קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי דוד פרנקל
פרק ב · הלכה ב
מתני' שמן שריפה. שמן של תרומה טמאה:
עטרן. פסולתא דזיפתא שבתחלה זב הזפת עב ואח"כ הצלול ונקרא עיטרן וכיון שהוא צלול נמשך אחר הפתילה אלא שמפני כבוד השבת הוא שאין מדליקין בו דמתוך שריחו רע שמא יניחנו ויצא:
בשמן שומשמין. מסקנא דמלתא דחכמים הוא:
צנונות. צנון:
שמן דגים. מקרבי דגים שנימוחו:
פקועות. דלעת מדברי:
נפט. מין שמן שריחו רע:
מתני' אין מדליקין. בו לעשות פתילה:
גמ' הא. בכל השאר דתני לעיל במתני' מותר להדליק בהן בי"ט חוץ משמן שריפה:
מה בין עיטרן מה בין קרבי דגים. דקס"ד דעיטרן אסור דגזרינן אטו זפת עב שזב תחלה שאינו נמשך אחר הפתילה וקשיא לי' א"כ אף בקרבי דגים נגזר אטו קרבי דגים שאינן נימוחים א"נ קרבי דגים נמי ריחן רע:
ומשני קרבי דגים כל זמן וכו'. וטעמו מתוך שריחו רע שמא יניחנו ויצא ונר של שבת חובה וכיון דאין ריחו רע אלא לאחר שכבה ליכא למיחש למידי:
שלא תאמר וכו'. כלומר ועוד טעם אחר אית ביה דתני עיטרן במתני' לאשמועינן דאע"ג דריחו רע אין בו איסור אלא שלא להדליק אבל א"צ להרחיק ממנו ד"א לק"ש ולתפלה:
ה"ג לא כך ולא כך. אלא נפט:
ה"ג אלא מה שאסרו ראשונים. והיינו שמנים דמתני' אין מדליקין צרי. שאינו בא מן הפרי אלא מן העץ ושרף בעלמא הוא וה"ל כזפת ואינו נמשך: