פרק רביעי - ההיכרות (הפגישות) · ד. מהלך הפגישה
על מה לשוחח בפגישה
בקונטרס הדרכה לחתנים
(מהדורה ב') כתב: "בפגישה הראשונה תדובב אותה על עצמה, ביתה [עירה ומשפחתה], לימודיה, עבודתה, עיסוקיה בעתות הפנאי, תחביבים. וכן אתה תספר על עצמך כדי שתכיר אותך. בפגישות הבאות תנסה לעמוד על דעותיה, מידותיה ובעיקר אם אינה עקשנית, על יחסה לחיי תורה, שאיפותיה בחיים (עשירות ומותרות, או חיי פשטות וחיי תוכן)". ע"כ.
אשר על כן, יספרו המשודכים זה לזה:
על מקום מגוריהם וסביבתם.
על משפחתם: הוריהם, אחיהם ואחיותיהם, רמתם הרוחנית, יחסם לבני תורה, ועיסוקם.
הרקע ממנו באו.
נקודות ציון חשובות במהלך חייהם.
לימודיהם.
סדר יומם, ובשבתות ומועדים בפרט.
נטיותיהם.
השתתפותם במעשי חסד וזיכוי רבים, אם קיימים.
וכן אפשר להוסיף לדון בענייני "טעם וריח", כגון: העדפת סוגי ניגונים שונים, מאכלים, וכדומה.
אמנם יש להקפיד שלא לדוש בעבר יותר מדי, ואין לפרט פרטים על כישלונות או חטאות נעורים וכד' בפני המדובר/ת.
וכן אפשר לדבר בפגישות מתקדמות יותר על:
ענייני השקפה (ע"פ אלו שיטות -רבנים- הם נוהגים בהנהגות ובהלכות יום יום).
"קווים אדומים" בהנהגה ובהשקפה.
שאיפות בחיים.
היחס לענייני צניעות שונים: אורך החצאית, בגדי "טריקו", סוג כיסוי הראש (מטפחת, כובע...) וכו'.
אלו נושאים של שעורי תורה הם מעדיפים (הלכה, מוסר, רב פלוני).
אם הם מעורים בענייני דיומא (חדשות, פוליטיקה...).
וכן דעתם על:
קריאת עיתונים.
שמיעת רדיו ("ערוצים").
עישון.
פלאפון.
רשיון נהיגה לאברך או לאשה.
מחשב.
סוגי הכשרים שונים, וכדומה.
ראוי גם שישאלו זה את זה מה הם מצפים מבן הזוג לעתיד מבחינת:
המידות והתכונות.
צורת הלבוש.
הרמה הרוחנית.
הלימודים בכולל.
דרגת המסירות לחיי תורה.
התייעצות עם דעת תורה מוסכמת, ומי היא.
חלוקת התפקידים בבית.
חשיבות הסדר והניקיון לגביהם.
חיי החברה, טיולים.
רמת הקשר עם ההורים והמשפחה, וכו'.
בהמשך ניתן לדון בפרטים מעשיים יותר:
העדפת מקום המגורים.
חלוקת התקציב המשפחתי (חשבון משותף?).
מותרות ובזבזנות מול חסכנות.
דרכי חינוך הילדים, וכו'.
וכן ניתן להוסיף בהמשך גם פרטים כלליים הנוגעים לערב החתונה:
סוג ההפרדה הרצוי בין הגברים לבין הנשים באולם.
גובה מחירי המנות, הוספת 'בָאר'.
צילומי וידאו, אם בכלל, וכו'.
אפשר גם לשלב ולפתוח נושא תורני שקשור לפרשת השבוע או ענייני דיומא (חגים וכד'), או רעיונות קצרים ומובנים ממה ששמעו בשיחות של הרבנים (המשגיחים), או לדבר על מעלת גדולי ישראל, או סיפורים מגדולי ישראל וכד'. וכדאי להכין נושאים אלו מראש. אך יש לזכור שאין להתמקד רק בכך. ניתן להשתמש בנושאים אלו בעיקר ברגעים של שתיקה, או במצב בו "נגמרו המילים".
קצת דוגמאות לשאלות מהסטייפלער זצ"ל:
איפה את לומדת?
או איפה את מלמדת?
ובאיזה "בית יעקב" [או מדרשיה] למדת?
אלו שעורי יהדות [מקצועות לימוד, מגמה] למדת, או מלמדת?
ומה דיברו אצלכם על החג האחרון?
ואיזה חומש את לומדת או מלמדת?
ואיך הסבירו אצלכם את המאורע המסוים הזה?
(ע"פ פניני יעקב, ח"א עמ' לד. ע"ש).
צורת השיחה
יש להדגיש שחשוב ליצור אווירה טובה ולבוא לידי שיחה שוטפת. אין לנהוג בפגישה כב"משרד חקירות", וכמבואר לקמן.
רצוי שקודם כל נקודה שרוצה הבחור לשאול, יספר קודם על עצמו. למשל:
בעיר שלנו ישנה אוכלוסיה מגוונת של בני תורה ובעלי תשובה, איך אצלכם?
או: בביתנו מקפידים מאוד לא להכניס מחשב, ואצלכם?
אצלנו אין "המכשיר הטמא". ולפעמים שומעים קצת חדשות. גם אצלכם?, וכן כל כיוצא בזה.
להתייחס להופעה, לסגנון הדיבור ולהשקפות
מותר וראוי להסתכל במשודכת (בין שהיא בתולה בין שהיא בעולה), לבדוק אם היא מוצאת חן בעיניו כדי שיישאנה [ואפילו אם היא טמאה נדה מותר]. אבל אין להתבונן כן בדרך פריצות [לשם הנאה גרידא, כגון שלא למטרת הנישואין, או כשברור להם כבר שלא יינשאו, או אחר שכבר החליטו שכן להינשא, וכדלקמן פרק שמיני].
(ש"ע אה"ע סי' כא סע' ג'. ועי' הלכות "קדושה וצניעות" להגר"נ קרליץ שליט"א, הובא בספר "חוט שני". והובאו גם בקונטרס "שערי פרנסה" להגרי"י לוגאסי שליט"א עמ' 92).
כמו כן, מותר וצריך להתבונן ולבחון את צורת ההופעה לפגישה והתלבושת של המדובר/ת:
איפור מוגזם? לאק? שסע בחצאית? גרביים שקופות? עקבים? תספורת, שיער אסוף/מפוזר?
ואצל הבחור: מגולח? חולצה לבנה/ צבעונית? שרוול קצר? בלורית? בגדים "מודרנים"? וכו'.
ומנגד, אין להיות תמים, ואין להתפעל ולהתרגש רק מהצורה החיצונית, אלא תמיד לבדוק איך המצב ביראת שמים לאשורו (אף שבאמת צריכים להקפיד על לבוש חיצוני מתאים, כאמור לעיל).
יש לשים לב לסגנון הדיבור ורמתו, וכן למידות, לצניעות, להשקפות ותחומי התעניינותם, כפי שמתבטאים במהלך השיחה. ובעיקר לראות אם היא מדברת בלשון נקיה, ואינה כעסנית, עקשנית או יהירה מדי. וכן יש להתבונן עד כמה סף הרגישות שלה (נפגעת ונעלבת מהר מכל דבר קטן, נלחצת הרבה, איסטניסית, או לא).
לנסות לבדוק בהמשך השיחה אם דעות מסויָמות שלה, שאינן לפי רוחו, או שאינן לרוח התורה בכלל, הן עקרוניות אצלה ולא ניתנות לשינוי, או שמא ישנו פתח ואפשרות מצידה להשתנות בזה. וכנ"ל כל זה גם לגבי המשודך.
לדובב את המשודכת
יש לתת את הלב שבדרך כלל קשה לבת לפתוח בשיחה (שתיקה- סימן לייחוס), ולכן בד"כ המשודך צריך לדובבה ולהביאה לידי שיחה שוטפת (ופעמים להפך).
אפשר לעשות זאת ע"י שלא ישאלנה שאלות סתמיות שהתשובה עליהן ב"כן" ו"לא", אלא יציג בפניה שאלות מורכבות יותר שיכולה לענות עליהן באריכות (כגון, "מה סדר היום שלך, בדרך כלל?", או "מה דעתך על...?").
דיבורים ודברים האסורים
להיזהר לא להיגרר ללשון הרע (בפרט על חכמי ישראל), ושאר דיבורים אסורים: להימנע מבטויים של גאוה, כעס, חנופה, גוזמות וכד'.
כמו כן להיזהר מאוד מביטויים רגשיים מדי של חיבה, שאין זה מקומם כלל. אין לומר בשום אופן "את מאוד מוצאת חן בעיני" וכדומה. וכן אסור בהחלט לשחוק ולהקל ראש כנגדה.
דיבורים שאינם נקיים, בפרט בענייני טהרה וצניעות- אסורים.
אך אפשר לשבח בעדינות (!) על איזו הברקה יפה או חידוש תורה. להסתפק במילה קצרה, כמו: יפה! וכד'. ומצד שני ישתדל לא להראות רגשי נחיתות לפני המדוברת.
להיזהר מאוד מאוד לא לפגוע רגשית בצד השני במהלך הפגישות, גם אם אמר/ה מילה שלא במקום, או דבר שטות. ובד"כ יש לתלות זאת בהתרגשות ובמתח שמלווים את הפגישות (אא"כ ישנה בעיה בהשקפה, או שאמר/ה ח"ו דבר אפיקורסות, שיש להעמידם בנחת על טעותם).
יש להתנהג ע"פ כל כללי הצניעות, שהרי דינה של המדוברת ככל אחת מן העריות, עד ליום החופה. לכן, אין לקרוץ לה בעיניו ח"ו, או להקל ראש כנגדה, או לשמוע קול זמרתה, וכ"ש שאין לבוא לידי נגיעה וכד', ולו גם שלא בכוונה.
וראה עוד פרטים בזה בהרחבה בפרק השמיני
סיום הפגישה
בסיום הפגישה אין צורך לפרט מיד את החלטותיך לגבי המשך הפגישות ישירות בפניה [תשובה חיובית/ מהססת/ שלילית]. אלא יש להודיע שניצור קשר עם איש-הקשר (המשדך) לגבי ההמשך. בכל מקרה (גם אם התשובה נראית שלילית מוחלטת), לדאוג להיפרד באווירה טובה ולא פוגעת.
אם בכל זאת בתום הפגישה הוברר בין שני הצדדים שהם מעוניינים בפגישה נוספת, וכגון בפגישות מתקדמות יותר, ניתן לקבוע ביניהם את מועד הפגישה הבאה ומיקומה האפשריים. אחרת, נתונים אלו יקבעו, במידת הצורך, מאוחר יותר בתיווכו של איש הקשר.
לא לשכוח להודות לבעלי הבית המארחים את הפגישה. ואולם, יש לזכור שע"פ ההלכה אין למסור דרישת שלום איש לאשה, או להפך.
לנהוג במתינות
חשוב לציין שחלילה מלהפוך את הפגישה למעין משרד חקירות, יש לעשות כל מאמץ שלא תיווצר אוירה של מבחן וביקורת. כל מה שרוצים לברר יתברר בניחותא ואגב שיחה שוטפת.
אין לחפוז ולשאוף לחתוך את הדברים לחיוב בשתיים שלוש פגישות, ועל המשודכים גם לשנן שהמידע שרוצים לקבל ואף הברור בעניינים שונים, הוא החלק השולי של הפגישות (זאת כאמור אפשר לדעת יותר מאחרים), ואילו המטרה העיקרית היא להגיע תוך זמן קצר לידי שיחה טבעית וגלויה, שהיא עצמה מלמדת על אופים של בני הזוג, והיא גם שתועיל לקרב ביניהם.