אור ברסלב
קרית חנה דוד חלק א אורח חיים › הלכות ראש חדש

קרית חנה דוד חלק א· רבי דוד כהן־סקלי

אורח חיים · הלכות ראש חדש

הלכות שבת

סימן נו

בש"ע א"ח סי' תכ"ז סעי' א' כשראש חדש שני ימים וכו' הנה באמת צריך אני להתבונן ולשום שכל על מה אנחנו יושבים בית דין לעבר החדש ולעשות שני ימים. אי משום ספיקא א"כ כל חדש הי"ל לעשות משני ימים, ועוד דלמה אנו מונים מיום שני הי"ל למנות מיום ראשון שהוא העיקר והשני אינו אלא משום ספק כמו שני ימים טובים של גליות שהעיקר הוא הראשון ועוד דא"כ בארץ ישראל דליכא ספיקא קמייהו לא יעשו כ"א יום אחד כמו בשני י"ט של גליות וזה לא נשמע מעולם. ועוד שמקרא מפורש הוא בשמואל א' כ' פסוק כ"ז ויהי ממחרת החדש השני ותרגם יונתן והוה ביומא דבתרוהי דהוה עיבור ירחא תנינא ע"ש, וכן פירש רבינו ישעיה בפירושו לשם ז"ל ויהי ממחרת החדש השני פירוש שני ימים היה ר"ח החדש שעבר היה מלא כמו שאנחנו עושים עכשיו ומקדשין ר"ח שני ימים יום שלשים ויום אחד ושלשים. יום שלשים כדי לקדשו בזמנו ויום ל"א למניינו ותרגם והוה ביומא דבתרוהי דהוא עבור שיום הא' היה מורה על יום שלשים שהוא של חדש שעבר ונתעבר להיות מלא עכ"ל, וכן ראיתי להתשב"ץ חלק שלישי אשר הביא בידו דברי תרגום יונתן וכתב וז"ל ובאותו חדש לא באו עדים ביום הראשון וקדשו יום שני וכן ראיתי להרב רבינו בחיי שכתב כן בפירושו לפרשת בא בפסוק החדש הזה לכם וגו' ע"ש. כמ"ש בחדש השני כמו שאנו נוהגים לעשות יום שלשים לעולם ר"ח כן היו נוהגין שמא יבאו עדים היום ואם לא באו מקדשים יום השני ע"כ ע"ש. וכל זה היה בארץ ישראל. וגם לדברי התשב"ץ תינח בזמן שמקדשין על פי הראייה, בזמן הזה מאי איכא למימר דלמה לא השוו מדותם בכל חדש וחדש שאם ע"פ החשבון ואנו בקיאין בקביעא דירחא נעביד חד יומא דוקא פעם יום שלשים פעם יום ל"א ואי הוי טעמא משום דגם הם שהיו מקדשים ע"פ הראייה פעמים שהיו עושים שני ימים דהיינו שאם לא באו ביום ראשון היו מקדשין יום השני וכמ"ש התשב"ץ לכך גם אנחנו נוהגים כן כמו שאמרו בש"ס ביצה על שני ימים טובים של גליות הזהרו במנהג אבותיכם בידכם וכו' א"כ עדיין תיקשי לך למה אנחנו עושים אחד יום שלשים דוקא ואחד יום שלשים ויום ל"א כסדר הזה אחד כך ואחד כך ושומרים הסדר הזה שלא יתהפך כ"א לפעמים יארע שלא יבואו העדים חדש אחר חדש שלשה חדשים או ארבעה ביום שלשים ויהיו מקודשין שני ימים זה אחר זה דהיינו חדש אחר חדש:

ומצאתי להרב חיד"א בספרו ברכי יוסף בסי' זה שיצא עתק דברי רבינו ישעיה הראשון וז"ל מה ששאלתם למה אנחנו עושים ר"ח שני ימים דע דלא משום ספק אנחנו עושים שאם כן כל ר"ח נעשה שני ימים אלא טעם הדבר כך נראה לי כי חדשה של לבנה כ"ט ימים ומחצה ויום שלשים היה ראוי לחלקו חציו לחדש שעבר וחציו לחדש הבא ולא נוכל לחלק היום לחצאין. מפני זה תקנו חכמים לעשות חדש אחד מלא ואחד חסר ואפילו הכי הדין היה שביום שלשים נקדש החדש כיון שמקצתו קודש כולו קודש ולמחר בשלשים ואחד לא נקדש. אבל כיון שתקנו חכמים ליתן כל יום שלשים לחדש שעבר אנו מקדשים יום למ"ד ויום ל"א ואנו מקדימין ומקדשין יום למ"ד מפני שהוא זמנו של קידוש שהרי חצי יום היה ראוי להיות לחדש הבא וצריכין אנו לקדש לחדש הבא והוא זמן הקידוש ועוד אנו מקדשין למחר להיות מונים ממנו מיום ל"א ושניהם נקראים ר"ח זה לקידוש וזה למנין וכך היו עושין מימות הנביאים כדכתיב ביום החדש השני וכו' ע"ש ועי' בתוספות מנחות ק' ע"ב ד"ה שני ימים טובים של ר"ה קודם וכו':

ומעתה יש להתפלא הפלא ופלא על הא דאיתא בש"ס תענית י"ח ע"א אי הכי בכ"ט נמי מאי איריא דהוי יומא דמיתוקם תמידא וכו' תיפוק ליה דהוה ליה יומא דבתר עשרין ותמניא ביה דתניא וכו' אמר אביי לא נצרכה אלא לחדש מעובר ופירש רש"י דהשתא כי הוה אדר שני מלא הוה יום למ"ד לפני ר"ח ניסן דמשום יו"ט דכ"ח לא מיתסר אלא כ"ט וא"כ יום שלשים אין איסורו אלא משום שהוא לפני ל"א דאיתוקם ביה תמידא ע"ש. והוא תמוה דהא יום שלשים לעולם קובעים בו ר"ח כדכתבינן והכי נמי נהוג עלמא בכל מקום וא"כ הרי הוא יום טוב משום עצומו של יום ככל שאר החדשים שהם שני ימים שאע"פ שאין מונין אלא מיום ל"א ואילך גם יום למ"ד עושים בו ככל חקת ר"ח בקריאת ההלל ובתפלת המוספין בברכת מקדש ישראל וראשי חדשים. וכמו כן קשה לי על ההיא דפרק הזהב נ"ט ע"ב דאימא שלום דלא הות שבקא לר' אליעזר למינפל על אפיה ההוא יומא ריש ירחא הוה ואחלף לה בין מלא לחסר ופירש רש"י סבורה היתה שיהא החדש חסר וקבוע ביום למ"ד ולא יפול ביום החדש על פניו והיה מלא ולא נקבע עד יום שלשים ואחד ולא נזהרה בו ביום שלשים ונפל על פניו עכ"ל. ובאמת שגם שם קשה שהרי לעולם קובעים בו ר"ח ביום שלשים ולפי תירוצו של הרב חתם סופר בסי' קס"ג דף ס"ה ע"א אתי הא נמי שפיר ודוק ועי' למהרש"א בפרק הזהב נ"ט ע"ב בחידושי אגדות על האי מעשה ע"ש:

ולכאורה נראה דזהו שקשיא להו להתוספות ז"ל שם ד"ה לא נצרכה אלא לחודש מעובר דפירשו שהאי לא נצרכה קאי אעשרים ותמניא והוציאוה מן פשטא דתלמודא דקאי איומא דאיתוקם תמידא עיין על דבריהם שם:

אלא שנראה דגם לפי פירושם עדיין לא איפרק מחולשא ועדיין פירכת הש"ס שפריך לעיל מיניה דלמה לי מריש ירחא לימא מתרי בניסן וכו' שמה שתירץ רב וקאמר לא נצרכה אלא לאסור יום שלפניו לכאורה השתא נסתר דממה נפשך שאם החדש חסר א"כ יום כ"ט תיפוק ליה דהוה ליה יומא דבתר עשרין ותמניא כמו שפריך הש"ס ואי מעובר וקאי איום שלשים תיפוק ליה שהוא ר"ח ומשום קדושת עצמו וצ"ע:

אחר כך ראיתי להרב חתם סופר בא"ח סי' קס"ג באותה פסקא אמנם נראה וכו' שנתקשה בזה וכתב דצריך לדחוק ולומר בשכבר ידעו ב"ד על פי החשבון שלא יבואו העדים ביום שלשים ועל כן אין קידוש אלא יום שלשים ואחד אבל יום שלשים לא קדיש כלל מצד עצמו ולהכי הוצרכו לומר משום שהוא יומא דלפני דאיתוקם תמידא ע"ש ועי' הרמב"ם ז"ל הלכות קידוש החדש פרק ראשון הלכה וא"ו ובפרק שני הלכה ח' ובפרק ג' הלכה ו' ודוק ועי' עוד לו בפרק שמיני:

תוכן העניינים

קרית חנה דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה