דרשה שנאמרה לנשים באולם בנות ירושלים חודש מנ"א תשס"ז · פרק ו'
א'
ועתה עלינו להתבונן על שורש הענין למה באמת ירדנו ונפלנו בדורינו היום מכל הענין הנזכר ונשכח מאתנו כ"כ הדבר הזה הפשוט ביותר שהוא כמו הכח והחיות לכל התורה ומצות שלנו וכמו"כ ירדנו מכל צורת החיים והתמימות שהיה בכל הדורות הלא אלו הדברים הפשוטים הם יסוד דתינו ואמונתינו מהי"ג עיקרים.
אלא יש בזה סוד להבין מה שגורם החילוק וההבדל בין הדורות שלפנינו להיום, ובכדי להסביר ולבאר ענין זה ולגלות הסוד הזה נקדים לבאר ענין א' תמוה מה שהיה בעת מ"ת כשהרבש"ע נתן התורה ובא לדבר עם בנ"י נחרדו בנ"י ופרחה מהם נשמתם והחזיר להם השי"ת תיכף נשמתם, ולכאורה צריך להבין מדוע היה נצרך זאת והלא השי"ת הוא כל יכול והיה יכול לעשות שלא תפרח מהם נשמתם, והאם לא היה יותר יפה כך שלא תפרח הנשמה באמצע מתן תורה, והאם יפה שבאמצע המעמד הנבחר ובאמצע החתונה היותר גדולה תפרח הנשמה, ואע"פ שנעשה נס וחזרה נשמתם, והרי זה דומה למשל שבאמצע חתונה נהיה איזה אסון והמחותן נופל ומתעלף ומביאים "הצלה" והצילו אותו, אע"פ שהצילו אותו בכ"ז בודאי שזה עשה הפרעה לחתונה, ובודאי היה יותר נעים אם לא היה מתרחשת ההפרעה באמצע השמחה, וא"כ מדוע עשה ד' כזה מעשה באמצע מתן תורה, אך התירוץ הוא שהרבש"ע רצה ללמד אותנו בזה שכדי לקבל את התורה אפשר רק במסי"נ וצריכים להיות מוכנים שתפרח הנשמה עבורה וזהו מתן תורה ובלי זה א"א לקבל התורה.
וכך לימדו אותנו אמותינו וזקנותינו שהיה להן מסי"נ על כל דבר של יהדות, ומכל שכן על הצניעות שהיה להן על זה מסירות נפש גדולה כזאת שאין לתאר, ויש גם הרבה מעשיות ישנות על זה בספורי מעשיות וכדאי וראוי לקרותם ולהקרותם לבנותינו ולבנינו, והיום לא קוראים מעשיות ישנות שהיום יש כבר סיפורי מעשיות חדשים בצורה אחרת לגמרי, שלמדו מהגוים (להבדיל) לכתוב ספרי סיפורים שמושך עיניהם ומושך את הילדים לגשמיות ולעוה"ז, ואת זה מחשיבים ליפה ומושך, ואת הספורים הישנים עזבו ולא מדפיסים שוב בכלל, ופעם חיו עם המעשיות הישנות מהדורות הקודמים שמהם היו רואים את המסי"נ שבכל הדורות, וכן יש גם ספורי מעשיות מזמן האינקוויזיציה איך שנשים מסרו את נפשן בעינויים קשים ולא ויתרו על כל שהוא של צניעות, וזה מה שנספג ללבם של הילדים.
וזכורני איך אמי ע"ה היתה רגילה לספר לנו, שהיא היתה נשואה עוד לפני השואה, והיא גרה בעיר גדולה עיר ואם בישראל שהיו שם כמאה אלף יהודים חרדים שגרו שם, שברחו לשם אחרי מלחמת העולם הראשונה, אך לדאבוננו המצב שם כבר היה חלש בצניעות, שכידוע אחרי מלחמת העולם הראשונה התחיל העולם להתקלקל, וירד מאוד מאוד מצב הצניעות, והיא היתה רגילה לומר לבנותיה, אתן לא יודעות כלל מה הן נסיונות, והיתה מספרת שהיא היתה היחידה בעיר מהדור הצעיר שם במטפחת על הראש ובגדים ארוכים ושרוולים עד כף היד וכו', והחברות שלה היו עושות ממנה ליצנות וצוחקות ממנה, ועל דרך זה היו לה הרבה נסיונות על צניעות, וכך היא גדלה במסי"נ וקיבלה הכח מאביה ואמה שהכניסו בה את נשמת היהדות וע"י כך היה לה הכח והרצון למסירות נפש, וכך היו הסבתות שלנו הצדקניות מדורות הקודמים, וא"א להיות כמוהם בלי מסירת נפש, וא"א לבנות ולגדל דורות יראי ד' וצדיקים בלי מסירת נפש על הדברים הפשוטים ועל כל מה שהזכרנו.
וכמו"כ א"א להביא ולהמשיך את הגאולה השלימה בלי מסי"נ, ומהו המסי"נ שאנו יכולים לעשות, והרי אנחנו לא רוצים שיבואו הגוים שיהרגו ח"ו יהודים ויהא המסי"נ חלילה וחס כפשוטה, וא"כ מהו המסי"נ שאנו צריכים לעבור, אלא מובא מהרה"ק מרוז'ין זי"ע שסיפר שבשמים היתה אסיפה בבי"ד של מעלה שדנו מה לעשות שאיך יתקנו את כל התיקונים שצריך לתקן, והלא הדורות יורדים ואנשים מתגלגלים כ"כ הרבה פעמים ולא גומרים את התיקונים, ואיך יתוקנו כבר כל העבירות והחטאים שעשו ואיך יזכו כל האנשים לתיקון ולגאולה שלימה, שהלא צריך כ"כ הרבה יסורים לסבול כדי לתקן ולכפר את כל העבירות ואין אפשרות לזה, וקבעו והחליטו בשמים ופסקו שיהא דבר יותר קל שיוכלו לתקן בו את האנשים, שיהיו יסורים שיוכלו לסבול ולא יזיק לאנשים, וזה יסורים של בזיונות ובזה יהיה להם כפרה, שבזיון אחד יהיה נחשב כמו הרבה סיגופים, ובבזיונות נשאר האדם בריא ולא כמו בשאר יסורים שמחלישים את כל האדם וא"א לתת הרבה יסורים לאדם שלא יכול לסבול, אך בזיונות הם דבר שאדם יכול לסבול ואין מזיקים לבריאותו, וקבעו בשמים שהבזיונות יהיו הכפרה היותר גדולה עכדה"ק, ולפ"ז מובן מה המסי"נ שאנו יכולים לעשות היום דהיינו לקבל באהבה ושמחה את כל הבזיונות שעובר עלינו עבור יראת השם ועבודתנו את ד' ית'.
וענין זה כבר מובא ג"כ בשם הרמ"ק (בספר קול בוכים מתלמידו הק' הר"א גאלאנטי וכך כתב שם, מרגלא בפי מורי) שמכל התשובות שבעולם המעולה שבכולם למרק החטאות והזדונות והפשעים היא סבילת העלבונות והחירופים והגידופים והוא מעולה יותר מכל מלקויות וסיגופי תעניות שבעולם, ע"כ.
ב'
והנה איתא בגמ' (סנהדרין צז.) שבעקבתא דמשיחא יתקיים הפסוק (ישעי' נ"ט ט"ו) "וסר מרע משתולל", פירוש שמי שיפרוש מהרע כולם יגידו עליו שאינו אדם מן הישוב ויצחקו עליו ויבזוהו, ויש כאן דיוק קטן מה שיש לדייק, שלכאורה מה הלשון "וסר מרע" דווקא, ומדוע לא נאמר בסתם שמי שיהיה צדיק ויעשה טוב יהא משתולל, ומלשון "וסר" משמע שהכוונה לומר שדוקא מי שיפרוש מהרע שהיה נמצא בו מקודם הוא יהיה נחשב בעיני הבריות משתולל, ולא מי שהיה תמיד צדיק גם מקודם.
ובכדי לבאר הענין באר היטיב נקדים שהנה דברנו מקודם שאנו צריכים תיקון, שכולנו נשמות מגולגלות שירדנו פה שוב לעולם לתיקונים, וצריכים להבין מדוע צריך היום להיות כזה מצב, שאשה שרוצה להיות יותר צנועה צריכה לעבור בזיונות ובלי בזיונות לא יתכן, ובכל מקום יש בזיונות למי שמשנה ממה שרגילים שם בסביבה ההיא, ולמשל במקום שמאד רחוקים מאידישקייט ל"ע ואחד מהם רוצה להתקרב קצת לאידישקייט כולם צוחקים ממנו ואומרים עליו שירד מהדעת, ובמקומות יותר חרדים וא' שהוא רוצה להוסיף יותר באידישקייט יותר מהאחרים שמסביב ג"כ מבזים אותו ועושים ממנו ליצנות, ואפילו במקומות שמאד חזקים באידישקייט שכבר נמצאים שם במקום זה צדיקים וצדקניות רבים ובכ"ז אם מישהו רוצה להיות קצת יותר מהדר ומחמיר מהאחרים ג"כ עובר עליו בזיונות ומדוע צריך להיות כך.
וקורה אצל הרבה משפחות שהם בעצמם מחמירים ומהדרים יותר מאחרים ומכל הסביבה והעדה שלהם, ובכ"ז כשהבנים רוצים להשתפר ולהיטיב דרכיהם עוד קצת יותר אז עובר עליהם הרבה פעמים מלחמה מהמשפחה ומהוריהן עצמן (חוץ מהסביבה) במקום שהאבא והאמא הרי הם היו צריכים לרקוד משמחה שצאצאיהם נהיים יותר טובים ולמה צריך להיות כזה מצב.
ועוד מצוי היום כשנשים רוצות להתחזק ולהוסיף הידור בצניעות ורוצות להתאים עצמן לדרך אמותינו הקדושות נמצאים כאלו שאומרים על ההידורים של הנשים הצדקניות שזה דברים חדשים ואין צורך בהם, אמנם הבחינה לדעת באמת מה יש להוסיף ומה לא המדידה בזה הוא כך שאם רוצים להתאים את עצמנו ולחזור לדרך הישנה איך שהלכו בדורות הקודמים, הרי זה הדרך שהרבש"ע קבע, וזה הדרך של שרה רבקה רחל ולאה, אך דברים חדשים באמת אסור לחדש, אך האמת הוא שאלו שאומרים שההידור בצניעות הוא חדשות הם המחדשים, ואלו שהולכים עם פיאות בודאי שהם המחדשות, והמהדרות ומקפידות זה להיפך שחוזרים בזה לדרך הישנה של האמהות הקדושות.
ג'
ויש לפרש בזה את הפסוק "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך", דלכאו' יש לדייק מדוע צריך את הזקנים ומדוע לא מספיק ששאלת את אביך, אלא התשובה שלא תמיד צריך לשמוע בקול אביך, שהנה יש כאלו שטוענים שהאבא והאמא לא רוצים שתלך הבת בכזאת צניעות והרי יש מצות כיבוד אב ואם, אך בכ"ז כשאבא ואמא מבקשים דבר נגד שלימות הצניעות אסור לשמוע בקולם, וכל זה פשוט ומבואר כן בפוסקים.
ויש נשים שפשטו מעצמן את הפיאות נכריות והלבישו מטפחות מהודרות, ובאות אמהותיהן וטוענות עליהן שאתן מצערות ומביישות אותנו בזה, והיה אצלי כמה פעמים מעשיות מאנשים שבאו לשאול מה לעשות בכזה מצב, ואמרתי להם שישאלו הבנות את האמהות איך הלכה אמם או זקנתם, שודאי שהלכו כולן עם מטפחת, ואיך היה להם מותר לצער את האמהות מדורות הקודמים ולהוריד מהמטפחת לפאה נכרית, ואיך שכחו כמה הם גרמו צער לאמותיהן בזה ובודאי שעברו על מצות כיבוד אב ואם, אבל בזה שהבנות משתפרות אין בזה חיוב לציית לאמותיהן כלל מכיון שמבקשים שישנו מדרך מסורת אמותינו ואבותינו וזה מבואר בפסוק ע"פ פשוטו של מקרא שהפסוק אומר "שאל אביך ויגדך" אך כל זה אימתי בזמן "שזקניך ויאמרו לך" שהאבא אומר לך אותו הדבר שהיו אומרים הזקנים מדורות הקודמים אזי תשאל אותו ותציית בקולו, עכ"פ יש להתבונן בענין הזה למה יוצא כך ההשגחה העליונה שאלו הרוצות להתחזק ולהדר יותר הורידן הקב"ה לעולם אצל משפחות והורים אלו שילחמו נגדם ועי"ז שניהם סובלים צער ההורים וצאצאיהם יחדיו, ולמה לא עשה הבורא ב"ה שאלו שידוע לפניו שירצו להדר יותר ירדו אצל משפחות שמתאימים להן ושעכ"פ יעריכו ויכבדו את זה, וכך יהיה שלום על ישראל .
אך ביאור הענין הוא כנזכר, שכהיום בתקופתינו ודורינו זה ירדנו לעולם בעיקר רק בכדי לתקן קלקולים שעשו הדורות שלפנינו ואנו מחזירים את העטרה ליושנה, והתיקון נעשה באופן של מידה כנגד מידה, שההולכות עם פאה נכרית גרמו בזה צער לזקנותיהן מדורות הקודמים שהלכו עם מטפחת, ועכשיו מקבלות תיקון במה שיש להן צער מבנותיהן שחוזרות לדרך הצניעות, ולכן אשריהן וטוב להן וברכה היא להן מה שילדיהן אין שומעין להן אלא חוזרין לכיוון הראוי בזה שרוצות להיות יותר טוב מההורים.
ויש עוד לומר שהנה כבר הזכרנו שכולנו מגלגולים, ויתכן מאד שכל אלו שיש להם רצון להתחזק בצניעות ועובר עליהן נסיונות וקושי, אולי הן אותן הנשים שבדור הקודם התקלקלו ונפלו ולכן נתנו להן הזדמנות לרדת שוב לעולם לתקן ע"י שיעברו את כל הנסיונות והבזיונות וכשיעמדו בנסיון עושים תיקון גמור למה שפגמו בגלגול הקודם שחפשו ל"ע למצוא חן ברחוב ועכשיו יהיה להן בזיונות ברחוב לכפר זאת, וכן יש לומר לגבי ההורים שאין רוצים שבניהם יהיו יותר צדיקים מהם ויש להם צער מההידור שלהם, וישנם גם הרבה משפחות שההורים חפצים ואומרים שהלואי שבניהם יהיו יותר בשלימות הראויה מהם, ומדוע הרבה פעמים דווקא להורים שלא רוצים זאת ויש להם צער מזה ולהם דווקא יש בנים שרוצים להדר יותר מהוריהם, אלא שזה תיקון לשניהם, שגם ההורים יתכן שפגמו בדורות הקודמים שלא חינכו את בניהם כראוי, ולא הכניסו בבניהם אהבת ד' וגרמו לבניהם שיתקלקלו (אמנם לא היו כ"כ רשעים אלא שלא חינכו כראוי) וצריכים היום לסבול תיקון מהצער מבניהם שחוזרים לחינוך הראוי שהם החסירו וזה טובה לילדים וטובה להורים.
ובזה נוכל להבין בס"ד עומק הכונה והפירוש במה שהקשינו לעיל (בתחילת אות ב') למה דוקא מי שיהיה "וסר מרע" הוא יהיה "משתולל", והביאור הוא כך כי מי שנולד במשפחה שכולם הולכים בצניעות הראויה כמו שהלכו הנשים הצדקניות הזקנות שלפנינו, הרי לבניהם שממשיכין בדרכם אין קושי ונסיון כי גם הוריהם וקרוביהם שמחים בבנים שהולכים ג"כ בצניעות, ולכן לא נאמר שהעושה טוב משתולל, אך הסר מרע הוא משתולל, שחינכו אותו אחרת ועכשיו הוא בא לסור מהרע אז הוא צריך לעבור התיקון שיחשב בעיני אחרים כמשתולל, שמסתמא מאחר שהורידו אותו משמים במשפחה כזאת שיתחנך בדרך הלא נכונה הרי זה סימן שבודאי כבר יש לו קשר להרע מגלגול הקודם ועכשיו צריך לתקן את זה ע"י הבזיונות, וכן באלו שנולדו במקום שאין שומרים תומ"צ ל"ע והם צריכים הרבה מסי"נ לפרוש מסביבתם ולחזור לדרך התורה, הרי זה בשבילם תיקון למה שהחסירו בדורות הקודמים, שלכן נולדו באופן כזה שיצטרכו להלחם על האידישקייט במסי"נ.
ועוד יתכן שהיו בגלגול הקודם צדיקים, וכמו שרואים בהרבה בעלי תשובה שנהיים צדיקים גדולים וזה סימן שכבר היו בגלגולם הקודם צדיקים, שמה שמרגיש האדם אש קודש בלבו לעשות מצוה הרי זה מוכיח שזה היה אצלו כבר בגלגול הקודם, אך בכ"ז היה חסר להם מסי"נ, והיה חסר להם השלימות בגלל זה, ולכן שלחו אותם שוב לעוה"ז לתקן שיצטרכו למסור נפשם על אידישקייט ע"י שירדו לעולם במשפחה שלא נותנים לשמור תומ"צ ויצטרכו להלחם במסי"נ.
ואמנם אין לנו היום המסירות נפש של כבשן האש כמו נסיונות אברהם אבינו, שאין היום אבא כתרח שרוצה להרוג את בנו בגלל שנהיה מאמין בד', אך בזיונות ישנם וזה המסי"נ של היום.
וזהו "וסר מרע משתולל" שכך יהיה וכך צריך להיות וזה דבר טוב, שמי שירצה לפרוש מהרע שרגיל בו שהתחנך כך וירצה להיות יותר טוב יאמרו עליו שיצא מהדעת, ויהא לו נסיונות ובזיונות, כי זה הוא תיקון לאלו שצריכים תיקון וזה גם ההכנה לגאולה השלימה, שבזה אפשר להביא את הגאו"ש ואלו הנשים שיש להן הנסיונות האלו לא יודעות איזו זכות יש בידיהן, כי אינן יודעות מדוע צריכות לסבול כל כך על שהן רוצות להיות טוב, אלא שזהו האושר והתיקון שלהן, ויש להן לרקוד משמחה.
ד'
והנה ישנן כאלו שיש להן השגה שצריכים להשתפר בצניעות אבל סולדין מזה מכח הסביבה ומשפחתן וחושבות בלבן שמכיון שהקב"ה הוריד אותן בסביבה או משפחה כזאת אשר עי"ז קשה להן מאוד ללכת נגד רוחם ולהיות שונה מהן הרי זה בודאי הוכחה שאין זה מבוקש מהן ואנוסין הן, אבל לפי האמור יוצא שיש להן להבין שאדרבה שמכיון שניתנה להן ההשגה שצריך ורצוי להיות אחרת הרי זה בודאי מתנה שהעניקו להן מן השמים בכדי שיוציאו את זה לאור בפועל ומה שמוקפין הן בקישיים ונסיונות זה דוקא מכוון בכונה כך כדי שיהיה להן עי"ז תיקונן הנצרך להן, והרי כל זה סימן להן מה שעליהן לעשות ולתקן וע"כ ישמחו בחלקן ויתפללו לד' שיהיה בעזרן לעמוד בנסיונן וישיגו תקונן בשלימות, וכמו"כ הורים שבנותיהם משתפרות וזה גורם להם צער או בזיונות, יש להן להתבונן בזה ולהבין שכל זה היא רק לטובתן כנ"ל ועי"כ יתגברו על הרגישן ואע"פ שקשה וכואב להן מכח התגברות הרגשת חומרן בכ"ז בעומק לבן ינחמו ויחזקו את עצמן וישמחו על שמקבלין תיקונן כי בזה תלוי תיקונן אם ישמחו בזה כדאיתא בגמ' (ברכות ה'.) שיסורין שמכפרים היינו דוקא כשמקבלין אותן באהבה, ולכן אם יקבלום ההורים באהבה ולא יקפידו על בנותיהן וישימו ידם לפיהם ויקיימו בזה והשיב לב אבות על בנים עי"ז יקבלו התיקון ומכש"כ אם ישמחו, ובן בנו של ק"ו אם יתעוררו גם הם לתקן עצמן בענין הצניעות אזי יקבלו תיקונן בשלימות הגמור ויתקיים בזה גם והשיב לב בנים על אבותם שלום על ישראל ובא לציון גואל בב"א.
ויש הרבה נשים שנעצרות באמצע הדרך, שהגיעו עד לפני פלטרין המלך ושם נעצרו, משום שלא מבינות מדוע צריכות לקבל בזיונות ולכן לא עומדות בנסיון ונופלות, ואם היו מבינות גודל המצוה וגודל השכר שעומד לבוא עליהן שיזכו להכנס במחיצת האמהות הק' ובמחיצתו של הקב"ה היו מתחזקות נגד כל העולם בתוקף והיה מתבטל מהן הנסיון, וכואב הלב על הרבה שכבר עברו חצי דרך והגיעו כבר לפלטרין של המלך ולא נכנסים בסוף משום שלא היה לא נעים ולא נח, וזה רחמנות.
ולכן צריכות תמיד הנשים לזכור כשעושים דבר ברוחניות, מה עושים פה ולמי עושים, וכל העבודה שלנו בעוה"ז הוא להתקרב לרבש"ע, ומה אכפת לי מכל האנשים המפריעים והלא באמת הרי זה טובה גם בשבילם, שזה יביא את הגאולה השלימה. עוד יש להן להנשים האלו המתחזקות בצניעות ומקבלות עבור זה בזיונות ועלבונות לדעת ולהתבונן ולחשוב על חשיבות הענין להחשיב את מה שעושים, שכל דבר קטן שעושים היום באידישקייט ויר"ש כשיש בזה קצת בזיונות בשביל דרכי הרבש"ע, הרי צריך לדעת כמה שחשוב זאת אצל הש"י, כמו שהזכרנו (בפרק ב' באות ג') במשל שאדם התלונן שאין לו נחת מבניו שחלקם בכלל לא הולכים בדרך הנכונה ואלו שהולכים בדרך הנכונה הרי זה בלי לב והרגשה ואין נאמנים לאביהם, והנמשל בזה שיש לרבש"ע ג"כ כזה צער כביכול מכלל ישראל שחלק גדול מנותק לגמרי מאידישקייט והחלק ששומר אידישקייט הרי לצערינו עפ"י רוב חסר הכונה הנכונה כי עבודת אבינו שבשמים היא היום בלי לב ואהבה ונאמנות והכרה בהרבש"ע ובלי הכרה שהוא אבינו האמיתי שבשמים והרבש"ע כביכול מצטער מאוד על זה, וכל אחד שמשתנה ומטיב יותר את דרכו ומקרב את לבו אל הרבש"ע ומתחיל לקבל הרגשה אל הרבש"ע ועושה המצוות ברגש של אהבת ד' ומכל שכן כשסובל קצת בזיונות על הכבוד של אביו שבשמים הרי זה כ"כ חשוב בשמים שמתפאר הש"י בקצת בניו היחידים המוצלחים והנאמנים שיש לו, וצריך לדעת שיש כ"כ מעט אחוזים שמוכנים לזה והם היחידים שיש לרבש"ע מהם נחת והרבש"ע ישא אותם כביכול על ידיו כשמשיח צדקנו יבא בקרוב.
ומה שישנם כאלו שמרגישים שסוכ"ס קשה להם לסבול הבושות והבזיונות שעובר עליהם ואע"פ שיודעות היטב מצד השכל את האמת הזו וככל מה שביארנו בכ"ז קשה להם מצד ההרגש לקבל הסבל הזה, יש להם לדעת בכדי להשקיט ולגרש כאב לבם וסבלם שכל זה יגמר בקרוב מאוד ויתבטל כל הכאב ויתהפך לתענוג כי משיח צדקינו כבר עומד אחר כתלינו וכבר מגיע בעגלא ובזמן קריב ואזי יהיה המצב בדיוק להיפוך שכל אלו שביישו את אלו שהתקרבו להש"י וכן אלו שהתביישו מהם יהא להן בושה גדולה ויחביאו את עצמם בחרפה מזה, ומי שסבל היום הבושות למען השי"ת הרי הוא יזכה להכבוד היותר גדול, ועל זה מבקשים כל יום בתפלה ולא נבוש ולא נכלם לעולם ועד, שהרי זה לכאורה כפילות לשון, אלא יש לפרש שלא נבוש בעוה"ז כדי שלא נכלם בעוה"ב שע"י שמתביישין בעוה"ז במה שאין ראוי להתבייש בזמן הקצר שעובר וכחלום יעוף, עי"ז יהיו נכלמים לעולם הבא שהוא לעולם ועד, וע"ז מבקשים שלא יהא לנו נסיון של בושה בעוה"ז שלא נכלם עי"ז לעוה"ב.
ה'
עוד יש להן להנשים המתחזקות בצניעות לקיים ויגבה לבו בדרכי ד' ולדעת מה הן עושות בזה כי לא רק את עצמן הן מזכות אלא גם לכל העולם כולו ובזכותן יחזרו לבסוף כולם בתשובה, הן מטהרות האויר של העולם של היום מהזוהמה של הפריצות והשחתה ומאירות את החושך ששורה באויר העולם היום ועי"ז יתאפשר גם לשאר נשים הרוצות לראות האמת אלא שהחושך מסמא את עיניהן וע"י שיסורו קצת מן החושך יוכלו גם המה לראות האמת ויתקרבו לדרך ד' ית', ובכח זה יתעוררו בתשובה גם כל שאר הנשים שעדיין לא חזרו בתשובה וישובו גם הם עכ"פ מחמת הבושה, ומלבד כל זה יש לאלו הנשים שמתחזקות לדעת שבזכות מעשיהן הרי הן מבטלות חלק גדול מהקטרוגים בשמים ומונעות הרבה מהצרות עי"ז כי מוסיפות בזה שמירה לכל הכלל כידוע שהפריצות מונעת את השמירה עליונה מאתנו ח"ו כמש"כ בתוה"ק (דברים כ"ג ט"ו) ולא יראה בך ערות דבר ושב (השכינה) מאחריך, וע"י הוספת צניעות נתוסף שמירה לעולם לעצור עכ"פ הרבה מהצרות שהיה עומד להיות עוד יותר ממה שישנו ד"י.
ויש לדעת שאפילו אדם א' לבד ומכש"כ כשישנם הרבה יחידים שמתעוררים לחזור ולהתקרב לד' ית', בכחם להכניס בכל ישראל הרהור תשובה, מכיון שכל ישראל הם בבחינת כאיש אחד, ולכן אם עושים מצוה במסי"נ ושוברים את הטבע של עצמו ומכוונים גם לזכות את כלל ישראל (ואומרים בשם כל ישראל) מתעורר כח זה גם בכל הלבבות של כל הכלל שיוכל כאו"א להתגבר ולשבור טבעו המונעו ומעכבו מלקיים מצות ד' ית' וגם בכח הזה ששוברים הטבע (שהיא באמת כח הקליפה) בזה (במדה כנגד מדה) שוברים ומחלישים גם את כח הקליפה של כל העולם והגזירות (שהם מכח קטרוג הקליפות), וכמו שהיה בזמן היוונים שהיה גזירה שאסור למול את הבנים, והיו נשים צדקניות שהיו עולות לחומה ומלו את בניהן בגלוי לעיני כל ואח"כ היו מפילות עצמן עם בניהן שמלו מהחומה במסי"נ להקב"ה כי ידעו שכשיתפסו אותם בין כך יהרגו אותן ואת בניהן, וזה היה ההשגות במסי"נ של הנשים בדורות הקודמים והיום לא תובעים מאתנו כזה מסי"נ אלא קצת מסי"נ להתגבר על הנסיון שלא נתייחס לבזיונות, וזה ע"י שנזכור מה אנו עושים ולמי אנו עושים ואחרי כמה פעמים שמתגברים מתבטל הנסיון,
השי"ת יעזור שנזכה כולנו ל"ויגבה לבו בדרכי ד'" ושיתעוררו על ידינו גם כל הכלל ישראל ונזכה כולנו יחד להתקרב לאבינו שבשמים ולהרגיש שהקב"ה הוא אבינו מלכנו הוא מושיענו והוא יושיענו ויגאלנו בעגלא ובזמן קריב ונתגעגע אליו ולהגאו"ש שנזכה כבר למלאה הארץ דעה את ד', וימלא כבוד ד' את כל הארץ ושיתגלה מלכות ש-די בכל העולם שכולם יראו שיש רבש"ע ושהוא אבינו ונזכה כולנו להיות במחיצתו של הקב"ה ביחד עם אבותינו ואמהותינו הקדושות בגאולה השלימה ברוב רחמים וחסדים בב"א.
ק ק ק
להוודע על כל שאר קונטרסים של הרב שיצא לאור על ידי מכון אור ישראל ולהשיגם
להתקשר להמשרד 025378603 / 025003437 ולבקש ר' משה חיים אדם הי"ו
לשמוע הרבה משיעורים ושיחות ודרשות הרב שליט"א בקול הלשון:
036171001 / 036173434
טלפון להשיג הקונטרסים ולמנדבים ולהערות בארה"ק:
לאנשים 057303547 \ לנשים 025389284 \ פקס 025002190
בארה"ב: 7182103417
כתובת לשלוח תרומות לאור הישועה ת.ד. 57934 ירושלים
סוף הספר