קרבן העדה על תלמוד ירושלמי קידושין· רבי דוד פרנקל
פרק ג · הלכה יג
מתני' יכולין ממזרים לטהר. מפסול זרעם שלא יהו בניהם ממזרים:
בנה עבד. ולא ממזר דהא וולדה כמוה:
בן חורין. ומותר בישראלית:
גמ' כיני מתני'. כן צריך להיות מתני' ממזר נושא שפחה דבמתני' תנן ממזר שנשא שפחה משמע בדיעבד:
ה"ג בתוספת' דפרקין כיצד גוי שיש לו עבד ושפחה והולידו בנים. פי' העבד ושפחה הולידו בנים:
נתגייר רבן וגיירן לשני עבדים. שיחרר שפחה ובא עליה אותו העבד והוליד' בן הוולד ממזר כ"ה בתוספת'. וה"פ הולד ממזר דקסבר ר"מ עכו"ם ועבד שבא על בת ישראל הולד ממזר ומשוחררת כבת ישראל היא לכל דבריה:
ואח"כ שיחרר העבד. ובא על שפחה המשוחררת והוליד בן ה"ז בן עבד משוחרר כלומ' ישראל גמור הרי אלו חמשה גר ועכו"ם ועבד וממזר ומשוחרר:
וכתב כל נכסיו לבנה. מן העבד וקונה עצמו בן חורין כדתנן פ"ג דפאה וה"ז צריך לפרוע כתובת אמו מן הנכסי' שהניח בעל אמו ואביו שהוא עדיין עבד בכלל הנכסי':
טינה אצל טינה. תרגום רפש וטיט סין וטין כלומר דבר שפל אצל דבר שפל ונרא' דאשדוד גבול עמון ומואב שהן ממזרים לכך יושבי' שם ממזרים. ודלא כי"מ. וסריות לשון שררה כלומ' שררה אצל שררה ל"א סריות הוא דבר מוסרח ויבאש מתרגמי' וסרי:
והלא אינו אומר אלא מכל טמאותיכם וגו' אטהר אתכם. ולא כתיב שם פסול ממזרות:
הא אינו אומר אטהר אתכם. שהוא מיותר דהא כבר כתיב וטהרתם אלא ללמוד שאף מן הממזרות מטהרם:
הדרן עלך פרק האומר