קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי דוד פרנקל
פרק ג · הלכה ג
מתני' ולא יהיה אסון. הא אם יהיה אסון באחד משני אלו האנשים המריבין שנהרג אחד מהן לא יענש ההורג בממון שהרי הוא חייב מיתת ב"ד כיון שהרגו לזה:
גמ' אלו אחר וכו'. אמתני' פריך דתנן הבא על בתו אין לה קנס מפני שמתחייב בנפשו וקשיא ליה הא בלא"ה נמי אין לה קנס דהשתא אלו בא עליה אחר קנסה לאביה כשבא עליה הוא פשיטא שאין לה קנס:
ומשני תיפתר שבא עליה וכו'. כלומר כשם שאם בא עליה אחר עד שלא מת האב ומת האב קודם העמדה בדין קנסה לעצמה ה"נ איירי שבא על בתו ומת אין היורשין חייבין לשלם הקנס משום שמתחייב בנפשו וה"ה עד שלא בגרה ובגרה:
כר"י הגלילי. כלומר לר"י הגלילי דאמר לקמן במתני' דנערה שנתארסה ונתגרשה אין לה קנס הוא דאיצטריך לתרץ דמתני' בשבא עליה עד שלא מת ומת וה"ה בבא עליה עד שלא נתארסה ונתארסה ונתגרשה דמודה ר"י הגלילי דקנסה לעצמה כדאמרי' לקמן בפרקין:
ברם כר"ע. אבל לר"ע דאמר לקמן נערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנס וקנסה לעצמה איכא לאוקמי מתני' בבא על בתו שנתארסה ונתגרשה שקנסה לעצמה:
איני יודע אם יהיה אסון ונתת וכו'. דהא כתיב מכה איש ומת מות יומת:
ה"ג לרבות את המזיד בלא התרייה. וה"פ לרבות שאם הוא מזיד אע"פ שלא היה שם התראה פטור מתשלומין שאלו היה שם התראה היה חייב מיתה:
ולאו מתני' היא. ולמה ליה לר"א לאשמועינן א"נ ממתני' שמעינן דהא מולא יהיה אסון לחוד שמעינן:
שכל המתחייב בנפשו אינו משלם ממון. ולא תנן כל שמיתתו בידי ב"ד פטור מתשלומין אלא ש"מ דאפי' מזיד בלא התראה כיון שמתחייב בנפשו מיהת פטור מתשלומין:
דלא אתיא. ר' לעזר לאשמועינן אלא דאפי' חייבי מיתות ב"ד שוגגין פטורין מתשלומין:
אמר. ר' יוסי אף זה לא היה צריך ר"ל לאשמועינן דעדיין תני כן חזקיה בברייתא דחייבי מיתות שוגגין פטורין מתשלומין:
מכה בהמה ישלמנה וכו'. מקיש פטור ממון דמכה אדם לחיוב ממון דמכה בהמה מה מכה בהמה לעולם חייב דאדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד אף מכה אדם לעולם פטור: