קרבן העדה על תלמוד ירושלמי מועד קטן· רבי דוד פרנקל
פרק א · הלכה ו
מתני כוכין וקברות במועד. להקבר בו מת שימות אחר המועד:
כוכין. במערה שתחת הקרקע וקברות בבנין:
אבל מחנכין. מפרש בגמרא:
נברכת. בגמרא מפרש:
וארון עם המת בחצר. שמת שם מותר לנסר הנסרים ולעשות לו ארון אבל בחצר אחרת לא שלא יאמרו מלאכה אחרת הוא עושה:
ר"י אוסר. להביא עצים לעשות נסרים בתחלה לצורך הארון אא"כ מנוסרות קודם י"ט:
גמ' מאריך בו מצד אחד וכו'. אבל משני צדדין לא שנרא' כחופר מתחלה:
זה הבקיע. שאין עושין אותו קבר לעולם אלא לשעה:
כל שהו תושב. שאינו רק לישב שם נקרא בקיע כמו גר ותושב אנכי עמכם והיינו מהמורות דלעיל:
אפילו בשוק. דליכא חשדא שמפורסם שלצורך מת הוא עושה:
כד דמך. כשמת:
שלא יקוץ לו ארזים. לצורך נסרים:
היו חצובות. אבנים מן ההר אלא שצריך לחלקן ולרבען או לחלוק א' לשנים או לשלשה דומיא דארזים לנסר:
תפלוגתא. היינו פלוגתא דר"י ורבנן דמתני' דדמייא לארזים לנסר: