קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי דוד פרנקל
פרק ג
הלכה א
מתני' אלו נערות. דוקא נערה משהביאה ב' שערות עד שתבגר והם ששה חדשי' שבין נערות לבגרות אבל קטנה ובוגרת אין להן קנס וקמ"ל אלו נערות אע"פ שהן פסולות אם אנס אדם אחת מהן נותן לאביה קנס חמשים כסף וכ"ש כשרות שיש להן קנס:
הנתינה. מן הגבעונים וע"ש שנתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים נקראים נתינים ודוד גזר עליהם מלבוא בקהל:
ועל הכותית. קסבר האי תנא כותים גירי אמת הן אלא דסד"א דלקנסינהו שלא יהא להם קנס שלא יטמעו בהן ישראל קמ"ל דאית להו קנס:
פחותות מבנות ג' שנים. דבחזקת בתולות הן שאע"פ שנבעלו בשביה או בגויותן בתוליהן חוזרין:
ועל אשת אחיו. שנתקדשה לו ומת ועדיין בתולה היא ובגמרא פריך ולא יבמתו היא ושני לה:
שאע"פ שהן בכרת. אינו פטור מן התשלומין כיון שאין בהן מיתת ב"ד:
גמ' כתיב. באונס ולו תהיה לאשה דמשמע אם היא אשה הראוי' לו חייב קנם ואם אינה ראוי' לו אין לה קנס:
ופריך וממזרת היא ראוי' לו. בתמי' הא אסורה לבא בקהל ולמה יהי' לה קנס וה"ה אשאר פסולי' דתנן במתני' קשיי' לי':
כסף ישקול כמהר הבתולו'. כתיב במפתה וגמרי' אונס מיניה למה לי' למכתב בתולות לשון רבים אלא לרבות בתולות הרבה אפי' פסולות:
אלו הוה כתיב. ישקול לבתולות כמוהריות שפיר איכא למשמע מבתולות לרבות פסולות:
לית כתיב וכו'. אבל השתא דלא כתיב אלא כמוהר הבתולות יש לרבות שאף לפסולות יש מוהר דהיינו כתובה אבל קנס ליכא לרבויי מהכא:
וויידא אמרה. אלא היכן אמרה תורה דיש קנס לפסולות:
מנין שאם ימאנו אפי' מן השמים. כגון פסולות שהתורה אסרתה עליו מנין שיש להן קנס:
ה"ג מעתה הבא על השפחה יהא לה קנס. וה"פ כיון דאמרת דממאן ימאן מרבינן פסולות אף שפחה נרבינן מיניה וה"ה דהוה מצי למיפרך כן לרשב"ל דמרבי לכולהו מהבתולות:
ומשני לית יכיל. אי אפשר לומר כן:
יהא חייב. קנס:
ה"ג שאין לו הויה בה. שאין קידושין תופסין בשפחה כדתנן ספ"ג דקידושין:
הרי אחותו אין לו הויה בה. דאין קידושין תופסין בה כדתנן בקידושין שם ותנן במתני' דיש לה קנס:
ומשני שנייא היא. שאני אחותו דאע"ג דאין לה קידושין לגבי דידיה מ"מ יש לה קידושין לגבי אחרים וכן ממזרת אע"ג דאסורה לבא בקהל ואיכא מ"ד דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין מ"מ לגבי ממזר תופסין בה קידושין משח"כ שפחה אין קידושין תופסין בה מכל אדם:
ופריך הרי בתו. שקידושין תופסין בה מאחרים ואפ"ה אין לה קנס כדתנן בסיפא דמתני' ומשני שנייא היא. שאני בתו כדקתני טעמא דלכך אין לה קנס מפני שמתחייב בנפשו וכו':
לא חשו להם. אינן אסורים מלבא בקהל מפני שאינן גירי אמת אלא מפני שמצאו בהן פסול משפחה שאינן ראויין לדבק בהן:
ה"ג אין תימר וכו'. וה"פ אם נאמר שאסורים לבא בקהל מפני שגזרו עליהן משום עבדות קשיא א"כ לא יהא לה קנס דהא אמרינן לעיל דשפחה ממעטינן שאין לה קנס ובנתינ' תנן במתני' דיש לה קנס אלא ודאי משום פסולי משפחה פסלו להנתינים:
ברם כמ"ד וכו'. אבל למ"ד כותי כעכו"ם לכל דבר:
לא בדא. אין להן קנס דעכו"ם ודאי אין להן קנס דלית בהן הויה:
דאיתפלגון. דפליגי תנאי אם כותי כישראל או כעכו"ם:
ופריך אפי' תימא כותי כעכו"ם. ראוי שיהיה לה קנס:
כותים משום מה הן פסולים. הרי גרים הם ע"כ משום עכו"ם או עבד שנתערב בהן הן פסולים וכן הוא בבבלי פ"ד דקידושין ור' דקאמר כותים כעכו"ם לאו לכל דבר קאמר אלא מספק:
וממזרת יש לה קנס. כדתנן במתני' א"כ גם לכותי יש קנס:
ה"ג לחומרין לעניין משפחה וכו'. וה"פ משני אס"ד כותים כעכו"ם מספק קשיא ניזיל לחומרא וראוי שיהיו לענין משפחה כעכו"ם והכותית כישראלית וה"ל כעכו"ם שבא על בת ישראל שולד ממזר ולענין קנס נעבדינהו לכותי כישראל והכותית כנכרית שולד שלהן עכו"ם אלא ודאי מתני' כמ"ד כותים גירי אמת הן:
האונס והמפתה את היתומה פטור. שנא' ונתן לאבי הנערה וכבר מת:
מחלוקת. הא דריב"ח דיתומה פטור לא אתיא לכ"ע אלא כר"י הגלילי דאמר לקמן בפרקין דנערה שנתארסה ונתגרשה אין לה קנס כיון שכבר יצאה מרשות אביה ודריש אשר לא אורשה הא אורשה אין לה קנס ה"ה יתומה אין לה קנס דדרשינן ונתן לאבי הנערה הא אין לה אב אין לה קנס:
ברם כר"ע. אבל לר"ע דפליג אר"י הגלילי וקסבר נערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנס וקנסה לעצמה ה"ה יתומה יש לה קנס וקנסה. לעצמה:
מתניתא אמרה. ממתני' מוכח דיתומה יש לה קנס:
ולא כיתומה היא. גיורת שנתגיירה פחותה מבת ג' שנים ואפ"ה תנן שיש לה קנס ש"מ דסובר ר"ע דיתומה יש לה קנס ומתני' ר"ע היא:
תחת אשר ענה. דמשמע דקנסא לעצמה תחת ענויה ומרבינן מיניה שיש קנס ליתומה וקשית לריב"ח דאתיא דלא כמאן דלר"ע לא צריך קרא לרבויי דיש לה קנס ולר"י הגלילי מרבינן מקרא דיש לה קנס:
תיפתר. תפרש להך ברייתא דמרבינן מתחת אשר עינה שבא עליה עד. שלא מת אביה ומת אביה ונעשית יתומה דיש לה קנס שכבר נתחייב בקנס כשהיה אביה חי. וריב"ח איירי בשאנסה כשהיא יתומה:
תמן תנינן. תרומות ריש פ"ו:
ותנינן. ריש פ"ג דמכות:
אלו הן הלוקין. הבא על אחותו וכו' אכל טבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו:
וכא. והכא גבי תרומה תנן דמשלם וכן תנן במתני' דהכא דהבא על אחותו יש לה קנס וקיי"ל דאינו לוקה ומשלם:
לצדדין היא מתני'. כלומר מתני' דמכות איירי שהתרו בו דאיכא מלקות לוקה ואינו משלם ומתני' דהכא ודתרומות איירי בשלא התרו בו משלם ואינו לוקה:
ה"ג במקום מכות ותשלומין לוקה ואינו משלם:
ופריך וילקה וישלם. כשהתרו בו:
ומשני כדי רשעתו. כתיב דמשמע עונש אחד עבדינן למאן דמחייב מלקות ותשלומין:
ופריך וישלם ולא ילקה. דאינו אלא עונש אחד:
ומשני במי שיש בו ב' רשעיות הכתוב מדבר. וכתיב והפילו השופט וכו' ש"מ דהיכא דאיכא ממון ומלקו' מילקא לקי וממונא לא משלם:
ואפי' לא התרו אינו משלם. וה"ה אפי' שוגג אינו משלם כיון דאלו עשאו במזיד ובהתראה היה חייב מלקות:
ואלו התרו בו אינו לוקה. בתמיה ואמאי ישלם:
פתר לה כר"מ. מוקי למתני' כר"מ דאמר פ"ק דמכות גבי עדים זוממין דלוקין ומשלמין ולית ליה כדי רשעתו ולקמן פריך מקרא ואיש כי יאכל קדש וגו':
אלו נערות שיש להן קנס הבא על הממזרת וכו'. אע"ג דאלו התרו בהן יש בהן מלקות כי לא התרו בהן משלמין קנס:
מן המוציא שם רע למד ר"מ. כי היכי דבמוציא שם רע לוקה ומשלם ה"ה בכל מקום דאיכא ממון ומלקות שלוקה ומשלם:
ויסרו אותו מלקות. דכתיב הכא ויסרו אותו וכתיב בבן סורר ומורה ויסרו אותו דהתם מלקות הוא דילפינן בן דכתיב בבן סורר ומורה מוהיה אם בן הכות הרשע:
וענשו אותו ממון. דכתיב וענשו אותו מאה כסף:
לחידושו יצא. מוציא שם רע חידוש הוא דבדיבורו מתחייב. אע"ג דלא אתעביד מעשה ע"י דבורו אלא ע"י עדים:
ה"ג הואיל וכן כשם שאי אתה למד ממנו דבר אחר כן אי אתה למד ממנו וכו'. וכ"ה בתרומות וה"פ הואיל וכן שמוציא שם רע הוא חידוש כשם שאין למידין שום דין מחידוש כך אין למידין ממנו עונשין ומלקות א"כ ה"ק כשם שאין למידין ממוציא שם רע במקום אחר דבדיבור מתחייב כך אין למדין ממנו במקום דאיכא ממון ומלקות דמשלם:
ה"ג מזיד בחלב ושוגג בקרבן וכו' וכ"ה במס' תרומות. וה"פ אם אכל חלב במזיד שידע שחייב עליו לאו אבל לא ידע שחייבין עליו כרת וקרבן בשוגג אם התרו בו לוקה כדין כל חייבי כריתות ומביא קרבן דשגגת קרבן שמה שגגה:
והכא ילקה וישלם. וקשיא ליה א"כ גם כאן ליחייב משום שתי רשעיות כלומר ילקה וישלם כי היכי דלוקה התם ומביא קרבן:
כדי רשעתו. ברישא כתיב והפילו השופט לפניו ודרשינן הכי כשיש שני עונשים בידי אדם כגון ממון ומלקות לא יעשה השופט כ"א עונש א' אבל אם עונש א' לשמים וא' להשופט השופט מענשו וגם עונשו לשמים יעשה:
הכל מודין. ר"י ורשב"ל:
שאין ממון אצל מיתה. אם שגג בדבר שחייב עליו מיתה וממון שפטור מתשלומין:
מן הדא. מהא שמעינן דאין מיתה וממון אפילו בשוגג:
מכה בהמה ישלמנה וכו'. הקיש פטור ממון דמכה אדם לחיוב ממון דמכה בהמה מה מכה בהמה אין לך בו חילוק לחיוב דאדם מועד לעולם דכתיב פצע תחת פצע וחייב על השוגג כמזיד ואונס כרצון אף מכה אדם אין בו חילוק בין שוגג למזיד דלעולם פטור:
מה פליגין. כי פליגי ר"י ורשב"ל:
בממון אצל מכות. חייבי מלקות שוגגין וממון:
נאמר רשע במחוייבי מיתה. דכתיב אשר הוא רשע למות:
ונאמר רשע במחוייבי מכות. והיה אם בן הכות הרשע:
נתן בר הושעיה אמר. לשנויי רומיא דמתני' דהכא אמתני' דאלו הן הלוקין דמתני' דהכא דיש להן קנס איירי באחותו נערה דכיון דאיכא קנס ממונא משלם ומילקי לא לקי ומתני' דמכות איירי בבא על אחותו בוגרת דלית לה קנס ולקי:
ופריך ואין לה בושת ופגם. בתמיה וכי אין לבוגרת בושת ופגם דגבי קנס הוא דבעינן נערה אבל בושת ופגם ממונא הוא וכיון דאיכא בושת ופגם הרי דאיכא ממון וישלם ולא ילקה:
ופגם. כאלו היא שפחה נמכרת בשוק כמה פיחתה מדמיה להשיאה לעבד שיש לרבו קורת רוח הימנו והא בבוגרת נמי איתא:
תיפתר שפיתתה. דאין לה בושת ופגם:
או שמחלה לו. על בושת ופגם:
וסבר נתן בר הושעיה. כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם ולא לקי הלכך בנערה משלם קנס ולא לקי:
ופריך וסבר וכו' וילקה וישלם. מנ"ל למפטרו ממלקות:
ומשני כדי רשעתו וכו':
ה"ג וילקה ולא ישלם:
ומשני כעדים זוממין. כי היכי דבעדים זוממין דאיכא ממון דכתיב אשר זמם ומלקות דכתיב לא תענה ממונא משלם ומילקי לא לקי דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו וסמיך ליה לא תחוס עינך נפש בנפש וכו' יד ביד למה לי הא מכאשר זמם נפקא אלא למידרש שיענשו בדבר הניתן מיד ליד והיינו ממון והכא נמי בכל מקום שיש מלקות וממון ממונא משלם ומילקי. לא לקי:
כדי רשעתו. ה"ק קרא והפילו השופט והכהו אם המכות הם כדי רשעתו ואין שם ממון אבל אם יש שם עונש ממון משלם ואינו לוקה:
מתני'. דריש פ"ז דתרומות קשיא לרשב"ל דאמר לעיל דאפי' חייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין:
ע"ד דנתן בר הושעיה. דקסבר דהיכא דאיכא ממון ומלקות משלם ואינו לוקה ניחא דמשלם קרן:
ה"ג פתר לה במזיד בלא התראה. וכ"ה בתרומות וה"פ ר"י מוקי למתני' דתרומות בשלא התרו בו שאין שם חיוב מלקות הלכך חייב בתשלומין:
ע"ד דרשב"ל. כלומר אלא לרשב"ל דסובר דל"ש חייבי מלקיות שוגגין או מזידין בין התרו בהן בין לא התרו בהן לעולם פטורין מתשלומין קשיא מתני' דתנן האוכל תרומ' מזיד משלם את הקרן:
ומשני פתר לה. למתני' דתרומו' כר"מ וכדפרישי' לעיל:
ואפי' יסבור. ואפי' נאמר דסבר רשב"ל דמתני' אתיא כר"מ מ"מ קשיא לן קרא דכתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו שמעינן היכא דאיכא מלקות וממון ממונא משלם וכי נוכל לומר דקרא אתיא כר"מ:
חומש קרבן. ואינו נחשב לתשלומין אלא לכפרה וכבר אסיקנן לעיל אין שני דברים מסורין לב"ד יצא זה שהוא מסור לשמים:
ופריך ואפי' תימר חומש קרבן קרן קרבן. בתמיה ולמה משלם בשוגג ובמזיד קרן:
מתני' אמרה. ממתני' איכא למידק שהקרן קנס שקנסה תורה ואף הוא כקרבן:
דתנינן תמן. פ"ו דתרומות האוכל תרומה שוגג אינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנים וכו' ואס"ד דמדינא משלם הקרן כדין גזלן אין לו לשלם אלא כעין שגזל תרומה שיוכל לקנותה מהכהן בזול אלא ודאי קנסא הוא:
ועוד מהדא. איכא למידק דקרן קנס:
ולא דמי עצים הוא חייב לו. דתרומה טמאה אינה ראויה אלא להסקה ולמה ישלם לו פירות זאת אומרת שהקרן קנס וצריך לשלם יותר ממה שגזל:
ופריך וכמה דתימר קרן קנס. ה"נ חומש קנס דהא אף החומש משלם חולין מתוקנים וכן בטמאה משלם חומש חולין כדתנן רפ"ו דתרומות אם כן למה אינו משלם גם במזיד חומש ובקרא כתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה. א"כ קשה ליה וכי בשני קנסות קנסינן ליה והראשון נ"ל:
אלא רשב"ל כדעתיה. לשיטתו כמה מה דהוא אמר הטעם דעדים זוממין משלמין ממון לרבנן ואינן לוקין משום דהכל בין עדות שבאו לחייבו ממון בין שבאו לחייבו דבר שאינו ממון הוא בכלל לא תענה:
יצא עדות שיש בו ממון. מדכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו לחייבו ממון שזהו כאשר זמם ופטור ממלקות מדכתיב כדי רשעתו:
וכא. והכא בתרומה נמי:
הכל הי' בכלל וכל זר וכו'. בין שוגג בין מזיד:
יצא ואיש כי יאכל קדש בשגגה לחייבו ממון בשוגג. וה"ה במזיד בלא התראה כיון שאינו לוקה משלם:
מודין חכמי' לר"מ. אע"ג דפליגי בעדים זוממין וסוברין דמשלם ואינו לוקה:
בגונב. ישראל שגנב תרומתו של כהן:
שכן האוכל תרומה. שלא במזיד לוקה הלכך ה"נ לוקה ומשלם שכבר נתחייב בגנבה קודם שבא לידי איסור תרומה דמעידנא דאגביה קנייא ומלקות לא מיחייב עד דאכיל לי':
שכן האוכל חלב לוקה. ומשלם נמי שכבר נתחייב בגניבה קודם שבא לידי איסור חלב דמעידנא דאגביי' קניא ומלקות לא מיחייב עד דאכיל לי':
ה"ג והתני החוסם פרתו של חבירו שהוא לוקה ומשלם ששת קבין לפרה וד' קבין לחמור וכן הוא במסכת תרומות. וה"פ כך שיערו חכמים שיעור אכילתן של פרה וחמור ולוקה ומשלם שמשעת חסימה חייב מלקות ותשלומין לא מיחייב עד שעה שראוי שתאכל ובסמוך פריך הש"ס אחסימה:
שכן מחוייבי מיתות. אף במחוייבי מיתה בידי שמים כגון הגונב הקדש ואכלו הדין כן וקסבר המועל בהקדש חייב מיתה:
גנב תרומת הקדש. כגון שהקדיש תרומה לבדק הבית או שגנב מדבר מאכל שקנו מתרומת הלשכה לצורך גבוה ואכלו לוקה ומשלם דמעידנא דאגבייה קניא ומלקות לא הוה עד דאכיל:
מ"מ הפסידו ממון. כלומר אע"ג דתשלומין להקדש נינהו מ"מ כיון שהפסיד להקדש ממון חייב נמי תשלומין כמו להדיוט א"נ קשיא ליה מ"ש הקדש מתרומה ומשני דשאני הקדש דממון הוא משלם:
מעתה וכו'. מחסימה פריך כדמסיק:
הבא על אחותו קטנה. לרבנן דפליגי אר"מ דקסברי קטנה יש לה קנס א"נ קטנה לאו דוקא אלא נערה:
שכן הבא על אחותו בוגרת לוקה. וקס"ד דטעמא דחסימה ודאי משום דמצינו מלקות דחסימה בלא תשלומין הלכך כשיש תשלומין לא מיפטר ממלקות וקשיא ליה מאחותו דילקה וישלם ומאי דוחקייהו דר"י ורשב"ל לשנויי רומיא דמתני' דהכא ודאלו הן הלוקין בשינוייא אחרינא:
חזר. ר' מנא ואמר דלא דמיא הבא על אחותו לחסימה:
גבי אחותו חל עליו תשלומין. וכרת כאחת:
ברם הכא. אבל כאן בחסימה כיון שחסם נתחייב מלקות וכו' כדפרישית לעיל:
המצית גדישו. המדליק גדישו של חבירו בשבת נאמר נמי שחייב לשלם שהרי על השיבולת הראשון שהדליק חייב מיתה ועל השאר יתחייב בתשלומין:
ה"ג על שיבולת הראשון חייב מיתה מכאן ואילך בתשלומין וכ"ה בתרומות:
ולית אמר כן. ואנן לא תנן הכי בב"ק פ"ג דתנן התם המדליק גדישו של חבירו בשבת פטור אלא ודאי היינו טעמא דעל כל שיבולת ששורף אלו התרו בו היה חייב מיתה הלכך אין שם תשלומין:
וכא. והכא נמי על כל דישה שהיא חסומה אלו התרו בו היה חייב מלקות על כל אחת ואחת כדתנן סוף מכות אין כאן תשלומין:
תרין אמוראין. שני אמוראים פליגי בפירושא דברייתא דתני בחסימה דמודים רבנן דלוקה ומשלם:
בחוסם בתרומה ובקדשים. מתחלה חסם בחולין ונתחייב מלקות על החסימה ואחר כך דש בתרומה ובקדשים שאין בהן איסור חסימה דכתיב לא תחסום שור בדישו דוקא הראוי לו לאפוקי תרומה וקדשים שאסור להאכילן לבהמה אם הוא מיוחד למאכל אדם:
בחוסם ע"י שליח. דשליח לוקה כדמסיק והמשלח חייב בתשלומין שהרי נהנה א"נ סתמא דש"ס פריך לוקה והוא פטור ובברייתא תניא לוקה ומשלם משמע דבחד גברא איירי והראשון נראה:
דם יחשב לאיש ההוא. כלומר מנ"ל דהשליח חייב והמשלח פטור מדכתיב בשחוטי חוץ דם יחשב לאיש ההוא למעט דהמשלח פטור ומיניה ילפינן בכל התורה דאין שליח לדבר עבירה וכ"ה בבבלי בקידושין ריש פ"ב:
שוגג בתרומה וכו'. האוכל תרומת חמץ בפסח ויודע שהוא חמץ אבל אינו יודע שהוא תרומה:
שוגג בתרומה ומזיד בנזיר. יודע שקיבל על עצמו נזירות והוא שותה יין או אוכל ענבים ואינו יודע שהן תרומה:
אין תפתרינה. אם תפרש איסור אחד שהוא חלוק בלאוין כגון אלו הן כשני דברים דכדי רשעתו לא קאי אלא שאינו לוקה ומשלם על איסור אחד שיש בו מלקות וממון אבל זה אין המלקות משום תרומה אלא משום איסור אחר דהיינו משום חמץ או נזיר או יה"כ והתשלומין הוא משום תרומה:
ניחא. אין כאן מחלוקת ולכ"ע לוקה ומשלם:
ואין תיפתר בדבר אחד. ולעולם אין מלקות וממון:
מחלוקת ר"י ורשב"ל. לר"י דלית ליה דתשלומי תרומה קנס וכל היכא דאיכא ממון ומלקות מילקי לקי וממונא לא משלם א"כ יש כאן מלקות ואין כאן תשלומין ולרשב"ל דאמר לעיל תשלומי תרומה קנס הן א"כ יש כאן ממון ומלקות:
תמן תנינן. מגילה פ"ק:
שזה זדונו בידי אדם. שחייב מיתה בב"ד המחלל שבת במזיד:
שניהן שוין. שאין תשלומין אצל מיתה אפי' בידי שמים:
יה"כ כשבת לתשלומין. מה שבת מתחייב בנפשו ופטור מתשלומין כדתנן במתני' בסיפא גבי בא על בתו ויליף לה מולא יהיה אסון ענוש יענש אף יוה"כ שהוא בכרת אם הדליק גדישו של חבירו ביה"כ פטור מתשלומין:
ה"ג ר"ש בן מנסיא אומר מתוייבי כריתות כחייבי מיתות ב"ד. כלומר לאו דוקא יה"כ אלא ה"ה שאר חייבי כריתות וכדמסיק בסמוך:
מה ביניהון. מאי איכא בין ר"נ לר"ש בן מנסיא הא מיהת לתרווייהו חייבי כריתות פטורין מתשלומין:
נערה נדה ביניהון. המאנס נערה נדה איכא בינייהו וכדמסיק:
אחות אשתו. המאנס אחות אשתו איכא בינייהו:
ואלו. נערה נדה ואחות אשתו שיש היתר לאיסורן נדה לאחר טהרתה ואחות אשתו לאחר מיתת אשתו משלמין:
ה"ג ואלו הואיל ויש בהן כרת אינו משלם:
מכות וכרת. עבר עבירה שיש בה מלקות וכרת:
מה אמרין בה אילו תנאי. ר"נ ור"ש בן מנסיא מי הוה ככרת ותשלומין דפטרי מתשלומין א"נ מי אמרי' דהוה דומיא דשבת דאין לוקין על לאו שבו או דלמא קרא דענוש יענש לא קאי אלא אממון ומיתה אבל כרת ומלקות מילקי לקי:
צריכה לרבנן. בעיא זו צריכה לחכמים לפשטה:
ר' יונה. הקשה ולמה לא פשטה מהא דתני רשב"י:
מה מכות שנא' בשבת אין מכות אצל כרת. דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא ואין לוקין עליו:
מה צריכה לי. כי קמיבעיא ליה לרשב"ל אבל לר"י לא קמיבעיא ליה דהשתא מלקות ומיתה סובר דלוקין כ"ש מלקות וכרת דלוקין:
דאיתפלגון. דפליגי ר"י ורשב"ל:
השוחט אותו ואת בנו לשם ע"ז. דעל או"ב חייב מלקות ועל ששחט לשם ע"ז חייב מיתה:
היה נסקל. כי לא אתרו ביה משום ע"ז אלא משום או"ב פטור ממלקות כיון דאית ביה צד מיתה קרינן ביה ואם לא יהיה אסון ענוש יענש:
א"ל אפי' לר"י. מיבעיא ליה דעד כאן לא קאמר ר"י התם דלוקה שאין המלקות בא בשביל האיסור שחייבין עליו מיתה אבל בעיא דידיה כשהמלקות והכרת באין על דבר אחד כמו האוכל חלב או דם שיש בהן לאו וכרת והתרו בו על הלאו ולא על הכרת:
ע"ד דרשב"ל. דסובר דלרבנן אין מלקות בדבר שיש בו כרת ה"ה דאין תשלומין בדבר שיש בו כרת:
מאי איכא. בין ר' נחמיה ור"ש בן מנסיא ובין רבנן דפליגי עלייהו:
ומשני לאוין. איכא בינייהו ולא כריתות כלומר חייבי לאוין גרידא לר"נ ור"ש משלמין ואינן לוקין ולרבנן לוקין ואינן משלמין:
ר' יודן אמר וכו'. מפרש הא דקאמר חייבי לאוין איכא בינייהו היינו בשיש בהן ג"כ ממון כגון הבא על הממזרת באונס דאיכא ממון ומלקות:
ה"ג המצית גדישו של חבירו בי"ט ביניהון וכ"ה בתרומות. דבי"ט איכא לאו דלא תעשה מלאכה ולא כרת:
ה"ג ע"ד דאילו רבנן הואיל ויש בהן מכות וכו':
ופריך מעתה. מתני' אלו נערות שיש להן קנס הבא על הממזרת נימא דאתיא כר' נחמיה ולא כרבנן:
תיפתר. תפרש דמתני' אתיא ככ"ע ואיירי בממזר שבא על ממזרת דליכא מלקות וקמ"ל דאף הפסולים יש להן קנס:
ופריך ואשת אחיו. דתנן במתני' יש לה קנס אמאי הרי יבמתו היא שהרי אין לאחיו בנים דעדיין נערה בתולה היא וליכא לאוקמי בשאחיו קיים דא"כ נערה מאורסה היא ובסקילה ואין לה קנס:
שהיה לאחיו בנים. מאשה אחרת ואירס את זו ומת ובא עליה אחיו לאחר מיתתו וה"ה דה"מ לאוקמי בשגירשה אחיו שאף גרושת אחיו בכרת:
הלכה ב
מתני' יתירות על ג' שנים. דכיון דראויות לביאה בחזקת הפקר הן ונבעלות בנכרותן והשבויי' בשבייתה והשפחה בעודה שפחה:
הרי היא בקדושתה. ואינה בחזקת בעולה אע"פ שנשבית כשהיא גדולה:
גמ' לא ריבה. ר' יהודה לשבויה שהיא בחזקתה אלא לענין קנס שלא יהא חוטא נשכר אבל לשאר דברים כגון לענין כתובה ולאכילת תרומה לא:
ה"ג אף לכתובת מאתים. בתולה שנשבית וניסת אח"כ כתובתה מאתים דלמא ממנעי ולא נסבי לה אי פחתינן לה מכתובתה ושוינן לה כבעולה: