קרבן העדה על תלמוד ירושלמי חגיגה· רבי דוד פרנקל
פרק ג · הלכה ה
מתני' מן המודיעות ולפנים. מודיעות כרך רחוק מירושלים חמשה עשר מיל ממנו ולפנים לצד ירושלים נאמנים קדרים עמי הארץ ליקח מהם כלי חרס הדקים כגון כוסות קדרות קיתוניות לפי שאי אפשר בלא הם ובירושלים אין עושין כבשוניות מפני העשן לא לסיד ולא לקדרות לפיכך האמינו ולא גזרו עליהם שחין גוזרין גזרה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולין לעמוד בה:
הוא הקדר. מי שהביאו מחוץ למודיעים לו לבד האמינו לפי שא"א שלא להאמינו אבל אם מסרם ליד קדר אחר ע"ה היושב במודיעים או לפנים לא האמינוהו:
והן הקדרות. על אותן הקדרות שהביא הוא נאמן ואינו נאמן לצרף עמהן קדרות של קדר אחר שיושב במודיעות או לפנים:
והן הלוקחין. חברים שראוהו שהביאם נאמן הקדר אצלם ולא אצל לוקחים אחרים:
יצא. מן המודיעים לחוץ אינו נאמן:
גמ' בכלי חרס הדקין. כדפרישית במתני' אבל הגסין כגון חבית אינן נאמנין:
מתני'. נמי דייקא דאיירי בדקין:
וקדרות לאו כלי חרס הדקין הן. בתמיה:
נאמן על זה וע"ז. ואפי' על המשקה שבתוכו:
נאמן. דמגו דנאמן אקדש נאמן אתרומה ה"נ נימא מגו דנאמן אקדרה ליתן לתוכה קדש נאמן נמי אתרומה:
תיפתר. תפרש למשנתינו:
עד שאני חבר. כשהיה אצל החבר והיה גם הוא בחזקת חבר:
אין חבירות למים. לא נתנו לע"ה שיהא כחבר אפי' ברגל לענין מים שהרי בחנם הן ולמה יקילו בהם שיהא ע"ה נאמן עליהם: