אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי קידושין· רבי דוד פרנקל

פרק ג · הלכה יב

הלכה יא

מתני' כל מקום שיש קידושין ואין עברה. שקידושין תופסין בה ואין עברה בנישואיה שלא אסרתה התורה עליו:

כהנת לויה וישראלית וכו'. לוי שנשא כהנת או ישראלית בנה לוי וכהן שנשא לויה או ישראלית בנה כהן וישראל שנשא כהנת או לויה בנה ישראל דלמשפחותם לבית אבותם כתיב:

אלמנה לכה"ג. יש קידושין ויש עברה דקסבר קידושין תופסין בחייבי לאוין:

אחר הפגום שבשניהם. שנולד מפסולי כהונה הולד פסול בן ממזרת מישראל ממזר וכן בן ממזר מישראלית ממזר וכן בת נתינה מישראל נתינה ובן נתין מכשרה נתין:

מכל עריות שבתורה. של חייבי כריתות:

הולד כמותה. וולד נכרית נכרי ואם גיירוהו הוי גר כשר ואינו ממזר:

וולד שפחה. עבד ואם שחררו בעליו כשר ומותר בישראלית:

גמ' הרי גר שנשא ממזרת דיש קידושין ואין עברה. דגר מותר בממזרת לר' יוסי דאמר קהל גרים לא מקרי קהל לקמן בפ' בתרא:

והולד הולך אחר פגום שבשניהם. דתניא גר נושא ממזרת והולד ממזר דברי ר' יוסי:

בכל מקום ששנה ר'. ברישא פירש בסיפא תנא ואיזהו לומר דוקא הנך הוא דהולד הולך אחר הזכר אבל יש אחרים אע"פ שיש קידושין ואין עברה הולד הולך אחר הפגום:

שמע לה מן דבתרה. מסיפא פשיט ליה ר' יוחנן כדמסיק:

ה"ג מן דבתרה כל מקום שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום:

הרי גר וכו' הרי יש קידושין ואין עברה. דקסבר מתני' ר' יוסי דאמר קהל גרים לא איקרי קהל וגר מותר בממזרת:

ה"ג כל מקום שנה ר' ופירש ואיזהו אלמנה וכו'. וה"פ מתני' דלא כר' יוסי אלא כר' יהודה דאמר גר לא ישא ממזרת ויש קידושין ויש עברה והולד הולך אחר הפגום ודקשיא א"כ נתניי' בסיפא בהדי אלמנה לכה"ג הא דתנן בסיפא כל מקום ופירש איזהו אלמנה לכה"ג וכו' וקשיא א"כ כללא למה ליה אלא לאתויי הך גר שנשא ממזרת שהולד הולך אחר הפגום:

ויתיביניה. סתמא דש"ס פריך אר' אבין דקאמר דשני ר"י דאיזהו לאו דוקא וכל מקום דוקא א"כ למה לא אותיב רשב"ל לר"י מחלל שנשא בת ישראל דיש קידושין ואין עברה והולד הולך אחר הפגום דתנן לקמן בת חלל זכר פסולה לכהונה:

ה"ג הרי המחזיר וכו' הרי קידושין ויש עברה וכו'. וה"פ ועוד תיקשי ליה נמי אכל מקום דסיפא דע"כ לאו דוקא הוא שהרי המחזיר גרושתו שיש קידושין ויש עברה ואפ"ה אין הולד הולך אחר הפגום דהיינו האם שהיא פסולה לכהונה אלא הולד כשר לכהונה כדאר"ח בשם ר"י:

כשרים. כגון כהן מוזהר על הגרושה וישראל מוזהר על הממזרת ושאר פסולי קהל וכן הפסולות מוזהרות שלא להנשא לכשרים דכל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת שלא תשאנו:

אבל לא כשרות על הפסולות. כגון חלל שמותר בכהנת אע"ג דכהן מוזהר בחללה כיון דחלל אינו מוזהר בכהנת אף הכהנות אינן מוזהרות מלהנשא לחלל:

ופריך והא תני לא יקחו. שנאמר אשה זונה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו ותרי זימני לא יקחו למה לי אלא ללמד שהאשה מוזהרת ע"י האיש וכל שהוא לוקה היא לוקה:

סברין מימר. וקס"ד דקרא אתי להזהיר הכשרות על הפסולין וקשיא לר' יוסי:

ומשני ואינן. ואין הדבר כן דקרא לא אתי אלא להזהיר הפסולות על הכשרים שכשר שהכהן מוזהר שלא ליקח זונה גרושה וחללה כך היא מוזהרת שלא תשאנו אבל היכא שהוא אינו מוזהר אף היא אינה מוזהרת:

חד גיור. גר אחד בא לפני ר"י וא"ל אדוני מי שרי לי ליקח ממזרת:

אלא הוי. יידע שהבנים אשר יהיו לך ממנה הן ממזרים לפני המקום כלומר אפי' תאמר שילכו הבנים למקום שאין מכירין אותן מ"מ קמי שמיא גליא שהן ממזרים:

חזר ואתא לפני רבי יוסי וא"ל מאחר שהיית יודע שהוא כן שהבנים ממנה. ממזרים למה התרת לי מתחלה:

א"ל מה ששאלת ממני. השבתי לך שלא שאלתני אלא אם היא מותרת לך ולא שאלתני על הבנים:

א"ר יוסי האי גר דמיא לצמר גפן אם רוצה לחברו עם צמר מותר ואין בו משום כלאי' כך הגר מותר לישא כשרות ופסולות:

ה"ג ניחא בת ישראל לממזר דכתיב לא יבא ממזר בקהל ה' אלא ממזר' לישראל מנ"ל ת"ל לא יבא לו לפסול. וה"פ אמתני' פריך דתנן יש קידושין ויש עברה הולד הולך אחר הפגום ואיזהו ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר ופריך הניחא בת ישראל לממזר הולד פגום כדכתיב לא יבא ממזר גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה' אלא ישראל שנשא ממזרת הולד פגום מנ"ל דהא כתיב למשפחותם לבית אבותם ואין הולד הולך אלא אחר הזכר וקמשני דכתיב לו דמיותר הוא ללמד שהולכין אחר פסולו' ואפי' מצד האם ושאר פסולי קהל ילפינן מממזר:

מום זר. כל שיש בו מום זר בין שנולדו אביו או אמו מזר כלומר שנולדו ממי שהיתה אמו זרה לו הרי זה פסול מלבוא בקהל דקסבר רבי אבהו דליכא למשמע מלו דהלך אחר פסולו של הולד שהרי לו קאי אאב ולא אבן:

ופליג. הא דאמרו ר"י ור"י לעיל דגר מותר בממזרת פליגא על הא דאר"י בר פזי:

אלקים מושיב יחידים. המיוחדי' לבית אחד:

הקב"ה מביאן ומזווגן. הרי שאין ממזרת נשואה אלא לממזר ולא לגר. ביומוי. בימי ר' ברכי' עלה אדם אחד מבבל לא"י. וידע בו רבי ברכי' דהוא ממזר:

א"ל. האי ממזירא לרבי ברכי' זכה עמי. כלומר שיתן לו צדקה:

א"ל למחר. אתה עומד בציבור כשאדרוש ואני עושה לך קצבה כמה יתנו לך:

אתא. בא הממזר ורבי ברכי' יתיב ודרש:

מן דחסיל מידרש. לאחר שסיים הדרשה אמר להשומעי' בואו וזכו עם הממזר הזה ותנו לו צדקה:

מן דאזיל. לאחר שיצא הקהל אמר הממזר לר"ב רבי חיי שעה כלומר פרנסה בקשתי ממך ואיבדתה ממני חיי עולם שלא יתנו לו אשה אפי' גיורת ומשוחררת שיהיה לבז בעיניהם:

א"ל חייך. חיי העולם הזה נתתי לך דאילו לא פרסמתי שאתה ממזר לא הי' לך חיים כדרב הונא וכדמסיק:

אין ממזר חי יותר משלשים יום. שלא יטמעו בהו כשרים:

ר"ז. כשעלה לא"י שמע שאמרו זהו ממזר זו היא ממזרת:

א"ל מהו. זה א"כ ליתא להא דאר"ה שאין ממזר חי יותר משלשי' יום דהנך זקני' היו:

עמו הייתי. כשאמר רבי בא דבר זה בשם ר"ה וסיים בו אימתי בזמן וכו' והנך שבא"י מפורסמי היו ולפיכך חיו:

עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר. דכיון דאין לה עליהן קידושין כדתנן במתני' הלכך הולד ממזר. דכתיב לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו וסמיך לי' לא יבא ממזר:

ה"ג ר"מ דריש מה אשת אביו מיוחדת שאין לה עליו קידושין אף כל שאין לה עליו קידושין וכו' רשב"י דרש וכו' אבל יש לו קידושין על אחרי' יצא גוי ועבד שאין לו עלי' וכו'. וה"פ ר"מ דריש מה אשת אב דלא תפסי בה קידושין והולד ממזר אף כל דלא תפסי בה קידושין הולד ממזר ורשב"ל דרש דבעינן דומי' לאשת אב בכל צד:

על האי תנייא קדמיה. על הת"ק דפליג ארשב"י והיינו ר"מ:

הרי אין לה עליו וכו'. דהכל מודי' שאין קידושין תופסין ביבמ' לשוק שנאמ' לא תהי' אשת המת החוצ' ותהי' הוי' משמע אלא ודאי בעינן דומי' דאש' אב דיש לה על אחרים קידושין וכדרשב"י:

ה"ג ריב"ל בשם ר"ג ברבי וכ"ה לקמן בסוגיין:

אלא מזוהם. דאם ילדה בת פסולה לכהונה:

לחמתא דגרר. לעיר ששמה חמת והיא במדינת גרר שהיה עוד חמת אחר:

הורי תמן. בעכו"ם ועבד שבא על בת ישראל שהולד כשר:

ההן ולד. הולד הזה של עכו"ם ועבד כל מה שהדור הולך הוא מתעלה ונעשה חשוב דר' אמר שהולד ממזר כדאיתא בבבלי פ' החולץ ור"ג בנו אמר שהוא מזוהם ור"י הנשיא בן בנו אמר שהוא כשר:

ה"ג ר' עבד אותו ממזר ר"ג בריה עבדי' מזוהם וכו':

במקום כל רבנין. בפני כל החכמים:

אין מן הדא. אם מן זה ליכא למילף הלכה למעשה שלא היה אלא קול הברה שנשמע שהורה כך אבל לא היה דבר ברור שהורה ר"ח שהולד כשר:

אנא ידע. אני יודע המעשה מתחלה ועד סוף רחב"ח היה הולך לחמתא דגרר ובא אצל אביו וא"ל תן דעתך שישנו שם מהנך פסולים דעכו"ם ועבד שבאו על בנות ישראל שלא תגע בהן להורות בהן איסור או היתר:

אע"ג דרי"א הבא על אחותו הולד כשר. דקסבר אין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד וכדתנן ס"פ החולץ לאפוקי אחותו דבכרת:

חד וכו'. אדם אחד בא לפני רב ואמר בשביל שהולידו אמו מן ארמאי מהו שיהא כשר לבוא בקהל:

ה"ג הן דעימך רגליך. וה"פ כל שרגליך עמך לך מכאן שתשאר בכשרותך עד דלא יבא שמואל ויפסילינך דקסבר הולד ממזר:

הפוסל. בעבד הבא על בת ישראל והיינו ת"ק דרשב"י דלעיל פוסל אפי' בא על הפנוי' דהא דמיא לאשת אב שאין הקידושין תופסין בו:

והמכשיר. היינו רשב"י מכשיר אפי' בא"א דהא לא דמיא לאשת אב:

תרין עובדין. שני מעשות מן אלכסנדריאה אחד בעבד שבא על הפנויה וא' בעבד שבא על אשת איש אם בניהם כשרים או פסולים:

ה"ג מכריז אתם מוזהרים וכו'. כלומר כיון שאנו מוזהרים שלא לפסול בנות ישראל הכשרות הלכך לא פסלינן לזו ובניה:

סב. קח התשובה הזו וחתום עליה שגם דעתך להכשיר ועשה ר' מנא כן וחתם עצמו:

ולא קיבל עלוי. ולא רצה לחתום:

מן דקמון. לאחר שעמדו מבית המדרש אמר ר' מנא לר' ברכיה למה לא חתמת:

הפוסל וכו'. א"כ ממ"נ אין הלכה כמו שכתב ר' יוסי:

א"ל. ר' מנא בריך רחמנא שלא שמעתי מימרא זו מקדמית שאלו שמעתיה לא הייתי חותם והיו אומרים שהתלמיד חולק על רבו שר' יוסי היה רבו דר' מנא:

הכא אתאמרת. משמיה דרב אחא בר יעקב ודלא כמו ששמע ר' ברכיה אלא דהמכשיר מכשיר בפנויה אבל באשת איש לא נאמר כלום ויפה הורה ר' יוסי:

ברומשא. לערב לאחר ששמע ר' ברכיה ממר עוקבא המימרא בסגנון אחר עלה לבית המדרש ורצה לחתום א"ל שאין ר"י כאן או שהתשובה כבר נשתלחה למקומה:

ה"ג לית הכא ר"ח וכו':

א"ל ולמה לא פגעת ביה. כלומר ולמה לא הכרזת על בניו שהן ממזרים דכיון דגר שמל ולא טבל אינו גר ה"ל נכרי ועבד שבא על בת ישראל הולד ממזר:

ריב"ל ארפי ליה. הקיל בדבר:

יאות. א"ל ר"י לר"ח שפיר עבדת שלא פגעת ביה שלא לחלוק על ריב"ל במקומו:

ופריך מחלפא שיטתיה וכו'. קשיא דריב"ל אדריב"ל:

והכא הוא אמר הכין. שהולד כשר לגמרי:

ולא כן תני. דליכא למימר דקסבר גר שמל ולא טבל גר מעליא הוא לכך לא פסלו לזה דהא תני רי"א אף הטבילה מעכבת ור"א ור"י הלכה כר"י:

הכל הולך אחר המילה. שכן מצינו באבותינו כשיצאו ממצרים שמלו ולא טבלו:

אף הטבילה. מעכבת. שגם באבותינו היה טבילה בסיני:

שאין גר שלא טבל לקירויו. דקסבר בעל קרי אסור בדברי תורה עד שיטבול ואי אפשר שלא טבל כל ימי היותו גר:

וקשיא עלת לו. טבילה שטבל לטומאה קלה לקרי שהיא תקנת עזרא איך תעלה לו טבילה זו לטומאה חמורה לפרישתו מע"ז:

כיון שזו וזו וכו'. שאף טבילת קרי לשם קדושת ישראל היא לפיכך עלתה לו טבילה לשניהם שהרי בטבילה זו הוא מורה שמקבל עליו דת ישראל:

תמן תנינן. יבמות פ' כיצד מי שיש לו בן מ"מ פוטר אשת אביו מן היבום וכו' חוץ ממי שיש לו בן מן השפחה ומן הנכרית דלאו בנו הוא:

האשה וילדיה וגו'. בשפחה כנענית שייחד לעבד עברי ואמר קרא דלא יצא בן חפשי עם אביו:

וכתיב כי יסיר את בנך. מדלא כתיב כי תסיר ש"מ דה"ק בתך לא תתן לבנו כי יסיר בעל בתך את בנך שתלד לו בתך מאחרי אבל אבתו לא תקח לבנך לא קמהדר ולא קרינן ביה כי תסיר בת העכו"ם את בנך שתלד מאחרי אלמא בנך מן העכו"ם שילדה לו בתך קרוי בנך ואין בנך שילדה בת העכו"ם לבנך קרוי בנך אלא בנה:

מהו. למול בשבת בן שילדה עכו"ם מישראל:

סבר. להתיר להם למולו בשבת מהאי קרא דכתיב ויתיילדו למשפחותם לבית אבותם וכיון דאביו מישראל הולד הולך אחריו והולד ישראל גמור הוא ומילתו דוחה שבת:

ייתי. יבוא וילקו אותו שטעה בהוראתו דויתילדו לא קאי אלא אחלוקת ארץ או ביוחסין במקום שיש קידושין וזו אין קידושין תופסין בה:

מהיכן את מלקני. מנ"ל לחלק ואי משום דלא כתיב כי תסיר י"ל דהא דבנך ל"צ קרא דמויתילדו שמעינן ליה:

א"ל מן הדין. מהאי קרא דכתיב ועתה וכו' והנולד מהן ש"מ דאף הנולדים לאו ישראלים נינהו:

א"ל מן הקבלה את מלקני. בתמיה מדברי הנביאים אין ראיה דלמא הוראת שעה או ע"פ הדבור היה:

א"ל. דכתיב שם בעזרא בסיפא דהאי קרא וכתורה יעשה ש"מ שע"פ הדין עשו:

א"ל מן הדין אורייתא. כלומר מהיכן שמעי' דבר זה מקרא שהולד כמותה:

א"ל חבוט חבטך וכו'. הכה הכאתך שהוא טוב לקבל המכות ממה שהייתי מביאן לידי חילול שבת והערוך פי' שר' חגיי אמר ליעקב רמי ואחבטך שיפה להלקותך בשביל פעם אחרת והראשון נ"ל:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה