אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי דוד פרנקל

פרק ט · הלכה ג

הלכה ב

גמ' ממקום שהולד נוצר. דמטיבורו נוצר ומשלח שרשיו אילך ואילך:

כיי. כי האי:

הכרת פניהם ענתה בם. העידה בם שניכר בו חרון אפם ועברתם כי קשתה אלמא עיקר הכרת האדם הוא בהיכר פנים והוא החוטם:

מאן דבעי וכו'. הרוצה שלא יכירו אותו יתן רטיה על החוטם והוא אינו ניכר:

כהדא. בימיו של המלך ארסקינס הוו אנשי צפורא נתבעין לפני המלך:

והוון. והיו נותנין רטיה על חוטמיהון ולא היו ניכרין:

ובסיפא. ולבסוף נאמר עליהם לשון הרע שכך עשו ונתפסו כולן בידו ל"א נתפסו כולן ועשה עמהן כל מה שהיה בידו וברצונו לעשות עמהן:

על צוארי חללי רשעים. הלכך ממנו מודדין דכתיב אל החלל:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה