אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יומא· רבי דוד פרנקל

פרק ה · הלכה ב

הלכה א

מתני' החיצונה פרופה מן הדרום. רבנן קאמרי לה:

פרופה.ראשה כפולה לצד החוץ ונאחזת בקרס של זהב להיות פתוחה מן הדרום ועומדת:

מהלך ביניהן. נכנס בפריפת הדרום ומהלך ביניהם עד שמגיע לפריפת הצפון:

הגיע לצפון. ומשנכנס לתוך החלל בית קדש הקדשים הפך פניו לדרום לילך עד בין הבדים שהם באמצע החלל שהבדים היו ארוכין עד הפרכת ראשו אחד למערב והשני לו למזרח אחד בראש הארון לצפון ואחד בראשו לדרום:

מהלך לשמאלו עם הפרכת. שהמהלך מצפון לדרום שמאלו למזרח והפרכת היתה במזרח נמצא שמאלו עם הפרכת:

דרך כניסתו. שלא היה מיסיב פניו לצאת אלא יוצא דרך אחוריו ופניו לארון:

בבית החיצון. בהיכל:

גמ' מן המנורה ולדרום. שהמנורה בדרום היתה עומדת וכדתנן במתני' מן השולחן ולצפון. דס"ל שלא היתה שם אלא פרוכת אחד ופרופה מן הצפון:

ממזבח הזהב ולמנורה היה נכנס. שמזבח הזהב היה עומד בין המנורה והשלחן ומדברי ר"מ משמע שהיה מהלך אחורי המנורה וקמ"ל בהך ברייתא שלפני המנורה היה מהלך דלא ישחיר בגדיו מהכותל שהושחרה מעשן המנורה:

באצילי ידיו. בפרק האמצעי שקורין עלינבוגי"ן ששתי ידיו היו מלאים בכף והמחתה ולא היה יכול להגביה פרוכת בהן:

כדי שלא ישרופו. שתי פרוכת שבשני הצדדין מן המחתה:

חוזר היה לאחוריו. ויצא מצד הצפון. ולא היה הולך בבית קדשי הקדשים לצד הדרום ויוצא משם דא"כ היה נראה כפוסע על בין הבדים דאע"ג דהיה יכול לדחוק הפרכת לצד חוץ ולא היה צריך לפסוע על בין הבדים מ"מ נראה כפוסע א"נ כשבא לבין הבדים ונתן הקטורת בתוכן היה חוזר לאחוריו ודוחק הפרכת לצד חוץ שלא יהא נראה כפוסע על גבן:

כיצד הוא עושה. לחפון שנית בקדשי קדשים שהרי צריך שיתן מן הכף לשתי ידיו:

ה"ג מניח את המחתה בארץ וזורק הכף באויר וקולטה. וה"פ מניח תחלה המחתה ואח"כ זורק הכף למעלה והוא מתהפך ופושט שתי ידיו ומקבל הקטרת:

בודדה ברגלו. נוטל הכף בין רגליו ושופך לתוך שתי חפניו:

מערה מתוך הכף. ולא היה צריך לחפון שנית שכבר חפן מבחוץ:

ואח"כ. העשן מתפשט ויורד:

כר' יוסה. דאמר דפרכת אחד היה הוא דצריך התנא לאשמועינן שיצא דרך כניסתו:

ברם כר"מ. אבל לר"מ דסובר דשתי פרכת היו והפנימית היתה פרופה מן הצפון:

אפי' בעי לא יכול. אפי' אם רוצה לצאת נכחו לא היה יכול דא"כ כשמגיע לדרום היה צריך להפוך אחוריו אל הקדש כדי להגביה הפרוכת שאם היה דוחק לא היה נפתח שעדיין היה נוגע בפרכת השני:

מה אנן קיימין. במאי עסקינן:

נימר. ויבא שלמה מירושלם לבמה אשר בגבעון דקרא כפשטיה א"א לפרש דמה ענין גבעון אצל ירושלים:

ה"ג מבמה היה בא. והא דכתיב ויבא שלמה לבמה היינו שהיה הולך לירושלים כאלו בא לבמה שהיה אחוריו לירושלים ופניו לבמה שלא ליתן אחוריו אל הבמה אשר בגבעון ששם היה המשכן בעת ההיא:

שלא תצא. גזר דין מלפניו ביום הזה או בשנה הזאת שיגלו ישראל:

למקום של תורה. דהיינו שיכולים לעסוק בתורה א"נ מתקיים הגזירה במה שגולין ממקום למקום ללמוד תורה:

שלא יצא עלינו חסרון. בממון:

בחסרון של מצות. צדקות וגמילות חסדים:

שנת גשומה. ולא יותר מדאי אלא גם שחונה וטלולה פי' חמה וצל:

אלו לאלו. וכ"ש לאומות אחרות ל"א שהם מתביישים זה מזה:

לתפילת יוצאי דרכים. שהם מתפללים שלא ירדו גשמים:

שלא יגבהו שררה זו ע"ג זו. שלא ישלוט אפילו הרב בהצעיר בשביל שררות:

אנשי השרון. שיושבים במישור והגשמים סותרים בתיהם וי"מ שאין הקרקע של מקום ששמו שרון יפה ללבנים וצריך לחדש פעמיים בשבוע והתפלל שלא יפלו בתיהם פתאום:

שלא להבעית את ישראל. שיחשבו שמת:

היה זקן אחד. כינוי להקב"ה כדמסיק וכן כתיב בדניאל ועתיק יומין יתיב וגו':

אפי' אותן שכתוב בהם ודמות פניהם וגו'. דכל אדם לרבויי קאתי א"כ כיון שאין מלאך רשאי להיות שם בשעת הקטורה מי היה הזקן שהיה עמו שם:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה