קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל
פרק ב · הלכה ג
מתני' איסור מצוה. מפורש בסיפא:
אחותה. של ערוה כשהיא יבמתה כגון שנפלו לו שתי אחיות משני אחין והאחת אסורה עליו משום ערוה כגון שהיא כלתו או חמותו או אחד משאר עריות:
חולצת או מתייבמת. דהשתא לא פגע באחו' זקוקתו דערוה לאו זקוקתו:
גמ' עד דאנן תמן. כשהייתי בבבל הוצאתי י"ד נשים מן אותן ט"ו השנויין בריש מכילתין דשייך בהו להך דינא דמתני' אחותו כשהיא יבמתה וכו':
חוץ מבתו. דא"כ גם אחותה בתו היא או בת אשתו:
דסלקינן להכא. כשעליתי לארץ ישראל שמעתי דתני ר"ח שאף בתו בכלל אחותה כשהיא יבמתה כדמסיק:
ה"ג ולה אחות מאם. ומותר באחותה דאמה לאו אשתו היא ובתו מאנוסתו מאיש אחר מותרת לו:
פשיטא. לן דבר זה החולץ ליבמתו שהיא עליו באיסור מצוה או איסור קדושה נפטרה צרתה שהרי היא צריכה חליצה מדאורייתא:
ובא עליה. מיהו הא מיבעיא לן אם בא עליה אם נפטרה צרתה או לא מי אמרי' כיון דלאו איסור כרת היא עליו וקידושין תופסין בה הוי ביאתו ביאה לפטור צרתה או דלמא כיון דביאת איסור היא לא נפטרה צרתה בלא חליצה:
איתפלגון. פליגי בה ר"ל ור"י:
ה"ג ר"ל אמר לא נפטרה צרתה ורי"א נפטרה הצרה:
מחליף שמועה. ר"ל אומר נפטרה ורי"א לא נפטרה:
מסתברא. כר' שמי דבכל מקום דברי ר"ל נסמכי' על דברי ר"ח הגדול והיינו סתם ר"ח ששנה הברייתות ובברייתא תני ר"ח אם בא עליה נפטרה צרתה:
חלץ לה. או בא עליה: