אור ברסלב
קונטרס קבלת התורה - אבות ובנים עצות וחיזוק בדמיון הלימוד לנתינתה מסיני › דגש על האמונה והעברת התורה

קונטרס קבלת התורה - אבות ובנים

עצות וחיזוק בדמיון הלימוד לנתינתה מסיני · דגש על האמונה והעברת התורה

דברות קודש מלהבות אש

על מצוות השם ית', כתב הרמב"ם (ספה"מ מצוה ג), שהשגתה היא בהתבוננות בתורה הקדושה ובחוקים הישרים ובהנחלתם לאחרים*.

* ז"ל, "היא שצונו לאהבו יתעלה, וזה שנתבונן ונשכיל מצותיו ופעולותיו עד שנשיגהו ונתענג בהשגתו תכלית התענוג, וזאת היא האהבה המחוייבת, ולשון ספרי, לפי שנאמר "ואהבת את ה' אלהיך" איני יודע כיצד אוהב את המקום? תלמוד לומר, "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך" שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם, כבר בארו לך כי בהשתכלות תתאמת לך ההשגה ויגיע התענוג ותבוא האהבה בהכרח. וכבר אמרו שמצוה זו כוללת גם כן שנדרוש ונקרא האנשים כולם לעבודתו ית' ולהאמין בו, וזה כשתאהב אדם תשים לבך עליו ותשבחהו ותבקש האנשים לאהוב אותו, וזה על צד המשל, כן כשתאהב האל באמת כמה שהגיעה לך מהשגת אמיתתו, הנה אתה בלי ספק תדרוש ותקרא הכופרים והסכלים לידיעת האמת אשר ידעת אותה. ולשון ספרי "ואהבת את ה'" – אהבהו על הבריות כאברהם אביך, שנאמר, "ואת הנפש אשר עשו בחרן" ר"ל כמו שאברהם בעבור שהיה אוהב השם, כמו שהעיד הכתוב "אברהם אוהבי", שהיה גם כן לגודל השגתו דרש האנשים אל האמונה מחוזק אהבתו, כן אתה אהוב אותו עד שתדרש האנשים אליו".

ומזה נלמד שכשאדם לומד עם בנו את חוקי ה' ית', לימוד הנפעל מאהבה (כנזכר לעיל), בכך הוא מוכיח לעצמו את אהבתו להשי"ת וגם מנחיל ללבו של הבן את האהבה להקב"ה. ונראה שבלימוד זה מוכיחים האב והבן שעם כל היותם אוהבים זה את זה, באהבה הגדולה שבין הברואים, אהבתם לבורא ית"ש גדולה יותר. על דרך שרמזו בזה (ש"ך עה"ת בכמה מקומות) "אהבה" גמטריא "אחד".

ולימוד ופעולה הנעשית על ידי אהבה, משתמרת בנפש לאורך זמן. ובפרט כשהדבר נעשה בקטנותו של הילד, שלבו דומה לנייר חלק.

ומהיות שקבלת התורה ענינה "קבלו מלכותי עליהם בסיני" (לשון ויק"ר ב, ד) – קבלת עול מלכות שמים – "אנכי ה' א'להיך" וגו', כך גם האב ישתדל שהלימוד יביא לקרבת א'להים ואהבתו ית'. ועל הצורך ללמד ולהחדיר אמונת ה' לבנים, ועיין לרמב"ם באיגרת תימן "העמידו בניכם על המעמד הגדול ההוא". וכן עיין לגר"מ פיינשטיין ב"אגרות משה" (יו"ד ג ע"ו) בצורך הדבר.

ועיין ב"משך חכמה" פרשת פינחס (כט, א.), "ובמדרש שוחר טוב (תהלים פא) תקעו בחדש שופר – חדשו מעשיכם ושפרו מעשיכם. הביאור, כי על משפט כזה מי יוכל לעמוד? ולזה אמרו שיראו לחדש מעשיהם, הוא להנחיל שמירת הדת ודיעות הצודקות אצל בניהם, הדור החדש, וע"ז אמרו (קידושין ל) כל המלמד תורה לבן בנו כאילו קבל מהר סיני, שזה העיקר להיות הדת חדש וידיעת השי"ת חזק אצל הבנים כמו שקבלו מעצמם, וזה נקרא "חדשו מעשיכם", ועי"ז "שפרו מעשיכם", כי רואין אנו מי שבניו נתרחקו מעבודת השי"ת ואמונתו, גם האבות יחקו כהקופים את מפעלות בניהם לבלי התרחק מאתם הרבה, [ויש אשר מתנצלים כי כוונתם לשמים, כדי שיקובלו דבריהם אצל הבנים במה שיוכלו להועיל], לזה אמר חדשו מעשיכם ועי"ז שפרו מעשיכם, ור' ברכי' אמר 'שפרו מעשיכם וחדשו מעשיכם', כי אם האב נזהר לפשפש במעשיו, אז גם הבן שומר תורתו ונאמן לבבו לאלקיו, ואם רואה הבן כי האב אינו נזהר בקלות, אז אינו נזהר הבן גם בחמורי חמורות, וזה ששפרו מעשיכם ועי"ז חדשו מעשיכם, ויהיה דור חדש נאמן לא'לקיו. ולזה סיים ומה שופר תוקע בזה במה שמונח בפיו ומוציא מזה בצד הרחוק כך כל קטרוגין שבעולם כו' אני שומע מזה ומוציא מזה, פירוש, כי ע"י הדור האחרון אשר יומשך ידיעת השי"ת ותורתו ע"י זה האיש, הלא הוא זכות בלתי תכליתי, מועיל להרחיק ממנו כל רע אשר עליו בקטגוריא מצד הזמן הנוכחי, וזה בכסא ליום חגנו, מלשון יום הכסא (משלי ז, כ), כי יבוא זמן העתיד בדור החדש הבא לידיעת דרכי התורה ע"י עמל האבות וגידולם לתורה".

תוכן העניינים

קונטרס קבלת התורה - אבות ובנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה