קרית חנה דוד חלק א· רבי דוד כהן־סקלי
אבן העזר · הלכות עיגונא
סימן ב
שאלה במותב תלתא הוינא יתבין כחדא אנן בי דינא דחתימי לתתא כד אתא קודמנא כבוד שמו הטוב הר' מימון בר יהודה בן עולייל י"ץ הנקרא פיליק"ס ואחר האיום והגיזום עמד על רגליו והעיד בתורת עדות גמורה איך הוא היה מאנשי הצבא של מלכות פראנצא יר"ה והיה ראש הצבא הנקרא קאפיטא"ן וזה כמו שתי שנים מעלה מטה כשהיה עומד עם אנשי צבאותיו פעם אחת שלח נוצרי אחד שממונה תחתיו הנקרא אופיסייא"ל עם שלשים אנשים מאנשי צבאותיו למקום אחד מיוחד למלחמה לארוב על האויב והיו שם בכלל סכום האנשים אשר הלכו לצבוא צבא שני יהודים אחד נקרא צרפתי ואחד נקרא יצחק למשעאלי ביודעם ומכירם הם ואביהם ועירם ומשפחתם ואחד מהם שהוא יצחק למשעאלי הוא בן גילו שהיה לומד עמו בבית הספר, הכל נתלוו כאחד והלכו בשליחותם לארוב על האויב בלילה אחת ולמחר כשחזרו אליו האופיסייא"ל עם אנשי הצבא שהיו עמו שאל להאופיסייא"ל מה היה ומה נעשה והשיב לו דע כי כל הלילה היינו בצער ובסכנה עם האויב ונפקדו מאנשי צבאותיו אשר הלכו עמו בחברתו שלשה אנשים שהוכו ומתו שהם צרפתי ויצחק למשעאלי ואחד נוצרי גם הוא בשמו במקום שהיינו אורבים אז אמר להם היהודי הקאפיטא"ן הנז' שצריכים לחזור למקום שנפלו החללים ולנשאם משם ולהביאם לתוך תחומנו ומיד ולאלתר חזרו והלכו למקום שהיו נצבים שם ולא מצאו שם שום אחד מהחללים שהניחו שם ובחזרתם הביאו בידם יהודי אחד שבוי ששבו אותו מהאויב והעיד בפנינו היהודי הקאפיטא"ן הנז' שכך אמר לו היהודי השבוי דע לך כי בתוך החללים שמצאנו שלשה חללים במקום מצבם כשבאתי לפשוט את החללים אשר נשארו בידינו מצאתי יהודי מהחללים שבתוך חיקו מצאתי לו מזוזה אחת והילך המזוזה אשר מצאתי אצלו וקברתי כל השלשה חללים ע"כ עדות היהודי השבוי, והיהודי הקאפיטא"ן אמר בפנינו שברור לו שהמזוזה היא ודאי היתה בתוך חיק יצחק למשעאלי שביודעו ומכירו שהוא היה ירא את ה' והיה מתפלל בכל יום תמיד ומתנהג במדת היהדות והישרות ושהיה נזהר בכל מילי דשמיא ואומר בבירור לו שבאותו מקום שהיו אלו אורבים לאלו אין לספק שמא אחרים באו לכאן שכל חבורה לנגד מקום חבורה שכנגדו ומצבאותיו לא נפקדו באותו מצב כ"א אלו השלשה חללים המוזכרים ע"כ עדות היהודי הקאפיטא"ן והיה זה בפנינו בערב ר"ח אלול של שנת התרע"ח פה מתא אוראן יע"א פלוני דיין. פלוני דיין... פלוני דיין...
תשובה תחילה וראש יש להקדים כל הספיקות שנפלו בענין זה א) הספק הראשון אם זה הגוי האופיסייא"ל נקרא מסל"ת מפני שהיהודי הקאפיטא"ן שאל לו מתחילה ואמר לו מה נעשה ומה נהיה, ולא דמי למסל"ת דש"ס יבמות קכ"ב ע"ב שהפונדקית התחילה בענין מיד כשראתם בכתה כדאיתא התם ע"ש, ואחר כך שאלו לה איה חברינו, ב) הספק השני הוא דלאו מפיו אנו חיין מפי הגוי המסל"ת לפנינו או לפני שנים אלא עד אחד מעיד שהגוי הסיח לפ"ת לפניו, ג) הספק השלישי דהגוי המסל"ת דהיינו האופיסיאל אינו אומר קברתים ובאמת היה המעשה שלא קברם שהרי אמר להם הקאפיטא"ן שיחזרו למקום לנשאם משם ולהביאם אל תחומם והשבוי הוא שאמר שקבר החללים ד) הספק הרביעי שנראה בהנדון הזה הוא שהעדות מסתיימת משלשתן מהקאפיטא"ן והאופיסיא"ל והיהודי השבוי, שכל אחד העיד במקצת דבר, הקאפיטא"ן העיד ששלח הוא עם האופיסייא'ל שני יהודים פלוני ופלוני, והאופיסייא"ל מעיד מסל"ת שהיהודים אשר נשלחו עמו במחיצתו נהרגו ולא הזכיר הוא שם אביהם ועירם, והיהודי השבוי הוא שאמר שקבר לאלו החללים הנמצאים במקום מצב האופיסייא'ל ואנשי צבאותיו והוא לא ידע מה טיבם של חללים אלו מי הם הגם שאמר שידע את אחד מהם שהוא יהודי מהמזוזה אשר מצא בחיקו באמת אין זו ידיעה כל כך דעדין הדבר שקול שאפשר שהוא גוי אלא שמצא מזוזה והניחה בחיקו ואת"ל שהוא יהודי מ"מ מי הוא זה ואיזה הוא ואין לנו ראיה שהם פלוני ופלוני אלא ממה שמצאם במקום מצב האופיסייא'ל שהוא הניחם שם א"כ הרי לך שכל אחד מעיד על חצי דבר ולא על דבר שלם ואמרינן בקמא דף ע' ע"ב יקום דבר ולא חצי דבר ע"ש, אלו הם הספיקות שראוי להסתפק בנ"ד כפי מה שאירעו בו:
והנה תחילה אבא בעי'ר על הספק הראשון אם האופיסייא"ל מיקרי מסל"ת מפני שקדמה לו שאלה מהיהודי הקאפיטא"ן והוי כהא דש"ס והא איה חברינו קאמרי לה נ"ל דלא שמה מתיא דלא דמי כלל אפילו כעוכלא לדנא דשאני התם דשאלו לה על חבירם איה הוא שהניחוהו חולה בפונדק ולהכי כאשר השיבה אמריה להם מת וקברתיו ודאי התם לא מיקרי מסל"ת שהרי השיבה על שאלתם אבל בנדון דידן שהיהודי הקאפיטא"ן לא היה יודע מאומה מתחילה לא מענין המתים אשר נפקדו ולא מענין דבר אחר דהיינו מענין המלחמה והצער והסכנה אשר עברו עליהם ולכך שאל לו מה היה ומה נעשה ומה בשורה יש והאופיסייא"ל השיב כי היו בצער גדול ובסכנה עצומה כל הלילה ודמים בדמים נגעו שנפקדו מהם שלשה אנשים מאנשי הצבא אשר שלח עמו הקאפיטא"ן שנהרגו ומתו באותו הלילה שכונתו להגיד לו כל המאורע אשר אירע לאנשי משמר שלהם ושנים מהם יהודים צרפת"י ויצחק למשעאלי והשלישי נוצרי זה ודאי הוי שפיר מסל"ת בענין מיתת היהודים:
וכן מצאתי און לי מתשובת מהר"ם אלשיך בסימן קי"א בענין שנשמע שמועת ספינה שנטבעה אשר היו בה יהודים ובא אדם אחד והעיד שפגע בגוי אחד שבא מהנמל אשר פירשה משם הספינה הנז' ושאל מהגוי הנז' מה חידוש מהספינה ההולכת מכאן ואמר הגוי הספינה ההיא נטבעה והאנשים אשר בתוכה נמצאו על שפת הים וקברום גם היהודי אשר נכנס בתוכה מכאן נמצא על שפת הים ונקבר, והרב באותה תשובה דן את הדין וכתב וז"ל איברא שיש לחלק ולומר שלא אמרו שמה שמסיח הגוי אחר שאלה דלא הוי כמסל"ת אלא כששאלוהו על אותו פלוני ביחוד דומיא דאיה חברינו אבל כששאלוהו על כללות הספינה והוא השיב ובתוך שיחתו סיפר גם מאיש פלוני אחד שהיה בתוך הספינה מסל"ת מיקרי והכי דייק לישנא דהר"ן ז"ל בתשובה וכו' ע"ש מה שסיים, הרי דברי הרב מונחים לפניך שנדון דידן הוי דומה בדומה לנדון רבינו משה וסובר הרב דהוי שפיר מסיח לפי תומו עיין שם בדבריו אשר הרבה להשיב ולהביא ראיות על זה:
גם הרב מהר"א ששון בתשובה סימן ח' נשאל על אותו מעשה של הרב רבינו משה אלשיך ז"ל והשיב ז"ל הצ"ל בתשובה הנז' ואחר הכל אמר גם היהודי אשר נכנס מכאן בתוכה נמצא על שפת הים ונקבר הרי שלא סיפר ענין מיתת היהודי עד סוף דבריו כנראה שלא הבין ששאלתו היתה על זה וזה מבואר למבין ואין בו ספק א"כ ודאי שאין לאסור אשה זו מטעם זה דודאי מסל"ת מיקרי וכו' ע"ש, וכ"ש הוא בנ"ד דודאי שאלת היהודי הקאפיטא"ן מהאופיסייא'ל לא היתה על היהודים בפרטות אלא עיקר שאלתו לידע מה היה בשליחות זו אשר שלח לאנשי צבאות חייליו לארוב מה נהיה ומי נצח והאופיסייא"ל ג"כ השיב לו כפי שאלתו וסיפר לו שנפגשו עם האויב והיו כל הלילה בצער ובסכנה ואח"כ הודיעו ג"כ מההרוגים היהודים והנוצרי ודאי מסל"ת מיקרי שפיר שהרי הקאפיטא"ן שהוא הרועה אותם ומשמרם ומשגיח עליהם נמסרו לו במנין ובמספר מאת הגבוה מעל גבוה שומר וצריך להחזירם לו במנין ושלא פשע בשמירתי ולכן צריך הוא לידע את מוצאם ואת מובאם כפי הדרך הישר הרועה הנאמן ולשום עין עליהם, ולכך מחוייב הוא בדבר הזה לשאול מה קרה להם כפי הדת הנימוסי וכדי לידע מה להשיב לשולחו דבר להמוסרם בידו והמושל ושוטר עליו ולהכי ודאי כל אדם חזו בו שלא על היהודים דוקא הוא שואל לידע אלא על הכללות כדכתבנו והאופיסייא"ל ג"כ הוא יודע דבר זה ששאלת הקאפיטא"ן היא מחוק הנימוס ומשום הכי הוי שפיר מסיח לפי תומו מענין מה שאירע להיהודים כנ"ל, וכבר פסק מרן ז"ל בשלחנו הטהור אה"ע סימן י"ז סעיף י"ד שישראל ששמע מגוי המסל"ת מעיד ששמע ממנו ותנשא אשתו על פיו ע"כ ע"ש, וע"ש בבאר היטב ס"ק מ"ז ומכאן נפשט הספק הראשון והשני:
אלא שראיתי למהריק"ש ז"ל בספרו ערך לחם באה"ע סימן י"ז סעיף י"ז בהגהותיו שכתב וז"ל אם שאל לגוי מה חידוש מהספינה פ' או מהשיירא פ' אע"פ שלא שאל על האנשים והגוי השיב על ענין הספינה או השיירא איך נטבעה או נהרגו האנשים אשר בה ובכללם יהודי פ' לא חשיב מסל"ת במיתת היהודי כי אין צריך שישאל בפירוש על היהודי אלא כל ששאל בכלל על ענין הספינה או השיירא חשיב כשואל על פרטיהם, ועוד כי יודע הגוי שעיקר כונת היהודי השואל היא על היהודים שבה כך נ"ל מתשובת הרדב"ז לפי הענין הישר והטעם דלא גרע מזכירת שם האשה בלי שאלה שכתבו ז"ל דלא חשיב מסל"ת, ויש מחברינו ז"ל שהיקל בזה ואין לעשות מעשה כדבריו ז"ל כנ"ל עכ"ל ע"ש, הרי שהרב מהריק"ש הביא לנו מדברי הרדב"ז והסכימה דעתו דעת עליון לדבריו ושלא כדברי מהר"ם אלשיך והרב מהר"א ששון נמצא דפלוגתא היא בנדון מהר"מ אלשיך ששאל מה חידוש היה מהספינה אי מיקרי מסל"ת או לא:
ונראה לי שבנ"ד גם הרדב"ז ומהריק"ש מודים דשפיר הוי מסל"ת שכבר כתבנו דהכא בנ"ד מוכרח הקאפיטא"ן במעשיו על פי הנימוס ודינא דמלכותא להשתדל לידע מה נעשה בשליחותו שיהיה ציר נאמן לשולחיו כי הוא מעותד לבא במשפט עם זקני עמו ושריו על פקודתו ועל זה הוא עיקר שאלתו לידע מפי האופיסייא"ל בירור הדבר מה היה והיכן האויבים עומדים כדי שידע מה להשיב למי שגדול ממנו אי נצח או מנוצח ועל זה השיב אמריו לו האופיסייא'ל ובאגב הודיעו מהריגת השלשה ועל כן שפיר הוי מסל"ת וכ"ש לטעם השני שכתב הרב כי יודע הגוי שעיקר כונת היהודי השואל הוא על היהודים שבת הכא בקאפיטא'ן ליכא למימר הכי וכדכתבינן:
ולהיות כי תשובות הרדב"ז ז"ל שכתוב בהם ענין זה אינן מצויות אצלי לא יכולתי לראות את דבריו ז"ל בשורשן ובמקורן להתבונן על דבריו הקדושים וראיתי להרב בעל קונטריס עגונות שהעתיק פסקי הרב מוהר"ר בצלאל אשכנזי ז"ל באות רמ"ג שכתב וז"ל יהודי ששאלו לעכו"ם מה חידוש מהספינה ההולכת מכאן ואמר הגוי הספינה נטבעה והיהודי' אשר נכנסו בתוכה עם העכו"ם נמצאו שם על שפת הים ונקברו לכאורה נראה דשפיר היי מסל"ת דהא לא נתכוין להתיר ולא להעיד וכבר כתב רבינו טודרוס הלוי דכוונתו להודיע לחוד וכן משמע מדברי הרשב"א דכל שלא שאלוהו על האיש עצמו מיקרי מסל"ת וכו' וכן משמע מתשובת הרד"ך דבנ"ד מיקרי מסל"ת שפיר עכ"ל וזהו מכוון ממש כדברי מהר"ם אלשיך ומהר"א ששון הנ"ל, אכן באות רמ"ד כתב וז"ל אך בתשובת הרדב"ז כתב על יהודי ששאל לרגלים אם אמת מה ששמעתי אומרים שבאו לסטים על ג' ספינות ותפסום יהרגום והשיבו אמת שבאו לסטים על ספינה אחת מהרגלים והיו שלשה יהודים עמהם שיצאו מפה והשלשה יהודים נהרגו אמת אמת לזה אין ספק, והשיב הרב הנ"ל דאין זה מסל"ת כי הגוי הבין שלא על הרגלים הוא שואל כי היה מפורסם שהיו יהודים תוך הספינה והוי כאילו שאלו מה נעשה עם היהודים שהלכו בספינה עכ"ל הרדב"ז ז"ל, (ידידי קורא נעים תן דעתך וראה בעיניך שדברי הרדב"ז עליונים למעלה אשר העתיקו אנשי חזקי"ה המה הגבורים אנשי השם רבינו מהריק"ש ורבינו בצלאל אשכנזי לא באו בסגנון אחד ולא ראי זה כראי זה כי הריק"ש העתיק שלא שאלו מהגוי כ"א זה מה חידוש היה מהספינה דוקא ולא הזכירו בשאלתם כלל מההריגה ואפילו הכי השיב הרדב"ז ז"ל שאין זה מיקרי מסל"ת ולפי זה ודאי פליג הרדב"ז אתשובת מהר"ם אלשיך ומהר"א ששון הנ"ל ואילו לפי מה שהעתיק רבינו בצלאל דברי הרדב"ז לא פליגי כי הם שפה אחת ודברים אחדים כי שאני נדון הרדב"ז דלא מיקרי מסל"ת משום ששאלו מהגוי על ההריגה ומתשובת הגוים נמי נראה עין בעין כי הוא הבין שעיקר שאלתם היתה על היהודים שהרי השיב שהיו שלשה יהודים ונהרגו אמת אמת כל אמת אמת תפסיה להאי גברא לאמת להם שהיהודים נהרגו וא"כ מוכח מדבריו שהבין ששאלתם היתה על היהודים ומשום הכי השיב הרדב"ז ז"ל כי אין זה מסל"ת, אבל בנדון מהר"ם אלשיך ונדון רבינו בצלאל לא היתה השאלה כי אם על הספינה מה חידוש נעשה בה שאפשר שהיה שואל על גוף הספינה ועל הסחורה אשר היתה בה שאין בדברי השואל הוכחה שעל היהודים הוא שואל ולהכי כאשר הגיד הגוי על הספינה שנטבעה או שתפסוה לסטים ואחר כך הגיד מענין האנשים אשר היו בתוכה ומה נעשה בהם הוי שפיר מסל"ת בזה והרי הם בשיטה אחת ורוח לא יבא ביניהם וכמו שהעתיק אחר כך בהרב קונטריס עגונות באות רמ"ה וכתב וז"ל ואף שיש להשיב ראיות ברורות דלא כדברי הרב הנ"ל מ"מ מי כמוהו מורה ומי יתיר אשה לשוק שהיא ערוה לדעתו חלילה, ומ"מ יש לחלוק בנ"ד (והן הן דברי מהר"א ששון בסימן ח' ע"ש) דשאני מנדון דידיה דהתם שאל להם היהודי אם אמת שבאו לסטים על ג' ספינות והרגום כיון דשאלו על הריגת אנשי הספינות והיה מפורסם שהיו יהודים בתוכם הרי ברור שעל היהודים הוא שואל דמה לו מהרגלים וגם בכלל הרי הם גם היהודים אבל נדון דידן שהיתה השאלה מה חידוש מהספינה אולי על סחורה שבה הוא שואל ואינו שואל על אנשיה ומה שמגיד על האנשים הוי מסל"ת גמור אפילו לדעת מרנא הרדב"ז עכ"ל, וא"כ הרי מצאנו שגם דברי הרדב"ז לא באו מפורשים שבאו לחלוק עם הא דמהר"ם אלשיך ומהר"א ששון ורבינו בצלאל ז"ל כמו שהבין רבינו מהריק"ש, ומה גם דכבר כתבנו אנן בענ"ד שגם לפי שיטת מהריק"ש מודה בנ"ד וכמו שכתבנו לעיל בסמוך בנותן טעם לשבח, והרב כנה"ג בהגהת הטור סימן י"ז אות צ"ט כתב גוי שנשאל מה נעשה מהספינה והשיב שנשברה והיו שם ג' יאודים וכו' הרב רבינו בצלאל והר"ם אלשיך ומהר"א ששון התירו את נשותיהם וכן נראה ממהראנ"ח, ורשד"ם בסימן ס"ז אסרן וכו' ע"ש, ובאות ק' כתב שאלוהו על כללות הספינה והשיב מיתת היהודי יש להחמיר משפטי שמואל רשד"ם סימן מ"ד, ובסימן פ' כתב רשד"ם ז"ל שעשו מעשה והתירוה וכן הסכים מהרש"ך וכן יש להוכיח ממ"ש הרב תומת ישרים דכתב בסימן קל"ו דלא חשיב מסל"ת דוקא אם שואלים אותו על ההרוג או על המת דוקא בזה לא מיקרי מסל"ת אבל כששאלוהו על הכלל תחילה והגוי משיב על הפרט מסל"ת מיקרי וכן כתב מהר"ם מלובלין בסימן ק"ל (ובאות ק"ב העתיק לנו דברי מרשד"ם בסימן נ"ז וז"ל) (ולכאורה נראה דתשובת רשד"ם דסימן פ' היא סותרת לתשובת סימן ס"ז הנז' עוד יש להעיר במה שראיתי להרב לקט הקמח אות ש"ץ דף ס"ב שהביא גם הוא להרשד"ם בתשובה סימן ס"ז וכתב שדעת הרשד"ם בסימן ס"ז כדעת הרב האשכנזי וכתב ג"כ שדעת הרב תורת אמת כדעת הרב האשכנזי להתיר ע"ש, וזה סותר למה שהעתיק הרב כנה"ג לתשובת רשד"ם סימן ס"ז) ובאות ק"ג כתב וז"ל שאלו לו מה חידוש מהספינה ולא הזכירו לו אנשיה והגיד לו מיתת היהודי מסל"ת הוי מהר"ר בצלאל סימן כ"א הר"ש הלוי חלק אה"ע סימן ג' ד' הר"א ששון הר"א די ביטון ז"ל בתשובה כ"י סימן ל"ה עכ"ל ע"ש, הרי מצינו חבל נביאים רבני מאוואתא דסברי מרנן דבשואל מה חידוש מיקרי מסל"ת רבינו מהר"ם אלשיך ומהר"א ששון ורבינו בצלאל אשכנזי ומהרש"ך ומהראנ"ח והרב תומת ישרים ומהר"ם מלובלין והר"ש הלוי ומהר"א די בוטון ורבינו הגדול מהר"י קארו בתשובותיו סימן ח' מדיני גוי מסל"ת סובר הגם ששאלוהו על מיתת אחרים והגיד מיתת פלוני מיקרי מסל"ת ע"ש, ועי' כנה"ג אות ק"ב כל האי נבגא דברכתא כל בי עשרה שכינתא שריא כולם קדושים ובתוכם ה' עונים באימה וביראה ובענוה דבענין זה מיקרי שפיר מסל"ת וכ"ש הוא נ"ד שאף לדברי החולקים בנ"ד אזלי ומודו כמ"ש לעיל מילתא בטעמא:
המורם מכל האמור דמה ששאל היהודי הקאפיטא"ן להאופיסייא"ל מה נהיה ומה נעשה ואנו מפי הקאפיטא"ן אנו חיין מיקרי שפיר מסל"ת והגם שהוא עד מפי מסל"ת כמ"ש הכל לעיל ותרי ספיקי הראשון והשני נתבררו ונתלבנו יפה יפה בעזר השם יתברך מי"ב שבטי ישראל שהרי גם רבינו טודרוס הלוי ומהרד"ך סוברים כן כמ"ש משם קונטריס עגונות אות רמ"ג עיין שם:
ולענין הספק השלישי שהאופיסייא'ל לא אמר קברתים, הנה הרמב"ם ז"ל פרק י"ג מהל' גירושין פסק דגוי מסל"ת צריך לומר וקברתיו וז"ל בהלכה כ"ה יצא גוי וישראל מעמנו למקום אחר ובא הגוי והסיח לפי תומו ואמר האיש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו ואע"פ שאין הגוי יודע אותו האיש והוא שיאמר קברתיו עכ"ל, ומרן ז"ל באה"ע סימן י"ז סעיף י"ז הביא דעת הרמב"ם ז"ל בשם יש אומרים דצ"ל קברתיו אבל סתמא דדינא דלא כוותיה ופסק כהטור דלא בעינן וקברתיו עי' ב"י, ועוד שכבר העלה רבינו מהר"י קארו בתשובותיו סימן ג' בדיני גוי מסל"ת דף ק"ו דלא בעינן לומר וקברתיו וז"ל הצ"ל באותה תשובה ואע"ג שהתוגר ההוא לא אמר קברתיו ולדעת הרי"ף והרמב"ם צ"ל קברתיו וכתב הרשב"א והר"ן שאין לנו להקל באיסור אשת איש שלא כדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל, הנה מ"מ אין לנו להחמיר בזה כיון דאיכא כמה פוסקים גדולים ואחרונים שכתבו שאין צריך להזכיר קבורה וכו' וכתב עוד שם וכן נהגו פה שאלוניק עיר ואם בישראל בימי קדם ובשנים קדמוניות היתה עיר גדולה של חכמים ושל סופרים וכיון שנהגו להקל בזה נראה לענ"ד דאין ראוי להחמיר מפני כמה טעמי וכו' וכן כתב מהרי"ק ז"ל בכמה תשובות וכיון שכן ראוי להקל בזה ע"ש בדבריו ז"ל מה שהאריך בזה, וכן ראיתי להרב מהר"י אדרבי בספרו דברי ריבות סי' רע"א שכן העלה להלכה גם הרב פרח מטה אהרן ז"ל בסימן ל"ג הסכימה דעתו דעת עליון שאין צריך לומר וקברתיו ע"ש שדבריו הם במים שאין להם סוף שזה דמי למלחמה ואפילו הכי כתב שאין להחמיר להצריך קברתיו ע"ש, וזה באמת צ"ע וצריך ישוב:
אחר כך ראיתי בספר ארץ החיים להרב המופלא חיים סתהון ז"ל בסימן י"ז שכתב משם מהר"א זאבי ז"ל מאחר שראינו בפסקיו ובש"ע שסתם דלא בעינן לומר וקברתיו הכי נקטינן עוד שרטט וכתב הרב הנז' ועי' בקונטריס עגונות אות רנ"א מה שהעתיק מהרב בצלאל אשכנזי שהרמב"ם יחיד בדין זה דמצריך לומר קברתיו בגוי מסל"ת אף בלא מלחמה ומים של"ס והנה ה' תרוה"ד כתב דלא נהגו כלל כוותיה וכן כתב הרדב"ז דכבר נהגו להקל בכל הדורות וכן כתב מהרי"ט שבסאלוניק עיר גדולה של חכמים נהגו להקל ואף לדעת הרמב"ם יש הרבה פירושים המ"מ והר"ן ומהר"ם ומהר"י בן מיגש והריטב"א כל אחד פירש פירוש אחר בדבריו והרדב"ז תפס עיקר פירוש המ"מ דכל היכא דאין מזכיר שמו דוקא בעינן וקברתיו ע"ש, גם הרב כנה"ג בהגהת הטור אות קנ"ה כתב וז"ל אמר המאסף מדברי רוב הפוסקים תראה שחולקים על הרמב"ם דאין צריך לומר קברתיו אלא במלחמה לדברי כולם וכו' ע"ש מה שהאריך בזה וכן ראיתי להרב דרכי נועם סימן יו"ד שגם הוא הסכים לזה ע"ש, ועי' להרב לקט הקמח הלכות עיגונא דאיתתא סימן ק"ס עש"ב, ועוד הרי כבר הכריע בזה מור"ם ז"ל שם כהרב המגיד שאם מזכיר שם המת ומכירו לא בעינן קברתיו במסל"ת ועיין באר היטב שם ס"ק נ"ח והכא בנ"ד האופסויא'ל מכירו הוה ומזכיר שמו ולכך הגם דלא אמר וקברתיו שפיר דמי, אלא שעדין לא איפרק מחולשא שהרי אפשר לומר דלא הקילו ולא הצריכו בגוי מסל"ת לומר קברתיו אלא באומר מת או נהרג שלא במלחמה שאינו בהול ולא מטרידא דעתיה לומר בדדמי, אבל בנ"ד שהמעשה היה במלחמה שהוא בהול אפשר לומר דגם במסל"ת צריך לומר וקברתיו שהרי גם בעד אחד דקימ"ל שאם העיד עליו שמת נאמן ואין צריך לומר וקברתיו אליבא דכ"ע וכמו שפסק מרן בסימן י"ז סעיף ג' אם יאמר ראיתי שמת במלחמה או במפולת צריך לומר כמו שפסק מרן שם סעיף ל"ג וסעיף נ' שדוקא באומר וקברתיו הוא דנאמן ואם לא אמר קברתיו לא תנשא משום דאמר בדדמי וא"כ כ"ש בגוי המסל"ת דמגרע גרע ודאי צריך לומר וקברתיו לכ"ע כך היה נ"ל, אחר כך ראיתי ברבינו ב"י בסימן זה שכתב וז"ל וכתב עוד המרדכי דבמקום שאמר העד אפילו בשעת מלחמה ראיתיו הרוג אחר כך והכרנו יפה יפה בטביעות עין בהא לא איבעיא לן דפשיטא דנאמן וכו' וסברת הלב היא דלא שייך אותה בעיא בעכו"ם שאינו נאמן אלא במסל"ת דבשלמא ישראל המתכוין להתיר יש לומר דבשעת מלחמה נתן לבו להעיד ולהתיר על הנדמה ודבר ההוה להיות אבל עכו"ם שמספר מעשה לפי תומו ולא שם כונתו לשם אותו דבר אינו אומר את הנדמה כי אם את אשר ראה אמת בזה וכן הסכימו ה"ר נתן ורבינו שמחה ע"ש, ואחר כך העתיק תשובת הר"ן ז"ל דמסיק וז"ל הילכך בנ"ד אין לסמוך על דברי אותו המסל"ת שמת פלוני בעת הדבר דכיון דאפילו בעד אחד בעינן וקברתיו כ"ש במסל"ת עכ"ל ע"ש, והרב דרכי משה ס"ק ע"ה כתב על זה וכן משמע מדברי נמוקי יוסף שכתבתי לעיל לשונו גבי גוי מסל"ת ובתרומת הדשן סימן ר"ס פסק כדבריהם וחיישינן אף בעכו"מ מסל"ת דאמר בדדמי ע"ש מה שסיים ובש"ע בהגה סעיף ן' הביא הוא פלוגתא בזה ע"ש והרב ח"מ שם ס"ק ק"ד מסיק וז"ל ועל כן אין לסמוך למעשה על המקילין האלו להתיר בכותי במלחמה בלא קברתיו ע"ש, והרב ב"ש ס"ק קנ"ה הביא דבריו ז"ל ועין לו ראתה בתשובת רמ"א הובא בקונטריס עגונות אית ש"ו דכתב דיש להחמיר דהא הר"ן והרמ"ה והרא"ש והתוס' והריטב"א סברי דחיישינן בעכו"ם המסל"ת שאמר בדדמי וכן משמע מדברי מהרא"י ובפרט להרמב"ם דמצריך בעכו"ם מסל"ת שיאמר וקברתיו ע"ש, ורמ"א ז"ל אזיל לשיטתיה שכתב בדרכי משה כמש"ל, אבל הרב ט"ז שם ס"ק ס"ז כתב על סברת המקילין שהיא סברת ה"ר נתן ורבינו שמחה וז"ל וזכורני בילדותי ראיתי תשובה אחת מעגונה שבאה לפני חכמי הדור זקני מהר"ר יצחק בר בצלאל ורש"ל והביאו דברי מרדכי אלו להלכה ורש"ל כתב שם דלאו סברת הלב לחוד אלא יש הוכחה לזה מן התלמוד ולא ידענו מה היא הראיה ההיא עכ"ל, איך שיהיה מידי פלוגתא לא יצאה אלו מיימינים ואלו משמאלים, ונראה לי דלדעת המחמירין לומר בגוי מסל"ת וקברתיו במלחמה הכא לא סגי אם מזכיר שמו ומכירו כמו שהכריע רמ"א בגוי המסל"ת בלא מלחמה דסגי במזכיר שמו ומכירו דהכא שאני דכיון דחיישינן לומר בדדמי מאי נפקא מינה אם מכירו מ"מ חיישינן שמא נדמה לו שמת באותו חרב שנפגע בו והוא עדין חי וכן יש להוכיח מדברי הריב"ש ז"ל שהוא מאריה דהאי חילוקא דכתב מור"ם דהכירו הוי כאומר וקברתיו ואפ"ה כתב בתשובה סימן שע"ה וז"ל הצ"ל אבל באומר הכרתיו לבד לא סגי במלחמה דהא אפשר שלא מת אלא דמחו ליה ברומחא או בגירא ומעיד שמת דסלקא דעתיה דכל הני איקטול והוא פלט וכו', הרי שלך לפניך דהכא במלחמה למאן דמצריך לומר וקברתיו לא סגי בגוי המסל"ת אם יאמר הכרתיו, ולפי האמור מידי ספיקא לא יצאה אשה זו קשת רוח:
אמנם אחר ההתבוננות נראה דאיתתא דא שריא והוא כשנצרף עדות היהודי השבוי מהאויב אשר היו במקום אחד זה לנגד זה אלו אורבים לאלו ואלו אורבים לאלו אשר אמר שמצא שלשה חללים מאנשי הצבא של הקאפיט'אן במקום מצבם וידע אחד מהם שהוא יהודי מהמזוזה אשר מצא בחיקו וקברם הגם שלא ידע מי הם מ"מ כיון שאומר שמצא אותם במקום מצבם ומעמדם של אנשי הקאפיטא'ן, והקאפיטאן והאופיסייא"ל ואנשיהם ידעו ששלשה מהם הידועים להם הוכו ונהרגו במקום הזה מקום מארבם של אנשי הצבא שלהם אלא שאנו אומרים שאפשר כיון שהוא עת מלחמה והם טרודים ובהולים אפשר שלא כיוונו יפה עדותם ואומרים בדדמי שאפשר שעדין הם חיים וכיון שזה היהודי השבוי אומר שמצא שלשה במקום מצבם של אלו הרוגים וקברם א"כ מוכח שאלו השלשה מאנשיו שאומר האופיסייא"ל שהוכו ונהרגו אמת הוא שכבר מתו, וראיה לזה מהא דאיתא ביבמות קכ"ב ע"א פרק האשה בתרא מהנהו עובדי דאיתא התם אבא יודן איש ציידן אמר מעשה בישראל ונכרי שהלכו בדרך ובא נכרי ואמר חבל חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת בדרך וקברתיו והשיאו את אשתו שוב מעשה בקולר של בני אדם שהיו מהלכים לאנטוכיא ובא נכרי אחד ואמר חבל על קולר בני אדם שמתו וקברתים והשיאו את נשותיהן ושוב מעשה בששים בני אדם שהיו מהלכים לכרכום ביתר וכו' ע"ש ופירש"י קולר חבורה ע"ש, הרי שם שהידיעה שהיה לנו בהם שאנו יודעים שפלוני ופלוני הלכו בדרך הזה והגוי שאמר שמצאם הרוגים וקברם לא היה יודע מי הם אלא שאומר שמצא בדרך שאנו יודעים שהלכו בה פלוני ופלוני הרוגים מתים וקברם ואפילו הכי מצרפים אנחנו ידיעתנו בהם עם דברי הנכרי שאומר שאלו שעברו באותו מקום עברו ונענשו שמצאם שם הרוגים וקברם ובצירוף העדויות אלו עם אלו השיאו נשותיהם הגם שהנכרי לא אמר אלא שמצא הרוגים שם ולא ידע מאן נינהו וא"כ בנ"ד נמי נימא הכי אף אם לא היתה לנו ידיעה כי אם שפלוני ופ' היו במקום מצבם הם לדמם יארובו ובא יהודי השבוי ואומר שמצא שם הרוגים וקברם די לנו בזה וכ"ש שאנחנו יודעים שהוכו מכת מות ומתו ובא היהודי השבוי ואימת דברינו שמצאם מתים וקברם שדידן עדיפא מהני עובדי דש"ס ודאי דמהני לצרף העדות שפיר ולא חיישינן שמא אחרים הם כיון שמצאם באותו מקום ובאותו מצב ובאותו זמן כהני עובדי דש"ס הנ"ל:
ונראה לי שאפילו לדעת הרמב"ם ז"ל דסובר שקולר המוזכר בש"ס היינו ר"ל אסורים בקולר דמשמע שאם לא היו אסורים הגם שנמצאו באותו מקום חיישינן לאחרים ומרן ז"ל העתיק לשונו בסימן י"ז סע' י"ז ז"ל וכן אם יצאו י' בנ"א כא' ממקום למקום והם אסורים בקולר או נושאים גמלים וכו' ע"ש, מ"מ בנדון דידן מודה דלא חיישינן לאחריני חדא דהא דחיישינן לאחריני כי לא היו תפוסים משום שנמצאו פגרים מתים במקום עוברים ושבים שהיתה דרך לשם והשיירות וארחי ופרחי מצויות רגל אדם עובר אורח בזה הוא דחיישינן דשמא אלו שנמצאו שם אחרים עוברי אורח עברו משם ואיתרע בהו מילתא משום הכי בעינן סימן מובהק שהיו תפוסים ואסורים בזיקים אבל בנ"ד שבמקום שנמצאו החללים אינו מעבר אורח כדי לחוש לאחרים שעברו משם ונענשו שהמקומות האלו בשעת מלחמה מסוכנים הם לעבור בהם רגל אדם ואין אדם עובר מפני הגייסות אלא אנשי חיל לצבוא צבא וכבר העיד היהודי הקאפיטא"ן שבמקומות אלו אין הולך לשם כ"א אנשי הצבא שלו שכל שר האלף עומד בחלק מקומו על משמרתו ואין לזרים אתו והוא ידע שמאנשי הצבא שלו לא נפקדו באותו זמן כ"א אלו השלשה הנזכרים בשמותם במקומותם, ועוד דשאני הני עובדי דש"ס דעיקר שרייתייהו דאנתתי דידהו אין אנו חיים כ"א מפי הנכרי המסל"ת שהרי הוא שהגיד מיתתם של אלו דאנן לא ידעינן מינייהו כלל כ"א שהלכו לדרך שם אבל ממאי דאירע בהו לית לן ידיעה כל עיקר ומשום הכי דייקינן כולי האי בסהדותייהו שאין לנו על מי לסמוך כי אם על פיהם אבל בנ"ד שאין עיקר סמיכתינו על היהודי השבוי שאמר מצא שלשה חללים וקברם אלא עיקר סמיכתנו אינה אלא על האופיסייא"ל שהעיד שראה אותם פגרים מתים אלא אנן משום דחיישינן שאמר כן בדדמי לכך מצריכינן ליה לומר וקברתים ומשום האי חששא צריכין אנן לדברי השבוי ואינו אלא לגילוי מילתא בעלמא ולהכי לא דייקינן ביה כולי האי וכיון שאמר שמצאם במקום מצב שלהם ובמקום משמרתם פגרים מתים במקום אשר אמר האופיסייא"ל שנפלו שם על חלליהם אין לך הוכחה גדולה מזו ולהכי בצירוף כל זה עדות גמורה היא במיתה וקבורה כמו שהצריכו רז"ל ואין כאן בית מיחוש, ועל כן רחוק הוא לומר שממקום אחר באו למקום המלחמה ממש ומתו שם במניינם והאחרים אשר ידוע לנו שהוכו מכת מות חלפו והלכו להם למקום אחר ובאו אלו וניתנו תחתיהם למות תמורתם במקומם ובמצבם עמדו כמו נד באותו זמן ובאותו מצב מיד לאור הבוקר כולי האי לא חיישינן שאין הדעת סובלת הדברים האלו, וזה לשון הרא"ש בתשובותיו בכלל נ"א סימן ב' אחר שהביא הני עובדי דש"ס כ' וז"ל ולא מיבעיא זה שהיה יחידי אלא אפילו חבורת בני אדם דאם איתא שמתו כולם קלא אית להו אפילו הכי סמכינן אעדות גוי אע"פ שלא הכיר שום אחד מהם אלא שידוע שפלוני ופלוני היו מהלכים באותו דרך ולא עוד ע"ש, והילכך בנ"ד נמי נימא הכי הגם שהיהודי השבוי לא ידע מהם מאומה אלא שמצא שלשה הרוגים במקום שהיו עושים מלחמה אנשי הצבא של הקאפיטא"ן והאופיסייא'ל וכבר נודע ומכיר האופיסייא"ל שהשלשה שנים מהם יהודים ואחד נוצרי הוכו מכת מות שם והניחם שם א"כ הוברר הדבר שאלו הנקברים הם שידע שהוכו מכת חרב ולפיכך נשותיהם מותרות, גם הרב צמח צדק בתשובה סימן ע"ב דף מ"ז ע"ב כתב כלשון הזה וז"ל וכן במעשה של ששים בני אדם כיון שהיו ידועים שהגוי הזה היה מהלך עמם לכרקום ביתר ובא אחר כך והגיד סתם ששים בני אדם מתו בדרך ביתר אמרינן מסתמא על אותם ששים בני אדם שהיה הולך עמהם שאנו יודעים בהם הוא מגיד ולא חיישינן דילמא אותם ששים פירשו ממנו ועל ששים אחרים הוא מגיד אלא מסתמא על אותם שאנו יודעים שהיו מהלכים עמו בדרך זה הוא מגיד כמו מעשה דאבא ציידן וכו' ע"ש, וא"כ גם בנ"ד איכא למימר הכי כיון שאנו יודעין על פי האופיסייא"ל שאלו השלשה היו במעמד האורבים למלחמה והוכו ונשארו שם ובא היהודי השבוי והגיד שמצא במקום שנשארו שם האנשים הידועים לנו מצא שלשה חללים מתים וקברם אמרינן מסתמא על אותם אשר נשארו שם הוא מעיד ומצרפים הכל לעדות אחת וכ"ש בנ"ד שאותו מקום אינו מעבר לעוברים ושבים כמ"ש לעיל בסמוך,
עוד אני מביא ראיה לזה מדברי מרן מהר"י קארו בתשובותיו והבי"ד הרב קונטריס עגונות בסי' זה אות קפ"ג שכתב וז"ל מעובדא דקולר אף שלא אמר הגוי המנין שלהם ולא שנתלוה עמהם רק אמר הקולר של בני אדם שהיו מהלכים למקום פלוני מתו ואין אנו יודעים קולר אחר שהלכו בדרך ההוא לא חיישינן שמא ג"כ קולר אחר היה וכן אם אומר מנין בני אדם שהלכו למקום פלוני ואין אנו יודעים מנין אחר כזה שהלך למקום ההוא אלא אותן שיצאו מכאן משיאין נשותיהן ע"כ ע"ש, א"כ אנן נמי נימא הכי בנ"ד כיון שאנו יודעים ע"פ האופיסייאל ששלשה בני אדם הם שנשארו שם מוכים במעמדם ובמצבם ובא זה השבוי והגיד שמצא שלשה חללים שם וקברם מסתמא אמרינן על אלו הידועים לנו שהיו שם הוא מעיד כיון שלא ידענו שהלכו לשם אנשים אחרים וכמש"ל:
ולכאורה קשה מהאי קרא דברי הימים ב' י"ג י"ז ויכו בהם אביה ועמו מכה רבה ויפלו חללים מישראל חמש מאות אלף איש בחור ע"כ, ומצינו בירושלמי דפרק ששה עשר דיבמות הלכה ג' ע"ש, וכן איתא במדרש רבה פרשת תולדות פרשה ס"ה על פסוק הקול קול יעקב אמר רבי אבא שהעביר מהם הכרת פניהם של ישראל זה החוטם שחתך מן הנהרגים כדי שיהיו נשותיהם של הנהרגים עגונות אלמנות צרורות עד יום מותן שאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם (כמ"ש המפרשים) שם ר' אמי אמר שהושיב עליהם משמרות שלשה ימים עד שנתקלקלה צורתם הה"ד עצמו אלמנותיך מחול ימים וכו' ע"ש, וקשה לי דכיון שבאו למנין כשהתחילו המלחמה והיו בישראל שמונה מאות אלף והרי אנו רואים בעינינו שנפלו חללים מהם ת"ק אלף במנין כמ"ש הכתוב א"כ ודאי אלו המתים והחללים הם שנחסרו משמונה מאות אלף כמ"ש מרן כאן דמנין הוי הכרה וא"כ מה מועיל אביה בקלקלו את החוטם שלהם, ואפשר לומר דקרא דקאמר דנפלו חללים חמש מאות אלף אלו נמצאו במקומם חוץ ממה שלא נמצאו שברחו או נשבו או נטמנו א"כ לא ידענו מי הנהרגים ומי אשר לא נמצאו ועדין הם חיים, או נימא שהכתוב מינה ת"ק אלף שנמצאו חסרים מהמנין ולא ידענו מה נעשה מהם וכיון דנחסרו במלחמה ורובם נפלו חללים קרי לכל ת"ק אלף חללים, או נימא דלא באו למנין שמונה מאות אלף אלא מבני ישראל אבל באמת היו עמהם עבדיהם וכמה תערובות אשר לא מבני ישראל המה וא"כ הגם שנמצאו חמש מאות אלף חללים אפשר שהיו בהם מעבדיהם והאחרים ברחו לכן אין זה היכר ודוק:
והנה מה שקבלנו העדות מיאודי הקאפיטא"ן והוא מחלל שבת ואוכל מאכלות אסורות שמעתי מי שערער על זה ואני אומר שאין בזה משום רשע עד עיין בספרי הקטן "בנפש דוד" אות ק"ל מה שלמדתי זכות על בני עמנו חלוצי צבא שאוכלים מאכלות אסורות ומחללי שבת שאין עליהם עון אשר חטא עש"ב:
עוד יש סברא לצרף עדות היאודי השבוי שאמר שקברם שהרי הרמב"ן והריב"ש סוברים להלכה דלא בעינן בעד אחד במלחמה קברתיו דלא אמרינן זה כי אם באשה עצמה לפי שהיא אומרת בדדמי לפי שאין רצונה להתעגן אבל בעד אחד או בגוי המסל"ת אם אין הדבר ברור להם כשמש מה להם ולצרה הזאת אלא משום דחשו לסברת הרי"ף והרמב"ם להכי הצריכו לומר וקברתיו ומשום הכי כיון שאינו אלא משום חומרא כל דאיכא גילוי מילתא בזה די והכא בנ"ד אין לך גילוי מילתא יותר מדברי יאודי השבוי ודוק:
עוד יש להקל בנ"ד מטעמא אחרינא והוא דלא הצריכו להעיד ולומר קברתיו במלחמה אלא אם היו במלחמה מערכה מול מערכה נראים בעליל אלו לנגד אלו התם שדעתם טרוד ובהולים כל כך בזה אמרינן אפשר שאמר בדדמי ולא נתן דעתו לדעת בירור הדברים אבל בנ"ד שלא הלכו אלא לארוב אלו על אלו וזה נחבה מזה שאינם בהולים כל כך אפשר שלא הצריכו לומר קברתיו אלא כיון שאמר ראיתיו שנהרג כיון שאין דעתו טרודה כ"כ לא אמרינן שאמר בדדמי וכן ראיתי להרב לקט הקמח סי' חת"ן שכתב הכי וז"ל סתם מלחמה דמיירי ביה תלמודא היינו מלחמה שעורכין על השדה מחנה מול מחנה הזורקים חיצים ואבני בליסטראות ויראה היא למנטר ולמחזי אבל במקום שהיתה מנטרא ומחזי נאמנת לומר נהרג ע"כ:
וראיתי לבעל קונטריס עגונות אות ש"ך שכ' משם הר"מ מלובלין ז"ל אף דלא קימ"ל כדברי המרדכי דמיקל בגוי המסל"ת שלא להצריך קברתיו מ"מ לצירוף טעמים אחרים יש לצרפו וכן כתב והעתיק הרב לקט הקמח סי' רנ"ז ע"ש מה שסיים:
מכל הני מילי מעלייתא דכתבינן נתבאר ונתברר גם הספק השלישי שלא אמר האופיסייאל קברתים וכן האמת ובבירור שלא קברם מ"מ מצרפינן שפיר עדות יאודי השבוי שאמר שקברם ולהכי אתתא דא שריא מכבלי עיגונה בעה"י:
ועתה על משמרתי אעמודה על הספק הרביעי דהיה נראה דכל אחד מעיד על חצי דבר דזה האופיסי'אל מעיד על ההכאה והמיתה והשבוי מעיד על הקבורה הכל כמו שכתבנו לעיל בבית הספיקות הנה בקמא ע':
אמרו על פסוק ע"פ שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר ולא חצי דבר למעוטי שנים אומרים אחד בגבה ושנים אומרים אחד בכריסה ע"ש, ואחר ההתבוננות נראה דבנדון דידן לא מיקרי חצי דבר שהרי האופיסייאל העיד כל העדות בשלימות שאמר פלוני ופלוני מתו וזה באמת עדות שלימה, אלא שאנחנו חששנו שמא אומר בדדמי משום הכי היאודי השבוי שאמר שמצאם מתים כמו חללים שוכבי קבר שקברם לא הוי כ"א גילוי מילתא בעלמא על עדות האופיסייאל שדבריו נאמנים וקיימים, וגדולה מזו כתבו התוספות שם ד"ה למעוטי שנים דהיכא שראו כל מה שהיו יכולים לראות באותה שנה לא מיקרי חצי דבר והביאו ראיה מהא דגיטין ס"ג פרק התקבל האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שתי כיתי עדים שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע ולא חשיב כהאי גוונא כחצי דבר ע"ש, וכעין זה כנדון דידן מצאתי בתשובת מהר"י בי רב הביאה הרב חתם סופר בתשובה סימן ס"א על ענין ספינה שנשברה בים והעיד עד אחד איך ראה משה קולפאטי שנפל לים כשנשברה הספינה ולא ראהו שעלה ואחר כך בא הגוי מסל"ת ואמר שראה יהודי שהציל עצמו על קרש מקרשי הספינה והרגוהו הישמעאלים והתיר אשה בעדויות אלו וא"כ דון מינה ואוקי באתרין נמי ודוק:
וחזיתיה להרב לקט הקמח הלכות עיגונא דאיתתא אות שי"ד שכתב וז"ל והנה אף שנאמר לא היה מסל"ת יש מקום להתיר אשה זו מאחר שיש כאן יהודי המעיד מטביעת פלוני במים שאין להם סוף וא"כ כשיצתה אשה זו מחזקת א"א דאורייתא דמים שאין להם סוף אינם רק מדרבנן דאם נשאת לא תצא א"כ בדרבנן אפשר לסמוך על הגוי אף שאינו מסל"ת ותנשא לכתחילה וכו' עוד הוסיף ידו שנית וכתב באות שט"ו וז"ל הצ"ל ה"ה הכא דהישראל אומר הטביעה והגוי אומר הקבורה מן היאודי והגוי יחדיו תסתיים היתר זה וכו' ע"ש, והרי הוא כמבואר ועי' להרב חתם סופר בחלק אה"ע סימן ס"א שנשא ונתן בכעין זה של דבר וחצי דבר:
ותבט עיני בשורי להרב כנה"ג סימן י"ז בהגהת ב"י אות רע"א שהעתיק משם הרב תומת ישרים בענין עדות מיתה ועדות ידיעה שזו אשתו מצטרפי וכגון שזה המעיד שמת ישמע מפי האחר שזהו בעלה של זאת שיעיד על הכל וכן נמי אותו שיודע שהוא בעלה של זאת ישמע מפי האחר ויעיד על הכל ע"ש מה שסיים שלכאורה נראה שנדון דידן נמי דומה לנדון הרב שהרי האופיסייא'ל מעיד על יצחק למשעאלי אשר שלח עמו היהודי הקאפיטא"ן נהרג, והקאפיטאן מעיד שזה היהודי שנהרג ע"פ האופיסייא"ל הוא בעלה של אשה זאת קשת רוח וא"כ גם בנ"ד צריך שיעידו זה בפני זה אבל אין זה כלום חדא דהכא נ"ד כל העדות אנו מקבלים מן היהודי הקאפיטא"ן מה שהוא יודע ומה ששמע מפי הגוי המסל"ת שהוא האופיסייא"ל, ועוד דהכא בנ"ד עיקר העדות היא שיצחק למשעאלי נהרג ואנחנו יודעים שיצחק למשעאלי הוא בעלה של אשה זו ואין אנו צריכים ליהודי הקאפיטא"ן להעיד לנו על זה, אלא שיש לדחות זה דהא גם לזה צריכים אנו לעדות הקאפיטא"ן שהרי אם בא להעיד לפנינו האופיסייא"ל שיצחק למשעאלי נהרג אין אנו יודעים איזה יצחק למשעאלי שאפשר שיש יצחק למשעאלי אחר אבל בעדות הקאפיטאן ידעינן שזה הוא יצחק למשעאלי בעלה של אשה זו, אלא דכבר כתבנו שהכא כל העדות אנחנו מקבלים מיהודי הקאפיטא"ן, ועוד דהרואה יראה בעיניו שהרב כנה"ג מסיק בסוף דבריו באות הנז' וז"ל וכבר אתה רואה מפורש שכל הגדולים הללו לא הצריכו שיעיד אחד על הכל דלא כתומת ישרים מתרי טעמי דתריצי חדא דבעדות אשה שהקילו בה אפילו עד מפי עד גם בזה הקילו דהיינו בדבר ולא בחצי דבר אי נמי שכל שמפי העד מתברר שמת פלוני בצירוף העדות האחר דבר שלם מיקרי כיון שמעיד שמת שזהו המכוון ע"ש, ועדות ידיעה אינה אלא גילוי מילתא, והטעם השני נראה כונתו לומר כמ"ש אנן בענ"ד לעיל וטעמו הא' שכתב הרב ראיתי להרב פתחי תשובה בסימן י"ז ס"ק כ"ף שהביא כן משם הרב ישועות יעקב שסובר שבעדות אשה דמכשרינן עדות קרובים דפסלה תורה ודאי אין לדון לפסול בה נמי משום דבר ולא חצי דבר והסכים הרב פתחי תשובה לדבריו ע"ש שהביא הוא ז"ל פלוגתא דאחרונים בזה, וכן ראיתי למהרש"ך בתשובותיו ח"ב סימן ד' שכן דן את הדין וז"ל במותב תלתא וכו' קם הר' וידאל על רגליו והעיד כי בהיותו בפרישנ"א באו חמרים נכרים ואמרו לי אין אתה יודע שנהרג משרתך אמר להם אתם יודעים ומכירים משרתי אמרו לו הן הלא הוא דילי יעקב שהיה עוזר לנו להעמיס משאינו וכו' עוד העידו עדים נאמנים קודמנא כי זה יעקב משרת הר' וידאל הנז' הוא בעלה של אורודואינייא בת וכו' והשיב שעל פי העדות הנז' מצרפין כל העדויות להתיר האשה הנז' ע"ש, הרי לך שהרב לא חשש להא דדבר ולא חצי דבר ועי' להרב פרח מטה אהרן בתשובה סימן נ"ו בפסקת ואם לחשך אדם לומר דהוי כאותה שאמרו האי דבר ולא חצי דבר ע"ש מה שמסיק, איך שיהיה גם הספק הרביעי שנסתפקנו לפי האמור אין כאן בית מיחוש להא שריותא דאיתתא, עוד יש סניף להתירה להאי איתתא משום דזה כמו שתי שנים מ"מ משאירע האי מעשה ועדין עקבותיהם לא נידעו כלל לא דבר ולא חצי דבר בלי נשמע קולם נשכחו כמת מלב, ואילולי הם חיים וקיימים באיזה מקום היו מודיעים את עצמם בכתבן שבזמן הזה יבא הכתב והמכתב והידיעה מסוף העולם וע"ס בזמן מועט ע"י הבי דואר הנהוג בין מלכות למלכות אחרת כמו שכל אדם חזו בו אנוש יביט מרחוק ומדנסתם החזון ודאי חלפו הלכו מן העולם וכמ"ש הרב חתם סופר באה"ע חלק ראשון סימן מ"ח דף כ"ח ע"ב ע"ש, שכתב דנהי שאין להתיר אשה מכל זה דהא עכ"פ עדין איכא למיחש לכמה סיבות המונעות הכתיבה על הבי דואר מ"מ אותן סיבות מיעוטא הוא אבל רובא דרובא אי הוה קיים היה נותן תוד"ע לביתו ע"ש, וזה באמת סניף טוב לשריותא דהאי איתתא:
הגם הלום ראיתי אחרי רואי בספר ישמח לב (ירושלמי) בחלק אה"ע סימן ה' ויעת"ק צו"ר את דברי חד מן קאמיא בפסקו הלא הוא הרב נסים מנחם נגרין זיע"א שהפליא עצה הגדיל תושיה באומדנא זו כי בזמן הזה רבו כמי רבו הבאפ"ורים ושמא"ן דיפי"ר והטיליגראפי"ם יגאזיטא"ס עד ערי הודו וכתב שסמוכות שלו מהרב הגדול תנא דידן כמוהר"י אביגדור ז"ל שדן את הדין הלזה באומדנא זו והוא בעצמו אמר וענה שחילוק זה אינו שלו לבד כ"א מהרב משה בן הרב כמוהר"ח בן עזוז בעל המחבר לחם אבירים שכתב פסק בענין עיגונא דאיתתא להתיר עגונות מהטעמים הנז' והרב נסים מנחם ז"ל הגם שמתחילה היה קשה בעיניו להתיר מהטעמים הנז' מ"מ אחר שמצא תנא דמסייע להרב הגדול הנז' מהרב תרומת הדשן בפסקיו סימן לק"ט גם הוא הסכימה דעתו בהיתר מהטעמים הנז' והעמידה על תילה ובנה עליה מצודים על האומדנא הנז' ע"ש, והרב ישמח לב לא נחה דעתו לסמוך על זה להתיר אם לא יש צדדים אחרים להתיר ע"ש:
דע ידידי קורא נעים דהכא בנ"ד שהנכרי האופיסיאל לא הזכיר שם אביו ושם עירו כ"א יצחק למשעאלי היה נראה לכאורה שכל שלא הזכיר שם אביו ושם עירו לא הוי כלום וכמ"ש בש"ע סימן י"ז סעי' י"ט שכתב עד שיעיד שהוא פלוני ויכיר שמו ושם עירו ע"ש ובתשובת מרן מהר"י קארו בדיני גוי מסל"ת סימן א' כתוב לאמר ז"ל דמאחר שארבעה גדולי הדור ה"ה ר"י מטראני והריב"ש ומוהרי"ק והרא"ם כתבו דצריך להזכיר שמו ושם עירו מי יקל ראשו בדבר ערוה נגד המלאכים ואדירים בפרט שהם בתראי וכו' ע"ש, ועיין להרב לקט הקמח דף י"ג ע"ב סימן ט"ז ומהר"א ששון סימן י"ז כתב דצריך להזכיר שמו ושם אביו או כינויו או סימן שנודע בו ע"ש משמע דכינויו הוי כשם אביו אלא שלא הזכיר שם עירו ע"ש, אמנם נראה דבנ"ד אין צריך להזכיר גם שמו כיון שאומר האופיסייא"ל ליהודי הקאפיטא"ן שהיהודים אשר שלחת עמי מתו והקאפיטא"ן ביודעם ומכירם כמ"ש אין לך דבר ברור יותר מזה וכמו שפסק מרן בסעיף י"ז וז"ל יצא גוי וישראל מהמנו למקום אחר ואמר איש שיצא מכאן עמי מת משיאין את אשתו אע"פ שאין הגוי יודע איתו האיש ע"כ ע"ש, וכן כתב מהרש"ך בחלק שני סימן ד' וז"ל וא"כ בנ"ד שהזכירו שם הנהרג ואמרו שהיה משרתו של הר' וידאל הנז' ושהיו קורים אותו דילי יעקב וכו' אין צריך שמו ושם אביו או שמו ושם עירו מאחר שנתברר שיעקב אלחאנטי בעל האשה הנז' הוא משרתו וכו' ע"ש, ועוד דהכא בנ"ד הרי מזכיר שמו ושם כינויו שהוא עדיף משם אביו כמ"ש הכנה"ג וכן ראיתי להרב דרכי נועם סימן י"א בספק חמישי ע"ש, שדן את הדין וזיכה אח הזכאי וכתב שכל שאנו יודעים על פלוני קאמר אין צורך לכל זה ע"ש, ועי' להרב לקט הקמח למהר"ם חאג'יז סימן קי"ח וכן ראיתי לו להרב משאת בנימין שהעלה כן להלכה בסימן מ"ד ועי' להרב לקט הקמח סימן תכ"ו ע"ש, וא"כ בנ"ד שיהודי הקאפיטא"ן מעיד שזה יצחק למשעאלי הוא יודעו ומכירו שהיה בן גילו שלמדו יחד בבית הספר ובבית המלמד והוא הידוע להנכרי האופיסייא"ל שהיה בחברתו בדבר ברור כזה אי אפשר להסתפק באחר ולהכי יש להתיר בשופי אשתו העגונה והעגומה וה' יטיב לבה אמן, בנל"ך ואע"י:
זאת עולה מן המדב"ר שכל הספיקות אשר נפלו בהאשה הקושי"ת הזאת ספיקן טהור ונוסף הוא על שונינ'ו כמה צדדי היתר אשר נמצאו בה כאשר עיניך תחזינה בתשובה אשר שמתי לפניך קורא נעים כיד ה' הטובה עלינו ועל כן הסכימה דעתי דעת קלה בהיתרא דזאת האשה לפתוח ולהתיר כבלי עיגונה כן נראה לי להלכה ולמעשה אם יסכימו עמי חכמי הדור רבותינו שבגולה כי להם משפט הגאולה ככל אשר יורו לנו שהם רשאים ולא אני וצור ישראל יצילנו משגיאות ויורנו מתורתו נפלאות ארבעה ימים לחדש תשרי משנת עטר"ת שנת טובתך לפ"ק פה אוראן יע"א:
הצעיר דוד הכהן סקלי י"ץ
סימן ג
זה שייך לפסק אשר ערכתי לפניך בסימן הקודם ע"ש, ושלחתי הפסק הנז' ליד ידידנו הרב הגדול כמוהר"ר חיים בלייח ז"ל מריה דמתא מחסייא תלמסאן יע"א לראות מה יקרא לו האדם הגדול במעלה הוא היאות והנכון כאשר יגזור כן יקום, וזה אשר השיב לי הרב במכתבו הראשון כ"א לחדש חשון שנת ועטר"ת לפ"ג זה נוסחו, לידי"ן ואו"ע החה"ש הדו"מ כמהר"ר דוד הכהן נר"ו יאיר וכו':
אותותי אלה יגישו אז ידברו אל נא יחר לידידי שלא יכולתי להשיב וכו' אכן באתי להודיע לידידי כי ראיתי פסק דין שלו והנה הוא כדת וכהלכה אכן ימתין לי ידידי שבוע הבא הנה אשלח לו הכל באורך וברוחב ועוד אודיע לידידי שכל דבריו אמת וצדק וכו' הכ"ד הצעיר חיים בלייח ס"ט, אחר זה קבלתי ממנו מכתב שני עם פסק שלו ששה ועשרים לחדש חשון פר"ת זה נוסחי, לקראת מעלת החה"ש והכולל דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא מוהר"ר דוד הכהן נר"ו יאיר, אל נא יחר לידידי שלא יכולתי להשיב עד היום עכ"ב היתה כי חולשת הזקנה לא נתנני השיב רוחי, ועוד אור עיני כבדו מזוקן ולא אוכל ללמוד בספר וכשאקרא דף אחד ושתים יגדל הכאב עלי ואניח הספר מידי ואם אמרתי לאחד מן התלמידים לכתוב היה כותב דבר שאינו הגון והוכרחתי לתקן הכל:
דע ידידי כי ענין יצחק למשעאלי אליבא דכ"ע אשתו מותרת הן מצד הגוי האופיסיי"ל מסל"ת לכ"ע אפילו שאל לו היהודי ואפילו בעת המלחמה אין להסתפק מאחר שהאופיסיי"ל העיד שנהרג במקום וכשחזרו להביאו מצאו יהודי אחד מן האויבים והביאו אותו שבוי והוא העיד שמצאו שלשה מתים במקום הנז' וקברם ואחד מהם ידע שהוא יהודי שמצא בחיקו מזוזה א"כ דבר פשוט הוא שהעיד מת וקברתיו ע"כ, ואחר זה כתב וז"ל אכן התבונן ידידי שעיקר מה שלא השבתי תיכף כי הייתי שואל לכל אנשי המלחמה כיצד היתה הנהגתה, ושעל ידי זה מצאתי תרופה לכמה בנות ישראל כאשר עיניך יביטו בפסק אשר שלחתי אליך לראות כבודך אם יכשר בעיניך עם האגרת הזאת השנית הכ"ד הצעיר חיים בלייח ס"ט עכ"ל מכתבו ז"ל, ובפסק של הרב אשר הגיע לידי ראיתי שלאחר שהעתיק השאלה והספיקות הנמצאים בהנדון בקיצור כתב וז"ל והנה ידידנו הרב הרד"ך האריך והרחיב ברוח מבינתו וצלל בנהרי נחלי הפוסקים והעלה בידו מרגניתא להתיר איתתא דא מעיגונה, ועל הספק הראשון הביא לנו מש"כ מהר"ם אלשיך בתשובה סימן קי"א וכו' עוד הביא הרב ז"ל מה שיצאתי אנכי הד"ך לחלק בין הא דנ"ד לנדונו של מהריק"ש והרדב"ז ז"ל דשאני נ"ד שהקאפיטא"ן מוכרח לשאול להאופיסיי"ל ע"פ הנימוס ודינא דמלכותא מוכרח במעשיו לשאול ולדרוש ולדעת מה נעשה בשליחות זו כדי להשיב לשולחו דבר להגדולים ממנו ועל דבר זה השיב האופיסיי"ל ע"פ הנימוס ג"כ היתה תשובתו על כל מה שנעשה ובתוך דבריו דיבר ג"כ על שלשה שנהרגו ע"ש בפסקי לעיל, חילוק זה בעיניו ישר והנעימו וקיימו קיים עצתו וכתב לי דאיכא תנא דמסייע לן בהאי חילוקא והוא הרב מהר"י קולון ז"ל הביאו מהר"ם מלובלין בתשובה סימן ק"י דכתב דבכל מקום דלא שייך לומר נתכוון להעיד הגם דשאלוהו הם תחילה כנדונו של הרב מהר"י קולון כיון דלא שייך לומר נתכוון להעיד כהא דיבמות קי"ד ע"ש, וא"כ בנ"ד נמי דאנן סהדי שעיקר תכלית השואל והמשיב הוא על מצב המלחמה ומה נעשה בה מיקרי מסל"ת אליבא דכ"ע אפילו לדעת מהריק"ש ודעמיה כאשר הורה ידידנו הנז' ודבר זה כ"ע מודו וכו', ובענין המלחמה דצ"ל וקברתיו כאשר הערכנו שלחן לפניך בפסקינו הסכימה דעתו לכל מה שכתבנו דיש לצרף עדות השבוי שאמר וקברתים וכתב שבודאי לא דיבר אלא מאותם שאמר עליהם האופיסיי"ל ששלשה נהרגו במקום פ' שהרי גם הוא העיד שמצאם במקום אשר אמר האופיסיי"ל וקברם וכו', ואחר כך כתב וז"ל ובאמת הן ידידי האריך הרחיב ע"ע יהודי אחד או שנים שמתו במלחמה ולא אמר וקברתים כדי להתיר נשותיהם, מה נענה אנן במלחמה האיומה הארורה הזאת שהפילה כמה חללים מישראל שמתו והניחו נשותיהם עגונות כמעט אין עיר שאין שם כמה נשים יושבות עגונות מבכות על ימי עלימיהן ועל אישי נעוריהן ערבה כל שמחתם וכמה חתנים יצאו מחדריהם למלחמה והניחו נשותיהם בעת הראוי לשמחתם והתורה אמרה ושמח את אשתו אשר לקח שנה תמימה ואלו בתוך ימי חופתם נקצצו בעלי נעוריהם מי יבא ויגיד לנו שנקברו על זה היה דוה לבי עלי, ונתתי אל לבי למצוא תרופה למכתן והוא את אשר שמעתי ואשר הגידו לי הנהגת טכסיסי אנשי חיל המלחמה שכל אחד הנכתב בחיל המלחמה המלכות נותנים לו טס אחד קטן אשר כתוב בו שמו ושם משפחתו ושם הגליל שלו ותולהו עליו ואחרי עומדם למלחמה אלו כנגד אלו כשיפלו חללים רבים מזה ומזה ע"י אבני קלע וחצי בלע שמשליכים אלו לאלו ותמלא הארץ חללים אז יסכימו שרי המלחמה משני צדדים לנוח ממלחמה לקבץ את החללים ואז כל החללים שימצאו עליהם הטסים הנז' וידעו בבירור שמתו אז יקחו הטסים מעליהם ויבקשו עוד בחיקו אם ימצאו איזה איגרות שעמו שקיבל מביתו ומבית אביו או ממשפחתו ויקבצו כל אותם המתים לקוברם ואחר כך יתנו המחפשים כל אותם הטסים שקבצו לשר הצבא ואחר כך יבואו לכלל חשבון לדעת כמה נפקדו מהם ויכתבו חשבון המתים שהביאו להם המחפשים לדעת כמה הם הנמצא עליהם הטסים והם פגרים מתים ונתנום למקברים, ואחר כך יפקדו אנשי חיל המלחמה שנשארו חיים ועל הרוב ימצאו כמה חסרים ואז שרי הצבא ישלחו כל החשבון להשר הגדול הממונה על המלחמה שהוא המיניסטר היושב ראשונה במלכות ואותם שנחסרו שלא הביאו טסיהם כותבים אותם בשמותם ושולחים לשר הגדול שהם אבודים ונדחים ולא נודע מה נעשה בהם אם נפלו בשוחה עמוקה או הלכו שבי לפני צר וכאשר ישאלו עליהם קרוביהם על כללי אנשי המלחמה מה נעשה בהם אז יענה השר על אותם שמצאו הטס עליהם מתים ודאי ועל אותם שלא נמצא הטס שלהם משיב השר הגדול שהם תועים ונדחים ע"כ, וכתב על זה הרב וז"ל וכפ"ז אנו דנים על כל מה שנמצא עליו הטס הנז' וידעו שהוא נהרג הרי מעידים עליו מת ומה שנותנים אותו ביד המקברים הוי ודאי כקברתיו שודאי לא הניחוהו לקוברו אא"כ חפשוהו בגופו ובבגדיו שלא היה בו שום חיות שדי בזה דחשיב כאומר קברתיו דהא קברתיו לאו דוקא אלא שיכירו בו שהוא מת ואין בו חיות וכן כתב הריב"ש הביא דבריו מהר"ם מלובלין בתשובה סימן ק"י, וא"כ לכ"ע נשותיהם מותרות אפילו לדעת הרי"ף והרמב"ם דמצרכי לומר וקברתיו, ואם לחשך אדם הרי שמענו שכמה פעמים כתב השר הגדול שמת אדם פ' ואחר כך נודע ונמצא חי ואיך נאמין במה שכתב השר הגדול, דע כי איש אחד שכתב עליו השר הגדול שהוא מת ונמצא חי הגיד מה נעשה לו כי בעת מלחמה היה בידו הטס וכל פנקס המלכות ונפלו מידו והוא הלך ונחבא באחת המערות וכאשר נחה המלחמה נכנס לדגל שלו, זהו טעות מהמחפשים אחר המתים שאחד מהם מצא הטס מושלך וקבצו עם שאר הטסים ונתנו לשר הצבא ושר הצבא חשב כי כולם נטלם מעל המתים ומשום הכי חשב שהוא מת ודאי וא"כ אנן ניחוש לזה, גם אני אשיבך מלין הרי מצינו כמה פעמים שעבר כזה בעולם שבא אחד יהודי או גוי מסל"ת שמת או נהרג פ' והשיאו את אשתו ואחר כך נודע שהוא חי האם בעבור שלא עשה כהוגן ושיקר בימינו לא נאמין בשום עד אחד ובגוי מסל"ת? א"כ בטלת עדות עד אחד או גוי מסל"ת אלא אמרינן דאוקמינן להו בחזקתייהו וזה בטל במיעוטו הכא נמי נימא הכי בזה שמצא הטס מושלך בארץ ונתנו עם שאר הטסים של המתים ולא נאמר שכולם שחפשו הטסים וקבצו אותם שקר העידו אלא מוקמינן להו בחזקתייהו, ומה גם שזה שקבץ הטסים לא העיד שמצא שום טס מושלך אלא העיד על כולם שהם מתים ממש ולא הזכיר כלל מענין מציאת הטס ובפרט השר הגדול שבמלחמה הוא מגיד לפי תומו ושולח להשר היושב ראשונה במלכות שכל הטסים הסירו מעל המתים ממש, ומ"מ לאותם שלא נודע מהם שכתב עליהם שהם אבודים כמעט אין תרופה למכהם כי מי הוא זה שיבא ממערכת המלחמה ויעיד שאיש פלוני מת וקברתיו, ודוה היה לבי על כמה אנשים שהשיב עליהם השר הגדול (דיספארו) ר"ל אבודים א"כ נתקשרו נשותיהם בחבלי עיגונם ובאמת הדבר קשה דכמה וכמה נערי ישראל שלא נודע מה נעשה בהם והתורה דרכיה דרכי נועם וכמה קולות הקילו רז"ל בעיגונא דאיתתא ע"פ עד אחד וע"פ גוי מסל"ת וע"פ עבד ושפחה ועד מפי עד ומה נעשה אנן באלו כי אם נמצא מי שיעיד על המיתה לא נמצא מי שיעיד על הקבורה:
אכן כאשר התבוננתי בהך דינא שפסק הרי"ף והרמב"ם ומרן ז"ל דבמלחמה בעינן מת וקברתיו מצאתי שאינו מוסכם מרוב הפוסקים וכמה מן הפוסקים חולקים ע"ז וסברי דגם במלחמה לא בעינן לומר וקברתיו שלא הצריכו וקברתיו אלא באשה שאמרה מת בעלי והביאם מרן ב"י סימן י"ז ומהר"ם מלובלין, אבל בעד אחד וגם בגוי מסל"ת נאמנים באומרים מת גם בלא קברתיו ושכן הוא דעת הראב"ד וכן הוא נוטה דעת הרמב"ן ז"ל וכן הוא דעת הריב"ש ז"ל בתשובה אלא שהרמב"ן והר"ן ז"ל כתבו דודאי דברים נכונים הם וקרובים אל הדעת, אבל מאחר שהרי"ף והרמב"ם הסכימו דכל במלחמה חיישינן וצריך שיאמר וקברתיו מי יקל ראשו בדבר ערוה כנגד אבות העולם, וא"כ אחר שמצינו כמה גדולים שדעתם להקל שאינו צריך לומר וקברתיו וכתבו שהיא סברא נכונה והדעת נוטה לזה אלא מפני שהדבר יצא מפי הרי"ף והרמב"ם הצריכו לומר וקברתיו ע"כ בנ"ד שכמה נשים נשארו עגונות ולא יתכן שימצא במלחמה שיאמר וקברתיו מודים אינהו נמי דלא בעינן לעיכובא וקברתיו אם נמצא מי שיעיד על המיתה די להתיר עגונות במיתה לחודה:
עוד כתב הרב וז"ל ועוד דשאני המלחמה שהיתה בזמן הראשונים ממלחמה הנעשית בזמן הזה כי מלחמת הראשונים ישראל לא היו כתובים מחיל המלחמה עצמה אלא הולכים סמוך לה לספק צרכי המלחמה ועל כן אם מת א' במלחמה יתכן שימצא מי שיעיד עליו מת וקברתיו שהיאודים המעידים יוכלו לקוברו, לא כן במלחמ' הזאת שהיאודי' עצמם עושים הם המלחמה ובהולים זה מכאן וזה מכאן, איך יתכן שנמצא איש שיאמר וקברתיו ע"כ אפילו לדעת הרמב"ם ודעמיה מודים שאין צריך לומר קברתיו ט"כ לשון כל הפסק של הרב ז"ל מנוחתו כבוד כי אחר סמוך נתבקש הרב ז"ל בישיבה של מעלה ביום חמישי בשבת חמשה ימים לחדש כסליו ונקבר ביום ששי בשבת שנת ועטר"ת לפ"ג נשמתו נשמת רוח חיי"ם תבא בשלום אל חדר אשר ממנו הורתה ותתעטר בעטרת תורתו תורת חיים:
עוד לו להרב ז"ל בפסקו הנז' וז"ל ודע דמ"ש בסוף יבמות דנכרי שמתכוין להעיד אין עדותו עדות ר"ל שמתכוין להעיד כדי שעל ידי כן יבואו להתיר אשתו שעיקר העדות תהיה לענין התרת האשה אבל אם אין כונתו להתרת האשה עצמה פשיטא דזה לא הוי מתכוין להעיד אלא כמספר דברים בעלמא מאחר שאין כונתו להעיד להתרת האשה יחשיב מסל"ת כן כתב מהר"ם מלובלין בסימן ק"י עש"ב עכ"ל הרב ז"ל דמשמע שבא לומר שאם הגוי לא בא אלא להודיע לנו במיתת פ' הגם שכונתו להודיע לנו דבר זה כיון שלא נתכוין להתרת אשה האמינהו בדבריו אשר יאמר כיהוא זה:
ואנכי הד"ך אומר שהרב ז"ל אחר המחילה שגה ברואה בזה שדברי מהר"ם מלובלין ז"ל מועתקים מתשובת הריב"ש ז"ל דסימן ש"פ והרואה יראה בעיניו ולבבו יבין דלא כתב הריב"ש כן אלא למאי דסלקא דעתיה דמקשה וז"ל הריב"ש דהוה ס"ד דמקשה דעכו"ם נאמן בתורת עדות דומיא דהנהו אחריני דמתני' וכי היכי דלמאן דאמר נתכוון להעיד עדותו עדות נאמן בתורת עדות הכי נמי למאן דפסיל נתכוון להעיד נאמן בתורת עדות כל שלא נתכוון להעיד ומשום הכי מקשה היאך יהיה מעיד בלא מתכוין והלא כל שבא לב"ד אפילו מעצמו נתכוון להעיד הוא, והיתה התשובה במסל"ת שאין הגוי נאמן בתורת עדות כמו דסלקא דעתיה דמקשה ע"ש, הרי לך בפירוש שלא כתב הריב"ש זה אלא דסלקא דעתיה דמקשה ולא הונח לו עד שהשיבו המתרץ ואמר לו דלא ס"ד דבר זה ואין להאמין דברי הגוי כי אם במסל"ת שאינו מתכוין להעיד כלל אלא כמספר דברים בעלמא וא"כ כל שמוסר דבריו בתורת עדות דהיינו נתכוון להעיד להודיע לנו מיתת אדם הגם שאין כונתו להתיר לאשה אין להאמינו וזה מוכרח מצד עצמו דכיון דעכו"ם אינם נאמנים משום אשר פיהם דבר שוא ודבר כזב א"כ איך יאמנו דבריו אם אינו מתכוין להתיר הא מ"מ לאו קושטא קאמר אלא ודאי שאין דנים ע"פ אלא בידוע לנו שמסיח לפי תומו שאינו מוסר לנו דבריו בתורת עדות דמוכח דקושטא קאמר:
ומעתה נחזור על הראשונות כפי מה שהציע לנו הרב ענין הנהגת המלחמה וגזר אומר ששר הצבא המודיע להשר הגדול דהוי מסל"ת על דרכיו נגה אור כאשר אמרנו ונדעם כי שר הצבא מוכרח במעשיו להודיע למי שגדול את כל אשר נעשה ע"פ נימוס המלכות ודינא דמלכותא כאשר הערכנו בפסק הראשון וא"כ שפיר הוי מסל"ת כמו שכתב הרב ז"ל, אבל דא עקא שהרי לא מפיו אנחנו חיין שהרי אנחנו לא שמענו כאשר הגה מפיו יצא לא דבר ולא חצי דבר אלא כל מה שאנו דנים לפני חכמים היינו על פי השר הגדול שקבל דבר משר הצבא על כל הנפקדים והוא נותן ידיעה לבית הנפקדים ולקרוביהם ורובם ע"פ שאלת אנשי ביתם מגיד דבריו לבית יעקב חטאת"ם דלא הוי מסל"ת ואליבא דכ"ע אינו נאמן דלא מיבעיא לדעת הריב"ש בתשובה סימן שע"ז דסובר דגוי מפי גוי מסל"ת אינו נאמן וז"ל ובמה שכתבת במה שהעיד העכו"ם ששמע שהגיד לו חבירו שאין זה כלום, ודאי הדין עמך דעכו"ם מסל"ת חידוש הוא והבו דלא להוסיף עלה ואע"ג דמשמע מהש"ס וכו' דעבד מפי עבד נאמן וכו' שאני הני דנאמנים בתורת עדות אבל העכו"ם שאינו נאמן בתורת עדות אלא במה שראה לא במה שמעיד מפי אחר שהרי אין הגוי בקי להכיר אם חבירו מסל"ת או מתכוין להעיד וזה נראה ברור עכ"ל ע"ש, הרי לך בהדיא דסובר הריב"ש דגוי מפי גוי מסל"ת אינו נאמן, ודע דמ"ש הרב ז"ל וז"ל במה שהעיד העכו"מ ששמע שהגיד חבירו וכו' אין ר"ל שהגוי השני שמעיד לפנינו העיד בתורת עדות ששמע מפי גוי אחר מסל"ת זה אינו שאם מיירי שמגיד לנו בתורת עדות פשיטא שאינו נאמן דמה לי גוי ראשון שאינו נאמן אם כוונתו להעיד מה לי גוי שני שאמר ששמע מגוי אחר והוא מוסר לנו דבריו עתה בתורת עדות שכך שמע הא מ"מ חשיד לשקר הוא דאשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר ודאי אינו נאמן ומה היה עולה על דעתינו עד שהוצרך להשמיענו הרב כזאת ועוד דלמה הוצרך הרב לומר שהגוי אינו נאמן משום דמסל"ת חידוש הוא וכו' נימא בפשוט שאינו נאמן משום שמוסר לנו דבריו בתורת עדות ולא הימנוהו לעכו"ם אלא במסל"ת אלא ע"כ לומר דמאי דקאמר במה שמעיד העכו"ם וכו' היינו במעיד ג"כ הוא דהיינו הגוי השני במסל"ת ששמע מגוי אחד נמי במסיח לפי תומו וע"ז קאמר דהגם שהוא מעיד במסל"ת אינו נאמן משום שהוא חידוש וק"ל, אחר כך ראיתי להרב ב"י סימן י"ז גבי הא דכתב הטור עכו"ם שמסל"ת שהביא דעת מהר"י קולון בשורש קכ"א דמפשט פשיטא ליה למר דגוי מסל"ת מפי גוי מסל"ת נאמן ע"ש שהוכיח כן מן הש"ס וכתב מרן ז"ל וז"ל וגם הר"ן בתשובה סימן ג' התיר בעכו"ם מפי עכו"ם וכולהו מסל"ת ושלא כדברי הריב"ש ז"ל שאסר ע"ש, הרי לך דהרב ב"י כתב דהא דמהר"י קולון ודהר"ן שמתירין בגוי מסל"ת מפי גוי מסל"ת פליגי אהא דהריב"ש, הראת לדעת דמרן ז"ל מפשט פשיטא ליה דהא דהריב"ש מיירי נמי בגוי מסל"ת מפי גוי מסל"ת ולהכי כתב דפליגי רבנן בהא והוא ז"ל פסק כדעת מהר"י קולון והר"ן כמ"ש בש"ע סימן י"ז סעיף ט"ז ע"ש, נחזור למש"כ דלא מיבעיא לדעת הריב"ש דאוסר אפילו בגוי מסל"ת מפי גוי מסל"ת הכא בנ"ד נמי אינו נאמן השר הגדול אלא אפילו לדעת מהר"י קולון והר"ן ז"ל דמתירין הכא בנ"ד שרובם ע"י שאלה לשר הגדול והוא משיב להם אם כן לא הוי מסל"ת ולכך אינו נאמן אליבא דכ"ע כך היה נראה לכאורה:
אבל כד דייקת שפיר נראה דגם את הגוי אשר יעבודו שהוא השר הגדול דן אנכי שגם הוא נקרא מסל"ת הגם שהוא ע"י שאלה והוא משום שאינו מגיד ע"פ חפצו ורצונו שאינו ברשות עצמו שאם ירצה להטפל להגיד ואם לא ירצה אינו מגיד דנימא בו דשמא הוא משקר אלא מחוייב ועומד הוא ע"פ הנימוס והדת להטפל בזה להגיד לאדם יושרו לכל בית אנשי חיל בן ברית ושאינו בן ברית להודיעם את אשר נעשה בפקודי החיל שלו זה מת וזה מוכה וזה בבית הרופא וזה אבוד כל אחד כדאיתיה מחוייב הוא במעשיו להגיד לכל דעל זה הוא פקיד לשמור ולעשות ולהודיע לכל, וא"כ כוונתו בהודעתו לצאת ידי חיובו ע"פ הנימוס והמלכות ולהפטר מחיובו המוטל עליו ליתן תודע לכל והוא אבוהון דכולהו לחפש ולדרוש אשר נעשה בם וליתן תודע ולהכי נראה דגם הוא חשיב מסל"ת כמו שר הצבא כדכתבינן:
ועוד יש ליתן טעם לאמון דבריו משום דבאמת מה לו לשקר ללא תועלת בזה. כי אדרבה ניחא ליה דלא לישתמע דמטיא ליה פסידא באנשי חיילותיו וכל מה שיכול להסתיר הדברים מסתירם כדי שלא יפול לב השומעים עליהם וימס לבבם והיה כמים וירפו ידיהם, אלא שמוכרח במעשיו להגיד דבר אמת הגם שהוא נגד רצונו וחובת עצמו ועל כן נראה דיפה אמר חנן וקושטא קאי בדבריו ולהכי נאמן בדבריו והרי זה בת דומ"ה למש"כ הרב משאת בנימין סימן ס"ח ולמ"ש מהר"י קולון ז"ל שורש קכ"א דכתבו דאי לאו קושטא קאמר לא היה מחייב ראשו בהודאתו ע"ש, והכא נמי נימא בנ"ד דאי לאו קושטא קאמר לא היה אומר דבר שהוא חובתו שיש לו שפלות ופחיתות שנצוח מכנגדו וכדי בזיון וא"כ ודאי קושטא קאמר וכיון שכן הרי דינו כמסל"ת דמסל"ת נמי לאו בתורת עדות מהימנינן ליה שאין עדות לנכרי אלא משום דקושטא קאמר כיון דמסל"ת לזה נאמן בכל אשר יאמר כי הוא זה וכמ"ש הנמק"י והביאו הרב מרן ב"י סימן י"ז וז"ל כתב נמק"י בסוף יבמות דעכו"ם מסל"ת אינו נאמן מדין עדות דעכו"ם לאו בר עדות הוא כלל אלא משום דקים לן דקושטא קאמר כיון דמסל"ת ומשום עיגונא הקילו בה וכו' ע"ש, הרי לך בהדיא דברי הרב כתובים ומסורין וכאן נמי קא חזינן דקושטא קאמר, ויש להביא ראיה לזה מתשובת הרב משאת בנימין סימן ס"ח דכתב הרב שם דעדיף קושטא דמילתא ובירור הדברים משאר מסל"ת אף דשאלוהו תחילה ע"ש, והכא בנ"ד אית ביה תרתי לטיבותא חדא שהוא דיינינן ליה כמסל"ת משום שמוכרח במעשיו להגיד דבריו ועוד דקושטא קאמר כדכתבינן:
עוד יש סברא שדברי השר הגדול כנים ואמתיים שהרי כל אדם חזו בו שמנהגם של אלו ורגילותם של אנשי חיל לתת תודע בכל יום או לפחות בכל שבוע לבני ביתם להודיע מצבם בכל עת ובכל זמן להשקיט את לב בני ביתם אשר יהמיון עליהם ועיניהם תמיד צופיות למכתבם לראות מה יקרה להם שהם באמת בסכנת מות אין רגע בלא פגע ולכן תמיד הם מודיעים לאנשי ביתם את דרכם, ואם ישנה שום אחד מהם את מנהגו ורגילותו ולא יכתוב ידו להם אז ידעו שקרה לו מקרה אשר לא טהור או מת או נשבר או נשבה ומיד ולאלתר תפול עליהם אימתה ופחד וכותבים לשר ויודיעוהו שפ' שינה את תפקידו שלא כתב להם כמנהגו והוא כותב מה שהיה וא"כ כיון שראינו ששינה את תפקידו לימים מרובים ומאז לא חש על צער בני ביתו הדברים מוכיחים שאינו בעולם ודברי השר בפיהו אמת היה ועי' למור"ם ז"ל סימן י"ז סעיף ט"ו, ואף לדברי מהריב"ל חלק ראשון שחלק בזה על סברת הרב משאת בנימין עי' להרב באר היטב סימן י"ז ס"ק נ"ד נראה דבנ"ד מודה הוא דדוקא בנדונו שחשש דשמא הגוי מחמת היסורים אמר כך כיעו"ש אבל בנ"ד לא שייך הך טעמא:
ולפום השתא דאיתברר לן ששר הצבא שהגיד להשר הגדול מסל"ת מיקרי כמ"ש מילתא בטעמא וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי שהשר הגדול נמי מיקרי מסל"ת הוא או מטעמא דקושטא קאמר, א"כ אזלינן לאידך גיסא דלא מיבעיא לדעת מהר"י קולון והר"ן ז"ל דסברי מרנן דגוי מפי גוי מסיחים לפי תומם משיאים על פיו דבנ"ד נמי דינא הכי אלא גם לדעת הריב"ש ז"ל שחולק בזה על הר"ן ומהר"י קולון, שנ"ד גם הריב"ש מודה דמקבלין עדות השר הגדול הגם שהוא מעיד ממה ששמע מפי שר הצבא, והוא דניחזי אנן טעמיה דהריב"ש שלא אבה בזה משום שכתב טעמיה שאין הגוי בקי אם חברו מסל"ת או מתכוין להעיד זהו עיקר טעמו של הרב דפסיל בגוי השני כדכתב בתשובה יעו"ש, ולפי מש"כ אנן שברור לנו ששר הצבא שהגיד לשר הגדול מסל"ת מיקרי וגם השר הגדול מסל"ת מיקרי או משום דודאי קושטא קאמר א"כ לא נשאר לנו שום ספק לומר דשמא הגוי הראשון אינו מסל"ת כדחייש הריב"ש בנדונו דודאי מסל"ת הוא ולהכי גם הריב"ש מודה בנ"ד ונראים הדברים נכונים הם דכים וטהורים:
ועדין יש לדון בנ"ד משום הגם דנימא דהשר הגדול הוי כמל"ת או משום דקושטא קאמר היינו בששמענו מפיו אבל זה מפי כתבו ואפשר דכולי האי לא הקילו במסל"ת וגם מפי כתבו ולא מפיו, ונראה לי להכריע דגם בזה הקילו והא דכתבו לא גרע מהא דאמרינן ביבמות קכ"ב ע"א במשנה ומשיאין על פי בת קול ופירש רש"י ששמעו קול צועקת פ' מת ולא ראו אדם בצלמו ע"כ הרי שם נמי לא ראו אדם לפניהם מדבר אלא שמעו בת קול והכתב לא גרע מבת קול ובש"ס שם פריך ודילמא שד וכו' ודילמא צרה וכו' ולא פריך ודילמא גוי הוא והיינו משום דאפילו גוי הוא נאמן ומוקמינן לה בשהיה מספר דברים אחרים ולהכי לא פריך דילמא גוי הוא וא"כ מוכח גם בת קול של נכרי משיאין ע"פ אבל צרה אפילו מסל"ת אינה נאמנת כמ"ש כנה"ג והביאו באר היטב כאן ס"ק ט"ז ע"ש:
וראיתי להרב ב"י בסימן י"ז בסוף דף ל' ע"ב שכתב משם הרב המגיד שכתב בדרך אפשר שדעת הרמב"ם היא שלא הוכשר הגוי אלא במסל"ת אבל לא כתב לפיכך צריך שיודע שהוא כתב ישראל וכו' ע"ש וכתב עליו מרן ז"ל בבדק הבית על מש"כ אבל לא כתבו וז"ל אין לו טעם שאם כתבו בדרך מסל"ת למה יגרע ע"כ, וכיון דמרן מפשט פשיטא ליה הכי נראה דהכי נקטינן שהרי ה"ה לא כ' אלא בדרך אפשרות, וחזי הוית להרב פנים מאירות ח"ב סימן מ"ד והעתיקו הרב בית עובד הלכות דיני עדות לנהוג אבלות ע"פ אות ד' וז"ל כתב לו גוי בכתב שמת אחיו אינו מתאבל דדוקא ע"פ הגוי שאומר על פה ומסל"ת מתאבלים ולא ע"פ כתבו ע"ש, ועי' להרב באר היטב כאן ס"ק ל"ג אלא דאפשר לומר דגם המחמירין לא החמירו בכתב גוי אלא מפני שאין מוכח כל כך מכתבו שהוא מסל"ת כמו שאנו שומעין מפיו דתנועה מפיו ניכרת מאי דעתיה לא כן מכתבו מה שאין כן בנ"ד שמוכח מכתבו כדכתבינן שהוא מסל"ת ועוד דקושטא קאמר כדכתבינן לעיל מזה ומה גם דיש לחלק טובא בין כתב גוי הדיוט לכתב שר גדול שמדייק בדבריו היטב הדק משום כבודו והדרו:
ובינותי בספרים ספרי דבי רב וראיתי שדבר זה שבאה הודעה מהשר ע"י שאלה ועוד שהוא מכתבו ולא מפיו כבר נפתח מקורו בזמן הרב חתם סופר זיע"א באה"ע חלק ראשון סימן מ"ג מ"ד צ"ד ובחלק שני סימן ע"ג, ובסימן מ"ג כתב וז"ל בשאלה איש אחד מאנשי הצבא זה זמן רב שלא בא ממנו שום ידיעה לביתו זו אשתו וכתב חמיו לשר אחד משרי החיילים שהיה מכירו לחקור אחריו ובא ידיעה שכבר מת וכו' שוב אחר זה חקרו עוד והשיג חמיו וכו' ממקום גבוה גי'ניראל קומאנד"א ושם נאמר שמת פ' ממקום פ' מגליל פ' וחלה חולי מעים וכו' ומת וכו' והרב ז"ל אחר שהאריך העתיק לשון הרמב"ם ז"ל סוף גירושין שכתב וז"ל אל יקשה בעיניך שהתירו חכמים הערוה החמורה בעדות אשה וכו' ועכו"מ מסל"ת וכו' שלא הקפידה התורה על עדות שני עדים וכו' אלא בדבר שאי אפשר לעמוד על בוריו אלא על פי עדים ובעדותם כגון שהעידו שזה הרג או שזה הלוה את זה אבל דבר שיכול לעמוד על בוריו שלא מפי העד ואין העד יכול להשמט אם אין הדבר אמת כגון זה שהעיד שמת פלוני לא הקפידה התורה עליו שדבר רחוק הוא שיעיד בשקר לפיכך הקילו חכמים בו והאמינו בו ע"א שפחה ומן הכתב ובלא דרישה וחקירה כדי שלא תשארנה בנות ישראל עגונות עכ"ל הרמב"ם ז"ל ועל כל זה כתב הרב ז"ל מהמקובץ מבואר דערכי מהימן לעדות אשה בלא מסל"ת דאע"ג דסתם גוי בעינן מסל"ת משום דכשמתכוין להעיד חשיד לשקר אפילו במילתא דעבידא לגלויי, מ"מ בערכי דלא חשיד דלא מרעי נפשייהו עדיף טפי במתכונים להעיד ממסל"ת ועדיף נמי כתבם מפיהם דלא חתימי בשקרא דמרעי נפשייהו טפי, מה תאמר נהי דמהימני מ"מ לאו בני עדות נינהו מן התורה הא ביאר הרמב"ם ז"ל דלא שייך הכא דין עדות כלל וכו' מה שאין כן הכא אינו יכול להשמט אם יבא הרוג ברגליו איה כבודם וכו' ע"ש שהאריך בנועם מיליו ושיחותיו להרים ולהסיר כל מכשול וכל מיחוש עש"ב, ובסימן צ"ד אחר שנשא ונתן בדבר כתב וז"ל מ"מ בדור האחרון הזה שבעוה"ר שכיחי טובא מעשים בכל יום מאנשי הצבא שא"א להשיג שום עדות אלא ע"י שאלה לערכאות של נכרים אין לך תקנה לעגונות גדולה מזו ועל כן התרתי בנדון שבא לפנינו זה תלתא זמני שהיאודים שאלו משרי קומידא"ט והם כתבו למקום גיניראל קומאנד' ומשם נשלח תעודת מיתה מפנקס הערכ"י וחתום בחתימת גדוליהם וכו' ע"ש, הרי שלך לפניך דס"ל להרב דהשר הגדול נאמן בדיבורו הקל ובמכתבו והעדיף מכתבו מפיו והטעם משום דלא מרע נפשיה כמו דקימ"ל דאומן לא מרע נפשיה ויש הפרש והבדל בינו ובין דלת העם דחס על כבודו ומשרתו אשר על שכמו וכאשר כתבנו אנן בענ"ד ואפילו ע"י שאלה וכ"ש בנ"ד שבמלחמה שבכל יום יפקדו כמה והוא מחוייב להגיד לכל בית אנשי צבאותיו ועוד דלא משקרי אינשי בהכי לחובת עצמם דניחא דלא יפקד ממנו איש ודאי דנאמן באשר יאמר כי הוא זה מפיו ומפי כתבו דלא מרע נפשיה וקושטא קאי ודנים ע"פ וע"פ כתבו:
ודע דערכ"י דנ"ד לא דמי לערכ"י שכתב מרן ז"ל בש"ע סעיף י"ד דערכאותיהם אינם נאמנים ע"ש, דשאני התם כדכתב הש"ע הטעם שהם מחזיקים ידי עצמן כדי להתפאר ע"ש וזה לא שייך אלא באומרים אנו הרגנוהו בדין או נהרג בדין ע"י אחרים דשייך בהו האי טעמא אבל בנ"ד ובנדון הרב חתם סופר ז"ל אינם מעורכי הדיינים אלא מעורכי המלחמה ועוד שאנו דנים על אלו שנהרגו במלחמה שאין במיתתם התפארות שאדרבא מפח נפש הם להם ושפלת מארץ תדברי דמי יתן והיה להם שלא ישמע שוד ושבר בגבולם שמתו אנשי חייליהם לאלפים ולרבבות וכדי בזיון אלא ודאי קושטא קאמרי כאשר כתבנו לפני זה, כל זה כתבנו לעשות כסא וסמוכות שלו ואומדנות דמוכחי להתיר הני נשי האסירות בכבלי העיגון על פי הודעת השר הגם שהוא ע"י שאלה מהבעלי בתים להשר וכ"ש אם הוא נשאל מאת גוי אחר, ועל פי הדברים האלה אשר נתבאר שדברי השר כנים ונאמנים ויש לדון ע"פ וע"פ כתבם מעתה אשור"ה נא ואראה את המארה אשר הראה הרב בענין הנהגת המלחמה ואשר גזר אומר שדברי השר שהגיד על המתים במלחמה שהוא כאומר מת וקברתיו כאשר העתקנו דבריו אלקי"ם חיי"ם:
גם אנכי אענה חלקי בשריותא דהני נשי האסורות בכבלי העיגון ואומר עם קנ"י שאם כנים הדברים שכך הוא הנהגת המלחמה כפשוטן וכחזקתן כאשר אמר הרב ששרי המלחמה נהוג ביניהם שמסכימין משני הצדדים שינוחו ממלחמה אחרי ראותם שנפלו חללים רבים מכל צד ואז אין שטן ואין פגע רע באותה שעה יקרבו המחפשים לחפש את החללים ולטלטלם כדי לקוברם בשעה שהמלחמה שוקטת א"כ לפ"ז די שיאמר מת ואין צ"ל וקברתיו אליבא דכ"ע דכפי הדין דקימ"ל שעד אחד אומד מת או נהרג שלא במלחמה אין צ"ל וקברתיו דלא קימ"ל בזה כהרמב"ם כאשר הערכתי לפניך קורא נעים בפסקי דלעיל וא"כ הכא נמי שראה אותו מת בעת שהיה מיושב בדעתו באין פחד ובהלה אין צ"ל וקברתיו דמעתה לא אמר בדדמי וכ"ש אם אומר נגעתי בו או טלטלתיו ממקום למקום וכמ"ש הריב"ש הביאו הרב"י בסימן י"ז דף ל"ב ע"ב:
ושניו"ת מדברי סופרים להאי דינא דאין צ"ל וקברתיו כסא וסמוכות שלו מהא דכתב הריטב"א ז"ל והביאו הרב נמוקי יוסף בפרק האשה בתרא וז"ל ולתקן דברי הרב ז"ל שהוא הרי"ף והרמב"ם דכל היכא דגוי מכריז ואמר מאן איכא בבית פלוני בהא סגי בלא קברתיו דכיון דמעייל נפשיה לאכרוזי ולמימר הכי אי לאו דקים ליה בבירור דשכיב לא הוה אמר הכי אבל בגוי לפ"ת בעלמא חיישינן דילמא אמר הכי בדדמי וצ"ל קברתיו עכ"ל, וא"כ אנן נמי בדידן נימא הכי שכיון שהשר הגדול עומד ומכריז ומודיע בכתבו לכל שפ' ופ' מתו שכך כותב לכל אחד ואחד מן השר הגדול דכיון דמעייל נפשיה לאכרוזי לכתוב הכי הגם דהכא על הרוב הוא משיב לכל שואל ומוכרח להשיב מ"מ אי לאי דקים ליה בבירור דשכיב לא הוה כותב הכי אלא היה אומר שאבוד הוא ואם הריטב"א ז"ל אמרה להאי מילתא בגוי הדיוט, כ"ש וקו"ח הוא בשר הגדול שהוא ממונה ומופקד על משרתו דזילא ביה מילתא טפי מהדיוט אם ימצא שקרן בדבריו וחס על כבודו ומינויו שיאמרו עליו שאין מדקדק במעשיו ובמינויו ונמצא פוגם בכבודו שיאמרו עליו פתי יאמין לכל דבר בלא חקירה ודרישה וכדי בזיון וקצף ולכן ודאי חס על עצמו ואינו נבהל להשיב עד שיתאמתו לו הדברים דברי אמת:
ועוד בה שלישיה והיתה לבא'ר דכיון דאיכא פלוגתא בין גדולי הפוסקים אם במלחמה צ"ל העד וקברתיו אי לא כאשר בא ערוך השלחן בפסקי דלעיל הראשון ועוד איכא פלוגתא אחריתי אם דוקא בעד אחד במלחמה הוא דבעינן לומר וקברתיו אבל בגוי המסל"ת לא בעינן לומר וקברתיו או נימא דכ"ש הוא בגוי מסל"ת דבעינן לומר וקברתיו כאשר בא לפניך הכל לעיל דיש פוסקים סברי שדוקא בבא להעיד בתורת עדות הוא דחיישינן דאמר בדדמי אבל בגוי המסל"ת לא חיישינן להכי א"כ הוי תרי פלוגתות בזה ולהכי נראה לומר דמשום עיגונא דאיתתא דכמה נשים נשארו אלמנות עגונות במלחמה הגדולה הזאת לאלפים ולרבבות משום הכי יש להקל ולמעבד בזה ס"ס דדינא ולומר ספק אם הלכה כסברת המצריך במלחמה ע"א לומר וקברתיו או הלכה כסברת שאינו מצריך ואם תימצי לומר דהלכה כמאן דמצריך ספק דשמא הלכה כמאן דסובר דדוקא בעד אחד הבא בתורת עדות הוא דצריך לומר וקברתיו ולא בגוי המסל"ת וא"כ אם בא גוי והסל"ת שראה שמת פ' יש להתיר בלא קברתיו וכן אם יבא דבר מהשר הגדול שמת פ' כיון שהוא הגיד לו מי שמחוייב להגיד כמה נחסרו מלגיונותיו ע"פ הנימוס ודאי קושטא קאמר דמה לו לשקר על מי שגדול ממנו ועוד שכבר כתבנו שהוא מיקרי מסל"ת:
ורביעית ההי'ן שראוי להקל בנ"ד הגם שלא אמר קברתיו משום דבמלחמה האיומה הזאת אומרים הכל שכלי זיין שלה חדשים מקרוב באו לא שערום אבותינו ואבות אבותינו כלי משחית המשחיתים את הכל ואין דבר עומד לפניהם אפילו חומת ברזל המפסקת מכלה ומבלה את הכל שהתותחים גדולים עד למאוד וכאשר יורו וישלחו וישליכו הכדורים מהם ירעישו הארץ בקולם קול גדול המבהיל כל שומעיו אשר לא נשמע כמוהו ויצללו אזני כל שומעיהן ויבהלו מקולם ומורא יעלה על ראשם ופחד ורעדה ילבשו וינע לבבם כנוע עצי יער מפני רוח וכאשר ידעו האויבים שכנגדם מקום מעמד ומושב אנשי החיל אז מרחוק שולחים זה לזה בכח גדול ועצום של התותחים כדורים מלאים עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים בפתע פתאום וכשנופלים על הארץ מתבקעים ושולחים ונזרקים מהם חצים וגחלי אש חצים ומות וכל הפוגע בו מפגעים רעים מזה המות נחתך אברים אברים נתחים נתחים למאות ולאלפים ועוד כי הכדורים שיבואו עליהם באין מספר ברגע קטון ואז אנשי חיל יש להם רשות לברוח ולשנות את מקומם ולהחבא בנקיקי הסלעים ובמערות צורים ובחפרפירות כל אחד ינוע ויעתק ממקומו וחס על חייו ואין מי שיפן אל זולתו לראות מה יקרה לו שכל אחד בורח לנפשו להציל לו, ועל כן אני אומר שאם לא נקבל עדותו של זה שאומר שראיתי אותו שנפגע ומת ולא נאמין לו לא תמצא אחר שהכל נבהלים ונחפזים ללכת להרחיק נדוד אל מקום אחר ומפני שלא נמצא מי שיעיד על זה ותשאר אשתו עגונה יש להקל ולומר הגם שלא אמר וקברתיו נאמין אותו:
וראיה לזה מהא דהאשה בתרא קכ"ב מעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן פלוני ממקום פלוני מת הלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו זה לשון המשנה ובש"ס פריך ודילמא שד הוא וכו' ודילמא צרה הואי תנא דבי רבי ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין ע"כ, ופירש רש"י ז"ל ד"ה בשעת הסכנה שאדם מסוכן כגון מי שהושלך לבור ואמר כל מי ששומע קולו יכתוב גט לאשתו כותבין ונותנין וסמכינן עליה בכל דבריו שאומר אני הוא פ' בן פ' והכא נמי כשעת הסכנה דמיא שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ותשב עגונה עכ"ל, וראיתי להרב הנמוק"י שכתב וז"ל וכתב הריטב"א בשם רבו דכיון דלא חיישינן לצרה בשעת הסכנה ה"ה דלא חיישינן לשד כלל ואע"ג דלא חזו ליה בבואה דבבואה ולהכי מייתי הא דרבי ישמעאל לתרוצי אפילו לקושיא דשד עש"ב, הרי לך אע"ג דשם איכא חששות הרבה דשד ודצרה דמשקרי וליכא עדות כלל אפילו הכי בסכנה אין מחמירין ואין חוששין משום האי טעמא שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר כ"ש בנ"ד שיש לנו עד שאומר שראה אותו מת אלא שאנו חוששין דשמא דוקא נדמה לו שמת ועדין הוא חי אלא שנתעלף וכיוצא בזה דאיתרע חזקתיה דכ"ש הוא מנדון דש"ס ודאי דנימא כשעת הסכנה דמיא ושאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר כן יש ללמוד משם, גם הרב ב"ח ז"ל השתמש בכלל זה בכמה דינים ולמדה מהא דש"ס הנז' עי' דבריו בסימן י"ז ד"ה בא אחד ואמר וכו' ובד"ה כתב הרמב"ם וכו' ואיכא למידק וכו' ע"ש, והביא דבריו ה' קרבן נתנאל בפסקי הרא"ש בפרק האשה בתרא סימן ז' ע"ש, שבמה שציין הרב הנז' באות כ"ה וכתב שלמד מהא דבשעת הסכנה דין אחר והוא דגם בלא סיפר הגוי סיפור מעשה אחר בתחילה או בסוף אלא פלוני מת לבד די להתיר דבמקום שאי אפשר להשתדל אחר עדות אחרת סמכינן אעדות נכרי אפילו כה"ג שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ותשב עגונה ע"ש, הרי הגם דקימ"ל דלא מיקרי מסל"ת בלא הקדים לדבר אחר בתחילת דבריו אפילו הכי היכא דלא אפשר לא מצריכינן ליה והכא נמי נימא בנ"ד הגם דלכתחילה בעינן שיאמר מת וקברתיו היכא דלא אפשר סגי במת לבד בלא קברתיו: