אור ברסלב
קונטרס תורתו אומנותו מי הם המשתמטים האמיתיים? › אם כולם ילמדו בישיבה מי ישרת בצבא?

קונטרס תורתו אומנותו

מי הם המשתמטים האמיתיים? · אם כולם ילמדו בישיבה מי ישרת בצבא?

עולם חסד ייבנה

שאלה זו כבר נשאלה ע״י דוד בן גוריון בביקורו אצל גדול הדור אז ה״חזון אי״ש״ - ר' אברהם ישעיה קרליץ: ״אם העם יבחר בך כראש ממשלה, האם היית שם לכולם גמרות תחת הזרוע, ומבקשם ללכת לישיבות? האם היית סוגר את צה״ל? מה יהיה על עם ישראל?״

ה״חזון אי״ש״ חייך והשיב לו:

״אמשול לך משל: מעשה באדם שנסע בעגלה רתומה לסוסים, ביום חורף באחת מארצות הצפון הקרות. אוזניו החלו קופאות, והאיש חשש לגורלן, שמא יהפכו לגליד קרח וישברו (תופעה מצויה בארצות הצפון הקר). שאל את העגלון מה לעשות. עצתו של העגלון הייתה לשפשף את האוזניים בשלג, כדי שישמרו על חומן. האיש עשה כמצוותו ואכן - אוזניו נשארו שלימות״.

״ראי״ - פנה הלה לאשתו - אירע לי נס״.

״מה הנס?״ שואלת האשה.

והוא משיבה: ״ראי איזה מזל שזה קרה לי בחורף, אם זה היה קורה לי בקיץ, מהיכן הייתי לוקח שלג כדי לשפשף את האוזניים...״

ו״החזון אי״ש״ סיים:

אתה שואל אותי, אם צריך היום את צה״ל. ודאי שצריך! אחרי שיצרתם את ״החורף הרוחני״, העברתם את העם על דתו ודעתו, פרצתם כל גדר מוסרי, חינכתם ב״הגיון״ מסולף, שהעם היהודי חי רק על ״כוחו ועוצם ידו״, אין כל פלא בכך שאנו חיים במלחמת מגן מתמדת, ואנו צריכים צבא למצב דיעבד זה...״.

(הרב שיינפלד משה מספר, כי בקרבת בני ברק התאמנו בימים טרום המדינה חיילי ההגנה בירי ביום שבת קודש, ושהדי היריות הגיעו לאוזניו. והנה כאשר עבר ה״חזון אי״ש״ ברחובה של עיר, לחש חייל חילוני לאוזניו: ״כבוד הרב לא צריך לפחד, זה יריות מהבחורים שלנו״ ענהו החזו״א: ״אני חושש מהיריות של הבחורים שלנו ביום שבת קודש, יותר מיריות אויבינו הערבים ביום חול״).

משל דומה מובא בחפץ חיים, על אדם שנפל לבור ורגלו נשברה. בא חופר הבור והוציאו וטיפל בו. הודה לו הפצוע מאוד. אמרו לו חבריו למה הודית לו, הלא אם הוא היה מכסה את הבור שחפר, לא היית נפגע כלל.

בברמינגהם שבאנגליה פורסם שכבאי פשוט עלה בסולם הדרגות במהירות מסחררת, לאחר היו עמוסים בעיטורי כבוד, דרגות ואותות הצטיינות, התגלה שהוא היה תמיד מצית את הדליקות כדי לכבותן ולזכות לאותה הערכה, לכן ידע תמיד היכן מוקדי השריפה.

זה בערך מה שקורה כאן!

החכמה היא לא לכבות את השריפה לאחר פריצתה, אלא, ליצור את כל הנתונים לכך שאש כזו כלל לא תפרוץ! מנהיגים ״עיוורים״ גורמים ליצירת מצבים שבהם אנשים צריכים להקריב את חייהם.

״פני הדור כפני הכלב״ (מסכת סוטה דף מ״ט:) כך נאמר על דורנו, דור של עקבות המשיח. הסביר זאת אחד מגדולי ישראל, שכאשר מכים את הכלב במקל, הכלב מסתובב אחורה ומתקיף את מתקיפו - המקל. הוא חושב שהמקל הוא המכה, אין לו מעט הבנה לראות שאדם מחזיק במקל והוא המכה.

כך המנהיגים ״ההגיוניים״ שלנו. נדמה להם, שהפלסטינאים או החיזבאללה או אחרים המתקיפים אותנו בהם רק צריך להילחם, במקום להילחם בסיבות האמיתיות, שהובילו לכך שנצטרך להכאה במקל זה, בחטאים הנובעים מחוסר תורה. וכפי שהעיד הכתוב: ״ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה', וימכרם ביד...״

במצבנו היום צריך צבא חזק - הוא עושה מלאכה חשובה ביותר. גם משה השתמש בצבא, גם יהושע, דוד ויואב. אך זה בדיעבד. ללא יחס נורמאלי בין לומדי התורה לבחורים יקרים המשרתים בצה״ל המצב יחמיר. יש ליצור במדינה הזו כוח תורני אדיר. אתם שואלים, מה יהיה אם כולם ילכו לישיבות?! ובכן יש כיום מאות אלפי חיילים בשרות סדיר ומילואים. כמה לומדי תורה יש? עשרות אלפים. אם היינו מצליחים להגדיל את מספר לומדי התורה, עוצמתנו הייתה גדלה פי כמה וכמה.

להמחשת העניין אביא שתי דוגמאות היסטוריות שאירעו לעם ישראל בשתי תקופות שונות, סוף בית ראשון וסוף בית שני, הממחישות בצורה הברורה ביותר, שאין זה אומר שאם יש צבא חזק אז בהכרח מנצחים, ומאידך גיסא, גם אם אין צבא אך יש תורה ויראת שמיים שאז כן מנצחים.

א) בסוף בית ראשון מלך בירושלים מלך צדיק, בשם חזקיה המלך. הוא חינך ודחף את עם ישראל לתורה ומצוות, כמובא במסכת סנהדרין (דף צ״ד עמוד ב'): ״וחובל עול מפני שמן״ (ישעיהו י'), אמר רבי יצחק נפחא: חובל עול של סנחריב, מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. מה עשה? נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה יידקר בחרב זו, בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה״.

לפיכך לאור המצב הרוחני המעולה הזה ששרר אז בי-ם, שכולם היו צדיקים ות״ח מופלגים, ולא היה בנמצא עם ארץ אחד, כאשר בא סנחריב מלך אשור, ראש האימפריה הגדולה בעולם עם צבא רב כחול הים (שני מליון ושש מאות אלף חיילים), לא חשש חזקיה מסנחריב ואמר לעמו המבוהל, לכו וערכו את סדר הפסח (אותו יום זה היה ליל הסדר), אתם תחרישון וה' ילחם לכם. ואכן באותו לילה שלח הקב״ה את מלאך גבריאל, שהיכה בצבא אשור והרג את כולם (שני מליון ושש מאות אלף) למעט חמישה, סנחריב ושני בניו אדרמלך ושראצר, נבוכדנצר ונבוזרדאן.

מהלכו זה של חזקיה לא עבר בקלות, כי היה לו מתנגד בכיר בשם שבנא הסופר, שאמר לחזקיה שהוא הולך על מהלך של התאבדות, ואת זה הוא לא ייתן לו. הוא הציע לצאת לסנחריב ולקבל ממנו תכתיבי כניעה, וע״י כך להציל את י-ם ואת יושביה. הוא אף עשה מעשה ויצא לסנחריב על מנת לחתום איתו הסכם שלום, ושם מצא את מותו כשהתברר לסנחריב שאף אחד לא בא איתו כפי שהתחייב, אלא הוא לבד. חזקיה סירב להצעת שבנא, בטענה שאנו קיימנו את חלקנו בהסכם עם הקב״ה, שהבטיח בתורתו (ויקרא פרק כ״ו, ג): ״אם בחקתי תלכו, ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם״, אז "(ו) ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד, והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבר בארצכם: (ז) ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב: (ח) ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו ונפלו איביכם לפניכם לחרב״.

אמר חזקיה, בזמני כולם צדיקים ויראי שמיים וקיימנו את כל התורה כולה, ועמדנו בהסכם עם הקב״ה, לכן אני מצפה ומאמין שבורא עולם יקיים את חלקו בהסכם, כפי שמובא לעיל.

ב) בסוף בית שני אספסיאנוס קיסר צר על י-ם החזקה מאוד במשך שנתיים וחצי,

ולא יכול עליה בגלל חוסנה הכלכלי ועוצמתה הצבאית, עד כדי כך שחשב כבר לעזוב את י-ם ולחזור לארצו, בגלל האבדות הרבות שספג. הגמ' במסכת גיטין (דף נ״ו ע״א) אומרת שבי-ם היו אוצרות מזון, מלח, שמן ועצים בכמות שיכלה להספיק ל-21 שנה. חומות י-ם היו חזקות ביותר ולא ניתנות להבקעה, העם היה חזק ואיתן ברוחו. אך עם כל התנאים המצוינים והמעודדים הללו, גדול הדור באותה תקופה היה רבן יוחנן בן זכאי, שקרא לאחיינו אבא סיקרא שהיה ראש הבריונים ששלטו אז בי-ם, וביקש ממנו לשכנע את חבריו הבריונים, לצאת אל הרומאים ולקבל מהם תכתיבי כניעה. כמובן שהוא וחבריו לא הסכימו בגלל שראו את עוצמתם האדירה מול הרומאים, ולכן לא היה שייך מבחינתם לצאת לקבל תכתיבי כניעה. זאת ועוד, כדי לדחוף את העם לצאת למלחמה ולא לשלום, הם הלכו ושרפו את כל מחסני המזון שבי-ם, שבפועל גרמו לתוצאה הפוכה. העם במקום לצאת למלחמה עם הרומאים, החל לדעוך בגלל רעב ומחלות שפרצו בעיר. העיר הלכה והתדרדרה עד שלבסוף הוכרעה, ומיליונים רבים מצאו את מותם, או שנמכרו לעבדים.

משני סיפורים היסטוריים אמיתיים אלו, שאירעו בשתי תקופות היסטוריות שונות (בהפרש של כחמש מאות שנה), אנו רואים מהי הסתכלותם של גדולי ישראל. בבית ראשון לא היה לחזקיה צבא בכלל, עד כדי כך שרבשקה שר הצבא המומר של סנחריב, הציע לחזקיה אלפיים סוסים כדי שאנשיו ינהלו איתו קרב של ממש. אך לחזקיה לא היו רוכבים ולא לוחמים כלל, כולם בזמנו עסקו במלחמה אחת, והיא מלחמתה של תורה בלבד. ועל זה סמך חזקיה, כשעם ישראל עוסקים בתורה ומקיימים אותה הוא אינו חושש כלל, הוא בוטח בהקב״ה שהוא ינהל את מלחמותינו מול האויב, וכך היה.

לעומת הסיפור בבית ראשון, בבית שני ראינו עוצמה אדירה של עם ישראל, נשק, חומות בצורות וחזקות, חיילים מעולים ואמיצים, אספקה לעשרות שנים, כלומר תנאים אידיאליים ביותר להצלחה במלחמה, ובכל זאת גדול ישראל אז, ריב״ז, אמר להם לצאת לקבל תכתיבי כניעה, למה? הרי זה מנוגד להגיון ולשכל הישר? כי הוא ראה את המצב הרוחני של ישראל באותה תקופה שהיה ירוד ביותר, שנאת חינם ובמצב כזה אין סיכוי לניצחון, ועדיף לקבל תכתיבי כניעה ובכך לצמצם את החורבן.

לו באמת היינו היום במצב רוחני כזה מושלם כמו בתקופת חזקיה, בוודאי שלא היינו צריכים צבא כלל וכלל, כפי שהיה בזמנו של חזקיה. אך לדאבוננו הרב, המצב הרוחני היום במדינת ישראל הוא קשה מאוד. אומנם מצד אחד עולם התורה הולך ופורח, מרכז התורה הגדול בעולם היום הוא בישראל. אך מצד שני תהליך החילון שעברו מיליונים במדינת ישראל, הביא רבים מאוד מבני עמנו להתרחקות נוראית מדתם ומיהדותם, מיליון וחצי מילדי ישראל אינם יודעים מהו ״שמע ישראל״, חילולי שבת המוניים ועוד. לכן במצב שכזה, אין אנו ראויים לאותם ניסים גלויים כפי שהיו בדורו של חזקיה, ולפיכך אנו צריכים צבא, צבא חזק שיילחם באויב. אך בוודאי אל לנו להשלות את עצמנו, שבכוח הזרוע והנשק אנו יכולים לנצח את מיליוני אויבינו שמסביבנו, הזוממים יומם וליל להכחידנו ולהשמידנו, ולולא נסי הקב״ה לא הייתה לנו ח״ו תקומה כאן בארצנו.

תוכן העניינים

קונטרס תורתו אומנותו

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה