אור ברסלב
קרית חנה דוד חלק א אבן העזר › הלכות אישות

קרית חנה דוד חלק א· רבי דוד כהן־סקלי

אבן העזר · הלכות אישות

אבן העזר

סימן א

שאלה ארוסת כהן שנמצאת כריסה בין שיניה ואמרו לה מה טיבו של עובר זה? מאיש פלוני שהוא ארוס שלי וכהן הוא, והארוס כיחש בה ואומר כי לא ראיתיך, וכל זה היה בשעה שהיתה קטטה ביניהם שבאה הארוסה הנז' בחבורת פצע תמרוק ברע וכמעט שלא נשחטה והיתה טוענת עליו שהוא שעשה חבורת פצע והיה ריב בינו לבינה על זה וארכו להם הימים בזה לפני ערכאותיהם ובכל אותם הימים הארוס מכחיש בענין העיבור ואומר שאינו ממנו ולאחר שעשו שלום ביניהם והיה שלום בינו לבינה חזר והודה לדבריה כי ממנו הוא כמעשהו ונתן אמתלא לדבריו הראשונים כי לא אמר כן אלא מפני הקטטה שעברה ביניהם והיה רואה שנתפרדה החבילה ביניהם והיו עומדים על פרק המגרש ולא ירצה להתחייב להטפל בעובר ובמזונותיו ואשה פרושה ממנו משום הכי כפר בה ואמר לא ראיתיך, מה דינה של אשה זו אי נימא כבר שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא, או נימא דאמתלא זו מועילה ומהניא ליה ומותרת:

תשובה הנה מצאנו ראינו שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות איסורי ביאה פרק י"ח הלכה ט' וז"ל אשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי אע"פ שהיא מותרת לבעלה כמו שביארנו הרי היא אסורה לכל כהן שבעולם אחר שימות בעלה שהרי הודית שהיא זונה ואסרה עצמה ונעשית כחתיכה דאיסורא ע"כ, וכתוב בהשגות שאין שמועתו מכוונת שאם אמרה לאחר מיתת בעלה לא אמרתי אלא כדי שיגרשני בעלי למה אינה נאמנת והלא לא הודה על עצמו הודאה לאסור ולא נתקבלו דבריה כלל והרי אשה שאמרה א"א אני ואחר כך אמרה פנויה אני ונתנה אמתלא נאמנת, אף בזו אם היתה קטטה ביניהם אמתלא גדולה היא זו ונאמנת עכ"ל בהשגות, ונ"ל הא דהוצרך לומר והלא לא הודה על עצמו וכו' ולא נתקבלו דבריה וכו' דלמה הוצרך להצעה זו הא עיקר ראייתו מהא דאשה שאמרה אשת איש הייתי שאמרו שם שאם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת הגם שבאמת נתקבלו דבריה לפני התובעים אותה ולא הוסיפו עוד לתובעה אפילו הכי אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת וא"כ הכא נמי אפילו אילו היה האופן שבשעה שאמרה לבעלה פירש ממנה בעלה היתה נאמנת באמתלא נראה לי דלא דמי דשאני התם שמעולם לא היה עמה אבל הכא שבעלה הוא כבר ועכשיו פירש ממנה הוי שפיר נתקבלו דבריה ונעשה מעשה על פיה (ויותר נראה שלא בא לאפוקי אלא אי אהנו דבריה דמעיקרא שהודה לדבריה ועמד וגרשה דבזה הוא דאינה נאמנת אחר כך לומר שלא אמרתי זה אלא כדי שיגרשני בעלי, באמתלא זו אינה נאמנת כדי להתירה לכהן) לכך הוצרך לומר דלא הודה על עצמו ולא נתקבלו דבריה ולכך יכולה לומר הכי והרי היא אמתלא מעלייתא אבל אם נעשה מעשה על פיה שהודה ופירש הגם שעדין לא גירש ומת כיון שפירש ממנה הרי הוחזקה זונה ואינה נאמנת באמתלא כהא דפסק ביו"ד סימן קפ"ה סעיף ד' שאם הוחזקה נדה בשכינותיה אע"פ שנתנה אמתלא לדבריה אינה נאמנת ע"ש:

והרב המגיד כתב על זה וז"ל אפשר לומר שאין לסמוך על דבריה דהא בעלה לא היה מצווה לגרשה אפילו יאמין לדבריה דהא אשת ישראל היא (הא דש"ס דאמרה נאנסתי דפסלה נפשה מכהונה) ואפילו באשת כהן, דהיא נמי כיון שלא היה הבעל מחויב להאמינה ולגרשה כנזכר למעלה אין בדבריה כלום, דאי לא גבי תרומה נמי הו"ל לפלוגי, ואע"ג דקושטא דמילתא דאנן לא, מהימנינן לה ה"מ לגבי בעלה כדי שלא תהיה אשה נותנת עיניה באחר וכו' ע"ש, ולכאורה דבריו קשים להולמם שנותן טעם שאין לסמוך על אמתלא זו שנתנה לדבריה משום דהא בעלה לא היה מצווה לגרשה וכו' ואדרבא היא הנותנת כמו שכתב הראב"ד דנאמינה באמתלתה משום דלא נתקבלו דבריה כלל וכיון שלא נתקבלו דבריה כל זה מסייע לאמתלא שלא עשתה כלום שלא נטמאה ולהכי נאמנת בדבריה האחרונים שאילו נתקבלו דבריה ועשו רושם אינה נאמנת וכמו שכתבנו בסמוך ומדברי הה"מ נראה שהוא אומר סברא הפוכה מכל זה, ויש לומר דהכי פירוש דבריו ז"ל דכיון שאין הבעל מחויב להאמינה ולגרשה אין זו אמתלא שאומרת שאמרה כן כדי שיגרשנה בעלה כיון שאין הדין כן שהרי אינו מחויב לגרשה דדוקא בדבר פשוט שדבריה יקובלו לפני שומען בזה הוא דאמרינן מפני תועלת זאת שימשך לה מפרי פיה אומרת דברים שאינם כן אבל בדבר שאינו פשוט לכל שיוצא ממנו תועלת כגון הכא שאינו פשוט לכל שיוצא תועלת מזה כי הדין הוא להיפך שאינו מחייב לגרשה לכך אין בדבריה כלום לגבי אחרים אבל לגבי דידה אמרינן שדבריה אמת שנאנסה והיינו דסיים הרב המגיד ז"ל ואע"ג דקושטא דמילתא אנן לא מהימנינן לה וכו' אבל לאחרים אסורה דומיא דתרומה ע"ש, ונראה דבהא קמיפלגי הראב"ד והה"מ דהראב"ד סובר דכיון דאיכא תרתי לטיבותא חדא דהא נותנת אמתלא לדבריה הראשונים ועוד דהא באמת בלא אמתלא נמי דבריה הראשונים בלאו הכי אינה נאמנת בהם והוי כאילו לא אמרתן כלל שהרי לא הועילו לא לו ולא לה ולהכי באמתלא שנותנת טעם לדבריה הראשונים וסותרתן ומסייעת לן בסתירתן שסתרנו אנן דבריה בראשונה להכי הוי כאילו לא דיברה כלום ועדין עומדת בחזקת כשרות ולהכי מותרת לכהן אבל הה"מ סובר שאמתלא זו שנותנת עכשיו טעם לדבריה הראשונים אמתלא גרועה היא כיון שהדין הוא שלא תועיל בדבריה וכאילו לא יש אמתלא כלל ולהכי אסורה לכהן כדין איסור תרומה, ואי קשיא לך לדעת הראב"ד מהא דאמרה לו טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני דקימ"ל שאם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת הגם שהתם נאמנו ונתקבלו דבריה הראשונים לפני בעלה ופירש ממנה, יש לומר דשאני התם שיש לה אמתלא חשובה לא כן בכאן אינה אמתלא חשובה כיון שאין הדין מאמינה וכמ"ש הה"מ ועוד דכאן הפרישה שהופרש ממנה פרישה גמורה קרובה לגירושין שנאסר עמה אפילו ביחוד וע"י בית דין שאמרו לאוסרה עליו וכל זה אינו קל כל כך לסותרו באמתלתה אילו נתקבלו דבריה תחילה וק"ל:

וראיתי להרב משנה למלך שם שכתב על דברי הה"מ וז"ל ולא ידעתי מה זו סמיכה שסמך הה"מ מסוגיא זו דההיא באשת ישראל איירי דלכ"ע שויא אנפשה חתיכה דאיסורא כיון שלבעלה מותרת והראב"ד לא יחלוק על זה, אלא גבי אשת כהן דכיון שלא נתקבלו דבריה כיון דהותרה הותרה לגמרי, ואף רבינו לא הוצרך לומר זה (ר"ל שהיא אסורה לכל כהן מפני שהודית שהיא זונה ולכך לגבי דידה נאמינה בדבריה אלו שאמרה נאנסתי ונעשית חתיכה דאיסורא) אלא באשת כהן אבל באשת ישראל שאמרה לבעלה נאנסתי פשיטא ליה ולא הוצרך לומר דנאמנת בדבריה שאמרה נאנסתי מתחילה ולהכי לאחר מיתת בעלה נאמנת ואסורה לכהן, דמהיכא תיסק אדעתין דלא תהיה נאמנת וכו' ע"ש, ונ"ל דמ"ש הרב דלגבי אשת כהן כיון דלא נתקבלו דבריה כיון דהותרה הותרה לגמרי אין ר"ל דהוי כאילו לא אמרה נאנסתי כלל דא"כ למה אסורה בתרומה כדאיתא בש"ס דנדרים ועוד דלמה צריכה לאמתלא כדי להתירה לכהן, אלא ר"ל כיון דהותרה הותרה לגמרי עם אמירת האמתלא דוקא להתירה לכהן וא"כ לפי דעת הרב משנה למלך בדעת הראב"ד דבאשת ישראל שאמרה נאנסתי אליבא דכ"ע גם להראב"ד אמרינן כבר שויא נפשה חתיכה דאיסורא דהא לא סתר אדם מעולם את דבריה אלו שכיון שלבעלה מותרת גם אם נאמין את דבריה ולהכי דבריה חיים וקיימים ונאמנים ומשום הכי אם מת בעלה אסורה לכהן על פיה ודבריה אלו הראשונים הגם שתאמר אחר כך לא אמרתי אלא בשעה שמצ"ה ומרו"ר ומריבה מונחים לפניה עמו כדי שיגרשני שהיתה טועה בדין, אין ממש בדבריה אלה האחרונים כיון שאין הדין כן ואין זו אמתלא טובה אבל באשת כהן שהדין הוא שאונס ג"כ אסור, בזה אם אמרה אמתלא זו לאחר מיתת בעלה נאמנת שהיה דעתה שיאמינה בדיבורה ויגרשנה והוי ככל אמתלות דעלמא שקימ"ל שאם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת בצירוף הטעם שלא נתקבלו דבריה הגם שאין אמתלתה טובה שהרי הדין הוא שאינה נאמנת בדבריה הראשונים מ"מ בצירוף הטעם הנז' אמרינן כיון שהותרה הותרה, ולדעת הה"מ לדעת הרמב"ם ז"ל אשת כהן לא נאמינה באמתלא זו כיון שאין הדין כן שיחויב בעלה להוציאה מפני טענת נאנסה כי שמא ענ"ב ולהכי אמתלתה לאו כלום היא שהרי לא נתקבלו דבריה ולא פירש ממנה ולא גירשה ומשום הכי אסורה לכהן משום חתיכה דאיסורא דשויא נפשה נמצינו למדין דבאשת ישראל פליגי ההמ"ג והרב משנה למלך בדעת הראב"ד ז"ל דלדעת הה"מ מה שאומרת עתה שמה שאמרה נאנסתי ונבעלתי הוא כדי שתתנוול עליו ויגרשנה נאמנת שהרי מתחילה לא עשינו שום קיום לדבריה שלא הימנוה בין באשת ישראל שלא נעשה שום מעשה על פי דיבורה שהרי האונס מותר בו אפילו יאמין לדבריה וכיון שלא קיימנו דבריה ולא נעשה שום מעשה על פיה ולא עשו ב"ד שום קיום לדבריה משום הכי יכולה לסתור דבריה הראשונים ולומר שלא היו דברים מעולם ולא אמרה כן אלא כדי שיגרשנה בעלה שהרי אמתלתה מסכמת לדעתינו דמתחילה:

אבל להרב משנה למלך אינו כן אלא כיון שדבריה הראשונים לא נסתרו שהרי אין להם שום מנגד דלמה לא נאמין לה במה שאומרת נאנסתי וכיון דשויא נפשה חד"א תו לא מהימנא באמתלא אחר כך שאין לה אמתלא חשובה דלמה אמרה כן מתחילה כיון דלא תיהני לה מידי אם לא דקושטא קא אמרה ולכך אינה נאמנת בדבריה האחרונים אפילו לשיטת הראב"ד:

מכל האמור נתבאר דלא פליגי אלא באשת כהן דהראב"ד סובר כיון דמתחילה דבריה הראשונים מופרכים מצד בעלה שאינה נאמנת בדיבורה דשמא ענ"ב ועדין דבריה קיימין לצד דידה דשויא נפשה ח"ד דוקא א"כ השתא דחוזרת בה נמי מצד דידה ואומרת שלא נבעלה ומתרצת דבריה הראשונים שלא אמרה כן אלא כדי שיגרשנה והרי צד דידיה דאמרינן שמעולם לא נבעלה ולא הימנוה מסייע לדבריה דהשתא שאומרת שלא נבעלה אלא מפני שנתנה עיניה באחר אמרה כן והשתא הסכימה דעתה לדעת חכמים שירדו לסוף דעתה מתחילה שאמרו דשמא לא נבעלה אלא שנע"ב ועכשיו נתבררה דעתם ז"ל ולהכי בחזקת היתר עומדת ומותרת לכהן אם לא נעשה מעשה על פי דבריה הראשונים, והרב המגיד סובר דצד דידה דלא נסתר מתחילה עדין עומד בחזקתו ואין לו שום סתירה שמה שתירצה השתא לומר דהאי דאמרה מתחילה נבעלתי אינו אלא כדי שיגרשנה בעלה הבל יפצה פיה שאין לדברים אלו שחר שהרי הדין הוא שאינה נאמנת על פי דיבורה לחיוביה לגרשה וא"כ אין תירוצה עולה יפה ואין להאמינה בתרוצים אלו של הבל ושל מה בכך ועל כן צד דידה עדין לא נפרך ולהכי עדין באיסורה עומדת ומשום הכי אסורה לכהן שהאמתלא אינה טובה, ונמצינו למדין דהיכא דהאמתלא טובה כגון אילו היה הדין שנאמנת בדבריה כמשנה ראשונה אז אם לא נעשה מעשה על פיה ותכף ומיד מת הבעל וחזרה ואמרה שמעולם לא נטמאת ומה שאמרה מתחילה שנבעלה אינו אלא כדי שיגרשנה בעלה נאמנת מפני שטענתה מבוררת ומועלת לה שתצא מבעלה, בזה אליבא דכ"ע נאמנת ככל האמתלאות שנזכרו בתלמוד שהם אמתלאות טובות וחיות הנה:

והנה מרן מלכא בש"ע אבן העזר סימן וא"ו סעיף י"ג העתיק לשון הרמב"ם ז"ל הנז' כדרכו בקדש ובספרו ב"י העתיק נמי השגת הראב"ד ומה שהשיב עליו הה"מ ותול"מ ע"ש, והנראה בזה הוא ודאי דלא שבקינן פשיטותיה דהראב"ד שכתב בפשיטות שאם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת משום ספיקותא דהרב המגיד דכתב בדרך אפשרות לדחות דברי הראב"ד שהרמב"ם ז"ל לא גילה לן דעתו בזה באם נתנה אמתלא לדבריה ואפשר שדעתו כדעת הראב"ד אלא דלא כתב לן אלא דבר שמתבאר מתוך הסוגייא דש"ס שאמרו שאם נתארמלה אליבא דכ"ע אסורה בתרומה דשויא נפח"ד וא"כ הוא הדין לכהן אחר אסורה מטעם זה דמאי שנא כמ"ש המגיד ועי' ב"י:

וראיתי להרב חלקת מחוקק בסעיף זה ס"ק י"ב שכתב וז"ל שויא נפשה ח"ד ואם נותנת אמתלא לדבריה שאמרה שמחמת קטטה אמרה כך מחלוקת בין הראב"ד והמגיד משנה דלהראב"ד נאמנת אם נתנה אמתלא לדבריה ולהמגיד משנה אינה נאמנת ע"ש, שלא הכריע כמאן ובסימן קט"ו סעיף וא"ו בהגה ציין בס"ק כ"ח וז"ל אסור להחזירה היינו בעומדת בדבריה וכו' אבל אם חזרה מדבריה הראשונים ואומרת טהורה הייתי ונתנה אמתלא לדבריה הראשונים למה אמרה טמאה אני אז מותר להחזירה ע"כ, הרי דמסתם סתומי לה כהראב"ד דסובר דבאמתלא נאמנת הגם דלא הכריע כוותיה בהדיא מכח ראיה או מכח סברא דלא שקיל וטרי בזה כלל אלא ודאי משום דזה פשוט הוא אצלו דודאי לא שבקינן פשיטותיה דהראב"ד משום ספיקו של הרב המגיד וכמ"ש ומשום הכי סתם לה סתומי כהראב"ד ז"ל ומשמע נמי מדבריו ז"ל שהרמב"ם ז"ל לא נכנס בזה שהרי בסימן וא"ו ס"ק י"ב כ' הח"מ שאם נתנה אמתלא לדבריה מחלוקת בין הראב"ד והמגיד ולא כתב שהוא מחלוקת הרמב"ם והראב"ד משמע מדבריו דמהרמב"ם ליכא למשמע מיניה כלל מאי דעתיה וכמ"ש אנן בענ"ד:

אלא דבאמת צריכין אנו למידעי בדברי הרב ח"מ הנז' דבסימן קט"ו דכתב שאם חזרה ונתנה אמתלא לדבריה הראשונים למה אמרה טמאה אני אז מותר להחזירה אחר הגירושין שדבר זה הוא תמוה דהרואה יראה בעיניו ולבבו יבין בהשגת הראב"ד ז"ל דכתב טעמא דנאמנת באמתלא משום שלא נתקבלו דבריה שאמרה מתחילה נאנסתי כלל ומשום הכי נאמנת עתה שחזרה ואמרה טהורה אני ונתנה אמתלא לדבריה הראשונים וא"כ הרי הסכימה דעתה של עכשיו עם דעת החכמים שלא הימנוה בדבריה הראשונים דמשמע להדיא שאם נתקבלו דבריה הראשונים ופירש הימנה בעלה וכ"ש שאם עשה מעשה וגירשה שאינה נאמנת באמתלתה לסתור דבריה הראשונים וא"כ הכא דסימן קט"ו דאיירי שהאמתלא אחר הגירושין היא היכי הימנה הרב באמתלא וכמאן אמרה רב להאי מילתא ודוחק לומר דלא אמר הראב"ד ז"ל שאחר שנתקבלו דבריה וכגון אחר הגירושין אינה נאמנת באמתלא אלא באשת כהן שאין אחר מעשה הגירושין כלום שנאסרה עליו איסור עולם דהוי מעשה רב אבל לא באשת ישראל שאין מעשה הגירושין רב כל כך שהרי יכול להחזירה אם נתברר לו שלא נטמאת, חדא דכל כהאי לא הוה ליה לאשתוקי מיניה, ועוד שהרי לשון הראב"ד שלא נתקבלו דבריה דמשמע הא נתקבלו אין להאמינה בכל אופן אפילו באשת ישראל:

על כן נראה לי לומר דהא דכתב הראב"ד לא נתקבלו דבריה ר"ל בבית דין לא קבלו דבריה שאם קבלו דבריה והימנוה כמשנה ראשונה שוב אינה נאמנת ליתן אמתלא ולסתור דבריה הראשונים שנאמנת כפי הדין ואסורה, והא דסימן קט"ו מיירי שלא נתקבלו דבריה באמת בבית דין אלא יכול להיות גם בעיני בעלה לא קבל דבריה שבאמת זינתה אלא שעמד וגירשה מפני שלא רצה באשה כזו הפרוצה כל כך שתאמר על עצמה דברים כאלו שזינתה לפני הבריות שאולת היא לו וכלימה להשאר עם אשה קולנית כזו שקלון ונגע צרעת דדבר הזה אין שום אדם יכול לקבלו ולהכי עמד וגירשה וכיון דלא פירש ממנה מחמת שהדין כן שהרי אינו חייב להאמינה להכי אפילו עמד וגירשה אם נתנה אמתלא לדבריה הראשונים יכול להחזירה לדעת הראב"ד מיהא דאילו לדעת הרב המגיד הא אפילו לא גירשה וחזרה ואמרה טהורה אני אינה נאמנת באמתלא כיון שאינו מחוייב להאמין לדבריה, אלא ודאי סובר הרב דדעת הראב"ד עיקר ולהכי נאמנת וכמ"ש לעיל:

ומדברי הרב חלקת מחוקק אלו נראה דסובר בדברי הראב"ד כפירוש השני דפירשנו לעיל דנתקבלו דבריה היינו שהאמין להם ועמד וגירשה דהיינו שעשה מעשה הגירושין, ועל פי הדברים האלה שפירשנו דברי הרב חלקת מחוקק דמפרש דברי מהר"ם פדווא שכתב עמד וגירשה לא משום שהוא מאמין לדבריה אלא משום שאינו יכול לסבול אשה קולנית כזו אתי שפיר דברי הרב נודע ביהודה שבאו מועתקים בהרב פתחי תשובה סימן קט"ו ס"ק ל"ו ע"ש, עיניך לנוכח יביטו שם דכתב וז"ל גם בלאו הכי גם הבעל כשאמר שמאמין לדבריה שויא אנפשיה ח"ד ולדידיה לא מהני אמתלא אחר שעשה מעשה וגירשה (ור"ל אפילו אם תחזור היא ותאמר דבאונס היה אפילו הכי הוא אין לו לחזור ולומר הא לא האמנתי אלא לדבריה ועכשיו הרי היא חוזרת) וכן הוא לשון הרב בית מאיר בסימן קט"ו ואעתיק לך לשונו ז"ל ואם אחר גירושין רוצה להחזירה ע"פ אמתלא בזה ראיתי בתשובת הגאון נודע ביהודה סוף סימן י"א וז"ל וגם בלאו הכי גם הבעל כשאמר שמאמין לדבריה שויא אנפשיה חד"א ולדידיה לא מהני אמתלא אחר שעשה מעשה וגירשה ע"כ, וכתב הרב בית מאיר ע"ז וז"ל ואף דבתחילה סוף ד"ה ואמנם מביא דברי הרב ח"מ ס"ק כ"ח שגם כן מתיר אפילו בתר גירושין והם נעתקים מדברי מהר"ם פדווא, כנראה שהוא מחלק בין דידיה דעביד מעשה לבין דידה עכ"ל, ע"ש בדברי הרב בית מאיר ובדברי הרב פתחי תשובה ור"ל דשם בנודע ביהודה דן על אמתלת הבעל והרב חלקת מחוקק דן על אמתלת האשה שקבלה הגט דלא נחשב מעשה, והנה לכאורה נראה דלא תירץ כלום ועדין הקושיא במקומה עומדת דלמה בענין דינו דהרב נודע ביהודה דנים לפני חכמים על מעשה האיש אשר האמין לאשתו וגירש ולמה בהא דסימן קט"ו דהרב ח"מ לא ידונו כנגד הבעל נמי שהאמין לה וגירשה ועכשיו בא להחזירה ולא אמרינן ליה שכבר שויא אח"ד ואינו יכול להחזירה אפילו נותן ונותנת אמתלא לדבריה דלמה שבקינן לדיניה ואין דנים אחריו ונהי דהיא אמתלתה אמתלא היינו לאיש דעלמא אבל לגבי הבעל דשויא אח"ד שהאמין וגירשה נימא אסור להחזירה, אבל לפי מש"כ אתי שפיר דהא שאין דנין אלא אחרי דבריה ואחרי עצתה ולא אחר דבריו משום דהוא לא האמין לה כלל אלא שעמד וגירשה מפני שלא רצה באשה קולנית שאומרת כן בפני אינשי ובפניו מצח אשה זונה היה לה ולא רצה בה מפני דברים הרעים שאירעו בה ולא משום שהאמין לדבריה ולהכי הוא דאין לדון אחריו כלל וחזר הדין לדידה דוקא אם הוא רוצה בה עתה וק"ל:

איך שיהיה דברי הרב חלקת מחוקק דסימן קט"ו אינם עולים יפה אלא אי אמרינן דבשיטת רבינו הראב"ד אמרה למילתיה והכי סבר לה מר כדכתבינן מילתא בטעמא והכי מצינן להרב בית מאיר ז"ל שכתב משם הרב נודע ביהודה והכי הסכימה דעתו נמי דעת עליון וז"ל אמנם גוף דין הרב ח"מ בס"ק הנ"ל יפה פירש הגאון שיחיה הנ"ל שתולה בפלוגתא דהה"מ והראב"ד שבסימן וא"ו וכו' ע"ש, וכן מה שכתבנו דמדברי הרב חלקת מחוקק דסימן וא"ו ס"ק י"ב דעיקר פלוגתא היא דהראב"ד ודהרב המגיד אבל הרמב"ם לא נכנס בזה ואין בדבריו שום הכרח לא כמר ולא כמר כן מצאתי כתוב לאמר בהרב בית מאיר סימן וא"ו ז"ל שהרי הודית שהיא זונה עי' ח"מ וב"ש כנראה מדהביאו הפלוגתא בין הראב"ד וההמ"ג שדעתם שהרמב"ם מודה דעל ידי אמתלא שריא ע"ש שאין דעתו מסכמת לדעתם בזה ע"ש, ונראה הא דכתב שהרמב"ם מודה שע"י אמתלא שריא צריך להתבונן מהיכן משמע ליה כן מדבריהם איפוך אנא, ויש לומר דלפי מה שכתבנו לעיל שדעת הרב חלקת מחוקק בסימן קט"ו ס"ק כ"ח וכן הרב ב"ש שם ס"ק ל"א כדעת הראב"ד א"כ ודאי מדהסכימו לדעת הראב"ד ודאי דעתם דגם הרמב"ם דעתו כדעת הראב"ד וק"ל, אלא דלפי מה שראיתי להרב ב"ש בסימן וא"ו ס"ק כ"ו דלאחר שהביא לנו פלוגתא דהרב המגיד והראב"ד בדין י"ג בנתנה אמתלא לדבריה אם נאמנת או לא סיים וז"ל מיהו בשאר אמתלא אף הה"מ מודה וכמ"ש בסי' קט"ו וכו' ע"ש, ומדציין להא דסימן קט"ו משמע דהאי אמתלא שכתב הוא בסימן קט"ו ס"ק ל"א ע"ש בשאר אמתלאות לא בשאמרה לא אמרתי טמאה אני אלא כדי שיגרשני בעלי דהיינו אמתלא דהרב המגיד א"כ לפי דברי הרב אין להוכיח משם ממה שכתבו הרב ב"ש והרב חלקת מחוקק שאם חזרה ונתנה אמתלא לדבריה נאמנת דסברי מרנן כהראב"ד ולא כהרב המגיד דהא בשאר אמתלאות מודה גם הרב המגיד אמנם מדברי הרב נודע ביהודה שהביא הרב פתחי תשובה בסימן קט"ו ס"ק ל"ו דכתב משמו כי דין זה תליא בפלוגתא שבין הראב"ד והרב המגיד וכו' ע"ש לא משמע כדברי הרב ב"ש הנז':

וראיתי להרב מוהר"י הלוי בתשובה כלל ה' סימן ל"ג וז"ל והטור ז"ל באה"ע בסימן וא"ו כתב הרמב"ם לפסק הלכה ע"ש, הרי לך בהדיא דכיון דאמרה נאנסתי וכו' אפילו הכי פסלה עצמה לכהונה ואפילו חזרה בה אחר מיתת בעלה ונותנת אמתלא לדבריה שהיא אמתלא גדולה וחזקה ודברים הניכרים שמה שאמרה נאנסתי לא היה אלא כדי שיגרשנה בעלה והא ראיה דמשום הכי אינה נאמנת לגבי בעלה ואפילו הכי אינה נאמנת לחזור בה וכו' ע"ש, א"כ הוא סובר דפלוגתא דהרמב"ם והראב"ד היא כשיטת הרב בית מאיר ופסק ההלכה כדעת הרמב"ם שאינה נאמנת באמתלא כדעת ההמ"ג ונ"ל דהוכחתם היא ממה שמשיג הראב"ד על הרמב"ם בזה משמע שהבין בדעת הרמב"ם שאינה נאמנת באמתלא והאמת עד לעצמו שאין זו מן התוכחות וכמש"ל דמש"כ שאין שמועתו מכוונת היינו דר"ל דמסתם לה סתומי דהו"ל לפרש באם לא נתנה אמתלא דוקא, ודע דמש"כ הרב מוהר"י הלוי שאפילו נותן אמתלא לדבריו אינו נאמן היינו דוקא כי התם דבשעה שאמר כהן אני נתקבלו דבריו ועשה מעשה ועלה לדוכן ולס"ת ולכל מעלות הכהנים אבל אם לא עשה מעשה הגם שאמר כהן אני וחזר בו ונתן אמתלא למה אינו נאמן כדאיתא בש"ס האשה שאמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני נאמנת אם נתנה אמתלא שהרי גם הרב המגיד שאינו מאמינה באמתלא היינו דוקא באמתלא שאינה טובה ואינה מועלת לפי הדין כהא דאומרת מה שאמרה נבעלתי אינו אלא כדי שיגרשנה בעלה והדין אינו מאמינה בזה כדכתבנו לעיל מילתא בטעמא אבל באמתלא ההוגנת לו ודאי נאמן וראיה נמי מהא דהרא"ש בתשובותיו כלל ל"ב סימן יו"ד על מי שהוציא על אשתו קול שזינתה ואמר שנתברר לו הדבר והשיב וז"ל אם נותן אמתלא לדבריו ואמר מרוב שיחי וכעסי דברתי והוצאתי עליה שם רע ואינו אמת נאמן ושרי ליה וכו' ע"ש, ופסקה מרן ז"ל בש"ע סימן קע"ח סעיף י' ע"ש הרי אע"ג דשויא אח"ד כיון שנתן אמתלא לדבריו שלא אמר כן אלא מחמת קטטה וכעס נאמן:

מכל האמור יוצא לנו דבנדון דידן שהיתה מריבה ביניהם בפצע וחבורה ומכה טריה ודינא ודיינא ובאותו זמן כיחש לה ואמר שלא ראיתיך ואחר שים שלום ביניהם חזר והודה לדבריה אלא שאומר שמתחילה כפר בה מחמת שהיה ריב ומדון ביניהם ועוד כדי שלא יטפל בעובר והיא פרושה ממנו ועכשיו שעשו שלום ביניהם איש ואשתו זכו לדינא שמותרת לו:

ולפי האמור צריכין אנו לומר דמאי דפסק מרן ז"ל בסימן ד' סעיף ז"ך וז"ל ארוסה שנתעברה והיא בבית אביה אם היא אומרת שמהארוס נתעברה וכו' ואם אינו מודה אלא מכחישה שאינו ממנו וכו' אבל לארוס גופיה אסורה דהא שויא אנפשיה ח"ד ע"כ ע"ש, היינו דוקא באם לא חזר ונתן אמתלא אבל חזר ונתן אמתלא טובה לדבריו נאמן ומותרת לו נמי אלא דלא נחית הש"ע לאשמועינן דבר זה אלא דעיקר חידושו כאן לאשמעינן הוא בא הגם שיש ספק אם נבעלה באונס או ברצון אפילו הכי אסורה לדידיה דספיקא דאורייתא לחומרא ולא מוקמינן לה אחזקתה שהיא כשירה וכעין נדון דידן מצאתי כתוב לאמר בתשובות הרב צמח צדק שאלה ק"ד וז"ל פנויה בתולה זינתה ונתעברה ואמרה שמפלוני וכו' והוא מכחיש עד אחרי רוב השתדלות שנתפשרו בני משפחתה עמו שיתנו לו לנדן וכו' אז הודה ואמר צדקה ממני ורוצים בני משפחתה שיכניס אותה מיד בחופה וקידושין והרב צמח צדק לא הסכימה דעתו להתירה מיד ולאלתר משום דכיון דהכחיש מתחילה שלא בא עליה אלא מאחר נתעברה הרי לפי דבריו אלה היא מעוברת חבירו ומינקת חבירו ושויא אנפשיה ח"ד כל זמן העיבור והנקה וכו' ונשא ונתן בדבר זה ולבסוף זו הלכה העלה וז"ל ודאי אי הוה מודה אחר כך שבא אליה ולא מחמת שנתפייס בממון היתה מותרת לו לישא אותה בעודה מעוברת כיון שיש לו אמתלא על דבריו הראשונים שמחמת בושה לא הודה לה מיד ע"ש, ובנדון דידן נמי נימא הכי שמתחילה שכיחש בה משום בושה היא לו וכלימה שכבר שמעתי שכל מה שעשה וקידש האשה הנז' הכל היה בהחבא שלא יתודע הדבר לאשתו ובניו וכ"ש דבר זה הוא לו בושה גדולה לפניהם שעשה דבר מכוער כזה ודאי מתבושש הוא מעונותיו ומוכלם מפשעיו שנודעו מעשיו הרעים לפני הכל והגם שהוא לא טען ולא אמר אמתלא זו לא צריך שבלאו הכי יש לו טענה מספקת במה שנתן אמתלא שכפר בה מעיקרא משום דלא היה רוצה ליטפל בה ובולד והיא אשה פרושה, ועוד הרי מצינו למהראנ"ח ז"ל בחלק ראשון סימן מ"ה דכתב בתוך תשובתו ז"ל הצריך לעניננו דשמא אינו אומר כן שלא בא עליה הוא אלא כדי שלא יזקק לאשה ולולד דהא אשכחן דכל היכא דאיכא למיתלי שאומר לאיזה כונה לא אמרינן ביה שויא אח"ד וכי היכי דאמרינן דאם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת הכא נמי אם אנו רואים איזו אמתלא שיש לספק שאומר כן משום ההיא סברא לא אמרינן שויא אח"ד עכ"ל ע"ש, הרי התם בנדון הרב לא מצינו שחזר וטען שום טענה ואפילו הכי קאמר שאם יש סברא לומר שכך היתה כונתו הויא אמתלא ומותרת לו:

ודע דהכא לא חיישינן דשמא כמו שזינתה עם הארוס כך זינתה עם אחרים ואם כן הגם דמודה שבא עליה מ"מ חיישינן נמי לאחרים זה ליתא כדמוכח מש"ס דכתובות דף י"ג ע"ב וי"ד ע"א ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרב יוסף היא אמרה מיניה והוא אמר אין מינאי אמר רב יוסף למאי ניחוש לה חדא דהא קא מודה וכו' ע"ש, דאפילו לאביי דסובר דכיון דהכא רוב פסולין אצלה ולא מהימנא ה"מ היכא דהוא אינו מודה לה כדאיתא בש"ס שם בהדיא אבל במודה אליבא דכ"ע לא חיישינן וכדכתבו התוספות שם ד"ה חדא דקא מודה ז"ל וללישנא קמא דיבמות דלא דיימא מעלמא ולאיכא דאמרי דאפילו דיימא מעלמא כיון דקא מודה בתריה דידיה שדידן ליה וכן פסק מרן ז"ל בסימן ד' סעיף ז"ך כ"ח דאפילו מרננים העם אחריה אם נבדקה ואומרת לארוס נבעלתי הולד כשר וכ"ש היא שהיה לה חזקת כשרות ע"ש, וכ"ש בנדון דידן דלא דיימא מעלמא ודאי לא חיישינן, וכן מצאתי לרבינו התשב"ץ חלק שני סימן רע"ג וז"ל הצ"ל ואחר שכתבתי זה קראתי העדות שהביאו לי ולפי העדות הדבר ברור שזאת האשה לא יצא עליה קול זנות עם שום אדם זולת יהודה זה והקול נשמע שהיתה מתפרצת עמו ולא עם אחר א"כ הרי הדבר בריר שממנו נתעברה והרי הוא בנו לכל דבר וכו' דבתר דידיה שדינן ליה כיון דלא דיימא מעלמא ע"ש, וא"כ כ"ש בנדון דידן נמי כיון דלא דיימא מעלמא שלא יצא עליה קול זנות עם אחר זולתו ודאי אמרינן דלא נחשדה עם אחרים והיא ארוסה לזה שהוא איסור חמור והדברים קו"ח מנדון התשב"ץ דהתם בפנויה קא עסיק מר דלית איסור חמור עם אחרים ועוד דלא אגידא בזה ובשום אדם ואפילו הכי לא אמרינן כשם שזינתה עם זה זינתה עם אחרים כ"ש באגידא בארוס ולא דיימא מעלמא ודאי לא אמרינן כשם שהפקירה עצמה לארוס כך הפקירה לאחרים וכ"ש בנדון דידן דהארוס מודה שהוא בנו ליכא ספיקא בזה כלל:

והנה מ"ש בסמוך דאפילו דיימא מעלמא כיון דהכשרנו הולד כ"ש היא שיש לה חזקת כשרות, היה נראה לי לכאורה לומר דיש לדחות דנימא דלא התירו אלא בולד משום שאומרת לכשר דהיינו לארוס הולד הזה וכמו שמצינו להרמב"ם ז"ל נקיט הכי שנבדקה ואומרת שהעובר הוא מהארוס וא"כ יכולים אנו לומר אע"פ שאמרינן כשם שהפקירה עצמה לארוס כך הפקירה עצמה לאחרים מ"מ זה העובר כיון שהיא אומרת שמהארוס הוא נאמנת להכשירו אבל לגבי דידה עדין היא באיסור זונה עומדת דאמרינן כשם שהפקירה עצמה לארוס כך הפקירה עצמה לאחרים וכך מורים פשט דברי הרמב"ם כנז', אבל מסתמיות דברי הטור והמחבר דנקטו שנבדקה ואמרה לארוס נבעלתי משמע דדא ודא אחת היא והכל הולך אל מקום אחד והטור והמחבר כונתם פשוטה דמאי דאמרה לארוס נבעלתי דרצונה לומר לארוס נבעלתי ולא לאחרים דאם לא כן מי לא ידע בכל אלה וכן נמי היא כונת הרמב"ם דקאמר ואמרה עובר זה מארוסי דר"ל שהיא אומרת שהעובר הוא מהארוס משום שלא נבעלה אלא לו ולא לאחרים ונ"ל דלזה נתכוונו הטור והמחבר ששינו לשון הרמב"ם ונקטו הם שאמרה לארוס נבעלתי לומר שזה הוא כונת הרמב"ם שלא תפרש בו כפירוש הראשון, ונראה לומר הא דלא רצו בפירוש הראשון משום דלפירוש הראשון אינה מכחשת הרינון וכיון שאינה מכחשת הרינון א"כ באו עדיה ויחפרו ולהכי אינה נאמנת לומר עובר זה מארוסי ולא מאחרים כיון דגם אחרים באו עדיה דאמרינן כשם וכו' והיא אינה מכחשת זה לפירוש הראשון והכא לא שייך לומר רוב בעילות של ארוס הם ולכן בחרו בפירוש השני ולפי זה גם לגבי דידה דנים לפני חכמים להתירה לארוס אפילו דיימא מעלמא אם אינו מכחישה הארוס היא והולד כשרים ולרבותא השמיעונו הולד שהוא כשר הגם שאין לו חזקת כשרות וכ"ש היא שיש לה חזקת כשרות, וכן משמע מדברי הלבוש שמפרש דאמרה לארוס נבעלתי דרוצה לומר ולא לאחרים ומהימנינן לה בזה שכתב וז"ל בסעיף כ"ח מיהו אם היא לפנינו ונבדקת ואומרת לארוס נבעלתי אע"פ שהיתה נחשדת מאחרים מצרפים דיבורה לחזקתה ומהימנינן לה והולד כשר ע"כ, הרי לך בהדיא שטעם הכשר הולד משום צירוף דיבורה לחזקתה וחזקה היא שסתם אשה אינה מזנה כמ"ש הרב ז"ל לעיל סעיף ז"ך ע"ש, ומטעם צירוף דיבורה לחזקה שאינה מזנה ואמרינן דלא זינתה עם אחרים ומכחישין הרינון להכי מכשירינן בולד וא"כ כ"ש היא עצמה שיש לה חזקת כשרות הגם שהיא דיימא מעלמא מותרת לארוס ולאחר מותי נראה ג"כ דמותרת לכתחילה לינשא לכהן היכא שאין ארום מכחישה וכן משמט מדברי הרב חלקת מחוקק בסימן זה סוף סע"ק כ"ח שכתב וז"ל והואיל וכבר הותרה לארוס אף אם הוא כהן וכו' ומותרת לכהן לעולם ובפרט אם לא דיימא מעלמא וכו' משמע שהרב מתיר לכהן אף בדיימא מעלמא ולהכי כתב ובפרט אם לא דיימא מעלמא דר"ל דכ"ש אם לא דיימא מעלמא משמע דעיקר דבריו בדיימא מעלמא שמותרת לכהן ארוסה אם הוא מודה לה וסובר הרב דלא זו בלבד אלא אפילו אם מת הארוס מותרת לכתחילה לינשא לכהן אחר מטעם כיון שהותרה הותרה וכן משמע מדברי הרב ב"ש בסעיף כ"ז ס"ק מ"ז שכתב וז"ל אבל לכתחילה בודאי דהא הולד הראשון מחזיקים לממזר וכו' ע"ש, משמע בהדיא טעמא דאסורה לכתחילה הוא משום דמחזיקים הולד לממזר והיינו טעמא משום דמכחיש בולד הא לאו הכי שאינו מכחיש לולד והולד כשר מותרת גם היא לכתחילה לינשא לכהן אלא שהוא ז"ל אינו מדבר בדדיימא מעלמא:

מכל הכתוב נשמע דהכא בנדון דידן דלא דיימא מעלמא והיא אגידא בארוס והוא חזר והודה לאשר אמרה שממנו הכל ודאי זה אין צריך בושש ומותרת לו לכהן לו תהיה לאשה כהלכת גוברין יהודאין ואין כאן בית מיחוש:

ועדין צריכין אנו למודעי בנדון דידן שלא חזר מדבריו עד אחר עבור כמה חדשים ואז נתן אמתלא אם נאמן באמתלא או לא שהרי כתוב מפורש בדברי רבותינו ז"ל אשר בית ישראל נשען עליהם הלא המה הגבורים אנשי השם הרב בית שמואל והרב ט"ז בסימן י"ט מי שאמר על אשה אחת שהיא אחותו ואחר כך חזר ואמר שהיא אשתו אם הוחזק הדבר שלשים יום לא מהני אפילו באמתלא וכן הדין באמרה כל שלשים שהיא נדה וכן מי שאמרה כל שלשים שזה בעלה ואחר שלשים יום חזרה מדבריה הראשונים אפילו נותנת אמתלא לדבריה אינה נאמנת ע"ש בט"ז ובהרב בית שמואל שם ס"ק ב' עש"ב:

ואחר ההתבוננות נראה דמהא לא שמה מתיא דעל כרחין לא כתבו דלא מהני אמתלא אחר שהוחזק הדבר שלשים יום אלא בשיכול לתרץ דבריו וליתן אמתלא בתוך שלשים יום כמו השתא ולא חזר מדבריו ותירצם עד השתא אחר שלשים יום בזה הוא דאינו נאמן דלמה לא חזר מקודם זה אבל אם עדין הדבר הוא כמות שהיה מתחילה שעד עתה לא היה יכול לחזור מדבריו הראשונים כפי האמתלא שנותן שהרי כל זמן שלא חזר נותן טעם לשבח שהיה דבר עומד ומעכבו ועדין לא עברה החששא ולא נסתלק דבר הגורם לדיבורו הראשון ודאי השכל מחייב אפילו אחר עבור זמן זמנם זמניהם יכול לחזור וליתן אמתלא זו לדבריו כי מקודם לזה היה דבר מעכב בו ובההוא פחדא יתיב ואפילו ארכו הימים וכן מוכח מהא דכתובות כ"ב דההיא איתתא דאמרה מקודשת אני לימים עמדה וקידשה את עצמה ונתנה אמתלא לדבריה שמתחילה באו לה אנשים שאינם מהוגנים וכו' ע"ש, דמשמעות לישנא דלימים דנקט הש"ס לאחר זמן דהיינו כמה ימים ואפילו הכי הימנוה באמתלא וה"ט ודאי משום דכל אותן הימים שלא נתרצית משום שהאנשים שבאו לה אינם לפי כבודה עד השתא, וכן מצאתי ראיתי להרב חתם סופר בחלק יו"ד סימן ט' שכתב כן בפשיטות הוא וחד דעמיה והביאו ראיה לזה וז"ל וכתב ה' עצי ארזים סי' ר"ט דהוא הדין אחר שלשים יום מהני אמתלא אם הוא באופן שלא היה אפשר זולת זה ע"ש, ולפענ"ד ממקומו מוכרע שהרי הרמ"א מייתי מיצחק שהיה נאמן באמתלא כי אמרתי רק אין יראת אלקים וגו' והנה שם כתיב ויהי כי ארכו לו שם הימים מבואר אפילו באריכות ימים מהימן באמתלא כיון שאי אפשר בענין אחר עכ"ל ע"ש, הרי לך מבואר כדברינו, וא"כ בנדון דידן נמי לפי אמתלתו לא רצה להגיד האמת עד שעברו ימי בכיתו ומריבתו, ועוד הרי מצינו להרב בית אפרים סימן א' הביא דבריו הרב פתחי תשובה סימן א' ס"ק י"ד שכתב על דינו של הרב בית שמואל בענין אחר שלשים יום דסובר דלא מהני אמתלא כתב הוא ז"ל שדינו אינו מוחלט דבתשובת רמ"א סימן ב' מבואר דאף לאחר שלשים יום מהני אמתלא היכא דלא הוחזק רק מפי עצמו וע"י דיבור לבד ע"ש עכ"ל, ועוד נראה לי לומר גם לדברי הרב ב"ש היינו היכא דהוחזק הדבר באין פוצה פה ומצפצף מה שאין כן בנדון דידן הגם שהוא היה אומר שלא ממנו נתעברה לא הוחזק הדבר על פיו שהרי היא מכחשת אותו ומעולם לא הוחזקה זונה ולהכי יוכל לחזור ולסתור דבריו הראשונים על פי האמתלא:

הכלל העולה דאשה זו מועלת לארוסה האמתלא וחוזרת להיתרה הראשון ומותר לו לכהן ארוסה לישא אותה להכניסה לחופה והימים הראשונים יפלו ומכאן ולהבא חושבנא טבא יטיב ה' אחריתנו מראשיתנו אמן, וצור ישראל יצילנו משגיאות ויורנו מתורתו נפלאות ואל יצל מפינו דבר אמת ושפת אמת תכון לעד ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו אמן ז"ך לחדש שבט בשנת קומה עזרת"ה לנו ליצירה פה והראן יע"א:

הצעיר דוד הכהן סקלי י"ץ

תוכן העניינים

קרית חנה דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה