קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יומא· רבי דוד פרנקל
פרק ה · הלכה ג
מתני' נביאים הראשוני'. דוד ושמואל:
ושתי' היתה נקראת. מפרש בגמ' לאורו של ארון. לאור השכינה שהיתה שרויה על הארון כדכתיב ונהורא עמיה שריא א"נ הזהב מבהיק ומאיר:
גמ' מגשש. ממשש באפילה:
א"ל. מאן אמר שהיה אדם או מלאך. אני אומר שהיה הקב"ה בעצמו:
שממנו הושתת העולם. פי' ממקום ההוא נברא העולם:
מציון מכלל יופי. ממנו מוכלל יופי של עולם שממנו נברא:
הנצי יסד בציון אבן. אבן בחן פנת יקרת אלמא אבן שבציון היה לראש פנה ויסוד כל העולם: