קרבן העדה על תלמוד ירושלמי ביצה· רבי דוד פרנקל
פרק א · הלכה ז
מתני' לא את הקטן. ולא כל מידי דלאו צורך אכילה:
וב"ה מתירין. דאמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה הותרה נמי שלא לצורך אכילה:
גמ' הא גדול. אף ב"ה מודו דאסור להוציאו כיון שאין בו צורך כלל דיכול לצאת בעצמו:
וליידא מילה. ולאיזה דבר תנן קטן במתניתין:
בא להודיעך כחן דב"ש. עד כמה הן מחמירין דאפילו בקטן אסרי:
שמואל. היו מוציאין אותו בכסא משכונה לשכונה:
נאמר דהוה. שמואל אסתניס היה ולא היה יכול לצאת בעצמו:
א"ל ברי. היה שמואל ממני וממך ואפ"ה מותר דאף בגדול מתירין ב"ה ולא תני קטן אלא להודיעך כחן דב"ש:
אבנים שישבנו עליהן בנערותינו. שהן מקררין את הגוף מהן נחלש בעת זקנתינו:
ר' יונה. מצוה לחבירים שלא ישבו להם על האצטבאות החיצונות של בית המדרש של בר עולא שהן צוננים ומקררין את הגוף:
רב. מצוה לתלמידיו שלא ישבו על טבלאות החיצונות של בה"מ של אסי שהן צוננין:
ר' אבהו. הוה ירד לרחוץ בהנך מרחצאות של טבריא והיה מסתמיך על שני נסרים שלא לילך על הקרקע יחף מפני הצינה:
שרעין וזקפין. היה מניח אחד ובתוך כך זקפו השני והניחו אותו במקום שפסק הראשון וכן היו עושין תמיד עד שמגיע לקרקעות המרחץ:
מהו הכין. למה אתה עושה כן:
שימרתי כחי לזקנותי. שהצינה שהאדם סובל בנערותו מזיקו לזקנותו:
רב חונה. לא ירד בי"ט לבית הוועד והוא הבית המדרש שהחכמים מתוועדים שם לפי שלא היה יכול לילך:
רב קטינה שאיל. למה לא צוה רב חונה שישאו אותו בי"ט לבה"מ כמו בחול וכי לא תנינן שמותר לטלטל המפונקין והן החולין קצת בי"ט:
לצאת בכסא. שטוענין אותו בני אדם והוא יושב בקתדרא:
ומשני אפי' תלמיד. של חכם אינו טועה בזה ואיך יטעה רב הונא אלא כיון דריש גלותא רבים צריכין לו מותר וכדמסיק:
לבר גירטני. שם אדם:
אסיא. רופא:
מיטענה בסדינא. לנשאו בסדין שילך לבקר חולים בשבת:
מיטעון בסדינא. היו נושאין אותו בסדין שיכנוס לדרוש בציבור בשבת:
לא סוף דבר. לאו דוקא שיש בודאי צורך לרבים אלא אפי' אם ספק הוא שמא יצטרכו לו רבים נמי מותר להוציאו בשבת ובי"ט:
דלמא. מעשה שר' ליעזר וכו' הורו שמותר לשאת אדם ששמו פותא להשר בשבת שמא יצטרכו לו רבים:
לארסקינס. לשלטון:
לא בדא. אינו כן אלא אסור להוציאו:
ופריך והא ר' אבהו. ישב בי"ט ושונה ומפתח של פלטרין בידו:
ומשני פלפלין הוה ליה. בתוכו והרי הוא כמפתח של אוכלין: