קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל
פרק ד · הלכה ב
מתני' וחייבין בקרבן. שבעל אשת אח שלא במקום מצוה:
והולד כשר. ממה נפשך:
וחייבין באשם תלוי. שכל דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת חייבין על לא הודע שלהן אשם תלוי:
גמ' היך עבידא. היכי דמי:
ואכל אחד מהן. ואינו יודע איזה מהן אכל:
ה"ג וחבירו מונח בתיבה. ואבד המפתח:
יכול אני לעמוד על וודאו. אם חלב אכל מביא חטאת ואם שומן אכל פטור מקרבן:
מהו שיהו חייבין על ספיקו. קודם שיתברר אשם תלוי:
ונמצאת מעוברת. וילדה בזמן שהוולד של קיימא יוציא וחייבין בקרבן הא עד שלא ילדה פטורין מקרבן אפי' מאשם תלוי כיון שסופו להתברר:
ה"ג אם אינו בן קיימא אינו מביא הדא אמרה. זאת אומרת שאינו מביא אשם תלוי כל שיש לברר איסורו:
ה"ג רב אמר כל שאי אפשר לעמוד וכו' מאחר שיכול לעמוד על וודאו חייבין על ספיקו אשם תלוי וכו' ואח"כ אכל הוא מאחר שאינו יכול לעמוד על וודאו אין חייבין על ספיקו אשם תלוי. וה"פ אכל הוא תחלה אחת משתיהן והניח השני כיון שלאחר שאכל היה אפשר שיבא בקי ויברר שזו שהניח היה שומן ומה שאכל היה חלב והיינו שאפשר לברר איסורו אעפ"י שהשתא אי אפשר לברר איסורו שגם השני נאכל אפ"ה חייב אשם תלוי אבל אם אכל עורב תחלה אחת משתיהן ואח"כ אכל הוא השני שלאחר שאכל לא היה אפשר לברר איסורו עוד אינו חייב אשם תלוי דמעיקרא לא חייבה התורה אשם תלוי אלא להגן מן היסורין עד שיוודע ויביא חטאת וזה מיד כשאכל לא היה אפשר לברר ולהוודע אם אכל איסורא אין כאן אשם תלוי:
ופריך לא כן אמר רב והוא שיוכיח וכו'. שיהיה מונח לפניו תחלה ודאי איסור הא אם היה שם ודאי איסור חייב באשם תלוי אפי' אי אפשר לברר איסורו:
ומשני אע"ג דרב וכו'. כלומר רב תרתי בעי יכול לברר איסורו וגם איקבע איסורו שיהא שם איסור ודאי כנ"ל פי' סוגיין מסוגית הבבלי פ' ספק אכל:
ה"ג מתני' פליגי על רב כוי ר"ל אומר וכו'. וה"פ כוי ספק בהמה ספק חיה אם אכל כזית מחלבו בשוגג חייב אשם תלוי אע"ג שא"א לברר איסורו:
ומשני פתר לה. רב מפרש להך ברייתא דר"ל הוא דקאמר הכי דקסבר א"צ שיברר איסורו אבל חכמים פליגי עליה וסברי צריך לברר איסורו:
מביא אשם ודאי. כדין אוכל קודש:
ניחא ראשון מביא אשם תלוי. שבשעה שאכל היה אפשר לברר איסורו:
שני למה. מביא אשם תלוי הא אי אפשר לברר איסורו:
תיפתר. תפרש שהיתה חתיכה שאכל ממנה השני גדולה שני זיתים ואכל חציה והניח חציה שאפשר לברר איסורו עוד ל"א החתיכה שאכל הראשון היתה גדולה ואכל חציה והניח חציה והשנייה שממנה נולד הספק מונחת עדיין אף לאחר אכילת השני והא דנקט ובא אחר ואכל את השנייה היינו הנותר מאכילת הראשון ופי' ראשון נראה:
ה"ג הרי אי אפשר לעמוד על וודאו. שהרי אי אפשר לברר ממי הוא ואפ"ה חייבין באשם תלוי:
א"ר יוסה. פירשה ר"ז לפני ר"ח בר בא ור' חזקיה אמר פירשה ר"ז לפנינו:
מאחר. שאלו הערה בה היבם ולא גמר הביאה היה אפשר לידע אם הולד מן הראשון חייב חטאת או לא דע"י העראה לחוד אי אפשר שתלד וכל העריות חייבין על העראה הלכך מיד כשהערה שאז אפשר לברר איסורו נתחייב באשם תלוי ומה שגמר בעילתו אח"כ וע"י כך אי אפשר לברר איסורו אין זה פוטרו מקרבן דה"ז כאוכל חתיכה אחת משתי חתיכות ואח"כ נאכל השני דלכ"ע חייב כדאמר רב בסמוך:
ה"ג אם מאחר הוא. כמו שהוא יכול לעמוד על וודאו:
מה אנן קיימין. אמתני' פריך דתנן ספק בן תשעה וכו' במאי עסקינן:
והוכר עוברה לאחר ב' חדשים. למיתת בעלה ולבעילת היבם:
ניתני בן ט' לזה ולזה וכו'. שהרי בעילת שניהן היה ממש בזמן אחד:
אלא. הב"ע שבא עליה היבם לאחר ב' חדשים למיתת הבעל והוכר העובר לאחר ג' חדשים לבעילת היבם א"כ צ"ל אף שלא הוכר העובר עד לאחר ה' חדשים למיתת הבעל איכא למימר דמבעלה הוא העובר דיש אשה שאין עוברה ניכר עד לאחר חמשה חדשים ליצירתו דאל"כ ודאי מהיבם נתעברה:
עד שיהא לה ה' חדשים. ואנן תנן במתני' עד ג' חדשים ש"מ דתו ליכא למיחש שמעוברת מבעלה אם לא הוכר העובר:
אלא. הב"ע שבא עליה היבם לאחר מ' יום למיתת הבעל והוכר העובר לאחר מ' יום לבעילת היבם:
הרי יש כאן. שלשה חדשים שלימים להבעל שהן תשעים יום:
ומקוטעין לשני. עשרה ימים מחדש הראשון ואמצעי שלם ויו"ד ימים מחדש האחרון והא דנקט בן שבע לאארון לאו דוקא אלא כיון דט' חדשים אינן שלימים קרי ליה בן ז':
ש"מ. מהך מתני' שהאשה. כלומר שיש אשה שיולדת לחדשים שלימים ומלאים אע"פ כד מנינן לחדשי עולם הן יותר מתשעה והיינו בן ט' לראשון:
שהן שתי יצירות. יש ולד שנולד לשבעה חדשים ויש שנולד לתשעה חדשים:
שהאשה יולדת לחדשים מקוטעין. היינו תשעה לאחרון:
ה"ג שהאשה מתעברת אינה חוזרת ומתעברת. וה"פ אס"ד חוזרת ומתעברת אפי' לאחר ג' חדשים לא תינשא דניחוש דלמא תתעבר גם משני ותלד שניהם כאחד שהרי אפשר שתלד הראשון בתשעה שלימים והשני בשבעה מקוטעין נמצא הולדות מעורבין אלא ודאי שאינה חוזרת ומתעברת:
שהאשה אינה מתעברת משני בני אדם כאחת דלא מהני ביאת השני ליצירת הולד כלום:
ופליגא על רבנן דאגדתא. רבנן בעלי הגדה:
ממערכות פלשתים. קרי והכתיב ממערות פלשתים ודרשו בו נוטריקן ממאה הערות שהערו בה בערפה מאה פלשתים ולכך היה גלית גבור שקיבל כח ממאה בני אדם ש"מ שמתעברת משני בני אדם כאחת:
עד שלא נסרח הזרע. היינו קודם שלשה ימים אם בא עליה השני מתערב הזרע יחד ומתעברה משניהם יחד. יצירה לשבעה. חדשים ולתשעה חדשים א"נ לשבעה ימים לזריעה ולתשעה ימים:
נוצר לשבעה. אם היתה תחלת יצירתו של הולד בענין שיולד לשבעה פעמים משתהה לבוא בשמיני וחי וכ"ש אי משתהה עד החדש התשיעי שהוא חי:
נוצר לתשעה. שיוולד בחדש התשיעי אם נולד בשמיני וכ"ש לשבעה אינו יכול לחיות שעדיין לא נגמרה יצירתו א"נ נוצר בשבעה ימים אפילו נולד בשמיני חי ואם נוצר לתשעה ימים לזריעה אם נולד לשמנה חדשים אינו חי וכ"ש לשבעה כך פי' היפ"ת והראשון נ"ל:
איתא חמי. בא וראה אם לשמנה אינו חי כ"ש לשבעה שלא נגמר עדיין:
בעון. שאלו חכמי אומות לר' אבוה מניין לבן שמנה שאינו חי:
מדידכון. מלשונכם אשיב לכם:
זוטא אבטא זוטא אבטא. דרך בני אדם לומר למה האבטיח קטן לפי שנוצר בימים מועטים או שהתחיל להעלות נצו זמן מועט אחר הביכורי' כך בני אדם הנוצרים קודם זמנם אינם נגמרים ובערוך ערך זוטא יש לו גי' אחרת זוטא אכטא ונראה בלשון לע"ז אכטא הוא שמנה ואמר כל שהוא שמנה הוא קטן:
ליטול חלקו של אביו. נכסי המת:
אמרין ליה. אחי המת או הב"ד היבם הוא אביך ואין לך בנכסי המת כלום:
א"ל. ליבם זהו בן המת ואין לך כלום:
עושין שיפיות. פשרות ביניהון וחולקין בנכסי המת:
נמצאת אומר. שזה הספק גורם פשרות לאחין והפסד לאחין:
תחרות. מחלוקת בין האחין:
שבר באחין. שאינן נוטלים כלום:
מת הזקן. אבי המת וספק אומר לחלוק עם האחין בנכסי הזקן שהוא בן המת והן אומרים שהוא בן היבם ואין לו בנכסי הזקן כלום:
ה"ג הרי יש כאן בנים בודאי ובן הבן בספק. וה"פ הרי היבם ואחיו וודאין ומוחזקין בנכסי הזקן והספק ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי:
מת הספק. והיבם ואחיו באין לחלוק בנכסיו:
ה"ג הרי יש כאן אחי אב ודאי ואב בספק. וחולק היבם עם אחיו בנכסיו:
מת אחד מן האחין. של היבם ובאו היבם והספק לחלוץ בנכסיו:
ה"ג הרי יש כאן אח בוודאי ובן אחיו בספק. מוקמינן הנכסים בחזקת היבם:
ובעל בספק. דאם הבן מן הראשון אין היבם בעלה הלכך הנכסים של הבן:
ה"ג הרי יש כאן אחי האם בודאי ובעל בספק. דשמא עדיין יבמה היא ודינה כדין שומרת יבם שמתה ומפורש דינה בסמוך:
אי הוה. הראשון דהיינו המת עני ולא ירש היבם ממנו יכולין בני היבם הוודאים לומר לספק הראשון היה אביך ואין לך בנכסי אבינו כלום:
אין. אם היה הראשון עשיר אמרי בני היבם לספק כולנו בני איש אחד אנחנו ונחלק יחד ירושת המת והיבם:
הראשון. זה שנולד ספק בן תשעה לראשון בן שבעה לאחרון ראוי להיות כה"ג ממה נפשך:
והשני. שנולד מהיבם והיבמה לאחר מכאן ממזר בספק. שמא הספק בנו של הראשון נמצא יבם בא על אשת אח שיש לו בנים והולד ממנה ממזר:
אין ממזר מספק. ספק ממזר כשר לבוא בקהל דדוקא ממזר ודאי הוא בלא יבא ולא ספק:
ופריך כההיא דתנינן תמן. ריש פ"ד דקידושין:
עשרה יוחסין עלו מבבל. כהנים וכו' ממזרים שתוקי ואסופי וכותי מותרין לבוא זה בזה ש"מ דספק ממזר מותר בוודאי ממזרת ויש ממזר מספק:
ומשני ע"ד דראב"י שמנה. יוחסין הן דשתוקי ואסופי מותרין לבא בקהל דספיקות הן:
על דעתיה דר"ג ור"ל. דתנן בפ"ק דכתובות ר"ג ור"ל אומרים נאמנת האשה לומר לכשר נבעלתי אין כאן אלא תשעה דאין כאן שתוקי שהרי אמו נאמנת: