קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי דוד פרנקל
פרק ג · הלכה ב
מתני' יתירות על ג' שנים. דכיון דראויות לביאה בחזקת הפקר הן ונבעלות בנכרותן והשבויי' בשבייתה והשפחה בעודה שפחה:
הרי היא בקדושתה. ואינה בחזקת בעולה אע"פ שנשבית כשהיא גדולה:
גמ' לא ריבה. ר' יהודה לשבויה שהיא בחזקתה אלא לענין קנס שלא יהא חוטא נשכר אבל לשאר דברים כגון לענין כתובה ולאכילת תרומה לא:
ה"ג אף לכתובת מאתים. בתולה שנשבית וניסת אח"כ כתובתה מאתים דלמא ממנעי ולא נסבי לה אי פחתינן לה מכתובתה ושוינן לה כבעולה:
אף להאכילה בתרומה. שבויה בת כהן אוכלת בתרומה ולא מחזקינן לה כנבעלת לפסול לה המחללה בביאתו ודוקא בתרומה דרבנן אבל בתרומה דאורייתא לא:
דתנינן תמן. עדיות פ"ג:
דברי ר"ד. וקסבר רשב"ל ר"י ור"ד אמרו דבר א':