אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי דוד פרנקל

פרק א

הלכה א

יציאות השבת. הוצאה מרשות לרשות האמורה בשבת ובגמ' מפרש דהכנסות נמי קרי להו יציאות הואיל ומוציא מרשות לרשות:

באי זה צד. כמו כיצד:

שתים שהן ארבע בפנים. לאותן העומדים בפנים שתים מן התורה הוצאה והכנסה דבעל הבית ועל שתים אילו חייב חטאת על שגגתו ועל זדונו כרת ועל התראתו סקילה וכן בכל מלאכת שבת:

שהן ארבע. מדבריהם הוסיפו שתים לאסור לכתחילה ואם עשה פטור ולקמן מפרש להו ואזיל:

ושתים שהן ד' בחוץ. שתים מן התורה הוצאה והכנסה דעני העומד בחוץ ושתים מדבריהן כשהמלאכה נעשית ע"י שניהן זה עוקר וזה מניח לכתחלה אסור ואם עשה פטור כדיליף בגמ' שנים שעשאו פטורים:

פשט העני את ידו. וחפץ בתוכה:

ונתן לתוך ידו דבע"ה. דעביד ליה עקירה ברה"ר והנחה ברה"י:

או שנטל מתוכה והוציא. החפץ והניח ברה"ר דעביד ליה עקירה ברה"י והנחה ברה"ר:

העני חייב. שעשה מלאכה שלימה והרי שתים מן התורה לעומד בחוץ:

ובע"ה פטור. פטור לגמרי ואפי' לכתחילה מותר דהא לאו מידי עביד:

פשט בע"ה וכו' בע"ה חייב. והרי שתים מן התורה לעומד בפנים:

פשט העני את ידו וכו'. דעביד ליה עקירה:

ונטל בעה"ב מתוכה. והניח בפנים ועביד לי' בע"ה הנחה:

או שנתן לתוכה. דעביד ליה בעל הבית עקירה והוציא העני והניח:

שניהן פטורין. שלא עשה הא' מלאכה שלימה אבל אסורין לעשות כן לכתחילה שמא יבואו כל אחד ואחד לעשות מלאכה שלימה בשבת הרי שתים מדבריהן אחת לעני בחוץ ואחת לבע"ה בפנים:

גמ' מהו שתים שהן ד'. מיבעי' ליה פירושא דמתני' שתים לחיוב ושתים לפטור. שתים חיובי' שהן ארבע בהצטרפו' שתים פטורין וכדפרישית במתני' או ארבע לחיוב וד' פטורין וה"ק שתים כתובים בקרא והן הככסה והוצאה שהן ד' בפנים יש בהן ארבע דהיינו שתים הוצאות ושתים הכנסות לחיובא ושתים הוצאה והכנסה שהן ארבע בחוץ לפטור ובפנים היינו חיובים שמתחייב ומביא קרבן עליהם בפנים בעזרה ובחוץ היינו שאין צריך להביא עליו קרבן:

נישמעינה מן הדא. כלומר תא שמע מהא דתנן בריש מס' שבועות שבועות שתים שהן ארבע יציאות השבת שתים שהן ארבע ותו לא וקשה ולמה לא קתני במתני' דשבועות גבי שבת שתים שהן ד' בפנים וב' שהן ד' בחוץ:

ומשני א"ר בא תמן. בשבועות לא נקיט אלא חיובין כיון דלאו עיקר שבת הוא:

ברם הכא. אבל כאן דעיקר שבת תנא חיובי ופטורי:

הדא אמרה. פי' זאת אומרת מתירוצא של רבי בא מוכח פי' דמתני' ארבע לחיוב וארבע לפטור דאי שתים לחיוב ושתים לפטור אם כן אף בשבועות תני פטורין והדרא קושי' לדוכת' ליתני נמי שתים שהן ארבע בחוץ:

אר"י מתני' אמרה כן. ממתניתין גופה איכא למידק דנקיט חיובי ולא פטורי דכי היכי שבועות שתים שהן ארבע דקתני כולהו לחיובא ה"ה יציאות השבת כולהו לחיובא:

והא תני. פריך לר"י דממתני' גופא ליכא למידק דהא תני' נמי בברייתא בכלל ב' שהן ד' דלתות ההיכל ב' שהן ד' שאין בזה לא חיוב ולא פטור ע"כ צ"ל דתני תנא כל הני דאית בהו למימר ב' שהן ד' א"כ אף יציאות השבת י"ל דתני חיובי ופטורי. ודלתות ההיכל שתים שהן ד' זו היא דעת ר' יהודה במסכת מידות דסובר שתי דלתות היו וכל דלת היתה מחוברת משתי לוחות כל אחת שתי אמות ומחצה ומחוברין ע"י חוליות ונכפפו' ונכפלות זו על זו והיינו דקאמר שתים כשהן פשיטות שהן ד' כשהן נכפפות אי נמי כרבנן נמי אתיא ושתים היינו דלתות ההיכל שהן ד' שאף בפנים היו דלתות שתים כדתנן התם במתני' וראשון לו עיקר:

ופריך ניתנו שנים עשר פטורים. שתי עקירות לעני בלא הנחה וב' הנחות בלא עקירות וכן לבע"ה כגון פשט העני את ידו מליאה בפנים ונטל בע"ה מתוכה הרי עקירה לעני והנחה לבע"ה או שנתן לתוכה והוציא הרי עקירה לבע"ה והנחה לעני וכן פשט בע"ה וכו' כדקתני לה ועוד ד' פטורים דמתני' גבי חיובא העני חייב ובע"ה פטור וכן בעל הבית חייב והעני פטור הרי שנים עשר פטורים:

ומשני לא אתינן וכו'. לא אתיא מתני' לאשמועינן אלא פטור שכנגד חיוב פי' לא חשיב אלא פטור של אותו שכנגדו חייב למעלה בבבא דרישא כגון פשט העני את ידו לפנים וכו' וקתני העני חייב פטורין דידיה חשיב בבבא דסיפא בפשט העני את ידו לפנים וכו' וכן לבע"ה והיינו אותו שפושט את ידו ומכניסה או מוציאה דבבא דרישא חייב חטאת והכא פטור לפי שלא עשה כל המלאכה שחיסר ממנה מעט או עקירה או הנחה אבל שאר פטורי שלא פשטו ידם חוץ מרשותם לא קחשיב:

אר"ח בר אבא מהו וכו'. לתרוצי קאתי הא דלא תני י"ב פטורים דלא קחשיב במתני' אלא הני פטורים דפטור ומותר והיינו הנך פטורי דמתני' ברישא גבי חיוב העני ובעל הבית פטור ומותר אבל פטורי דבבא דסיפא לא קחשיב ושתים שהן ד' דמתני' היינו ד' לחיוב וד' לפטור:

עני ועשיר אחד הן. דמה לי עני ומה לי עשיר ומנו אותן חכמים שנים משום דהוצאה מלאכה גרועה:

יציאות השבת אין הכנסה בכלל. בתמיה הא לא משכחת שמונה ביציאות ושיהיה ד' מהן לחיוב אלא ודאי דא' הן וחכמים מנו אותן לשנים:

המוציא מרשות לרשות. דתנן במתני' בפ' כלל גדול בכלל אבות מלאכות:

אין המכניס בכלל. בתמי' מי לא עסקינן דקמעייל מרה"ר לרה"י וקא קרי לה הוצאה:

נשמעינה מן הדא. ת"ש דהוצאה והכנסה אחת הן:

הכניס וכו'. בהעלם אחד חייב אע"ג דלא הוי אלא חצי שיעור בכל א' ש"מ דהוצאה והכנסה אחת הן ומצטרפין לישנא אחרינא ר' יוסי מיבעיא ליה אם הכנסה והוצאה מצטרפין וה"פ עני ועשיר אחד הן דתרווייהו מלאכת הוצאה והכנסה קעבדו ומנו אותן חכמים בשנים ואם עשו שניהם מלאכה אחת כגון שזה עשה עקירה וזה הנחה שניהם פטורין ה"ה הוצאה והכנסה אעפ"י שהן א' כיון שמנו אותן חכמים לשנים אין מצטרפין או דילמא מצטרפין ופשיט נישמעינה מן הדא דאמר ר"י וכו' נמנעו העם מלהוציא. ש"מ הא דקאמר אל יעשו עוד מלאכה היינו שלא יוציאו מרשות בתיהם שהוא רשות היחיד לרשות הרבים:

אפי' הכנסה. איכא למשמע מהאי קרא שקרוי' מלאכה:

מלקבל מידן ולהכניס ללישכה. והיינו הכנסה:

שמע כולהן. הוצאה והכנסה דנקראו מלאכה מהך קרא:

לא תוציאו משא וגו'. ולעיל מיניה כתיב השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלים ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכל מלאכה לא תעשו שמע מינה דהוצאה והכנסה קרוים מלאכה:

מה דאמר ר"י. דמצטרפין הוצאה והכנסה לכשיעור אתיא דלא כר"י:

בשני העלמות פטור. דיש ידיעה לחצי שיעור לחלק שלא יצטרף עמו חצי האחר שעשה לאחר שנודע לו המעשה הראשון:

בשתי רשויות. שתיהן רה"ר אלא שיש הפסק ביניהן פטור דרשויות מחלקות:

אלו הוצאה והוצאה אין מצטרפין כר"י. כלו' ומה הוצאה והוצאה אליבא דר"י אין מצטרפין כ"ש הוצאה והכנסה דאין מצטרפין:

הוי וכו'. הרי הא דאמר רבי יוחנן אתיא דלא כר' יוסי:

ה"ג לא סוף דבר אלא שני פתחים פתוחים לשתי פלטיות אבל פתוחי' לפלטיא אחת אוף ר"י מודה דחייב. וה"פ אין סוף דברי ר"י אמורים אלא בפתוח לב' פלטיות אבל בפלטיא אחת מודה ר"י דטעמא דפוטר משום דרשויות להעלמות דמיין וכיון דרשות אחת הוא ה"ל כהעלם אחת וחייב:

פלטיא. רחבה והיא רה"ר:

שמא אינו חייב שתים לר"י. בתמיה וכיון דחייב שתים שמעינן דסבירא ליה לר"י רשויות להעלמות דמיין:

אמר ר' יודן וכו'. ר' יודן פליג אר' אילא וסובר דר"י לא מחייב אמוציא שני שיעורין בשני רשויות:

מדמה רשויות לאכילת פרסיים. כאילו אוכל בתוך שני אכילת פרס:

שמא אינו פטור. בתמיה דודאי פטור לכ"ע הילכך במוציא חצי שיעור בתוך שני רשויות נמי פטור:

אינו חייב אלא אחת. הילכך במוציא גרוגרת בפתח זה וגרוגרת בפתח זה בהעלם א' נמי אינו חייב אלא אחת:

עד. שאתה מדמי רשויות לאכילת חלב בשני פרסיים:

דמינה לשבת. נדמה אותה לענין אסורי שבת עצמן:

שמא אינו פטור. דה"ל חצי שיעור:

עד שיניח. דלא מיקרי מלאכה אא"כ הניח החפץ ברשות אחר שהוציא לשם דכתיב בעשותה העושה את כולה ולא העושה מקצתה:

עד שיטול ויניח. לאפוקי אם היתה עקירתו בהיתר דפטור:

נטל לאכול ונמלך להניח לא הוי חייב. כיון דעקירה ראשונה לא היתה ע"מ להוציאו והתורה לא מחייבה אלא מלאכת מחשבת דגמרינן ממשכן עד שנתכוון לעשות המלאכה אלא שאינו יודע שהוא שבת או קסבר שמלאכה זו מותרת:

מה דאמר ר' יוחנן. המוציא אינו חייב עד שיניח:

בתוך ד"א לראשונה חייב. דכיון שהיא בתוך ד"א ה"ל כאילו מונחים יחד זה אצל זה:

אם העבירו דרך עליה. אם העביר חצי גרוגרת השני על הראשון חייב דמצטרפין אע"ג דלא נחה ע"ג קרקע:

שר"י עביד מהלך כמניח. והילכך מצטרפין והיינו דלא כר' יוחנן דאמר שאין המוציא חייב עד שיניח:

ופריך כמה דר"י וכו'. פי' כי היכא דר"י עושה מהלך כמניח לענין חיוב ודאי לפטור נמי עביד מהלך כמניח א"כ מיד כשהוציא חצי גרוגרת השני הרי הוא כאילו הניחו שם ואיך יצטרפו עם הראשון לחיוב וראוי שיהי' פטור:

ומשני תיפתר שהיה חצי גרוגרת ראשון מונח בתוך ד"א של הפתח. דמיד כשמוציא השני מצטרפין:

ה"ג הדא דתני ואם לאו פטור. פי' דקשיא ליה א"כ הא דתני בסיפא ואם לאו פטור למה יהיה פטור אע"ג שלא העבירו דרך עליה הא מיד כשהוציא מצטרפין:

ומשני שהיה הפתח רחב חמש אמות. והוציא חצי גרוגרת אחת בצד זה של הפתח וחצי השני בצד אחרת של הפתח נמצא כשהוציא השני אינו בתוך ד"א של הראשון והא דקאמר שהעבירו דרך עליה היינו שהוציאו בתוך ד"א של הראשון:

תמן תנינן. בכריתות פ"ג יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות וכו' ר"מ אומר אם היתה שבת והוציאו חייב ה' חטאות:

שזה חייב משום מהלך. חטאת דאכילה חייב אע"פ שהוא מהלך וחטאת דהוצאה אינו חייב אלא כשינוח המאכל ולא באו בבת אחת:

ופריך מנו א"ל ר"י. וקשיא דר"י אדר"י דאלו התם לא עביד מהלך כמניח דאלו הוה כמניח היה לו לחייב אף על ההוצאה והכא ס"ל דמהלך כמניח:

ומשני תיפתר שהיה האדם מוטל ע"ג האסקופה ומקצתו בפנים ופיו לחוץ. סמוך לאסקופה:

ופשט ידו ונטלה ואכלה. נמצא שאע"פ שהוציא אינו מהלך וההנחה היא למטה במעיו והן ברשות היחיד הלכך אמר ר"י שאינו מן השם בלע חצי זית. חלב או דם והקיאו וחזר ובלע חצי זית אחר:

חייב. ואע"ג דלא בא במעיו זית שלם לא בבת אחת ולא בזה אחר זה:

ופריך מה בינה לבין קדמייתא. כלומר מאי בינייהו:

תמן בחצי זית חלב נהנה חיכו בכזית. הרי החיך אשר אוכל יטעם לו נהנה בכזית ואע"ג דבזה אחר זה הוא לא איכפת לן הואיל ובכדי אכילת פרס הואי:

היך עביד. היכי דמי:

והוא פטור. אפילו בהעלם אחד דבעידנא שהוציא לבתרייתא חסר שיעורא:

בגין וכו'. הואיל והוא מדמה שיעורי שבת לאוכל חלב הוא אומר דין זה בחלב הדין כן אם כבר נתעכל חצי זית ראשון שאכל פטור על השני אפי' היו שניהם בהעלם א' כיון שכבר נתעכל דמיא לנשרף:

דרך כרמלית חייב. דהוי עקירה ברה"י והנחה ברה"ר דמהלך לאו כעומד ולא הוה הנחה בכרמלית:

מן המוציא משא לאחריו. שמעינן דחייב:

מן הדא. כלומר היכי שמעינן דהמוציאו לאחריו חייב מן הך מתניתין:

המתכוין וכו' לאחריו ובא לו לפניו חייב. ואי סלקא דעתך דאם נתנו מתחלה לאחריו פטור אף כשבא לו אח"כ לפניו ראוי שיהא פטור שהרי לא היתה כוונתו למלאכ' גמורה ובכל מלאכת שבת מלאכת מחשבת בעינן אלא ודאי דאף אם נתנו מתחלה לאחריו חייב הלכך אף שבא לו לפניו חייב שהרי נתקיימה מחשבתו:

ואפשר שלא יעשה כו'. פירו' המוציא משאו לאחוריו וכי אפשר שלא יעשה האדם המוצי' ככרמלית המפסיק בין רשות היחיד לרשות הרבים אלא ודאי אף המוציא דרך כרמלית חייב:

אמר רבי יוסי תיפתר וכו'. מהא ליכא להוכיח דלמא לעולם אינו חייב המוציא משא מאחריו אא"כ הפך פניו לכותל ויצא דרך אחוריו נמצא שהוציא המשא מיד מן הבית לרשות הרבים מבלי הפסקת האדם המוציא ביניהם:

בעי קומי ר' מנא. הקשה לפני ר' מנא וזו כשמוציא דרך אחוריו לאו דרך הוצאה הואי ולמה יהא חייב עליה:

אמר ליה. ודאי דרך הוצאה היא שכך נושאי משא בכתף האומני' עושים כשהמקום צר הולכים לאחוריהם כדי שתצא המשא תחלה ולא יעכבם:

ויידא אמר דא. פירוש מהיכן אמר דבר זה דהמוצי' מרשות היחיד לרה"ר דרך כרמלי' חייב:

ומשני דאמר ר' אחא וכו':

המוציא אוכלין ונתנן על האסקופ' בין שחזר והוציאן בין הוציאן אחר פטור:

והא אסקופה לאו כרמלי' היא. בתמיה דודאי באסקופת כרמלית איירי דאי באסקופת רשות הרבים אמאי פטור הא קא מפיק מרשות היחיד לרשות הרבים ואי באסקופ' רשות היחיד אמאי פטור בשחזר והוציאן אלא ודאי באסקופ' כרמלית וטעמא דנח הא לא נח חייב שמע מינה דהמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים דרך כרמלית חייב:

ובאיש לרבי יוסי. והרע לרבי יוסי שלא אמר דבר זה מעצמו דממתניתין שמעינן דחייב:

הכל מודין. בזורק מרשות היחיד לרשות הרבים דרך כרמלית שהוא חייב דהא לא נח:

ד"ה היא. דלכ"ע דאין אויר כרמלית כממשה דליהוי כנתמלא וה"ל כאילו נח על גבי קרקע:

ומה פליגין. במאי פליגי:

במוציא. מרה"י לרה"ר דרך כרמלית:

וחכמים מחייבין. הואיל ולא עמד בכרמלי' אין כאן הנחה אלא ברה"ר:

מהלך כמניח. ונמצא עוקר מרשות היחיד ומניח בכרמלית ועוקר מכרמלית ומניח ברשות הרבים:

על דעתיה דבן עזאי. לבן עזאי לא מצינו מעביר ד' אמות ברשות הרבים שיהא חייב שהרי נעשה כמי שהונחה על כל אמה ויפטר:

אויר כרמלית כממשה. רואין את אוירו כאילו הוא ממולא כי היכי דאמרינן לענין טומאה בבית או שרץ בתנור דרואין אותן כאלו הן מליין טומאה וכן הוא בבבלי פרק הזורק ה"ה כאן בכרמלית אמרינן כאילו הוא מלא והוה לי' כנח על גבי קרקע:

מתניתין מסייע לדין. כלומר תניא כוותיה דרב הונא ותניא כוותיה דר"י:

ה"ג מתני' מסייע לר"י היה עומד וכו':

לסהר. הוא חצר שאין לו תקרה:

הכי גרסינן מתניתין מסייע לרב הונא המוציא וכו'. ש"מ דבמוציא פליגי:

מלאכתן בבת אחת. שלא הניחו על גבי האסקופה:

פטור. דבעינן שתהא עקירה ממקום חיוב והנחה במקום חיוב והכא כשהעבירו על גבי האסקופה אף על גב דלא הניחו הוה ליה כאלו נח והוה ליה עקירה ממקום פטור והנחה במקום חיוב:

על דעתיה דר' הונא. הני אמרו לו דלא כבן עזאי אלא כחכמים דפליגי על בן עזאי דמחייבין במוציא אבל לר"י הן דלא כמאן:

מנו אמרו ליה חכמים כשיטת בן עזאי. כלומר אפילו כבן עזאי ואיירי בשהיה מוטל על האסקופה מקצתו בפנים ופיו לחוץ ופשט ידו ונטלה ואכלה שאין כאן הילוך וכדפי' לעיל אר' יוסי אי נמי סובר ר' חנינא דהא דאמרו לו אינו מן השם היינו שאין חטא' זה משום אכילה אלא משום הוצאה:

וקידם. ועקר הוא ממקומו וחזר וקיבלה מהו:

רבי שמואל בשם רבי זעירא. מסקנא דקושי' היא דרבי שמואל מוקי למתניתין בחוטף השני מאויר הוא דפטור הזורק אבל אי קלטה אחר כגון שנפלה לידו חייב הזורק דמה בין נחה וכו':

תמן למה הוא חייב וכו'. התם כשקלטה אחר הוא חייב ה"נ כשקלט הוא עצמו ומאי קא מבעי' ליה כר' יוחנן:

ומשני תמן. שאני כיון שקבלה אחר אבל הכא הוא בעצמו קיבל מיבעי' ליה:

ה"ג ותהא פשיטא ליה שהוא חייב. קושיא היא ואפשר לקיים הגירסא שלפנינו וה"פ דפריך ותהא פשיטא ליה לר"י שהוא פטור כיון שהוא עצמו זרק וקיבל ומשני אלו זרק וכו' וה"נ מספקא ליה לר"י דלמא אפילו הוא עצמו קיבל יהא חייב:

שמא אינו חייב מדין פיו. כי היכא דאם נתנו לתוך פיו ובלעו הוה ליה הנחה וחייב ה"ה הנותן מידו לחברתה יהא חייב:

ופיו לאו כאחר היא. בתמיה ודאי אתה מודה דהוה כאחר:

וכא שמאל וכו'. וכאן שמאל נמי כאחר הוא:

ומה צריכה ליה. פירש מאי קא מיבעי' ליה בזורק בימין וקולט בימין:

צריכה ליה חייב. מיבעי' ליה לר"י אם הוא חייב:

אין תימר פיו. כלו' דאם תאמר דאיכא למילף מפיו:

ופיו. שאני פיו כיון שאכלם ואינו בעולם שפיר אמרינן דלאחר דמיא:

ברם הכא. אבל הכא בידו אפילו מימין לשמאל כאחר הוא בתמיה וכיון דלאו כאחר הוא יש לנו לפטרו והרשב"א גורס ברם הכא ידו היא:

ר' מנא בעי. למ"ד הנותן מימין לשמאל חייב דידו כאחר הוא:

מעתה. לדבריך אם הוציא גרוגרת בשתי ידיו יהא פטור דדמי לשנים שעשאוהו שהן פטורין:

ודא היא בעשותה. זה הוא בעשותה שהרי יחיד עשה אותה וחייב. לישנא אחרינא וכי זו היא בעשותה דלהוי כשנים שעשאוהו שפטורין בתמיה דהרי מכל מקום יחיד עשאה:

יחיד שעשאה חייב. אפי' בזה אחר זה כל שכן בשתי ידיו:

בחוטף כן. כשחטף הגשמים מעל גבי הכותל משופע. לישנא אחרינא שהי' הקילוח יורד והכה בידו אחת וקבלו בחברתה דעביד ליה עקירה ולשון זה עיקר:

הא אם קלט. דהיינו שפשט ידו וירדו לתוכה דלא עביד מעשה פטור:

מה בין נתנו לו אחר. מכל מקום איהו לא עביד עקירה:

אתיא כר'. דר' אמר המוציא מר"ה לר"ה ורה"י באמצע חייב וטעמו דאמרינן ביתא כמאן דמליא דמיא ואוירו כממשה דמי ה"ה הכי נמי כשהכניס ידו לאויר מחיצות הרי הוא כאלו עביד עקירה:

היה עומד בפנים. ברה"י וידו מליאה פירות פשוט' לחוץ לרה"ר:

כמ"ד אסור להשתמש באויר עשרה. דהוה ליה רה"ר גמור עד לרקיע:

אית תניי. איכא ברייתא דתני בה מותר להחזירה:

הוון בעי מימר. סברוהו לומר דבהא פליגי מאן דאמ' מותר בשיש שם רוחב ד' וגבוה ג' דהוה ליה כרמלית:

בשאין שם רוחב ד'. וה"ל רה"ר ואסור להכניסה:

בין זה וכו'. בין מ"ד מותר ובין מ"ד אסור תרווייהו סוברים כמ"ד אסור להשתמש באויר למטה מעשרה. ויותר נראה דה"ג בין זה ובין זה כמ"ד מותר להשתמש באויר עשרה ולכך פריך מאי כדון כלומר א"כ מ"ט דמאן דאוסר:

מיי כדון. אלא מאי בינייהו:

למטה מי' רה"ר הוא קנסוהו רבנן ושויוה ככרמלית דלא ליהדרה:

למעלה. דאויר מקום פטור הוא כדתנן בהזורק הזורק ד"א בכותל למעלה מי"ט כזורק באויר ופטו' דלא הוה רה"ר למעלה מי' לכך לא קנסוהו רבנן דלאו איסורא קעביד:

והוא שתהא ידו של עני בתוך עשרה לקרקע. אבל למעלה מי' ה"ל רשות היחיד דהא ידו חשובה כמקום ד':

ברחוק מן הכותל ד'. שתהא ידו של עני רחוק מן הכותל ד' דבסמוכה ה"ל ככותל עצמה שהיא כרמלית:

ר"ש כרסנה. כך שמו:

כשהיו פניו של עני הפוכות לפלטיא. שהוא רה"ר אבל אם היו הפוכות לכותל והוא בתוך ד' לכותל הרי היא ככרמלית:

קנה נעוץ ברה"ר גבוה י"ט. ובראשו דבר רחב ד':

חייב. דאמרינן גוד אחית מחיצה ונמצא מחיצות הטרסקל מקיפות הקנה וה"ל היקף המחיצות מן הקרקע ולמעלה לשוייה ראשו רה"י ואם זרק מרה"ר ונח על גביו חייב:

תרכוס. מין ארגז:

ופירחה ד'. פרח הוא הרחב שבראש המנורה שהנר יושב עליו:

וטבלה נתונה בראשו. דף רחב ד' נתון בראש הקנה:

מה דיבור שנאמר להלן רשות אחרת. דהא שמים רשות אחרת נינהו אף דיבור שנאמר כאן רשות אחרת מארון היה ש"מ דאע"ג שאינו גבוה אלא י' ה"ל רשות אחרת:

ופריך וארון לא הוי אלא ט' טפחים. דכתיב ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו ואפי' לר"מ דאמר דכלים בת ששה טפחים לא משכחת להו אלא ט' טפחים ומנ"ל דבעינן גבוה י':

ומשני דבת ר' ינאי אמרו כו'. עם הכפורת דהוה טפח נמצא ארון ט' וכפורת טפח ה"ל עשרה:

ולא נתנה שיעור קומתה. מדת עובי היא קומתה שהיא היתה לארון ככסוי התיבה:

מסגרת. שפה כעין לבזבזין סביב השולחן:

מה זר כל שהוא. דהכי קיימא לן:

מאי כדון. אלא מנ"ל דכפרת טפח:

פני. דכתיב על פני הכפרת קדמה:

ואין פנים. של אדם פחותין מטפח:

ר"י בעי. איך ילפינן מארון חילוק רשויות:

אלו מגדל. שקורין אלמר"א אפי' גבוה הרבה אינו חולק רשות בתוך הבית ולבית דמי ואי מארון ילפינן יהא חולק רשות דהא גם הארון בתוך המשכן היה עומד:

אלא. מצינו שהארון היה עומד ברשות הרבים בשעה שהיה מרבע להן את הרוחות שהעמידו הארון תחלה וע"פ נס העמיד את עצמו נגד מזרח העולם והקימו את המשכן מכוון כנגד ריבוע של עולם:

ופריך ניחא למאן דאמר שכל אמות שהיו במשכן בין של כלים בין של בניין היו בת ששה טפחים. איכא למילף מארון:

ברם וכו'. אבל למ"ד אמות של כלים בת חמשה טפחים ארון שהיה אמה וחצי לא הוי אלא ז' טפחים ומחצה מנ"ל דבעינן עשרה:

יליף לה מן עגלות. מפרש בסמוך:

אמרין וכפרת טפח. ולמאי נ"מ אלא למילף מיני' רשות י' דארון ט' וכפורת טפח וכדעיל:

ופריך ואפי' תאמר שהיו העגלות גבוהות י'. איך נילף רשויות מינייהו הא עגלות לב דכתיבי בקרא כמין קמרסטא היו פי' כמין תיבה מכוסה בקובה מלמעלה ובתוכה היו נקבים שהיו הקרשים מונחים בהן:

אילו וכו'. כלומר מעתה איך נילף מהן אילו היה חור ברה"ר שהרי עגלות ברה"ר היו עומדות ודאי דמותר להשתמש מרה"ר לתוכו ומתוכו לרה"ר ואינו חולק רשות:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה