז"ל ורש"ז בסדור כתב דרוחב הטלית קטן צריך להיות אמה על אמה של תורה שהוא רוחב כ"ד גודלים מרווחים וכו' ובאורך שלאחריו מבית הצואר עד למטה צריך גם כן אמה של תורה ורוחב אמה נמצא כל האורך שתי אמות לבד מבית הצואר שהוא נקרע שיש בו חסרון:
(א"ה אענ"ה ס"ט ועי' להרב לב חיים למהר"ח פאלאג"י ז"ל ח"א סי' צ"ח מ"ש בזה באורך).
סימן ה
ב' ניסן הרתע"ו
נשאלתי מאת ידי"ן רי"ח נ'חח הוא הרב הכולל שד"ר דעיר עז לנו טבריה ת"ו כקש"ת מוהר"ר יחיא נג'רי נרו יאיר ויזהיר כיר"א וז"ל אודיע לכת"ר כי נשאלתי פה ווג"דא מידי"ן הרב רבי אהרן שוקרון הי"ו על מ"ש המג"א סי' ט"ו ס"ק י"ד וז"ל ונ"ל דמה שנוהגים וכו' נוהגין כן משום דרוב בגדים אפילו חדשים יש תפירה תוך ג' ולרע"מ כמאן דפסיק חשיב ולכך נותנין חתיכה של ג' על ג' שאין בה שום תפירה וכו' עכ"ל:
ואחר ההתבוננות לא מצאתי לו ביאור כי בודאי כוונתו לתת טעם למנהג כנפות מחתיכות בגד (כמו שאנו נוהגין) וא"כ התפר מאן דכר שמיה פה ומה שחייש לס' רע"מ דהתפר כמאן דפסיק חשיב. זה אם נקרע בתוך ג' ותפר אותו, זה כמאן דפסיק חשיב, אבל טלית חדש איזה תפירה יש עד שבשביל זה יעשה לו כנפות מחתיכות בגד אחר, וידי"ן רבי אהרן נ"י רצה לומר מכח זה כי הרב מג"א דעתו לתת טעם למנהג היכא דהטלית נקרע, וכעת לא הסכימה דעתי לזה יען מדבריו מוכח שהוא נותן טעם למנהגם של עולם, ובכן כל הטליתות המה שלמים בלא שום קרע. ואף דברי הרב מחצית השקל בביאורו להרב מג"א לא הבנתי דברי קדשו כי העיקר חסר, איזה תפר יש בטלית, עד שנאמר כל מ"ש המחצית השקל ז"ל וכו' הנה כי כן אמרתי לכתוב לכת"ר לעיין בו ולהאיר עינינו בדברי הרב מג"א הנז' להבין דב"ק:
וזה מה שהשבתי לו לרב אח"י גאון וכו' אחי יקירי יקרת מכתבו הגיעני אל נכון וב"ה שנתבשרתי מטוב שלומו כן יהיה תמיד:
על דברת מלכי צדק פתח דבריך יאיר על דברי נר ישראל במג"א סי' ט"ו ס"ק י"ד שכתב על זה הדרת כבודו כמ"ש לעיל במכתבו הטוב, שבאמת לכאורה שאין דברי המג"א מובנים כמו שאמר אח"י דכל אדם חזו בו שאין דרך בגדים חדשים בכך ואין עושים להם אלא אימרא בסבבם בהיקף בשולי הבגד:
ואשר אנכי אחזה לי כי בימי הרב היו רוב בגדים שהם מלבוש העליון בעלי ארבע כנפות שמתכסין בהם היו עושין להם שפה בשולי הבגד דהיינו חתיכת בגד סביב שוליהן לנוי ארוגה בפני עצמה באריגה משובצת ויפה ואחר כך מחברין לה ברוב בגדים סביב שוליהן לנוי ותלויין בה חוטים טוויים ושזורים לנאותה כמו שעד עתה נוהגין לעשות לבגדי הנשים שמתעטפות בהם הנקראים פישוגי"ש אשר דרכם כך הוא שעושים להם שפה מחתיכה ארוגה בפני עצמה בחוטין קשורים ותלויין במעשה אומן ומחוברת היא בשפת הבגד דהיינו בשולי הבגד בתפירה במעשה מחט כך היה מנהגם לבגדי האנשים לעשות להם בחוטין קשורין ותלויין במעשה אומן כמו טליתות שלנו ג"כ שבהם חוטין תלויין וקשורין במעשה אומן וזה מנהג קדמון:
ועל פי זה יבואו ויגידו צדקתו צדקת דברי הרב מג"א והרב מחצית השקל כי צדקו יחדיו ונאמנו דבריהם כי נעמו ודו"ק. ועי' בפרק עשירי דמקואות מ"ג דקתני קשרי העני והנימין ופירשו המפרשים דמאי דקתני והנימין ר"ל נימין ופתילין שתולין על שפת הסדין לנוי עי' בהרע"ב שם ובהרב תפארת ישראל, אלא שבזמן הרמ"א ז"ל היו עושין אלו החוטין ברצועה קטנה של בגד ואחר כך מחברין אותה הרצועה עם הבגד בתפירה: