קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי דוד פרנקל
פרק ו · הלכה ו
מתני' סלע. מטבע:
צינית. מכה שהיא תחת פרסת הרגל וקושר בה סלע לרפוא':
הבנות. קטנות מפרש בגמרא:
ואפי'. רבותא קאמר דאע"ג דלאו תכשיט נוי הוא אורחיה בהכי ולאו משאוי הוא:
ערביות. נשים ישראלית שבערביא:
גמ' פודגרה. שם חולי:
אפי' טס. וסלע דתני במתני' לאו דוקא:
יוצאות רעולות. דרך ערביות להיות מעוטפות ראשן ופניהם חוץ מן העינים וקרי לה בלשון ערבי רעולות:
מדיות. נשים ישראלית שבמדי:
פרופות. שמעטפות בטלית ותולה הרצועה בשפתה האחד כנגד צוארה ובשפתה השני כורכת אבן או אגוז וקושרת:
לא גרסינן והא תנינן ואגב שיטפא דלישנא דלעיל בפירקין כתבוהו לכאן:
ואפילו כרוך על צוארה. יוצאה בהן ובלבד שלא יהיו צבועין כי אם הם צבועין חיישינן דלמא שלפא ומחויא ובטבילה נמי אינן חוצצין שהמים באים בהן שעל צוארה אינה מהדקת שלא תחנוק:
לא תקבל עליך מתני'. כפי שהיא שנויה שיוצאות בקיסמין שבאזניהם אלא תני אבל לא בקיסמין שבאזניהם דכיון דלאו תכשיט נוי הן משוי הן:
כיני מתני'. כן היא מתני' מדיות פרופות. ולא תיתני ומדיות שנפרש דמדיות יוצאות רעולות ופרופות אלא דמדיות יוצאות פרופות ולא רעולות: