אור ברסלב
קרית חנה דוד חלק א אורח חיים › הלכות סעודה

קרית חנה דוד חלק א· רבי דוד כהן־סקלי

אורח חיים · הלכות סעודה

הלכות בית הכנסת

סימן ל

ש"ע סי' קע"ה סעיף א' בהגה ודוקא שלא היו לפניו יחד כשבירך בפה"ג אבל היו לפניו ביחד א"צ לברך אלא בפה"ג כמו שיתבאר סעיף ג', נ"ל פשוט דהא דקאמר רמ"א דאם היו לפניו ביחד אינו מברך אלא בפה"ג היינו דוקא באם ידוע שאחד משובח מחבירו ולהכי מתחילה יברך על המשובח ופוטר את הגרוע וכמבואר בסעיף ג' עי' ב"י והר"מ, אבל מן הסתם אפילו היו לפניו ביחד על השלחן מברך שתי ברכות בפה"ג ועל השני ברכת הטוב:

סימן לא

שם סעיף ב' מברכין הטוב וכו' כל שאינו יודע שהוא גרוע ממנו ע"כ, לכאורה נ"ל דיין מבושל הוא גרוע משאינו מבושל ושאינו מבושל הוא המשובח ולכן אין לברך על המבושל הטוב והמטיב אע"פ שהמבושל מתוק לחיך מ"מ אין לו תועלת היין המשמח אלקים ואנשים וגורר תאות המאכל שזה טוב דוקא לקנוח סעודה, וראיה מהא דפ"ב בתרומות מ"ו ותורמין זיתי שמן על זיתי כבש ולא זיתי כבש על זיתי שמן, ויין שאינו מבושל על המבושל ולא מן המבושל על שאינו מבושל. ופירש הר"ש ז"ל וז"ל זיתי כבש שכובשין בחומץ כדי להתקיים אבל זיתי שמן טובים מהם לאכילה, ושאינו מבושל יפה מן המבושל אבל המבושל מתקיים יותר וכ"ז מדברי ר' יהודה דתורם מן היפה, ובירושלמי אמר ר' יוחנן דמחלפא שיטתיה דר' יהודה דתנן לקמן בפרק בתרא אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעיטו ר' יהודה מתיר מפני שמשביחו ובמתני' משמע דלר' יהודה שאינו מבושל יפה מן המבושל אמר ר' אלעזר לא מחלפא תמן תנינן בכהן והא בבעלים, כלומר שאינו מבושל יפה לשתיה, אלא דלכהן התירו לבשל שמשביחו דמתקיים לו, אבל בעלים צריכין לתרום מן היפה ולא חיישינן במתקיים עכ"ל, ומשמע להדיא דסובר הר"ש ז"ל דר' יוחנן ור' אלעזר בהא פליגי דר' יוחנן משמע ליה דהא דקאמר במתניתין בפרק בתרא מפני שמשביחו ר"ל לשתיה א"כ משמע דמבושל עדיף לשתיה ולכך קאמר דמחלפא שיטתיה דר' יהודה דבפ"ב סובר שאין תורמין מן המבושל על שאינו מבושל אבל תורמין משאינו מבושל על המבושל משמע דסובר שאינו מבושל הוא המשובח והיפה והמבושל הוא הגרוע ולכך הוצרך לומר דהא דפרק בתרא דקאמר דהמבושל משובח היא דעת חכמים דר' יהודה ומתני' דפ"ב דקאמרה דשאינו מבושל הוא היפה והחשוב הוא דעת ר' יהודה דסובר דמבושל גרוע הוא, ובא רעהו וחקרו ר' אלעזר ואמר דלעולם הא והא ר' יהודה ושאינו מבושל יפה לשתיה אליבא דכל מתניתא ולהכי אין תורמין מהמבושל על שאינו מבושל ולית מאן דפליג בזה על ר' יהודה אלא דהא דפרק בתרא דתרומות דקתני שמשביחו ר"ל משביחו להתקיים ובכהן מיירי ולכך מתיר לו רבי יהודה לבשלו הגם שמגרעו בבישול שאינו יפה לשתיה כמו שאינו מבושל מ"מ כיון שקלקלתו תקנתו שהכהן עכשיו הוא רוצה בקיומו מותר וזה שבחו מפני שמתקיים כל זה לדעת ר' יהודה אבל חכמים אוסרים לבשלו הגם שזה מתקיים יותר מ"מ כיון שמתקלקל לשתיה וממעיטו משבחו שהיה יפה לשתיה אסור ולא חיישי למתקיים, אבל בבעלים לכ"ע צריכין לתרום מן היפה והמשובח לשתיה והוא שאינו מבושל ולכך קתני מתני' דפ"ב ותורמין מן שאינו מבושל על המבושל אבל לא וכו' כיון דמיירי בבעלים וא"כ הא דקתני בפ"ב דתורמין משאינו מבושל על המבושל וכו' בין לר' יוחנן בין לר' אלעזר משום חד טעמא הוא משום דאינו מבושל הוא היפה והמשובח ולקמן בפרק י"א דתרומות מ"א פי' וז"ל מפני שהוא ממעיטו בירושלמי ר' אלעזר ור' יוחנן חד אמר מפני שממעטו משותיו שאין כל אדם שותה יין מבושל כיין חי דמבושל חזק ביותר וחד אמר מפני שממעיטו ממדתו (ונ"ל דר' יוחנן דמחליף השטה וסובר דר' יהודה הוא דקאמר הכא מפני שממעיטו וס"ל במתני' דפ"ב שאין תורמין מהמבושל על שאינו מבושל דהמבושל גרוע לשתיה הוא דקאמר הכא שהוא ממעיטו משותיו ואתו חכמים ופליגי עליה וקאמרי מותר לבשלו שאדרבא הוא משביחו ור' אלעזר הוא דסובר מפני שממעיטו ממדתו ולכך אסרי אפילו בכהן ור' יאודה מתיר בכהן מפני שהוא מתקיים שהבשול מקיים ביותר) מפני שהוא משביחו דמתקיים יותר וההיא דסוף פ"ב דלעיל לא קשיא דר' יהודה אדר' יהודה כדפרישית שם עכ"ל:

הרי מוכח מדברי הר"ש ז"ל דשאינו מבושל הוא היפה והמשובח לשתיה לכל מתניתא לר' אלעזר דמבין ריסי עיניו ניכר דהר"ש סובר להלכה כוותיה וגם לדעת ר' יוחנן דמחליף מ"מ מתני' דקתני ותורמין משאינו מבושל על המבושל סוברת דשאינו מבושל הוא היפה והמשובח ופסקה הר"מ ז"ל הל' פ"ה תרומות הי"ח וכן פסק מרן בש"ע יו"ד סי' של"א סעיף ס"ג וז"ל תורמין זיתי שמן על זיתי כבש וכו' מיין שאינו מבושל על המבושל אבל לא מן המבושל על שאינו מבושל מן הצלול וכו' ע"ש, וא"כ לפי דעת הרמב"ם ומרן ז"ל דפסקו כהאי מתני' דפ"ב דתרומות מוכח דדעתם ז"ל דסברי דיין שאינו מבושל הוא היפה והמשובח שהרי אי סברי כשיטת רבי יוחנן דמחליף וסברי דחכמים הם הסוברים דהמבושל הוא המשובח והיפה ור' יהודה הוא דסובר יין שאינו מבושל הוא היפה והמשובח לפ"ז כיון דפסקו כהא מתני' דפ"ב דתרומות דחורמין משאינו מבושל וכו' מוכח דסברי כר' יהודה דסובר שהיין שאינו מבושל הוא היפה והמשובח ודלא כחכמים דפרק בתרא דסברי דהמבושל משובח ממנו, ואי סבר לה כר' אלעזר דהכל ר' יהודה דסובר ר' יהודה דשאינו מבושל הוא היפה והמשובח אלא דהתם בפרק בתרא מיירי בכהן ולכך סובר ר' יהודה דכיון דכהן רוצה בקיומו מתירינן ליה לבשלו הגם שמקלקלו לשתיה מ"מ משביחו לקיום, עכ"פ מוכח מדבריהם דמבושל גרוע הוא. ודע כי דברי הר"ש הנז' העתיקם הרב מהר"י מילכו זיע"א בספרו שלחן גבוה ביו"ד סי' של"א ס"ק קס"ג על דברי מרן ז"ל דסעיף ס"ג הנז' וז"ל זיתי כבש כתב הר"ש זיתי כבש שכובשין בחומץ כדי להתקיים אבל זיתי שמן טובים מהן לאכילה ויין שאינו מבושל יפה מן המבושל אבל המבושל מתקיים יותר ע"כ, וכתב בספר חרדים וכו' ע"ש. גם הרע"ב אזיל בשטת הר"ש הנז' דכ"כ על ההיא דפ"ב דתרומות דתורמין יין שאינו מבושל על המבושל וז"ל ויין שאינו מבושל יפה לשתיה מן המבושל ע"כ ע"ש, וכן פירש לקמן בפרק בתרא דתרומות על דברי רבי יהודה דמתיר לבשלו מפני שהוא משביחו פירש מפני שהוא משביח ומתקיים ביותר ע"כ, ור"ל דהיינו שבחו שמתקיים ביותר ולא שמשביחו לשתיה. והרב תוי"ט בפ' בתרא נראה ממה דהעתיק שם בפירושו דגם הוא אזיל ומודה לשטת הר"ש הנז' דז"ל שם ר' יהודה מתיר מפני שהוא משביחו ולא קשה מסוף פ"ב דתרומות דאין תורמין מן המבושל על שאינו מבושל משום דהוי מן הרע על היפה, דמשני בירושלמי תמן תנינן בבעלים והכא בכהן התירו לבשל שמשביחו שמתקיים אבל בעלים צריכין לתרום מן היפה, ושאינו מבושל יפה לשתיה ולא חיישינן במתקיים ע"כ, הרי דגם הרב סובר דשאינו מבושל הוא היפה לשתיה והמבושל שבחו הוא שמתקיים. והאחרון הכי נכבד הרב תפארת ישראל בפירושו על המשנה בפ"ב דתרומות כתב בציונו למשנה אות ל"ג וז"ל ויין שאינו מבושל על המבושל דאינו מבושל עדיף טפי לשתיה ומבושל מתקיים כדלקמן פרק י"א מ"א ע"ש, ובפרק י"א אות ט' כתב וז"ל מפני שמשביחו אף דחי עדיף טפי כסוף פרק ב' משנה ד' ה' ו' ודוק עכ"ל, הרי דסבר לה מר להא דהר"ש, הראת לדעת כי כל מפרשי המשנה סוברים דשאינו מבושל הוא היפה והמשובח לשתיה והיין המבושל אינו טוב כ"א לקנוח סעודה ולא לשתיה לגרור תאות המאכל וכ"כ המ"מ משם הרשב"א ז"ל בהלכות עירובין פ"א ה"י וז"ל והרשב"א ז"ל כתב והחומץ לטבל בו ירק של שתי סעודות ויראה ששיעורו ברביעית וכן יראה לי שהיין המבושל בקינוח סעודה הוא בא ולא לטבל בו ולפיכך שיעורו כדי שיביאו ממנו לקנוח שתי סעודות ע"כ דברי המ"מ, וכ"כ הרב מ"א בא"ח סימן שפ"ו על הא דפסק מרן ז"ל שם סעיף וא"ו חומץ הוי ליפתן ושיעורו ללפת שתי סעודות וכן יין מבושל אבל יין חי לא הוי ליפתן ושיעורו שתי רביעיות ע"ש, כתב טל זה הרב מ"א ס"ק ח' וז"ל יין חי אבל מבושל לקנוח סעודה בא ולא לטבל לפיכך שיעורו כדי שמביאין ממנה לקנוח ב' סעודות וכן כל כיוצא בזה (מ"מ) עכ"ל ע"ש, מכל מה שכתבנו מוכח דיין שאינו מבושל הוא היפה והמשובח לשתיה, והמבושל גרוע לגבי דידיה וא"כ אין לברך עליו אחר ששתה יין שאינו מבושל הטוב והמטיב לדעת מרן דסובר דהיכא דיודע שהוא גרוע מהראשון אין לברך טל השני הטוב והמטיב כדפסק בסימן קע"ה סעיף ב':

נמצא לפי שטה זו של הר"ש וסיעת מרחמוהי דלר' יוחנן הוי פלוגתא דתנאי איזה עדיף אי מבושל עדיף או שאינו מבושל עדיף דחכמים סברי דמבושל עדיף ור' יהודה סובר שאינו מבושל עדיף, ולר"א לכ"ע שאינו מבושל עדיף, והרמב"ם ומרן ז"ל דפסקו הא מתני' דפ"ב דתרומות דתורמין משאינו מבושל על המבושל אי סברי לה להא דר' יוחנן דמחליף והוי פלוגתא דתנאי דחכמים ור' יהודה כיון דפסקו להאי מתני' דפ"ב א"כ סברי כר' יהודה דסובר שאינו מבושל עדיף ולהכי תורמין משאינו מבושל על המבושל ולא קים להו כחכמים דסברי דמבושל עדיף, ואי סברי להא דר"א בר פלוגתיה דר"י אתי פסקייהו לכ"ע דהא לר"א לא פליגי חכמים ור"א בהא אי תורם מהמבושל על שאינו מבושל דלכ"ע שאינו יכול לתרום מהמבושל דבבעלים מיירי ול"פ אלא בכהן כדפירשנו לעיל הכל בהרחבה, והכא בהא דתורמין משאינו מבושל על המבושל פסקיה דהרמב"ם אתי לכ"ע ובהא דאם יכול לבשל יין של תרומה דפרק בתרא פסק כמאן דאסר מפני שהוא ממעיטו כאשר ביאר בדבריו בהלכות תרומות פרק י"א הלכה ד' ע"ש. ועל פי המפורש דשטת הרמב"ם היא דהמבושל מגרע גרע משאינו מבושל וכר' יהודה דסבר כן יבוא על נכון מה שראיתי כתוב לאמר ברבינו ב"י א"ח סי ר"ב בתחילתו שכתב משם רי"ו ז"ל שהרמב"ם סובר שיין מבושל מברכין עליו שהכל ע"ש מה שכתב עליו הרב"י ז"ל אעתיקנו לקמן בע"ה דלפי מש"כ דהרמב"ם דפסק שאין תורמין מהמבושל על שאינו מבושל דסובר כר' יהודה דהמבושל אישתני לגריעותא ולא כחכמים דסברי דאישתני למעליותא וכדעת ר' יוחנן אתי שפיר דכן הוא באמת דעת הרמב"ם ז"ל וכמ"ש רי"ו ז"ל כי כן היא דעתו דעת עליון רי"ו ז"ל:

ובכן יבוא על נכון פסק הרמב"ם דפרק כ"ט מהלכות שבת דפסק שאין מקדשין עליו שהוא היפך ממה שכתוב בירושלמי דשקלים פ"ג ה"ג דהכי איתא התם מהו לצאת ביין מבושל אמר ר' יונא יוצאין ביין מבושל ר' יונא לטעמיה דר' יונא כד הוה שתי ארבע כסי דפסחא הוה חזיק רישא עד חגא וכו' ע"ש, דלפי המבואר אתי שפיר דלא תיקשי ליה להרמב"ם מירושלמי זה דשקלים דהא לפי מה שמבואר בירושלמי דתרומות דר' יוחנן מחליף השטה וסובר דפלוגתא דתנאי היא אי מבושל גרוע משאינו מבושל דלר' יהודה המבושל גרוע ולחכמים מבושל עדיף והרמב"ם דפסק שאין תורמין מהמבושל על שאינו מבושל סובר כמ"ד המבושל אישתני לגריעותא ולהכי אין מקדשין עליו כיין מגולה, והירושלמי דשקלים אזיל כמ"ד דהמבושל אישתני למעליותא כחכמים לדעת רבי יוחנן והכל יבוא על נכון בעה"י. והתוספות בפרק ע"פ דק"ט ע"ב נראה דאזלי ג"כ בשיטה זו דלרבי יוחנן בהא פליגי ר' יהודה וחכמים אי מבושל בישולו משביחו או מגרעו אלא דהם פסקו כר' יוחנן וכחכמים דסברי דמבושל עדיף וז"ל בד"ה ארבעה כוסות ירושלמי תמן תנינן אין מבשלין יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו וכו' אמר ר' יוחנן מחלפא שיטתיה דר' יהודה פירוש דקתני תורמין יין שאינו מבושל על המבושל וכו' ולכך מחליף ותני אין מבשלין יין של תרומה דברי רבי יהודה וחכמים מתירין מפני שמשביחו ור' אלעזר פליג עליה התם ולא מחליף והלכה כר' יוחנן וכרבנן וא"כ יוצאין ד' כוסות במבושל ומקדשין עליו ומברכין עליו בפה"ג עכ"ל, ומדהוצרכו להוציא דינם לאור שהמבושל משובח בהצעה זו דקימ"ל כר' יוחנן וכרבנן משמע דסברי ז"ל דבהכי פליגי דלחכמים מבושל עדיף ולרבי יהודה שאינו מבושל עדיף ומשמע נמי מדבריהם דלרבי יוחנן אין מקדשין על המבושל ואין מברכין עליו בפה"ג אלא לרבנן אבל לר' יהודה דסבר דבשולו מגריעו אין לקדש עליו ואין לברך עליו כיון דסובר שאין תורמין מהמבושל על שאינו מבושל משום דמבושל גרוע אין לקדש עליו ואין לברך עליו בפה"ג דהא בהא תליא וא"כ הא דירושלמי דשקלים אתיא כחכמים וכר' יוחנן וכדכתבינן אנן בענ"ד לדעת הרמב"ם דפסק הא דאין תורמין מהמבושל על שאינו מבושל כר' יהודה לא כן הא דשקלים אתיא כחכמים. עוד נשמע מדבריהם ז"ל הנז' דהוציאו דינם מדר' יוחנן וכרבנן משמע הא לר' אלעזר דלא מחליף אין להביא ראיה דהמבושל מושב"ח ועומד מדר' יהודה דמתיר לבשלו מפני שמשביחו משום דהאי משביחו דקאמר ר' יהודה היינו בכהן ומשביחו שהוא מתקיים וכשטת הר"ש וסיעת מרחמוהי שכבר באו דבריהם לעיל בהרחבה. ודע דלפי דעת התוספות דפסקו כר' יוחנן וכרבנן דמבושל עדיף א"כ האי מתני' דפ"ב דתרומות דקתני תורמין מיין שאינו מבושל על המבושל דלא כהלכתא היא דאתיא כר' יהודה ולא כרבנן וזה היפך מפסק הרמב"ם ומרן שפסקו משנה זו להלכה. איך שיהיה לשיטת הר"ש וכל מפרשי המשנה וגם התוספות הנז' כולם שוים לטובה בטעם מתני' דפרק שני דתרומות דאין תורמין מהמבושל על שאינו מבושל הוא משום דמבושל גרוע הוא ואינו יפה לשתיה כשאינו מבושל והאי דקאמר ר' יהודה בפרק בתרא דתרומות שהבישול משביחו היינו שבח קיומו לא משביחו בטעמו וריחו שיהי' מושב"ח ועומד לשתיה כאשר נתבאר הכל על נכון:

אלא שאנכי הרואה שפירוש זה אינו מוסכם שהרי לעומת זה מצינו להקת הפוסקים חבל נביאים שנתנבאו בסגנון אחד דכולם עונים כאחד דיין המבושל אישתני למעליותא ומביאים ראיה מהא דפרק בתרא דתרומות דמתיר ר' יהודה לבשל יין של תרומה מפני שמשביחו דמשמע דהמבושל משובח משאינו מבושל, הרא' שבראשון ראש המדברים הוא רבינו הרא"ש ז"ל בפסקיו בפרק המוכר פירות סי' יו"ד כי דעתו דעת עליון שמברכין על יין מבושל בפה"ג לאפוקי מדעת רש"י והר"ש ז"ל והרב צמח גאון דסברי שברכתו היא שהכל ועל זה הביא ראיה הרא"ש ז"ל מהא דפרק בתרא דתרומות וז"ל ויש להביא ראיה ממסכת תרומות אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעיטו ור' יהודה מתיר מפני שמשביחו אלמא דכ"ע עלויי עלייה דאפילו רבנן לא קאמרי אלא מפני שממעיטו אבל מודים שמעלהו בכך ואמר בירושלמי דפסחים ודשקלים יוצאים ידי ארבע כוסות ביין מבושל, וקשה מהא דאמר בפרק שני דתרומות תורמין יין שאינו מבושל על המבושל אבל לא מן המבושל על שאינו מבושל זה הכלל כל שהוא כלאים בחבירו לא יתרום מזה על זה וכו' אלמא מבושל הוי רע דאישתני לגריעותא, ובירושלמי פריך לה ומשני כאן בכהן כאן בבעלים, הא דקאמר אבל לא מן המבושל על שאינו מבושל היינו בבעלים לפי שהן תורמין לפי מדה שהיה מן היין קודם שבשלו והכהן חפץ יותר בריבוי יין בלא בישול לכך חשיב ליה רע לגבי כהן וגם יש אנשים שאינן יכולים לשתות יין מבושל לפי שמחמת חזקו כואב לו בראשו הילכך חשיב רע לכהן אם אין דרכו לשתותו והא דפרק בתרא בכהן, רבנן אסרי אע"פ שמשביחו משום הפסד דתרומה ור' יהודה שרי מפני שמשביחו וכו' עכ"ל. הרי לך בהדיא דהרא"ש ז"ל סבר דלכ"ע בין לרבנן בין לר' יהודה בישולו עלויי עלייה והמבושל הוא הטוב והיפה והמשובח:

והנה דברי הרא"ש סובבין והולכין לדעת רבי אלעזר בירושלמי דס"ל הא בכהן הא בבעלים וכולה ר' יהודה היא ומדלא הביא אלא סברת ר' אלעזר משמע דהכי סבירא ליה ולא כר"י. ונראה לי פשוט דגם לרבי יוחנן נמי סובר הרא"ש ז"ל דבין לרבי יהודה דאוסר הבישול משום שממעיטו בין לחכמים דמתירין כולהו סברי דהבישול משביחו אלא משום דמשמע ליה לר' יוחנן דהאי מתני' דקתני אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעיטו ור' יהודה דמתיר בין בכהן בין בבעלים ולכך קשיא ליה דברי ר' יהודה דמתיר כאן אף בבעלים לבשל יין שיש בו חלק תרומת כהן הגם במה שמבשל יינו ממעיט מדתו של כהן שנותן לו מדה דקה ולא מדה גסה כמו אם לא בשלו וא"כ הרי ממעיט חלק כהן ובפ"ב קאמר שאין תורמין מהמבושל על שאינו מבושל אף דהמבושל יפה משום דבמה שנותן לכהן מהמבושל ממעיט לו חלקו דהיינו מדתו ולכך הוצרך להחליף ולומר דר' יהודה הוא דחייש להפסדא דכהן והוא האוסר הבישול וכשטתיה דפ"ב דסב"ל דאין תורמין מהמבושל משום הפסד כהן שנותן לו מדה דקה אבל באמת לכ"ע המבושל עדיף, ואפשר דבזה פליגי דמאן דמתיר לבשל סבר דשבח המגיע בבישולו הוא יתר על מה שממעיטו כי השבח השביח עד עשרה בדמיו, ומשום הכי לפי דעה זו יכול לתרום מיין המבושל על שאינו מבושל, אבל למי שסובר דאסור לבשלו משום שממעיטו הגם דסובר כי המבושל עדיף משאינו מבושל מ"מ אינו מגיע שבחו למה שממעיטו ויותר ממה שמשביחין ומרויחין מפסידין ולהכי לפי דעה זו אין לבשלו ואין לתרום מהמבושל על שאינו מבושל ולהכי הוצרך להחליף ר' יוחנן שטתם. נמצינו למדין דלהרא"ש ז"ל לכ"ע בין לר' אלעזר בין לר' יוחנן לדברי הכל המבושל עלויי עלייה בין לר' יהודה ובין לחכמים, וכן כתב ה"ה ז"ל בהלכות שבת פרק כ"ט הלכה י"ד וז"ל והאחרונים הסכימו שמקדשין עליו משום דעלויי עלייה ואף המעושן הכשירו וכן דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל עכ"ל ע"ש, וכן כתבו הגהות מיימוני בהלכות ברכות פרק ח' דמבושל עלויי עלייה משם ר"י ור"ת וראבי"ה ע"ש. וכך היא סברת הר"ן ז"ל בפרק ע"פ ד"ה אין אומרים קדוש היום באו"ד כתב וז"ל ומבושל נמי הבישול משביחו וכדתנן בפרק קמא דתרומות אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעיטו ור' יהודה מתיר מפני שהוא משביחו וכו' ע"ש, וכן כתב הנמוקי יוסף בפרק המוכר פירות וז"ל וכן יין מבושל אינו פסול לנסכים משום גריעותא דאדרבא אישתני למעליותא כדתנן בפרק י"א דתרומות דר' יהודה התיר לבשל יין של תרומה מפני שמשביחו וכו' ע"ש. וכבר כתבנו לעיל שכן הוא דעת התוספות בערבי פסחים דפסקו דמבושל אשבוחי אשבחיה וכר' יוחנן ורבנן כמו שהעתקנו לעיל לשונם. וכן מצאתי להרוקח הלכות ברכות סי' שס"ח שכן הוא דעתו דעת עליון ואעתיק לך לשונו כמו שהוא הגם שאינו מכוון כ"כ מפני טעות המדפיס וז"ל יין מבושל מברך בורא פרי הגפן במסכת שקלים ובפ' ע"פ ירושלמי ביין מבושל לד' כוסות והוי כשלקות דאישתני לעילוייא ולא מפסדי ברכה ראשונה וכו' ובר"ש דתרומות אין תורמין יין מבושל על שאינו מבושל ר' יהודה מתיר מפני שמשביחו שהוא משקה מלכים וכתיב למשחה ולגדולה פי' ירושלמי היין שבא ליד כהן מותר לבשלו שמשביחו כמו בזבחים בפרק התדיר דף צ"א למשחה כדרך שהמלכים אוכלים אבל בעלים שבישלו היין ונתמעט ורוצים לתרום מן המבושל לפי מדה שהיה קודם בישולו (ר"ל כפי מדה אשר היה נותן קודם בישולו עכשיו נותנה מבושלת ד"מ המדה היתה ד' רביעיות בלא בישול ועכשיו עמדה על ב' רביעיות אחר בישול הוא מה שרוצה ליתן לכהן דהיינו ב' רביעיות) לכך אין תורמין אבל אם היו תורמין לפי המדה כשאינו מבושל (ר"ל שנותן לו ד' רביעיות מיין מבושל) שפיר דמי דמעלי טפי לר' יוחנן דאמר לפי שממעיטו משותיו, פי' ממעיטו ממדותיו, א"כ מבושל אישתני למעליותא, והא דתני בתוספתא תורמין יין שאינו מבושל וכו' ומשמע לרבי אלעזר ולכ"ע אישתני לעילוייא ולר' יוחנן ולרבנן אישתני לעילוייא עכ"ל ע"ש, הרי דגם הרוקח אזיל בשטת הרא"ש בפירושא דש"ס ירושלמי לא כפירוש הר"ש ושאר מפרשי המשנה, אלא דמשמע מדברי הרוקח הנ"ל דלדברי ר' יוחנן המבושל מעולה אינו אלא לרבנן אבל לרבי יהודה דקאמר מפני שממעיטו ר"ל משותיו ואישתני לגריעותא דלא כמ"ש אנן בענ"ד בסמוך מדקאמר הרוקח דלר' אלעזר לכ"ע אישתני לעלוייא ולר' יוחנן לרבנן אישתני לעילוייא משמע הא לר' יהודה לא אישתני לעילוייא ודוק. וכן דעת הריב"ש בתשובה סי' יו"ד מר ניהו רבא סבר לה מר דהמבושל אישתני לעילוייא דכן כתב וז"ל הצ"ל ומטעם זה אמרינן שמקדשין ביין מבושל או מעושן אע"פ שפסולין לנסכים, שהרי לא נפסלו לנסכים אלא מפני שנשתנו מברייתן ואנן דרשינן כבש ונסכים מה כבש שלא נשתנה אף נסכים שלא נשתנו כדאיתא בפ"ג דבכורות, ולא שיהיו נפסלים מחמת גריעותן דאדרבא הבישול משביחו וכדתנן בפרק בתרא דתרומות אין מבשלין יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו וכו' ור' יהודה מתיר מפני שהוא משביחו וכו' עש"ב:

והנה הרמב"ם ז"ל בפרק ה' מהלכות תרומות הלכה י"ח דפסק שתורמין מיין שאינו מבושל על המבושל אבל לא וכו' ובפרק י"א מתרומות הלכה ד' פסק שאין מבשלין יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו השתא דזכינו לפירוש הרא"ש וסיעתו בטעם מתני' דאין תורמין מהמבושל על שאינו מבושל משום שנותן לכהן במדה דקה ולא בגסה ולא מטעם דיין מבושל אינו יפה לשתיה כי אדרבא אישתני לעילוייא, א"כ דברי רבינו לא ידענו להיכן נוטים אם כדברי הר"ש וסיעתו דסברי דאין תורמין מיין המבושל משום גריעותיה או אם כדברי הרא"ש וסיעת מרחמוהי דסברי משום שאינו מודד לכהן בגסה והכהן ניחא ליה במרובה יותר מן המועט המשובח, ולפי דעת רבינו ירוחם שהבאתי לעיל שכתב שדעת הרמב"ם שהמבושל יברך עליו שהכל א"כ סובר הרמב"ם כשטת הר"ש דאישתני לגריעותא, אלא שראיתי לרבינו הב"י בא"ח סי' ר"ב בתחלת הסי' שכתב עליו וז"ל ואני לא מצאתי שכתב כן דאי משום דכתב בפרק כ"ט מהלכות שבת שאין מקדשין עליו הרי פירש הטעם מפני שאינו ראוי לנסך על גבי המזבח אבל לענין ברכה למה אין מברכין עליו בפה"ג וכו' ע"ש, וכן כתב הרב המגיד בפרק כ"ע מהלכות שבת הלכה י"ד שכתב וז"ל ויש מהן מי שכתב שאין מברכין עליו אלא שהכל, ואין כן דעת רבינו שלא הזכיר כן בהלכות ברכות, ודבר ה' בפיהם אמת שראיתי להרמב"ם בפירושו על המשנה דפרק בתרא דתרומות שכתב וז"ל וידוע כי היין כשנתבשל חסר בבישולו, וטעמו וריחו יהיו משובחים יותר ע"כ, הרי משמע להדיא מפירושו דאישתני למעליותא וא"כ צריכין לומר הא דפסק דאין תורמין מהמבושל על שאינו מבושל כטעם הרא"ש ז"ל משום הפסד דכהן, וכן הא דפסק בפרק ה' מהלכות תרומות דאין מבשלין יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו לא פירש אם ממעטי משותיו ומשום חוזקו וכדפירש הרא"ש דיש אנשים שאינם שותים ממנו לפי שמחמת חוזקו כואב לו בראשו, או מפני שממעיטו ממדתו, וראיתי להרב שיירי קרבן בעל קרבן העדה בפירושו על הירושלמי דשקלים בפ"ג ה"ג על הא דר' יונא הוה חזיק רישא עד תגא וכתב מהרא"ף בפירושו וכן הרב קרבן העדה דר' יונא לטעמיה דיין מזיק לו וכואב לו ראשו וד' כסי דרך חירות תקנו חז"ל, והואיל והיין מזיק לו מותר לבשלו דאין חזק כ"כ כמו שאינו מבושל, והקשו מהא דפרק בתרא דתרומות דקאמר בירושלמי מפני שממעיטו משותיו הואיל והוא חזק ביותר וכדפירש הר"ש ותירץ מהרא"ף דמ"מ אינו מחמם כמו שאינו מבושל ע"ש והרב שיירי קרבן הקשה לפירוש הר"ש דאי משום חוזקו ממעטו משותיו למה אסרו חכמים לבשלו משום שממעטו משותיו מחמת חוזקו ימזגנו במים יותר מן החי ותו לא יהיה חזק [נ"ל שאינה קושיא כל כך דיש לומר שאם ימזגנו כ"כ יפיג טעמו] אלא ודאי כפירוש הרמב"ם שרוצה לומר ממעיטו משותיו דהיינו שאין בני אדם רגילים לשתותו עכ"ל, ונראה דר"ל שמחמת מתיקותו אינו מושך תאות המאכל שאדרבא טבעו לסתום תאות המאכל מחמת מתיקותו (ודבר זה לא מצאתי בהרמב"ם לא בחיבורו ולא בפירושו על המשנה) וכמו שכתב הרשב"א ז"ל הביא דבריו הרב המגיד בהלכות עירובין פ"ג ה"י דכתב שהיין המבושל לקינוח סעודה הוא בא ולא לטבל כאשר העתקנו לעיל דבריו לך נא ראה וצריכין אנו לומר דלא תיקשי דבריו אהדדי דהתם קאמר דאינו בא אלא לקנוח ולא לטבל א"כ משמע דשאינו מבושל טוב מהמבושל ובהלכות שבת פרק כ"ט הביא ה"ה בעצמו משם הרשב"א דמבושל אישתני לעילוייא וכאשר העתקנו לעיל דבריו ז"ל דלעולם המבושל אישתני לעילוייא בריחו וטעמו אלא דמחמת מתיקותו אינם רגילים לשתותו לטבל בו אלא שותים אותו בקנוח סעודה או מפני חוזקו שהוא כואב הראש, וכדכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו שהעתקנו לעיל דכתב דגם יש אנשים שאינם יכולים לשתות יין מבושל לפי שמחמת חוזקו כואב לו בראשו ע"ש אבל לא משום זה איקרי אישתני לגריעותא דהא הרא"ש ז"ל הוא בעל סברא זו דיין מבושל אישתני למעליותא והגם דסבר דיש שאינם שותים ממנו משום דכואב לו בראשו:

ולפום השתא היה נראה לכאורה לומר דגם הר"ש ז"ל דכתב שתורמין משאינו מבושל על המבושל משום שיין שאינו מבושל יפה לשתיה לא משום זה איקרי יין מבושל אישתני לגריעותא אלא דלעולם גם הוא סובר כדעת הרא"ש ז"ל דיין מבושל אישתני למעליותא אלא משום דאין דרך לשתותו לטבל בו משום שהוא חזק וכואב בראש להכי לא ניחא ליה לכהן ביין זה הגם דאישתני למעליותא וכדכתב הרא"ש ז"ל אבל נראה דהא ליתא דאי הכי למה הוצרך לפרש הר"ש מ"ש ר' יהודה מפני שמשביחו ר"ל שמתקיים ולמה לא פירש כפשטא משום שמשביחו בבישול דאישתני למעליותא וכיון דהכהן הוא דמבשלו הא ראינו בו שניחא ליה בבישול משום שהוא משביחו בריחו וטעמו הגם דהוא מחזיקו במעשיו ולהכי מתיר מה שאין כן בבעלים ולהכי אין יכולים לתרום מהמבושל וגם הרא"ש לא כתב זה אלא לסניף אבל עיקר טעמו הוא משום דכהן ניחא ליה ברבוי היין. ועוד הרי מצינו להר"ש ז"ל שדעתו כדעת רש"י ז"ל שיין מבושל מברך עליו שהכל וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בשמם כדכתבנו לעיל א"כ מוכח מדבריו דס"ל דאישתני לגריעותא והיין שאינו מבושל משובח ממנו:

ומרן ב"י ז"ל בסי' ר"ב ובסי' ער"ב אסף וקבץ כל סברת הפוסקים דסברי מרנן דעל המבושל מברכין עליו בפה"ג וחילייהו מהא דפרק בתרא דתרומות דר' יהודה מתיר מפני שמשביחו ועלויי עלייה ע"ש, והביא דברי רבינו ירוחם דדחה דבריו וז"ל ומ"ש רבינו דעל יין מבושל מברך בפה"ג כן כתבו התוספות והרא"ש וכו' ודעת הר"ן כדעת התוספות וכן הסכים סמ"ק וכן דעת הרמב"ן והרשב"א והמרדכי בפרק כיצד מברכין וכן כתבו הגהות מיימון, ורבינו ירוחם כתב שהרמב"ם סובר שמברכין עליו שהכל ואני לא מצאתי שכ"כ דאי משום דכתב דאין מקדשין עליו הרי פירש הטעם מפני שאינו ראוי לנסך וכו' וכן העלה בשבלי הלקט שמברכין עליו בפה"ג מאחר שמפורש בירושלמי כן ולא מצינו בתלמוד שלנו שיחלוק עליו ודברים של טעם הם וכן הלכה עכ"ל ע"ש בסי' ר"ב, וכן פסק בש"ע ע"ש, וצריכין לומר הא דפסק ביו"ד סי' של"א סעיף ס"ג דאין תורמין מן המבושל כל שאינו מבושל משום הפסד כהן שאינו נותן לו מדה מרובה וכדפירש הרא"ש והרוקח ז"ל וסיעתייהו:

בהא סלקינן דיין מבושל אישתני למעליותא לכל הני רבוותא דקיימ"ל כוותייהו וכפסק מרן ז"ל ומשום הכי ראוי והגון הוא לברכת הטוב והמטיב אחר ששתה יין שאינו מבושל וכמבואר מכל מה שכתבנו, ונראה לי דהגם שביארנו דהמבושל אישתני למעליותא אם שתה בתחילה יין מבושל ואח"כ רוצה לשתות משאינו מבושל יברך הטוב והמטיב משום דשאינו מבושל הכל רגילים לשתות ממנו לטבל שהוא ממשיך וגורר תאות המאכל מה שאין כן במבושל הגם דמשובח אין דרך לשתות ממנו אלא בקנוח סעודה וכמו שכתבנו לעיל משם הרשב"א עי' מ"א בא"ח סי' שפ"ו ס"ק ח' ולהכי שאינו מבושל יש לו גם הוא חשיבות עדיף מהמבושל דומיא דיין לבן שהזכיר רמ"א בכאן סי' קע"ה בהגה דשקולים הם ויבואו שניהם וכ"ש לדעת הרמב"ם ז"ל דסבר דבשני מינים מברכין הטוהמ"ט, יין מבושל ושאינו מבושל שני מינים הם, ויש עוד בזה מה שלא יש בזה ולהכי לכ"ע מברכין עליהם הטוב והמטיב:

אח"כ נזדמן לידי ספר אור זרוע להרב רבינו יצחק בר משה מווינא וראיתי לו בהלכות פסחים שהעתיק פירוש אל אלקי הרוחות מהרב רבינו שמואל מפלייש זצ"ל ושם פירש על מלת קונדיטון וז"ל פי' מבושל והוא לשון ירושלמי בשקלים מכאן שמברכין על יין מבושל כך פירש התם והטעם משום דאישתני למעליותא דתנן במסכת תרומות אין מבשלין וכו' ר' יהודה מתיר מפני שמשביחו ואפילו רבנן דחיישי היינו מפני שממעיטו אבל בהא מודו שמשביחו וכל דאישתני לעילוייא מברכין עליו בורא פרי הגפן והא וכו' ע"ש מה שסיים. וצור ישראל יצילנו משגיאות ויורנו מתורתו נפלאות. ארבעה ימים לח' שבט שנת תער"ג אליך פה אוראן יע"א:

כ"ד קטינא עריך הצעיר דוד הכהן סקלין ס"ט

סימן לב

כתב מרן בש"ע או"ח סי' קפ"א סעיף ג' בדין מים אחרו' אין נוטלין בחמין שהיד נכוית בהם מפני שמפעפעין את הידים ואין מעבירין את הזוהמא ע"ש והוא מפרק כל הבשר ק"ה ע"א ושני ע"ש, ופירש רש"י מפעפעין מרככין את הידים ומבליעין בהם את זוהם התבשיל ע"ש, ובגמרא קאמר סולדת בהם ופירש רש"י נכוית ע"ש, ועי' מג"א דתמה דאטו בשופטני עסקינן שירחצו ידיהם במה שנכוין ע"ש, שפירש שכרסו של תנוק נכוית בהם, ונ"ל לפרש דנכוית ר"ל נרגשית בחמימותן, ואפשר שזה ג"כ כוונת מג"א ז"ל או אפשר לומר דבאו לאשמועינן שאפילו מי שטעה וסבר שהם קרים וצוננים או שהם פושרין ונטל מהם ונמצאו חמין כל כך שהיד נכוית בהם אין מועיל לו נטילה זו להעביר הזוהמא שאדרבא הזוהמא נבלעת בהם ולא הועיל כלל ולכך צריך עוד לחזור וליטול במים צוננים כדינם ודוק:

תוכן העניינים

קרית חנה דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה