אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי ביצה· רבי דוד פרנקל

פרק א · הלכה ו

הלכה ה

מתני' העלי. יד של עץ גדול הרבה ועגול שכותשים בו את הריפות ודומיהן ומפני שמלאכתו לאיסור לכתוש במכתשת אסרי ב"ש:

לקצב. לחתוך:

וב"ה מתירין. מפני שמחת י"ט ואע"פ שמלאכתן לאיסור:

לפני הדורסין. שידרסו עליו בני אדם כדי שלא יפסיד:

ולא יגביהנו. לטלטלו לאחר הפשטתו:

וב"ה מתירין. דאי לא שרית ליה לא שחיט שלא להפסיד העור ומימנע משמחת יום טוב:

תריסין. מוכרי בשמים יש להן חניות העשויות כמין תיבות ועומדות בשוק ואינן מחוברות לקרקע ותריסין הן דלתות שסוגרין בהן פתחי אותן תיבות ופעמים שמסלקין אותן תריסין מפתח התיבה ושוטחין עליהן הסממנין שבחנות ובשיש להם ציר באמצע איירי דב"ש סברי גזרינן ציר באמצע אטו אותן שיש להן ציר מן הצד דהוה חזרתן בניין גמור:

וב"ה מתירין. דלא גזרינן בתריסי חניות ושרי להחזיר משום דבעי לאפוקי תבלין ואי לא שרית ליה לאהדורי לא פתח ואתי לאמנועי משמחת יום טוב:

גמ' הא שלא לקצב עליו בשר. אף ב"ה מודו דאסור לטלטלו אפי' לצורך גופו דמייחדי להן מקום ומקצי להן מקום:

מודין חכמים לר' נחמיה. דבפרק כל הכלים תנן כל הכלים ניטלים לצורך ושלא לצורך ר' נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך וקאמר רב בזיירי והן כלי עץ כמו קרשים נתונים במכבש לכבוש בהם בגדים ולפי שאלו הכלים אדם מקפיד עליהם שלא יתקלקלו ושלא יפגמו לפיכך מקצה דעתו מהם:

דו עצר ביה. שהוא עוצר וכובש בו:

במזורה דו חביט בו. הוא הכלי שהכובס מכה בו הבגדים על האבן כשמלבנן:

ובוכנה. הוא היתדות שמנפצין ומכתתין בהן המשי:

שוין שלא יגרדנו. להעור בידים דכיון שדורסין עליה תו לא פסיד הלכך אסור לעשות בה מלאכה:

ופריך מה אנן קיימין. הא דתנן אלא א"כ יש עליו בשר. במאי עסקינן:

אם. שהבשר מחובר להעור פשיטא דשרי דכגוף הבשר הוא:

אם בפרוש. מן העור אלא שמונח עליו וקאמרי ב"ש שמותר לטלטל מוקצה ע"י דבר הניטל:

הדא הוא דאר"י וכו'. א"כ מתניתין סייעתא לדר' הושעיא:

דיסיקא. שק שיש בתוכה מעות שהוא מוקצה מותר לטלטל ע"י ככר שנותנין עליו:

כהדא אנטיכי. סיר של נחושת שיש לו שני שוליים בעליון נותנין המים ובתחתון האש:

נפלת על ר"י. בשבת:

והשבון עליה. והניחו עליה רימון וטלטלה ע"י. ל"א והניחו עליה ככר והרימו את האנטיכי:

לא שהלכה כר' הושעיא. דמתיר לטלטל מוקצה ע"י ככר:

אלא. בשביל ר"י שלא יסכן ע"י המים שבתוך האנטיכי והא דהצריכו לככר דכל מאי דאיפשר למיעבד בהיתירא עבדינן:

שוין שלא ימלחנו. אף ב"ה מודו דאסור למלוח העור:

אבל הוא מולח עליו. אף על פי שהמלח מועיל לעיבוד:

לצלי. דאין מולחין אותו יפה:

מולח הוא אדם דבר מרובה. בבת אחת אע"פ שא"צ אלא לדבר מועט דחדא טירחא לכולהו:

מולח ומערים. לאחר שמלח זו לאכלה היום אומר חברתה חביבה לי לאכלה היום וחוזר ומלחה:

מלח הכא. וכשהוא מולח הבשר מותר למלחה ע"ג העור פעם בצד זה של העור ואח"כ בצד אחרת עד שהוא מולח כל העור לפי שההפסד בא לו מחמת שמחת יום טוב התירו לו להערים:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה