קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי דוד פרנקל
פרק א · הלכה ט
מתני' עם השמש. בעוד החמה זורחת:
כלי לבן. שהוא קשה לכבס וצריך ג' ימים ומחמירין על עצמו כב"ש:
שטוענין. את הזיתים בקורות בית הבד ואת הענבים בעגולי הגת. שלא היו בוצרין אותן בגלגל כמו שלנו אלא טוענין אותן בקורות כבידים והני דגת קרי עיגולין שהיו הדפין עבין עשוין כעיגולין ושוין שטוענין אותן בעוד יום והמשקה הולך וזב ממנו כל השבת:
גמ' עד איכן. כמה יהיה לפני חשיכה ואב"ה קאי דקאמרי עם השמש:
ייבא וכו' אתיא כמו דאמר ר"י וכו' עד כדי הילוך ד' מיל שהוא בין השמשות ולפני כדי הילוך ד' מיל מותר ליתן:
וכא. ל"ג:
ובא ומצאן עושין בו מלאכתו אסור ללבשן בשבת אם הביאן לו אחר כך אע"ג שהוא בידו בקיבולת א"נ בשאינו עושה בקיבולת. איירי:
ויאמר ליה. וצריך שיאמר לעכו"ם שלא יעבוד בו בשבת:
הדא דתימר. שצריך לומר לעכו"ם שלא יעבוד דוקא כשעושה העכו"ם בחנם:
אבל בשכיר. וקצץ בשביל עצמו הוא דקא עושה וא"צ למחות בו:
הא צבועים. אפי' בע"ש מותר ליתן:
לפי דרכנו למדנו וכו'. ונפקא מיניה לשכר כובס:
כבר נעקרה כל טפה ממקומה. וה"ל כאלו נעשית כל המלאכה בע"ש:
מהו ליגע. ביין שמושך ממנו בשבת דהא משקין שזבו נינהו:
מתניתא. ברייתא פליג על רבי יוסי בר חנינא דבפי' תני בה דאסור ליגע במושך: