אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי דוד פרנקל

פרק ט · הלכה ה

הלכה ד

מתני' נפטרו זקני ירושלים. שאינן באין אלא למדוד כדכתיב ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו:

אע"פ שאינו איתן כשר. שלא נאמר איתן לעיכובא אלא למצוה:

בקופיץ. סכין גדול:

מאחריה. ממול ערפה:

ומותר לסרוק שם פשתן. עבודה שאינה בגופה של קרקע דכתיב אשר לא יעבד ולא יזרע מה זריעה מיוחדת שהיא בגופה של קרקע אף כל עבודה שהיא בגופה של קרקע:

ולנקר שם אבנים. לסתת שם אבנים:

גמ' אשר לא עבד בה. כתיב בעגלה ערופה:

לדעת. שנעשית העבודה ברצון הבעלים דכתיב עבד וקרינן עובד מה עבד דניחא לי' וברצונו נעשה אף עובד דניחא ליה:

אשר לא משכה בעול. מיותר אחרי שכבר נאמר אשר לא עבד בה שהוא כולל העול עם שאר העבודות אלא ללמד שהעול פוסל בין לדעת בין שלא לדעת:

רבי יונה פתר מתניתין. מפרש להך ברייתא:

והוא שימשוך. שאף לדעת בעינן משיכה אבל אם הניח עליה העול לדעת ולא משכה כשרה:

לדעת אפילו לא משך. דומיא דפרה אדומה שנפסלה בעבודה לדעת אפילו בעלייה לחוד:

שלא לדעת והוא שימשוך. דלכך כתיב אשר לא משכה בעול דמיותר:

נעקר מכללו וכו'. וה"נ עול בכלל אשר לא עבד בה ויצא מן הכלל שנכפל שניה במשיכה ונעקר עול מן הכלל דלא בעינן לדעת ולא ילפינן עול משאר עבודות אלא אף לדעת בעינן משיכה:

לפום כן. לפיכך הרי הוא בכללו והרי הוא בחידושו. שלא יצא מן כלל שאר עבודות לדעת דלא בעינן משיכה והרי הוא בחידושו דאפי' שלא לדעת פוסל אם משכה:

כמה ימשוך. בעול ותפסול העגלה:

כמלואו. כמלוא העול באורך:

כמלוא העול לרחבו. דהיינו טפח:

אין בכלל אלא מה שבפרט. עול אין מידי אחרינא לא:

א"ל אלו הוה כתיב אשר לא עובדה. דומי' דאשר לא משכה:

לית כתיב אלא אשר לא עבד בה. דהאי בה מיות' ללמד דלא דנין כאן כלל ופרט אלא דאתי לרבות כל העבודות וה"ה אשר לא משכה בעול לרבות שלא לדעת בעול דפסול:

עול עול לגז"ש. דנאמר בעגלה אשר לא משכה בעול ונאמר בפרה אשר לא עלה עליה עול:

עשה בה שאר כל העבודות כעול. דהא כתיב אשר לא עובד בה:

ומה עול האמור בעגלה וכו' בין לדעת בין שלא לדעת. כדילפינן בסמוך מיתורא דעול:

העול פוסל בה. שהפרה נפסל' בעול אפי' בדיעבד דכתיב חקה בפרשה:

ופריך אי מה עול וכו'. אחרי דילפינן גז"ש עול עול פרה מעגלה ניליף נמי עגלה מפרה שיהו המומין פוסלין בעגלה:

בה. מיעוטא הוא בה מומין פוסלין וכו':

ופריך ואמר אשר לא עובד בה וכו'. השתא דקאמרת דכל היכא דכתיב בה מיעוטא הוא ולא ילפינן בגזרה שוה נאמר נמי שאין שאר עבודו' פוסלת בפרה דכתיב בעגלה אשר לא עובד בה בעגלה פוסלת שאר עבודות אבל לא בפרה:

ה"ג הכא אשר לא עבד בה בה עבודה פוסלת ואין עבודה פוסלת בקדשים אית לך וכו' וכ"ה בבבלי. וה"פ דמשני שאני בה דכתיב בעגלה דנוכל לומר דאתי למעוטי קדשים דלא ניליף מק"ו מעגלה ומה עגלה שאין המום פוסל בה עבודה פוסלת בה קדשים שמום פוסל בהן אינו דין שעבודה פוסלת בהן לכך איצטרך בה בעגלה למעט קדשים ולא מוקמינן מיעוטא למעט פרה דאיכא גזרה שוה:

אית לך מימר וכו' אין המומין פוסלי' במוקדשי'. בתמי' דקדשים בהדיא כתיב בהו דמומין פוסלין בה וע"כ לומר דלמעט עגלה קאתי:

מהו שיפסלו בה. בעגלה:

ופשיט אפי' בקרבנות ב"נ אינם. מחוסרי אבר פוסל בהן כ"ש כאן בעגלה:

לא כן אר"י. וכי לא אר"י כן שפשט ר"ל לחברייא שמחוסר אבר פסול לקרבן ב"נ:

מכל החי מכל בשר. כתיב בנח שיקח אתו בתיבה בהמות ועופות שהן חיים ושלימין באיבריהן:

וצריך תמן יש מהן למזבח. דהא מיהת במזבח לשם ה' מתקרבין אבל כאן עגלה לאו במזבח מקריבין אותה וליכא למילף עגלה מקרבנות ב"נ:

כפרה כתיב בה כקדשים. דכתיב בעגלה כפר לעמך ישראל ה"ל כאלו יש מעגלה למזבח:

ה"ג מכיון דאת אמר יש מהן למזבח מחוסר אבר פוסלת בה בהאי פשיטא וכו'. וה"פ כיון דקאמרת הואיל וכפרה כתיב בה כקדשי' כמי שיש ממנה למזבח הוא ומחוסר אבר פוסל' בה כ"ש שטרפה פוסל' בה דטרפה גרועה ממחוסר אבר:

היתה רגלה קלוט' כשל חמור. שרגלי' עגולות:

מה את עביד לה. למאי מדמינן מום זה למחוסר אבר או לבעל מום:

ה"ג אין תעבדינה כמחוסרת אבר פסולה אין תעבדינה כבעלת מום כשרה. וה"פ. לעיל פשיט לן דמחוסר אבר פסול בעגלה וב"מ כשר והיינו דקמבעיא לן קלוטה בעגלה למאי מדמינן לה:

דמה מאי שיכשיר. דדם קדשים פשיטא לן שאינו מכשיר דכתיב על הארץ תשפכנו כמים דם הנשפך כמים מכשיר ושאינו נשפך כמים אינו מכשיר ומיבעיא לן בדם עגלה אם נאמר הואיל וכתיב בה כפרה כקדשים דמה אינו מכשיר או דלמא הא מיהת אין צורך בדמה למזבח מכשיר:

ופשיט מן מה דתני ר"ח דמה. של עגלה טמא כדם נבלה ש"מ דדמה נמי מכשיר דדם קדשים אינו מיתטמא ואינו מכשיר א"נ כיון דמשוי ליה לדם חללים מכשיר נמי:

עריפתה. מהו שתטהר טריפתה מטומאתה. דתנן פ"ז דזבחים מלק חטאת או עולת עוף ונמצא טרפה ר"מ אומר אינו מטמא בבית הבליעה דמליקתה מטהרתה כמו שחיטת בהמה דלכ"ע מטהרת טריפתה מטומאת נבלה כדתנן בחולין פ' בהמה המקשה וקמיבעיא לן לר"מ אם גם עגלה עריפתה מטהר טריפתה שאינה מטמאה משום נבלה או דלמא דוקא במליקת העוף הוא דקאר"מ זו היא שחיטתה כיון דליכא שחיטה אחרת בעופות בקדשים משא"כ עריפה בעגלה דליהוי כשחיטה היא משום דכתיב בה כפרה ובקדשים עצמן שחיטה דוקא ולא עריפה:

א"ל ולאו מתניתין היא. בחולין פ' או"ב:

השוחט ונמצא טרפה השוחט לע"ז והשוחט פרת חטאת ושור הנסקל וע"ע ר"ש פוטר וחכמים מחייבי וחכמים מני ר"מ וכן מפורש בברייתא בבבלי פ' כיסוי הדם ולא אסיק עדיין הש"ס בפשיטות וכדפריש':

ה"ג א"ל מה אנן בעיין עריפה ואתון מייתן ליה שחיטה. דודאי שחיטתה היא כשחיטת כל הבהמות:

ה"ג דברי ר"מ אפילו עריפה חייב. וכ"ה לקמן בפרקין וה"פ כיון דר"מ מחייב משום אותו ואת בנו אם שחט האם ואח"כ ערף את בתה ש"מ דקסבר עריפתה זו היא שחיטתה דהא כתיב אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד א"כ מטהרת נמי טריפתה:

וא"ל ומן הדא דר"י אתם משיבין. לי בתמיה הא ר' שמעון בן לקישי פליג עלי' לקמן בפרקין וקסבר דלר"מ ערפה פטור ועוד דלא מיתניי' בי ר"ח ור"א ולא מותבינן מינה בבי מדרשא גם לרשב"ל עגלה ערופ' אינה משנה כמפורש בחולין דף פ"ב:

איתן כמשמעו קשה. מנ"ל דאיתן משמעו קשה דכתיב איתן מושבך ושים בסלע קנך וה"פ מושבך קשה לפי ששמת בסלע קנך:

ופריך ודכוותה נאמר אע"פ שאין נחל כשר. ולא נאמר אלא למצוה דהא גם בנחל לא כתיב עיכובא וכ"ש דאם אינו איתן דכשר:

ומשני תני רבי שמעון בן יוחי. דנחל נמי לאו דוקא דכתיב והורידו וה"מ למכתב הורידו אלא ללמד כל שהורד העגלה אפילו שלא בנחל כשרה:

ה"ג דהדא דרבי שמעון בן יוחי מן אילין דהכין הכין. וכ"ה לעיל בפרקין וה"פ דמזה ליכא למפשט דברייתות כאלו שלא נודע לן מי שנאן אלא שכך אמרו משמיה דרבי שמעון בן יוחי ליכא למסמך עלייהו ולעולם דבעינא נחל דוקא:

וצריך וכו' מיבעיא ליה אם צריך לערוף כל השני סימנים או דלמא ברובא סגי:

נשמעינה מן הדא. תא שמע:

כנגדו בעורף כשר למליקת העוף. דכל זה מיקרי מול עורף:

וכן הוא אומר. כאן בעגלה שעריפה היא ממול עורף במקום שכשר למליקה ש"מ דקסבר דילפינן עריפה עריפה מחטאת העוף א"כ ה"ה דבעינן שנים בעגלה כמו בחטאת העוף דכתיב ולא יבדיל:

תמן תנינן. מכות פ' בתרא:

יש חורש תלם אחד. בשור ובחמור יחדיו ונלקטים עליו איסורים הרבה עם אותו לאו בלבד:

וחייב עליו שמנה לאוין. החורש בשור ובחמור והן מוקדשין וכלאים בכרם ובשביעית וי"ט וכהן ונזיר בבית הטומאה:

הרי תשעה. לאוין ואזהרתיה מדכתיב לא יזרע ולא יעבד:

תיפתר לשעבר. לא אסר קרא אלא שלא יהיה כבר נעבד או זרוע קודם העריפה:

א"ל מה דאית לה לשעבר כ"ש לבא. אם מפרשינן לקרא לשעבר כ"ש להבא דאסור והא כתיב לא יזרע דמשמע להבא:

מקום גיסתה ותפיסתה. מקום שהיא גוססת לאחר העריפה ובמקום שהיא מונחת לאחר מיתה אסורין בזריעה ובעבודה:

אין בכלל אלא מה שבפרט. זריעה אין מידי אחרינא לא ומנ"ל לרבוייא שאר עבודות:

א"ל אלו הוה כתיב אשר לא יעבד ואשר לא יזרע. הוה משמע דאשר לא יזרע. הוא פירושא דאשר לא יעבד אבל השתא דכתיב אשר לא יעבד ולא יזרע לא דרשינן בכלל ופרט אלא אשר לא יזרע לרבות אתי אפילו להבא אסור דאשר לא יעבד משמע לשעבר ולא יזרע משמע להבא:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה