קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי דוד פרנקל
פרק ו · הלכה ז
מתני' פורפות. כמו קרסים דמתרגמינן פורפין כל המחבר בגד לחבירו קרי פריפה:
גמ' לא שנו. שאין פורפין לכתחלה דוקא אבן ומטבע אבל אגוז פורפין אפילו לכתחלה והא דקתני רישא פורפת דמשמע לכתחלה קאי על האגוז והא דתני בסיפא ובלבד שלא תפרוף לכתחלה קאי אאבן ומטבע:
כל דבר שהוא. בר טלטול לעצמו הוא דמותר לטלטל לצורך גופו ומקומו כמו אגוז אבל אבן אפי' הקצהו לכך אסור דלאו בר טלטול לעצמו הוא: