אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי קידושין· רבי דוד פרנקל

פרק ג

פרק ב

הלכה א

מתני' האומר לחבירו וכו' והלך וקדשה לעצמה. נקט והלך לישנא דקרא אשר לא הלך בעצת רשעים ואשמועינן אע"פ שמקודשת מ"מ מנהג רמאות הוא:

ובא אחר וכו' מקודשת לשני. ויכול לכונסה אפי' בתוך שלשים יום:

בת ישראל לכהן תאכל בתרומה. בגמרא מפרש:

מקודשת ואינה מקודשת. לשניהם דאסורה לשניהם אא"כ נתן האחד גט ולאדם אחר אסורה עד שיתנו שניהם גט:

בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה. שמא אינן קידושין ובת כהן לישראל נמי לא תאכל בתרומת בית אביה שמא הוו קידושין וזר פוסל בקידושין את בת כהן מן התרומה:

גמ' תני הרי זה זריז ונשכר. ואיירי בשאין לו אשה ובנים לכך נקרא זריז דלא עביד איסורא ומקיים מצות פריה ורביה ונשכר שיש לו אשה דעבדה ליה צרכיו:

אף למדת הדין כן. כלומר לאו לענין איסור והיתר לחוד הדין כן אלא אף בדיני ממונות כן הדין וכדמסיק:

הרי זה זריז. שהוא עוסק בדרך ארץ ומצוה היא כמ"ש בש"ע או"ח סס"י רמ"ח ונשכר בממון:

רבי זעירא. מקלל לאותן שרואין שחבירו רוצה ליקח דבר מן השוק ומייקר השער ואומר שירבה בשכר ומתוך כך גם חבירו צריך להרבות במכר:

אף לעושה עליו חבילה. שעושה קשר עם שאר מוכרים שלא למכור לאיש פלוני חפצים הצריכים לו אלא כשער היוקר:

למס מרעהו חסד. מי שמונע מרעהו החסד שהיה לו לעשות עמו כגון זה שלא היה לו להעלותו בדמים:

למס. כמו ונמס:

ויראת שדי יעזוב. הרי זה פורק יראת שמים:

לא הוחזק השליח בעדים. שלא עשה הראשון השליח בעדים:

הוא אומר. השליח אומר שאמר לה בשעת הקידושין שלעצמו מקדשה והאשה אומרת לראשון ששלחו נתקדשתי ויש כאן עדים שראו הקידושין אבל אינן זוכרים למי נתקדשה:

השני. השליח שהוא כאומר לאשה קידשתיך והיא אומרת לא קידשתני דתנן לקמן בפרקין שהוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו:

והיא כאומרת וכו'. דתנן התם היא אסורה בקרוביו והוא מותר בקרובותיה וה"נ היא צריכא גט מהראשון ואסורה לקרוביו והראשון מותר בקרובותיה:

אמרה איני יודע. למי נתקדשתי אם למשלח או לשליח:

חזקה לשני. דכיון שלא נעשה השליח בעדים אף על פי שא"ל שהוא שלוחו של פלוני מכל מקום לא סמכא דעתה אראשון שאינו כאן וסתמא לשני:

חזקה לראשון. שהיא סומכת על השליחות הלכך הראשון אסור בקרובותיה שהרי נעשה השליחות בעדים:

שניהם נותנים גט. דחוששין שמא סמכא דעתה על השליחות כיון שנעשה בעדים מיהו אף לשני חוששין הואיל והוא היה כאן י"ל סמכא דעתה טפי עליו מעל המשלח:

לפיכך וכו'. אמתני' קאי דתנן וכן האומר לאשה וכו' מקודשת לשני וקאמר לפיכך אם מת השני בתוך שלשים חלו קידושי הראשון עליה לאחר שלשים יום דאמרינן שלא היה דעתה לחזור מקידושי הראשון לגמרי אלא אם אפשר להם לחול יהיו קידושיו קידושין:

ולא גירש. פי' ולא גירש תוך שלשים יום וגירסת הרא"ש או גירש לאחר שלשים יום:

לא חלו עליה קידושי הראשון. כיון שבשעה שבאו קידושי הראשון לחול מצאו אותה אשת איש והרי זה כמי שקידש אשת איש שאין קידושין תופסין בה:

הדא דתני ר"ח. הא דאמרי' דאם מת תוך שלשים מקודשת לראשון אתיא כדתני ר"ח:

כל תנאי. שבשעה שהתנה היה יכול להתקיים כגון זה שבשעת הקידושין היה אפשר להתקיים אע"פ שבטל אח"כ ע"י קידושי השני אם חזר ונתקיים ע"י מיתת השני ה"ז מקודשת לראשון:

וכל תנאי שבטל בשעת הקידושין. כגון שהתנה על מנת שישא אחיו את אחותה ובאותה שעה כבר נשא אחיו אחת מאחותיה:

אע"פ שנתקיים וכו'. כגון שמתה אחותה הנשואה לו ונשאה השנייה אפ"ה אינה מקודשת:

ה"ג אמורא בשם ר' יוחנן ה"ז עולה וכו' וכ"ה גי' הרשב"א בחי' בנדרים פ"ג וכ"נ דהא ר' אבהו בשם ר"י לקמן פליג עליה וסובר דהקדש חל עליה מיד:

ה"ז מכורה. דכל זמן שלא הגיע הזמן יכול לחזור בו:

והקדישה הקדש. אם הקדישה לקרבן אחר כגון לשלמים תופסת והרי היא שלמים דחזרה היא:

חל עליה הקדש עולה. שבשעה שבא ההקדש לחול אין כאן שום מעכב וכדאמרי' לעיל באשה:

לאחר ל' יום. אם חזר ולקחה לאחר ל' יום לא חל עליה הקדש עולה שבשעה שבא ההקדש ראשון לחול לא היה שלו:

ופריך לא דמיא עולה לאשה. דאמירה לגבוה חמירא דהויא כמסירה להדיוט וחשבינן ליה כזוכה מעתה אלא שמשייר בה גיזותיה וולדותיה של שלשים יום ולא מהני המכירה שמכר בתוך שלשים יום:

מה דמיא. באיזה דבר שוותה אשה לעולה דלא מהני המיתה של השני:

לא חלו עליה קידושי הראשון. שאין קידושין תופסין ביבמה:

מה דמיא עולה לאשה. באיזה דבר שוה עולה לאשה דאינו חל עליה הקדש מיד:

שהקדישה בעלת מום קבוע. לאחר שלשים יום דכיון שלא הקדישה אלא לדמי לא חמירא מאשה ואם מכרה תוך שלשים מכורה:

והכא את אמר הכין. דאם מכרה תוך שלשים יום מכורה ואהא דאמר האמורא בשם ר' יוחנן הוא דפריך:

תמן באומר מכבר. אם אומר מעכשיו הוא דהוה כמסירה להדיוט אבל הכא באומר לאחר שלשים יום אף בהקדש יכול לחזור בו דאתי דבור ומבטל דבור:

יצאתה לחולין מאיליה. בלא פדיון דאפי' קדושת הגוף פקעה בכדי:

מעילתה מה היא. המועל בה תוך שלשים יום הוי כמועל בודאי הקדש וחייב באשם מעילות או לא הוי אלא במועל בספק שהרי לאחר ל' יום לאו עולה היא:

מעילתה ברורה. כודאי מועל הוא דאזלינן בתר השתא ועכשיו היא ודאי עולה:

מעילתה ספק. שאם לא יקריבנה תוך ל' יום איגלאי מלתא למפרע דלא הויא עולה ואין מעילתה מעילה:

ה"ז מקודשת. לעולם:

ופריך מה. איכא בין הקדש לאשה דאמרת בהקדש דלאחר ל' יום יוצאת לחולין מאיליה:

ומשני מצינו להקדש דמים שיצא בלא פדיון. וכדמסיק הלכך אף קדושת הגוף כשהוא לזמן כשעבר הזמן יוצא לחולין אבל לא מצינו אשה שיוצאה בלא גט לפיכך כיון שהיא מקודשת לשלשים יום שוב אינה יוצאת ממנה בלא גט:

ופריך הן אשכחנן. והיכן מצינו שהקדש יוצא בלא פדיון:

ומשני כר"ש. דתנן בערכין פ"ז המקדיש שדה אחוזה והגיע היובל ולא נגאלה רש"א הכהנים נכנסים לתוכה ואינן נותנין דמיה דא"צ לפדותה ורי"א צריכין ליתן דמיה לר"ש מיהת מצינו דהקדש יוצא בלא פדיון:

תיפתר ד"ה. תפרש דאתיא ככ"ע ובשדה מקנה שאם הקדישה הלוקח חוזרת למוכר ביובל וא"צ לפדותה לדברי הכל דכתיב בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו:

אין זה גט כריתות. דבעינן דבר הכורת בינו לבינה לעולם דכתיב וכתב לה ספר כריתות וזו אגידא ביה לאחר שלשים יום:

הדא דאת אמר. הא דאמרי' אם קידשה לשלשים יום דמקודשת לעולם היינו דוקא בשקידשה בכסף אבל אם קידשה בשטר לשלשים יום אינה מקודשת לעולם שהרי לא למדנו קידושי שטר אלא מגירושין דכתיב ויצאה והיתה מקיש הוי' ליציאה מה יציאה בשטר אף הוי' בשטר ואמרי' דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה בגירושין אם גירשה לשלשים יום אינה מגורשת כדאמרי' לעיל בסמוך אף קידושי שטר אם קידשה לשלשים יום אינה מקודשת:

אינה מכורה. דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט ומחמרינן בי' במי דאע"ג דלא אמר מעכשיו כאומר מעכשיו הוא ולא מצי הדר בי':

ליידא מילה. א"כ לאיזה דבר אמר לאחר שלשים יום כיון דלא מצי הדר בי':

לשייר גיזה ועבודה. שיהא גיזה ועבודה שבתוך שלשים יום שלו:

תלוש מן הקרקע הזה. האומר לחבירו תלוש מן הקרקע הזה דבר לקנותה במתנה בחזקה זו לאחר ל' יום ומכרה לאחר תוך ל' יום אינה מכורה אלא להראשון דהנותן בעין יפה נותן וה"ל כאומ' מעכשיו כדאמרינן גבי מקדיש:

הקדישה תוך ל' יום לא קדש. דה"ל כמקדיש דבר שאינו שלו:

ליידא מילה. א"כ לאיזה דבר אמר ישיקנה לאחר ל' יום כיון דיצאה מרשותו מיד:

לשייר. לעצמו אכילת פירות מקרקע זו כל שלשים יום:

מה בינה לאשה. דהא אשה לשדה דמיא ותנן במתני' אם בא אחר וקדשה תוך ל' יום מקודשת לשני ש"מ דיכול לחזור וה"ה במכירה דהא מוכר בעין רעה מוכר:

שיקנה לי עבדך. עבד הכנעני:

הראשון ישנו בדין יום או יומיים. אם הכהו תוך ל' יום הללו ולא מת תחת ידו אלא עמד חי יום או יומיים אינו נהרג דכתיב אך אם יום או יומיים יעמוד לא יוקם אבל אם הכהו השני תוך ל' יום הללו שהיה בבית הראשון אינו בדין יום או יומיים ונהרג עליו אם מת מחולי זה אפילו לסוף שלשה שנים דעבד כנעני כישראל לכל דבריו דגמר לה לה מאשה:

ומת תחת ידו. היינו רשותו כדכתיב ויקח את כל ארצו מידו א"נ מתחת יליף דכיון דהוא תחתיו ויכול לרדותו קרינן ביה ומת תחת ידו:

מ"ד השני וכו'. דייק ליה מסיפא דקרא דכתיב לא יוקם כי כספו הוא למי שקנוי גופו הוי עבד ואית ביה דין יום או יומיים:

מ"ד זה וזה ביום וכו'. ופטורין מספק דספק נפשות להקל כדנפקא לן מושפטו העדה והצילו העדה א"נ רחמנא פטרה לשניהם דזה תחת ידו הוא וזה כספו הוא:

הראשון שאינו כספו. דכתיב כי כספו הוא מיותר דמה נתינת טעם צריך ליתן בדבר ולומר לא יוקם שכספו הוא א"נ דהמ"ל כי כסף הוא אלא לומר דבעינן כספו המיוחד לו:

ה"ג בת ישראל לכהן תאכל בתרומה:

א"ר הילא. ולא פליגי:

כשהשני כהן. הא דתנן בת ישראל לכהן היינו שהשני כהן וכיון דקידושיו קידושין גמורים הלכך תאכל בתרומה:

בשאין השני כהן. והא דתנן בת ישראל לכהן היינו שהראשון כהן הלכך לא תאכל בתרומה שקידושי שני עיקר:

קידושי מאה תופסין בה. אם קדשו כולם תוך ל' יום דראשון ואמרו מעכשיו ולאחר שלשים דהא קונין ומשיירין שהרי הוא אומר מעכשיו יתחילו הקידושין ולאחר ל' יום יגמרו וכל אחד מצא מקום וזמן פנוי לקידושיו ותפסו כולן לאסרה:

לכן צריכה. לא נצרכא אלא אפי' קידשה השני בלא תנאי קמ"ל מתני' דאפ"ה מקודשת ואינה מקודשת דבשקידשה השני ג"כ על תנאי לא איצטריך מתני' לאשמועי' דספיקא הוא א"נ אדברי ר' יוחנן קאי דאפי' קידשה השני קידושין גמורים אפ"ה קידושי מאה תופסין בה:

מה נפשך. אי תנאה הוי אם לא אחזור בי תוך ל' יהיו קידושין מעכשיו קידושי ראשון קידושין גמורים הם ואי חזרה הוי ממאי דאמר מעכשיו וקאמר איני אומר מעכשיו אלא התקדשי לי לאחר ל' יום א"כ קידושי שני שהם קידושין גמורים ליהוו קידושין ומקודשת לשני כדתנן ברישא דמתני' ולמה יהו קידושי מאה תופסין בה:

וכי יש נפשך בעריות. וכי שייך לומר ממ"נ כזה להתיר בעריות:

מהו כדון. מה טעם יש שאין לומר ממ"נ זה:

כל אשה שאינה קנויה. קנין גמור לאדם אחד אלא שהוא קנויה ומשויירת כגון זו אפילו קידושי מאה תופסין בה דהא כל אחד מצא מקום זמן פנוי לקידושיו:

נתן לה. השני תוך ל' יום דהראשון קידושין בשחרית על מנת לגרשה בין הערביים ואת"כ נשאת לאיש ומת או גירשה מהו שתהא אסורה לזה שקידשה בשחרית על מנת לגרשה בין הערביים דקרינן בה לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה או לא:

חד דייר. גר וחבירו בבבלי בגיטין דייר בר דיירתא:

סבר מימר כל שהוא קונה. זה שקידשה תוך ל' יום דהא הראשון קונה ומשויירת וכיון דקנה כל שהוא קורא אני ביה לא יוכל וגו' ואסורה לו:

ה"ג אר"ז כל שלשים יום קונה ואינו קונה לאחר שלשים וכו' וכ"ה גי' הרשב"א. וה"פ אע"ג דאמר ר"י קידושי מאה תופסין בה מ"מ לאו שיור גמור הוא אלא אתחולי הוא דמתחלי מהשתא ומיגמר לא גמרי עד לאחר ל' יום:

אבל אם הוסיף בה השני קנין גמור. כגון שקדשה סתם בלא תנאו כיון דלא שייר בה מידי קרינן ביה לא יוכל וגו' ואסורה לו לאחר שנשאת לאיש:

היו שניהן. אותן שקידשו אחד מעכשיו ולאחר ל' יום והשני קדשה תוך אותן ל' יום היו כהנים או שני אחין שניהן אסורין בה דהא שניהן צריכין ליתן גט וכהן אסור בגרושה והאחים אסורים משום גרושת אחיו אבל אם היו שני ישראלים נכרים אחד כונס ואחד מגרש:

וקידשוה שנים מהן. א' מעכשיו ולאחר ל' ובא השני וקדשה תוך ל' ומתו מהו שיהא האח השלישי מיבמה:

הדא וכו'. ופשיט היינו דתני ר"ח דאינו מייבם אשת שני מתים דכתיב אשר לא יבנה בית אחיו בית אחד הוא בונה ולא שני בתים וזו אשת שני מתים היא:

ופשיט ממה נפשך. השני מותר בה החלק שקנה בה ודאי מותר בה ומה שלא קנה בה איהו הרי מותר בה מחמת יבום מאחיו:

שאין כולה לפנים. שאין קנויה כולה ליבם אלא מקצת קנויה לו מחמת ייבום כגון זו צד הקנוי שבה צד שאינו זקוק ליבום ה"ל כערוה והויא לה לצד הזקוק כצרת ערוה וערוה פוטרת צרתה דכתיב לצרור וקרי ליבם לפנים מדכתיב לא תהיה אשת המת החוצה ש"מ שהיבם קרוי לפנים:

יאות. שפיר אר"י בן פזי שאסור בה:

כלום נפלה לו וכו'. הצד השני ששייר אינו קונה אלא מחמת קידושי אחיו המת וכיון שהיתה אסורה לאחיו בחייו איך תהא מותרת לו:

לכן צריכה. לא נצרכא מתני' לאשמועינן אלא שאפי' השני כהן דסד"א הואיל והיא כהנת והשני כהן תאכל בתרומה קמ"ל דקידושי הראשון שהוא ישראל פוסלתה מתרומה דאי בששניהם ישראלים פשיטא דהא עכ"פ קנויה היא לישראל ממ"נ אי בשהשני ישראל והראשון כהן נמי פשיטא דכיון דתפסו קידושיו למה לא תפסול מתרומה:

הלכה ב

מתני' הרי את מקודשת לי. בפרוטה זו ע"מ שאתן לך מאתים זוז:

והוא יתן. ומשיתן מקודשת למפרע דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי:

ה"ז מקודשת ויש לו. אם יש עדים שיש לו ואם אין עדים מקודשת מספק שמא יש לו ומתכוין לקלקלה:

אם הראה על שלחנו. כגון שהיה שולחני והראה לה מעות שאינן שלו והן על השלחן אינה מקודשת שלא נתכוונה זו אלא לראות משלו:

גמ' תמן תנינן. גיטין פ"ז:

לא הספיקה ליתן. מאתים זוז עד שמת הבעל מהו שיהא גט דקאמרה אנא הא קאימנא:

נותנין לאביו וכו'. דס"ל לי ואפי' ליורשי משמע וכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי הלכך כשנותן לאביו או לאחיו הוי ליה למפרע גט משעת נתינה וא"צ חליצה וייבום:

כרשב"ג. לדברי רשב"ג בגירושין אף בקידושין אם מת ונתנו לה אביו או אחיו מאתים זוז הרי זו זקוקה לחליצה וייבום דה"ל קידושין למפרע:

סדר הסמפון כך הוא. פי' שטר התנאים וכל דבר המבטל דבר קרוי סמפון שלו כגון שובר הוי סמפון של שטר וכאן קורא סמפון דבר המבטל את הקידושין:

מיקמת פלוני. סך ממון זה כפי הכתוב בשטר והממון נקרא יקום כדכתיב וכל היקום אשר ברגליו:

ומכניסיניך. וזמן הנישואין יהיה ביום פלוני ואם יבוא היום הקבוע ולא אנשאך לא יהיה לי כלום עליך והקידושין בטלים למפרע:

אירע לו אונס. שלא כנסה לזמן הקבוע מהו:

אונסא כמאן דלא עבד. דאין טענת אונס בקידושין אע"ג דיש טענת אונס בגיטין שאני גט שאין הדבר תלוי אלא בו לא נתרצה לגרש אלא אם יעבור על התנאי ברצון אבל אונס רחמנא. פטריה אבל קידושין דבעינן גם דעת האשה אפי' לא נתקיים התנאי באונס פטורה היא מקידושיו דאונס רחמנא פטריה אמרינן אבל אונס חייביה רחמנא לחייב האשה שתהא אגידא ביה לא אמרי':

אונסא כמאן דעבד. כאלו לא עבר על התנאי דיש טענת אונס בקידושין כמו בגיטין:

היך צריך למיעבד. איך יכתוב סמפון שלא וכל לטעון שנאנס:

ולא הויתי כנסה לי. שהאשה לא תתרצה בנישואין הקידושין בטלים וכשיבא זמן הקבוע ולא ישאנה אף היא תחזור בה וממילא נתבטלו הקידושין:

ר"י דמיך. כשמת ר"י צוה לבנותיו כשיתקדשו בתנאי יכתבו סמפון כר"ל דשמא יבא ב"ד אחר ויפסקו כר"ל והם יסמכו על דברי אביהן וינשאו בלא גט נמצא בניהן ממזרים לדברי אותו ב"ד:

הגיע הזמן. שקבע בסמפון והוא אומר שקיים התנאי הכתוב בו והיא אומרת שלא נתקיים:

מכיון שהוא מבקש. להוציא ולבטל את הכתוב בסמפון שהוא מסייע לאשה והסמפון כמלוה כתובה בשטר ועליו להבי' ראיה:

ופריך הגע עצמך דלא הוה סמפון. אמור לנפשך אם אין כאן שטר תנאין אלא תנאי בעל פה מי נאמן:

מכיון שהוא מבקש לאסרה. שלפי דבריו שטוען שקיים התנאי נתקיימו קידושיו והיא אשת איש ואסור' לעלמא הלכך עליו להביא ראי' שקיי' כיון שהתנאי הוא בקום ועשה כדאמרי' בסמוך:

ה"ג הגע עצמך שכנסה בתוך זמן הסמפון וכ"ה גי' הריטב"א. וה"פ שכנסה בתוך הזמן שקבע לקיים התנאי וכשהגיע הזמן הוא אומר נתתי והיא אומרת לא נטלתי מהו אחרי שכבר נאסר' וגם אין התנאי כתוב בשטר אלא תנאי בעל פה הוא:

ופשיט אתא עובדא וכו'. מעשה כזה שכנס' בתוך זמן הסמפון ואמר נתתי בא לפני רבי אבהו:

א"ל. ר"א להבעל זיל הב לה שאינו נאמן לומר שקיים התנאי אע"פ שכנסה ונוסף עליו החיוב מחמת שכנסה שכופין אותו לקיים עכ"פ:

א"ל. הבעל לר"א רבי כיון שאין אתה מאמין לי שנתתי א"כ אינה מקודשת ולמה אתה כופני לקיים התנאי שהרי המעשה תלוי בתנאי ואין לכוף על קיומו אלא שיתבטל המעשה:

אר"א מימי לא שחק בי אדם אלא זה. שהדין עמו:

חזר. ר"א ואמר שהדין כדבריו הראשוני' דכיון שכנסה לאו כל כמיני' לחזור בו שמשעת כניסה מסתמא בטלו לתנאי שלא יהו הקידושין תלוין בו כדי שאם לא יתקיים לא יהא בעילתן בעילת זנות מיהו נשארו המעו' עליו חוב שע"מ כן נתרצו לכנוס וכיון שכן הבא לחזור בו שלא לקיים התנאי שעליו כופין אותו ואינו יכול לחזור בו לא הוא ולא היא ומי שהתחיי' ליתן חייב לקיים אפילו אחר שככסה ואינו נאמן לומר שפרע דה"ל כאומר פרעתיך תוך זמנו:

אין חזר וכו'. אם הוא חוזר חייב ליתן ואם היא חוזרת צריכה ליתן כפי התנאי:

ופריך והלא הדא היא קמייתא. והלא אלו הם דבריו הראשונים של ר"א וחזר בו מפני טענת הבעל א"כ ליכא למפשט מדברי ר"א:

ומשני חזר ר"א ועשאו מעשה ב"ד. כיון שהודה לדברי האיש ואח"כ ראה שבטעו' חזר בו והדין כדבריו הראשונים חזר וקיי' אותם ועשה מעשה ב"ד כדבריו הראשונים להוציא מדברי האיש:

הדא דאת אמר. הא דאמרת דלאחר שכנסה כופין אותו לקיים התנאי אבל הקידושין קיימי' היינו דוקא כשאין שניהן מודים אלא שיש הכחשה ביניהם שהוא אומר נתתי והיא אומרת לא נטלתי:

אבל אם היו שניהן מודים. שלא נתקיים התנאי נאמנים והאיש או האשה יכולין לחזור בהן והרי היא מותרת לעלמא בלא גט ופליג אמ"ד לעיל שבשעת הנישואין בטלו לתנאי א"נ לא פליג והכא איירי קודם הנישואין:

כהדא. כהא דתניא ביבם ויבמה לאחר שכנסה שלשים יום ורוצה להוציאה והוא אומר בעלתי והרי היא יוצאת בגט והיא אומרת לא נבעלתי וצריכה חליצה:

לא הכל ממנו. לאו כל כמיניה להוציאה בחליצה לחוד אלא צריכה נמי גט שכבר אמר בעלתי וגם החזקה מסייעו דעד תלתין יומין מוקי' איניש נפשיה טפי לאמוקי' נפשי' מיהו צריכה נמי חליצה דהא איהי שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא שאינה מותרת בלא חליצה:

אבל אם לא אמר משעה ראשונה בעלתי. אלא שאמ' נמי מיד לא בעלתי:

ה"ג שניהן יכולין לעקור חזקה ול"ג היא וכ"ה ביבמו'. וה"פ שהן נאמנים ופטורה בחליצה לחוד' בלא גט אע"ג דאיכא לנגדם חזקה דלא מוקי אינש נפשי' טפי מתלתין יומין אפ"ה נאמני' ה"ה כאן בקידושין נאמנים לומר לא נתקיים התנאי ועוקרין הקידושין אע"ג דאיכא חזק' דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות:

והחתן חתום בכתב ידו. על הסמפון מי הוה סמפון או לא דאין דרך החתן לחתום על הסמפון:

קידושין. ודאי החתן חתם השטר לשם קידושין שכן היה מנהגם שהחתן חותם שטר קידושין והא דבירר עד אחד משלו ועד אחד משל הכלה אני אומר שסבר הי' שמותר באחותה עד שיהיו השטר קידושין נכתב מדעתו ומדעתה לכך בירר אלו שני עדים:

היו מדעתו. שכותבין השטר לשם סמפון והוא כמו שאנו כותבין תנאי':

ומדעתה. שכותבין השטר לשם קידושין:

סמפון. ואם לא נתקיים התנאי שבסמפון אין הקידושין כלום:

קידושין. כיון שלדעתה קידושין הם אין הסמפון כלום:

מתרס כליו. כלומר העמיד מגן דמתרגמי' תריס נגד ר' חגיי והשיב על דבריו דכיון שהבעל אומר שלא כיון לשם קידושין למה לא יהא הסמפון קיים:

קבל חגיי. נגד חגיי דחגיי אינשא שמרקדין בני אדם היש תקוה לקיים דבריו ודרך מליצה אמר הכי כלומר שאין הלכה כר' חגיי. חגיי מלשון ויחוגו וינועו. וסבירא כמו שברו על ה':

ה"ג ומר ר"ז. וה"פ ואמר ר"ז באדר הראשון מת רבי הילא ובאדר שני בא מעשה לפני ר"ח בסמפון מדעתו וקידושין מדעתה ורצה לעשות הלכה למעשה כרבי חגיי דהוי קידושין ודאי:

לא יאות. לא יפה א"ר הילא שאין תקוה לקיים דברי רבי חגיי ולית לן למפסק הלכתא כוותי':

מתניתא. לקמן בפירקין:

מסייעא ליה. לר' זעירא:

קידשתני. היא אומרת קידשתני והוא מכחישה ואומר לא קידשתיך:

והיא אסורה בקרוביו. דשויא אנפשה חתיכא דאיסורא ה"נ דמדעתה קידושין אסורה בקרוביו דלדידה הוי קידושין:

ואם אף בסמפון כן. שהוא מותר בקרובותיה או דלמא סמפון ספק קידושין דחיישינן שמא מחלה לתנאי ומספיקא אסור בקרובותיה:

א"ל לית סמפון ספק. אין בסמפון שום ספק אלא כשמקיים התנאי הן קידושין גמורים וכשאינו מקיים התנאי שבסמפון הרי זו כאלו לא נתקדשה מעולם:

קידש בתוך סמפון. בתוך ימי הסמפון נתן לה קידושין אחרים בלא תנאי:

הרי אלו קידושין גמורים. דלא גרע מאלו חזרו מהקידושין בתוך זמן הסמפון דאמרי' לעיל שהקידושין ראשונים בטלים כ"ש הכא שנתרצו שניהם לקידושין גמורים שהתנאי הראשון בטל:

גירש. בתוך זמן שקבע בסמפון מהו שיהיו גירושין ואסורה לכהן וקרוביו אע"פ שלא קיים התנאי לזמן שקבע או לא הוי גט:

נגעו בה גירושין. יש בסמפון חשש ספק גירושין וכדס"ד דר' בורקי בסמוך:

לא נגעו וכו'. דאפי' ריח הגט אין בה וכדמסיק:

כד דמך. כשמת ר"י חזרו תלמידיו מדבריהן ועשו כר"י:

אמרין. אמרו כיון דלאחר ל' יום כלומר הזמן שקבע בסמפון אם לא קיים תנאו הרי היא יוצאת בלא גט שכך כתוב בסמפון לא יהוי לי כלום כדאמרי' לעיל ואיך נאמר אם גירשה תוך זמן הסמפון שיהא בו ריח הגט שהרי כשלא קיים תנאו ה"ל כאלו גירשה איש זר אלא אין כאן חשש גירושין:

מת מתוך הסמפון. בתוך הימים שקבע לקיום התנאי מת החתן מהו שתהא אסורה להנשא עד לאחר זמן שקבע דאולי יקויים התנאי ע"י אחרים א"נ משום חשש השומעים שהיא אסורה להנשא עד זמן פלוני והם לא ידעו שמת החתן:

מותרת לינשא. שהרי א"א לקיים התנאי ולית ליה הא דארשב"ג אביו או אחיו נותנין לה והיא זקוקה ליבם אלא כרבנן דפליגי ארשב"ג קיי"ל וגם לחשש השומעים לא חיישי':

ר' מנא שאל. לבית. אביו של ר"י האיך נהיג ר"י למיעבד עובדא בכה"ג שמת החתן תוך ימי הסמפון:

א"ל. אם היה התנאי לזמן מרובה כגון שאמר לקיים התנאי תוך י"ב חדש ועדיין לא עבר אלא מקצתן:

ה"ג הוה אמר תלך ותינשא מיד.. ואינה צריכה להמתין שכבר נתבטלו הקידושין שהרי א"א לו לקיים תנאו:

כדו. כשהוא התנאי לזמן מועט היה אומר שתמתין עד שיעבור הזמן דמה בכך אם נחוש לדברי רשב"ג:

שליח דברים בתוך סמפון. אם שלח בעל פה וביטל הסמפון:

ר"מ אמר סמפון. דלאו כל כמיניה של א' מהם לבטל הסמפון:

קידושין. לאותו שביטל הסמפון ואם בטלו שניהם כבר אמרנו דהוה ביטול:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה