קרבן העדה על תלמוד ירושלמי חגיגה· רבי דוד פרנקל
פרק ג · הלכה ו
מתני' גבאים. ישראל שהן גבאים למלך עכו"ם לגבות מסים:
שנכנסו לתוך הבית. לעבוט עבוטו:
וכן הגנבים. שגנבו כלי חרס והחזירו נאמנין לומר לא נגענו לתוכו:
ובירושלים נאמנים. לקדש על כלי חרס בין גדולים בין קטנים:
גמ' ה"ג אם אין עמהן עכו"ם נאמנין לומר וכו'. וה"פ אם יש עמהן עכו"ם אין נאמנין לומר נכנסנו אבל לא נגענו שאימת העכו"ם עליהם אם לא יחפשו בכל המקומות אבל אם אין עמהן עכו"ם נאמנין:
תרין פתרין. שני פירושים פירשו בברייתא:
בשיש עדים שיודעין. שנכנסו אפ"ה נאמנין לומר לא נגענו וכן בירושלים נאמנין אפילו יש עדים יודעין שנגע בכלים:
פתר חורן. פירוש אחר:
לכן צריכה. לא נצרכא:
ה"ג בשאין עדים יודעין ובירושלים אף על הקדש בשאין עדים יודעין. וה"פ בשיש עדים יודעין שנכנסו אין נאמנים לומר לא נגענו אבל כשאין עדים שנכנסו נאמנים שהפה שאסר הוא הפה שהתיר:
עיר שהיא עושה כל ישראל חברים. שיהיו נאמנין על הטהרות ועל התרומה:
ופריך מעתה. כמו א"ה אפי' בשאר ימות השנה יהו נאמנים בירושלים ובמתני' לא תנן אלא בשעת הרגל:
ובלבד בשעה שעלו שבטים. והיינו בשעת הרגל: