אור ברסלב
קרית חנה דוד חלק א אורח חיים › הלכות שבת

קרית חנה דוד חלק א· רבי דוד כהן־סקלי

אורח חיים · הלכות שבת

הלכות ברכות

סימן לה

טעם למה כשחותמין בשבת אין חותמין כ"א מקדש השבת דוקא ולמה ביו"ט שח"ל בשבת חותמין מקדש השבת ישראל והזמנים, הגם דשבת קדושתה קדמה לקדושת ישראל מה שאין כן הזמנים אינם מתקדשים כ"א ע"י ישראל ולהכי מזכירים קודם קדושת ישראל ואחר כך קדושת המועדים כדכתיב אשר תקראו אתם במועדם אתם כתיב מ"מ גם בשבת למה אין אנחנו מזכירים קדושת ישראל ג"כ והכי הוה לן לחתום מקדש השבת וישראל כמו בשבת וי"ע שאנו מזכירים אחר שבת ישראל, גם בשבת הי"ל להזכיר ישראל מאוחרים אחר השבת:

ונראה לומר כי קדושת ישראל כבר יצאנו ידי חובתנו בברכת המצות ובברכת התורה שכל אחד מברך בבוקר אשר קדשנו במצותיו על נטילת ידים על דברי תורה על ציצית ותפילין וכיוצא, אלא דבי"ט הואיל ומברכין על הזמנים שתלוי קדושתן בקדושת ישראל צריכין אנו להקדים לה קדושת ישראל לומר שקדושתן צריכה לקדושת ישראל להכי מזכיר קדושת ישראל עוד הפעם ודוק.

סימן לו

ש"ע או"ח סי' ער"ה סעי' א' אין פולין ואין קורין בספר לאור הנר ואפילו אינו מוציא בפיו שמא יטה ואפילו הוא גבוה עשר קומות וכו' ודוקא אחד אבל שנים קורים ביחד וכו' ע"ש, הכי איתא בשבת י"ב ע"ב אמר רבא אפילו גבוה שתי קומות ואפילו שתי מרדעות ואפילו יו"ד בתים זע"ז חד הוא דלא ליקרי הא תרי שפיר דמי והתניא לא אחד ולא שנים לא קשיא כאן בענין אחד וכו', לכאורה תמוה מאין יצא לו דיוק זה חד הוא דלא ליקרי וכו' דהא כל המשנה מתחילתה ועד סופה מדברת בלשון יחיד ועי' להרב פני יהושע מה שתירץ לזה ע"ש, ואנכי הד"ך נראה לפרש דהש"ס מדייק זה מיתורא דמתני' דקתני אבל הוא לא יקרא ומאי דנקט הש"ס על ולא יקרא לאור הנר כונתו לומר וכו' ונחית לדייק מסיפא דמתני' דקתני אבל הוא לא יקרא דלמה חזר ואמר אבל הוא לא יקרא דהא כבר קתני ברישא ולא יקרא לאור הנר, אלא מוכרח לומר דאתא לאשמועינן דדוקא אם הוא בפ"ע הוא דלא יקרא אבל אם הם תרי שפיר דמי והיינו שדקדק רבינו הקדוש לומ' אבל הוא וכו' דמה היה חסר אם אמר אבל לא יקרא לאור וכו' הגם שהתרנו לו לראות היכן תינוקות קוראים מ"מ הוא לא יקרא, אלא ודאי לדיוקא נקט הוא לומ' הוא בפ"ע לא יקרא אבל עם אחרים קורא והכי ג"כ משמעות מתני' דקתני לישנא דאבל ור"ל הגם שיש שם תינוקות שקוראים עמו והוא עמהן אפילו הכי הוא לא יקרא מפני שהוא אימתו עליהן ואינם יכולים להזכירו, משמע הא עם אחר יכול לקרות ודוק כי נכון הוא בעה"י.

עוד יש לפרש דכל זה מדברי רבא מסברא דנפשיה קאמר הכי ור"ל דרבא הוא דקאמר הני תרי הלכות ראשונה אפילו גבוה וכו' שניה חד הוא דלא לוקרי הא תרי שפיר דמי ועיקר חידושו דרבא הוא זה דהגם דבענין גובה הנר לא חילקו ולא פלגו רבנן ואסרו אפילו במקום דליכא למיחש לשמא יטה כגון בגבוה, אפילו הכי בענין הקריאה חילקו ולא גזרו אפילו בשנים בענין אחד ולא אסרו אלא חד הא תרי שפיר דמי ואחר כך מקשה הש"ס על סברת רבא והתניא וגם זה נכון הוא. עוד יש לומר דדייק לה ממשנה שאינה צריכה אפילו שנים לא וכמו שפסק ב"ח וט"ז בסי' זה סעי' ב' אבל לקרות שנים יכולים לקרות ומשום הכי תני להו בשתים וק"ל:

סימן לז

שאלה בענין הספינה והקרוס"א שמהלכת בהבל מים חמי האש וכן בקרוס"א שנתחדשה בזמנינו זה שמהלכת בהאלקטריסיטי אם יש היתר לרכוב בהם בשבת בתוך התחום, ואם תימצי לומר שבתוך התחום מותר יש להסתפק במחוץ לתחום כיון דאיהו לא עביד ולא מידי ונכרים באו שעריו וכל מלאכה שלהם, ואם תימצי לומר דמ"מ אסור משום שהוא יוצא חוץ לתחומו עדיין יש להסתפק אם הספינה והקרוס"א גבוה עשרה אי אמרינן אין תחומין למעלה מעשרה או לא:

תשובה הנה מקור דין זה הוא בעירובין מ"ג ע"א והכי איתא שם בעי רב חנניא יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין וכו' עמוד גבוה עשרה ורוחב ד' לא תיבעי לך דארעא סמיכתא היא, כי תיבעי לך בעמוד גבוה עשרה ואינו רחב ד' אי נמי דקאזיל בקפיצה, לישנא אחרינא בספינה מאי, אמר רב הושעיא ת"ש מעשה שבאו מפלנדרסין והפליגה ספינתם בים וכו' אי אמרת בשלמא יש תחומין משום הכי רצו אלא אי אמרת אין תחומין אמאי רצו, כדאמר רבא במהלכת ברקק וכו' ושקיל וטרי הש"ס ולא איפשיטא בעיין ויש מחלוקת בין הראשונים שהרא"ש והר"מ וסמ"ג פסקו בבעיא זו לחומרא משום דאין זו אלא דחיה שדוחה הש"ס במהלכת ברקק דסתם ספינה הולכת למעלה מי"ט דהיינו שולי הספינה הולכים למעלה מעשרה וכפשט תלמודא בשבת ק' ע"ב דקאמר החם גמרינן דאין ספינה מהלכת בפחות מעשרה ועי' תוספות שם בשבת ד"ה גמירי ע"ש, ומשום הכי פסק הרא"ש לחומרא הגם דהוא סבירא ליה תחומין אפילו די"ב מיל אינם אלא מדרבנן והרמב"ן והרשב"א ז"ל פסקו בבעיא זו לקולא כשיטתייהו דסברי דתחומין אפילו די"ב מיל דרבנן וספקא דרבנן לקולא ע"ש כל זה בב"י א"ח סי' רמ"ח ובסי' ת"ד ע"ש, והרמב"ם ז"ל סובר בבעיא זו דביבשה דס"ל דיש תחומין מן התורה די"ב מיל בזה אזלינן לחומרא אבל בים שהוא כרמלית ואין בו איסור תחומין מן התורה אלא מדרבנן וכן בתוך י"ב מיל שהוא מדרבנן בזה אזלינן לקולא עי' הרמב"ם פרק כ"ז מהלכות שבת הלכה ג' ועי' שם בהרב המגיד ובכ"מ ועי' בב"י בסי' רמ"ח ובסי' ת"ד, ומרן ז"ל פסק בסי' ת"ד כהרמב"ם וז"ל מי שבא בספינה בשבת והגיע לנמל אם משנכנס השבת עד שהגיע לנמל לעולם היתה למעלה מעשרה מקרקע הים, או הנהר, יורד ואינו נמנע ויש לו אלפים אמה ממקום שפגע בו למטה מעשרה ע"ש, אלא דכל זה הוא בשהפליג שלשה ימים קודם השבת או אפילו בע"ש ולצורך מצוה וגם מבקש טרף נפשו בסחורתו ג"כ מיקרי לדבר מצוה או בנהרות שאין בהם ביטול עונג שבת וכמו שכתב כל זה מרן ב"י בשלחנו הטהור בסי' רמ"ח ע"ש, ועי' להרב עמק המלך להרב מנחם עזריה מאיר קאסטלנובו זצ"ל בעל מסגרת השלחן ז"ל בסי' י"ט:

ולענין הפלגה בשבת בספינה נהגו העולם האידנא להפליג ביום השבת בלא קנין שביתה בספינה בע"ש עי' בש"ע סי' רמ"ח סעי' ג' דסומכים על סברת הרמב"ן ז"ל שהתיר להפליג אפילו בשבת והביא מרן ב"י סברא זו בסי' רמ"ח וכתב וז"ל ולענין הלכה במקום שנהגו היתר אין למחות בידם כיון שיש להם על מי שיסמוכו ע"כ ע"ש:

גם הרב מוהר"י עייאש זיע"א בספרו בית יהודה ח"ב סי' ל"ה נשאל על זה וז"ל נשאלתי על מנהג מחנה אלהים זה שנהגו להפליג בספינה מע"ש וגם ביום השבת וכו' וכתב שם הרב בתשובתו הרמתה כי שם ביתו בית יהודה דעיקר סמך מנהג זה שנהגו כן הוא על פי סברת הרמב"ן ז"ל ע"ש, ועי' להרב שב יעקב סי' ט"ו מ"ש בזה, גם אשור נלוה לזה הרב הגדול מהרח"ד חזן בספרו נדיב לב חלק א"ח סי' י"א כתב הוא מנהגן להפליג בספינה ובב'אפור ביום שבת על פי מש"כ מוהר"י עייאש זיע"א בבית יהודה ע"ש:

ובענין יציאה שן הב'אפור ביום השבת כתב הרדב"ז ז"ל בישנות סי' פ"ז דיש בזה מחלוקת בין הראשונים שהרמב"ם והרשב"א והריטב"א ורבים התירו אפילו כשאינו צריך לנקביו והרמב"ן נתן טעם לדבר לפי שלא קנו שביתה למעלה מעשרה בים, וכתב הרדב"ז ז"ל דמשמע מדבריו דתרתי בעינן למעלה מעשרה ובים שהוא כרמלית, אבל למטה בים או למעלה ביבשה קנה שביתה ואסור לצאת מתחומו (ר"ל דכל זה הוא לדעת הרמב"ן אבל הריטב"א ז"ל מצינו לו שהתיר לצאת בהולך למעלה ביבשה וכמו שכתב הב"י בסי' ת"ד משמו דגם בהולך בקפיצה למעלה מי"ט כשיעמוד בשום מקום לקנות שביתה יש לו אלפים לכל רוח ע"ש), וכן דעת הרשב"א ז"ל (ונ"ל דלדעת הרמב"ן ז"ל נמי בזמן הזה שסומכין העולם ואומרים שכל רשויות שלנו הם כרמלית כדיעה שהביא מרן ז"ל בסי' ש"ג סעי' י"ח ויש שלמדו עליהם זכות וכו' ע"ש (ועי' מ"ש בזה בחלק שני בעה"י) אם הוא למעלה ביבשה נמי יכול הוא לצאת ויש אלפים לכל רוח) ודעת הרמב"ם לפי מה שפירש בו הרב המגיד ז"ל גם הרמב"ם סבר שיכול לירד מן הספינה ולצאת באלפים אמה כיון דס"ל להרמב"ם שאין תחומין למעלה מי"ט לא קנה שביתה, וכן פסק מרן בסי' ת"ד סעי' א' ולדעת הרדב"ז בסברת הרמב"ם ז"ל נהי דאין תחומין למעלה מי"ט ויכול לילך בספינה כל היום מ"מ חוץ לתחומו הוא עומד והילכך אסור לירד, והרב נדיב לב בסי' י"א כתב שנהגו העולם לירד מן הספינה ולילך לביתם וכתב דכן מבואר מהרדב"ז ומהר"ם אלשקר סי' ק"ח ובתשב"ץ חלק ד' וכתב שהרב עיקרי הד"ט עבד עובדא בנפשיה וכן הוא ז"ל מורה ובא ועבד עובדא בנפשיה ע"ש, עי' להרב חיד"א בספר שיורי ברכה סי' של"ט אות ד' ע"ש, ועי' להרב הנז' בספרו טוב עין סי' ח"י בהגהותיו לש"ע או"ח סי' של"ט ס"ט ע"ש, ונ"ל דכל זה הוא באם נכנס בע"ש בספינה דלא קנה שביתה בביתו ובספינה לא קנה למעלה מעשרה בזה הוא דכתב הרב דנהגו לירד ולצאת אבל אם קנה שביתה בביתו אין לנו טעם להתיר לו לירד בשבת ולצאת אלפים אמה כיון שכבר עבר תחומו ויצא אליבא דכ"ע, וכן כתב הב"י בסי' רמ"ח בשם הריטב"א ז"ל ע"ש, וכן כתב בס' חוט המשולש להרב אברהם אבן טוואה בהטור השלישי בסי' י"ב ע"ש שכן כתב בשם הרמב"ן ז"ל, ועי' עוד בזה להרב כף החיים למהר"ח פאלאג"י סי' ל' אות פ"ט, ועי' בתשובות מוהריב"ל חלק שלישי סי' ע"ג ועי' להרב ארץ חיים שנדפס מחדש להרב חיים סתהון ז"ל בא"ח סי' רמ"ח סעי' ג' שהעתיק כמה רבוותא דסברי הכי ע"ש, ואין לנו להתיר לזה שקנה שביתה בביתו ונכנס בספינה בשבת ורוצה לירד ולצאת בשבת אלא או מכח גשמים שיורדין עליו או שהחמה זורחת עליו או צריך לנקביו אלא דקשה לי למה צריך להביא הרב ראיה להתיר מהרדב"ז וכו' הרי בהדיא פסק מרן כן בסי' ת"ד דיכול לירד ולצאת אלפים אמה וצריך ליישב:

ובדין הקרוס"א שמהלכת ביבשה ע"י האש לכאורה נראה שלדעת הרמב"ם ז"ל דפסק בבעיין לחומרא ביבשה חוץ לי"ב מיל אם כן אפילו תהיה הקרוס"א גבוהה למעלה עשרה טפחים באופן שהאדם מהלך למעלה מי"ט אין להתיר לרכוב בקרוס"א בשבת וכ"ש לדעת הרא"ש והר"מ ז"ל שפסק בבעיא זו לחומרא אבל לדעת הרמב"ן והרשב"א והריטב"א ז"ל דאזלי בבעיין לקולא לכאורה נראה דלדידהו יש להתיר לרכוב בקרוס"א אם היא גבוהה למעלה מעשרה דהא לדידהו אין חילוק בין ים ליבשה ובכל גוונא אזלי לקולא. וכן מצינו לו לרשב"ם ז"ל שרצה להתיר אפילו לרכוב בקרון בשבת אלא שהוא ז"ל התיר מטעמא אחרינא והוא משום דאיהו לא עביד מידי ולכך מותר לילך אפילו חוץ לתחום, וכן התיר בספינה מהאי טעמא ומשמע מדבריו ז"ל אפילו בספינה המהלכת למטה מעשרה וכן בקרון שאין גבוה עשרה מותר לרכוב בשבת מהאי טעמא דלא עביד ולא מידי, וצריך אנכי להביא לשון התוספות שכתבו בשם רשב"ם ז"ל ולבארם היטב ולהביא דעת הראשונים שכתבו עליהם ולשאת ולתת בדבריהם אשר באגב זה רווחא שמעתתא:

וזה החלי בעזרת הבורא יתברך ז"ל התוספות בעירובין מ"ג ע"א ד"ה הלכה כר"ג בספינה, פסק רשב"ם דמותר ליכנס בספינה מבעו"י בע"ש אפילו שהספינה הולכת בשבת חוץ לתחום דספינה ממילא אזלא ואיהו לא עביד ולא מידי ובלבד שלא יצא חוץ לספינה וכו' ע"כ, נ"ל מדכתב שלא יצא חוץ לספינה משמע דס"ל דיש תחומין למעלה מעשרה כדעת הרא"ש ז"ל דפסק בבעיין לחומרא ואין לומר דלעולם סבר רשב"ם דאין תחומין למעלה ואפילו הכי אתי שפיר מה שכתב שאין לצאת חוץ לספינה משום דס"ל כשיטת הרדב"ז בדעת הרמב"ם ז"ל דאף דאין קונה שביתה למעלה מי"ט ויכול לילך בספינה כל היום מ"מ הרי הוא חוץ לתחומו וכמש"ל בשם הרדב"ז ולכך אסור לצאת, זה אינו דהא ממה שכתבו התוספות בשמו לקמן בא"ד וז"ל ואפילו בשבת מותר ליכנס בספינה לדעת רשב"ם אלא שכתב רשב"ם ז"ל שאין לו אלא ד' אמות בספינה ע"כ, ואי ס"ל דאין תחומין למעלה כסברת הרמב"ם למה אסר לילך בתוך הספינה חוץ לד' אמות כדפריך הש"ס ואי אמרת אין תחומין למעלה אמאי רצו להחמיר אלא ודאי מוכח מדבריו דס"ל כהרא"ש דפסק בבעיין לחומרא דיש תחומין אלא דקשה לי דלדברי רשב"ם וכן משמע דהתוספות סברי כוותיה בזה דמותר לרכוב בספינה אע"פ שמפלגת חוץ לתחום או לי"ב מיל מהאי טעמא דאיהו לא עביד מידי אלא דאסרו ליכנס בספינה בשבת משום דדמי לשט, וקשה דא"כ מאי קמיבעיא ליה בש"ס אי יש תחומין למעלה וקאמר בש"ס לישנא אחרינא בספינה וכו' הא אפילו אי נימא דיש תחומין למעלה מי"ט מותר לילך בספינה משום דאיהו לא עביד מידי, ואין לתרץ ולומר דהש"ס מיירי במנהיג הוא עצמו את הספינה, דא"כ מאי קמיבעיא ליה אי יש תחומין או לא הא אפילו נימא אין תחומין מ"מ הרי מוליך ומנהיג את הספינה בכרמלית, ואין לתרץ ולומר דהש"ס אזיל בשיטת רב הונא בשבת ק' ע"ב דסבר כרמלית מארעא משחינן ולמעלה מעשרה אפילו הוא מים הוי מקום פטור, ולכך לא הוי כמנהיג בכרמלית אלא במקום פטור, זה אינו חדא דהא קיימא לן כרב חסדא ורבה בר רב הונא דסברי כרמלית ממיא משחינן וכמו שפסק הרמב"ם פרק י"ד מהלכות שבת הלכה ה' ועי' ש"ע סי' שמ"ה סעי' י"ח וסי' שנ"ה סעי' א' ועוד שהרי כתבו התוספות לקמן בשם ריצב"א וז"ל אי נמי שמא ינהיג הספינה והוי כמוליכה ארבע אמות בכרמלית הרי בהדיא דתוספות אסרי משום מנהיג בכרמלית, לכך נראה דהתוספות ורשב"ם ז"ל לא גרסי האי לישנא דהיינו לישנא אחרינא בספינה וכו' וכן משמע מלשון רש"י דלא גרס לה להאי לישנא שכתב בד"ה סתם ספינה למעלה מעשרה מהלכת ואינה נחה ודמי לקפיצה באויר ואפילו הכי אסור, ומדכתב ואפילו הכי אסור משמע דהוא ז"ל קאי אפשיטותא דתלמודא דתא שמע מעשה שבאו וכו' והפליגה ספינתם בים וכו' ורצו להחמיר ואסרו אהא כתב רש"י ז"ל סתם ספינה וכו' ומדהוצרך לדמוויי ספינה שאינה נחה לקפיצה באויר משמע דלא נקט בעיין אלא קפיצה באויר ולא ספינה דאי בבעיין נמי נקטי ספינה למה צריך לדמיון ספינה לאויר הא הקושיא כפשוטה מספינה לספינה אלא משמע דלא גרס להאי לישנא דאית לן בספרים שלנו, והרא"ש בפסקיו לא הביא הוא ג"כ האי לישנא, והרדב"ז ז"ל בסי' תק"ם כתב שהרמב"ם לא גרס האי לישנא ע"ש:

ואחר ההתבוננות נראה דיש לישב הגרסא שפיר, לדעת התוספות והרשב"ם אלא דצריכין אנו לומר דהאי דקאמר בש"ס לישנא אחרינא בספינה אין הבעיא כפשוטה אם יכול לרכוב בספינה ולהפליג יותר מתחומו דזה כיון דאיהו לא עביד מידי פשיטא דמותר כשיטת רשב"ם, אלא עיקר הבעיא אם נאמר דיש תחומין למעלה, א"כ אם כשנכנס השבת היה הוא כבר בספינה קנה שביתה בספינה ויש לו אלפים אמה מאותו מקום שהיה שם בשעת חשיכה, וא"כ הגם כשמהלכת הספינה והוא בתוכה ומפלגת ויוצאה חוץ לתחומו אין חשש בזה משום דאיהו לא עביד מידי כשיטת הרשב"ם ז"ל, מ"מ הרי הוא יושב חוץ לתחומו וא"כ כשיגיע לנמל אינו יכול לירד שהרי כיון דיש תחומין למעלה כבר יצא חוץ לתחומו אבל אי אמרינן אין תחומין למעלה א"כ עדיין לא קנה שביתה עד שיגיע לנמל וירד ואז יש לו אלפים אמה והיינו בעיין וק"ל, ועי' לקמן מה שכתבתי בשם הרדב"ז ובמה שביארתי שיטתו ז"ל בפירוש סוגיין:

עוד כתבו התוספות בא"ד וז"ל ומה שפירש רשב"ם שמי שנכנס בספינה בשבת אין לו אלא ד' אמות כיון דלא שבת באויר מחיצות מבע"י, אין נראה לר"י דקיימא לן כרב דאמר אפילו דיר וסהר דלא שבת באויר מחיצות וכו', הנה משטחיות דברי התוספות משמע דטעמו דרשב"ם משום דפסק כשמואל דאמר דאין הלכה כר"ג אלא בספינה וכטעם מ"ד בש"ס משום דשבת באויר מחיצות וא"כ הכא דלא שבת באויר מחיצות הוה ליה כדיר וסהר, אלא שזה הוא סותר לכללין דקיימא לן הלכתא כרב באיסורי וכו', לכך נראה דגם רשב"ם ס"ל כרב אלא דבהא פליגי רשב"ם והתוספות דרשב"ם סבר כיון דקיימא לן דיש תחומין למעלה מי"ט דבעיין לחומרא כדכתבנו לעיל וכדפסק הרא"ש ז"ל א"כ זה שנכנס בספינה בשבת לאחר שקנה שביתה בביתו כיון שנכנס בספינה מדעתו ורצונו והספינה מפלגת חוץ לתחומו ואדעתא דלצאת חוץ לתחומו נכנס בה אע"פ שנכנס בהיתר מ"מ מיקרי יצא לדעת ואין לו אלא ד' אמות בספינה לאחר שהפליגה בו הספינה חוץ לתחומו, אבל אם נכנס בספינה מע"ש מבע"י בשעה שעדיין לא חל עליו איסור תחומין הגם דאדעתא דהכי נכנס שיוצא חוץ לתחום בשבת שהרי הוא יודע בשעה שנכנס בה שהספינה מהלכת בשבת, מ"מ כיון שנכנס בספינה בשעה שאין בו איסור תחומין לא מיקרי יצא לדעת ומשום הכי אף שמהלכת הספינה בשבת ויוצא חוץ לתחומו מהלך את כולה, ועוד דהא שבת באויר מחיצות ולעולם סבר רשב"ם דקיימא לן כרב ככללין בעלמא ור"י בעל התוספות סבר כיון דיכול ליכנס בספינה בשבת לפי דעת רשב"ם ז"ל א"כ הרי נכנס ברשות ויצא ברשות וכיון דלא עביד איסורא במה שנכנס בספינה היום הוה ליה כאילו הוציאוהו לסטים ונתנוהו בדיר וסהר דקיימא לן כיון דלא עביד איהו איסורא דהא לאונסו הוציאוהו גם זה שנכנס ברשות בספינה ולא עבד איסורא לא קנסוהו ולכן מהלך את כולה וק"ל, עי' בהגהות אשירי בענין זה:

וראיתי למרן ב"י בסי' של"ט שכתב מעיקרא דברי התוספות והרא"ש ואח"כ כתב וכתבו עוד התוספות דלרשב"ם נמי אסור ליכנס בספינה בשבת משום דדמי לאמירה לגוי שבות ע"כ דברי מרן ב"י ז"ל, ואנכי הרואה תמהתי על המראה שהרואה בדברי התוספות יראה בעיניו שלא כתבו כן כמ"ש רבינו ב"י בשמם שזה לשונם בדבור הנז' ועוד פסק רשב"ם שאפי' בשבת שרי ליכנס בספינה כיון דלאו מידי קעביד אך אין לו אלא ד' אמות כיון דלא שבת באויר מחיצות מבע"י ואע"ג דב"ה לא שרו אלא עם השמש אבל בשבת לא (ר"ל דאיתא בשבת י"ז ע"ב ב"ש אומרים אין נותנין עורות לעבדן ולא כלים לכובס נכרי אלא כדי שיעשו מבע"י, ובכולן ב"ה מתירין עם השמש) היינו משום דדמי לאמירה לגוי שבות, ואין נראה דבפרק תולין משמע דאסור גבי ההוא צורבא מרבנן דאזיל וניים בעברא וכו' משמע דאסור לכתחילה ואפילו בתוך התחום וכו' וטעם שאסור ליכנס בספינה אומר ריצב"א משום דדמי לשט בנהר ואסור גזירה שמא יעשה חבית של שייטין וכו' הרי בהדיא כתבו התוספות דפסק רשב"ם דמותר ליכנס בספינה בשבת אלא דקשה ליזו מהא דשבת שלא התירו ב"ה ליתן כלים לכובס נכרי אלא עם השמש ולא בשבת ותירצו התם שאני דכיון שנותנם לו בשבת מיחזי כאמירה לגוי מה שאין כן בספינה שבלאו הכי בלא הישראל היא מפלגת והולכת בשבת ומשום הכי אף אם נכנס ישראל בה בשבת לא מיחזי כאמירה לגוי כיון דממילא היא אזלא וכן כתב מהרש"א ז"ל בחידושיו לשם ע"ש, ומשום הכי סתרו דברי רשב"ם מהא דפרק תולין דמשמע משם דאסור לכתחילה:

ואפשר לומר שרבינו ב"י ז"ל מפרש שמה שכתבו התוספות היינו משום דדמי לאמירה לגוי לא קאי אהא דאין נותנין כלים לכובס נכרי דוקא אלא קאי אכל דקתני לשם ובכאן ג"כ דספינה נמי אם יכנס בה בשבת דמי לאמירה לגוי כאילו הוא אומר לגוי שיוציאנו חוץ לתחומו כיון שידוע לכל שמפלגת הספינה חוץ לתחום ולפ"ז כונת רשב"ם היא לומר דבאמת אם באנו לאסור עליו ליכנס בספינה בשבת משום שהוא יוצא חוץ לתחום אם לזה ליכא למיחש ואין בזה איסור משום דאיהו לא עביד ולא מידי כמו שהתרנו בספינה המפלגת בע"ש, אבל עיקר האיסור הוא היינו משום דדמי לאמירה לגוי שיוציאנו חוץ לתחום כיון שנכנס בשבת, וא"כ לפ"ז בתוך התחום ליכא איסורא אם יכנס לספינה בשבת, וע"ז כתבו התוספות וליתא דבפרק תולין משמע דאסור ומשמע אפילו בתוך התחום אסור ועל כורחיך לומר היינו טעמא משום דדמי לשט ומשום הכי אסור אף בתוך התחום, אלא דקשה קצת דלפי פירוש זה רשב"ם ז"ל לאו מילתא פסיקתא נקט אלא דרצה להתיר אילולי לא היה לנו טעם זה משום דדמי לאמירה לגוי אבל באמת מטעם זה לא התיר, וא"כ קשה ממ"נ דאם סלקא דעתיה טעם זה מעיקרא אמאי רצה להתיר ואם לא ס"ד מעיקרא ומשום הכי רצה להתיר אלא שאחר כך חזר בו מטעם זה וכמו שכתבו משמו התוספות לקמן בענין קרון שרצה להתיר בקרון ואחר כך חזר בו א"כ קשה דלמה לא נקטו התוספות הכא בספינה כמו שנקטו בקרון דרצה להתיר וחזר בו, אלא הכא נקטו בספינה מילתא פסיקתא שפסק רשב"ם שאפילו בספינה שרי ליכנס בשבת:

ועוד יש לומר שמה שכתבו התוספות היינו משום דדמי לאמירה לגוי כוונתם היא לומר ולכך אסור ליכנס בספינה בשבת, אלא דכל זה אם אין לו צורך הרבה בזה הוא דאסור אבל מה שהתיר רשב"ם היינו במקום שיש בו צורך גדול והיינו משום דרשב"ם ס"ל דאיסור תחום בים אינו אלא מדרבנן וכמו שכתבנו לעיל בשם הרמב"ם דבכרמלית איסור תחומין אינו אלא מדרבנן, וא"כ האמירה לגוי שיוציאנו מחוץ לתחום בים הוה ליה שבות דשבות ובמקום מצוה או שיש בו צורך הרבה או במקום חולי לא גזרו, וכמו שפסק הרמב"ם בפרק ששי מהלכות שבת ופסקו מרן ז"ל בסי' ש"ז סעי' ה' וסי' תקכ"ו סעי' כ"א ע"ש, ומשום הכי התיר רשב"ם בנדונו, ואע"פ שכתב הטור וב"י בסי' ש"ז שהתוספות חולקים על הרמב"ם בזה וס"ל דאין להתיר שבות דשבות בשום אופן דדוקא לענין מילה אמרינן הכי דניתנה שבת לידחות אצלה אבל בשאר מצות אסור ע"ש, יכולים לומר דרשב"ם לא סבר הכי וסבר כדעת הרמב"ם ז"ל כן נראה ליישב דעת רבינו ב"י ז"ל:

עוד כתבו התוספות בא"ד ועוד ראה רשב"ם להתיר ליכנס בקרון בשבת ונכרי מוליכו חוץ לתחום וחזר בו משום שמא יפגעו בו לסטים או שמא ישכח וירד ואין לו אלא ד' אמות ע"כ, (הנה מוכח מדברי רשב"ם דס"ל דתחומין מיהא די"ב מיל מדאורייתא מדגזר רכיבה וישיבת קרון אטו שמא ירד ויצא חוץ לתחום ואי ס"ל דאין תחומין אלא מדרבנן כדעת המפ' דתחומין דרבנן הא אין גוזרין גזירה לגזירה כדמוכח בביצה ל"ו דקאמר שאין רוכבין ע"ג בהמה שמא יצא חוץ לתחום, ופריך ש"מ תחומין דאורייתא וכו' משמע דאי מדרבנן לא גזרינן שמא יצא חוץ לתחום ע"ש, וא"כ מדגזר רשב"ם ש"מ דס"ל דתחומין דאורייתא ואפילו הכי מתיר משום דאיהו לא עביד ולא מידי, וכן מצאתי להרב הגהות מרדכי שכתב כן שהביא דעת רשב"ם דכתב דחיישינן שמא יצא חוץ לתחום, והקשה הוא ז"ל למה חיישינן לשמא ירד ויצא חוץ לד' אמות דא"כ ש"מ דתחומין דאורייתא כדאיתא במסכת ביצה, ותירץ דאין הכי נמי דאנן קיי"ל י"ב מיל דאורייתא והביא לשון הירושלמי על זה ומשום הכי גזרינן ע"ש בהגהות אחרונות דשייכי לכרך קמא דעירובין וכן משמע מסוגיית שבת ג"ן ע"ב דפריך סתמא דש"ס ולבהמה מי גזרינן והא תניא היתה עומדת חוץ לתחום קורא לה והיא באה ולא גזרינן דילמא אתי לאתויי ע"ש, ואי סברת הש"ס דתחומין דרבנן מאי קשיא ליה מתחומין דלא גזרינן דשאני תחומין דהוי גזירה לגזירה כדאמר במסכת ביצה ל"ו אלא משמע דסובר דתחומין דאורייתא, והתוספות כתבו על דברי רשב"ם הנ"ל שהתיר ליכנס בשבת שאין נראה כיון דיכול לירד אין להתיר לו לצאת חוץ לתחום וחילקו בין ספינה שאין יכול לירד אפילו נזדמן לו מקום יבשה שיכול לירד לא פלוג רבנן והתירו להמפליג בספינה אבל בקרון שיכול לירד לא התירו לו לצאת חוץ לתחום, ועוד אם בהמות מושכים את הקרון אסור משום שהוא משתמש בבעלי חיים שמא יחתוך זמורה ע"ש:

והנה לדעת רשב"ם שאסר ישיבה בקרון שמא ירד ויצא חוץ לארבע אמות וכבר כתבנו והוכחנו דסבר הוא ז"ל שתחומין דאורייתא ומשום הכי גזר אומר שמא יצא חוץ לתחום. א"כ יוצא לנו דלדעת הסוברים שאין תחומין מדאורייתא אין לנו לגזור שמא יצא חוץ לתחום לפי שיטת רשב"ם דאיהו לא עביד ולא מידי, ויוצא לנו ג"כ דהאידנא שאין לנו רה"ר גמורה וכל הרשויות שלנו הם כרמלית כמו שפסק מרן באו"ח סי' ש"ג סעיף י"ח ויש שלמדו עליהם זכות וכו' והשתא דלית לן רה"ר גמורה הוה ליה כל רה"ר שלנו כרמלית ע"כ. ובכרמלית אין בה איסור תחומין אלא מדרבנן כמו שכתוב בתשובת הרמב"ם והביאה מרן ב"י בסי' ת"ד ובסי' רמ"ח ופסקה בש"ע סי' ת"ד סעיף א' והטעם כתב הרמב"ם דאינו בדין שיהיה המטלטל בכרמלית פטור והמהלך חייב ע"ש, וא"כ לפי שיטת הרשב"ם יוצא לרוכב במסילת הברזל הנקרא שמ"אן דפ"יר ליכנס בו בשבת ודינו כדין הנכנס בספינה בשבת כיון דהאידנא כל רשויות שלנו דין כרמלית יש להם ואין לנו איסור תחומין מדאורייתא ולכך לא גזרינן שמא יצא משום דהוה ליה גזירה לגזירה כמו שהוכחנו ממסכת ביצה וכמש"כ הגהות מרדכי, וא"כ גם התוספות והרא"ש שחלקו על רשב"ם בקרון משום שהוא משתמש בב"ח הכא בשמא'ן דיפ'ר שאין איסור זה כ"ע יודו שמותר שדינו כדין הספינה, ואף למה שכתבו התוספות כיון דיכול לירד אין להתיר לו לצאת חוץ לתחום, אפשר שדעתם שיש תחומין מן התורה ומשום הכי אסרו לו לצאת אף דלא עביד ולא מידי או לדעת רשב"ם דסבר דאיסור תחומין מן התורה משום הכי אסרו לצאת אבל למה שכתבנו שהאידנא אין לנו אלא כרמלית ואין כאן איסור תחומין מן התורה כ"ע יודו דלא אסרינן ליה לצאת כיון דאיהו לא עביד ולא מידי, איך שיהיה מ"מ לדעת רשב"ם יוצא לנו היתר בשמא'ן דיפי"ר ליכנס בו בשבת והיינו כדין הספינה ולא גזרינן שמא ירד חוץ לתחום כיון דקיימא לן האידנא אין לנו אלא כרמלית:

ומדברי התוספות בדבור הנז' שאזלי ומודו לשיטת רשב"ם דסבר כיון דאיהו לא עביד ולא מידי לית ביה איסור תחומין ולא פליגי אלא באם הקרון מושכין אותו הבהמות שאז אסור משום משתמש בב"ח שמא יחתוך זמורה אבל בלאו האי טעמא היה מותר אם נכנס קודם השבת בקרון הגם שאסרו משום שאפשר לו לירד מ"מ מדכתבו אחר כך וז"ל מיהו בספינה (ר"ל בספינה ההולכת מע"ש) אין להחמיר אפילו נזדמן לו יבשה שיכול לירד ל"פ רבנן בספינה וכו' משמע מדבריהם הא שאסרו בקרון כיון שאפשר לו לירד אינו אלא חומרא בעלמא ולא מדינא אלא מדינא מותר משום האי טעמא דאיהו לא עביד ולא מידי, וכן משמע מדבריהם נמי לעיל שחלקו על רשב"ם שהתיר ליכנס בספינה בשבת והתוספות כתבו מפרק תולין שאסור לכתחילה הגם דלא עביד ולא מידי לצד שנאמר שדינם שוה ים ויבשה, וכן הרא"ש לא דחה דברי רשב"ם אלא משום שהוא משתמש בב"ח שז"ל לאחר שהביא לשון רשב"ם דחה דבריו וכתב וז"ל ומיהו נראה דאיכא איסורא כיון דבהמה מנהגת את הקרון דאסור להשתמש בבעלי חיים וגבי כלאים תנן היושב בקרון סופג את הארבעים כאילו רוכב על הבהמה ע"כ, הרי גס הרא"ש ז"ל משמע דס"ל כדעת הרשב"ם משום דאיהו לא עביד מידי מותר אלא משום משתמש בב"ח וכן בספינה נמי שאסר אינו אלא משום לפי שדומה לשט בנהר ולא משום איסור תחומין משמע דטעם דאיהו לא עביד מידי מהני להיתר תחומין אלא דזה יש לדחות דכונת הרא"ש בטעם זה דשט לאסור אפילו בתוך התחום:

ומכאן מדברי רשב"ם והתוספות והרא"ש עליונים למעלה שכתבנו דבריהם דלכ"ע מהני האי טעמא דאיהו לא עביד מידי דליכא איסור תחומין דאורייתא מהאי טעמא קשה לי על הרב ב"י סי' רס"ו שכתב וז"ל ואם הולך בקרון כל שהוא רחב ד' אע"פ שהוא גבוה יו"ד או יותר כארעא סמיכתא היא ואית ביה איסור תחומין לכ"ע, אם יוצא חוץ לתחום ואית ביה איסור תורה למאן דאית ליה איסור תחומין דאורייתא עש"ב, כדאמרינן בעירובין פרק מי שהוציאוהו גבי עמוד וכן כתב הריטב"א שם הילכך כיון דאית ביה תרתי איסורי איסור תחומין ואיסור משתמש בב"ח ירד וילך על רגליו ע"ש, שזה הוא היפך הרשב"ם והתוספות והרא"ש דכתבו כיון דאיהו לא עביד ולא מידי לית ביה איסור תחומין ואין לומר דהרב ב"י איירי במנהיג הוא עצמו הבהמות המושכות את הקרון וא"כ איהו עביד הכל, דכל כהאי הוה ליה לאשמועינן:

אחר כך מצאתי שדברי רשב"ם ז"ל שהתיר לצאת בקרון חוץ לתחום משום דאיהו לא עביד מידי אינו מוסכם שהגהות מרדכי בעירובין בהגהות האחרונות דשייכי לפרק ראשון כתבו דלא ילך בקרון שמא ילך יותר מי"ב מיל שהוא דאורייתא ויעבור באל יצא איש וכו' ואח"כ כתב וא"כ ההולך בקרון יותר מי"ב עבר באל יצא וכ"ת יש לחלק בין הולך ברגליו להולך בקרון הא ליתא וכו' ומיירי הרב בנכרי מנהיג הקרון ואיהו לא עביד מידי כמבואר שם ע"ש בסוף סי' ע"א:

ובחופשי מצאתי לסמ"ג בספרו שחולק ג"כ על רשב"ם וז"ל אסור לילך בספינה בשבת כדאמרינן בפרק תולין ואפילו נכנס בה מע"ש משום דנראה כשט וגזירה שמא יעשה חבית של שייטין או גזירה שמא ינהיגנה ד' אמות דרך המים שהן כרמלית וכ"ש אם הולך חוץ לתחום דאסור דבעיא היא בפרק מי שהוציאוהו אם יש תחומין למעלה מעשרה ולא איפשיטא ע"כ:

ובעל ההגהות שם תמה על הסמ"ג ז"ל שאסר לילך בקרון משום משתמש בב"ח וכתב על דבריו הגמ"ר דלא דק דהו"ל צידי צדדין ע"ש, נ"ל שעיקר השגתו על הסמ"ג הוא על מה שסיים הסמ"ג בלשונו ואפילו צדדין כגון זה אמרינן בפרק מי שהחשיך שאסור וכמ"ש לעיל לשונו ומשום שקראם הסמ"ג צדדין כתב בעל ההגהות עליו שלא דק דישיבה בקרון הוה ליה צידי צדדין אלא שבעל ההגהות קיצר בהעתקתו לשון הסמ"ג ודוק, דאי עיקר השגתו על מה שאסר ללכת בקרון וכתב דאסור משום משתמש בב"ח אינה השגה דא"כ יקשה על התוס' והרא"ש שאסרו מטעם זה והוא ז"ל נמי הביא בפסק שלו לעיל דברי ר"ת שאסר לישב בקרון בשבת גזירה שמא יחתוך זמורה אלא באמת דלפי טעם זה אין לנו קושי דכיון דהבהמה היא שמושכתו ועל ידה הוא מתגלגל והולך הוה ליה כאילו רוכב עליה ולא יכנס שימוש זה בסוג צדדין ולכך אסור ועי' מאמ"ר בסי' ש"ח ס"ק ח' ע"ש, ועי' בהגה בש"ע סי' רמ"ח סעי' ב' ע"ש, הרי לך בהדיא שאסר לילך בספינה בשבת אפי' בתוך התחום משום שט וכתב וכ"ש אם הולך חוץ לתחום שאסור משום דבעיא דלא איפשיטא היא אע"ג דאיהו לא עביד ולא מידי אסור משום תחומין דסבר דאזלינן בבעיין לחומרא כדעת הרא"ש אלא שהוא ז"ל סבר כהרמב"ם דס"ל דתחומין די"ב מיל דאורייתא וכמו שפסק לעיל בסי' ס"ו וז"ל שלא יצא אדם חוץ לתחום המדינה בשבת וכל היוצא חוץ לתחום בשבת לוקה שנאמר אל יצא איש ממקומו וכו' אבל אם יצא והרחיק מן העיר יותר על י"ב מיל אפילו אמה אחת לוקה מן התורה. ודבר זה שהבאתי מוכיח מן הירושלמי וכו' והוא הירושלמי שהביא הרי"ף במסכת שבת והגהות מרדכי שכתבנו לעיל בסמוך ולפ"ז שהוכחנו מדבריו ז"ל שפליג על שיטת רשב"ם וס"ל דאף דאיהו לא עביד מידי מ"מ כיון שיוצא מרצונו הטוב חוץ לתחום אית ביה איסור תחומין אף דלא עביד מידי צריכין לומר מה שאסר הוא ז"ל בסי' ע"א וז"ל אבל בקרון אסור לילך אע"פ שהגוי מנהיג הבהמה, מפני שמשתמש בבהמה וכו' דלכאורה קשה דלמה צריך להאי טעמא תיפוק לי משום תחומין אלא צריך לומר שכתב טעם זה לאסור אפילו בתוך התחום, אלא דקשה לי בלשונו ז"ל מאי אבל דנקט הא אפילו בספינה אסור לכן נראה לומר דקאי אמאי שהתיר בספינה מע"ש אם הוא לדבר מצוה משום הכי כתב אבל בקרון אסור ור"ל אפילו נכנס בו מע"ש ולדבר מצוה מ"מ אסור לישב שם עליו בשבת משום שמשתמש בב"ח ולכך צריך לירד מן הקרון כשנכנס השבת, איך שיהיה הרי מצינו לו ז"ל שפליג על רשב"ם ואסר משום תחומין ללכת בספינה משום בעיא דלא איפשיטא וכיון דהוא סבר דתחומין דאורייתא ואסר משום איסור תחומין א"כ אם הולך בקרון חוץ לתחום כיון דלא מהני מאי דאיהו לא עביד מידי הרי עובר משום אל יצא איש ממקומו:

והרא"ש ז"ל אע"פ דאזיל בבעיין לחומרא מ"מ לא הביא האי לישנא דספינה ויכולים לומר דאזיל בשיטת רשב"ם בספינה ובקרון כיון דאיהו לא עביד מידי מותר אלא בספינה אסרי משום דדומה לשט אע"פ דהוא סובר הא דאין מפליגין בספינה שלשה ימים קודם שבת משום שמבטל עונג השבת כדעת הרי"ף כמ"ש בפסקיו לשבת מ"מ הוצרך לטעם דדומה לשט לאיסור אפילו אם הולך לדבר מצוה מ"מ בשבת אסור משום דדומה לשט, ובקרון אסר משום שהוא משתמש בב"ח אבל לא משום איסור תחומין, ומדברי יש מפרשים שהביא הרי"ף בשבת פרק ראשון שכתב וז"ל יש מי שאומר הא דתני אין מפליגין בספינה בשבת פחות משלשה ימים קודם השבת בזמן שהספינה גוששת ואין במים עשרה טפחים ומשום גזירת תחומין גזרו בה וכו' משמע נמי שחולקי' על שי' רשב"ם שלפי שי' רשב"ם ז"ל כיון דאיהו לא עביד מידי אף אם היא גוששת מותר לצאת חוץ לתחום:

וכן מצאתי במהר"י קולון שורש מ"ו שכתב וז"ל הצ"ל אפילו לר"ח שפירש משום איסור תחומין פשיטא דצריך הפלגת ג' ימים קודם השבת, ואע"ג שרבינו שמואל התיר אפילו ליכנס בספינה בשבת, מ"מ רוב הפוסקים נחלקו עליו וכו' משמע מדבריו שהפוסקים שחלקו עליו הוא משום תחומין, וראיתי להרב מ"א בסי' ש"ה סעי' י"ח שכתב בשם מהרל"ח ז"ל שגם הרא"ש פליג על רשב"ם ז"ל דהתיר משום דאיהו לא עביד וכו' אלא שמה שכתב הרא"ש בפסקיו בעירובין שאסר בקרון משום משתמש בב"ח בא לאסור אפילו בתוך התחום אבל חוץ לתחום פשיטא דאסור משום תחומין ע"כ ע"ש, וספר מהרל"ח אין בידי לראות הדברים בשורשן ובמקורן ולפי דבריו ז"ל צריכין אנו לומר שמה שהוצרך הרא"ש ז"ל לאסור בספינה נמי משום דדומה לשט בנהר וכו' ולא אסר משום תחומין בא לאסור אפילו בתוך התחום וא"כ מרן ב"י ז"ל דסבר דביושב בקרון אית ביה איסור תחומין ביוצא חוץ לתחום סב"ל ככל הני רבוותא שחלקו על שיטת רשב"ם וסברי מרנן דאף דלא עביד ולא מידי לא מהני טעם זה לאיסור תחומין, ואי סברי תחומין דאורייתא לא פקע איסור תורה מהאי טעמא דאיהו לא עביד מידי, ואי תחומין דרבנן לא פקע איסור דרבנן בזה ולכך הב"י ז"ל כתב דלמאן דס"ל תחומין דאורייתא אי יושב בקרון שהוא רחב ד' הרי הוא כארעא סמיכתא ויש בו איסור תחומין דאורייתא ביוצא חוץ לתחום:

אלא שראיתי למהר"י קולון בתשובה הנז' שכתב דלא חלקו הפוסקים על רבינו שמואל דמתיר ליכנס בספינה אלא דוקא לענין איסור דרבנן, אבל בדאורייתא מודו דליכא איסור וז"ל הצ"ל דאפילו יש תחומין למעלה מעשרה איכא למשרי דתחומין דרבנן דאפילו למ"ד תחומין דאורייתא ה"מ היכא דמהלך ברגליו אבל בהא דלא עביד ולא מידי דמיא ממטו לה לספינה או הגוים המלחים פשיטא דליכא איסורא דאורייתא דלא קמיפלגי כל הפוסקים על רבינו שמואל שמתיר ליכנס בספינה אלא דוקא לענין איסור דרבנן אבל בדאורייתא מודו דליכא איסורא וכו' ע"ש, ולפי טעמו של הרב ז"ל ה"ה והוא הטעם בקרון נמי כיון דלא עביד ולא מידי אין בו איסור תורה אפילו לדעת הפוסקים החולקים על רשב"ם ואפי' למ"ד תחומין דאורייתא, ולפי דבריו יכולים ג"כ לפרש דברי הסמ"ג שאסר בקרון ובספינה משום איסור תחומין היינו איסור דרבנן וכן היש מי שאומר שהביא הרי"ף בשבת והטור בסי' רמ"ח היינו איסורא דרבנן, ולא נשאר לנו בזה שמסכים לדעת רבינו הב"י ז"ל אלא דברי בעל הגהות מרדכי שכתב בפירוש שאם יוצא בקרון חוץ לתחום עובר אדאורייתא באל יצא איש וכו' ובאמת תמיהא גדולה על רבינו הקדוש מרן ב"י דקפסיק ותני הכי ולא העיר לנו אוזן בזה. ואפשר לומר דלכן כתב הרב ז"ל וכן כתב הריטב"א דר"ל שהריטב"א אסר ישיבת הקרון באם יוצא חוץ לתחום שעובר אדאורייתא ופליג אשיטת רשב"ם ואין בידי הריטב"א ז"ל לראות בשרשן של דברים דברי פה קדוש במקומן:

ועיניו תחזינה מישרים למרן מלכא בב"י סי' רמ"ח שהביא תשובת מהר"י קולון הנז' שכתב באותה תשובה דלכ"ע אם נכנס בספינה ג' ימים קודם השבת אע"פ שהספינה הולכת למטה מי"ט אפילו לדעת הרי"ף שדחה סברת היש מי שאומר וכתב דאם הטעם משום תחומין אפילו קודם ג' ימים אסור, מ"מ כל זה לסברת היש מי שאומר כתב כן אבל לדעת הרי"ף שרי אם נכנס ג' ימים דכיון דאיהו לא עביד מידי אין כאן איסור אלא מדרבנן ולכך לא רצו לגזור ג' ימים קודם השבת כן הוא תוכן דברים שכתב מהרי"ק, וכתב עוד דלהרי"ף ז"ל איכא למימר דלא ס"ל לאסור משום תחומין כלל כדעת רשב"ם ז"ל. והרב ב"י השיב על דבריו וכתב שאין דברי מהרי"ק נראין בזה וכתב הב"י דאישתמיטתי' תשובת הרמב"ם ז"ל והביא אח"כ תשובת הרמב"ם וז"ל השיב דביבשה דאיכא איסור תחומין דאורייתא אה"נ כיון דבעיין לא איפשיטא נקטינן לחומרא, אבל במים דלית בהם איסור דאורייתא משום דלא דמי למחנה ישראל, כיון דלא מיתסר אלא מדרבנן נקטינן בעיין לקולא דאין תחומין למעלה מעשרה ואפילו היכא דמספקא לן אם הם למעלה מי' אם לאו מותר להלך בהם עד שיתאמת לנו שבגובהן פחות מי' שאז אסור להלך בהם מדרבנן וכו' הרי לך בהדיא שאסר הרמב"ם אפילו בנהרות משום איסור תחומין שלא כדברי מהרי"ק שכתב דלדעת הרי"ף אין בו איסור תחומין משום דאיהו לא עביד מידי שלפי דבריו בספינה המהלכת במים שאינם מלוחים לדעת הרי"ף מותר להלך בה בשבת כיון דליכא לא ביטול עונג ולא איסור תחומין לכך מותר כך היא השגת ב"י ע"ש:

והנה מוכח מדברי הרמב"ם עליונים למעלה דהאי טעמא דאיהו לא עביד ולא מידי לא מהני כלל לאקלושי איסורא מדאורייתא לדרבנן כשיטת מהריק"ו ולכך ביבשה אפילו לא עביד ולא מידי וכגון שרוכב בקרון קטן שאין ברוחבו ד' וגבוה עשרה וכ"ש אם ברוחבו ד' אם גבוה יו"ד ואין רחב ד' הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא, וברחבו ד' הוי ודאי איסורא דאורייתא וכ"ש אם אין גבוה יו"ד ודאי יש בו איסור תחומין דאורייתא הגם דאיהו לא עביד מידי, וזה מוכח מדבריו מדהוצרך לחלק בין ים ליבשה דבים משום דלא דמי למחנה ישראל כיון דלא מיתסר אלא מדרבנן מהאי טעמא אזלינן לקולא מה שאין כן ביבשה ולמה הוצרך לזה שאם הוא ז"ל סבר כטעם רשב"ם דטעם דאיהו לא עביד מידי מהני לן מיהא לאפקועי איסור תורה כדעת מהריק"ו הנ"ל הא בלאו הכי יש לחלק שפיר בין ההולך בספינה דאיהו לא עביד מידי וליכא איסורא אלא מדרבנן משום הכי בעיין הוי ספיקא בדרבנן ולקולא משא"כ ביבשה שהולך ברגליו על העמוד שהוא גבוה יו"ד ואין ברחבו ד' שהוא בעצמו הוא המהלך ברגליו דאיהו עביד איסורא דאורייתא אזלינן לחומרא, וא"כ אפילו היה באפשרות ששייך איסור תחומין של תורה בים כמו ביבשה מ"מ יש חילוק בין זה לזה במעשיהן ובפעולתן כמ"ש, אלא ודאי מוכח מדבריו ז"ל שביבשה אפילו יהיה באופן דאיהו לא עביד מידי כגון שהולך בקרון כנז' דאיהו לא עביד מידי והוא גבוה עשרה טעם זה דאיהו לא עביד מידי לא מהני והוי ספיקא דאורייתא אם תחומין למעלה מי"ט אי לא ואזלינן לחומרא, וא"כ מוכח מתשובת הרמב"ם גם בזה דלא כמהר"י קולון, וכיון שדחה מרן ב"י ז"ל דברי מהריק"ו כאן בסי' רמ"ח להכי כתב בסי' רס"ו דבקרון נמי אף דאיהו לא עביד מידי יש בו איסור תחומין דאורייתא כדעת הרמב"ם והגהות מרדכי שכתבו דיש ברוכב בקרון איסור תורה וגם דברי הסמ"ג כך מוכיחין כמש"ל, וכן הריטב"א כולן כאחד סברי דלא כרשב"ם כן נראה לישב דעת רבינו ב"י ז"ל:

איך שיהיה דעת רשב"ם ז"ל טעם דאיהו לא עביד ולא מידי מהני לענין איסור תחומין בין בספינה בין בקרון אלא דבקרון חיישינן שמא יפגעו בו נכרים וירד ויצא חוץ לתחום, וכבר הוכחנו שאין לגזור גזירה אלא אי אמרינן יש תחומין מן התורה אבל אי אמרינן אין תחומין אלא מדרבנן הוה ליה גזירה לגזירה ולא גזרינן וא"כ האידנא דאית לן כל רשויות שלנו כרמלית הן אין לנו תחומין מן התורה כמש"ל בשם הרמב"ם וא"כ בין בספינה בין בקרון וכ"ש במסילת הברזל שהוא שימא"ן דיפי"ר דינו כדין הספינה האידנא שאין לנו רה"ר גמורה ואפילו אין בגבהו עשרה טפחים מותר, וכן לדעת הרמב"ן והרשב"א והריטב"א דאזלי בבעיין לקולא לכאורה נראה דיש היתר לדידהו לילך בשבת בשימא'ן דיפי'ר שהוא גבוה עשרה כדין ספינה דהא אינהו ז"ל לא חילקו בין הים ליבשה ובכל אזלי בבעיין לקולא. עוד אני אומר אפילו לדעת הרמב"ם ז"ל דאזיל בבעיין ביבשה לחומרא מ"מ האידנא דלית לן רה"ר גמורה וכל רשויות שלנו כרמלית הם אם כן דינם כדין ים דאזיל ביה הרמב"ם לקולא וא"כ בשימא'ן דיפי'ר שהוא למעלה מעשרה יש להתיר אף לשיטת הרמב"ם ז"ל:

אחר כך מצאתי להרב הגדול שניאור זלמן זיע"א שכתב בש"ע של"ז בסי' ת"ד סעי' ב' וז"ל וספק זה אין הולכין בו להחמיר אלא בשל תורה כגון מתוך י"ב מיל לחוץ י"ב מיל לדברי האומרים שחוץ י"ב מיל אסור מן התורה, והוא שיהיו כל הי"ב מיל רה"ר גמורה מן התורה על דרך שנתבאר בסי' שמ"ה שיהיו דומים לדגלי מדבר שהיו רשות הרבים גמורה שמשם למדו איסור תחומין מן התורה וכו' אבל אם חסר אחד מתנאי רה"ר בענין שמן התורה מותר לטלטל בכולו אצ"ל שמותר להלך בכולו, וכבר נתבאר בסי' שמ"ה שנהגו כאומרים שעכשיו אין לנו רה"ר גמורה ע"כ דב"ק:

ואע"פ שכל דבריו ז"ל הוא לענין היתר להולך ביבשה על העמודים שהן גבוהין יו"ד ואין ברחבם ד' והוא מהלך על גבן ברשות אחרת דהיינו למעלה מעשרה שזו היא בעיין אבל בנ"ד שהוא שימא"ן דיפי"ר קרקע הקרוסא הוא למטה מעשרה והרי היא הולכת בתוך עשרה שיש תחומין מיהא מדרבנן אף האידנא שכל רשויות שלנו כרמלית הן מ"מ נ"ל לומר אם יושב הוא למעלה מעשרה מן הקרקע הגם שקרקע העגלה של שימא"ן דיפי"ר בתוך עשרה לית לן בה דאזלינן בתר היושב וראיה מהא דספר יראים והביאו הרב ב"ח בסי' רמ"ח שכתב וז"ל אפילו אם הספינה מהלכת ברקק דהיינו קרקע הספינה עד קרקע המים פחות מי"ט אם הוא יושב למעלה בספינה דממקום מושבו עד לארץ גבוה יו"ד טפחים אין איסור בדבר שאין תחומין למעלה מי"ט והרב ב"ח ס"ל אם יש משטח המים עד הקרקע יו"ד טפחים, אפילו הוא יושב בשולי הספינה שאין משולי הספינה עד הקרקע יו"ד טפחים מותר ע"ש, וחזיתיה להרב מ"א בסי' זה שחלק על הב"ח וסתר כל ראיותיו והעלה כדעת ספר יראים ז"ל אלא שחלק על ספר יראים במה שהתיר אפילו הספינה דהיינו קרקע הספינה למטה מיו"ד טפחים חלק עליו הרב מ"א בזה וסבר הוא ז"ל בזה אפילו הוא למעלה לא מהני אם הספינה רחבה ד' אסור ודינה כדין עמוד רחב ד' וגבוה עשרה והוא מהלך על ראש העמוד והוא מונח על הארץ דקיימא לן כארעא סמיכתא כדאיתא בש"ס בהדיא בפרק מי שהוציאוהו מ"ג ע"א ע"ש:

ונ"ל לומר שדעת ספר יראים והב"ח שהתירו בזה אפילו קרקע הספינה למטה מי"ט לארץ שאין זה דומה לעמוד גבוה יו"ד ורחב ד' דקיימא לן כארעא סמיכתא, דשאני עמוד שהוא נח בארץ והרי מחובר לארץ ולכך הוה ליה כארעא סמיכתא דהיינו קרקע עבה וגבוהה אבל ספינה שאינה נחה בארץ ויש אויר מפסיק ביניהם ואינה נחה על הארץ ממש בזה לא אמרינן כארעא סמיכתא ולכך כיון שהוא יושב למעלה מעשרה אין תחומין למעלה מעשרה ומותר, אבל הרב מ"א סובר כיון שרגלי המוליכו הם בתוך עשרה הרי הוא כרגלי המוליכו וכדעת הרדב"ז בסי' תק"ם ע"ש, איך שיהיה דעת ספר יראים והב"ח אם הוא יושב למעלה מעשרה אין כאן איסור תחומין וא"כ היושב בשימא'ן דיפי'ר אם הוא יושב למעלה מי"ט והרי היא אינה נחה על הארץ אלא הולכת על הגלגלים ואין קרקע העגלה נח בארץ אין כאן איסור תחומין, ולהרב מ"א ג"כ אם מקרקע העגלה עד לארץ גובה יו"ד טפחים מותר, ונ"ל דלדעת ספר יראים והב"ח צריך לפחות ג' טפחים מהארץ לקרקע העגלה דאם לא כן יש להסתפק אם אמרינן לבוד להחמיר עי' מ"א שם בסי' תק"ב ס"ק ט' וכמו שכתב הטור והמחבר סי' תרל"ב בשם הרא"ש באם הסכך פסול יש בו שני טפחים, ועוד סמוך לו סכך פסול ב"ט ואויר פחות משלש טפחים מפסיק ביניהם ע"ש, וכאן ג"כ יש להסתפק אי אמרינן כיון דיש אויר ביניהם לא מיקרי נחה או נימא כיון שהוא פחות מג' אמרינן לבוד עם הקרקע וא"כ יש להחמיר ולהצריך גם כאן אויר שלשה טפחים וצריך שיהיו הגלגלים גבוהין שלשה טפחים אלא שעדיין יש לחלק ולומר דלפי מש"כ דהאידנא כל רשויות שלנו דינם ככרמלית ואין לנו תחומין אלא מדרבנן אם כן הכא הספק הוא באיסור דרבנן וספק דרבנן לקולא ולא אמרינן לבוד להחמיר ומ"מ היכא דיש הפסק ביניהם ג' טפחים ודאי לא אמרינן כארעא סמיכתא אם הוא יושב למעלה מי"ט מקרקע הארץ ויש להתיר לדעת ספר יראים ולהב"ח האידנא דלית לן רה"ר גמורה וכן ראיתי להרב שניאור זלמן זיע"א בש"ע שלו שכתב בסי' רמ"ח סעי' ג' וז"ל ויש מתירין כשהוא יושב למעלה מי"ט ואין רגליו תלויות למטה מי"ט אם הספינה מהלכת למעלה מג' טפחים מן הקרקע ע"ש, ועיין עוד לו בקונטריס אחרון ס"ק ב' וא"כ כיון דקימ"ל דהאידנא תחומין מדרבנן והוא יושב למעלה מעשרה לפ"ז יש להתיר ולא גזרינן שמא ירד ויצא ד' אמות כיון שהו' רבנן לא גזרינן דהוי גזירה לגזירה כדמוכח במסכת בינה כמו שנתבאר הכל לעיל, ורשב"ם שגזר אומר שמא ירד ויצא סובר דתחומין דאורייתא משום הכי חייש לשמא ירד כמ"ש בהגהות מרדכי וכמש"ל, ואפילו לשיטת התוספות שכתבו כיון דאפשר לו לירד אין להתיר לו לצאת חוץ לתחום, כבר כתבנו לעיל דאפשר דלא כתבו זה אלא לדעת רשב"ם שמוכח מדבריו שתחומין דאורייתא להכי כתבו כיון דאפשר לו לירד אין להתיר לו לצאת חוץ לתחום והוא איסור תורה אבל אם אין תחומין אלא מדרבנן אפשר שאין לחוש לזה:

ואין לסתור זה ממ"ש הרב ב"י בסי' ת"ד שכתב משם הרשב"א ז"ל הגם דהרשב"א אזיל בבעיין לקולא בין בים בין ביבשה מ"מ דוקא מי שהיה למעלה מעשרה בכניסת השבת בזה הוא דאמרינן אין תחומין למעלה מי' ומשירד יש לו אלפים אמה דלא קנה שביתה למעלה מעשרה אבל אם קנה שביתה בביתו ויש לו חזקת ביתו ורוצה לילך למעלה מיו"ד חוץ לתחום בזה לא אזלינן בתחומין להקל ע"כ ע"ש, וא"כ לכאורה כל מה שכתבנו נסתר מחמתו, אני אומר שאין זה סתירה דהא כבר בתחילת התשובה כתבנו שהרמב"ן פליג על זה וכתבנו שהעולם נהגו כהרמב"ן ז"ל שהתיר להפליג בספינה ביום השבת בלא קנית שביתה בספינה וכמו שהביא כל זה הב"י בסי' רמ"ח משם הרשב"א והרשב"א וה"ה בנ"ד כמ"ש דספינה וסימאין דיסי"ר דין אחד יש להם כמ"ש, ואין לדחות ולומר דהגם דרשויות שלנו דין כרמלית יש להם מ"מ יש לדחות דלא דמי כרמלית דיבשה לכרמלית של ים וכמו שחילקו בש"ס בשבת ק"א ע"א בדין מחיצה הלוית דמתרת בים שהוא כרמלית ואסרו בחורבה שהיא כרמלית דיבשה וכמו שהביא כל זה ספר יראים סי' ק"ב וכמו שפסק הרמב"ם פרק ט"ו מהלכות שבת הלכה י"ג זה אינו דשאני בנ"ד שמצינו בפירוש שהתירו טלטול בכרמלית דיבשה וכתבו דה"ה בזמן הזה שכל רשויות שלנו כרמלית הם וכיון שמותר לטלטל בהם מהאי טעמא כ"ש שמותר להלך בהם דחד טעמא אית להו בין בים בין ביבשה, ועוד שהרי סרב המגיד כתב והביא דבריו הב"י בחי' ת"ד וז"ל וכתב הרב המגיד ולא ביאר רבינו ספק זה וכו' ושם כתב שאין תחומין דבר תורה בימים ובנהרות ולא בכרמלית וכו' הרי לך בהדיא דכתב ימים ונהרות וכרמלית וע"כ לומר שכרמלית שזכר היא כרמלית של יבשה שהרי כבר הזכיר בפירוש ימים ונהרות:

אלא שראיתי להרדב"ז ז"ל בתשובות החדשות בסי' תק"ס שמצדד אצדודי בדעת רשב"ם אי סבר תחומין דאורייתא או דרבנן וז"ל ואפילו לדעת הרשב"ם אם סובר דתחומין דאורייתא וכו' אבל אי סובר תחומין דרבנן וכו' ע"ש, ולי אני עבדו דבריו ז"ל צריכין לי תלמוד דלכאורה אין להסתפק בדברי רשב"ם בזה ומוכח מדבריו דס"ל תחומין דאורייתא מדגזר אומר שמא ירד וילך ד' אמות דאם סובר הרב ז"ל תחומין מדרבנן אין לגזור שמא יצא חוץ לתחום כדמוכח ממסכת ביצה ל"ו כדכתבנו לעיל וכמו שכתב בעל הגהות מרדכי ז"ל:

ואפשר דס"ל ז"ל דיש לחלק בין גזירה דשמא יצא חוץ לתחום דמסכת ביצה ליציאה דקרון דדוקא התם שעומד בתוך התחום והחששא היא שמא ישכח ויצא מתוך התחום לחוץ התחום בזה הוא דלא חיישינן אי תחומין מדרבנן אבל הכא בקרון שהוא עומד חוץ לתחום אלא שחיישינן לשמא ירד דכן דרך היושבים בעגלה כשעומדת לנוח יורדין הכל לנוח מעט מישיבת העגלה או לעשות צרכיהן וכיוצא וא"כ הוי קרוב לודאי שירד ולכך אסר משום זה אף אם הוי תחומין מדרבנן ולפ"ז חולק הוא ז"ל עם בעל ההגהות מרדכי דס"ל דגזר הכא רשב"ם משום דסבר תחומין מדאורייתא הגם שהוא ז"ל נמי כתב שכן דרך לירד מן הקרון שהכי כתב הוא ז"ל וז"ל וכ"ש הכא דירידה מן הקרון שכיחא טובא ח"מ לא ניחא דעתיה בהכי והוצרך לומר שטעם הגזירה הוא משום דקימ"ל תחומין די"ב מיל דאורייתא, וא"כ לפי דברי הרדב"ז הנז' נסתר כל מה שכתבנו לעיל שענינו ואמרנו כיון שתחומין אינם אלא מדרבנן לדעת הרמב"ן והרשב"א וכן אפילו לדעת הרמב"ם ז"ל האידנא שכל רשויות שלנו כרמלית הן א"כ אין תחומין אלא מדרבנן, אזלינן לקולא ולא גזרינן שמא ירד כל זה נסתר לפי סברת הרדב"ז הנז' דהגם כיון שהוא מדרבנן אזלינן לקולא אינו אלא בכה"ג כגון שהולך על גבי עמודים שגבוהין יו"ד ואינם רחבים ד' או בקפיצה ע"י שם שיש לו הכירא במה שאינו הולך על הקרקע ולא התירו לו לילך על הקרקע אלא על העמוד שאין דרך האדם לילך על העמוד בזה הוא דלא חיישינן שמא ירד וילך על הקרקע כיון שיש לו היכרא אבל בהולך בקרון שאין לו הכירא שכן דרכו אף בחול לרכוב בקרון בזה חיישינן שמא ירד כדרכו וילך חוץ לד' אמות כדחייש רשב"ם ז"ל:

ועוד נראה לי באמת אפילו לדעת בעל ההגהות ז"ל אין לנו היתר אפילו האידנא שכל רשויות שלנו כרמלית הם אין להתיר ברכיבה של שימא"ן דיפי"ר שמה שרצינו לדמות הליכת מסילת הברזל והקרון באם הוא גבוה מן הארץ ג' טפחים כיון שאינו נח בארץ אפילו הוא רחב ד' ויותר מותר לרכוב עליו באם הוא יושב למעלה מעשרה מקרקע הארץ כדעת ספר יראים כמש"ל, נ"ל דיש לחלק שפיר בין הספינה שהתיר ספר יראים לקרון או לשימא"ן דיפי"ר, דשאני ספינה שהיא באויר תלויה למעלה מג' טפחים ואין לה דבר שמחברה לקרקע הים משום הכי לא הוי כארעא סמיכתא והוא הרי הוא יושב למעלה מי"ט ולכך מותר בספינה מה שאין כן בקרון ושימ"אן דיפי"ר שהן עומדים על הגלגלים והגלגלים הה מוסמכים על ארץ אע"פ שקרקע הקרון והעגלה של שימא"ן דיפי"ר הוא למעלה מן הארץ ג' טפחים מ"מ כיון שעיקר עמידתה היא על הגלגלים והם ממש על הארץ בזה אליבא דכ"ע אמרינן שזה הוא כארעא סמיכתא, וראיה לזה מפורשת ממש"כ מרן מלכא בסי' רס"ו בב"י שאסר ישיבת הקרון וכתב משום שהוא כארעא סמיכתא וכבר לעיל הבאתי דבריו ז"ל ע"ש, דלא חילק בין שגלגליו אינן גבוהין ג' טפחים לגלגליו גבוהין ג' טפחים ומסתמא סתם גלגלין של קרון גבוהין ג' ואפילו הכי כתב הב"י כיון שהוא רחב ד' אמרינן שהוא כארעא סמיכתא ואית ליה איסור תחומין דאורייתא ע"ש, ולא נשאר לנו אלא סברת רשב"ם ז"ל דס"ל דמהני לן האי טעמא דלא עביד מידי לאיסור תחומין ואפילו הוא למטה ונגרר על הארץ מ"מ לית ביה איסור תחומין ולדעת בעל ההגהות דסובר שאין לגזור שמא ירד אלא באיסור תורה א"כ לדעת הסוברים כן יש צד להתיר בשימא'ן דיפי'ר האידנא שכל רשיונות שלנו כרמלית הם לדעת רשב"ם ולפירוש בעל ההגהות ז"ל, אלא שכבר כתבנו רוב הפוסקים רובם ככולם חולקים על רשב"ם בזה וס"ל דלא מהני טעם זה דלא עביד ולא מידי לאיסור תחומין וא"כ אין היתר לרכוב בשימא'ן דיפי'ר כלל, ודע דלפ"ז אף בשיאמ'ן דיפי'ר ההולך בתוך י"ב מיל אסור לרכוב דכיון שהוא כארעא סמיכתא א"כ הרי הוא יוצא חוץ לתחום דהיינו אלפים אמה לסברת הפוסקים החולקים על רשב"ם ז"ל ואפילו לדעת רשב"ם לשיטת הרדב"ז אסור כיון שאין לו היכיר קרוב לודאי שירד, אבל בתוך אלפים אמה נ"ל דמותר לרכוב אם רוכב ואינו משלם דמים דלא חיישינן שמא יצא חוץ לתחום דהיינו לתוך י"ב מיל דזה הוי גזירה לגזירה והיינו הך דמסכת ביצה ל"ו שכתבנו לעיל ואפילו יהיה לו המסילה שהולך עליה מחוץ לי"ב מיל אפילו הכי לא חיישינן לאשכוחי כולי האי עד שילך ויעבור כל י"ב מיל ולא יהיה נזכר דכולי האי לא חיישינן כיון שחוץ מיל נמי אינו אלא מדרבנן וא"כ יוצא לנו לפ"ז בשימא'ן דיפי'ר אם ירצה לרכוב בו בתוך התחום כיון דכל המלאכה של גוי ואינו הולך בשבילו הוה ליה כדין הספינה שנהגו להפליג ביום השבת וכ"ש בקרוסא המהלכת באליקטריסיטי בתוך התחום לא מבעיא אם מסילתם אינה מגעת חוץ לתחום ודאי מותר דאין לנו טעם לאוסרה שהרי היא הולכת וחוזרת חלילה כל היום כולו ואין המלאכה נעשית בשבילו אלא אם מסילתה נמשכת מחוץ לתחום מ"מ אם רוצה לרכוב בה בתוך התחום ולירד בתוך תחומו מותר ואין לגזור שמא יצא חוץ לתחום כיון שתחומין האידנא אינם אלא מדרבנן אין לגזור גזירה לגזירה כדמוכח ממסכת ביצה ד' ל"ו כמו שנתבאר וכל זה דוקא אם משלם דמים קודם השבת או לאחר השבת כנ"ל:

והנה הרב בעל הגהות מרדכי ז"ל כ' וז"ל ומיהו בירושלמי מפרש טעם אחר שאין רוכבין ע"ג בהמה משום שהוא מצווה על שביתת בהמתו וכו' וכתב ומהאי טעמא נמי לא יתכן לילך בקרון דכיון ששכרה קנייה וכו' וכתב עוד ואפילו קבל הגוי בקיבולת להוליכו עד מקום פלוני ע"י קציצת דמים דהשתא בהמה וקרון של הגוי אפילו הכי אסור דהא קיבולת בביתו של ישראל הוא וכו' ועוד דיש לחוש פן ירד מן הקרון וילך ד' אמות ומהאי טעמא חזר בו רשב"ם וכו' וא"כ לא ילך בקרון שמא ילך יותר מי"ב מיל ויעבור באל יצא איש וכו' ע"ש, אין סותר מש"כ אנן בעניותין שאין לחוש כל כך לאשכוחי שיצא חוץ לי"ב מיל דלא כתבנו זה אנן אלא בתחומין דרבנן והגהות מיירי בתחומין דאורייתא, ובאמת צריכין אנו להתבונן בזה לדעת רשב"ם ז"ל מהראיות שהביא בעל ההגהות ותקע יתד והשריש לנו דבכל גווני בקרון אסור וא"כ מה יענה רשב"ם שהתיר בקרון ולא אסר אלא משום וי"ל שמא ירד וכו' דאי להא דכתב דבירושלמי אוסר משום שביתת בהמתו ומפני זה הוציא ההגהות בין בשכר בין בקציצה אסור דהוי קיבולת בבית ישראל ועדיין האיסור משום שביתת בהמתו אי מהא רשב"ם ס"ל דלא קיימ"ל כירושלמי דס"ל דטעם שאין רוכבין ע"ג בהמה משום שביתת בהמתו דהא קימ"ל דחי נושא את עצמו וכמו שהקשה מרן ב"י בסי' ש"ה לדעת הרא"ש שהביא טעם הירושלמי ע"ש, ועוד יש לומר דאף לדברי ההגהות יש לחלק בין אם יהיו רוב אשר בקרון גוים ובין אם יהיו רוב ישראלים וההגהות מיירי באם אין שם אלא ישראלים ואז מיחזי כקיבולת בבית ישראל ורשב"ם שהתיר באם היו שם גוים אחרים אתו עמו בקרון ואין שם מראית העין דהרואה אומר בשביל הגוים קעביד א"נ יש לומר שהרי מצינו מחלוקת בין הפוסקים אי שכירות קנייה להחמיר או לא וכמו שהביא כל זה הרב ערך השלחן בא"ח סי' רמ"ו דין ג' אות ג' ע"ש שכתב משם הרשב"א והר"ן ז"ל סברי דשאלה ושכירות לא קנייא ע"ש:

עוד כתב בהגהות וכ"ת יש לחלק בין הולך ברגליו להולך בקרון הא ליתא דהא אהדר ליה ר"מ לאחר כשאמר לו חזור בך שיערתי בטלפי סוסי שהלכתי תחום שבת והשיב לו ר"מ ואתה מה תהא עליך אמר ליה כך שמעתי מאחורי הפרגוד וכו' אלמא אפילו רוכב איסור איכא, וליכא למימר דיש חילוק בין יושב בקרון לרוכב משום דרוכב כמהלך דמי כדאיתא פרק קמא דקידושין והוא בד' ל"ג ע"ב קאמר הש"ס אבעיא להו רוכב כמהלך דמי לענין אי חייבים לעמוד מפניו אמר אביי ת"ש טמא יושב תחת האילן וטהור עומד טמא, טמא עומד תחת האילן וטהור יושב טהור וכו' וכן באבן המנוגעת ואמר רב נחמן בר כהן ז"א רכוב כמהלך דמי ופירש"י ז"ל וכן באבן המנוגעת ואדם נושאה תחת האילן וטהור יושב תחת האילן לא נטמא הטהור עד שישב נושא האבן שקרא כתיב מושבו, מושבו טמא ולא עומד, ואם ישב נושא האבן, נטמא הטהור אפילו הוא עומד, זאת אומרת רכוב כמהלך דמי דלאו בתריה דידיה אזלינן אלא בתר בהמה הנושאתו דהא הכא לאו בתר אבן אזלינן דאיהי מיתב יתבה בחיקו או בכתיפו של זה הנושאה, אלא בתר אדם הנושאה אזלינן, וא"כ הרי משמע מהכא דיושב ע"ג בהמה כמו אבן זו שיושבת ע"ג כתיפו כמו רוכב מדמי להו הש"ס אהדדי, ועוד הביא ראיה מפרק קמא דפסחים בזכר קראו מרכב ובאשה קראו מושב וכתב דכי היכי דרוכב ע"ג בהמה ויושב עליה דמי כהדדי ה"נ יושב בקרון ורוכב ע"ג בהמה כהדדי נינהו, והביא ראיה לזה מפרק קמא דמציעא ח' ע"ב דמדמי הש"ס רוכב ע"ג בהמה ליושב בקרון לענין קנייה ולענין כלאים ע"ש, ואחר כך הקשה על רשב"ם איך התיר לישב בקרון הא משתמש בב"ח ותירץ ע"ש, וצריך לדעת במאי ניחא ליה למור ובמה יתרצה אדוננו מהראיה שהביא מהא דר' מאיר וחיזק ואימץ מיתריה מרוכב ומנהיג דב"מ ולמה העלים עין מכל זה ולא שת לבו גם לזאת לתרץ על רשב"ם גם מהא. ויש לומר דלא חש להא לתרץ מרוב פשיטותיה דיד הדוחה נטויה לדחות כל זה דהראיה שהביא מר' מאיר כבר מצינו למרן ז"ל בסי' רס"ו דחה ראיה זו ע"ש דכתב הרב"י דהא דהשיב ר' מאיר ואתה מה תהא עליך לא על ענין רכיבה והליכה מחוץ לתחום שהולך עכשיו בשבת אלא על ענין שיצא מד"ת ע"ש, ואם ראיה שהביא מקידושין שאמרו רוכב כמהלך דמי וא"כ ה"ה ליושב בקרון נמי כמו שהביא ראיה על זה גם בזה יד הדוחה נטויה שלא השוו במציעא רוכב ליושב בקרון אלא ברוכב ואינו בועט ברגליו על הבהמה בזה הוא שהשוו שם שזה פטור מאיסור כלאים וזה פטור וכן זה לא קנה הבהמה וזה לא קנה הבהמה משום דאינהו לאו מידי קעבדי ולא אזלא הבהמה מחמתייהו ומשום הכי חלוקים הם ממנהיג שחייב משום כלאים ולענין קניה נמי קני הבהמה בזה שמנהיגה וכל זה הוא ברוכב שאינו בועט ברגליו על הבהמה כדאיתא בש"ס הנז' אחר זה ע"ש, אבל אם בועט אית ביה תרתי למעליותא לענין קנין רוכב שהוא תפוס בה ומנהיג ודאי קני וחייב משום כלאים וא"כ נסתר ראית קידושין דשאני רוכב שהיא מהלכת מחמתיה ומשום הכי הרי הוא כמהלך וא"כ אף אי יהיבנא לך כל דילך ויש איסור תחומין ברוכב כמו שהבאת מר' מאיר מ"מ לא דמי ליושב בקרון דשאני הסוס אחרי רוכב שהיה בועט בו ומהלך מחמתו והרי הוא כמו עצמו מהלך כיון שהולך מחמתו אבל היושב בקרון דלא עביד מידי אין בו איסור תחומין. ועוד יש לומר כיון שאין ראיה מאחר גם ראיה מקידושין נסתר דיש לומר דאין הכי נמי דרוכב כמהלך אבל מ"מ כיון דאיהו לא עביד מידי מותר ולא אמרו שם כמהלך אלא לאפוקי דלא מיקרי יושב וקבוע במקומו שאין צריך לעמוד מפניו אלא הרי הוא כמהלך ונייד ממקום למקום ואין לו קביעות במקום אחד ולכך הרי הוא כמהלך שאין לו קביעות מקום וצריך לעמוד מפניו כיון שניידה הבהמה הרי הוא נייד עמה אבל לענין איסור שבת כיון שהוא לא עביד מידי לית לן בה, ואין לתרץ עוד ולומר דהא דקימ"ל רוכב כמהלך אין הכי נמי שהוא כמהלך על רגליו אבל מ"מ הרי הוא כמהלך ע"ג הבהמה שהוא למעלה מעשרה טפחים שאין שם איסור תחומין וכמו שמצינו להרב אבן העוזר בסי' רמ"ו סעי' ג' שדחה ראיית המ"א דסי' רס"ו שהביא מקידושין שרוכב כמהלך וכתב עליו הרב אבן העוזר דרוכב כמהלך היינו במקום שהוא והוא למעלה מעשרה ע"ש:

ואי קשיא לך דאי חשבינן ליה כמהלך בגובה הבהמה שהוא בגובה עשרה א"כ חלק רשות לעצמו ואין צריך לעמוד מפניו אף דחשיב כמהלך כיון דלא חשבינן ליה כמהלך ע"ג קרקע וכמש"כ מרן בש"ע ביו"ד סי' רמ"ב משם תשובת הרשב"א כשס"ת בדוכן אין צריך לעמוד מפניו לפי שהוא במקום אחד והציבור במקום אחר ע"ש, זה אינו דהתם מיירי שהס"ת במקום חשוב דהיינו שהוא במקום שהוא גבוה עשרה ורחב ד' וכמ"ש הט"ז שם עי' באר היטב ס"ק כ"ה אבל בכאן בגובה הבהמה אין כאן רוחב ד' ולכך לא הוי רשות בפ"ע וחייב לעמוד מפניו אפילו הוא למעלה מי"ט עי' מ"א סי' רס"ו ס"ק ז' אין תירוץ זה עולה לדעת רשב"ם דהא כבר הוכחנו לעיל בראיות דרשב"ם ז"ל אזיל בבעיין לחומרא וס"ל דיש איסור תחומין למעלה מעשרה וא"כ אף אם תחשוב כמהלך במקום שהוא שם מ"מ יש בו איסור תחומין עי' לעיל בתחילת תשובה מש"כ ודוק, דלא כתב זה הרב אבן העוזר אלא לומר שאין ברוכב איסור תחומין דאורייתא דלא חשבינן ליה כמהלך על רגליו בארץ שיש בו איסור תורה אבל מ"מ איסור מדרבנן אית ביה שמא יש תחומין למעלה מעשרה ולישב דברי הרב ב"י שכתב בסי' רס"ו דרוכב ע"ג בהמה אין בו איסור תחומין דאורייתא כתב כן, אבל רשב"ם ז"ל התיר לכתחילה משום איסור תחומין משום דאיהו לא עביד מידי ולא אסר אלא משום שמא ירד ולכן אי חשבינן ליה כמהלך מ"מ הרי יש איסור שמא יש תחומין למעלה מעשרה לכך אין ישוב זה עולה כהוגן לדעתו ז"ל ודוק:

עוד הביא ראיה בעל ההגהות שיושב בקרון כרוכב ע"ג בהמה מהא דאיתא בפרק קמא דמציעא ח' ע"ב דמדמי הש"ס יושב בקרון לרוכב לענין כלאים ולענין קניה שנסתפק רב יוסף אי רוכב במקום מנהיג אי רוכב עדיף או מנהיג עדיף לענין קנין ואמר רב יוסף ניחזי אנן דתניא המנהיג סופג את המ' והיושב בקרון סופג את המ' ר' מאיר פוטר ביושב בקרון, ושמואל אפיך ותני דברי ר' מאיר וחכמים פוטרים ומדאפיך שמואל ותני וחכמים פוטרים ביושב בקרון ש"מ דס"ל רכוב לחודיה לא קני דלאו מידי עביד דומיא דיושב וכו' ומ"מ חזינן דתלמודא מדמה רוכב ליושב בקרון וכי היכי דאין רוכבין ע"ג בהמה בשבת ה"נ אין יושבין ע"כ, ור"ל הגם דמשם מוכח כסברת רשב"ם דס"ל דיושב בקרון לא עביד ולא מידי מ"מ רוכב כמהלך על רגליו ואין הכי נמי הוא לא עביד מידי ולא הוי הבהמה הולכת מחמתיה דהיינו כאילו הוא מנהיגה וק"ל:

והרדב"ז בחדשות סי' תק"ם אסר לרכוב ע"ג גמל הגם שהגמל גבוה למעלה מי"ט וס"ל כיון שרגלי המוליכן בתוך עשרה וכן בספינה ג"כ אף שיושב הוא למעלה מי"ט מן קרקע עולם מ"מ אם קרקע הספינה בתוך עשרה הרי היא כרגלי הבעלים ע"ש, וזה כדעת הרב מ"א בסי' רמ"ח ושלא כדעת ספר יראים כמש"ל, והרב ב"י בסי' רס"ו מצדד אצדודי ברוכב ע"ג בהמה והוא למעלה מי"ט:

עוד לו באותה תשובה אסר לישב בתוך המאחאר"א שהיא על הגמל וכתב אפילו לדעת רשב"ם שהתיר בקרון משום תחומין הכא גרע כיון שמחאר"א ע"ג בהמה כיון שגופו נשען על הבהמה ומתנועע הבהמה מרגשת בו ואזלא מחמתיה ונמצא הוא עצמו מוציא הבהמה חוץ לתחום וליכא למימר לא עביד ולא מידי, ואחר כך כתב שמצא תקנה לזה שהיה הולך בשיירא והוצרך לחלל שבת כיצד יעשה לבחור הרע במיעוטו שבזמן שרוצה השיירא לנסוע ילך וישן בתוך המחאר"א ויאמר למינם קא מכוינא והגוים ישאוהו ויניחו המחאר"א על הגמל וכו' ונ"ל פשוט דלא מהני האי תיקון אלא בעודו ישן אבל אם יקיץ משנתו צריך לירד מעל הגמל כמו שכתב הוא ז"ל דכיון שהוא נשען עליה ומתנועע הבהמה הולכת מחמתו וקא עביד תרי איסורי איסור תחומין ואיסור משתמש בב"ח כמ"ש הוא ז"ל בסמוך ונראה:

עוד כתב הרדב"ז בתשובה הנז' וז"ל הצ"ל ולפי שיטת רשב"ם דס"ל דמותר ליכנס לכתחילה בספינה משום דלא קעביד מידי וכן לכל בעלי סברא זו מהאי טעמא נמשך דאפילו בתוך עשרה נמי מותר דלאו מידי קעביד והיינו טעמא דלא מפליג בקרון בין גבוה יו"ד לאין גבוה, וא"כ קשה דהא איפכא משני רבא במהלכת ברקק משמע משום הכי החמירו על עצמן עכ"ל, ואני הד"ך לא ירדתי לסוף דעתו דעת עליון במאי משמע ליה לומר דמשני רבא איפכא משיטת רשב"ם, והרי מעיקרא היה רוצה לפשוט מדמצינו שהחמירו על עצמם ולא רצו לזוז ממקומם היינו משום כיון שהפליגה ספינתם ויצאו חוץ לתחומם ויש תחומין למעלה מעשרה וא"כ הרי הם חוץ לתחום משום הכי רצו להחמיר אפי' היא מהלכת אי משום שמא תעמוד בתחום ולאו אדעתייהו ולהכי אפילו מהלכת שכשהוא מהלך מוציאתו הספינה מד' אמותיו ונכנס בד' אמות אחרים כדאיתא בש"ס לעיל אפילו הכי רצו להחמיר שמא תעמוד הספינה אבל מ"מ כל זה ניחא אי אמרינן יש תחומין למעלה מי"ט אבל אי אמרת אין תחומין אמאי החמירו הא הוי כאילו עדיין הם בתוך התחום ואין טעם להחמיר, ומשני בהולכת ברקק שיש שם איסור תחומין וא"כ הרי הוא חוץ לתחום ומשום הכי רצו להחמיר משום שהם עומדים חוץ לתחומם אף דאיהו לא עביד מידי מ"מ הרי הוא חוץ למקומו ולתחומו ולכך רצו להחמיר וא"כ דרך רשב"ם יתהלך במישרים בשינויא דרבא כדרך כל המפרשים החולקים עליו בהוראתו מ"מ במה שמשני רבא כל אפייא שוים בפירושו ואין לשנות טעמו ועמד טעמו בו, וראיה לזה הוא שהרי הגם שרשב"ם התיר ליכנס בספינה אפילו היא פחות מי"ט מ"מ לא התיר לילך בה בכולה שהרי בפירוש כתבו התוספות משמו שאין לו אלא ד' אמות הגם דס"ל דאיהו לא עביד מידי מ"מ לא מהני לן טעם זה להתיר לילך בה יותר מד' אמות וא"כ ה"נ כשמשני כשמהלכת ברקק נמי אף דאיהו לא עביד מידי מ"מ כיון שהספינה היא במקום איסור תחומין ויצאו חוץ לתחום לכך רצו להחמיר וא"כ צ"ע מה היא דרך המפרשים אשר ידרכו בה בשנויא דרבא ולהמפרשים ניחא ולשיטת רשב"ם לא ניחא ליה בהכי עד שנצטרך לדחוקי נפשין בשנויי דחיקי עי' שם מה שדחק בתירוצו הראשון:

ונ"ל לומר שהוא ז"ל מפרש שכך הוא דעת המקשן ת"ש מעשה שבאו וכו' בשלמא אי אמרת יש תחומין משום הכי רצו להחמיר ר"ל אי אמרת יש איסור תחומין למעלה משום הכי ל"ל משום שיצאו חוץ לתחום אע"פ שיצאו על כרחם שהרי הפליגה ספינתם שלא מרצונם מ"מ איסורא מיהא איכא אלא שאנוס לאמנא פטריה ומשום הכי החמירו על עצמן כיון שבא איסור על ידן ביציאה זו שיצאו חוץ לתחומם אי נמי משום מראית העין דמאן דחזי להו בתוך הספינה לא ידע שהפליגה ספינתם שלא מרצונם ויאמר שהפליגה מדעתם ולהכי אפילו שבתו באויר מחיצות והרי היא מהלכת אפילו הכי החמירו על עצמן מפני הרואים שיאמרו יצאו מדעתם וביצא מדעתו אין לו אלא ד' אמות כיון שהוא חוץ לתחום, אלא אי אמרת אין תחומין א"כ לא נעשה שום איסור במה שהלכו והפליגה ספינתם יותר משיעור תחומין ואמאי רצו להחמיר, ומשני רבא במהלכת ברקק שיש שם איסור תחומין והם הלכו ברקק יותר משעור תחומין והרי נעשה האיסור על ידן ומשום הכי רצו להחמיר כך הוא פירושא דשמעתא לדעתו ז"ל ומשום הכי קשה ליה לשיטת רשב"ם דבשלמא לשיטת החולקים על רשב"ם וס"ל דטעם דאיהו לא עביד מידי לא מהני כלום לענין איסור תחומין אתי שפיר הא דמשני הש"ס במהלכת ברקק וא"כ איכא איסור תחומין והואיל ונעשה האיסור ע"י משום הכי החמירו אבל לשיטת רשב"ם דס"ל דטעם דאיהו לא עביד מידי, מהני לן לאפקועי איסור תחומין א"כ מאי משני במהלכת ברקק שיש איסור תחומין הא מ"מ כיון דאינהו לא עבדו מידי לא נעשה שום איסור ע"י שהרי רשב"ם מתיר אפילו לכתחילה ליכנס בספינה ואין שם איסור כלל וא"כ אמאי רצו להחמיר שלא לזוז ממקומם הא כיון שאין איסור בזה שמהלכת הספינה חוץ לתחום ושבתו באויר מחיצות מה טעם לחומרא זו כן נראה לישב דעתו ז"ל:

עוד כתב רבינו הרדב"ז ז"ל ותירץ על הקושיא שהקשה על שיטת רשב"ם וז"ל א"נ דרשב"ם ז"ל מפרש לבעיין כפירוש רש"י ז"ל דוקא כגון שהלך ביבשה אלפים פחות מעט ועתה בא לצאת חוץ מתחומו ע"י עמוד או ע"י קפיצה או על ידי ספינה יש תחומין בכה"ג או לא, ופשיט ליה דהא ר' עקיבא ור"י חששו שמא עמדה הספינה וקנו שביתה ואחר כך יצאו חוץ לתחום ובאותה יציאה באמת לא עביד מידי דהא מיא ממטו לה, אבל שהם בעצמם הולכים בתוך הספינה נמצאו יוצאים הם בעצמם חוץ לתחום כיון דקנו שביתה דס"ל דקונים שביתה למעלה מעשרה משום הכי החמירו דחששו שמא עמדה אבל אי אמרת אין החיטין אפילו עמדה (פאאוה ולאו אדעתייהו) אין כאן קנין ודחי אביי במהלכת ברקק ור"ל במהלכת ברקק יותר מאלפים אמה ושם יש תחומין הילכך אם ילכו הם ברגליהם את כולה נמצאו יוצאים חוץ לתחום אבל אם הם יושבים במקומם והספינה מהלכת כל היום כולו ברקק לא מידי עבד עכ"ל, וצריך להבין דלמה צריך לאוקומי בעיין דוקא באם הלך אלפים פחות מעט ולא נאמר שהבעיא כפשוטה כשהולך על ידי עמוד או קפיצה או ספינה יותר מאלפים אמה או לא אי אמרינן אין תחומין ויכול לילך כל היום ואם לאו אין יכול לילך יותר מתחומין, וכ"ת דא"כ עדין קשה לשיטת רשב"ם מאי קמיבעיא ליה הא רשב"ם התיר ליכנס בספינה משום דאיהו לא עביד מידי אי משום הא אפילו נפרש כמו שפירש הוא ז"ל שמיירי בשהלך ביבשה אלפים פחות מעט מ"מ עדיין תיקשי לשיטת רשב"ם מאי קמיבעיא ליה הרי רשב"ם התיר ליכנס בספינה משום דלא עביד מידי וא"כ אפילו כבר הלך אלפים אמה פחות מעט יכול ליכנס לספינה ולילך כל היום כולו:

ואפשר לומר דכל עיקרו בתירוצו השני הוא לקיים הגירסא שבש"ס לישנא אחרינא בספינה אפילו לשיטת רשב"ם דסובר דמותר ליכנס בספינה משום דלא עביד מידי וא"כ לפי שיטת רשב"ם ודאי אין הבעיא אם יכול ליכנס בספינה ולהפליג יותר מתחומו שזה פשיטא דמותר כיון דאיהו לא עביד מידי, אלא הבעיא היא אם כבר הלך פחות מאלפים אמה אם יכול ליכנס בספינה בשבת ולילך בכולה ברגליו והוא למעלה מעשרה, אי אמרת יש תחומין א"כ כשילך בכולה הרי הוא יוצא חוץ לתחום ואסור ופשיט ליה מר' עקיבא ור"י וכו' ולא רצו לילך בתוכה בכולה וכו', וה"ה דהוה מצי למימר נמי דהבעיא בשלא הלך עדין מתחומו כלום וקמיבעיא ליה באם יכול להפליג בספינה ולילך את כולה אחר שהפליג יותר מתחומו אי אמרת אין תחומין יכול לילך את כולה אפילו כבר עברו והלכו שיעור תחומין ואי יש תחומין אם כבר הלכה והפליגה יותר מתחומין אין יכול לילך בכולה ברגליו, או אפילו היה שם בספינה קודם השבת וקדש עליו היום בספינה אי אמרת יש תחומין א"כ כשקדש עליו היום קנה שביתה שם ומשם ואילך דהיינו ממקום שקדש עליו היום בספינה והיא עומדת שכבר קנה שביתה במקום עמידתה (לאפוקי אם לא נחה כלל מהלוך משקדש היום לא קנה שביתה אף אי אמרינן יש תחומין למעלה מעשרה מ"מ יכול הוא לילך בכולה כל היום שהספינה נוטלתו מתחילת ד' ומניחתו בתוך ד' כדאיתא בש"ס וא"כ יכול לילך את כולה) ואין לו משם אלא אלפים אמה, ומשם ואילך אין יכול לזוז מארבע אמותיו ואי אמרת אין תחומין יכול וכו' ודוק עי' מש"ל:

אחר כך ראיתי להרב הגדול רבינו משה פארדו זיע"א בספרו הנחמד שמו משה סי' ו' שנשאל על זה דהיינו ברכיבה דישמא'ן דיפי'ר בשבת והאריך והרחיב בזה מפוסקים ראשונים ואחרונים ז"ל והביא דברי בעל הגהות מרדכי ז"ל והקשה קושייתנו מאחר דהוכיח דיש תחומין דאורייתא ורוכב כמהלך והיושב בקרון כרוכב א"כ תיקשי לרשב"ם ז"ל ותירץ הוא ז"ל משום דבעל ההגהות לא פסיקא ליה הא דיושב בקרון כמהלך משום הכי לא תמה על רשב"ם בזה, אי נמי דס"ל בעד רשב"ם דתחומין דרבנן והא דידיה דקאמר דתחומין די"ב מיל דאורייתא והא דרביה רשב"ם דלא סבי"ל הכי ומשום הכי לא אסר אלא משום שמא ירד ע"כ, ואני הד"ך קשה לי על דבריו מהא שכתב ההגהות לקמן בסמוך דהקשה על האי חששא שחששנו שמא ירד ויצא חוץ לד' אמות דא"כ שמע מינה תחומין דאורייתא מדחיישינן שמא ירד דאי מדרבנן אין גוזרין גזל"ג כדאיתא בש"ס דביצה ותירץ הוא ז"ל דאין הכי נמי מדאורייתא, ולפי דברי הרב רבינו משה עדיין הקושיא במקומה עומדת לרשב"ם דסבר דתחומין דרבנן, ואפשר לומר דהרב סמך על מש"כ מקודם לזה דבקרון קרוב לודאי שירד וד"ל:

עוד הביא הרב לשון תשובת מהרלב"ח והריטב"א ז"ל שהביא הרב ב"י בסי' רס"ו ושם ראיתי בפירוש שדחה טעם רשב"ם שכתב דאיהו לא עביד מידי בחידושיו בעירובין א"כ מה שכתבנו אנן לעיל בעניות' בדרך אפשר שעל זה כתב רבינו ב"י וכ"כ הריטב"א, אפשריותינו נעשו כודאים תהל"א, איך שיהיה העלה הרב רבינו משה ז"ל להלכה כי רבים סוברים כסברת הרמב"ם דתחומין די"ב מיל דאורייתא וההולך בקרוסא של שימא"ן דיפי"ר כארעא סמיכתא דמי וכאלו הולך ע"ג קרקע ממש ואחר כך כתב שראה בתשובה להגאון מוהר"ר צבי חיות ז"ל שאסר בפשיטות לרכוב באלו העגלות שמושך אותן האש וכתב ז"ל שטעמו ונימוקו עמו בראיות ברורות ומי יבוא אחרי המלך אשר כבר עשהו הוא והרב הר"ש שקדמו ע"ש, ואנן נמי ניתני הכי דכיון שהרב הגדול אדוני משה כלאים ואסר, מי הוא אשר מלאו לבו יתיר למאסרם וכן ראיתי להרב חתם סופר בליקוטי שו"ת סי' צ"ז וצ"ח שהאריך ונשא ונתן בזה והרחיב הדיבור כמדתו והעלה לאסור בשימא'ן דיפי'ר הגם שהוא יושב למעלה מי"ט ע"ש:

וחזי הוית להרב ז"ל שקרא ושנה בסי' צ"ז וצ"ח דספר יראים דסב"ל אם הוא יושב למעלה מי"ט אפילו קרקע הספינה הוא משוקע בתוך עשרה לקרקע התהום אין בו איסור תחומין כמש"ל לשונו ע"ש, כתב עליו הרב ז"ל דעל כרחך לומר הא דלא דמי לעמוד גבוה יו"ד ורחב ארבעה שבהדיא קאמר הש"ס שהוא כארעא סמיכתא דשאני ספינה שהיא מתנדנדת כל זמן הילוכה והאדם יושב בה ונח, מה שאין כן בעמוד הוא נח על הארץ ואינו מתנדנד ממקומו והאדם ההולך הוא המתנדנד ממקום למקום ברגליו ומכח זה הוליד הוא ז"ל שהרא"ם וראב"ן חלוקים שהרי ראב"ן פירש מה שאמר הש"ס במהלכת ברקק דרקק הוא מקום שיש בו מים עכורים ברפש וטיט וחומר ועפרורית כמו הרקק שנזכר במקום אחר שהעופות נבראו מן הרקק ומשום הכי הוי כארעא סמיכתא ויש בו איסור תחומין הרי ס"ל לראב"ן הגם שהספינה מתנדנדת והאדם נח אפילו הכי חשיב לה כארעא סמיכתא ואפילו האדם יושב למעלה מי"ט וזה היפך מדעת ספר יראים שהוא ר' אליעזר ממיץ זיע"א שהתיר בספינה משום שהיא מתנדנדת, וכן הוליד מזה בסי' צ"ח שספר יראים חלוק היה על רבינו ב"י בסימן רס"ו שאסר ודימה הקרון שהוא מתנדנד לעמוד גבוה יו"ד ורחב ד' וכתב וכ"כ כן הריטב"א ע"ש בדב"ק:

ואני הדך אחהמ"ר מעצמותיו הקדושים ואחר לחיכת עפר שתחת רגליו רגלי הקדש נראה לי לפק"ד דטעם הרא"ם כמו שכתבתיו לעיל דשאני ספינה מעמוד שהעמוד הוא נח ומושב על הארץ ממש ע"ג הקרקע המחובר לקרקע כקרקע דמי והרי הוא כארעא סמיכתא דהיינו עבה ושמינה אבל הספינה אע"פ שמשוקעת בתוך יו"ד לקרקע הים מ"מ אינה מגעת לארץ והיא תלויה באויר וכיון שאויר מפסיק בין קרקעיתה לקרקע הים בזה לא אמרינן כארעא סמיכתא ומשום הכי אם האדם יושב למעלה מעשרה אין תחומין למעלה ומותר וא"כ בקרון שהוא מגיע לארץ דהיינו גלגליו הם ממש על הארץ דינו כדין עמוד שהוא על הארץ כדעת הריטב"א וב"י וכן אם תהיה הספינה ברקק שהוא רפש וטיט דס"ל לראב"ן ז"ל דזה הוי כארעא והספינה היא מהלכת במקום כזה שהוא כארץ אמרינן בה כארעא סמיכתא ואית ביה איסור תחומין לדעת הרא"ם והיו תואמים יחד הראב"ן והרא"ם ז"ל:

עוד ראיתי לו להרב ז"ל בסי' צ"ז שכתב על מה שכתבו התוס' בדבור שהזכרנו למעלה שאומ' ריצב"א שטעם איסור ספינה בשבת משום דדמי לשט א"נ שמא ינהיג הספינה בכרמלית כתב הרב בתשובה הנז' וז"ל הא דלא החליט ר"י לאסור לילך בספינה בשבת משום טלטול הספינה שמטלטלה בכרמלית, משום דאיתא בשבת גמירי אין ספינה מהלכת בפחות מעשרה והוה כרמלית למעלה מי"ט, והקשו התוספות מהא דעירובין במהלכת ברקק ותירצו דבעירובין מיירי בספינה קטנה ולפ"ז בגדולה שאינה מהלכת עם השיקוע בפחות מי"ט ליכא משום טלטול בכרמלית על כן כתבו משום שט עכ"ל, ולכאורה תמוה מאי מייתי ראיה משבת ק' הא לא קאמר הכי בש"ס התם אלא לרב הונא דס"ל כרמלית מארעא משחינן אבל לרב חסדא ולרבה בר רב הונא דסברי כרמלית ממיא משחינן א"כ המים כולן הוו כרמלית ופסק הרמב"ם ז"ל כרב חסדא ורבה בר רב הונא וכן פסק מרן בסי' שנ"ה כמש"ל, ואפשר לומר דכוונת הרב לומר דמ"מ ר"י לא פסיקא ליה להחליט לומר כן כיון שהיא פלוגתא בש"ס וק"ל:

והנה כתב רמ"א בהגה בסי' ש"ה סעי' י"ח וז"ל ואסור לישב על הקרין שהנכרי מנהיגו בשבת משום שמשתמש בבהמה גם שלא יחתוך זמורה ע"כ, ולכאורה נראה מדבריו ז"ל שמשתמש בבע"ח לא משום שמא יחתוך זמורה אלא איסור אחר אסרו חכמים להשתמש בבע"ח אפילו במקום דליכא למיחש לשמא יחתוך זמורה ומשום הכי כתב ז"ל הכא יש לחוש לשני דברים דמשתמש בבע"ח ועוד שמא יחתוך זמורה כמו שגזרו חכמים ברכיבת בהמה שמא יחתוך זמורה, וכן ראיתי להרב קרבן נתנאל בפירושו על הרא"ש ז"ל בעירובין בפרק מי שהוציאוהו בפסקי הרא"ש סי' ג' שפירש על מה שכתב הרא"ש שם דאסור לרכוב בקרון כיון שהבהמה מנהגת את הקרון, משום שמשתמש בבע"ח פירש הרב קר"ן פי' משום צב"ח ועובר משום למען ינוח ולא כמש"כ התוספות שמא יחתוך זמורה עי' פרק משילין ע"ש:

תוכן העניינים

קרית חנה דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה