אור ברסלב
קונטרס קבלת התורה - אבות ובנים עצות וחיזוק בדמיון הלימוד לנתינתה מסיני › דברות קודש מלהבות אש

קונטרס קבלת התורה - אבות ובנים

עצות וחיזוק בדמיון הלימוד לנתינתה מסיני · דברות קודש מלהבות אש

במיני מתיקה ובמילי דאגדה

ועוד בדמיון לימוד לקבלת התורה מחורב, שכשם שמעמד הר סיני היה בהתפעלות "בְּהִגָּלוֹתְךָ מַלְכֵּנוּ עַל הַר סִינַי לְלַמֵּד לְעַמְּךָ תּוֹרָה וּמִצְוֹת וַתַּשְׁמִיעֵם אֶת הוֹד קוֹלֶךָ וְדִבְּרוֹת קָדְשְׁךָ מִלַּהֲבוֹת אֵשׁ, בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים עֲלֵיהֶם נִגְלֵיתָ וּבְקוֹל שׁוֹפָר עֲלֵיהֶם הוֹפָעְתָּ" וכו' (מוסף לראש השנה) וגם הלימוד והחינוך עם הילד יהיה בחום דקדושה, בהוד ובהדר. וילהיב את דברי התורה בנפש בהתלהבות שהשפעתה רבה על הנפש.

וכמסופר על רבי אהרן הגדול מקרלין ששמע מלמד ב"חיידר" מסביר לתלמידיו את הפסוק "ויען לבן ובתואל" וקרא את דברי רש"י הקדוש בקול רך: "רשע היה, וקפץ להשיב לדברי אביו". העיר לו, שיש לאומר בהתפעלות, בשפתיים דולקות ובהבעת סלידה ושאט נפש מחוצפתו של לבן: "רשע היה! וקפץ להשיב לדברי אביו!"

ומובא ב"זהב שבא" שנשאל הגאון רבי משה שמואל שפירא זצ"ל ר"י באר יעקב, על עיקרי החינוך בבית רבו הרב מבריסק (שכידוע כל בניו נמנו על הנהגת היהדות החרדית), השיב "אצל רבינו הרב מבריסק ראינו שעיקרי החינוך לבניו היה לחזק את הלב שלא להתפעל משום דבר, כדי שאם יבואו נסיונות לא יתחשבו עם פלוני ואלמוני, שר או עשיר – שום דבר אינו נחשב, כי אם המבט מה ההלכה אומרת. בכמה וכמה מקרים היה אומר: אנחנו לא מתפעלים מאף אחד... רק מן התורה ונותנה".

לפני למעלה ממאה וחמישים שנה, נקלעו המהגרים מאירופה שבאו לארה"ב מאירופה, לנסיונות קשים בשמירת שבת, עד כדי עניות ממש והיו שנפלו בזה, אך היו שחרפו נפשם שלא לחלל שבת.

ומסופר על שתי משפחות ששתיהן עמדו בסבך הנסיון, אך רק אחת מהם כל בניה לימודי ה' תלמידי חכמים. לעומתם האחרת, חלק מבניהם פרצו גדר, התרחקו מהדת ונפלו בחילולי שבת.

לימים נפגשו אבות המשפחה באכסניה אחת וסחו על הימים ההם. האיש שבניה לימודי השם סיפר: באותם ימי שישי הייתי שב לבית ובידי מכתב פיטורים, חשתי בהתעלות הנפש, בהתרוממות הרוח, שזכיתי להקריב למען שבת קודש את עבודתי. בני נסחפו בשמחה וידעו שכל עניני העולם מתגמדים ביחס לשמירת השבת. בהגיע חג הסוכות, התנוססו מכתבי הפיטורים בסוכה, כקישוטים וכנוי סוכה.

שמע זאת חברו, נאנח ואמר: עכשיו אני מבין למה אתה זכית שכל בניך תלמידי חכמים בניו לא. והסביר, כי בשונה ממנו, באותם ימי שישי כשהיה שב לבית, שהפך לגהינום, היה מספר בעצב ומרירות על המצב שנוצר עקב עמידתו על שמירת שבת, שמי ידע מה ילד יום...

למשמע דברים ולמראה הפנים 'הבינו' ילדיו שהשבת גורם מפריע וראו את השבת כמכשול, וכשבגרו החליטו שהשבת לא תטריד עד שנגררו לכדי חילולה ר"ל. לעומת זאת, ילדיו של הראשון, ראו והבינו שהשבת היא מעל הכל, שה' יתברך מעל הכל. הדבר החדיר בהם רצון למסור נפש בעבורו ית'. הרי שמכל שכן שהלימוד בהתפעלות שתשפיע על הנפש, שלימוד התורה הוא המחנך ביותר להכרת הי"ת כנז' בפתיחת הספר מרבוז"ל (והרחבנו בעובדות מעין אלו בקובץ אחר)*.

* ונאמר (מלאכי ג, יג-טו) "חָזְקוּ עָלַי דִּבְרֵיכֶם אָמַר ה', וַאֲמַרְתֶּם מַה נִּדְבַּרְנוּ עָלֶיךָ. אֲמַרְתֶּם שָׁוְא עֲבֹד אֱ'לֹהִים, וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְכִי הָלַכְנוּ קְדֹרַנִּית מִפְּנֵי ה' צְבָאוֹת. וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים גַּם נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה גַּם בָּחֲנוּ אֱ'לֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ". ושמענו מבארים, שהתוכחה, שע"י שהולכים קדורנית, בשפל רוח ומקיימים מצוות בעצבות, בכך מבטאים "שוא עבוד א'להים ומה בצע כי שמרנו משמרתו" ובזה מאשרים דרכם של זדים ומזה נבנים עושי רשעה, שכראותם יהודי שתו"מ שפניו קודרות, אומרים, איננו חפצים להראות כמותו.

ונ"ל בד"א דלכן נבואה זו מהנבואות האחרונות, שהיא כהכנה לגלות, כשירדו ישראל לבין הגוים, אז ביותר להראות פנים שמחות בעשיית רצון הי"ת, כי עי"ז אחינו ישראל ימנעו מלחבור לגוים וידעו מעלתם.

ולבו הזך ונפשו הנקיה והטהורה של הילד מזהה זאת!

והדרך לזה בציור ובהתלהבות דמיון הילד. ומובא על הגרא"מ שך זצ"ל ר"י פונוביז', שהעיר בערוב ימיו (וכידוע זכה לזקנה מופלגת), שעד היום שמורה אצלו ההתלהבות בעניני זכרון מתן תורה, קריעת ים סוף וכדו', ותלה זאת במלמד החסידי, שלמדם בתלהבות וחום דקדושה.

ולעומת זה להרחיק מהבית גורמים, כספרות הנוגדת את רוח ישראל סבא (ולא רק סיפורי רשעים אלא כשמדובר בסיפורי 'צדיקים') המאופיינים בקרירות ובזלזול בתורה הקדושה ובזילות חכמיה. שהציור כח רב לרושם הילד.

וכלל, כבר כתבו בספרים, שכגודל ההתפעלות בעבודת הי"ת ובלימוד תורתו, זוכה האדם שפע א'לוקי לדעת את ה' וללמוד תורתו.

ומהמפורסמות שרבינו הרמב"ם היה חסכן במילים. והררי דפים ושפך של דיו נשפכו להרחיב את כוונת הרמב"ם במילה אחת. לא כן נהג הר"מ בכל הנוגע לשבח הא'ל ברוך הוא, שרבינו משה מרחיב בביטוים בהוד והדר "אדוננו יתעלה" "הבורא יתברך" וכד', והתפעלות מקדושת התורה ומצוותיה מתבטאת בקטעי הלכותיו ובמוסריו שבסופי הפרקים.

ומובא שהרה"ק בעל ה"בית אהרן" מקרלין זצ"ל תלה את הסיבה שבדורות האחרונים לא צומחים עובדי ה' כבדורות עברו, שבשונה מאז היום לא מתפעלים מדברים קטנים... לדוגמה, בעבר, כשאדם זכה לשמור את עיניו מראות ברע בלכתו ברחוב, היה שמח על כך ומודה להי"ת שזיכהו לזה. אך היום לא ניתן דגש לזכות זו ולכן הדבר מתגמד בעיני האדם והקרירות מונעת ממנו להשתדל בשמירות אלו, וההעדר רגש התפעלות דקדושה, גורמת שהאדם לא יתעלה למדרגות גדולות.

והבאנו בספר "שבחי רבי דוד בן ברוך זיע"א", שהגה"ק רבי מרדכי בירדוגו זיע"א ("המרבי"ץ", ממשפחתו ומידידיו של רבינו "אור החיים" הקדוש) התפעל מעוצם התמדתו ומעלתו בתורה של רבי דוד, וכששאלו על כך, אמר שכל מה שזכה היה בשל "התעוררות הדם ברגש עבודת ה'".

והזכרנו שם עובדה ששמענו מפה קדוש מו"ר הגה"ק רבי יהודה מעלם זיע"א, שסיפר על רבו הגה"ק רבי אפרים הכהן זיע"א ראש ישיבת "פורת יוסף", שיום אחד נראו פניו קורנים משמחה, שלא עזבה אותו כל אותו היום. וסיפר בהתלהבות שבאותו יום זכה שניצל מנסיון של שמירת עינים, בלכתו משכונת קטמון (שם קיים סניף ישיבת "פורת יוסף") עד לישיבה בשכונת "גאולה". והיה תלמידו הגר"י מציין, שעל אף שרבי אפרים היה בגיל מבוגר ונודע בגודל עמקותו בתורה ובעוצם קדושתו הרבה, והדבר היה בשעת בוקר מוקדמת, והאוכלוסיה מועטת ודלה בהשוואה לימינו, עם זאת לא זז מלשמור את עיניו ושמח בשמחת המצוה*.

* ומידי דברינו במעלת שמירת העינים ובבקשה לשמירת הצאצאים שיהיו גדולים בתורה, נציין עובדה שבשנת ה'תשנ"ד נפטרה הרבנית מרגלית יוסף ע"ה, אשת הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל. וב"שבעה" בא לנחמו רבי אלעזר אביחצירא זצ"ל (בנו של הרה"ק רבי מאיר) ושאל, ילמדינו רבינו, במה זכה לברכה של "וכל בניך למודי ה'", שכולם ת"ח ומרביצי תורה?

והגר"ע יוסף זצ"ל התחמק מהשאלה ואמר, מתנת חינם... אך רבי אלעזר לא הרפה ודחק, שבוודאי הדבר בא בזכות שלא זוכה לה כל אדם ואף בחז"ל מצינו שתלו את הזכות לבנים תלמידי חכמים בענינים מיוחדים.

לבסוף אמר הגר"ע זצ"ל, שבצעירותו, כשהיה דיין בבית דין היו באים זוגות להתגרש, ומתוקף התפקיד הוצרך לדבר עמהן, לחקור ולדרוש ולנסות להשכין שלום, ובאותו זמן גדר את עצמו שלא ירים את עיניו כלל, ועל אף שהיה מדבר עם הבעל ועם האישה היו עיניו ברצפה ולא ראה עם מי הוא מדבר. ובשמירת העינים תלה את הזכות שנפלה בחלקו.

וגמרא ערוכה במס' מכות (כג ע"ב): "ר"ש בר רבי אומר, הרי הוא אומר (דברים יב, כג) רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל (את) הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וגו' ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר (וכנאמר שם בפסוק כה "לֹא תֹּאכֲלֶנּוּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'"), גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות".

וכך נהג הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל, על אף שהיה קצר רואי (שבילדותו למד בחושך לרוב עניותו) ועם שהיה טרוד בלימודו ושאר שמירות מהרהור וכדו', עשה לעצמו סיג על גבי סיג לשמור את עיניו מכל הבטה אסורה.

הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל סיפר שהר' שלמה כהן ישב פעם אצל מרנא החזון איש זצ"ל, לפתע נכנס אברך כבן עשרים ושמונה והחזו"א קם לקראתו ושוחח עמו זמן רב. בצאתו, שאל ר"ש כהן 'מאי כולי האי?' השיב החזו"א, הוא עוד יהיה הראש ישיבה הגדול ביותר בדור. ולמה? משום שהוא לומד בהתפעלות. אותו אברך צעיר היה הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, רבם של רבים מראשי הישיבות בדורנו.

בספר "שבט יהודה" לרבי שלמה אבן וירגא מסופר שבמהלך ויכוח שקיים מלך ספרד אלפונשו עם חכמים על היהודים והיהדות, ביקש לדעת על היהודים גם מהפשוטים שבהם ושלח שיקראו לו ג' יהודים שיזדמנו ראשונים. בעלי מלאכה חייט, גרדי, וסנדלר. ועל אף בערותם ידעו להשיב לו דבר דבור על אופניו ואף לגרום לו בחכמה שפיו יענה על שאלותיו. עיין שם. המלך התפעל מחכמתם ואמר "ברוך שבחר באלה. ומ"מ אני תמה איך ישיבו בחלוקים שיש בהם קצת מן החכמה והם לא למדו? אמר טומאש (החכם הגדול בממלכה ע"ש) הם נוטים אוזן מאד אל השמועה והם כמו הנערים, כי למה הנער יזכור יותר מהזקן? מפני שיפלא ממנו כל דבר והדבר הנפלא עושה רושם בזכירה אחר זה".

תוכן העניינים

קונטרס קבלת התורה - אבות ובנים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה