קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל
פרק ה · הלכה ה
מתני' הפסח נשחט בשלש כיתות. אפי' שהציבור מועטין ויכולין לשחוט כולן בבת אחת מצוה ליחלק לג' כיתות זו אחר זו:
בזיכי. כפות גדולות לקבל בהן הדם:
שכולה כסף וכו'. טעמא מפ' בגמרא:
ולא היו לבזיכין שולים. רחבין מלמטה אלא חדין תחתיהם כדי שלא יוכלו לישב על הקרקע:
שמא יניחום. הכהנים על גבי קרקע עד שיקבלו דם אחר מחמת שהן מרובין וישכחום ויקרוש הדם ולא יהא ראוי לזרוק:
גמ' ניתן כח בקולו של משה. כלומר אף במצרים היו שוחטין בג' כיתות ואף שלא היו ישראל במקום אחד ניתן כח בקולו של משה שהיה נשמע בכל ארץ מצרים:
ממקום פלוני ועד מקום פלוני כת אחת. שתשחט בראשונה וכן כת שנייה וכן כת שלישית:
ולא תתמה. שהיה קולו של משה הולך כל כך למרחוק שנשמע במהלך. ארבעים יום:
ומה אם אבק שאין דרכו להלך. ע"י זריקה למרחוק:
את מר. כלומר כתיב בקרא ויזרוק משה השמימה והיה לאבק בכל ארץ מצרים:
מכאן ואילך אתם עבדי ה'. דסיפא דקרא ולכו עבדו את ה' כדברכם:
תוקעין לשחיטתו. כדתנן במתני' תקעו והריעו ותקעו:
דלמה. מעשה והיו יושבים ר' זעירא וכו':
מפני הרמאין. טעמא דמתני' שורה שכולה כסף וכו' מפני שהכהנים רבים עוסקין בעבודה ויש לחוש שיטול הכהן את של זהב ויתן של כסף במקומו אבל עתה אין לחוש שלא היה יכול לזוז משורה שהוא עומד בה:
בכל פומך. בכל לבך אתה אומר דבר זה שחששו שיגנובו הכהנים:
א"ל ר' זעירא. לר' יעקב אמור ליה לר' אבינא בפלגות פומך ואל תגער בו שדברי ר' אבינא נכונים שאף ר' יוחנן אמר כוותיה ל"א אמור ליה אם הוא אומר כן בפלגות פומך לפי שדבר שאינו הוא לחשוד הכהנים בכך והראשון נראה: