מי הם המשתמטים האמיתיים? · עולם חסד ייבנה
חושבני שיחידות העילית של הציבור החרדי (כמובן אחרי תלמידי הישיבות והאברכים) הם ארגוני ההצלה והחסד לאלפיהם. בארגונים אלו כדוגמת זק״א, הצלה, איחוד הצלה, עזר מציון, עזרא ומרפא, לב לאחים, יד לאחים, קופת העיר, וועד עולמי, יד שרה, יד אליעזר, יד עזרא ושולמית, קו החסד, חסדי נעמי ועוד ועוד, מתנדבים רבבות רבבות חרדים בפריסה ארצית עם מתן שירות לכולם, יהודים וערבים, דתיים וחילונים כאחד.
לדוג', באיחוד הצלה ישנם 1,800 מתנדבים (רובם חרדים), ובזק״א 1,600 מתנדבים בשגרה יומיומית, ובחירום כ-3,000 מתנדבים. מתנדבים אלו פועלים 24 שעות ביממה ב-365 ימות השנה, ללא הגבלת זמן, שנים או גיל. לחלקם כבר יש וותק של 10 ו-15 שנים, ומבחינתם עוד היד נטויה. הם אינם מקבלים תשלום, תעודה או הטבה כלשהיא לאחר שירותם או תוך כדי שירותם, כפי שמקבל בצדק כל חייל המשרת בצה״ל, וכן לאחר שחרורו (מדובר באלפי שקלים כן ירבו). להיפך כאשר הם עוברים ברחוב כשהם אינם בתפקיד, במקום לקבל מחיאות (כפיים) הם מקבלים רק מחאות
קולניות על ״השתמטותם״, ובטח לא המחאות. אך עם כל זאת הם אינם מרגישים ״פראיירים״, ואף לא הקימו ״מאהל פראיירים״. הם אינם מרגישים בעבודתם נטל או חובה אלא זכות, וכמה תמוה לשמוע מאדם שחירף נפשו למען עם ישראל, שהוא מרגיש פראייר. וכי בעשותך דבר חסד ערכי מהרמה הגבוהה ביותר, אתה מתנה זאת רק אם חברך יישא עמך בעול? האם אינך רואה בכך זכות גדולה לשרת את עמך - עם ישראל דרך הצבא? גם אם לכאורה לשיטתכם טענותיכם צודקות, כדאי שתמחקו מהלקסיקון שלכם את המילה הזו שאינה לכבודכם.
בשורה התחתונה, גם אם חלק ניכר מהציבור החרדי אינו מתגייס לצה״ל, ומשרת את עמו דרך לימוד התורה בישיבות, הוא מגויס לפעולות אחרות, פעולות של חסד באלפיו וברבבותיו. פעולותיו של ציבור זה אינם מקבלות כותרות חיוביות כלל וכלל, למעט כשיש, ה׳ ישמור, פיגועים, שאז מקבלים אנשי זק״א והצלה צל״ש (ציון לשבח) זמני לכמה שעות, עד החזרת התואר האהוב והחביב על החילונים ״משתמט״ ו״פרזיט״.
יש לפעילי הציבור החרדים, לפעול להכרה בשירות החרדים בכל מסגרות פעילות החסד, ושפעילותם תוכר כשירות לאומי (אך שלא יהיו כפופים לגופים אחרים).