קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי דוד פרנקל
פרק ט · הלכה ד
מתני' רבי. אליעזר אומר מטיבורו. בגמרא מפרש:
מתני' נמצא ראשו במקום א' וכו'. בגמרא מפרש במאי פליגי:
גמ' לקבורה נחלקו. דאחד מעשרה תנאי' שהתנה יהושע הוא שיהא מת מצוה קונה מקומו ופליגי באיזה מקום קוברין אותו דליכא לפרושי דלענין מדידה פליגין דהא תני רישא מאין היו מודדין ור"א אומ' מטיבורו א"כ לאיזה צורך מוליכין הראש אצל הגוף:
מה פליגין. כי פליגי כגון שהי' מקום מדרון כשהי' הראש מלמעלן והגוף מלמטן כגון שהי' מקום מדרון דר"א סוב' גופי' בדוכת' נפל והראש נייד ממקומו ור"ע סבר ריש' היכ' דנפל נפל והגוף רהוט ואזל:
כל עמ' מודיי. הכל מודי' שמוליכין את הראש אצל הגוף שאין דרך הגוף להיות רהוט למעלה:
מנדרן מיכן ומיכן. כמו מדרון שהוא מקום משופע מכאן ומכאן והגוף מצד המדרון מזה והראש מצד המדרון השני מיבעיא לן אם נאמר שנהרג בראש ההר ונפל הראש מצד זה והגוף מצד השני או הראש הזה מאיש אחר ונאבד הגוף מראשו של זה והגוף מאיש אחר ונאבד הראש מגופו של זה ושני הרוגים הן:
היה. מקום שנמצא ההורג שוה מכל צדדיו ונמצא הגוף במקום אחד והראש במקום אחר חזינן:
כל מקום. שדרך הראש להתיז ואינו מונח ברחוק מהגוף אמרינן דשניהן מאיש אחד הן:
ואם לאו. אלא מונחים זה מזה בריחוק מקום אמרינן שני גופין הן וראשו של זה וגופו של זה נאבדו: