קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל
פרק ד · הלכה ג
מתני' שומרת יבם. שהיא ממתנת ומצפה ליבם:
שנפלו לה נכסים. מבית אביה:
בכתובתה. מנה ומאתים ותוספת ונדוניא שהכניסה לו וקיבל עליו אחריות:
ובנכסים הנכנסים והיוצאין עמה. נכסי מלוג שכשנכנסת נכנסו עמה וכשיוצאת מבעלה יוצאים עמה:
יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב. בגמ' מפרש טעמא:
ובה"א נכסים. דצאן ברזל בחזקתן בחזקת יורשי הבעל הואיל ואחריותן עליו:
גמ' ה"ג הכא את אומר מוכרת ונותנת וקיים והכא וכו'. וה"פ ברישא תנן מוכרת ונותנת וקיים אפי' לב"ש משמע דמודו שהנכסים בחזקת האשה קיימי ובסיפא כשמתה אמרי ב"ש יחלוקו משמע דמספקא להו אי קיימי בחזקתה:
הן דאת אמר. הא דתנן מוכרת ונותנת וקיים איירי בשנפלו לה בעודה תחת בעלה הראשון ובנשואה ידו וידה שוין ואין לו יד בהן יותר ממנה וכשמת שאין ליבם בה אלא זיקה ידו גריעה מידה הלכך הנכסים בחזקתה:
בשנפלו לה שנעשית שומרת יבם. מכיון דנפלו לה בשעה שהיה זקוקה לו ידו וידה שוין וזיקה עדיפא מאירוסין:
ועשו פירות. והשביחו:
ההן יבם דהכא. הך יבם דמתני' מספקא לב"ש אם הוא כבעל או אינו כבעל לפיכך יחלוקו מספק דספק נשואה היא וזוכה היבם בחצי ירושתה שהבעל יורש את אשתו הנשואה:
ב"ה פשיטא להו. שהוא כבעל לפיכך יורש את הכל והא דקאמרו בנכסים הנכנסים והיוצאין עמה שהן בחזקת יורשי האשה שכן בעלה שהוא אחי היבם אין לו בהן אלא אכילת פירות ואינן כשלו שאינן באחריותו:
ה"ג יורשיה היורשין את כתובתה. והן יורשי הבעל חייבין בקבורתה דלעולם הבעל חייב בקבורתה תחת כתובתה:
אילולי. אי לאו דתני ר"ה מי הוי מיבעיא לן מי קוברה דליכא למימר מאחר שאין לה כתובה מהיבם שכתובתה על נכסי בעלה הראשון כדתנן בכתובות פ' האשה נאמר שאינו חייב בקבורתה וקשיא מאי ס"ד לומר כן וכי אשה שאין לה כתובה כגון שמחלה או מכרה כתובתה לבעלה וכי נאמר שאינו חייב בקבורתה הא סתם מתני' בכתובות פ' נערה משמע לעולם הבעל חייב בקבורת אשתו:
ומשני אשה. אחרת אע"פ שאין לה כתובה ראוי שיהא בעלה חייב לקברה כיון דראוי ליורשה:
ברם הכא. אבל שומרת יבם כיון שאין היבם יורש כל נכסי צאן ברזל שלה ראוי שאין היבם חייב בקבורתה אא"כ הניח בעלה נכסים כדי כתובתה אבל אם לא הניח נכסים לתשלומי כתובתה אין היבם חייב לקברה: