קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי דוד פרנקל
פרק ה · הלכה יא
מתני' ונותן לה מעה כסף. לכל שבת לצורך דברים קטני' כגון פרוטה לכבוס או למרחץ:
ואוכלת עמו. מפרש בגמרא:
מעשה ידיה. כלומר מה שעושה מותר על מזונותיה:
שתי. קשה לטוות כפלים כשל ערב ומשקל סלע שביהוד' כפלי' כסלע שבגליל:
הכל לפי כבודו. וכמנהג המדינה:
גמ' דברים אמורי' לשון נקי. הא דתנן ואוכלת עמו היינו תשמיש אלא ששנאו בלשון נקי כדכתיב אכלה ומחתה פיה:
אכילה ממש. והיינו טעמא לפי שלילי שבת ליל עונה אוכלת נמי עמו משלו:
ה"ג ע"ד דרב אוכלת משלה וע"ד דר"י אוכלת משלו. וה"פ ואיכא בינייהו לרב מזונותיה בלילי שבת משלה ולר"י מזונותיה בלילי שבת משלו:
ועשירות שותות. לפיכך פוסקין להן יין:
והתני. בניחותא:
ופריך וב"ד פוסקין יין. לאשה בתמי' ואיך פסקו למרתא יין:
אר"ח בר אדא. לכך אין פוסקין לאשה יין על שם זנות יין וגו' וה"פ יין ותירוש יקח לב לזנות:
ומשני והתנינן וכו' ואריב"ל שמוסיפין לה יין. ה"נ מרתא מניקה היתה:
ה"ג ר"ח רבי אבא בשם רבי יוחנן לתבשילה פסקו. לתת לתבשיל להטעימו ואין פוסקין יין לאשה היינו לשתות:
אעפ"כ. שפסקו לה הרבה כל כך לציקי קדרה קיללה אותן:
מלקטת שעורים. כדי להתפרנס מהן:
אם לא תדעי לך. אם לא תתני כנסת ישראל לב לשמור התורה סופך לצאת בעקבי הצאן ולרעות את גדיותיך אל תקרי גדיותיך אלא גויותיך:
והתני. בניחותא:
שפסקו לה חכמים. כשהיתה שומרת יבם באה לב"ד לפסוק לה צרכיה מנכסי בעלה ופסקו לה ת"ק דינרין לצורך קופה של בשמים להתקשט בהן:
הדרן עלך פרק אף על פי: