קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל
פרק ב · הלכה י
מתני' הנטען. חשוד כלומר שטוענין עליו דברי לעז:
לא יכנוס. משום לעז שלא יאמרו אמת היה הקול הראשון:
הנטען על אשת איש והוציאוה. ב"ד מתחת בעלה בשביל זה שאסרה עליו והלך זה ונשאה:
יוציא. דמדאורייתא אסורה נמי לבועל דדרשינן ונטמאה ונטמאה שני פעמים אחד לבעל ואחד לבועל:
גמ' שנאמר והיה הבכור. דכתיב ולקחה לו לאשה ויבמה והיה הבכור ודרשינן המייבם יהיה בכור:
מה אנן קיימין. האי אשר תלד אמאן קאי:
אם בנולד. הוולד שתלד היבמה יירש נחלת המת א"נ שיקרא הנולד בשם המת יוסף קורין אותו יוסף:
ה"ג ויאמר קרייה יקום על שם אחי אביו המת. וה"פ ה"ל לקרא למימר יקום על שם אחי אביו דהא בנולד קמישתעי קרא:
אלא עד שיהא הנולד בכור. וה"ק אם לא היה להמת בנים מעולם ואלו היה חי היה זה הנולד בכור יקום על שם אחיו וחייבת בייבום ואם לאו שהיו לו בנים פטורה מן הייבום קשיא א"כ יאמר קרא ובנים לא היו לו שהרי כשהיה לו בנים פטורים והשתא דכתיב ובן אין לו משמע דקפיד שיהיה לו בן בשעת מיתה:
אלא אם אינו ענין לנולד תנהו ענין למייבם. שיהא המייבם בכור מכאן שמצוה בגדול לייבם דליכא למימר בכור דוקא דא"כ אשת אחיו שלא היה בעולמו היכי משכחת לה:
גמ' קידש. הרי זה כמו שכנס ואין מוציאין מידו:
אמרו. הב"ד שלא יכנוס וכנסה אחר ההתראה קונסין אותו ומוציאין מידו:
גירש. אחר שעבר וכנסה מהו שיחזירנה:
ופשיט אם אומר את כן. שלא יחזירנה נמצא אתה מוציא לעז על בניה אשר היו לה עמו קודם הגירושין:
בנטען בעדים. כגון שבאו עדים על קול הראשון שראוה שזינתה עמו:
ומתחת ידי אחר. כגון ראובן נטען על דינה אשת שמעון וגירשה שמעון ונשאה נחשון וגירשה אם כנסה ראובן אח"כ יקיים:
אם נטען בעדים. ואס"ד דמתני' בנטען בעדים איירי הרי נאסרה עליו עולמית ואפי' מתחת ידי אחר יוציא:
אלא. הכא במאי עסקינן בנטען שלא בעדים ושפיר דייק תנא דמתני' ותנא והוציאוה מתחת ידו אבל אם הוציאוה מתחת ידי אחר יקיים דאפסקיה לקלא: